דיון הלל.

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני מרתיחה מים בקומקום

נושמת עמוק

עמוק

מנסה להיאחז בשקט השברירי

שימשיך

שימשיך

שימש



"א מ א"

הקריאה מצלצלת באוזני

במנגינה הידועה



די!!!

משהו בי פוקע

אני רוצה כבר שקט

שקט!

שקט!!



אני נושכת שפתיים

בכוח

ומשהו מריר מתפוצץ לו בלב



"מה עכשיו?"

אני כבר פחות נחמדה מתחילת הערב



הוא (שוב) רעב

היא מפחדת

ובת השמונה

נזכרת משהו דחוף

שצריכה לעשות עכשיו

עכשיו

אחרת המורה תצעק עליה מחר



"היא לא תצעק, אני אכתוב לך פתק"

אני מתוסכלת

בלשון עדינה



מתנהל משא ומתן קשוח (מצדי)

ועיקש (מצידה)

התוצאות ידועות

מראש

והיא חומקת החוצה בלאט



"אני גם רוצה לצאת!"

והוא גם

המרירות בליבי עולה על גדותיה

והתוצאות ידועות

מראש

כמו משחק מכור



כל ערב זה ככה

כול ערב

כול פעם זה בצורה אחרת

לפעמים הקיטור פורץ החוצה בעוצמה

ולפעמים אני שומרת הכול בתוכי



בסוף האירוע

גם אם הוא עבר בהצלחה

תמיד אני מוצאת את עצמי זרוקה על הספה

עייפה

מרוקנת

וכמובן

מרגישה אימא רעה

רעה



יום אחד בעיצומו של יום

סיפרתי להם על הלל הזקן

לא הסיפור עם השלג

על איך שניסו להכעיס אותו



כמה פעמים שמעתי את הסיפור הזה?

הרבה



פתאום קלטתי אותו

בעומק

השם האיר את עיני

וכמו אלפי ברקים הבזיקו לי בראש

פתאום תפסתי



השם מנסה אותי

אף אחד לא מתכוון באמת לעצבן אותי

בטח לא הילדים החמודים

(בטח לא בשביל כסף...)



אבל זה ניסיון

לא ליום אחד

כמו להלל בסיפור



כול יום

כול יום



אין מזה פרסום

רק השם יתברך ואני בסיפור

והסבלנות שלי

שמשתוקקת להיוולד

כול יום

מחדש



כך נהייתי ביום בהיר אחד תלמידה של הלל

קראתי עליו עוד

התעמקתי בדמותו

והתפללתי הרבה ללכת בדרכיו





נהיה שקט

אני מקווה שזה (סוף סוף) סופי

אחרי הרבה הלליות שהכנסתי הערב

סבלנות

סבלנות



אני מתחילה לקפל כביסה

השקט בחדר הילדים נשמר

משהו בי מתרפה



אני כל כך באמצע

פתאום



"א מ א!!"

(מי כאן הלל? מי כאן הלל?)



משהו ישן ונרגן פורץ בסערה

זה כבר מוגזם!



אני נזכרת שוב בהלל

הוא גם היה באמצע

באמצע

נזכרת בסבלנות שרוצה להיוולד

בניסיון



"אני לא מצליחה להירדם"

(מדוע רגליהם של האפריקנים רחבות?)



די

נמאס

כול הערב היא שגעה אותי

שתשכב קצת בשקט עד שתירדם



הלל הזקן כמו קורץ לי בתודעתי

סבלנות

סבלנות



רגע ליפני שהר הגעש גולש

אני מעלה על פני חיוך רחב

הללי כזה

ואומרת מבפנים בקול חביב ומכבד

"שאלה יפה שאלת בתי"



היא בוחנת אותי במבט נדהם

ואני נועצת בה מבט כנה

סבלן

המבט שבדמיון שלי הלל הביט בטרדן שהפריע לו

באמצע



שנינו מתגלגלות מצחוק

היא

מבינה שמשהו בכללי המשחק השתנה לטובה

ואני

משהו עמוק של סבלנות נולד בי

מחדש

וזה טוב כל כך ונקי

אישי עם השם




שעת ההשכבה נשארה שעת ההשכבה

עם הקושי שלה

אני לא הלל הזקן

עדיין מתפרקת לפעמים

אבל זה כבר משהו אחר

לגמרי




הסבלנות לא נשארה בתחום השכבת הילדים

אט אט היא התחילה ללכת איתי לכול מקום

כול היום



התור במכולת

בבנק

היחס שלי לעצמי

למשפחה

אני נינוחה יותר

פנויה יותר

סבלנית



היום אחרי שעת ההשכבה

גם אם אני לא גומרת עליה את ההלל...



אני נכנסת לחדר הילדים

עוברת בין המיטות

מיטיבה השמיכות

מחייכת חיוך פשוט

ולוחשת לעצמי עמוק ללב

(לא כמו אותו טרדן במעשה שהכניס אור לחיי:

"אם הלל אתה שלא ירבו כמותך בישראל")

שירבו כמותך בישראל
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
וואו!!!! כאלו דברים אני אוהבת.
יפהפה ומדויק כל כך!
מצאתי את עצמי מהנהנת לכל אורך השיר...
מזדהה כל כך עם הסיטואציה
ומתחברת כל כך למסר!
היטבת להעביר אותו ולהוריד אותו לחיים שלנו.
מדהים!
שנזכה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
תהליך אמין, מדויק ומרגש!
כתיבה מלאה בחן, שיוצרת הזדהות ורצון לחיקוי.
תודה רבה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
וואו!!!! כאלו דברים אני אוהבת.
יפהפה ומדויק כל כך!
מצאתי את עצמי מהנהנת לכל אורך השיר...
מזדהה כל כך עם הסיטואציה
ומתחברת כל כך למסר!
היטבת להעביר אותו ולהוריד אותו לחיים שלנו.
מדהים!
שנזכה...
כולנו זוכים
כל הזמן זוכים
ורק עם הדעת הזו אפשר לזכות יותר
ועוד יותר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
כולנו זוכים
כל הזמן זוכים
ורק עם הדעת הזו אפשר לזכות יותר
ועוד יותר...
רק עכשיו אני שמה לב לשם הניק...
זה ממש מבטא את המסרים שלך.
אם אתה רוצה באמת לרוץ ולהתקדם, זה רק בצעדי צב קטנים ועקביים...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

יש משהו במגילת רות שמרחף.
לא ברקים, לא ניסים, לא נביאים.
רק שדות, שקט, פסיעות זהירות של אישה זרה שמבקשת מקום בעולם.
רק מילים קטנות שנאמרות בלחישה, אבל משהו בהן נע עמוק.
זו מגילה שאין בה דרמה רועשת – אבל יש בה סוד שקט, קדושה בלי הצגה.
ואני, כשאני פוגש את המגילה הזו, אני מרגיש איך היא נכנסת לי פנימה לאט.
לא מטלטלת – אלא מפעפעת.
כמו אור ראשון על אדמה עייפה.

זה ששומעים את מגילת רות בעיניים חצי עצומות, זה רק מוסיף למסתורין המעורפל של המגילה המקסימה הזאת.
משהו בי משתנה כשאני שומע את מגילת רות.
לא שינוי דרמטי, לא הבזק של הארה – אלא לחישה.
קול דק של תנועה.
היא לא אומרת לי מה לעשות, היא לא מצווה כלום, ובלי להבין. עד הסוף אינני מבין. משהו מתעורר בתוכי. ואני מחליט.
אני מחליט להיות נאמן.
להתמסר למשהו שאני עוד לא מצליח להגדיר.
אולי זו אהבה. אולי אמת. אולי פשוט לא לברוח כשקשה.

יש במגילה הזו שקט שמוביל.
רות לא יודעת לאן היא הולכת, אבל היא הולכת.
ואני מבין פתאום שגם אני יכול לצעוד, גם בלי מפה.
בלי ביטחון.
רק עם כוונה.
סודות שלא צריך להבין – צריך ללכת אחריהם.

:sleep:

מאז ומתמיד היה קשה לי לקום בבוקר.
יש בקרים שבהם הגוף שלי כבד כמו אדמה שלא נחרשה.
הראש עטוף בענן אפור,
והלב שואל בלי קול: בשביל מה? למי?

אני שוכב ויודע: אם לא אקום – כמעט איש לא ירגיש.
ואם אקום – מי ערב לי שמשהו ישתנה?

ואני נלחם ונלחם ונלחם.
לפעמים מנצח לפעמים מובס.

כמו נעמי, בתחושת ריק, כלום לא נשאר.
מתהפך מתהפך ולא מסוגל לקום.
לא רק מהמיטה — אלא מעצמי. מהשתיקה. מהעייפות שאין לה שם

והיום. יום אחרי המגילה, פתאום נפתח בי סדק ודרכו אני רואה את רות.
איך היא קמה.
לא כי יש לה כוח. לא כי היא יודעת מה יקרה.
היא קמה באהבה גם כשאין ודאות. ופוסעת בשדות לראות אילו שבולים יפלו בחלקה.

ואני שואל את עצמי — מה אם לקום זה לא ניצחון, אלא פשוט נוכחות?
מה אם ההחלטה לקום היא עצמה המעשה הקדוש?

אז אני לא מבטיח לעצמי מהפכות.
אבל אני כן מחליט — לקום.
גם אם זה רק לעמוד ולהביט סביב בלי לעשות כלום.
גם אם זה רק כדי לדעת שלא ברחתי מהיום.
כמו רות, מתוך חסד שקט. אולי שם, בקימה הקטנה, תתחיל הגאולה שלי

וכבר התיישבתי במיטתי. עדיין בעיניים עצומות
וכל הבוקר הזה מרגישלי כמו הדרך לבית לחם:
רגליים רוצות לשוב לאחור,
אבל משהו בי נאחז. לא בודאות – בתקווה.
שתי נשים מתרוצצות בקרבי.
אחת, עייפה, זקנה, חסרת מטרה ומוטיבציה, שאומרת:
**"אַל-נָא תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי, קִרְאֶן לִי מָרָא, כִּי-הֵמַר שַׁקַּי לִי מְאֹד".
והשנייה, צעירה ושקטה, כמו רות – לוחשת:
"כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, עַמֵּךְ עַמִּי וֵאֱלֹקַיִךְ אֱלֹקׇי".

כמו רות, אני לא קם כי אני יודע לאן –
אני קם כי יש בי החלטה לא להיעלם.

אני קם – כי אולי מישהו מחכה לי שם.
אני קם – כי גם אם אני לא מרגיש חי, זו הדרך להתחיל לחיות.
"וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶן עַד בֹּאָן בֵּית לָחֶם..."
ואני — הולך איתן.
ב"ה

מה המלחמה עושה לנו?

נדמה לנו שהמלחמה היא זו שמוציאה אותנו משלוותנו. אבל הרבה פעמים אלה דווקא הדברים הקטנים שהיא גוררת אחריה.

יש מי שלחוץ מזה שהבת הנשואה נמצאת אצלו, כי אין ברירה, והמון מהעול נופל עליו. יש מי שלחוץ מזה שהבן המתבגר, שאמור לעזור בניקיונות, התחיל לדבר בחוצפה, משהו שמגיע עם הגיל. זאת אומרת, ככל שהגיל עולה כך השכל מתקטן בהתאמה. ויש מי שלחוץ מזה שכל האוכל נגמר בשניות והמקרר תמיד חצי ריק.

לא תמיד מה שמציק הוא האזעקות והטילים שעפים באוויר. לפעמים מה שמציק הוא חוסר סדר יום, רוב המקומות שהיינו רגילים לצאת אליהם סגורים, וצריך לארגן מחדש את החיים בבית. אמא לילדים קטנים נדרשת להיות זמינה נון־סטופ, ואמא למתבגרים נדרשת לאורך רוח בכל הנוגע להחלטות היציאה של הילדים.

ולכן כדאי לשים לב: לכל אחד מאיתנו יש משהו קטן שמלווה אותו ביום־יום, משהו שדורש עוד הקשבה, עוד שימת לב, עוד סבלנות, עוד מאמץ ועוד מחשבה. הדבר הזה הוא הטריגר שגורם לנו להיות מתוסכלים דווקא בזמן מלחמה.

זה לא המלחמה. זו המציאות שלנו, שנשארה איתנו בדיוק כמו קודם, רק שעכשיו היא נכנסת ויוצאת איתנו מהמקלטים. וכמו לעג לרש, דווקא כשאנחנו זקוקים ליותר סבלנות, דווקא אז הסבלנות כבר נמצאת על הקצה.

אז מה אפשר לעשות? קודם כול לזהות את הקושי שלנו. כן, גם אם אנחנו כבר מכירים אותו, לקרוא לו בשם. כי כל קושי גורר איתו קושי נוסף, ואז הכול יחד מרגיש כמו טיל מצרר: דבר אחד מפעיל דבר נוסף, ופתאום הכול יחד קשה מדי לעיכול.

אם נגיד לעצמנו שעכשיו אנחנו לא מתעמתים עם העקב אכילס שלנו, הרבה מהשרשרת הזאת פשוט לא תתחיל. כך נקטין את אזור החיכוך, נקטין את הלחץ, ונקטין גם את הסיכוי לאיבוד הסבלנות ולהתפרצות פנימית או חיצונית.

אז ניתן לעצמנו להבין: זה לא זמן רגיל. וכמו שסיר לחץ רותח ברגע, כך גם הקשיים שלנו מבעבעים הרבה יותר בזמנים כאלה. ולכן ניתן לעצמנו את המקום שמגיע לנו, רוגע ושלוות נפש. כי זה לא זמן רגיל, ובזמנים כאלה צריך יותר חסד עם עצמנו.

לא בגלל המלחמה, אלא דווקא בזכותה.
שיתוף - לביקורת התגלות
שעת בין הערביים, השמיים נוטים לכחול העמוק של טרום הלילה. ואני מטייל. תמיד מטייל בשעות האלו, אחר ששמש הצהרים כבר חלפה מותירה את החלל פנוי לרוחות הערב.

השביל הזה נסלל מתישהו על ידי מישהו שרצה לבנות פה טיילת יפה, אבל התייאש באמצע, שמעתי אומרים שהירוקים הפגינו כי זה הורס את הטבע... יש משהו פסטורלי ומפחיד בשביל סלול שנגמר כך פתאום אל תוך חורשה סבוכה, יללות התנים משרתות את סיפור האימה שאני מספר לעצמי, נהנה ללכת בשקט, להצטמרר, להידרך בכל פעם שאני מדמיין פסיעות באפילה.

לפעמים אני פוגש כאן עוד אנשים, בדרך כלל עיניהם מזוגגות והם משוטטים להם בתוך עולמם שלהם, פעם פחדתי מהם, היום אני יודע שהם האלטר אגו שלי, היכן שהייתי רוצה להיות לו רק היה אפשר, מודע ולא מודע בתוך סרט זוועה של תחילת לילה. למדתי להכיר את חלקם, את ההוא עם השיער המאפיר ובלי השיניים, את הצולע שבכל פעם מחדש אני תוהה איך הוא עדיין חי.

בנקודת האמצע, היכן שהעצים מסתירים את שאריות הירח, בחושך הסמיך, תמיד מתלווה אלי ההתלבטות האם להאיר עם הפנס של הפלאפון, או להמשיך לחוש את פעימות הלב שלי. לפעמים אני אמיץ, אבל היום אני מוג לב, מאיר בפנס העלוב על האבנים הקטנות שאני רומס ברגליי, מאזין בדריכות לרשרוש העלים, לרעש המכוניות העמום שמגיע ממרחק.

אורו הקלוש של הפנס מכוון את דרכי, לועג לרפיסותי, אני נושם, מכבה את הפנס. האפילה סמיכה אפילו יותר מבדרך כלל, ותן מיילל בדיוק ברגע הנכון, הרוח מקשקשת בענפים מדמה קול פסיעות, והחושך כה עמוק. עוצם את עיני, ממילא הן לא שימושיות כרגע, ממשש את החזה חש את הדופק המהיר, נושם את האוויר. אור חזק מאיר את עיני העצומות, לרגע אני חווה התגלות, במשנהו אני פוקח את עיני ממצמץ, מול פנס חזק. זה מסנוור אותי, אני לא רואה כלום.

הפנס זז, מגלה מאחוריו איש לבוש מדים כחולים, שוטר, אני נושף בהקלה מהולה בתמיהה. הוא מביט בי באותו מבט מוזר. "אתה נראה איש נורמלי" הוא אומר "מה אתה עושה כאן?"

– "אני? אני חי".
ב"ה

אירוניה יומיומית

את מחכה למתקפת טילים, והיא סוכלה.
את ממלאה את הבית במזון, והוא מתרוקן בדיוק כשהמשק עובר לתפקוד חיוני.
את מעסיקה את הילדים בסבלנות, באמת! ואז נגמרת לך הבטרייה, ובדיוק אז הם מטפסים על הקירות.
הממ"ד דורש ניקוי יסודי, את מתחילה לשטוף, ואז יש אזעקה.
החלטת בכל זאת לצאת, והאזעקה תופסת אותך באמצע הרחוב.
הרגעת את עצמך לגמרי, ואז מגיעה מתקפה שלא עלתה אפילו בקצה הדמיון.
סידרת לעצמך סדר יום חדש, ערות בלילה, שינה ביום, וגם הוא מתבלגן.
כתבת משהו עמוק אתמול, והיום הוא כבר לא רלוונטי, כי קרו שלושה פרקים בהיסטוריה.
ביום שפגעו בתכנית הגרעין, צץ פתאום איום אחר, שלא חישבת.
ואת כותבת, אבל האותיות מתבלבלות על המקלדת.
סוף - סוף יש שקט, ואת בטוחה שהאזעקה התקלקלה.
פתחת חדשות כדי להבין, ויצאת מבולבלת יותר משהיית.
שמרת בקפידה את החלב האחרון, והוא נשפך בדיוק כשמישהו אמר "לפחות יש קפה".
ניסית להירגע עם נשימות, ואז הילד שואל: "אמא, מה זה טילים גרעיניים?".
כתבת שיר מרגש, והטיל עובר רגע לפני הפואנטה.
את כבר על סף בכי, ואז מישהו שולח בדיחה כל־כך מצחיקה, שאת צוחקת בבכי.

וככה זה כשאת חיה בתוך אירוניה מתמשכת.
היא צוחקת על מה שחשבת, על מה שתכננת, על מה שכבר עיבדת.
ואת ממשיכה.
והיא, ממשיכה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה