שיר היום שאחרי הסמינר

[מ. ש]

היום שאחרי הסמינר/ מ. ש.

היום שאחרי הסמינר

ואני כאן

אותה אחת

רק בלי תכלת וכחול.



היום הזה נגמר

ואני כאן

אותה אחת?

עם בגדים של יום חול.

 

[ח.ד. וחלק]

וואו, איזה שיר!
והכתיבה מאד מרגשת.

 

[הספרן]

היום שאחרי הישיבה/נ"ש?

בית א'
היום שאחרי הישיבה

ואני כאן

אותו אחד

רק בלי לבוש שחור לבן?



היום הזה נגמר

ואני כאן

אותו אחד?

עם כינוי חדש.

הנושר.

 

[הספרן]

היום שאחרי שבת/הספרן

היום שאחרי שבת

ואני כאן

אותו אחד

פחות נשמה יתירה



היום הזה נגמר

ואני כאן

אותו אחד?

עם בגדים של יום חול.

 

[הספרן]

@מ. ש כל כך התחברתי לשיר הנהדר הזה, שדגדג לי לעשות לו קאבר...

 

[ח.ד. וחלק]

@מ. ש כל כך התחברתי לשיר הנהדר הזה, שדגדג לי לעשות לו קאבר...

על זה נאמר: "א צ'יקאבר"...

 

[קוראים לי #C]

נהדר שמישהו הרים את הכפפה,
רק שבוער לי לשאול... היום אחרי הסמינר- הכוונה לנשירה?
או שתכל'ס, יצאת מכנפיו המגוננות והשומרות והתחלת להכיר את החיים???

 

[מ. ש]

כמה מילים...

אז כן

יש יום כזה.

אז נכון, שהמורות בסמינר דיברו, התריעו, איימו והפחידו וגם סיפרו סיפרי זוועות.

עד שזה לא יגיע זה לא יגיע.

ואז יש טראומה כזאת שא"א כל כך להסביר

מין הרגשה כזאת חמקמקה ולא ברורה מספיק.

משהו שמשלב החמצה ותסכול וכזה הרגשה שנפלנו לחיים האמיתיים

ושמישהו בבקשה יביא איזשהו תקנון...

אז ניסיתי להעלות על כתב ולא כל כך הצלחתי, אז בסוף כתבתי במילים הכי פשוטות שיש.


אשמח אם יפורסמו כאן עוד שירים קטעים בנושא - לחיזוק

ואני לא מתכוונת מבחינה רוחנית וטכנולוגית דווקא.

גם למי שעובדת במקום חרדי עם נטפרי זה קורה.

ובעיקר בעיקר, חיזוקים לנערות לא נשואות שגם מרגישות שבכלל אין להן שום מחויבות לכלום

 

[מ. ש]

נהדר שמישהו הרים את הכפפה,
רק שבוער לי לשאול... היום אחרי הסמינר- הכוונה לנשירה?
או שתכל'ס, יצאת מכנפיו המגוננות והשומרות והתחלת להכיר את החיים???

הבגדים של יום חול
לא באתי לבטא שמשהו השתנה, סתם בגדים של יום חול
אלא הרעיון של החולין - כלומר לא שבסמינר הכל רוחני
אבל הנפילה הזאת לעולם של חומר.

 

[הספרן]

אשמח אם יפורסמו כאן עוד שירים קטעים בנושא - לחיזוק

שרבטתי משהו.

נשמה בודדה ירדה לעולם,
מעולם טהור לעולם אפור
מעולם תחום לעולם פרוץ
מעולם הערכים לעולם הטורפים
מעולם ממוסגר לעולם מופרע
התמודדות לא קלה
הרגשת החמצה
לעבור
מעולם טהור, כחול
לעולם אפור, שחור

 

[קוראים לי #C]

הבגדים של יום חול
לא באתי לבטא שמשהו השתנה, סתם בגדים של יום חול
אלא הרעיון של החולין - כלומר לא שבסמינר הכל רוחני
אבל הנפילה הזאת לעולם של חומר.

יצאתי משם,
כולי תם וטוהר וחולצה מכופתרת
הגעתי לכאן ונעלם לי התכלת
לא אמרו לי שזו מלחמה
שאצטרך לגלות לעצמי את עצמי
להלחם על עקרונות שאחרים העמידו בשבילי
לצייר לעצמי את התמונה השלמה
ששתשאיר אותי חזקה וקצת קצת קצת תמימה
-----
בסוף לא החלטתי אם זה טוב או רע
המושגים האלו הוגדרו מחדש
הם לא בהגדרות של מורה, ולא של תלמידה
הם בהגדרות של דרך שנסללה מעצמה
שהלכתי בה,
עדיין מחפשת ,
הרבה יותר מחושלת


------אבל למה אף אחד לא באמת הכין אותי

גם אני יצאתי מהסמינר בטוחה שהחיים הם המשך
ומשהו בהתמודות פייס טו פייס עם כל מה שמעולם לא התמודדת מולו
בנה בי מישהי אחרת
חושבת שכדאי להכיר מציאויות לא של כחול לבן שיש באמצע גם קצת שחור וגם הרבה תכלת שמיים.

 

[ח.ד. וחלק]

נשמה בודדה ירדה לעולם,
מעולם טהור לעולם אפור
מעולם תחום לעולם פרוץ
מעולם הערכים לעולם הטורפים
מעולם ממוסגר לעולם מופרע
התמודדות לא קלה
הרגשת החמצה
לעבור
מעולם טהור, כחול
לעולם אפור, שחור

ועל זה נאמר:

מלנכוליה מדהימה!...

 

[RIVKA W]

רגל בחוץ

עמדתי על מפתן הדלת.
שולחת מבט מעבר
מתגעגעת כבר מעכשיו.

נהנית להתלונן
להתמסכן ולצחוק
על הסמינר הזה,
על התקנון הזה,
הקשוח.

ואז זה הגיע
לא יצאתי לגמרי,
עדיין לא.
אבל העתיד קרא לי
נצנץ וקרץ.

והייתי צריכה להגיד 'לא'
ידעתי מה צריך, מה נכון.
והסירוב לא יצא מהגרון.

ניסיתי לכתוב, התפתלתי.
לא נשלף לי מהאצבעות.
נשארתי לפחד.
לבד.