שיתוף - לביקורת חלב במסגרת שחורה

  • הוסף לסימניות
  • #1
בדרך כלל התחושה היא שהחיים לא משהו.
ופתאום מגיע בוקר כמו היום, שאני מגלה שלפעמים...
כלומר, היה חלב.
ויכולתי לשתות קפה. אני לא צריך להסביר מה זה קפה על הבוקר, נכון?
תמיד בעצם יש חלב, רק שהיום היה הרבה חלב.
כשיש קצת חלב אני לא מעז לשתות. לא מסוגל לדמיין את הפרצופים המאוכזבים של ילדים-חסרי-שוקו. אז במקום זה אני שותה מים. כוס גבוהה ומלאה מים מסוננים מהבר.
כוס בריאות צלולה ומלאת חיים.
ככה מתחילים את הבוקר אנשים שיודעים. אנשים שמחוברים לטבע. לעצמם. אנשים חיים. שהבריאות קורנת מעיניהם, מעורם.
אני לוקח לגימה קטנה מהנוזל הקר וחסר-התוכן הזה, ומיד יורק אותה לכיור. איכס. מים בלי כלום.
אני שופך את כל הכוס, לאט, מחזיר אותה הפוכה לשיש והולך לבית הכנסת יבש ועצבני.
לא היום.
היום היה לי קפה.

על השולחן במטבח היה מוטל העיתון, טוסטר צהוב בשוליו מגבינה צהובה, חמאת בוטנים שסכין מריחה נעוצה בה עד תחתיתה, צלחת חד פעמית עם שיירי חביתה.
התיישבתי עם הקפה וקראתי את הקוביה המוקפת מסגרת שחורה, קראתי הכל. שם הנפטר. אביו. כתובתו בחוץ לארץ, היכן התקיימה הלוייה, מתי יגיע ארונו ארצה. שמות המתאבלים, שעות לניחום אבלים. ואז נגמר לי הקפה וקמתי ללכת.
בדרך כלל התחושה היא שהחיים לא משהו
אבל היום, היום היה לי קפה.
זה לא רחוק מכאן, בבניינים המדורגים של הרחוב המקביל, אולי בערב אקפוץ לנחם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
בעז"ה

וואו.. זה לא כמו כולם.
איך אני אוהבת כשהכותב מביא לנו משהו ואנחנו מוצאים את עצמנו מעבדים אותו וחושבים עליו. אין הרבה כאלה, וזה ממש מעולה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
כמה ייחודיות. איזו כתיבה!
קטע מיוחד ועוצמתי.

בדרך כלל התחושה היא שהחיים לא משהו
אבל היום, היום היה לי קפה.
זה לא רחוק מכאן, בבניינים המדורגים של הרחוב המקביל, אולי בערב אקפוץ לנחם.
סיום וואו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
וואו. הרבה זמן לא ניערו אותי, כמו שהקטע הזה היטיב לעשות.
איזה עולם הזוי, איזה אנושות הזויה.
השכן ברחוב ליד קבר אבא, צריך להוסיף סוכר.
אבל כאלה אנחנו, וגם כשאנחנו אלו ששכלנו קרוב, עדיין חשוב לנו שהמים יהיו רותחים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
וואו. הרבה זמן לא ניערו אותי, כמו שהקטע הזה היטיב לעשות.
איזה עולם הזוי, איזה אנושות הזויה.
השכן ברחוב ליד קבר אבא, צריך להוסיף סוכר.
אבל כאלה אנחנו, וגם כשאנחנו אלו ששכלנו קרוב, עדיין חשוב לנו שהמים יהיו רותחים.
כי החיים חזקים, ממשיכים וטובים ברוך ה'
ויש לנו את היכולת העל-אנושית לחוות מוות, להכיל אותו, לעבד אותו לעשיה.
וזה מתחיל מכוס קפה רותחת, והשמים הם הגבול.
ב''ה והלוואי שכל אחד שחווה שכול היה מצליח לגלות בתוכו את הכוח המוסתר הזה
והלוואי שכל אחד שנמצא בסביבת אדם שחווה שכול, יחשוב איך הוא יכול לעורר באותו שכול את הנקודה הזאת, נקודת החיים.

קטע מדהים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
ממש נהדר, סגנון מיוחד במינו.

קטונתי, אבל הקטע עם המים קצת מסיח דעת מהנושא העיקרי (שאם הוא היה ארוך מספיק, אולי זה היה נבלע, אבל הוא תופס חלק גדול מהטקסט ללא תוחלת).
מה גם שהוט קצת הומוריסטי, ולא תואם לאוירה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
ממש נהדר, סגנון מיוחד במינו.

קטונתי, אבל הקטע עם המים קצת מסיח דעת מהנושא העיקרי (שאם הוא היה ארוך מספיק, אולי זה היה נבלע, אבל הוא תופס חלק גדול מהטקסט ללא תוחלת).
מה גם שהוט קצת הומוריסטי, ולא תואם לאוירה.
את בהחלט צודקת. תודה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

כמו כלב אבוד שוטטתי במטבח. מהארון למקרר, מהמקרר למזווה וחוזר חלילה.
למה באתי לכאן? רציתי משהו, בוודאות. לא סתם חציתי את מסלול המכשולים מהחדר למטבח, דרך מסדרון זרוע מוקשי לגו איומים ובננות מרוחות עם קראסט פירורי במבה וטביעות אצבע של בני שנה.

נעתי שוב מהארון למקרר, מהמקרר למזווה וחוזר חלילה. כמו שואב אבק רובוטי בעל סוללה טעונה באנרגיית־עד. הייתה לי מטרה ברורה לבוא לכאן, אני בטוח. כנראה שהיא נעלמה איפשהו במרחבי מסדרון, בין לגו, בננה ופירורי במבה.

"לא נורא", ניסיתי להרגיע את עצמי, "כנראה שזה לא היה כזה חשוב". החלטתי להכין לי לפחות קפה מנחם. מנחת שכחנים. בין לגימה ללגימה הרהרתי על השפעתו האפשרית של הקפאין על דמנציה בשלבים מוקדמים. אעקוב אחרי ההשפעות באמצעות יומן ייעודי, החלטתי.

לפחות את התור לבדיקת דם שנקבע לבוקר לא שכחתי. התארגנתי ויצאתי לטקס הרפואי שבו ינקזו את דמי בצידוקים רפואיים מפוקפקים. היתרון היחיד בדמנציה, חשבתי לעצמי, הוא שהטראומה לא תישאר בזיכרון לזמן רב.

הגשתי לרופא את הכרטיס המגנטי. "רק רגע", אמר וקם לצאת, "משהו קטן ואני חוזר".
כעבור חצי שעה הוא שב עם כוס קפה ביד. "יצאתי כי הייתי צריך משהו מהמזכירות, אבל שכחתי מה, אז לפחות עשיתי לי קפה", הסביר.

"רגע, קפה!" זינקתי.
הוא התעלם. "אז אתה בצום, כן?"
"לא בדיוק", הודיתי. "הלכתי הבוקר למטבח כדי לכתוב לעצמי פתק תזכורת לא לשתות קפה כי צריך להיות בצום לפני הבדיקה... אבל שכחתי מה רציתי, אז שתיתי קפה".

הבטנו זה בזה במבט נוגה. רופא ומטופל צעירים, שניהם מבינים פתאום את מצבם ההכרתי העגום. לגימות הקפה טעמו מרות מאי־פעם.

במעשה תושייה אופייני לרופא מסור, הוא אחז בידי ועלה איתי לקומה 2, אל הנוירולוג שבחדר 7.
למרות שלא היינו ברשימת המוזמנים, הוא קיבל אותנו יפה. אולי בזכות הידידות שלו עם הקולגה שלצידי.
"רק רגע", חייך הנוירולוג, "משהו קטן ואני איתכם", ונעלם במסדרון.

כעבור ארבעים דקות חזר. שנינו בחנו את ידיו. הן היו בלי קפה. מוזר. אם זכר מה שרצה למה ארך כל כך הרבה זמן, ואם שכח, איה הקפה?
"מה לקח כל כך הרבה זמן?" לא התאפק הרופא.
"הייתי צריך משהו דחוף, אבל שכחתי מה", השיב, "עד שהתייאשתי וחזרתי. אבל לא נורא, אני פה".

"ולמה לא עשית לעצמך קפה לפחות?" הקשה הרופא.
"אוי, זה בדיוק מה שרציתי!" קפץ הנוירולוג, וטרק את הדלת בדרכו לפינת הקפה.
1- הכפתור שמאפשר להשתיק את הפעמון בדלת.

2- האפשרות להגדיר את המספר של... ברשימה שחורה.

3- האפשרות לשלוח מייל ל"ימות המשיח", ומאז שקט מופלא מכל קווי הנייעס/מכירה שבועית של אושר וכבוד/ההקלטות הסודיות של.../ההתרמה הקריטית לאיחוד השתלה, ההגרלה על קודיאק חדשה, וכו'.

4- שלייקעס! חשבתי להמציא שלייקעס נטענות, אבל עוד לא מצאתי במה הן יהיו טובות יותר מהשלייקעס של היום.

5- מכונת תספורת. יותר קל מאשר לתלוש שערות אחד אחד.

6- שעון מעורר. יותר נעים מאשר להשאיר חלון פתוח, דרכו נכנסת אליך היד השעירה של גבאי הסליחות ומנענעת אותך אגב תזכורת שאתה האחרון ברחוב שטרם קם, יא שלעפער!!!

7- נטפרי. איפה הם ואיה הסינונים הקודמים ששלטו בשוק... עם שירות הלקוחות המזוויע + מחריד + נוראי שלהם... רק חבל שהבינה מלאכותית גומרת גם אותם, נכון? ממש קל לעקוף.

8- מקציף חלב, 116 שקל בעלי אקספרס, והחיים כל כך יותר טובים.. אוהו... ויש לי גם חברים חדשים.. כולם רוצים לבוא לבקר את נתן ולקבל כוס קפה רותחת על בסיס חלב...

9 - אוזניות משתיקות רעשים - שלום שלום, מכוניות רועשות! - אולי ההמצאה היותר מרגשת מהמצאת מעבורת החלל.

10, ופה, למרות שציפיתם לראות טינקו, אז לא. ההמצאה הטכנולוגית הכי חשובה שאני מכיר, היא... כפתור הצופר שנמצא על ההגה. איתו אפשר לחנך את כל הנהגים הסוררים!!!!😂😂😂😂
קשקשתי משהו, בלי שיהיה לי באמת כיוון איך להמשיך.
אשמח לשמוע ביקורת בונה, או רעיונות להמשך.

המכון לרפואה משפטית, תל אביב, קיץ 2030

ד"ר עידו היה לקראת סיום משמרת הלילה שלו כפתולוג האחראי. עיניו איימו להיסגר בכל רגע, והוא עשה כל מה שאפשר בכדי שלא להירדם. לאחר שחש שעייפותו גוברת ואוטוטו הוא נרדם בעמידה, הוא פנה לפינת הקפה בכדי להכין לעצמו כוס קפה שחור וחזק.

כשעבר ליד החלון הפונה אל הרחוב הציץ למטה, וראה שבחזית הבנין נעצרת שיירה של ניידות משטרה. האנדרלין החל לזרום בדמו, מרגיש שהולך להתפתח כאן אירוע מעניין. הצורך בקפה התייתר, ועידו ירד לקומת הקבלה.

אל הבנין התפרצו שוטרים, נושאים אלונקה שעליה שקית שחורה. הם רצו לעבר עידו בבהילות, ושאלו אותו איפה מניחים את הגופה. עידו מיהר להביא את העגלה המיועדת לכך, והשוטרים הניחו עליה את הגופה בזהירות.

"אז מה יש לנו כאן"? שאל עידו את השוטרים בסקרנות.

"האיש הזה נתפס כשניסה לחדור לבית ראש הממשלה" השיב אחד השוטרים שנראה בכיר משאר חבריו, "ולאחר שברח נאלצנו לירות בו. ועקב האופי החמור של המקרה אנחנו צריכים זיהוי מהיר של הגופה, בכדי לוודא בפני מה אנו מתמודדים".

עידו – שהבין כמובן את חשיבות המקרה - הסיע מיד את העגלה אל עבר חדר הבדיקות. יניב עוזרו הגיע במהירות לקריאתו, ויחד הם החלו בפרוצדורה הרגילה. לאחר שלקחו דגימת דם ורוק ושלחו אותם להשוואה עם מאגרי המידע, עידו הכניס את הגופה לבדיקת רנטגן, כהכנה לניתוח.

כשהופיעו התוצאות, עידו כמעט נחנק מרוב תדהמה. יניב חש לעברו - מנסה להבין מה קרה, אבל עידו לא היה מסוגל להוציא מילה. הוא הפנה את מסך המחשב אל יניב, שלא הצליח לעצור את שריקת התהמה שלו.

"תגיד לי, זה אמיתי?" צעק יניב בהלם. "אתה בטוח שזה לא תקלה במכונת הרנטגן?".

עידו הנהן, אם זה היה תקלה התמונה היתה אמורה להיראות מעוותת, ואילו התמונה הנוכחית היא ברורה וחדה.

בדבר כזה הוא לא נתקל מעולם, וכנראה שאף אחד בעולם לא נתקל בזה. לגופה ששכבה לפניהם, לא היה לב. לא במובן המטאפורי של הביטוי, אלא במובן הפיזי. במקום שבו היה אמור לשכון אחר כבוד הלב, היה חלל ריק.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה