שיתוף - לביקורת חלב במסגרת שחורה

[אבינועם גולדברג]

בדרך כלל התחושה היא שהחיים לא משהו.
ופתאום מגיע בוקר כמו היום, שאני מגלה שלפעמים...
כלומר, היה חלב.
ויכולתי לשתות קפה. אני לא צריך להסביר מה זה קפה על הבוקר, נכון?
תמיד בעצם יש חלב, רק שהיום היה הרבה חלב.
כשיש קצת חלב אני לא מעז לשתות. לא מסוגל לדמיין את הפרצופים המאוכזבים של ילדים-חסרי-שוקו. אז במקום זה אני שותה מים. כוס גבוהה ומלאה מים מסוננים מהבר.
כוס בריאות צלולה ומלאת חיים.
ככה מתחילים את הבוקר אנשים שיודעים. אנשים שמחוברים לטבע. לעצמם. אנשים חיים. שהבריאות קורנת מעיניהם, מעורם.
אני לוקח לגימה קטנה מהנוזל הקר וחסר-התוכן הזה, ומיד יורק אותה לכיור. איכס. מים בלי כלום.
אני שופך את כל הכוס, לאט, מחזיר אותה הפוכה לשיש והולך לבית הכנסת יבש ועצבני.
לא היום.
היום היה לי קפה.

על השולחן במטבח היה מוטל העיתון, טוסטר צהוב בשוליו מגבינה צהובה, חמאת בוטנים שסכין מריחה נעוצה בה עד תחתיתה, צלחת חד פעמית עם שיירי חביתה.
התיישבתי עם הקפה וקראתי את הקוביה המוקפת מסגרת שחורה, קראתי הכל. שם הנפטר. אביו. כתובתו בחוץ לארץ, היכן התקיימה הלוייה, מתי יגיע ארונו ארצה. שמות המתאבלים, שעות לניחום אבלים. ואז נגמר לי הקפה וקמתי ללכת.
בדרך כלל התחושה היא שהחיים לא משהו
אבל היום, היום היה לי קפה.
זה לא רחוק מכאן, בבניינים המדורגים של הרחוב המקביל, אולי בערב אקפוץ לנחם.

 

[יצירתי ביותר]

גדול
מעורר השראה
מאמר צבוע בצבעים עזים עד להחריד
ישך את זה

 

[סיפור8]

בעז"ה

וואו.. זה לא כמו כולם.
איך אני אוהבת כשהכותב מביא לנו משהו ואנחנו מוצאים את עצמנו מעבדים אותו וחושבים עליו. אין הרבה כאלה, וזה ממש מעולה.

 

[איש המילה הכתובה]

קטע ייחודי, חי ומעורר מחשבה. כישרון מיוחד באמת.

היה לי לעונג לקרוא יחד עם קפה מנחם

 

[צביה ר.]

כמה ייחודיות. איזו כתיבה!
קטע מיוחד ועוצמתי.

בדרך כלל התחושה היא שהחיים לא משהו
אבל היום, היום היה לי קפה.
זה לא רחוק מכאן, בבניינים המדורגים של הרחוב המקביל, אולי בערב אקפוץ לנחם.

סיום וואו.

 

[אבינועם גולדברג]

גדול
מעורר השראה
מאמר צבוע בצבעים עזים עד להחריד

שחור ולבן בעיקר

 

[עידו לסרי]

סיפור מדהים על גבול השיר, נוזל לי ריר מרוב תענוג...

 

[מהללו]

הגשה יצירתית של תובנה יפה ומפתיעה.

אבל היום, היום היה לי קפה.

קפה שחור. מסגרת שחורה.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

וואו. הרבה זמן לא ניערו אותי, כמו שהקטע הזה היטיב לעשות.
איזה עולם הזוי, איזה אנושות הזויה.
השכן ברחוב ליד קבר אבא, צריך להוסיף סוכר.
אבל כאלה אנחנו, וגם כשאנחנו אלו ששכלנו קרוב, עדיין חשוב לנו שהמים יהיו רותחים.

 

[מנוחה כהן]

וואו. הרבה זמן לא ניערו אותי, כמו שהקטע הזה היטיב לעשות.
איזה עולם הזוי, איזה אנושות הזויה.
השכן ברחוב ליד קבר אבא, צריך להוסיף סוכר.
אבל כאלה אנחנו, וגם כשאנחנו אלו ששכלנו קרוב, עדיין חשוב לנו שהמים יהיו רותחים.

כי החיים חזקים, ממשיכים וטובים ברוך ה'
ויש לנו את היכולת העל-אנושית לחוות מוות, להכיל אותו, לעבד אותו לעשיה.
וזה מתחיל מכוס קפה רותחת, והשמים הם הגבול.
ב''ה והלוואי שכל אחד שחווה שכול היה מצליח לגלות בתוכו את הכוח המוסתר הזה
והלוואי שכל אחד שנמצא בסביבת אדם שחווה שכול, יחשוב איך הוא יכול לעורר באותו שכול את הנקודה הזאת, נקודת החיים.

קטע מדהים.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

ממש ככה, @מנוחה כהן.
זה יצר החיים שממשיך לפעם בנו, בעל כרחנו.
וזה מה שהביא אותי למחשבה שהקטע המדהים הזה מייצג זווית נכונה, בועטת אבל קצת מצומצמת.

 

[בת.]

ממש נהדר, סגנון מיוחד במינו.

קטונתי, אבל הקטע עם המים קצת מסיח דעת מהנושא העיקרי (שאם הוא היה ארוך מספיק, אולי זה היה נבלע, אבל הוא תופס חלק גדול מהטקסט ללא תוחלת).
מה גם שהוט קצת הומוריסטי, ולא תואם לאוירה.

 

[אבינועם גולדברג]

ממש נהדר, סגנון מיוחד במינו.

קטונתי, אבל הקטע עם המים קצת מסיח דעת מהנושא העיקרי (שאם הוא היה ארוך מספיק, אולי זה היה נבלע, אבל הוא תופס חלק גדול מהטקסט ללא תוחלת).
מה גם שהוט קצת הומוריסטי, ולא תואם לאוירה.

את בהחלט צודקת. תודה

 

[פיקולו]

קטע נדיר.
כמו הכתיבה שלך.