התייעצות פערים במשפחה-מתמודדים? איך וכיצד? אשמח לדרכי התמודדות

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #61
כן. רואים שם סמי הכבאי ודומיו.
ויש לנו הנחיה מאד ברורה איך להזיז את הילד שלי משם. לילד בן שלוש מספיק להגיד רוצה ממתק והוא יבוא. לילד יותר גדול זה כבר יותר קשה
ואם יראו משהו אחר?
מפריע לך התוכן או עצם הצפיה?
יכולה להגיד לך על חברה שהיום כבר מבוגרת
שבבית שלה לא היה מחשב
אבל כשהלכו לסבתא- היה מסך (של פעם, עם גיבנת) וראו שם סרטי ילדים עם הבנידודים
אבל היה לה הבדלה מאד ברורה- בבית לא רואים, פעם בחודשיים אצל סבתא כן רואים
כמו לדוגמא שהולכים ללונה פארק- בבית לא קופצים על הספה, בלונה פארק על מתנפח כן קופצים
והיא גדלה עם זה בשלום ובשלווה
אני חושבת שללכת למפגש אבל להעמיד את הילד בנסיון לא להסתכל זה ממש קשה
למה לא לעשות לו את ההבדלה הברורה הזו שבבית אנחנו לא צופים אבל בתור "בילוי" אחת ל... זה אפשרי
בדיוק כמו ללכת להקרנה חרדית אפילו שבבית לא רואים סרטים
לגבי התוכן- תבחרי את סרט ילדים אחר
גם אני לא מאפשרת לילדים לצפות במחשב, בשום תוכן, כשר או לא.
אבל הם אוהבים לראות אצל סבתא קליפ של חתונה של דוד.... ואין לי בעיה עם זה
אם עצם הצפיה החד פעמית במסך מפריעה לך, זה כבר משו אחר
ובקשר להערות הפוגעניות של המשפחה - תסבירי להם פעם אחת בתקיפות אך בנחמדות שהילדים שלך והחינוך שלהם הם עסקך בלבד.
מה שכן- להיות במפגש באווירה נעימה ולא באווירת התנשאות של "אנחנו יותר טובים מכם". מדברים על תוכן שלא מתאים לך? תסיטי את השיחה או לכי לדבר עם מישהו אחר. אני מניחה שלא כ-ולם מדברים יחד בבת אחת, בטח יש כמה מעגלי שיחה. אבל לשבת בצד עם פרצוף מתחסד יכול לפעמים לעצבן...
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
ואם יראו משהו אחר?
מפריע לך התוכן או עצם הצפיה?
יכולה להגיד לך על חברה שהיום כבר מבוגרת
שבבית שלה לא היה מחשב
אבל כשהלכו לסבתא- היה מסך (של פעם, עם גיבנת) וראו שם סרטי ילדים עם הבנידודים
אבל היה לה הבדלה מאד ברורה- בבית לא רואים, פעם בחודשיים אצל סבתא כן רואים
כמו לדוגמא שהולכים ללונה פארק- בבית לא קופצים על הספה, בלונה פארק על מתנפח כן קופצים
והיא גדלה עם זה בשלום ובשלווה
אני חושבת שללכת למפגש אבל להעמיד את הילד בנסיון לא להסתכל זה ממש קשה
למה לא לעשות לו את ההבדלה הברורה הזו שבבית אנחנו לא צופים אבל בתור "בילוי" אחת ל... זה אפשרי
בדיוק כמו ללכת להקרנה חרדית אפילו שבבית לא רואים סרטים
לגבי התוכן- תבחרי את סרט ילדים אחר
גם אני לא מאפשרת לילדים לצפות במחשב, בשום תוכן, כשר או לא.
אבל הם אוהבים לראות אצל סבתא קליפ של חתונה של דוד.... ואין לי בעיה עם זה
אם עצם הצפיה החד פעמית במסך מפריעה לך, זה כבר משו אחר
ובקשר להערות הפוגעניות של המשפחה - תסבירי להם פעם אחת בתקיפות אך בנחמדות שהילדים שלך והחינוך שלהם הם עסקך בלבד.
מה שכן- להיות במפגש באווירה נעימה ולא באווירת התנשאות של "אנחנו יותר טובים מכם". מדברים על תוכן שלא מתאים לך? תסיטי את השיחה או לכי לדבר עם מישהו אחר. אני מניחה שלא כ-ולם מדברים יחד בבת אחת, בטח יש כמה מעגלי שיחה. אבל לשבת בצד עם פרצוף מתחסד יכול לפעמים לעצבן...
המכשיר של הבן דוד זה לא המחשב של הסבתא במחשב של הסבתא אפשר לסנן מה רואים לא במכשיר (שלכאורה הוא פרוץ) ואין באמת שליטה על האחין בפרט שההורים שלו לא איכפת להם ממנו למה שיקשיב לדודה שלו ויראה סרטונים משעממים ע"פ יותר מענינים לטעמו מה עוד שמחר הוא ירצה כזה כמו שיש לבן דוד והוא יתחיל לחלום מתי יהיה לו כזה
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
בקיצור,
פה לא תקבלי תשובות אולי רק רעיונות
כי אולי את אפילו מתכתבת עם האחים שלך ;)
לכל אחד כאן השקפה אחרת וסגנון שונה
יש כאן הרבה שאלות השקפתיות, שבאמת לא הפורום הוא הכתובת אליהם, משלל סיבות.

אבל יש כאן גם הרבה דילמות בקשר בין בני אדם, שהם לא השקפתיות. פשוט עניין של מה שקורים בלועזית Modus vivendi, איך להצליח לחיות ביחד ולשמור על קשר משפחתי, בלי ששני הצדדים יפגעו זה בזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
ממליצה על ליווי של דמות תורנית/רגשית/זוגית . לא בשביל ייעוץ חד פעמי
כשעברנו התמודדות היתה לנו דמות שהתקשרנו להתייעץ אפילו פעמיים ביום
מעריכה מאוד איך שאת מתמודדת בגבורה
שהשם ייתן לך כח
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
הבעיה המרכזית שרבנים גדולים לא נכנסים לסיפור על כל פרטיו ואין שום דרך לעשות את זה.
העצות שנכתבו הם המלצות הדרכות מנסיונם של אחרים, דבר שיכול לתת כיוון למשפחה הזאת להטוות את הדרך המתאימה ביותר עבורם, על פרטם ודקויות כמובן שיתייעצו עם גדולי תורה.
לא נכון תמיד. יש הרבה גדו"י שכן עונים תשובות ומעורים היטב בחיי הקהילה.
האמת, שאיני יודע בכלל מה קורה בציבור החסידי אבל בציבור הספרדי בכ"א ודאי שזה כך.
מרגיש שהם בהתרסה ולא רוצים לקבל את הדרך שלכם ולא אתכם עצמכם
סבתא שמכבדת את כל ילדיה ורוצה באמת בקשר עם נכדיה יכולה להיות בקשר בכל דרך אפשרית
נכון. נשמע שיש כאן משהו הרבה יותר עמוק.
כי סבא וסבתא זה "סבא וסבתא" ולא משנה אם יש סמארטפון או אין.
זה הנכדים שלי חלק מהדם שלי, למה ההתעמרות הזו? בא לי לבכות :cry:
אני רק שואלת האם זה אמיתי, יש רבנים עם סמארטפונים?, נדמה לי שלא.
ברור שכן. הבסיס לשאלה מי הם הרבנים. אמנם יש מהם די מכובדים ות"ח. כמובן שהוא מוגן.
בול.
ואנחנו מתקשרים לסבא וסבתא הרבה- או שאין מענה או שמרגישים שזה פשוט כל כך כ לא מעניין אותם שהשיחה גוועת מעצמה
למה?? רבש"ע!!
מחילה @אליינה גילברט ברור לי שיש כאן משהו מעבר. זה לא תקין ולא אמור להיות כך. אא"כ מדובר בכאלה שממש מתנכרים לתורה ומצוות אז הולכים על כל הקופה. אך זה לא הסיפור לכאורה..
אוכל רק לומר לך מה שאמי ז"ל אמרה לי קודם פטירתה, א. תבחרי רק הנאות ארוכות שלא נגמרות מהר. ב. בזמן קושי תשקיפי על הסוף, זה יעזור לך בהתמודדות. גם את תנסי לדמיין את ילדייך אל מול האחרים בעוד עשר שנים, אני בטוחה שההתמודדות תהיה קלה יותר, בהצלחה. מתפללת עלייך!
וואו.
איזה משפטים עמוקים ואמיתיים.
אמא חכמה מאוד!!
ע"ה.
יוצא לכם להגיע להורים רק אתם בלי עוד בני דודים?
לא מבינה בתחום אבל נשמע שכדאי לכם להגיע לביקורים רק המשפחה שלכם לבד. ואז ההורים שלך יתייחסו רק אליכם ואל הילדים שלכם ויפתחו יותר קשר אישי עם הילדים שלך.
נכון צריך לנסות את הכיוון הזה.
לנו בתור ילדים גם היה אצל הסבתא וחלק מהדודים טלוויזיה.
ידענו שלא מסתכלים. גם הם בד"כ היו מכבים אך ברגע שראינו שדולק לא נכנסנו..
כמובן שהיו החלקות...
ולא זכור לי (כיום, אחרי יותר משלושים שנה מאז..) שההורים התעקשו איתנו במיוחד או היתה איזו כפיה וכאלה..
מעניין מאוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
תודה! יש תגובות שאני שומרת לעצמי וזאת אחת מהן
תודה, אך זה לא אני.
התפללתי לה' שישים לי בלב את הדברים הנכונים לכם ושלא איכשל בלשוני..

ואגב, אם תרצו יש לי כמה שתוכלו לברר איתם בנושא בלי להתבייש ולהרגיש חפרנים.
אך הם לא חסידיים אך ת"ח בעל שיעור קומה גבוהה ומעורים היטב בחיי קהילות (אולי גם חסידיים).

ומה שלום התינוק המשלשל?
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
ניתן לחלק את הבעיה לשתיים
א. עצם הפערים והשאלות החינוכיות שזה גורם
ב. הפערים גורמים לאוירה לא טובה וביקורתית.

אז נכון שקשה לשנות אנשים אבל את האוירה בהחלט ניתן לשנות, יש משפחות שזה מובנה כלומר למרות הפערים יודעים לכבד זה את זה בכבוד הדדי, אבל ניתן גם להבנות את זה להניח לשיפוטיות ולעזוב את ההנכחה של הפערים, זה משהו שנרכש עם הזמן פה מחמאה על בגד יפה, שם להתעניין בילדים ואפילו להתקשקש על שטויות גם אם זה לא לרמה שלכם (לא מדיבורים אסורים ) והזמן יעשה את שלו, ההערכה והכבוד יגיעו גם יגיעו, ויתכן שאתם גם עושים את זה רק שהשפעה של דברים כאלו מגיעה לאט...

ולחשוב שכלול בזה מצוה דאורייתא
אביי אמר: כדתניא: "ואהבת את ה' אלהיך".
שיהא שם שמים מתאהב על ידך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
תודה, אך זה לא אני.
התפללתי לה' שישים לי בלב את הדברים הנכונים לכם ושלא איכשל בלשוני..

ואגב, אם תרצו יש לי כמה שתוכלו לברר איתם בנושא בלי להתבייש ולהרגיש חפרנים.
אך הם לא חסידיים אך ת"ח בעל שיעור קומה גבוהה ומעורים היטב בחיי קהילות (אולי גם חסידיים).
אשמח לשמוע שמות
ומה שלום התינוק המשלשל?
ב"ה משתפר. אתמול שלשל רק פעם אחת ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
אשמח לשמוע שמות

ב"ה משתפר. אתמול שלשל רק פעם אחת ;)
זה לא שמות שמוכרים. אך כאלה עם נסיון בשטח. וזה לא מע"ג האתר אלא בשיחה פרטית אולי תכתבו ל-aniprog2025 וכו' ושם אתן לכם.

תודה לאל עליון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
א. כל הכבוד לכם על ההתמודדות, תשמרו על עצמכם ואל תשברו, לפום צערא אגרא.
ב. בעזרת ה' עוד יבואו ימים שהם יעריכו אתכם הרבה יותר. מה שקורה ברוב המשפחות האלו שהילדים כבר לא ממש הולכים בדרך של ההורים, וכשהם מתעוררים הרבה פעמים מאוחר מידי, ואז יראו שצדקתם. (אני מכיר מקרוב כמה משפחות כאלו שחלקם הודו בפה מלא שטעו בדרך).
ג. מסתבר שחלק מזה נובע מכך שהצדקות שלכם עושה להם נקיפות מצפון, והם מנסים להוריד אתכם כדי להרגיש בסדר עם עצמם. האחריות שלכם גדולה יותר, לא רק על עצמכם אלא גם עליהם! שישאר להם המצפון הזה שישמור אותם מלהתדרדר עוד.
ד. תסתכלו עליהם כמסכנים, הם המסכנים לא אתם. הם אלו שמכורים למכשירים ולרשתות החברתיות הרדודות. במשפט קצר אפשר לומר שכאשר כל העולם נהיה 'כפר גלובלי', היחידים שנשארו 'אנשי העולם הגדול' הם אלו שלא נמצאים במדיה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
הבעיה המרכזית שרבנים גדולים לא נכנסים לסיפור על כל פרטיו ואין שום דרך לעשות את זה.
העצות שנכתבו הם המלצות הדרכות מנסיונם של אחרים, דבר שיכול לתת כיוון למשפחה הזאת להטוות את הדרך המתאימה ביותר עבורם, על פרטם ודקויות כמובן שיתייעצו עם גדולי תורה.
יש אבל צריך למצוא
יש לי רעיונות לכמה . יש רבנים שיענו עניני מותר/אסור ויש רבנים שיחזקו ויתוו את הדרך

וסתם אני חושבת שיכול להיות שזה נובע מקנאה כי בתוך תוכם הם יודעים שהדרך הנכונה זו הדרך שלכם רק יש להם יצר הרע. במקרה הזה לא יעזור כמה שתנסו. הקנאה מוציאה את הבן אדם מן העולם. אני בטוחה שהם מקנאים בשלום בית שלכם (שאת זה יש רק בדרך התורה) ובחינוך הילדים (הם לא יגלו לכם את זה)
ואם תשארו בדרך שלכם יבואו ימים שהם יעריכו אתכם וירצו בקרבתכם

ומניסיון אישי תשמרו על יחסים טובים ואל תנתקו ותחתכו (אלא אם רב יגיד לכם) כי אצלי אחרי שנים! היחסים חזרו להיות תקינים ואני מודה להשם שנתן לי את השכל לשתוק להבליג ולהמשיך לאהוב כי היום התחזק הקשר וזה לא היה קורה אם הייתי פוגעת בחזרה/שונאת/מנתקת קשר
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
דבר ראשון מאחלת לכם הצלחה וסיעתא דשמיא ועבור את זה בתבונה בקלות ובשמחה בע"ה.

סתם זורקת כיוון, מקווה שאצליח להסביר את עצמי.
נתת פה שפע של דוגמאות, ופתאום עלתה בי מחשבה אולי המשפחה שלכם מרגישה כמן "התנשאות" עליהם או משהו, אולי נובע ממקום שאתם אלה שעושים להם את ייסורי המצפון בדרך שלהם.

ולכן, ממליצה כמה שפחות (אם אפשר) להבליט שוני שלכם, ולעשות הכל בזרימה ולא כתוצאה על משהו שהם עושים.
ז"א אם את לא רוצה שמלה כמוהם את לא צריכה להסביר שזה בגלל צניעות.
וכן שלא ישמע ממך עלבון של "למה לא עדכנו אותנו על הלידה"/"זה לא פייר שמי שאין לו ווצאפ לא מעדכנים"
הגיוני מאד שהנחיתות של המשפחה לא מגיעה בגלל התנשאות, זה פשוט קשה למשפחה לראות שיש סביבם אנשים עם ערכים שחיים ברמה ערכית יותר גבוהה מהם. תמיד זו הייתה השנאה ליהודים, שהם לא חיים את הכאן ועכשיו אלא מעבר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
כואב הנושא הזה!
כואבבבבב
@אליינה גילברט רוצה לומר לך שאני מחזיקה לך אצבעות!!
כשאת הולכת בדרך נכונה את מקבלת חיבוק חזק מה' וערימות של סעיתא דשמייא

אנחנו במשפחתנו מתמודדים עם זוג שלא בקשר איתנו לצערנו הרב
אחיינים שלא זוכרים איך קוראים לי , ושלא מכירים בכלל את בעלי שהצטרף למשפחה מייד אחרי שקרה מה שקרה
וזה כל כך שורף, הם לא יוצאים מהמחשבות...
באים לי בחלומות כל הזמן...

המלצה שלי- תעשי כל מה שניתן כמובן בהנחית רב שאתם סומכים עליו / איש חינוך עם נסיון/ רבנים מגשרים
יש הרבה כאלה... שייתנו לך הנחיות איך לנהוג שאת נמצאת אצל המשפחה ובעזרת ה' תעלו שם על דרך המלך
העיקר לא לנתק את הקשר! זה נשמע הדרך הקלה והבטוחה אבל אח"כ כל כך קשה..
ה' ייתן לכם מלא כח ושמחה!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
@אליינה גילברט
במילה אחת
גבורה!
גבורה להתמודד! גבורה לחשוף את התמודדות! גברוה לא לוותר על משפחה!

האמת שאני גדלתי עם פערים עצומים מבני המשפחה (בדודים) אבל ב/ה היה המון כבוד והערכה כל אחד לדרכו, וגם שהיו ויכוחים וישנם עד היום זה נעשה בדרך של כבוד.

התחושה שלי שאולי הם קצת מקנאים, וגם באיזה שהוא מקום התמונה שלכם מעוררת בהם את העבר שהיה ואינו, ברור לי שזה אוכל אותם מבפנים....

לגבי עצם הנידון מה שכתבה @רבקהנ כל מילה זהב!!

המון הצלחה!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
המלצה שלי- תעשי כל מה שניתן כמובן בהנחית רב שאתם סומכים עליו / איש חינוך עם נסיון/ רבנים מגשרים
יש הרבה כאלה... שייתנו לך הנחיות איך לנהוג שאת נמצאת אצל המשפחה ובעזרת ה' תעלו שם על דרך המלך
העיקר לא לנתק את הקשר! זה נשמע הדרך הקלה והבטוחה אבל אח"כ כל כך קשה..
ה' ייתן לכם מלא כח ושמחה!!
חבל שא"א לעשות פעמיים לייק[וגם דמעות]
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
אנחנו משפחה מאד חמה שמאד אוהבת להפוך כל סיבה למסיבה. כל יומולדת זה חגיגה משפחתית ענקית..
עם השנים והילדים שגדלים והמשפחות שמשתנות זה נהיה קשה עד לכמעט בלתי אפשרי!
בכל מפגש שכזה כמות הערות והביקורות המרומזות ושאינן כבר עוברות את הגבול-
כמו-
בעבודה יש לך מחשב עם אינטרנט והואצפ אז למה בבית לא?
אל תתלוננו שאתם לא מעודכנים אם אתם לא מחוברים לקבוצה!(שמעתי שנולד לי אחין ראשון אחרי יומיים מחברה..)
אתם שומרים על הילדים בכספת וזה מה שיתפוצץ לכם בפנים עוד כמה שנים!
תראו איך הילדים נמשכים לטאבלט של הבן דוד שלהם. איזה חסכים!
באנו לקראתכם כל כך והדלקנו במסך בכניסה לילדים הפרשה מספרת לי! אז למה יצאתם עם הילדים לגינה?(בנופש משפחתי בוילה)
אנחנו משפחה שלכם אז למה אתם לא אוכלים אצלינו בפסח? אנחנו גויים?
כולנו רוצות שמלה בסגנון מסוים לחתונה של אח את חייבת להרוס את החגיגה?
למה אתם יושבים בצד ולא משתתפים בשיחה?(המרתקתתת ממש על הסלבס התורן/העוולה החרדית החדשה)
למה אתם לא מזמינים דודים למסיבת חומש של האחין?(שיעיפו לי את הילדים מהחיידר??)
וכן על זה הדרך...

עם הערות וביקורות כאלו עוד יכולתי להתמודד אבל שזה מגיע לביקורת על חינוך הילדים שלי ולפגיעות חמורות מאד בבעלי שלטענתם הוא גורם לי להתנתק מהמשפחה(מה שלא נכון כמובן) ולא נותן לי להיפתח(וברוך ה' שכך!!! הוא באמת זה ששומר עלי אחרת הייתי כבר מזמן נשברת לצערי) זה כבר גרם להתפוצצות רצינית.
וכמובן שבסוף כל מפגש כזה יוצאים מרוקנים, מותשים ולרוב גם פגועים מאד..

מסביבי אני רואה עוד משפחות כאלו שנראה שחיות הרבה יותר בשלווה עם המשפחה השונה.
איך אתם עושים את זה??? ועוד יותר-מה אתם מסבירים לילדים שגדלים ורואים את המצב ומבינים יפה מאד שהם הנכדים סוג ב' על סבא וסבתא?

אשמח לשמוע על דרכי התמודדות נכונים ואמיתיים כי עשינו כל מה שיכולנו וזה לצערינו קרוב מאד לנתק מהמשפחה אם זה ימשיך בכיוון הזה.

ובהנחה שזאת תהיה השאלה הראשונה שתעלה-
ההורים אמנם פחות מבקרים בקול אבל השדר הוא די באותו כיוון ועל זה אני פחות אפרט..

3 דאגות חופפות אך נפרדות:
1. דאגה טבעית לחינוך וצביון הילדים שחשופים מהמקום הכי קרוב - נדרש המון סיעתא דשמיא וחכמה איך לנווט
2. הערות וביקורות בלתי נסבלות שמעכירה את האווירה - צריך המון סיעתא דשמיא וגבורה ומידות טובות
3. תחושה תמידית של סוג ב ועל זה אני מגיב

זה שרואים משפחות נוספות שחיות בשלווה לא מעיד כלום על המתרחש מתחת לפני השטח, בד"כ לצד הפוגע יש 0 מודעות לעובדה שיש צד נפגע והנפגע סובל בשקט ודומיה, מה שציינת תחושה של סוג ב הוא רווח מאוד מאוד מאוד במשפחות גדולות וביחוד במשפחות מהסוג שלכם שנפגשים לעתים תדירות (היה פה אשכול לא מזמן שהרבה שפכו את מרירותן על המסיבות במשפחתן שהופכות למפגן של תחרות סמויה ועצובה). זה ממש לא רק בפערי דת ומודרניזם לפעמים זה פערים כספיים, פערי מעמדות, פערי כריזמה... וכו' וכו' הרבה פעמים זה גם סתם תחושת נחיתות לא מוצדקת, ולפעמים זה פשוט העובדה שההורה מרומם/מקרב ילד אחד יותר מהשני, זה קורה במשפחות מכל הסוגים אין לזה שום קשר להשתייכות כזו או אחרת ממש כמו שכמעט בכל בכיתה יש את המלך/כה שיש לה 0 מודעות להשלכות של התנהגותה כלפי אחרים ויש את הדחוי/יה שההורים לא יושנים בלילה מדאגה.
ככל שאתם תהיו חזקים יותר ככה תקלו על הילדים, ככל שאתם "תרגישו דחויים" ההרגשה הזאת תעבור הלאה פי כמה, כשהילד מבחין בנצנוץ של מרמור/תסכול אצל ההורה על כך שהוא - ההורה - סוג ב', ההרגשה הזאת מתעצמת אצלו פי כמה.
אין איך "לפתור" את זה כי זה לא בידכם כמו הסיפור הטראגי שאירע לאחרונה עם הילדה בבית ספר שלא עזר לה הממתקים שהיא חילקה, כשנמצאים בסביבה חסרת רגישות כלום לא יעזור, ילדים הם חכמים ביותר והם מבינים טוב טוב את הניואנסים וזה בהחלט מעסיק את מוחם התמים, אין איך לטייח וזה כואב ויכאב אך אתם כהורים יכולים לבחור אם להעמיק אצלם את השבר על ידי חיטוט בפצע או לשמש כעוגן ביטחון וזקיפות קומה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
בלת"ק חלקי
לא התכוונתי לכתוב אבל ...
צודק! רק שיש לי ולאחותי ילד באותו גיל בדיוק. והבן שלי בוכה לי בחדר שסבתא לא מתיחסת אליו כשהוא מנסה לספר לה על הסיום בכיתה ואת בן דוד שלו היא לא מפסיקה לנשק ולהשוויץ בו בכל הפלטפורמות האפשריות זה שורף! ואין לי מה לענות לו על זה כי זה נכון.

זה הנס שלנו!
משפחה הכי מגוונת מבחינה עדתית/רוחנית שתמצאו ביקום נראה לי..
וכולם מסתדרים מדהים עם כולם!!
לכן המסקנה שלי שזה כנראה אופי ולא סגנון
בעצם אם תשימי לב מה כתבת אז תביני שהתגובות בכלל לא קשורות לשוני ב"רוחניות" אלא בסוגי אנשים, בכמה הם מסוגלים לאהוב ולהכיל ,
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
@אליינה גילברט
שמעתי את השיר של משה קליין על בסיס המילים שכתבה אגם ברגר עם שחרורה ונזכרתי במקרה הזה.
אפשר להשאיל הרבה מהמילים המרגשות לכאן..


בהרבה דרכים ניסיתי
בכל יום להתחיל מהתחלה,
ודרך אחת עזרה לי
בחרתי בדרך אמונה.

שושנה בין הקוצים הייתי,
ובלב היתה לי רק תפילה
ממעמקים קראתי, שם נתת לי את התקווה.

בדרך אמונה בחרתי
ובדרך אמונה שבתי חזרתי בחזרה,
ברגעים הכי קשים זכרתי בכל מקום אתה נמצא
בידך תמיד החזקתי תמיד איתי לא אירא רע.

ואם אתה נמצא למטה
למעלה תסתכל כי הוא איתך,
חכה עוד קצת זה יגיע
כולנו מחכים לישועה.


מאחלים הרבה סיעתא דשמיא ושה' יכוון אתכם בעצה טובה שלא תיכשלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
אני מנסה לכתוב בזהירות המתבקשת מנושא כל כך רגיש ונפיץ מקווה שזה בסדר להעלות את זה כאן בפורום

גדלתי במשפחה חרדית קלאסית עם ראש פתוח יחסית(חסידית) לסביבה.
זמן קצר לאחר שהתחתנתי כל המשפחה שינתה כיוון-זה התחיל באחותי שאחרי והמשיך לכולם כולל ההורים.
היום ניתן להגדיר אותם כחסידים מודרניים ממש-מי יותר ומי פחות אבל כולם עם סמארטפונים כמובן, משפחה אחת עם מסך בסלון ועוד משפחה עם מסך בחדר..
ב"ה שומרים תורה ומצוות אבל בסגנון מאד מוכר היום ובטוחה שכולם מבינים..

אני ומשפחתי הקטנה לא כך. בחסדי ה' חשוב לנו מאד החינוך השורשי, הערכים שגדלנו עליהם(לפני השינוי) ושמירת הלכה ב-100% ללא פשרות והקלות.
המצב מעמיד הרבה קשיים וחיכוכים תמידיים בין כולם אבל הקושי הגדול ביותר אצלינו זה ענין המפגשים המשפחתיים.
אנחנו משפחה מאד חמה שמאד אוהבת להפוך כל סיבה למסיבה. כל יומולדת זה חגיגה משפחתית ענקית..
עם השנים והילדים שגדלים והמשפחות שמשתנות זה נהיה קשה עד לכמעט בלתי אפשרי!
בכל מפגש שכזה כמות הערות והביקורות המרומזות ושאינן כבר עוברות את הגבול-
כמו-
בעבודה יש לך מחשב עם אינטרנט והואצפ אז למה בבית לא?
אל תתלוננו שאתם לא מעודכנים אם אתם לא מחוברים לקבוצה!(שמעתי שנולד לי אחין ראשון אחרי יומיים מחברה..)
אתם שומרים על הילדים בכספת וזה מה שיתפוצץ לכם בפנים עוד כמה שנים!
תראו איך הילדים נמשכים לטאבלט של הבן דוד שלהם. איזה חסכים!
באנו לקראתכם כל כך והדלקנו במסך בכניסה לילדים הפרשה מספרת לי! אז למה יצאתם עם הילדים לגינה?(בנופש משפחתי בוילה)
אנחנו משפחה שלכם אז למה אתם לא אוכלים אצלינו בפסח? אנחנו גויים?
כולנו רוצות שמלה בסגנון מסוים לחתונה של אח את חייבת להרוס את החגיגה?
למה אתם יושבים בצד ולא משתתפים בשיחה?(המרתקתתת ממש על הסלבס התורן/העוולה החרדית החדשה)
למה אתם לא מזמינים דודים למסיבת חומש של האחין?(שיעיפו לי את הילדים מהחיידר??)
וכן על זה הדרך...

עם הערות וביקורות כאלו עוד יכולתי להתמודד אבל שזה מגיע לביקורת על חינוך הילדים שלי ולפגיעות חמורות מאד בבעלי שלטענתם הוא גורם לי להתנתק מהמשפחה(מה שלא נכון כמובן) ולא נותן לי להיפתח(וברוך ה' שכך!!! הוא באמת זה ששומר עלי אחרת הייתי כבר מזמן נשברת לצערי) זה כבר גרם להתפוצצות רצינית.
וכמובן שבסוף כל מפגש כזה יוצאים מרוקנים, מותשים ולרוב גם פגועים מאד..

מסביבי אני רואה עוד משפחות כאלו שנראה שחיות הרבה יותר בשלווה עם המשפחה השונה.
איך אתם עושים את זה??? ועוד יותר-מה אתם מסבירים לילדים שגדלים ורואים את המצב ומבינים יפה מאד שהם הנכדים סוג ב' על סבא וסבתא?

אשמח לשמוע על דרכי התמודדות נכונים ואמיתיים כי עשינו כל מה שיכולנו וזה לצערינו קרוב מאד לנתק מהמשפחה אם זה ימשיך בכיוון הזה.

ובהנחה שזאת תהיה השאלה הראשונה שתעלה-
ההורים אמנם פחות מבקרים בקול אבל השדר הוא די באותו כיוון ועל זה אני פחות אפרט..
לא פשוט בכלל...
התמודדות לא קלה.

הייתי ממליץ להתייעץ עם גב' דסי מצגר - 0504113141
היא מטפלת שבוודאי תדע לעזור.


ואם את מחפשת גבר ( שיהיה לבעלך), הייתי ממליץ על הרב חנניה מנס-
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
בלת״ק
@אליינה גילברט
מחזקת את ידייך, מבינה מאוד מאוד!!!
(אני חווה את זה מ2 כיוונים, בעלי הוא הבן המודרני של המשפחה (משפחה מאוד מאוד סגורה ומצומצמת, ואנחנו קצת יותר סגורים מהצד שלי...)
ולצערי אין לי אף טיפ לתת לך כי אני בעצמי מתמודדת עם זה כל הזמן
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות
שאלה לי לתושבי מודיעין עילית והסביבה שקונים בעזרה ואחוה {אולי זה קורה גם בסניפים אחרים שלהם, אבל פה זה בלתי נסבל}
איך אנחנו הקונים עוד לא החרמנו את החנות הזו????
מסתכלים על כל קונה כגנב פוטנציאלי, ובגלל זה אסור להכניס עגלה של תינוק לחנות- כי מה? אני אכניס לעגלה שלו דברים ואגנוב??
וכנ"ל אסור להכניס שקיות, גם אם קנית משהו מאד יקר, אסור, שמא נגנוב דברים בחסות השקית...
ועכשיו גם סוגרים את החנות ב9, למה? וכשביקשתי רק לשלם על משהו מבחוץ ב9:05 בערב, לא הסכימו להכניס אותי בשום פנים ואופן!!!
אין אחריות לכלום, גם אם שילמת על זה המון!!!
ועלו על כולנה, חייבים להגיד לקופאית את מס' הטלפון שלך גם אם קנית במזומן, למה הם צריכים את זה?, הם אח"כ מוכרים את זה למרכזי התרמות?, אתם יודעים כמה מתרימה מקבלת אם היא מצליחה להוציא מבנ"א עוד מס' טלפון, גם אם הוא לא תרם? 1%, זה המון, והם מוציאים את זה בככה
אני חושבת שצריך להוקיע ולהחרים את הרשת, שיתחילו להתייחס אלינו כאל בני אדם כשרים ומהוגנים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה