אתגר נספח לאתגר - מילים של אמת!

[משה ברונר]

העליתי עכשיו, אשמח לביקורת:)
[URL unfurl="true"]https://www.prog.co.il/threads/%D7%90%D7%AA%D7%92%D7%A8-%D7%93%D7%95-%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%99-%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%9E%D7%AA.1028613/post-14572511[/URL]
[/QUOTE]
מיוחד במינו.
מעולם לא שמעתי על נקודת עידוד ותקווה בתוך מקום של כזה שכול ואבדון.
לצערי לפני מספר שבועות הוצרכתי ללכת לנחם חבר ששני אחיו נהרגו.
ניסיתי לדחות את זה כמה שיותר. לא הייתי מסוגל.
ידעתי שאין לי מילים מה לומר במקום כזה.
חוץ מלכאוב, ושוב לכאוב, ושוב לכאוב. מה אפשר לומר למישהו שאיבד אדם כ"כ קרוב?
פעם ראשונה שראיתי המשך לאבל הנורא הזה.
התרגשתי מאוד.
לתאר תחושות איומות כאלה - זה עוד אפשרי (למרות שגם בזה - היכולת לתאר שלב אחרי שלב בצורה ברורה היא ייחודית!).
לצאת משם עם איזה תובנה, איזה תקווה להמשך, זה כבר משהו באמת מיוחד.
והמסר,
עוצמתי בטירוף.
תודה.

 

[משה ברונר]

(לא יודע למה ההודעה הקודמת יצאה ככה.)

@מוז'יניקית ,
מיוחד במינו.
מעולם לא שמעתי על נקודת עידוד ותקווה בתוך מקום של כזה שכול ואבדון.
לצערי לפני מספר שבועות הוצרכתי ללכת לנחם חבר ששני אחיו נהרגו.
ניסיתי לדחות את זה כמה שיותר.
ידעתי שאין לי מילים מה לומר במקום כזה.
חוץ מלכאוב, ושוב לכאוב, ושוב לכאוב. מה אפשר לומר למישהו שאיבד אדם כ"כ קרוב?
פעם ראשונה שראיתי המשך לאבל הנורא הזה.
התרגשתי מאוד.
לתאר תחושות איומות כאלה - זה עוד אפשרי (למרות שגם בזה - היכולת לתאר שלב אחרי שלב בצורה ברורה היא ייחודית!).
לצאת משם עם איזה תובנה, איזה תקווה להמשך, זה כבר משהו באמת מיוחד.
והמסר,
עוצמתי בטירוף.
תודה.

 

[אוראל סולטן]

תודה!!!

האמת שזה מחמאה ענקית בשבילי.
אני רגיל לכתוב מהלב, מה שיוצא יוצא. כמות שהוא, בלי גיוונים, בלי פרחים וקישוטים. כבר שנים שזה אני.

ותמיד קנאתי בסופרים המוצלחים שהכתיבה שלהם כ"כ מעניינת, חיה, מרגשת, עם שלל מטאפורות ודימויים שמשדרגים את הטקסט, את המסר לכמה רמות מעל, משכפלים אותו למקומות נוספים, משמעויות נוספות.

תמיד חשבתי לעצמי שאין סיכוי שאצליח לכתוב מעניין, יצירתי. החשיבה שלי מאוד מקובעת, קשה לי לראות בעצב שלי ציפור בודדה נוחתת מטה, או בשמחה שלי פרחים מלבלבים, או כל דימוי אחר. שמחה זה שמחה, עצב זה עצב, ואל תקשקש בשכל.
בתקופה האחרונה בעקבות 2 ספרים שקראתי שנכתבו בצורה כ"כ יפה וכ"כ מעניינת וחיה, הרגשתי שאני חייב לנסות...
אז המחמאה שלך היתה ממש במקום -
תודה!

מי שיוכל עוד לעזור לי, ולכתוב לי משהו על הקטע שכתבתי - מאוד אשמח.

האמת שלא נעים לי להגיד - אבל השקעתי בקטע הזה המון. הרבה שעות ישבתי לנסח ולדייק (מה עוד שבסוף גיליתי שחרגתי בהמון מ 1,000 מילים... והייתי צריך לעבוד קשה ולחתוך מהבשר החי על מנת לצמצם).

והייתי משוכנע שאקבל הרבה תגובות חיוביות.
בעיניי הקטע הזה מאוד יפה, יש בו גם כנות נוראית (היה מאוד קשה לתאר ככה את הלהט שלי לנצח!), גם תיאור של תהליך שלם - התחלה אמצע וסוף - שעבר עליי בעקבות האתגר, גם סיום מעודד, וגם מסר חשוב. והכל נכתב בשפה קולחת ומעניינת.

הבעיה היא, שכל זה רק לטעמי... כשנכנסתי לראות אם מישהו נהנה - מלבד תגובתו המעודדת של @אוראל סולטן לא קיבלתי שום תגובה.

והציק לי. ולא רק בגלל הצורך העז שלי במחמאות, אלא באמת בגלל שהתחלתי לחשוב שאולי יש לי בעיה של מודעות כתיבתית נמוכה... אולי אני עף על כתיבה שלא באמת ברמה טובה, אולי הכתיבה שלי לא מספיק מובנת או ברורה, אולי הקוראים לא אהבו או לא התחברו לרעיון, ואולי אלף אפשרויות נוספות שהחלו להתרוצץ במוחי...

אז מי שיוכל לעזור לי, לאו דווקא להחמיא - אלא לתת משוב כלשהו, האם היה משהו שנגע בו בכתיבה, האם זה סתם כתיבה יפה, האם יש בה ערך כלשהו, או שלא. אולי היא מבולבלת, אולי היא כתובה ברמה נמוכה, או אין לי מושג.

ולפעמים, משפט אחד יכול לתת כל כך המון - יוכיח משפטו הבודד של @אוראל סולטן ...

תודה...

איך אמרתי ל @הווה פשוט לא מזמן? התודה מגיעה לך. בכל זאת, אתה זה שכתבת את הסיפור...

 

[משה ברונר]

פרסמתי עכשיו

אתגר - אתגר דו שבועי - מילים של אמת!

נושאים בגאון את חגורת 'כתיבה ספרותית? בואו נדבר על זה. ה'זן' שלנו ייחודי, הוא גם די זהה... הרגישות, האומנות, העמקות - הן קווי אופי בסיסיים של כמעט כל אוחז בעט. *** עסקנו מספיק בכתיבה. בואו נדבר הפעם על עצמנו. החיים שלנו דינמיים. רגשות הכאב, הבדידות, הניכור - תופסות אצל הרבה נתח משמועתי בחיינו...

www.prog.co.il

מאוד נהניתי מהחקירות הפנימיות שלך בתוך האירוע.

אם יורשה לי רק לחלוק על הביקורתיות הנוראית שהצגת שם בכלל,
ובפרט על מסקנתך -
'התשובה היא, שהתרגלנו לחפש את הפיקנטריה.
התרגלנו לחפש את הנקודה הכי צבעונית, שהכי תסחוט דמעות'
שתשובתה בתוך המילים עצמם -
אם נניח שהתרגלנו לחפש את הדבר הכי פיקנטי - מדוע בעצם התמונה הבודדת של הילד משחק בטלית - היא הפיקנטית ביותר?
בעצם זה לא ענה על שאלתך לדעתי.

לענ"ד, אנשים פשוט מחפשים לגעת בלב הדברים, בנקודה הכי טהורה והכי אמיתית.
לחפש רגש - הכוונה לחפש את עומק העניין. וזה מה שאנשים מחפשים. לא רק בשביל ליהנות ולחוות על חשבון כאבם של אחרים.
זוהי הסיבה שהתמונה הזאת הכי ריגשה אותך לדעתי -
כולם אבלים, כולם מצטערים ובוכים. ולכולם יש חשבונות שונים, ואת השיקולים האישיים שלהם, את הצער והכאב האישי של כל אחד.
היחיד שמבטא את הצער כמות שהוא, בלי מסיכות ובלי זיופים -
זה אותו ילד, שבאמת לא יודע דבר.
הוא לא הפסיד כסף, כבוד, עזרה, או כל דבר אחר.
הוא היחיד שמבטא את הכאב בטהרו - אמא איננה.
מלבד זה הוא לא יודע דבר.

ולא לחינם זה מה שהכי מרגש אותנו.
כשאנחנו רואים תינוק כואב, אנחנו בשניה נמצאים שם איתו בתוך הכאב. בשניה מתחברים.
הרבה יותר מכל מיני הסברים לוגיים ומתמטיים, שיקולים ורעיונות שונים.
זה העוצמה של ילדים. כנות ויושר להחריד.
הלוואי שנזכה...

 

[לא כמו כולם]

@משה ברונר כתבת יפה ומטלטל
נהנתי מהביטוים ששזרת שם בהתחלה על השובל החמקמק
ואהבתי את המשפט הזה: לבתרו על קרש הכתיבה בסכין המקלדת שבידי. הייתי לפחות אוכל מבשרו, נהנה לגלות פיסת משמעות תקועה בעומקו.

וכמה שחוויות הילדות שלנו משפיעות עד דלא ידע...

 

[לא כמו כולם]

@חי מינץ איזה עצוב זה
אני לא חושבת שהתמונה של הזאטוט משחק בטלית הכי מזעזעת כי היא הכי פיקנטית,
זה הכי מזעזע כי זה הכי לא טבעי בעולם
ילד בן שנתיים אמור לשחק במכוניות וכדור ומגנטים
לא בטלית שמכסה את אמא שלו
ואח שלו אמור לריב איתו על ה"אוטו מגנט" או להטיס אותו ברחבי הבית על הבימבה
ממש לא להזהיר אותו בבית ההלוויות "לא לגעת זה אמא"
דיי זה ממש ממש קורע לב!

ולקינוח באה @מוז'יניקית וקרעה את הלב לחתיכות יותר ...
כתבת כ"כ אוטנטי וכ"כ נוגע וכ"כ נכון (מכירה את התחושות ממישהו קרוב אחר שנפטר)
וזה כזה שחור ואטום
שרק ד' יכול לגאול מהמצולות האלה.

מותר להתעניין אם זה חוויה אישית אמיתית?

 

[מוז'יניקית]

מותר להתעניין אם זה חוויה אישית אמיתית?

לצערי כן....
אמנם כמובן הרחבתי מעט(בסופו של דבר כמו שכתבתי בקטע עצמו- הוצאתי הכל על דף.....) אבל הבסיס הוא אמיתי עד כאב.....

 

[לא כמו כולם]

לצערי כן....
אמנם כמובן הרחבתי מעט(בסופו של דבר כמו שכתבתי בקטע עצמו- הוצאתי הכל על דף.....) אבל הבסיס הוא אמיתי עד כאב.....

וואיי זה כואב כ"כ!!!
וקשה...
זה עצב וגעגוע שאין לו התחלה וסוף
שד' יתן לך כוחות.

 

[לא כמו כולם]

כתבתי גםםםם
תחזירו לי פידבק?
השיתוף שלי

 

[אוראל סולטן]

@לא כמו כולם סיפור די עצוב, ואני מקווה שהוא לא קרה. משום מה קצת הזכיר לי את הסיפור של הרב רוזנבלום על האיש בן ה90 שלא היה מוכן לסלוח למנהל שחשד לפני למעלה מעשור שהוא גנב...

אה, וטיפה הפריע שכל שלוש מילים עברת שורה. אבל בכל מקרה - סיפור מעולה לאתגר ולא רק לו.

 

[לא כמו כולם]

@לא כמו כולם סיפור די עצוב, ואני מקווה שהוא לא קרה. משום מה קצת הזכיר לי את הסיפור של הרב רוזנבלום על האיש בן ה90 שלא היה מוכן לסלוח למנהל שחשד לפני למעלה מעשור שהוא גנב...

אה, וטיפה הפריע שכל שלוש מילים עברת שורה. אבל בכל מקרה - סיפור מעולה לאתגר ולא רק לו.

אהממ דווקא הוא כן אמיתי
וסליחה על המעברי שורה
אני כותבת לפי המקצב שהמח שלי חושב.
ולפעמים יש לו ברקסים כשהוא רוצה לתת משמעות ומקום למילים /רגשות מסויימים.

אני מוכנה לסלוח, גם סלחתי
הלב שלי לא מצליח להשלים עם זה..
אולי בזכות הכתיבה כאן היא גם תבקש סליחה.
ואז יהיה סיפור בהמשכים

 

[מוז'יניקית]

@לא כמו כולם
קטע יפהפה
נוגע כל כך
כתיבה מדהימה!

 

[ר' יעקב ישראל]

אתגר ראשון שלי.

אתגר - אתגר דו שבועי - מילים של אמת!

נושאים בגאון את חגורת 'כתיבה ספרותית? בואו נדבר על זה. ה'זן' שלנו ייחודי, הוא גם די זהה... הרגישות, האומנות, העמקות - הן קווי אופי בסיסיים של כמעט כל אוחז בעט. *** עסקנו מספיק בכתיבה. בואו נדבר הפעם על עצמנו. החיים שלנו דינמיים. רגשות הכאב, הבדידות, הניכור - תופסות אצל הרבה נתח משמועתי בחיינו...

www.prog.co.il

ומכאן לכמה מילים:
הקטע שהעליתי מבוסס על תיאור של גיסי, גיבור הסיפור המצמרר 'לאסורים צאו'.
למרות שהקטע הנוכחי מתאר שלבים מתקדמים בסיפורו (כשבסיפור אנו אוחזים 8 שנים אחורה), לא יכולתי שלא להעלות את הסיפור המצמרר הזה, ברוח ימי החנוכה האופפים אותנו.

אשמח מכל מי שיוכל להזכיר אותו בהדלקת הנרות, לרפואה שלימה ולזיווג הגון:
משה אהרן בן רויטל סימה שמחה.

חנוכה שמח!

 

[צביה ר.]

@משה ברונר סגנון מאד מעניין, כתיבה נוגעת ללב.

@מוז'יניקית קרעת לי את הלב ממש! מדהים בעיניי איך שמת את הלב ככה חשוף ובכתיבה כנה ויפה נתת לנו להרגיש אותו..

@לא כמו כולם איזו חוויה לא פשוטה. היטבת לתאר כ"כ יפה את תחושות הניצול והבגידה. ממש הזדהיתי.

@קוראים לי #C מאד אהבתי את השיתוף הכנה, היומיומי, הלא טראגי - מאבק וניצחון על לב ומשמעות.

וואי אתם כ"כ טובים כולכם.
מאד רוצה להעלות ג"כ משהו לאתגר, מקווה שיקרה בקרוב, בינתיים פשוט נפעמת.
@יהלום-יצירות מלוטשות תודה על אתגר כ"כ רגיש ומרגיש.

 

[לא כמו כולם]

תודה לכל מי שטרח להגיב, מעריכה את זה מאד!

@קוראים לי C# אהבתי ממש ממש ממש!!!
כל שורה הזדהיתי מחדש
והתאורים ...כייף אחד גדול!

 

[ST.R]

פעם ראשונה שמעיזה לעלות קטע, במיוחד לאתגר.
אבל שראיתי את הדרישה, האפיזודה הזו מיד עלתה לי, לא מוכנה להישאר רק בזיכרון, דורשת תמלול.
התלבטתי אם להעלות לפה, והחלטתי להעיז לשבור את הפחד שלי...
אשמח להערות.

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

פעם ראשונה שמעיזה לעלות קטע, במיוחד לאתגר.
אבל שראיתי את הדרישה, האפיזודה הזו מיד עלתה לי, לא מוכנה להישאר רק בזיכרון, דורשת תמלול.
התלבטתי אם להעלות לפה, והחלטתי להעיז לשבור את הפחד שלי...
אשמח להערות.

אאוצ' . זה שרף. לא שאלת לפני, פשוט הנחתת.
הרגשתי את זה. זה היה כואב. ממש מבכי (לא יודע אם יש מילה כזו... מלשון גורם לבכי.)
לדעתי ניצחת

 

[ST.R]

אאוצ' . זה שרף. לא שאלת לפני, פשוט הנחתת.
הרגשתי את זה. זה היה כואב. ממש מבכי (לא יודע אם יש מילה כזו... מלשון גורם לבכי.)
לדעתי ניצחת

תודה.
שמחה שהצלתי להעביר את הרגשות,
שהצלחתם להרגיש אותי.

 

[אוראל סולטן]

מבכי (לא יודע אם יש מילה כזו... מלשון גורם לבכי.)

לפי האקדמיה - בכי יחיד בבניין הפעיל בזמן הווה = מַבְכֶּה.

ו @ST.R באמת סיפור וואו.

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

לפי האקדמיה - בכי יחיד בבניין הפעיל בזמן הווה = מַבְכֶּה.

ו @ST.R באמת סיפור וואו.

תודה. אלמד להבא