הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #21
אני מנוי לאחד השבועונים החרדיים, ושמתי לב שכבר כשנתיים הם מפרסמים טור של רב מסוים, שבו הוא מספר בכל שבוע סיפור של השגחה פרטית מופלאה. מה שמעניין הוא שכל סיפור, איכשהו, תמיד קשור אליו באופן אישי.
הסיפורים שהוא מביא שונים ומשונים:
פעם הוא מספר שנכנס בטעות לחדר של מישהו במלון, ואותו אדם חשב שזה אבא שלו שמגיע להוכיח אותו בחלום.
פעם אחרת הוא מספר על מפתחות שנפלו בדיוק למרפסת שלו.
סיפורים עלפיוס מסובך בין יריבים שבדיוק הוא היה המתווך בטעות,
פעם על כסף שנאבד לו והוחזר בצורה על טבעית,
או על מאות אלפי שקלים שהועברו לאברכים, שוב, מתוך סיפור של השגחה פרטית.
העולם קורא ושותק... ואני תוהה: אתם באמת לא מבינים שהוא מדומיין? כל שבוע סיפור חדש, ואף פעם אין שם, אין פרטים מזהים, כלום!
קחו לדוגמה את ר' מיילך בידרמן – גם כשהוא מספר סיפורים, הוא מביא שמות או לפחות פרטים מזהים חלקיים. זה נותן אמינות ותחושת אמת.
לאחר שהתחלתי לשים לב לדפוס הזה, פתאום קלטתי כמה אנחנו מוקפים בדמויות כאלה. בדרך כלל הם מזכי הרבים, מחזירי בתשובה, בעלי כריזמה גדולה.
אני נזכר גם ברב נוסף שפרסם ספר עם כ-100 סיפורים מפליאים, וגם שם – אין שמות, אפילו כשמדובר בסיפורים כמו ניצול שואה, שלכאורה אין שום בעיה לחשוף.
זה לא שהסיפורים בהכרח לא קרו, אבל כשהכול חסר פרטים מזהים, זה גורם לי להרים גבה. האם מדובר באמת או בהגזמות שמטרתן לסחוף אותנו?
