עזרה אפיון-דמות נבל

[פניני ריין]

אולי בפעם הראשונה בחיים,
אני כותבת סיפור שיש בו דמות נבל.

משום מה, לא מתחשק לי ליפול בפח הרגיל של נבל אכזרי וגס שאקדח בימינו, מקל בשמאלו ופיו מלא גידופים.
גם הקלישאה המשוכללת יותר של נבל אלגנטי, שנון וחסר רגש שאוחז בחוטים כולם כבר התחילה לשעמם.

אז בקיצור:
איך אני כותבת דמות נבל מורכבת? אמינה?

ספוילר: על הנבל החמוד שלי

אי אפשר לומר שאני שונאת אותו או רואה בו יצור שאול עם קרניים.
לאורך כל הסיפור-הוא פועל לאור מטרה מסוימת שהגיבורים והקוראים לא יודעים עליה. הוא בהחלט מסוגל לבגוד בחבריו, אבל לא מתוך אכזריות צרופה, אלא יותר בגלל שהשותפות ביניהם תמיד הייתה לצורכי תועלת.
ההגדרה שהכי קרובה אליו, נראה לי, היא פוליטיקאי.

 

[Chaya Lea]

איך אני כותבת דמות נבל מורכבת? אמינה?

לדעתי, דמות אמינה היא דמות מורכבת (כפי שאכן ציינת בשאלה). החסרון בנבלים שציינת הוא שהדמות שלהם שטחית.
דמות מורכבת היא דמות אנושית. היא לא רעה לגמרי בכל מובן שהוא- אלימות פיזית/פסיכולוגית וכדו' אלא עושה מעשים רעים מהסיבות שלה. היא דמות שאפשר להבין ויתכן שאם אדם מוסרי פחות ע"פ קנה המידה של הסופר היה כותב את הסיפור הוא היה הגיבור.
בנוסף, כאשר כותבים את הסיפור לא ממקום של שיפוטיות כלפי הדמות להוציא את מקומו הנכבד של המסר שכמובן נוכח ומדגיש בעצם קיומו שדמות הנבל היא נבל היא יוצאת פחות קלישאתית ומאכילה בכפית ש"שלום אני הנבל ואני הרשע בסיפור הזה". הקוראים יבינו את זה מאופן הכתיבה של הסופר ומהלך העלילה גם בלי אמירות מפורשות. בדרך כלל המעשים של הנבל מדברים בעד עצמם.
בנוגע לנבל שלך; נראה שהוא בהחלט לא דמות קלישאתית של נבל= מלאך חבלה בדמות אדם. לכאורה לא חסר באפיון שלו יותר מקצת העמקה מה האידיאולוגיה שלו, מה גורם לו לבגוד בחבריו בפועל (אולי צורך מסויים?) ובקיצור- מניעים.

 

[RU1]

קודם כל השאלה מראה שאת רוצה לתת עומק ובסיס לדמויות, לא לבנות דמות עגולה וצפויה.
דמות הנבל שחוככת ידיים וצוחקת בקול (מוּ אַה אַה ) מתאימה לספרי ילדים ולתאטרון.
דמות נבל טובה בעיני, היא כזו שיש לה טענה מוסרית חזקה, שגורמת לקורא להתפצל בנטייה של מי צודק - הפרוטגוניסט או האנטגוניסט.
אפשר לקחת לדוגמא את רובין הוד, למרות שלמעשה הוא הגיבור, אפשר לקחת את הפעולות ואת האמונות המוסריות שלו למקום הזה.
מצד אחד, הוא פעל לפי הלב והצדק, ותמך בעניים ששוויעו ללחם.
מצד שני הוא גנב מהעשירים על לא עוול בכפם.
מי צודק?
העמקת הדמות הופכת אותה לאיכותית.
מצד שני, צריך להקפיד על אפיון חזק שלה, לא "להתנצל" על מי שהיא, מצד אחד לתת לה מעלה רעה, מצד שני לתת לה הרבה מעלות טובות שיחפו עליה, תנו לה להיות נבל כמו שצריך.

 

[תמרוז]

אני חושבת שהוא צריך להיות קודם כל בן אנוש. עם מעלות וחסרונות. וכמובן חולשות וחוזקות.
בהצלחה.

 

[ר' יעקב ישראל]

קודם כל השאלה מראה שאת רוצה לתת עומק ובסיס לדמויות, לא לבנות דמות עגולה וצפויה.
דמות הנבל שחוככת ידיים וצוחקת בקול (מוּ אַה אַה ) מתאימה לספרי ילדים ולתאטרון.
דמות נבל טובה בעיני, היא כזו שיש לה טענה מוסרית חזקה, שגורמת לקורא להתפצל בנטייה של מי צודק - הפרוטגוניסט או האנטגוניסט.
אפשר לקחת לדוגמא את רובין הוד, למרות שלמעשה הוא הגיבור, אפשר לקחת את הפעולות ואת האמונות המוסריות שלו למקום הזה.
מצד אחד, הוא פעל לפי הלב והצדק, ותמך בעניים ששוויעו ללחם.
מצד שני הוא גנב מהעשירים על לא עוול בכפם.
מי צודק?
העמקת הדמות הופכת אותה לאיכותית.
מצד שני, צריך להקפיד על אפיון חזק שלה, לא "להתנצל" על מי שהיא, מצד אחד לתת לה מעלה רעה, מצד שני לתת לה הרבה מעלות טובות שיחפו עליה, תנו לה להיות נבל כמו שצריך.

אבל כמובן שאם אתם רוצים שהיא תהיה דמות נבל חד משמעית, תצטרכו לבנות זאת בחכמה.
אחרת הקוראים יכולים לאמץ את ההתנהגות של הנבל כלגיטימית. (כמו הדוגמא מרובין הוד. ידעתם כמה חיקויים היו בעקבות הספר הזה?...).

 

[RU1]

אבל כמובן שאם אתם רוצים שהיא תהיה דמות נבל חד משמעית, תצטרכו לבנות זאת בחכמה.
אחרת הקוראים יכולים לאמץ את ההתנהגות של הנבל כלגיטימית. (כמו הדוגמא מרובין הוד. ידעתם כמה חיקויים היו בעקבות הספר הזה?...).

באמת?
מעניין לשמוע.

 

[יוסף יצחק פ.]

איך אני כותבת דמות נבל מורכבת? אמינה?

משפט המפתח לדעתי:
הנבל הוא הגיבור של הסיפור - מנקודת מבטו.

נבל טוב הוא לא הנבל בעל הרוע המוחלט. יש לו צדדים אנושיים, לדוגמא, הוא מאכיל כל חתול נזקק או שהוא נדבן גדול (פבלו אסקובר הידוע לשמצה היה פופולארי כי עזר לבני מיעוטים).

 

[ר' יעקב ישראל]

באמת?
מעניין לשמוע.

לא זוכר כרגע מקור.
אבל פעם קראתי על כך, שמכיון שהוא הוצג בספרות ובקולנוע כדמות הרואית, זה גרם לחקיינות (לאו דווקא בצורה של גניבה, בעיקר ברעיון של להגן על עניים/מוחלשים על חשבון אנשים אמידים/חזקים).

 

[חני גרשון]

כן, הסיפור של רובין הוד הופך אותו לגיבור, והרבה סרטים וספרים נכתבו בהשראתו. [אגב, נגלה שגם הקומוניזם נקט באותה שיטה...]
אחד הדברים שבולטים בנבלים - או נקרא להם הפושעים של דורנו - אלו נקודות פסיכולוגיות רגישות. סטאלין - פראנואיד, חולה כבוד, וכו'. תנסי לחקור קצת את האופי של כל מיני פושעים רצינייים, מפורסמים, או שפשוט תחשבי לבד -
פושע לא חייב להיות אידיאליסט. זה גם קצת... מוכר מידי. כלומר, חייב להיות לו אידיאל, אבל זה לא מה שיניע את כולו.
הוא חייב פחדים. תכונות שנעשה בהן שימוש שלילי - כמו שאפתנות יתר, או הצורך לומר את המילה האחרונה, או ילדות קשה.
אני יודעת שתמיד אומרים שלפושע הייתה ילדות קשה וכו' - זה לא מצדיק. ואת לא חייבת לעשות לו את הילדות המרה ביותר. רק סיבה קטנה, אפילו חבר טוב שנטש אותו - לגרום לו לא לתת אמון באף אחד, נניח.

ואני חושבת שהמוטו הוא איזון. לא לתת למשהו אחד להעפיל על הכל. לתת גם קצת אידיאל, גם קצת חולשות אופי, גם קצת - אולי אזור מגורים בו גדל, שהיה בו הרבה פשע? כך הוא התחנך בכלל לפשע עוד לפני שלמד להגיד צדק ומוסר?
לקחת קמצוץ מכל רכיב, ולהרכיב כך את הדמות. זה יהיה הכי אמין.
בהצלחה!

 

[IMOD]

אז בקיצור:
איך אני כותבת דמות נבל מורכבת? אמינה?​

בניתי עלילה, מקווה שתעזור אפילו במקצת.

יוסי, איש משפחה פשוט וישר, חי חיים שקטים בפרבר לצד אשתו, נעמה. נעמה פתאום חלתה והם נקלעים למשבר כלכלי חמור, יוסי נאלץ ללוות כסף מהשוק השחור כדי לממן את הטיפולים שלה. הוא מאמין שזה פתרון זמני בלבד, אך החוב תופח, והכנופיה המקומית דורשת ממנו לבצע משימות מסוכנות כדי להחזיר את החוב.
ככל שיוסי שוקע בעולם הפשע, הוא מתמודד עם קונפליקטים מוסריים: הוא נאלץ לבחור בין ערכיו הישנים לבין פעולות שגובות מחיר כבד ממנו ומאחרים. במקביל, הוא מנסה לשמור על חייו השקטים עם נעמה, שלא יודעת על מעשיו אך מתחילה לחשוד שמשהו אינו כשורה. יוסי מוצא עצמו נקרע בין נאמנותו לאשתו לבין מניפולציות מצד מנהיג הכנופיה, שמנסה להפוך אותו לאחד מאנשיו.
במהלך הסיפור, יוסי מתעמת עם דמויות משניות שמעצימות את הדילמות שלו: חבר מהעבר שמנסה לעזור לו, אויב מתוך הכנופיה שרואה בו איום, ונעמה עצמה, שמייצגת עבורו את כל מה שהוא מנסה לשמור עליו. כל החלטה שלו משקיעה אותו עמוק יותר בעולם הפשע ומרחיקה אותו מהחיים שהוא חלם עליהם.
באמצע אחד המבצעים של הכנופיה ביקשו ממנו להרוג ילד קטן והוא מסרב, וככה המשטרה תפסה אותו, אך הוא לא אומר מילה, כדי לשמור על ביטחונה של אשתו.

הסיפור עוסק באהבת משפחה, מוסר וקורבן עצמי, ומשלב מוטיבים של פסיכולוגיה, מערכות יחסים ואפור מוסרי. יוסי מתואר כנבל שנשבר על ידי נסיבות החיים, אך נותר אנושי ומלא סתירות.

אפשר להוסיף רובד, שנולד להם בת, האנשים תמיד סיפרו על אביה המושחת והמעללים שעשה, אך אימה תמיד אמרה לה, שהאבא היה אדם טוב, היא מחליטה ללכת ולחקור את מעשי אביה.
ואולי אף תוכל לשחרר אותו מהכלא.
היא בעצמה נכנסת לעולם הפשע כדי לנסות ולמצוא הוכחות על חפותו.


אלמנטים שאפשר להוסיף:​

• רגשות אשמה: יוסי מתחיל לחוות סיוטים או פלאשבקים למעשים שהוא ביצע. אולי הוא רואה את פני הקורבנות שלו ברגעים הכי שקטים עם נעמה.​
• כעס עצמי: ככל שהוא שוקע בעולם הפשע, יוסי מתחיל לשנוא את עצמו ולהיות אובססיבי לרעיון להציל את נעמה – גם במחיר של השמדת עצמו.​
• תפיסה מעוותת של מציאות: יוסי מתחיל להצדיק את מעשיו בצורה הולכת וגוברת, עד שהוא כמעט מאבד את התחושה של מה נכון ומה לא.​
• מוטיב המחיר: חפצים, אנשים, או סצנות שמסמלים את המחיר שהוא משלם. לדוגמה, שעון שהוא מוכר כדי לשלם חוב, או תמונה משפחתית שמתלכלכת בדם.​
• רגע של אמת: יוסי צריך לעמוד בפני החלטה בלתי אפשרית: האם להקריב את חירותו? האם הוא יפגע בחבר כדי לשלם חוב?​
• עולם של "אפור מוסרי": מה הופך את יוסי לנבל? האם זה שהוא פוגע באחרים למען מטרה נעלה, או עצם הוויתור על הערכים שלו?​
• בחירה בין רע לרע יותר: סיטואציות שבהן כל בחירה היא קשה – לדוגמה, לשלם חוב על ידי בגידה במישהו שסמך עליו, או לסכן את חייו אם לא ישלם.​

הפתעות בעלילה:​

• יוסי מגלה שכנופיית הפשע עצמה אחראית למחלתה של נעמה (למשל, באמצעות זיהום סביבתי או פעולה מכוונת). זה יכול להפוך את הקונפליקט למורכב יותר.​
• במקום רק חקירה יבשה של הבת, יוסי עצמו יכול לקבל רגעי התבוננות פנימיים בכלא, לעבוד על תיקון עצמי ולהשפיע באופן עקיף על הבת – דרך אנשים שהוא פוגש בכלא או רמזים שהוא משאיר לה.​

 

[מיהי]

בניתי עלילה, מקווה שתעזור אפילו במקצת.
...​

מרשים ביותר, אבל זה נקרא נבל? זה נשמע כמו בן אדם טוב עם קונפילקטים.
וסליחה על השאלה, אבל האם הקרדיט הוא לGPT?

 

[IMOD]

מרשים ביותר, אבל זה נקרא נבל? זה נשמע כמו בן אדם טוב עם קונפילקטים.

מחפשים כאן דמות של נבל לא סטנדרטית, אז חשבתי על זה.

וסליחה על השאלה, אבל האם הקרדיט הוא לGPT?

הבחנה יפה.

אך הקרדיט המלאה היא לי.
הרעיון היה שלי, וגם הקטע עם הבת. אחרי שבנתי אותו, התייעצתי עימו אם יש לו מה להוסיף, ואז זה הוסיף את האלמנטים בסוף וההוספות לעלילה. וגם הוא כתב לי את העלילה בתמצות, כמובן אחרי שערכתי אותה.
ישבתי על זה הרבה זמן, זה לא בא בשליפה על ידי הבינה המלאכותית, אלא היא רק ייעצה לי ועזרה לי, אבל העיקר והבסיס, אני עשיתי בעמל.​

 

[מיהי]

מחפשים כאן דמות של נבל לא סטנדרטית, אז חשבתי על זה.

אה אוקיי, רעיון יפה ודמות מענינת מאד.

אך הקרדיט המלאה היא לי.
הרעיון היה שלי, וגם הקטע עם הבת. אחרי שבנתי אותו, התייעצתי עימו אם יש לו מה להוסיף, ואז זה הוסיף את האלמנטים בסוף וההוספות לעלילה. וגם הוא כתב לי את העלילה בתמצות, כמובן אחרי שערכתי אותה.
ישבתי על זה הרבה זמן, זה לא בא בשליפה על ידי הבינה המלאכותית, אלא היא רק ייעצה לי ועזרה לי, אבל העיקר והבסיס, אני עשיתי בעמל.

באמת מרשים, ורואים שזה משהו שהבינה לא יכולה להמציא לבד, פשוט זיהיתי את המבנה...

 

[פניני ריין]

תודה לכולם על המענה המהיר, המפורט והמעמיק.
@יוסף יצחק פ. , כדאי לשקול נעיצה של האשכול הזה בלינקייה...
ריכזתי כמה משפטים חזקים שלדעתי כל כותב צריך לקרוא,
ומי ששרד את ההתחלה-אשמח אם יעזור לי בנוגע לדמות הנבל הספציפית שלי...

דמות מורכבת היא דמות אנושית. היא לא רעה לגמרי בכל מובן שהוא- אלימות פיזית/פסיכולוגית וכדו' אלא עושה מעשים רעים מהסיבות שלה. היא דמות שאפשר להבין ויתכן שאם אדם מוסרי פחות ע"פ קנה המידה של הסופר היה כותב את הסיפור הוא היה הגיבור.

לכאורה לא חסר באפיון שלו יותר מקצת העמקה מה האידיאולוגיה שלו, מה גורם לו לבגוד בחבריו בפועל (אולי צורך מסויים?) ובקיצור- מניעים

הנבל הוא הגיבור של הסיפור - מנקודת מבטו.

.

דמות נבל טובה בעיני, היא כזו שיש לה טענה מוסרית חזקה, שגורמת לקורא להתפצל בנטייה של מי צודק - הפרוטגוניסט או האנטגוניסט.

לא רלוונטי לסיפור שלי.
כיוון שהנבל שלי- גם אם הוא לא חוכך ידיים וצוחק בקול מול המצוקה של הטובים- מחזיק בתפיסות ששום קורא לא יוכל להסכים איתן. גם לא גדול טועני "יוסף דיאלידאן צודק".

אני חושבת שהוא צריך להיות קודם כל בן אנוש. עם מעלות וחסרונות. וכמובן חולשות וחוזקות.

כאן, אני חושבת, הבעיה שלי. הנבל שבניתי הוא פוליטיקאי אפור ויבשושי. ברור לי מה הוא חושב ומה מניע אותו, אבל לא מה האופי שלו, מה הוא אוהב ומה הוא שונא. כלום.

נקודות פסיכולוגיות רגישות

לא חושבת שלנבל שלי יש נקודות כאלו...
הוא- איך נגדיר זאת? פוליטיקאי, או יותר נכון-איש חצר, שהגיע ממדינה אחרת. ולא רואה בעיה להמשיך לפעול לפי התפיסות, הדעות והאינטרסים של המקום ממנו בא. גם לא מפריע לו לבגוד בשותפיו הפוליטיים- מה שעושה כל פוליטיקאי ממוצע בכנסת. אז מה הנקודה הפסיכולוגית הרגישה כאן? חוסר שייכות?

אם את מכירה במקרה פוליטיקאים מקרוב, ויודעת מה גורם להם לבגוד באנשים שאתמול היו חברים שלהם, והאם בכל שטחי החיים האחרים הם אנשים הוגנים ונחמדים- אז אשמח לאיזושהי העמקה פסיכולוגית בדמותם.

הוא חייב פחדים. תכונות שנעשה בהן שימוש שלילי -

יותר מתקרב...

בניתי עלילה, מקווה שתעזור אפילו במקצת.

תודה. תמיד טוב לפתוח את הראש לכיוונים חדשים...

 

[חני גרשון]

אולי -
פשוט תרכובת כזו, של חינוך מצד אחד - אדם שדי חונך לאנוכיות, - יכול להיות ע"י דוגמא אישית של הוריו, נניח, או אח גדול משפיע, [זה ישפיע על כך שהוא לא יהיה אדם מידי מתחשב בזולת]
מצד שני צורך עז להצליח, לא מסוגל בשום אופן להפסיד [מניע חזק לבגידה בחברים שאינם כל כך טובים]
אולי גם אפשר קמצוץ של טיפוס מתבודד, או נניח נעול על מטרה גם בשאר החיים - תני לו קצת OCD...
הוא מפחד עד מוות מחוסר שלמות שלו, הוא דואג תמיד להיראות מושלם ולאחוז בכל הקצוות, כמעט לא מאציל סמכויות כי הוא רועד מכל פגם. מבחינתו - חסרון אחד באישיות שלו אומר שהוא אפס.

יהיה יותר קל אם תתני לנו את הסיפור, העלילה, מה האיש אמור לעשות בדיוק. כשנדע מהם המעשים שלו, נדע גם מהן התכונות פחות או יותר שצריכות להוביל אותו.
אבל בינתיים יש כאן דוגמית שיכולה להיות מעין תבנית -
א. ילדות
ב. תכונה טובה שנעשית בה שימוש שלילי
ג. אופי
ד. פחדים

 

[ר' יעקב ישראל]

הוא- איך נגדיר זאת? פוליטיקאי, או יותר נכון-איש חצר, שהגיע ממדינה אחרת. ולא רואה בעיה להמשיך לפעול לפי התפיסות, הדעות והאינטרסים של המקום ממנו בא. גם לא מפריע לו לבגוד בשותפיו הפוליטיים- מה שעושה כל פוליטיקאי ממוצע בכנסת. אז מה הנקודה הפסיכולוגית הרגישה כאן? חוסר שייכות?

אם את מכירה במקרה פוליטיקאים מקרוב, ויודעת מה גורם להם לבגוד באנשים שאתמול היו חברים שלהם, והאם בכל שטחי החיים האחרים הם אנשים הוגנים ונחמדים- אז אשמח לאיזושהי העמקה פסיכולוגית בדמותם.

יתכן שהוא עצמו חווה בגידה כזאת בעבר.
מה שגרם לו לגבש תפיסת עולם של 'החזק שורד', ו'ככה זה בחיים הפוליטיים, אם לא תדרוס - ידרסו אותך' גם על חשבון המוסריות והאנושיות שלו.
אולם בשאר תחומי החיים, כשהוא לא נמצא במירוץ הבלתי נגמר על המעמד השברירי שלו (שברירי לתחושתו), הוא אדם מוסרי והוגן ביותר.
ומכאן והלאה, ניתן לתאר את זה כעובדה קיימת, אך ניתן גם לשקף, אי נוחות פנימית וקונפליקט מוסרי, מול הפיצול הזה.
שבתורו יכול לגרום להתפתחות ומפנה בדמות ובעלילה.

 

[קוראים לי #C]

אפשר להוסיף נקודת מבט? קצת קיצונית אבל קיימת,
אני חושבת שנבל נבנה בתפיסה של הציבור אליו את משווקת את הספר,
לפני השואה יהודים גם נחשבו נבלים - עכברים עם אף ארוך שגונבים את הגבינה - הכסף ממוסדות המדינה.
רובין הוד נחשב כנבל בעשירון העליון, אצל פשוטי העם הוא נתפס כמושיע וגואל.

אם את חושבת שהנבל שלך הוא פוליטקאי אולי הוא לא חייב דווקא את קווי האופי של נבל סדרתי ממוצע אלא כמו שאמרת פשוט פוליטקאי מנוול קצת יותר מהסטנדרט, מתוחכם, בוגד וכו'

 

[משולש ברמודה]

@פניני ריין קודם כל תודה על האשכול, הדיונים שאת פותחת תמיד מעניינים.

מחזיק בתפיסות ששום קורא לא יוכל להסכים איתן.

אממ זה מעניין. את לא חושבת שזאת קצת סותר דמות נבל עם עומק?

אם אף אחד מהקוראים לא יכול להסכים עם התפיסות שלו (אפילו חלקן) איך תוכלי ליצור הזדהות אמיתית?
אז נכון שרוב הקוראים לא יעשו את מה שמרשה לעצמו הנבל, קיים גם סיכוי לא רע שרוב מהמעשים שלו ירתיעו אחוז נכבד מהקוראים.
אבל מכאן ועד לא להסכים עם אף תפיסת עולם של הנבל נראה לי קצת כמו סימן לדמות שטוחה.
אם כבר הזכרת את יוסף דיאלידאן... את יודעת מתי הוא הפך לנבל לא מעניין? אי שם בפדהאל כשכל מה שנשאר ממנו הוא שיגעון חסר היגיון. בעיני יוסף של שני הספרים הראשונים היה תענוג לקריאה רק כי היו רגעים בהם יכולנו לתהות האם דווקא הוא צודק במאבק.

אני כותבת עכשיו סיפור בו לדמויות הראשיות יש קשתות שינוי שליליות. מה שאומר: הן עושות בחירות רעות רוב הזמן. הבחירות האלו הן לב הסיפור. אם בסיפור הרגיל, דמות הגיבור תאבק ברע לאורך העלילה ותבחר בסופו של דבר בטוב, כאן הדמויות כותבות את הסוף הטרגי שלהן במו ידיהן (מה שנקרא עלילת התפכחות).
(למה ללכת על סוג כזה של עלילה? כי אלו דמויות אמתיות בהיסטוריה, והסיפור שלי בעצם שואל איך קרה מה שקרה ובעיקר למה הסתיים הסיפור שלהן ככה).
אני יכולה לומר שאחת הדמויות בסיפור שלי היא דמות נבל רצינית (לפחות מנקודות מבט היסטוריות) והחלק הכי מעניין בכתיבה שלה הוא לגלות עד כמה אני יכולה לשייך תפיסות עולם שלי לבחירות שלה.
האם אני מאשרת את הבחירות שלה? לא, חלקן גרועות מאד. האם אני יכולה למצוא מניעים הגיוניים לבחירות האלו? בהחלט.
אבל זה קורה רק כי אני מנסה להבין לעומק את תפיסות העולם שלה, זה חלק ממה שמרתק אותי בכתיבה של דמויות כאלו. להבין איך יכול להיות שאני עצמי הייתי חושבת בדיוק אותו הדבר אם הייתי במקומה, (ולא רק אני אגב, כנראה עוד הרבה אנשים אחרים) ובו זמנית להבין (היסטורית מה שנקרא...) עד כמה הבחירות שלה היו גרועות.

כמובן שאת יכולה לכתוב נבל פשוט בהרבה. (לנבל שלי יש עלילת משנה משלו שמשפיעה מאד על הדמות הראשית ולכן גם קשת שינוי משלו) מצד שני, אם באמת חשוב לך נבל עם עומק, אני חושבת שהצעד הראשון יהיה לנסות לחפש עם אילו חלקים בדמות את כן מסכימה או לפחות מספיק מזדהה כדי שתרצי דווקא אותה בסיפור שלך.

 

[מיהי]

אם כבר הזכרת את יוסף דיאלידאן... את יודעת מתי הוא הפך לנבל לא מעניין? אי שם בפדהאל כשכל מה שנשאר ממנו הוא שיגעון חסר היגיון. בעיני יוסף של שני הספרים הראשונים היה תענוג לקריאה רק כי היו רגעים בהם יכולנו לתהות האם דווקא הוא צודק במאבק.

לדעתי זה לא האם הוא צודק, אלא אם יש הגיון לנבלות שלו על פי ראייתו (כמו שהסברת בצורה מדהימה בהמשך)

אני כותבת עכשיו סיפור בו לדמויות הראשיות יש קשתות שינוי שליליות. מה שאומר: הן עושות בחירות רעות רוב הזמן. הבחירות האלו הן לב הסיפור. אם בסיפור הרגיל, דמות הגיבור תאבק ברע לאורך העלילה ותבחר בסופו של דבר בטוב, כאן הדמויות כותבות את הסוף הטרגי שלהן במו ידיהן (מה שנקרא עלילת התפכחות).
(למה ללכת על סוג כזה של עלילה? כי אלו דמויות אמתיות בהיסטוריה, והסיפור שלי בעצם שואל איך קרה מה שקרה ובעיקר למה הסתיים הסיפור שלהן ככה).

נשמע מרתק!

כמובן שאת יכולה לכתוב נבל פשוט בהרבה. (לנבל שלי יש עלילת משנה משלו שמשפיעה מאד על הדמות הראשית ולכן גם קשת שינוי משלו) מצד שני, אם באמת חשוב לך נבל עם עומק, אני חושבת שהצעד הראשון יהיה לנסות לחפש עם אילו חלקים בדמות את כן מסכימה או לפחות מספיק מזדהה כדי שתרצי דווקא אותה בסיפור שלך.

סוג של חבר רע? ואם כבר ממלכה במבחן - שאול הוא סוג של נבל פשוט? שעשה בחירות שגויות שהפכו אותו בסופו של דבר לנבל?
אני מנסה להבין מה בעצם ההגדרה של נבל בכלל.

 

[סיפורים בע"מ]

חושבת שנבל לרוב יודע שהוא עושה טעויות, אבל התירוצים שיש לו מכסים על זה. כלומר מזווית הראיה שלו - הוא עושה את הטוב כנגד הרע הקיים, בין אם הרע הגיע ממישהו שעשה לו אותו ובין אם מדובר ב"רוע" המעוגן במציאות.
נשווה לימינו אנו ולא לספרים:
חמאס, כמו ארגוני טרור רבים - נבלי על. מתרצים עצמם בזה שהאדמה שייכת להם, מביאים את חובתם הדתית להרוג את הכופרים כולם ובעצם עושים כל מה שבא להם בשביל לקדם את מטרותיהם.
יש עוד דוגמאות רבות. לא חסר מדינות עריצות - רוסיה, קוריאה הצפונית, איראן, סוריה עד לא מזמן ועוד.
העריצים לא מודעים לסבל שהם גורמים לאזרחים? לא שואלים עצמם מה היה קורה אילו הם היו בצד הנגדי? כנראה שמודעים, אבל לא אכפת להם, כי הם: מקדמים את המדינה, הם החזקים, וכידוע - רק החזק שורד וכו'