מידע שימושי עזרה ראשונה לנפגעי נרקיסיזם

[ליליאן]

.

 

[GRN]

הרב ליאור אנגלמן אומר
שדווקא השינוי בין התפיסת התורה לתפיסה הפסיכולוגית
התפיסה השיפוטית עם הערכים המוחלטים, מול התפיסה שהכל תלוי ומורכס והכל מקובל לדבר עליו
משלימות.
עוזרות זו לזו.
מתנהלות בריקוד משותף.

לא צריך דוגמאות אבל זה בולט.
לא צריך להיות נער נושר כדי להגיע לקשים אמיתיים מול סוגיות של בחירות חופשית,
אחריות ואשמה, שכר ועונש וקרבת אלוקים.
ככל תתמקד בערכים המוחלטים - תחלש יותר, והנפש, שגם את המגנוני הגנה שלה ברא הקב"ה,
תברח, למקומות שלא דורשים ממנה כלום.
פה, המקוא הלא שיפוטי של הפסיכולוגיה בא ועוסק ומטפל,
ומחזיר למשחק.

ביהדות יש גם תפיסה של טוב ורע מוחלטים, וגם תפיסה של מורכבות, והחכמה היא לדעת מתי להשתמש בכל תפיסה.

 

[ליליאן]

ביהדות יש גם תפיסה של טוב ורע מוחלטים, וגם תפיסה של מורכבות, והחכמה היא לדעת מתי להשתמש בכל תפיסה.

ערך מוחלט הוא לא היפך של מורכבות (זה את אמרת)
לא משנה לא הצלחתי להסביר ת עצמי

 

[GRN]

ערך מוחלט הוא לא היפך של מורכבות (זה את אמרת)
לא משנה לא הצלחתי להסביר ת עצמי

מורכב

 

[מרחבית]

לעניות דעתי, האחריות של כל אחד ואחת מאיתנו, כדי ליצור חברה בריאה, היא לא לאפשר שיח משטיח ושחור לבן ולשמור על גבולות גם בשיח בפורום וגם בעולם האמיתי

אני מסכימה איתך שהיתה באשכול מיד פעם תוקפנות מסוימת וחוסר פתיחות כלפי מי שחושב אחרת או חווה אחרת.
וגם לי זה הפריע.
מכאן ועד לתת לסובלים סטיגמה של קווים נרקסיסטיים, זה בעיניי מבטא את הסכנה בכל הנושא הזה ונושאים אחרים שצפים - עודף אבחון!
לא פעם סטיגמה יכולה לשמש כנשק מהגרועים שיש.

וזה עוול גדול, בעיקר בנסיבות הקיימות!
בודאי שלתת סטיגמות כאלה לסובלות שעושות כל מה שאפשר ומה שאי אפשר כדי לשקם את עצמן - הדבר האחרון שמתאים הוא להטיל עליהן את הסטיגמה הלא נכונה הזו - ולהכניס אותן לכלא איום נוסף!

לאלו שחוו וסבלו מנרקסיזם בסביבתן ברמה הנוראית המתוארת באשכול זה, יש כמה מאפיינים:
- הם עברו גהינום בלתי נתפס.
- הן עברו את הגהינום הזה לאורך הילדות.
- הן חוו שוב ושוב, שלא רק שאין להן איך לקבל תמיכה, אלא שאין שום הכרה בסבל הנוראי שלהן!

וזה בוער בליבן, כמו שהיה בוער בכל אדם אחר, שמגמדים את סבלו, לא מכירים בו, מאשימים דווקא אותו, ונותנים עצות שלא מתחילות להתאים למצב שהן מכירות, ורק מראות כמה נותני העצות לא מבינים את המצב שלהן.
וזה קשה! וזה מקומם! וזה בוער!
וזה גורם לאדם לרצות להביע בחריפות את סבלו הנורא, כדי שיבינו. לפחות חלקית!

כאמור, הרגשתי שלחלק מהדעות ומהאנשים - לא נותנים מספיק מקום. והיה אכפת לי.
אמנם הבנתי למה ומהיכן זה בא.
והרגשתי שצריך כאן זהירות גדולה, כי בשני הצדדים יש כאן אנשים עם צרכים, עם מצוקה וכו'.
וכל אדם, גם בלי מצוקה, רוצה את המקום שלו.

זה קורה אגב בהרבה אשכולות, וגם כמובן בחיים עצמם, שאנשים לא נותנים מספיק מקום לדעות או לרגשות של השני, גם בצורה הרבה יותר גרועה מאשר באשכול זה, ועם הכל אף אחד לא כתב שם ולא חשב לכתוב, שלמגיבים האלה יש קווים נרקסיסיטיים!
למה דווקא כאן זה נכתב? למה דווקא כאן זה מותר?

זה דבר שחבל כל-כך שהוא נכתב כאן, כי אפשר כאמור לומר זאת על הרבה מאוד אנשים ומצבים, וזה לא נכון!
ודווקא על אלו משמנסים בכל כוחם לצאת מהגהינום הזה, ואחרי שלא חוו הכרה בסבל הנוראי שלהם - אסור לשים עליהן סטיגמה כזו שהיא כל-כך לא נכונה על אף רשימת הנקודות, שיכולות להתאים להרבה מאוד מצבים ואנשים ואשכולות.
סטיגמה שיכולה בקלות לערער עליהן עוד יותר את עולמן, ולזרוק אותן לתהומות של יאוש, כי אנשים לא נותנים להם לצאת מהבור הזה!

כשאדם זועק את הזעקה הנוראה שלו אחרי שנים שהוא גדל בסבל נוראי שלא קיבל הכרה, והוא מרגיש שלא מבינים אותו, שלא מבינים את גודל המצוקה - הוא מזדעק על כל דבר שנראה לו מקטין או לא מבין את הסבל שלו, וכך לפעמים קורה, שאגב זה הוא מקטין מבלי משים את הסבל של אחרים.

זה יכול לקרות לכולנו בכל מיני מצבים. וככל שהמצוקה והסבל גדולים יותר, זה קורה יותר.
זה לא נרקסיזם במובנו הפתלוגי! זה לא מתחיל להיות!

אל תעשו את העוול הגדול הזה לתת סטיגמות כאלה למי שמתוך מצוקה גדולה, מתוך בעירה של שנים שלא התחילו להבין אותו, לא היה מסוגל באותו הרגע לראות מספיק את השני, כאשר הרגיש - בצדק או לא - ששוב מקטינים את הגהינום שלו!

 

[חוחית]

אתן דוגמה קלה לנרקסיזם,
סבתא שלנכדה לה לא היה מעיל!
בקור הירושלמי.
ללא סיבה כלכלית!!!
הלכה וקנתה לנכדתה מעיל.
ומה עשתה האם?
החליפה את המעיל-במעיל לעצמה, ולא, לא חסרו לה מעילים.
מה הצרה?
שהסבתא-החמות, אישה עדינת נפש, שגם ככה לא ידעה איך להתמודד מול העוולות של כלתה-ראתה, התפוצצה ושתקה, היא לא ידעה מה לעשות הלאה...

ומה אני רוצה לומר בזה?
שאם אתם רואים כאלו חוויות, מהצד.
לכו ליעוץ מקצועי שינחה אתכם מה הדרך הנכונה להתנהלות.
לבד, א"א לעצור כזה טירוף.
וללבד-אני מתכוונת גם ללא עזרת רשויות מקצועיות.

 

[120161]

לא רוצה לפנות אישית לאף אחת
רק אכתוב שאם צריך וממש "בא לי"
אני שולחת עגבניה בצלחת עם סכין ומזלג...

אני מצדיקה לגמרי את הסובלות הנמצאות ברגע זה בתוך המערכת המורכבת
ומותר שתהיה להם פינה לזעוק את זעקתן
אני גדלתי בבית מורכב כזה וכעת שאני סבתא ב"ה
רואה בפרספקטיבה הרבה יותר ברורה את הייסורים והסבל
אישית קיבלתי אבחנה מפסיכולוגית ממומחית (חילוניה שלמדו אצלה כמה חרדיות בעלות שם)
של הפרעת אישיות גבולית (כמובן ע"פ עדות ילדיה - שזה לא מתקבל מקצועית)
התגובות וההתנהלות ממש דומה
מותר לסתור אותי וכמעט לא נעשה כי הסובלות מזדהות ולא מרגישות צורך להכנס למגננה .
אם יש צורך למתן את הניסוחים ולכתוב ברגישות והנימוס
אז אני מרשה לעצמי לומר שכולן צריכות לבדוק את עצמן ולא את האחרת.

יש גם מוכשרות שמתנסחות בצורה מקצועית ולעומתן צעירות מאד (אולי בכלל למדו ביידיש?)

אנא אם אתן כאלה חכמות ומשכילות - מה עשיתן עבור בנות שסובלות ???
זה הרבה יותר מענין ומקדם
אני הכנסתי לביתי בנות בודדות ובעלות רקעים קשים בהזדמנויות רבות (לא לינה אבל קבלה הקשבה ,ארוחה ...)
היום הבנות הבוגרות שלי טוענות שזו היתה טעות (אולי רצו ילדות חלקה מספיק להן הסבתא הנרקיס)
אני לא מתחרטת !!!
עולם חסד יבנה
ולא מכתיבה מלומדת וביקורתית...

 

[הטעם המושלם]

אני רוצה לקרוא מכאן לכולכם.
שכנים, צוות במוסדות הלימוד, חברים- אתם יכולים להציל חיים!
אני לא מדברת רק על נרקיסיזם, אלא כל סוגי הפגיעות.
אתם רואים דברים חריגים- צעקות, מכות, עונשים לא קבילים, ילדים מוזנחים, שכנים שמגיעים לשחק איתכם מידי הרבה או ללוות ממכם מידי הרבה- אני לא מדברת על דיווח שזה שאלת רב כל מקרה לגופו, אבל מה שאתם בטוח יכולים זה לפתוח להם את הלב! לתת להם מקום מוגן! להראות להם שיש אנשים טובים בעולם! ועדיף בלי לדחוף את האף- אם הילד מגיע הרבה ברמה מוגזמת- תציעו לו תפוח, ביגאלאך- משהו משביע אבל שלא ירגיש חריג. אם הילד מגיע קבוע בלי אוכל או בגדים חמים- תראו לו מקום שהוא יכול לקחת משם בצורה דיסקרטית מה שחסר לו. אתם יכולים להציל חיים כפשוטו!
שוב- דיווח לרווחה או למשטרה זה רק בשאלת רב.

 

[לי@.ס]

ולא לכעוס...שאלה של בורות- לנרקיסיסטים אין רגש טבעי של אהבה, דאגה ורצון להיטיב לילדים כמו לכל הורה?

לא.
ממה שאני יודעת,
אין רגש טבעי של אהבה, הכול מזויף.

זה אנשים שכ"כ ריקים מבפנים שאין להם בכלל את היכולת לתת את זה.
אי"א לתת ממה שאין...

 

[DvoraVidman]

קראתי את כל התגובות בעקבות מה שניסיתי קצת לשתף מהלב שלי שנחתך מהיחס של גיסתי.
והופתעתי שלא קיבלתי את התמיכה שציפיתי לה.
אבל גם מבינה את זה אחרי הכל א"א באמת להעביר כאן את כל הכל לפרטי פרטים,
ייקח לי שבוע לעשות את זה ואולי באמת זה גם לא המקום. ובמיוחד שאני לא אחת שהכי מצליחה להביע את עצמי.

אבל פתאום אני רואה את התגובה שלך אז תודה יקרה, ואין לי מושג איך הצלחת להבין.
אבל למדתי ממך שבתכלס אנחנו לא יכולים להשוות בין אחד לשני מי יותר סובל ומי פחות ובסוף הלב שלנו מורכב מסיפור חיים שלם.
אין להשוות יחס כזה של גיסה לאחת שגדלה בבית מכיל אוהב נורמאלי.
לאחת אחרת שנולדה מלאת שמחה וביטחון עצמי וחטפה צרחות אימה, מאמא שלה בגיל 15 שתוריד את החיוך מהפנים כי זה מראה על ליצנות. -אגב אמשלי מתחננת אלי שאחזור להיות כזאת אבל זה אל חזור. כמעט לא מצליחה לחייך ברגיל.
או לראות את אמא שלך מעירה את אחיה ילד בן 12 בשעה 1 בלילה ושופכת עליו כמה נטלות של מים על איזה מעשה קונדס וזעיר שעשה כמובן שהכל מלווה בצרחות.

לא ארחיב בתאורים כי לילה ומאוחר
אבל מבטיחה לכם שאבי ואימי עזבוני וה' יאספני.
אני זוכרת את עצמי מגיל אפס מרטיבה כל לילה את הכרית ומרגישה את היד של בורא עולם את החיבוק ואת הנשיקות ממנו הוא לא עוזב.
הוא פה.
במיוחד עם כאלה שעוברים את כל הייסורי נפש האלה. אני אשה צעירה אבל הספקתי להרטיב ולקרוע את רב הדפים של 3 סידורים.
כל תפילה היא אחרת.
את מרגישה את בורא עולם יד ביד.
כל מילה בתפילה מקבלת משמעות.
ופשוט השתוקקות לבורא עולם.
הוא בחיים, בחיים לא עוזב.
זה קשר שא"א באמת לתאר אותו.
...
אגב היה לי קשה ועדיין (סליחה מראש ממי שלא חושבת כמוני) להשוות את הקשר לחטופים.
כי שמעתי שיש חטופים ששוחררו וחיילים והרבה כאלה ששרדו את המלחמה הזאת.
שפשוט קיבלו אשפוז בכפיה במחלקות סגורות.
והשהיחס שם מזעזע, לא באמת רוצים לטפל בהם.
אז כמה שנראה שיש תמיכה מהמדינה..
אנחנו מחכים שה' יגאל אותנו בקרוב. הלוואי.
אבא רוצים אותך דחוףףף

עכשיו כשאת מרחיבה מבינים יותר שהגיסה היא לא הסיפור. היא תוספת שפוגשת רקע קרוע....


ואגב זה מלמד על עוד כמה וכמה סיפורים שצצים פה כמה הסיפורים הוא רק חלקיים מאד. ואנחנו כקוראים לא יכולים לדעת מה עומד מאחוריי והתגובות שלנו (גם המעודדות, כן) ממש לא בהכרח נכונות.

 

[DvoraVidman]

דווקא מסתדר לי מאד מאד באשכול שמי שגדל בצל נרקיסיזם עשוי לפתח דפוסים לקויים/לוחמניים של תקשורת. וככל שהוא מודע, מטפל ומטופל, דומני שמוטב שנגיב לו בצורה רגישה יותר.
(אלו היו שישים שניות של הארה או של הטחת עגבניות?)

אני מסכימה עם ההתחלה על דפוסים לקויים של תקשורת. לא בטוחה לגבי ההמשך על מה נדרש מהסביבה.

 

[מ הלוי]

זה בסדר לא לדעת מה עומד מאחורי הכותב/ת בשום אשכול בפורום ולראות רק את התחושות הייחודיות והחוויות האישיות.
וזה הגיוני במיוחד בנסיבות האשכול הזה.

התגובה לא מנותקת, זה עוד משהו שיוכל לעזור למי או מתי שכן יהיה יכולת להתבונן בזה, ולהיעזר.

עם זה בדיוק אני מתווכח.

אתה לא שם לב בכלל שהאשכול הזה לא נותן "עזרה" לאף אחד.
הוא גם לא מיועד לעזרה.
עזרה לנפגע זה רק במקום מקצועי ממש.
לא באשכול בפרוג, שבהחלט ייתכן שיש כאן הרבה תגובות ממקום לא נכון וכו' וכו'.

אבל, וכאן האבל הגדול.....

אשכול זה נותן פתח של תמיכה נפשית רגשית עבור כל המתמודדים לראות שאינם לבד, ויש הכרה בסבל שלהם.
ועל זה אני עומד וצועק, למה לפגוע בזה ??????????????????
למה להרוס מקום של תמיכה ועידוד עבור נפשות אומללות שיודעות כל כך הרבה סבל ומכאוב ????????????

לא מבין את הקטע הזה.

 

[DvoraVidman]

אל תעשו את העוול הגדול הזה לתת סטיגמות כאלה למי שמתוך מצוקה גדולה, מתוך בעירה של שנים שלא התחילו להבין אותו, לא היה מסוגל באותו הרגע לראות מספיק את השני, כאשר הרגיש - בצדק או לא - ששוב מקטינים את הגהינום שלו!

הפריע לי מאד שמתישהו באשכול כתבו שסבל איקס לעומת פגיעה מנרקיסיזם זה כמו להשוות קרוהן לסרטן.
(ואף אחד לא יודע מה זה סבל איקס כי הכותבת לא פירטה).
אז אני לא נותנת סטיגמות ואני כן אומרת שזה הקטנה לא הוגנת. יש מספיק פגיעות נוראיות שילדים חווים בתוך המשפחה שלהם, והתפיסה של 'רק אנחנו מבינים מהו סבל' היא מאד לא הוגנת.

 

[למדן וידען]

הוא גם לא מיועד לעזרה

לגמרי מסכים עם כל מה שכתבת, רק פספסת את כותרת האשכול.

 

[מ הלוי]

יש מספיק פגיעות נוראיות שילדים חווים בתוך המשפחה שלהם,

ולוואי ואשכול זה יהיה פתח לתת הכרה לעוד אשכולות על סוגים אחרים של סבל העובר היום על המון ילדים בתוך הבית והמשפחה.
לסבל מסוגים אלו יש השלכה עיקרית ממש על רוב ככל מקרי הנשירה בדורנו האומלל.
אין כאן המקום להרחיב בזה בכלל.
אך הכרה בסבל עבור מי שהסבל שלו סגור בתוך בית קטן ורצחני, היא חמצן כפשוטו, ואכמ"ל.

 

[ניק 96021]

כל התיאורים המצמררים כאן של נרקסיסטים שהם כביכול האנשים הכי נוראיים בעולם קצת מעניינים בעיניי...
יש הרבה מחלות נפש אחרות, וילדים שסובלים מאוד - כל יום בשבילם הוא גיהנום.
יש הרבה נכויות רגשיות של הורים, (נכות- זאת לא מחלה)
ויש אנשים רעים, רעים מאוד- גם לילדים שלהם,
הנרקסיסטים כלפי חוץ - הם ההורים של השכנים שתמיד קנאתם בהם, רציתם כזה אבא/אמא מושלם (רק שלא ידעתם מי המפלצת בפנים...)
כלפי חוץ הם ה-מושלמים, מושכים מוכשרים ומדהימים

לא כל בית חסר הערכה, מקטין רומס, משפיל פוגעני-או חולה רגשית - הוא נרקסיסט
לא כל בן אדם שלא יודע לתת אהבה או לקבל אהבה הוא נרקסיסט, - הילדים שלו סובלים מאוד
לא לימדו אותם לקבל אהבה- הם גדלים לפעמים אטומים,- לא מסוגלים לקבל יחס חם (מאף אחד בעולם)

 

[חוחית]

אני חושבת שחשוב להתמקד בנושא האשכול.
ער"ן לנפגעי נרקסיזם.
ובעיני, החלק הראשון הוא:
הכרה וקבלה של הסבל הנורא הזה.
סבל הוא סבל.
נקודה.
בלי השוואות ובלי שיפוטיות.
מיקוד:
התמודדות מול הורה/בן זוג נרקסיסט -היא ההתמודדות.
כי זה קשר מחייב, שקשה/בלתי אפשרי להתנתק ממנו.

באחת ההשתלמויות שעברתי אמרה לנו אחת הפסיכולוגיות המוערכות:
"אדם נורמלי לעולם לא יוכל להבין את עוצמות הרוע", היא אמרה את זה למורות בהשתלמות לאיתור מצוקות.
ולכן, שילדה מגיעה איך ואומרת שאמא "צעקה" ואת שופטת את זה בכלים שלך, איך שאמא שלך צעקה.
תמיד את צריכה לברר מה המשמעות של זה בבית הספציפי ממנו באה הילדה...

 

[פרוגינית]

לא כל בית חסר הערכה, מקטין רומס, משפיל פוגעני-או חולה רגשית - הוא נרקסיסט

נכון. גם לא ראיתי אף אחד שכותב פה אחרת

 

[שרה UI/UX]

חוץ מכמה סטיות קטנות לצדדים לא רצויים (כמו שקורה בכ-ל אשכול פה בפורום, תחפשו אשכול על מאכלי שבת למשל..) האשכול הזה מדהים בעיני ברגישות של השיח, בהכלה, בעצות של אנשים מיוחדים שעברו קושי כ"כ גדול וצמחו ממנו

כל נושא מעניין עם יותר מ3 עמודים בפרוג יכיל מגוון של אנשים שחלקם פחות טובים בשיח מכובד ברשת
אבל כמו שבאשכול על חשוכי ילדים היו עשרות דעות שונות של איך להתמודד ומה כן דורך על הפצעים ומה לא
כך גם פה יש דעות שונות ורגשות שונים וזה מבורך
על שיח מכבד צריך לשמור בכל אשכול ובכל נושא ולזרוק פה את המילה קווים נרקיסיסטיים זה לזרות מלח על הפצעים וחסר רגישות בעיני.

 

[רק בשמחה תמיד]

לא.
ממה שאני יודעת,
אין רגש טבעי של אהבה, הכול מזויף.

זה אנשים שכ"כ ריקים מבפנים שאין להם בכלל את היכולת לתת את זה.
אי"א לתת ממה שאין...

זאת הפרעה מולדת?