התייעצות פערים במשפחה-מתמודדים? איך וכיצד? אשמח לדרכי התמודדות

מצב
הנושא נעול.
בלת"ק
חשוב לזכור ולדעת לעצמכם
שרוב רובם של אותם שאלות קנטרניות שמופנות כלפיכם מגיעים מתוך מצפון!
עצם הקיום שלכם בתוך המשפחה הוא מצפון בשבילם, אתם מוכיחים בעצם קיומכם שאפשר אחרת!
והם מנסים להרגיע את המצפון הזה על ידי דברים שוליים כמו - "אם הייתם מחוברים לוואצפ המשפחתי הייתם מעודכנים" וכו' וכו' כשהם עצמם יודעים שיש סיבה טובה מאוד למה לא להחזיק וואצפ וכדומה.
 
בלת"ק
חשוב לזכור ולדעת לעצמכם
שרוב רובם של אותם שאלות קנטרניות שמופנות כלפיכם מגיעים מתוך מצפון!
עצם הקיום שלכם בתוך המשפחה הוא מצפון בשבילם, אתם מוכיחים בעצם קיומכם שאפשר אחרת!
והם מנסים להרגיע את המצפון הזה על ידי דברים שוליים כמו - "אם הייתם מחוברים לוואצפ המשפחתי הייתם מעודכנים" וכו' וכו' כשהם עצמם יודעים שיש סיבה טובה מאוד למה לא להחזיק וואצפ וכדומה.
מנסיון? אז מאיפה אתם יודעים?
(וכן, אני יודע שככה כתוב בכל העלונים שנגד האינטרנט/פאות/אחר)
גילוי נאות. אין לי ווצאפ וכו אני פשוט מעדיף טענות רציניות ואמיתיות ולא חלומות פז
 
תודה על הסיפור, קראתי אותו כבר, לא זוכרת איפה, אבל לא ידעתי מי סיפר.
אבל היום זה כבר לא הולך ככה, יש משפחות איכותיות ממש שיש בהם כאלה שסטו מהדרך, ויש כאלה משפחות שבצד השני של הסאקלה ויצאו מהם בנים תלמידי חכמים גדולים, ויש משפחות כמו שלנו, שכולם קיבלו אותו חינוך וחלק יצאו ככה וחלק ככה, כפי שפרטתי כבר מקודם.
כמובן.
אני רק דברתי על זה, שלא משנה, מה מחליטים בקשר לנידון, (ובזה איני מתערב, פשוט, כי אין לי ניסיון בזה, לא מקרוב, ולא מרחוק, כך, שאין לי שום עניין לתת עצות, ש(אולי)אינן הוגנות).
צריך פשוט לזכור,
שאסור להעביר את המסר לילדים, בצורה של האדם השני, בסיפור שהבאתי לעיל.
לא התכוונתי למשהו אחר,
או איזושהוא מוסר עקיף, וסליחה אם מישהו כיוון לדברים שלא רציתי,
בכל מקרה תודה על ההערה,
כך נתתם לי הזדמנות להבהיר את כוונתי.
ויה"ר שחפץ ה' בידנו יצליח
 
אפשר בלי הכינוי הזה רק?
יהודי הוא לא מקולקל
סורי, צורם
ברור.
אבל ההנהגות שלו יכולות לחלוטין להיות מקולקלות.
כן.
עצוב לומר את זה, אבל לפעמים מרוב הכלה אנחנו שוכחים את זה...
יש דברים שאפשר להקל ולהחמיר בהם
ויש הלכה פסוקה.
 
התמודדות של הדור האחרון..
אפשר לנסות להבין למה ככה הם מתנהגים כדי לדעת מה לפתור ואמרו כאן כיוונים זה כמובן גם אופי.
אבל מדגיש מה שאמרו כבר
א. לחזק את הילדים לפני המפגשים, אמרו כאן בגאוה בדרכי ה', נשמה קדושה, זכויות וכן השמחה במצב שאמרו כאן ועוד מה שאתם בטח כבר יודעים. אבל גם חשוב מאד להסביר לפני המפגש לקראת מה הולכים פרקטי, כלומר 'מוישי' הבן דוד ועוד מסתכלים באיפון, אנחנו לא מורשים וזה לא מתאים לנו. קצר ולעניין. [זה נכנס למוח חזק גם אם יסתכלו... וכן גם יועיל שהוא טעה ומסתכל רק לומר מלת רמז.. והוא כבר מבין ללא צורך בסוכריה וכדו. וילדים קטנים מאד יתכן והגדולים כבר יגידו להם 'אסור לנו' לראות].

ב. לגביהם [בכללי כמובן לא אישי איני מכיר, תראו אתם אם שייך] זה הרבה עניין של אופי שיודעים לכבד דעה ואורחות חיים של אחרים. השמרנים בדרך כלל מואשמים שלא שומרים על כבודם של הליברלים. אבל זה רק 'האשמות' באמת הליברלים הכי פחות מקבלים ומכבדים. כמובן וכמובן לא כולל ובטח לא אצל החרדים אבל הכיוון מובן.
הדרך להתמודד עם הליברלים להראות להם שאנו ברורים בדעתנו [אנחנו לא לפלפים ולא פנטים] ואין על מה לדבר ושיכבדו. כמובן אנו מכבדים אותם ג"כ. אבל לדעת שהמטרה לא שיכבדו כי קשה לצפות למודעות שלהם ועוד. אלא להשים גבולות.

ג.עוד שאלה חשוב שתראו מה אתם מצפים מהם? זה יגדיר לכם גם מה אתם רוצים ומצפים שיהיה במציאות.
אתם מצפים שיביאו בלבוש הולם לכם? כנראה שלא, אלא זה המציאות ואתם מתמודדים עמה. איך ב'דעת' כלומר על ידי מחשבה ולימוד לילדים. ובעיקר המציאות שלכם מחלחלת לילדים אנו לא כאלו. [באיזשהו מקום יש בזה גם מעלה משהו של שפשוף, עיין בהרב הירש בחומש בראשית על הפסוק [פרק כ פסוק א. בעניין שאברהם שעבר דירה לגרר שהסיבה היתה שידע שיש אנשים שלא כמונו בעולם וזה יחזק אותו אם ייפגש אותם בעתיד, ובודאי יפגוש אם ירצו העלה הקטע בל"נ] דברים מאירים שנותנים פתח לצורה חיובית על המצב]
כמו כן אתם מצפים שיגידו לילדים שלהם לא להסכל באייפון? זה לא ראלי כנראה מה גם שלכולם יש. לכן צריכים ללמד כאן את הילדים מעבר ל'דעת' גם את הפרקטיקה ברור. לא מסתכלים, וגם אם יצא לכם כן להסתכל 'ושכחתם' אז תפסיקו, וכן לומר להם אם אתם מאד רוצים תשאלו אותי.
שתשאלו מה אתם רוצים שיקרה יהיה לכם יותר קל א. להיות ראלים בלי תיסכול למצב וגם ידע ברור איך לנהוג בשעת מעשה ומה להדריך קודם.

ד. [אפשר גם פעמים לומר בקלילות בזמן האירוע או אחרי או סתם באמצע החיים להתבדח עם האח/ האחות /גיס/גיסה ולומר להם לדוגמא ''הילד שלי רצה להסתכל, אבל הבן שלך כל כך חמוד והוא אמר לו שאמא שלכם לא מורשה אז שיעשה כיבוד הורים ולא הסתכל'' "או שאמר לו שזה לא מעניין ולא הסתכל" [אפשר להמציא אבל גרעין אמת כמובן] זה גם מחמאה לאח גם הוא לא רואה עליו מתקפה אלא כבוד והכלה כלפיו. וכן על זה הדרך.. יכול להיות שבפעם הבאה הוא יומר לבן שלו מעצמו שלא יראה לבן שלך ועל כל פנים מטח סביב זה לא יהיה.

ה. חשוב מאד שאנחנו עצמינו לא נשחק בשני פנים ולא להתעסק באייפון של האחים וכדו' רק כך נוכל להשפיע על הילדים וביותר מזה האחים רואים שאנחנו מקריבים כל כך לנושא הזה ולא ירצו להכאיב לנו כי אחרי כל המחלוקות זה המעשים שלנו אפילו שזה קשה לנו. [לדוגמא אם מישהו מראה לך תמונה סרטון מעניין מאד באייפון [או לצלם אותך וזה לפעמיים יותר עדין..] אתה אומר בזהירות וקלילות לא בדל של ביקורת [לא צריך להיות כי ציפינו כבר למצב הזה ואנו לא עם כעס וכדו'] - אפשר לעשות את זה עם גיס או גיסה שיותר מבינים ומכבדים ולומר "זה מעניין אבל לא ליד הילדים" זה בעצם מגלה להם את הרצון שלכם בצורה מכובדת, וגם זה מחלחל הם מספרים לאח ההוא או שההוא שומע שאמרתם את זה, וזה מתחלחל אצלו וכך זה מתקבע.

ו. [כמובן כל ויכוח מה משנה ליד הילד או לא מה אכפת זה סרטו חינוכי או כל דבר אחר.. לומר קצר ופשוט "עזוב זה לא הזמן" ולהמשיך] .

ז. יש לי אחים שלא מורשים לילדים שלי ליגוע! באיפון שלהם כי אומרים להם "אבא ואמא שלכם נראה לי לא מורשים לכם" [כמובן גם לי יש את אלו שאף פעם לא מבינים מה הבעיה ורק מאתגרים אותנו יש מהכל ב"ה..]
יש כאלו שאצלי בבית הם שואלים אותי אם אני מורשה להוציא את הפלאפון שם [לצורך עצמם..] ואף פעם לא ביקשתי מהם לא להוציא. אבל יש אנשים מכבדים ונורמליים. בדרך כלל זה אלו שלא מכורים ממש ויש להם איזה גדרים, ממילא הם יודעים שיש שגודרים עצמם יותר ולא מפריע להם ואולי מכבדים, וגם ללא קשר יש להם תאקט וכבוד, גם אצל החילוניים וכדו' יש כמה וכמה סוגים... זה ממש עניין של אופי, ויותר מדוייק של מידות.

בטח שגם אצלכם יש יותר ויש פחות מכבדים אבל אפשר ליישם הנ"ל באלו שמכבדים [לא הלייצנים בדר"כ...] ובסוף זה יהיה בעז"ה נורמה. מאד יכול להיות כשירד הכעס או התסכול הסמוי. יתגלה זוהר המידות שלהם כי בסוף כולם מעריכים ומכבדים רק שיש כיסויים, תעזרו להם לכבד...
ולמותר לומר אף אחד מלבדכם לא מכיר אותם ואין עניין לשים עליהם תוויות, וכל העניין כאן רק לפתוח את הראש ולראות איך אחרים מתמודדים. ויש הרבה הרבה שינוים בין בני אדם, וכריבוי הפרצופים.

בברכה שעם התפילות הרבות, תצליחו ביותר.

הארכתי אבל שווה לספק התועלת
 
נערך לאחרונה ב:
תודה על הסיפור, קראתי אותו כבר, לא זוכרת איפה, אבל לא ידעתי מי סיפר.
אבל היום זה כבר לא הולך ככה, יש משפחות איכותיות ממש שיש בהם כאלה שסטו מהדרך, ויש כאלה משפחות שבצד השני של הסאקלה ויצאו מהם בנים תלמידי חכמים גדולים, ויש משפחות כמו שלנו, שכולם קיבלו אותו חינוך וחלק יצאו ככה וחלק ככה, כפי שפרטתי כבר מקודם.
זה לא מדויק.
נכון שלא הכל תלוי בחינוך הילדים
אך השאלה מה הרגש שעבר לילדים.
יש לנו במשפחה כמה חתנים מיוחדים מאד, בנים לאבות שעמלים לפרנסתם.
והמסר שעבר אליהם בלי סוף היה: הלוואי והייתי זוכה להימנות על עמלי תורה. והם זכו שכל ילדיהם בני תורה מיוחדים ממש!!

מחנכת יקרה נתנה לנו תאור אפשרי של 2 אבות:

האבא עובד, חוזר בסוף יום עבודה מותש, סחוט
הצורך המתבקש הוא לנוח על הספה/ ללכת לישון.
אבל הוא מרגיש שהוא לא מסוגל בלי משהו לנשמה
ויוצא מתוך אהבה גדולה לשיעור בדף היומי.
הילד שלו ראה- אבא שהערך העליון שלו ומשאת נפשו- לימוד תורה.

האבא השני אברך "רגיל"
שחוזר ב-7 אחרי 2 סדרים
נאנח מעייפות
מתרווח על הספה
וקורא עיתון
ואומר: "קצת לנוח".
הילד לא ראה את הגישמאק בלימוד כל היום
הוא ראה רק את הגישמאק מהעיתון.

המסר הוא לכל ערך שרוצים להעביר:
הילדים קולטים טוב מאד איפה הרגש החם שלנו.
 
@אליינה גילברט
רק רוצה להגיד לך שנתת לי המון כוח!!!!
ברוך ה אין לי התמודדות כזו, אבל רק מלהבין איזה משפחה חזקה הקמתם!
עם עקרונות ברורים וחזקים
לקנא!! כן. כפשוטו.
גרמת לי ממש להתרגש כשקראתי את מה שכתבת, ואפילו דמעות.
וללמוד ממך ומבעלך המון
וכן, אני לוקחת איתי את הסיפור הזה בתור דוגמא לכל המשך החיים!!

בעז"ה הקב"ה ייתן לכן המון כוחות, ותזכרי, שה' נותן נסיון הוא תמיד נותן את הכלים להתמודד,
אנחנו כולנו יורדים עם מזוודה שמתאימה בדיוק לנו ולא לאף אחד אחר, ולכן, רק לנו יש את האפשרות להתמודד הכי נכון.
והוא רואה כל השתדלות הכי קטנה, פיצית..
מתפללת עליך!!
 
בעבודה יש לך מחשב עם אינטרנט והואצפ אז למה בבית לא?
אל תתלוננו שאתם לא מעודכנים אם אתם לא מחוברים לקבוצה!(שמעתי שנולד לי אחין ראשון אחרי יומיים מחברה..)
אתם שומרים על הילדים בכספת וזה מה שיתפוצץ לכם בפנים עוד כמה שנים!
תראו איך הילדים נמשכים לטאבלט של הבן דוד שלהם. איזה חסכים!
באנו לקראתכם כל כך והדלקנו במסך בכניסה לילדים הפרשה מספרת לי! אז למה יצאתם עם הילדים לגינה?(בנופש משפחתי בוילה)
אנחנו משפחה שלכם אז למה אתם לא אוכלים אצלינו בפסח? אנחנו גויים?
כולנו רוצות שמלה בסגנון מסוים לחתונה של אח את חייבת להרוס את החגיגה?
למה אתם יושבים בצד ולא משתתפים בשיחה?(המרתקתתת ממש על הסלבס התורן/העוולה החרדית החדשה)
למה אתם לא מזמינים דודים למסיבת חומש של האחין?(שיעיפו לי את הילדים מהחיידר??)
בלת"ק אבל נשמע שגם אתם תוקפים אותם..
לדוג' למה מחשב בבית לא, תגידו סתם לא מתחשק לנו..
למה לא מזמינים דודים, תגידו אם החיידר יראו את הדוד עם סמארטפון הם יעיפו את הילד (אין צורך להסביר את ההיגיון של החיידר)
בקיצור תזרמו איתם.. (כמובן אל תעשו כמוהם אם אתם חושבים שזה לא נכון, אבל לא לנסות לחנך אותם אם הם מילא לא יקשיבו)
 
אפשר בלי הכינוי הזה רק?
יהודי הוא לא מקולקל
סורי, צורם
כן ברור אחרי זה באמת השתמשתי בהלכו לדרך שונה, אבל בתור מתחילה להתקלקל עם אחים מקולקלים אני רק אומרת שזה לא מפריע לנו בכלל, זה רק לאנשים אחרים מפריע לקרוא לנו ככה כי פוחדים לפגוע.
 
זה לא מדויק.
נכון שלא הכל תלוי בחינוך הילדים
אך השאלה מה הרגש שעבר לילדים.
יש לנו במשפחה כמה חתנים מיוחדים מאד, בנים לאבות שעמלים לפרנסתם.
והמסר שעבר אליהם בלי סוף היה: הלוואי והייתי זוכה להימנות על עמלי תורה. והם זכו שכל ילדיהם בני תורה מיוחדים ממש!!

מחנכת יקרה נתנה לנו תאור אפשרי של 2 אבות:

האבא עובד, חוזר בסוף יום עבודה מותש, סחוט
הצורך המתבקש הוא לנוח על הספה/ ללכת לישון.
אבל הוא מרגיש שהוא לא מסוגל בלי משהו לנשמה
ויוצא מתוך אהבה גדולה לשיעור בדף היומי.
הילד שלו ראה- אבא שהערך העליון שלו ומשאת נפשו- לימוד תורה.

האבא השני אברך "רגיל"
שחוזר ב-7 אחרי 2 סדרים
נאנח מעייפות
מתרווח על הספה
וקורא עיתון
ואומר: "קצת לנוח".
הילד לא ראה את הגישמאק בלימוד כל היום
הוא ראה רק את הגישמאק מהעיתון.

המסר הוא לכל ערך שרוצים להעביר:
הילדים קולטים טוב מאד איפה הרגש החם שלנו.
התכוונתי לומר שיש שני ילדים שקיבלו בדיוק אותו מסר ועדיין אחד התקלקל ואחד לא.
 
אני מנסה לכתוב בזהירות המתבקשת מנושא כל כך רגיש ונפיץ מקווה שזה בסדר להעלות את זה כאן בפורום

גדלתי במשפחה חרדית קלאסית עם ראש פתוח יחסית(חסידית) לסביבה.
זמן קצר לאחר שהתחתנתי כל המשפחה שינתה כיוון-זה התחיל באחותי שאחרי והמשיך לכולם כולל ההורים.
היום ניתן להגדיר אותם כחסידים מודרניים ממש-מי יותר ומי פחות אבל כולם עם סמארטפונים כמובן, משפחה אחת עם מסך בסלון ועוד משפחה עם מסך בחדר..
ב"ה שומרים תורה ומצוות אבל בסגנון מאד מוכר היום ובטוחה שכולם מבינים..

אני ומשפחתי הקטנה לא כך. בחסדי ה' חשוב לנו מאד החינוך השורשי, הערכים שגדלנו עליהם(לפני השינוי) ושמירת הלכה ב-100% ללא פשרות והקלות.
המצב מעמיד הרבה קשיים וחיכוכים תמידיים בין כולם אבל הקושי הגדול ביותר אצלינו זה ענין המפגשים המשפחתיים.
אנחנו משפחה מאד חמה שמאד אוהבת להפוך כל סיבה למסיבה. כל יומולדת זה חגיגה משפחתית ענקית..
עם השנים והילדים שגדלים והמשפחות שמשתנות זה נהיה קשה עד לכמעט בלתי אפשרי!
בכל מפגש שכזה כמות הערות והביקורות המרומזות ושאינן כבר עוברות את הגבול-
כמו-
בעבודה יש לך מחשב עם אינטרנט והואצפ אז למה בבית לא?
אל תתלוננו שאתם לא מעודכנים אם אתם לא מחוברים לקבוצה!(שמעתי שנולד לי אחין ראשון אחרי יומיים מחברה..)
אתם שומרים על הילדים בכספת וזה מה שיתפוצץ לכם בפנים עוד כמה שנים!
תראו איך הילדים נמשכים לטאבלט של הבן דוד שלהם. איזה חסכים!
באנו לקראתכם כל כך והדלקנו במסך בכניסה לילדים הפרשה מספרת לי! אז למה יצאתם עם הילדים לגינה?(בנופש משפחתי בוילה)
אנחנו משפחה שלכם אז למה אתם לא אוכלים אצלינו בפסח? אנחנו גויים?
כולנו רוצות שמלה בסגנון מסוים לחתונה של אח את חייבת להרוס את החגיגה?
למה אתם יושבים בצד ולא משתתפים בשיחה?(המרתקתתת ממש על הסלבס התורן/העוולה החרדית החדשה)
למה אתם לא מזמינים דודים למסיבת חומש של האחין?(שיעיפו לי את הילדים מהחיידר??)
וכן על זה הדרך...

עם הערות וביקורות כאלו עוד יכולתי להתמודד אבל שזה מגיע לביקורת על חינוך הילדים שלי ולפגיעות חמורות מאד בבעלי שלטענתם הוא גורם לי להתנתק מהמשפחה(מה שלא נכון כמובן) ולא נותן לי להיפתח(וברוך ה' שכך!!! הוא באמת זה ששומר עלי אחרת הייתי כבר מזמן נשברת לצערי) זה כבר גרם להתפוצצות רצינית.
וכמובן שבסוף כל מפגש כזה יוצאים מרוקנים, מותשים ולרוב גם פגועים מאד..

מסביבי אני רואה עוד משפחות כאלו שנראה שחיות הרבה יותר בשלווה עם המשפחה השונה.
איך אתם עושים את זה??? ועוד יותר-מה אתם מסבירים לילדים שגדלים ורואים את המצב ומבינים יפה מאד שהם הנכדים סוג ב' על סבא וסבתא?

אשמח לשמוע על דרכי התמודדות נכונים ואמיתיים כי עשינו כל מה שיכולנו וזה לצערינו קרוב מאד לנתק מהמשפחה אם זה ימשיך בכיוון הזה.

ובהנחה שזאת תהיה השאלה הראשונה שתעלה-
ההורים אמנם פחות מבקרים בקול אבל השדר הוא די באותו כיוון ועל זה אני פחות אפרט..
אני אכתוב בזהירות
כיון שהסיטואציה מורכבת
ולא כל מה שמתאים למשפחה אחת מתאים לשניה
אבל אולי משהו מתוך מה שאני כותבת כן יתאים לך.

אז קודם כל: אני מלאת התפעלות!!!
כמה כח צריך
לא בשביל לא להיות שותפה
אלא לעמוד על עקרונותיכם גם מול רגש של דחיה ושל האפליה! כואב כ"כ!!!

אכתוב קצת בחריפות, אולי גם לעצמי:
(בגלל שהלוואי ואצלי יהיה לי כח. לא בטוחה בכלל שאצליח לעמוד כמוך בניסיון כשלך- שניצניו כבר צומחים בצד אחד של גיסים וגיסות.)

אשאל אותך:
האם מבחינתך סמי הכבאי/ צפיה במארטפון זה כמו "אש", שאין מצב שתתני לבן שלך לראות?
אם לא, וזה רק "חם", אז תדעי שחמימות מושכת מאד, בין אם עכשיו ובין אם אח"כ, בין אם מול עינכם ובין אם בסתר. אבל זו זכותך להחליט עד כמה זה מסוכן בעיניך.

אבל אם זה אש
אז סורי, אבל לא מבינה את המשפט "אנחנו עוצרים אותם".
לא נותנים לגעת באש ואז מרחיקים.
עושים הכל, ממש הכל
כדי לא להגיע לסיטואציה של צורך בהרחקה של הילד אחרי שנחשף!!

לא יודעת כמה כח יש לכם
ועד כמה זה רלוונטי.
אצלינו במשפחה המורחבת היינו עושים שבתות ונופשים מורחבים מאד בקביעות עד לפני כמה שנים.
ואנחנו משפחה מאוחדת ומלוכדת שנדיר לראותה כיום! ברמה של קשר עם בני דודים שניים כמו ראשונים.

מאחר ויש כמה נושאי סארטפונים
עברנו לשבתות בלי נופשים, לצמצם את הניסיון.
אבל גם אז יש ערב שבת ומוצ"ש
אז עשו מפגש מקדים עם ראשי המשפחות וביקשו מאד מאד שהסמארטפונים לא יצאו מהחדרים.
לא הכי נעים, אבל ראשי המשפחות קיבלו בהבנה והתחייבו.
מה שלא קרה בפועל עם ילדיהם ונכדיהם.
וזהו.
מאז הפסיקו שבתות הגיבוש.
לא שווה את המחיר!!!!

אבל לא אחים שונאים אנחנו
ההפסקה נעשתה מתוך כבוד והבנה שיש פער
ואיש באמונתו יחיה
והאחדות מתבטאת בנוכחות מלאה בשמחות
בקשר חם ואוהב ואכפתיות הדדית.

המקרה קצת שונה
כי כאן מדובר במשפחה גרעינית, לא מורחבת
אבל אם זה בנפשכם
יתכן ונדרשים מחירים
אבל לא מחירים כואבים של הפסד
אלא מחירים משמחים כמו של קניית מוצר מדהים ומיוחד!
 
אני אכתוב בזהירות
כיון שהסיטואציה מורכבת
ולא כל מה שמתאים למשפחה אחת מתאים לשניה
אבל אולי משהו מתוך מה שאני כותבת כן יתאים לך.

אז קודם כל: אני מלאת התפעלות!!!
כמה כח צריך
לא בשביל לא להיות שותפה
אלא לעמוד על עקרונותיכם גם מול רגש של דחיה ושל האפליה! כואב כ"כ!!!

אכתוב קצת בחריפות, אולי גם לעצמי:
(בגלל שהלוואי ואצלי יהיה לי כח. לא בטוחה בכלל שאצליח לעמוד כמוך בניסיון כשלך- שניצניו כבר צומחים בצד אחד של גיסים וגיסות.)

אשאל אותך:
האם מבחינתך סמי הכבאי/ צפיה במארטפון זה כמו "אש", שאין מצב שתתני לבן שלך לראות?
אם לא, וזה רק "חם", אז תדעי שחמימות מושכת מאד, בין אם עכשיו ובין אם אח"כ, בין אם מול עינכם ובין אם בסתר. אבל זו זכותך להחליט עד כמה זה מסוכן בעיניך.

אבל אם זה אש
אז סורי, אבל לא מבינה את המשפט "אנחנו עוצרים אותם".
לא נותנים לגעת באש ואז מרחיקים.
עושים הכל, ממש הכל
כדי לא להגיע לסיטואציה של צורך בהרחקה של הילד אחרי שנחשף!!

לא יודעת כמה כח יש לכם
ועד כמה זה רלוונטי.
אצלינו במשפחה המורחבת היינו עושים שבתות ונופשים מורחבים מאד בקביעות עד לפני כמה שנים.
ואנחנו משפחה מאוחדת ומלוכדת שנדיר לראותה כיום! ברמה של קשר עם בני דודים שניים כמו ראשונים.

מאחר ויש כמה נושאי סארטפונים
עברנו לשבתות בלי נופשים, לצמצם את הניסיון.
אבל גם אז יש ערב שבת ומוצ"ש
אז עשו מפגש מקדים עם ראשי המשפחות וביקשו מאד מאד שהסמארטפונים לא יצאו מהחדרים.
לא הכי נעים, אבל ראשי המשפחות קיבלו בהבנה והתחייבו.
מה שלא קרה בפועל עם ילדיהם ונכדיהם.
וזהו.
מאז הפסיקו שבתות הגיבוש.
לא שווה את המחיר!!!!

אבל לא אחים שונאים אנחנו
ההפסקה נעשתה מתוך כבוד והבנה שיש פער
ואיש באמונתו יחיה
והאחדות מתבטאת בנוכחות מלאה בשמחות
בקשר חם ואוהב ואכפתיות הדדית.

המקרה קצת שונה
כי כאן מדובר במשפחה גרעינית, לא מורחבת
אבל אם זה בנפשכם
יתכן ונדרשים מחירים
אבל לא מחירים כואבים של הפסד
אלא מחירים משמחים כמו של קניית מוצר מדהים ומיוחד!
זה שונה לגמרי, אצלכם זה נשמע שהיו כמה שהיו בלי אייפונים, אז ממילא הבקשה מובנת וההתנהלות היא אחרת.
פה היא לבד! היחידה שבלי, זה יותר מורכב..
 
לא קראתי את רוב ההודעות, אבל לענ"ד חשוב שיהיה לכם דרך לדחות את הקנטור שמופנה אליכם, והדרך הפשוטה ביותר זה לעשות לכם רב, ואז תוכלו להפיל את ה"אשמה" (כביכול) עליו, שההנהגה שבחרתם בה זה מה שהרב אמר.
ולמעשה, אם אתם מותקפים יום יום יהיה קשה מאוד לשמור על הרמה הרוחנית בלי לתת לזה לזלוג לאט לאט, ולכן גם בגלל זה חשוב שיהיה לכם רב שישמור על הרמה שלכם וישים לב אם משתנה משהו. (גם אם עד עכשיו לא היה לכם בדיוק רב ברמה כזאת.)
 
כן ברור אחרי זה באמת השתמשתי בהלכו לדרך שונה, אבל בתור מתחילה להתקלקל עם אחים מקולקלים אני רק אומרת שזה לא מפריע לנו בכלל, זה רק לאנשים אחרים מפריע לקרוא לנו ככה כי פוחדים לפגוע.
אוי ואבוי
למה את מתחילה להתקלקל?
אני כמעט בוכה פה
 
מנסיון? אז מאיפה אתם יודעים?
(וכן, אני יודע שככה כתוב בכל העלונים שנגד האינטרנט/פאות/אחר)
גילוי נאות. אין לי ווצאפ וכו אני פשוט מעדיף טענות רציניות ואמיתיות ולא חלומות פז
ב"ה אין לי נסיון וגם לא כתבתי את זה,
אבל ההגיון אומר שבנ"א שבטוח בעצמו ובצדקת דרכו לא ילך לחנך ולהטיף כל הזמן למי שאינו נוהג כמותו!
המשפטים והגערות שהיא מקבלת אינם הגיוניים בין אחים ואחיות בכלל, ובעיקר לא בין כאלה שהשקפת עולמם שונה.
יכול להיות שאני טועה, אבל כך השכל הישר אומר......
 
עם הערות וביקורות כאלו עוד יכולתי להתמודד אבל שזה מגיע לביקורת על חינוך הילדים שלי ולפגיעות חמורות מאד בבעלי שלטענתם הוא גורם לי להתנתק מהמשפחה(מה שלא נכון כמובן) ולא נותן לי להיפתח(וברוך ה' שכך!!! הוא באמת זה ששומר עלי אחרת הייתי כבר מזמן נשברת לצערי) זה כבר גרם להתפוצצות רצינית.

את צודקת. זה ק אדום.



וכמובן שבסוף כל מפגש כזה יוצאים מרוקנים, מותשים ולרוב גם פגועים מאד..

מסביבי אני רואה עוד משפחות כאלו שנראה שחיות הרבה יותר בשלווה עם המשפחה השונה.
איך אתם עושים את זה??? ועוד יותר-מה אתם מסבירים לילדים שגדלים ורואים את המצב

לשנן בעל פה:

זה הם,
וזה אנחנו.
בבית שלנו עושים אחרת.
ככה הרב שלנו אמר.


עוד לפני היחס והכל,
אני לא יודעת שאיזה גיל הילדים שלך.
אבל מכירה טוב מאוד איך זה משפחות מעורבות
ולסדר לילדים את הראש
בלי לדב שיפןטי על ההורים והאחים,
זה רק זה.

זה הם, זה אנחנו.

עם ההתבגרות אפשר להעמיק את ההשקפה מו המתבגרים
את סיבות הבחירה היום יומית שלך אחרת.
בלי לפול ל- אז למה הם לא.

ומבינים יפה מאד שהם הנכדים סוג ב' על סבא וסבתא?

זה ממש קשה.
כי לא משנה כמה האחים יהיו עסוקים העצמם ולא מתחשבים,
הורים משמעותים במדיניות.

תפילות...

אגב, אני לא חושבת (בתקוה שלא) שחלילה וחס נכדים סוג ב'.
נשמע שאין לאף אחד רצון להתגמש, סתם בגלל נוחות. או חוסר כבוד.
זה לא אומר על ילד, על אדם, שום דבר!
זה חסרון שלהם.

אשמח לשמוע על דרכי התמודדות נכונים ואמיתיים כי עשינו כל מה שיכולנו וזה לצערינו קרוב מאד לנתק מהמשפחה אם זה ימשיך בכיוון הזה.

בגדול לכבד,
לא שהתפשרות, אלא כבוד לנשמה ולאישיות של האנשים
רגשית ואנושית,
בתקוה לפתח דינמיקה של כבוד חזרה

לעשות חושבים בינכם לבין עצמכם על גבולות
מה קווים אדומים ומה פחות
איפה אפשר להתאמץ בשביל השלום
(נגיד לחפש עוד שמלות שיאבו אבל תהיה לך מתאימה)
ומתי מראש לא להביא את הילדים.
מתי לא לבוא בגלל (מצב קיצון)


ואולי שווה להתיעץ עם רבנים שמכירים את הנושא
(בשלוף עלה לי הרב אינהורן והרב נויגרשל, אבל יש עוד)


חיבוק גדול.
להיות לבד בד מול כולם,
זה קשה ממש ומבודד.
לפחות אתם 2, תחזקו זה את זה.

אולי אחד האחים עוד ילך בעקבותייך, זה קורה הרבה.
ככל שזה יותר ילדים, ההרים ממש משנים התחסות (בפרקטיקה. גם אם לא בדעות)



ורק להגיד ש-
אפשרי.

אני זוכרת אחינית אחת
שהיתה קצת קטנה מהבנות דודות בנות גילה
ותמיד רצתה להשלב
ממש יש לי תמנה בראש
איך הן יושבות עם סמרט]ונים והיא מסתקרנת ולא משתפים אותה
(ברוך השם)
נראה לי מאז היא הבינה והתרחקה
והיום לכל האחיות שאחריה אין שאלה בכלל
כי זה הם. וזה אנחנו.

להשקיע בבכורים!
זה סולל דרך לכל השאר
(לא יודעת איפה זה נתקע אצלכם...)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות
שאלה לי לתושבי מודיעין עילית והסביבה שקונים בעזרה ואחוה {אולי זה קורה גם בסניפים אחרים שלהם, אבל פה זה בלתי נסבל}
איך אנחנו הקונים עוד לא החרמנו את החנות הזו????
מסתכלים על כל קונה כגנב פוטנציאלי, ובגלל זה אסור להכניס עגלה של תינוק לחנות- כי מה? אני אכניס לעגלה שלו דברים ואגנוב??
וכנ"ל אסור להכניס שקיות, גם אם קנית משהו מאד יקר, אסור, שמא נגנוב דברים בחסות השקית...
ועכשיו גם סוגרים את החנות ב9, למה? וכשביקשתי רק לשלם על משהו מבחוץ ב9:05 בערב, לא הסכימו להכניס אותי בשום פנים ואופן!!!
אין אחריות לכלום, גם אם שילמת על זה המון!!!
ועלו על כולנה, חייבים להגיד לקופאית את מס' הטלפון שלך גם אם קנית במזומן, למה הם צריכים את זה?, הם אח"כ מוכרים את זה למרכזי התרמות?, אתם יודעים כמה מתרימה מקבלת אם היא מצליחה להוציא מבנ"א עוד מס' טלפון, גם אם הוא לא תרם? 1%, זה המון, והם מוציאים את זה בככה
אני חושבת שצריך להוקיע ולהחרים את הרשת, שיתחילו להתייחס אלינו כאל בני אדם כשרים ומהוגנים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה