מידע שימושי ואז הוא עונה לי ביבושת: "אין לי ילדים"! פדיחה לא נעימה שקרתה לי, איך מונעים את זה?

[שפרה ר.]

וגם כשמאחרים לעבודה אז אל תתנשאו מה הגעת רק עכשיו.
יש מצב שקמה הרבה לפניכם והיתה בהרבה מקומות ורופאים לפני שהגיע לעבודה.
קרה לי

סליחה שאני אומרת, אבל לזה התכוונתי שכשיש משהו רגיש אז הכל רגיש. זאת השאלה הכי תמימה וטבעית בעולם, שלא נובעת משום התנשאות. כל אחד מאחר לעבודה. זה יכול להיות בגלל תור, או לילה מאוחר, או קניות. אני ממש לא חושבת ששאלה כזו נובעת מהתנשאות! ושוב - גם אנשים שיש להם ילדים יכולים לאחר לעבודה כי הסתובבו בהרבה מקומות ורופאים בדברים שא"א לדמיין - קרה לי, ויותר מפעם אחת.
אני לא באה לדבר אישית על א"א אלא רק להדגיש את מה שכבר אמרתי - כשיש פצע, כל מגע כואב. הסביבה צריכה לפתח רגישות ולהשתדל להיות רגישים, והמתמודד עצמו - אם נפגע, שינסה להבין שכנראה לא היה כאן ניסיון לפגוע. ובנוסף - אני רואה שכמה דיברו פה על התנשאות בסיטואציות שיכלו לקרות לי אישית. מעולם לא עבר לי בראש הרהורון של התנשאות במקרים כאלו, אז או שלא אותי פגשתם , אלא כאלו שמשום מה מתנשאים, או שבגלל הכאב מפרשים בטעות דברים פשוטים כהתנשאות. ושוב - לא מאשימה חלילה וכמובן לא מתיימרת להבין את הניסיון, אבל קחו בחשבון שיכול להיות שזו פרשנות אישית.

 

[פינוקים]

מקובל היום בחברה, שלהורי החטופים מותר הכל... מותר להם לחסום כבישים, לצעוק על שרים וחברי כנסת ולהשתתלח בהם, לדבר נגד מי שנגד העיסקה, וצריך להבין אותם ולהכיל אותם.

באיזשהו מקום, יש לי תחושה, בקריאת חלק מהתגובות, שאלו שמצפים, יש להם זכות על הרגש והכאב, ואסור לומר להם כלום.

ולכן אני לא יגיב כלום.

טוב שלא המשכת.

 

[מעריב]

ודאי שיש להם זכות על כאב והרגש
ומי אנחנו שנדון אותם אבל בשעה שנתייחס אליהם כאל אנשים
שא"א לומר להם כלום
חתכת אותם
שלחת אותם למקום האחרון אליו הם רוצים להגיע
כי סך הכל מה בקשתם
להיות כמו כולם להיות חלק מהכלל
ולא הפוך...

 

[פרנסה בנקל]

פעם התכתבתי עם מישהי שאני לא מכירה
השאלה הראשונה שלה היתה כמה ילדים יש לך
עניתי לה שעדיין אין לי
היא התנצלה ,אמרתי לה שאני נשואה חצי שנה אבל שתלמד...
אמרתי לה בטח נכנסת להריון מיד אחרי החתונה, אמרה שכן איך את יודעת
מי ששואלת ככה לא מכירה אפשרות אחרת....
וכן, אני לא שואלת אישה שאני לא מכירה שאלות שעלולות להביך!!
לא כמה ילדים, לא איפה את עובדת וכן הלאה, אם היא תרצה היא תספר מעצמה
וזה לא קשור רגישות יתר בחברה
אנשים שאנחנו מכירים ,אנחנו יודעים מה לדבר ואיך
אבל מי שלא - אז לא...

 

[-דינה-]

מקובל היום בחברה, שלהורי החטופים מותר הכל... מותר להם לחסום כבישים, לצעוק על שרים וחברי כנסת ולהשתתלח בהם, לדבר נגד מי שנגד העיסקה, וצריך להבין אותם ולהכיל אותם.

באיזשהו מקום, יש לי תחושה, בקריאת חלק מהתגובות, שאלו שמצפים, יש להם זכות על הרגש והכאב, ואסור לומר להם כלום.

ולכן אני לא יגיב כלום.

הכוונה היא שהכאב צועק מהמעשים שלהם ולכן שלא נשפוט אותם
זה לא אומר שמותר לאנשים כאובים לעשות כל דבר
זה כן אומר, שאם הם כן עושים, נפתח את הלב אליהם וניתן להם מקום, גם אם המעשים לא מקובלים עלינו.

והאמת שכך צריך לנהוג בעיקרון בכל אדם...

ואני מסכימה שהשיח סביב משפחות החטופים נהיה לגיטימי מידי כלפי מעשים (כלומר לא כלפי הרגשות אלא שנותנים לגיטימציה לכל מעשה והתבטאות, וזה שגוי בעיני.)
אבל תוכלי לראות שגם בנושא הזה, אנשים הזדעקו כשאחד מהם עבר את הגבול ממש בימים האחרונים
והוא בהחלט קבל המון תגובות מאד לא אוהדות והתנצל עמוקות.

 

[שפרה ר.]

פעם התכתבתי עם מישהי שאני לא מכירה
השאלה הראשונה שלה היתה כמה ילדים יש לך
עניתי לה שעדיין אין לי
היא התנצלה ,אמרתי לה שאני נשואה חצי שנה אבל שתלמד...
אמרתי לה בטח נכנסת להריון מיד אחרי החתונה, אמרה שכן איך את יודעת
מי ששואלת ככה לא מכירה אפשרות אחרת....
וכן, אני לא שואלת אישה שאני לא מכירה שאלות שעלולות להביך!!
לא כמה ילדים, לא איפה את עובדת וכן הלאה, אם היא תרצה היא תספר מעצמה
וזה לא קשור רגישות יתר בחברה
אנשים שאנחנו מכירים ,אנחנו יודעים מה לדבר ואיך
אבל מי שלא - אז לא...

צודקת.
אבל השאלה שלי היא - איך את עורכת הכרויות? על מה בעצם מדברים?
(ואני נחשבת בסביבתי טקטית, אבל האשכול קצת התחיל לערער אותי...)

 

[א. אדם]

אני חושבת שהבעיה היא איך מגיבים על התשובה "אין לי ילדים"
זה הרי לא בושה או משהו שהמצפה מתכוון להסתיר
כל השאלה איך כמה למה

הדגש הוא לא לבוא ולהניח הנחה כמובן מאליו שברור שיש לו ילדים
אבל בהיכרות עם אנשים שאתם עתידים להיות בתקשורת איתם
זה בסדר אם תדברו בכללי על המשפחות ותבינו אם יש ילדים או לא

 

[מרחבית]

כל אדם שעובר סבל - עובר מה שעובר, ואחרים לא ממש יודעים מה באמת עובר עליו, כי לא יודעים את הפרטים שמלווים כל מצב. ובודאי שלחיות דבר - זה שונה מאוד מלדמיין אותו.
תמיד חשוב להתייחס ברגישות ובכבוד.

לגבי רווקים ורווקות - אכן הצעות עולות ויורדות. לפעמים במשך 5 שנים, 10 שנים, 15 ויותר.
לפעמים עם אכזבות קשות, לפעמים התלבטויות מייסרות.
לפעמים עם חוסר כוח להמשיך ברכבת הרים הזו.

לפעמים אין להם כמעט הצעות. לפעמים הרבה מההצעות הן רחוקות מלהית חלקות.
בדידות מייסרת, גם אם לא נראה לעין. גם אם יש הרבה אנשים מסביב.
יוצאים מהחברה ברמה כזו או אחרת.
ובכל מקרה חברה זה לא במקום בן/בת זוג.

הרבה ניסיונות לבחורים. לפעמים שנים על שנים.
גם לא יכולים לשמש בכל תפקיד.
הרבה פחד אצל בחורות בגילאים היותר מתקדמים, האם יזכו לילדים.
השתוקקות לילדים.
חלק מהרווקים והרווקות המבוגרים - ההורים כבר מזדקנים. והמחשבות על העתיד מתווספות לחבילה.
ותמיד יהיו אי אלו אנשים מבחוץ שיאשימו אותם במצבם.

באופן כללי - הם כיום קבוצה של אלפים - אבל לא תמיד מכירים בהם כקבוצה שצריכה את המקום שלה.
לדוגמא, כנס לנשים נשואות בלבד. או ספרים לנשואות בלבד. הכוונה שזה לא מיועד לנערות צעירות.
איפה עומדת הקבוצה הזו של רווקות מבוגרות?
האם יש מודעות לכך שיש קבוצה גדולה כזו, שהן לא שייכות לא לנשים נשואות ולא לנערות צעירות?
האם זו קבוצה שיש לה מספיק מקום בתוכינו?

 

[ב.תוכנה]

צודקת.
אבל השאלה שלי היא - איך את עורכת הכרויות? על מה בעצם מדברים?

מאד פשוט
מספרת על עצמי מה שאני מעוניינת , כל השאר זורם
הבנאדם מולי יספר גם כן מה שמעונין ואתזה אני ידע

 

[א. אדם]

כל אדם שעובר סבל - עובר מה שעובר, ואחרים לא ממש יודעים מה באמת עובר עליו, כי לא יודעים את הפרטים שמלווים כל מצב. ובודאי שלחיות דבר - זה שונה מאוד מלדמיין אותו.
תמיד חשוב להתייחס ברגישות ובכבוד.

לגבי רווקים ורווקות - אכן הצעות עולות ויורדות. לפעמים במשך 5 שנים, 10 שנים, 15 ויותר.
לפעמים עם אכזבות קשות, לפעמים התלבטויות מייסרות.
לפעמים עם חוסר כוח להמשיך ברכבת הרים הזו.

לפעמים אין להם כמעט הצעות. לפעמים הרבה מההצעות הן רחוקות מלהית חלקות.
בדידות מייסרת, גם אם לא נראה לעין. גם אם יש הרבה אנשים מסביב.
יוצאים מהחברה ברמה כזו או אחרת.
ובכל מקרה חברה זה לא במקום בן/בת זוג.

הרבה ניסיונות לבחורים. לפעמים שנים על שנים.
גם לא יכולים לשמש בכל תפקיד.
הרבה פחד אצל בחורות בגילאים היותר מתקדמים, האם יזכו לילדים.
השתוקקות לילדים.
חלק מהרווקים והרווקות המבוגרים - ההורים כבר מזדקנים. והמחשבות על העתיד מתווספות לחבילה.
ותמיד יהיו אי אלו אנשים מבחוץ שיאשימו אותם במצבם.

באופן כללי - הם כיום קבוצה של אלפים - אבל לא תמיד מכירים בהם כקבוצה שצריכה את המקום שלה.
לדוגמא, כנס לנשים נשואות בלבד. או ספרים לנשואות בלבד. הכוונה שזה לא מיועד לנערות צעירות.
איפה עומדת הקבוצה הזו של רווקות מבוגרות?
האם יש מודעות לכך שיש קבוצה גדולה כזו, שהן לא שייכות לא לנשים נשואות ולא לנערות צעירות?
האם זו קבוצה שיש לה מספיק מקום בתוכינו?

מאה אחוז
אני דווקא כבחורה רווקה עובדת ברוך השם
שבאמת מזדהה עם כל הנאמר למעלה (ברוך השם לא "מבוגרת" אבל עובדת כבר כמה שנים ומבינה בדיוק על מה מדובר)
אני חושבת שגם צריך לחשוב על קבוצת הרווקים החרדיים
בחורה לרוב עובדת, יכולה לצאת ללימודים וכו (ברור שהבדידות מייסרת ולרוב החברות מתאדות אבל עדיין)
בחור שרוצה להמשיך לשבת וללמוד- הדבר הופך לקשה מאד מאד מאד
הישיבות היום פשוט מתרוקנות במהירות
לשבת וללמוד זה לא פשוט
בטח כשאין חברה
בטח כשאין תמיכה ומקום לחזור אליו
שימו לב,
אני כבחורה רווקה חווה לפעמים את ה"הדרה" הזו (כגון קבוצת התעמלות שלא רצתה לקבל אותי כי אני רווקה, והסבירה לי שיש שם נשואות צעירות ממני... כששאלתי אותה למה והאם יש משהו שבגינו איני יכולה להשתתף השיבה בשלילה ולבסוף התרצתה לקבל אותי)
אבל נניח אני עדיין יכולה להתקדם בעבודה ולחוות סיפוק בעשיה אחרת
לרווקים החרדים (קצת בדומה לגרושים החרדים... שזו סוגיה שכבר הועלתה פה בעבר)
אין באמת מקום
הרי הם לא יהפכו לדמות תורנית נכון?
או לא יקבלו שטעלע בישיבה
ומי שיצא לעבוד? אז צ צ צ
ומי שלא רוצה לצאת לעבוד כי רוצה להמשיך לשבת וללמוד?
יש לו מספיק מענה?

 

[המליונרית]

מקובל היום בחברה, שלהורי החטופים מותר הכל... מותר להם לחסום כבישים, לצעוק על שרים וחברי כנסת ולהשתתלח בהם, לדבר נגד מי שנגד העיסקה, וצריך להבין אותם ולהכיל אותם.

באיזשהו מקום, יש לי תחושה, בקריאת חלק מהתגובות, שאלו שמצפים, יש להם זכות על הרגש והכאב, ואסור לומר להם כלום.

ולכן אני לא יגיב כלום.

טוב שלא הגבת כלום.......
זה נראה שברוך השם לא עברת בחיים התמודדות קשה .
אנשים חושבים שלחכות לילדים זה לשבת על הספה ולא לעשות כלום
חולה כל גופו כואב וצריך לנהוג ברגישות

 

[נשואה פלוס]

אני כ"כ שמחה שהעלו את הנושא הזה!!!
תודה!!!!!!!!!

אין לי כוח לצותת מה שכתבו...
משהו כתב שטיפולים זה כואב----
אז מגלה לכם שללכת לרופא שיניים הרבה יותר כואב!!!!!

טיפולי פוריות זה כואב בלב
ו99% מהכאב הזה- זה הסביבה!!!!
וכן צריך להיזהר בהרבה!!!!

כשהייתי בתקופת המתנה
תמיד שנכנסתי לחדר מורות מיד הסיתו את נושא השיחה-
ולי אישית זה מאוד הפריעה!!!
ואפילו לא ידעתי כמה שהפריעה לי...
עכשיו שאני כבר עם ילד וכל הזמן הנושא הוא לידות וילדים בחדר מורות.
אני מבינה כמה הסתירו ממני
ומרגישה מזעזע עם זה!!!

נכון
כל אחד/ת רוצה שיגיבו לו בצורה אחרת וכל אחד רוצה שיהיו כלפיו רגישים בצורה שונה
אז אולי באמת כדאי שפשוט אנשים שחווים דברים קשים (התמודדות)
אז כדאי להגיד לאנשים שסובבים אותך איך תרצה שיגיבו לך.

אבל----
רגישות זה דבר בסיס!!!!
לי אישית לא אוהבת שמעבירים נושא.
אם נושא של מניעה זה עכשיו בפוקוס---
אז כן אני גם על מניעה טבעית- שבורא עולם שם במיוחד בשבילי...

וההתמודדות שלי כנראה לעולם
כי גם שיש לי כבר ילד אז מתי יבוא הילד הבא?
או כמה בכלל יהיו?
אסור לומר את זה- אבל בלב זה מה שמרגיש.

מאחלת לכולם
לקבל את הישועה מהמקום הכי טוב שיש
ולהאמין
שאין עוד מלבדו- והוא הכל יכול!!!!!

סליחה שיצא ארוך

 

[s.y]

כל אחד כאן כותב כללי עשה ולא תעשה מנקודת המבט שלו
לאחד קשה שמדברים לידו על ילדים וכו' ולאחד קשה שמעבירים נושא כשהוא מגיע
אז באמת לא ברור מה המסקנה
אבל כמובן שרגישות אף פעם לא תזיק...

 

[שפרה ר.]

מאד פשוט
מספרת על עצמי מה שאני מעוניינת , כל השאר זורם
הבנאדם מולי יספר גם כן מה שמעונין ואתזה אני ידע

האמת שאחרי שכתבתי את זה ניסיתי לשחזר איך אני מתנהלת עם הכרויות, ונזכרתי שבאמת יש הרבה עובדות במשרד שלי שאין לי מושג אם יש להן ילדים או לא, ואני לא שואלת אף פעם כמה זמן את נשואה/בת כמה את (-חוץ ממישהי שהיו לה הרבה ילדים ביחס לגיל בו היא נראתה)/כמה ילדים וכו', כך שנרגעתי...

 

[KATZEFET]

אני כ"כ שמחה שהעלו את הנושא הזה!!!
תודה!!!!!!!!!

אין לי כוח לצותת מה שכתבו...
משהו כתב שטיפולים זה כואב----
אז מגלה לכם שללכת לרופא שיניים הרבה יותר כואב!!!!!

טיפולי פוריות זה כואב בלב
ו99% מהכאב הזה- זה הסביבה!!!!
וכן צריך להיזהר בהרבה!!!!

כשהייתי בתקופת המתנה
תמיד שנכנסתי לחדר מורות מיד הסיתו את נושא השיחה-
ולי אישית זה מאוד הפריעה!!!
ואפילו לא ידעתי כמה שהפריעה לי...
עכשיו שאני כבר עם ילד וכל הזמן הנושא הוא לידות וילדים בחדר מורות.
אני מבינה כמה הסתירו ממני
ומרגישה מזעזע עם זה!!!

נכון
כל אחד/ת רוצה שיגיבו לו בצורה אחרת וכל אחד רוצה שיהיו כלפיו רגישים בצורה שונה
אז אולי באמת כדאי שפשוט אנשים שחווים דברים קשים (התמודדות)
אז כדאי להגיד לאנשים שסובבים אותך איך תרצה שיגיבו לך.

אבל----
רגישות זה דבר בסיס!!!!
לי אישית לא אוהבת שמעבירים נושא.
אם נושא של מניעה זה עכשיו בפוקוס---
אז כן אני גם על מניעה טבעית- שבורא עולם שם במיוחד בשבילי...

וההתמודדות שלי כנראה לעולם
כי גם שיש לי כבר ילד אז מתי יבוא הילד הבא?
או כמה בכלל יהיו?
אסור לומר את זה- אבל בלב זה מה שמרגיש.

מאחלת לכולם
לקבל את הישועה מהמקום הכי טוב שיש
ולהאמין
שאין עוד מלבדו- והוא הכל יכול!!!!!

סליחה שיצא ארוך

באמת חולה כל גופו כואב,
אבל אני באמת שואלת,
אם אני רוצה לנהוג ברגישות,
איך אני יכולה לדעת איך נכון להתנהג?
את כותבת שכאב לך מאד שהסתירו ממך,
מישהי אחרת תטען שהיה נורא חוסר הרגישות של החברות, שדברו כל הזמן על ילדים,
לשאול באופן ישיר זה בטח לא הדרך
איך אישה שלא מתמודדת עם הנסיון הספציפי, יכולה באמת לדעת מה הגישה הנכונה לכל אחת?
כי נשמע מכלל התגובות שכל תגובה (גם אם תבוא מנסיון להתחשבות ורגישות) עלולה לפגוע מאד..

 

[המליונרית]

באמת חולה כל גופו כואב,
אבל אני באמת שואלת,
אם אני רוצה לנהוג ברגישות,
איך אני יכולה לדעת איך נכון להתנהג?
את כותבת שכאב לך מאד שהסתירו ממך,
מישהי אחרת תטען שהיה נורא חוסר הרגישות של החברות, שדברו כל הזמן על ילדים,
לשאול באופן ישיר זה בטח לא הדרך
איך אישה שלא מתמודדת עם הנסיון הספציפי, יכולה באמת לדעת מה הגישה הנכונה לכל אחת?
כי נשמע מכלל התגובות שכל תגובה (גם אם תבוא מנסיון להתחשבות ורגישות) עלולה לפגוע מאד..

יש לי חברה טובה מאוד גרושה. אני לא מסתירה ממנה שאני נשואה... אבל משתדלת לא לומר משפטים כמו: אמרתי לבעלי ש... חשבתי עם בעלי.... משתדלת להשמיט אם זה לא נושא השיחה. יכול להיות שבמודע היא לא אוחזת את זה
אותו דבר על ילדים לא צריך להסתיר ולעבור נושא אבל מצד שני לא להדגיש ולהבליט אם זה לא באמת נושא השיחה

 

[KATZEFET]

יש לי חברה טובה מאוד גרושה. אני לא מסתירה ממנה שאני נשואה... אבל משתדלת לא לומר משפטים כמו: אמרתי לבעלי ש... חשבתי עם בעלי.... משתדלת להשמיט אם זה לא נושא השיחה. יכול להיות שבמודע היא לא אוחזת את זה
אותו דבר על ילדים לא צריך להסתיר ולעבור נושא אבל מצד שני לא להדגיש ולהבליט אם זה לא באמת נושא השיחה

ברור
אבל במקרה כמו שהיא מתארת, שזה לא שיחה של אחת על אחת
אז יוצא הרבה מהזמן שמדברים על זה
וקשה מאד לדעת איפה הגבול בין חוסר רגישות לרגישות.
זה נהיה ממש מלחיץ כי נראה לפעמים שמה שלא תעשי בסוף תפגעי, גם אם באמת השתדלת ובאת עם כוונות טובות.
ומרוב לחץ אנשים עושים עוד יותר טעויות...

 

[ח.ג.ג'.]

באמת חולה כל גופו כואב,
אבל אני באמת שואלת,
אם אני רוצה לנהוג ברגישות,
איך אני יכולה לדעת איך נכון להתנהג?
את כותבת שכאב לך מאד שהסתירו ממך,
מישהי אחרת תטען שהיה נורא חוסר הרגישות של החברות, שדברו כל הזמן על ילדים,
לשאול באופן ישיר זה בטח לא הדרך
איך אישה שלא מתמודדת עם הנסיון הספציפי, יכולה באמת לדעת מה הגישה הנכונה לכל אחת?
כי נשמע מכלל התגובות שכל תגובה (גם אם תבוא מנסיון להתחשבות ורגישות) עלולה לפגוע מאד..

לדעתי יש דרך אמצע רחבה מאד בין "להסתיר" לבין "לדבר כל הזמן על הנושא".
להחליף נושא כשנכנסת לחדר מישהי שמחכה לילדים - לא שייך, לדעתי. במקרה הטוב זה נותן הרגשה שמתייחסים אליה כבובת חרסינה שלא מסוגלת לסבול כלום, ובמקרה הרע זה יכול לתת תחושה שחושבים שהיא לא מתאימה/ראויה לשמוע את השיחה. אני חושבת שגם אלו שלא מסוגלות לשמוע שיחות על ילדים בכלל (שזה די קיצוני, אבל יש כאלו שמרגישות ככה לפחות בזמנים מסוימים), לא ירגישו בנוח אם ישתתקו לידן.
אבל מצד שני, צריך לשים לב שאלו לא נושאי השיחה היחידים, כי זה מצב שיכול להיות מאד מתסכל וכואב. זה מדיר מהחברה את מי שהנושאים האלו פחות רלוונטיים או פחות נעימים לה.
אז לצורך העניין, אם באמצע שיחה על גננות נכנסת מישהי שמחכה, לא להעביר נושא, אבל כשהנושא מסתיים, כדאי להשתדל שהנושא הבא לא יהיה חיתולים אלא משהו כללי יותר...
גם בתוך נושאי הילדים, יש כאלו שיותר רלוונטיים למי שאין לה ילדים ויש כאלו שפחות. מחירי המטרנה, למשל, זה נושא שיש הרבה פחות סיכוי שמישהו שלא נמצא כרגע בסיטאוציה יתעניין בו מאשר דיון עקרוני בנושא חינוך.
עוד דבר שלדעתי צריך לשים אליו לב הוא שכשכן מדברים על נושאי ילדים, לידות וכו', לאפשר לזו שמצפה לבחור בעצמה את מידת ההשתתפות. לא לגרור אותה בכוח לשיחה, ולא להדיר אותה. אם היא רוצה להתרחק לתת לה, אם היא רוצה להשתתף לשתף אותה. להיזהר מאמירות כמו "מה את מבינה". נכון שבדברים כאלו יש לרוב יותר משקל לדעה של מי שיש לה ניסיון, אבל זה לא אומר שמי שאין לה ניסיון לא שווה כלום, ובכל מקרה זה פוגע להגיד את זה במפורש.

 

[שפרה ר.]

לדעתי יש דרך אמצע רחבה מאד בין "להסתיר" לבין "לדבר כל הזמן על הנושא".
להחליף נושא כשנכנסת לחדר מישהי שמחכה לילדים - לא שייך, לדעתי. במקרה הטוב זה נותן הרגשה שמתייחסים אליה כבובת חרסינה שלא מסוגלת לסבול כלום, ובמקרה הרע זה יכול לתת תחושה שחושבים שהיא לא מתאימה/ראויה לשמוע את השיחה. אני חושבת שגם אלו שלא מסוגלות לשמוע שיחות על ילדים בכלל (שזה די קיצוני, אבל יש כאלו שמרגישות ככה לפחות בזמנים מסוימים), לא ירגישו בנוח אם ישתתקו לידן.
אבל מצד שני, צריך לשים לב שאלו לא נושאי השיחה היחידים, כי זה מצב שיכול להיות מאד מתסכל וכואב. זה מדיר מהחברה את מי שהנושאים האלו פחות רלוונטיים או פחות נעימים לה.
אז לצורך העניין, אם באמצע שיחה על גננות נכנסת מישהי שמחכה, לא להעביר נושא, אבל כשהנושא מסתיים, כדאי להשתדל שהנושא הבא לא יהיה חיתולים אלא משהו כללי יותר...
גם בתוך נושאי הילדים, יש כאלו שיותר רלוונטיים למי שאין לה ילדים ויש כאלו שפחות. מחירי המטרנה, למשל, זה נושא שיש הרבה פחות סיכוי שמישהו שלא נמצא כרגע בסיטאוציה יתעניין בו מאשר דיון עקרוני בנושא חינוך.
עוד דבר שלדעתי צריך לשים אליו לב הוא שכשכן מדברים על נושאי ילדים, לידות וכו', לאפשר לזו שמצפה לבחור בעצמה את מידת ההשתתפות. לא לגרור אותה בכוח לשיחה, ולא להדיר אותה. אם היא רוצה להתרחק לתת לה, אם היא רוצה להשתתף לשתף אותה. להיזהר מאמירות כמו "מה את מבינה". נכון שבדברים כאלו יש לרוב יותר משקל לדעה של מי שיש לה ניסיון, אבל זה לא אומר שמי שאין לה ניסיון לא שווה כלום, ובכל מקרה זה פוגע להגיד את זה במפורש.

כל מילה

 

[הטעם המושלם]

ישבתי השבוע בחתונה. היו סביב השולחן 5 נשים- חלק אימהות לילד/ 2/3 וחלק נשואות טריות, 4 בחורות בגילאי סמינר ועוד אחת שאח שלה שקטן ממנה ב6-7 שנים וביניהם יש גם עוד אחות שלא הגיעה לחתונה- והיא רווקה. מבוגרת מכולם. גם מזאת שיש לה ילד בן 4.
זה לא היה מה שנקרא הפיל שבחדר.
דיברנו על החתונה שלהם- איפה ומתי, מי זאת הכלה, על מקומות עבודה, על חדשות מענינות במשפחה, ועל כל הנושאים שבעולם. היה נראה שזה מה שהיה הכי טוב ובריא- להיות פשוט טבעיים. לזרום.