התייעצות פערים במשפחה-מתמודדים? איך וכיצד? אשמח לדרכי התמודדות

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #21
אם את חסידית ויש לכם אדמו"ר
אז הכי חשוב לשאול אותו
מהם הקווים האדומים שאותם אסור לכם לעבור -
מבחינת הילדים וגם מבחינתכם.
ברגע שתדעו ברור שזה גבול שלא עוברים
השטח האפור יהיה קל יותר ותוכלו להחליט פעם לפה ופעם לשם לפי השיקולים
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
אם רוצים קשר אפשר לגשר על הכל
מרגיש שהם בהתרסה ולא רוצים לקבל את הדרך שלכם ולא אתכם עצמכם
סבתא שמכבדת את כל ילדיה ורוצה באמת בקשר עם נכדיה יכולה להיות בקשר בכל דרך אפשרית
ולא המסך ושיחות וידאו הם אלו שגורמים לקשר
הכוונה היא שנראה שיש פה הרבה מעבר למה שמסופר- מה שמסופר פה זה רק הסימפטומים

חוץ מזה -ברבות השנים יצא לכם רק טוב מזה שאתם ככה עומדים על המשמר
להתאמץ ככה בשביל הרוחניות בטוח יהיה לכם רק טוב בחיים -וכל הכבוד !
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
  • הוסף לסימניות
  • #26
אם את חסידית ויש לכם אדמו"ר
אז הכי חשוב לשאול אותו
מהם הקווים האדומים שאותם אסור לכם לעבור -
מבחינת הילדים וגם מבחינתכם.
ברגע שתדעו ברור שזה גבול שלא עוברים
השטח האפור יהיה קל יותר ותוכלו להחליט פעם לפה ופעם לשם לפי השיקולים
חסידים בחסידות ללא אדמו"ר אבל עם דרך חיים מאד ברורה.
יש לנו רב כמובן שמלווה אותנו בכל דבר אבל לא בכל פעם שיש מפגש משפחתי כזה מתסכל נתקשר אליו..
קיבלנו ממנו הדרכה מאד מפורטת וברורה שמשתדלים מאד לעמוד בה ועדיין יש כל הזמן דברים חדשים שעולים
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
חסידים בחסידות ללא אדמו"ר אבל עם דרך חיים מאד ברורה.
יש לנו רב כמובן שמלווה אותנו בכל דבר אבל לא בכל פעם שיש מפגש משפחתי כזה מתסכל נתקשר אליו..
קיבלנו ממנו הדרכה מאד מפורטת וברורה שמשתדלים מאד לעמוד בה ועדיין יש כל הזמן דברים חדשים שעולים
אני חושבת שמקרה כזה חשוב מאוד ליווי מלא של דמות רוחנית
כמובן לא על כל מפגש
אבל שיהיה לכם ברור איפה אנחנו נפגשים ואיפה לא
מה אנחנו אוכלים או לא, רואים או לא וכו וכו
ולא לעגל פינות עם ההוראות שקיבלנו כמובן
וזה פעמים קשוח כי אם תקבלו הוראה לא להשתתף זה מה שתעשו.
וכמובן לטפל רגשית
כי נפש עמוסה זה בלאגן גדול ומעצים את הקושי הקיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
כמה שזה כואב
אולי עדיף שתהיה שנאה בין הילדים שלך לבני דודים שלהם
תחשבי מה יקרה כשיהיה קשר טוב בינהם
כמה מושגים ושטויות אפשר להעביר בשיחה נחמדה עם הבני דודים
אולי טוב שיהיה ניתוק בינהם
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
יש כאן שני חיכוכים
1. תחושה של טוב או רע
אנחנו בסדר ואת מחמירה יותר מידי / מתנתקת = רעה

2. עניין משפחתי - חברתי
להיפגש, לדבר ולחזק את הקשר

הבעיה העיקרית זה התחרות הסמויה של טוב / רע
עצם זה שיש מישהו שהוא מקפיד יותר, הצד השני יכול לפרש את זה כביקורת, ולהיפגע
ומפה זה רק הולך ומתגלגל

אבל אם משתדלים לפתור את זה
למשל בשיחת טלפון בזמן רגוע
ולשים את הדברים על השולחן
נכון שבמפגשים משפחתיים קורה הרבה ---
ואז להקדים ולומר את הצד שלו!
אבל אני חושבת שלכל אחד יש את הדרך שלו, יש גם רבנים עם סמארטפונים, ולפעמים זה שחונקים את הילדים מידי הרבה יכול להתפוצץ חלילה וכו' וכו'
ומכאן השיחה יוכלה להתפתח, ואז לומר
אני בוחרת בדרך שלי, ובין היתר לא לחשוף אותם למסכים, אני מכבדת אותך וכנראה שאתה תכבד אותי
אבל כאן שום דבר אישי וכו'

בקיצור, כמה שפחות לעשות מזה וויכוח ומריבה
כל השאר כבר יסתדר (נכון, לא הכי קל)
כשאין וויכוח, כבר תמצאו פתרונות, שזה גם יכול לכלול שהילדים לא באים למפגשים משפחתיים
(אני לא יודע מה נכון בדיוק לעשות, אבל רוח הדברים, שזה בא בטוב ולא במריבה)
מקווה שהועלתי
בהערכה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
פעם שמעתי מהרב עמי ברעם (ארגון התקשרות) שקשיים בזוגיות הם אף פעם לא באמת בגלל הפער הרוחני.
תמיד יש סיפור עמוק יותר מאחורה.
היה לי קשה לקבל את דבריו אבל ככל שבגרתי אני נוכחת שהוא צדק....
גם בהקשר המשפחתי, אני חושבת ששווה לבדוק את מערכת היחסים עם ההורים (קודם כל והכי חשוב) בלי לתלות את הקושי בחלק הרוחני.
הכלל של הרב ברעם הוא כלל יפה.
אבל אם התקשורת של סבא וסבתא עם הנכדים היא בצורה מקוונת - אז נכדים שלא חשופים לתקשורת הזו, לא יהיו בקשר איתם.
זה כמו שנכדים גרים בארץ אחרת. לא יהיה איתם את אותו הקשר שיש עם נכדים שגרים מרחק כמה רחובות. בלשון המעטה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
אני חושב שצריך לתפוס כ"א מהאחים והאחיות לשיחת טלפון אישית ולהבהיר להם ללא הצטדקויות או שהקרקרס נגדכם פוסק אתם שונים מהם ולא רוצים להיות כמותם או שיותר אין קשר אנחנו היום בעולם שדבר ראשון כ"א צריך לשמור על הרוחניות של משפחתו מכל משמר לפעמים אפי' מהסביבה הכי קרובה וכמו שידוע הפי' ע"מ שיעקב התפלל הצילני מיד אחי מיד עשיו שלפעמים אלו שמגיעים במסבה של אחי הם הכי מסוכנים זה נכון שלהתנתק מהמשפחה זה אולי הדבר הכי קשה אבל אין כזה דבר לא מתנתקים ממשפחה כי כשמדובר בדיני נפשות יש כזה דבר וכמובן שצריך לעשות את זה בהתיעצות ובליווי של רב גדול
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
כמה שזה כואב
אולי עדיף שתהיה שנאה בין הילדים שלך לבני דודים שלהם
תחשבי מה יקרה כשיהיה קשר טוב בינהם
כמה מושגים ושטויות אפשר להעביר בשיחה נחמדה עם הבני דודים
אולי טוב שיהיה ניתוק בינהם
אני לא חושבת ששנאה מובילה בחיים למקומות טובים
אם מחנכים ילד לשנוא מישהו, באיזה שהוא שלב הוא גדל, וכבר לא שונא כי חינכו אותו כך, אלא שואל את עצמו שאלות,
למה חינכו אותי לשנוא, ממה הם ניסו לברוח
שנאה זה סוג של התמודדות, סוג של בריחה מהמציאות
אנחנו צריכים לתת לילדים שלנו כח, וחוסן נפשי, לתת להם תשובות לחיים, ולא לגרום להם לרגשות שליליים,
כי אני לא חושבת שרגשות שליליים כמו שנאה יכולים להוביל בסופו של דבר למקומות חיוביים
כל הרעיון של חינוך הוא "גם כי יזקין לא יסור ממנו" שגם כשהילדים שלנו לא יהיו צמודים אלינו, הם ירצו להמשיך בדרך שלנו, וזה יכול להגיע רק מאהבה ורגשות שמחים וטובים, אחרת החיבור הוא לא אמיתי, ולא חזק חלילה,
זו דעתי בכל אופן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
אבל אני חושבת שלכל אחד יש את הדרך שלו, יש גם רבנים עם סמארטפונים, ולפעמים זה שחונקים את הילדים מידי הרבה יכול להתפוצץ חלילה וכו' וכו'
אני רק שואלת האם זה אמיתי, יש רבנים עם סמארטפונים?, נדמה לי שלא.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #34
הכלל של הרב ברעם הוא כלל יפה.
אבל אם התקשורת של סבא וסבתא עם הנכדים היא בצורה מקוונת - אז נכדים שלא חשופים לתקשורת הזו, לא יהיו בקשר איתם.
זה כמו שנכדים גרים בארץ אחרת. לא יהיה איתם את אותו הקשר שיש עם נכדים שגרים מרחק כמה רחובות. בלשון המעטה.
בול.
ואנחנו מתקשרים לסבא וסבתא הרבה- או שאין מענה או שמרגישים שזה פשוט כל כך כ לא מעניין אותם שהשיחה גוועת מעצמה
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
אני לא חושבת ששנאה מובילה בחיים למקומות טובים
אם מחנכים ילד לשנוא מישהו, באיזה שהוא שלב הוא גדל, וכבר לא שונא כי חינכו אותו כך, אלא שואל את עצמו שאלות,
למה חינכו אותי לשנוא, ממה הם ניסו לברוח
שנאה זה סוג של התמודדות, סוג של בריחה מהמציאות
אנחנו צריכים לתת לילדים שלנו כח, וחוסן נפשי, לתת להם תשובות לחיים, ולא לגרום להם לרגשות שליליים,
כי אני לא חושבת שרגשות שליליים כמו שנאה יכולים להוביל בסופו של דבר למקומות חיוביים
כל הרעיון של חינוך הוא "גם כי יזקין לא יסור ממנו" שגם כשהילדים שלנו לא יהיו צמודים אלינו, הם ירצו להמשיך בדרך שלנו, וזה יכול להגיע רק מאהבה ורגשות שמחים וטובים, אחרת החיבור הוא לא אמיתי, ולא חזק חלילה,
זו דעתי בכל אופן.
לא אמרתי שנאה
אמרתי שבמצב הרוחני של הבני דודים כדאי להמנע ככל הניתן ממפגשים איתם.
כמו שאת מקפידה על החברים של הילדים שלך,
תביני שמפגש של כמה שעות או נופש עם הבני דודים זה בדיוק להכניס את החברה הרעה אליכם הביתה.
ואם היא היתה מספרת שיש קשר טוב וחם בין הבני דודים זה היה יותר קשה לעשות את זה
אבל כמו שהיא מתארת שהקשרים לא חמים והילדים לא נהנים מהמפגשים האלה
אז למפרע אפשר להיות מרוצים מזה
ולא לדחוף למפגשים האלה, העיקר בשביל הקשר המשפחתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
בול.
ואנחנו מתקשרים לסבא וסבתא הרבה- או שאין מענה או שמרגישים שזה פשוט כל כך כ לא מעניין אותם שהשיחה גוועת מעצמה
אצלנו במשפחה יש גם מעין התמודדות כזאת, אני כרווקה רואה את האחיינים שלי ונשרף לי הלב, אין לי הרבה מה להוסיף על מה שכתבו כבר, אוכל רק לומר לך מה שאמי ז"ל אמרה לי קודם פטירתה, א. תבחרי רק הנאות ארוכות שלא נגמרות מהר. ב. בזמן קושי תשקיפי על הסוף, זה יעזור לך בהתמודדות. גם את תנסי לדמיין את ילדייך אל מול האחרים בעוד עשר שנים, אני בטוחה שההתמודדות תהיה קלה יותר, בהצלחה. מתפללת עלייך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
יש כאן שני חיכוכים
1. תחושה של טוב או רע
אנחנו בסדר ואת מחמירה יותר מידי / מתנתקת = רעה

2. עניין משפחתי - חברתי
להיפגש, לדבר ולחזק את הקשר

הבעיה העיקרית זה התחרות הסמויה של טוב / רע
עצם זה שיש מישהו שהוא מקפיד יותר, הצד השני יכול לפרש את זה כביקורת, ולהיפגע
ומפה זה רק הולך ומתגלגל

אבל אם משתדלים לפתור את זה
למשל בשיחת טלפון בזמן רגוע
ולשים את הדברים על השולחן
נכון שבמפגשים משפחתיים קורה הרבה ---
ואז להקדים ולומר את הצד שלו!
אבל אני חושבת שלכל אחד יש את הדרך שלו, יש גם רבנים עם סמארטפונים, ולפעמים זה שחונקים את הילדים מידי הרבה יכול להתפוצץ חלילה וכו' וכו'
ומכאן השיחה יוכלה להתפתח, ואז לומר
אני בוחרת בדרך שלי, ובין היתר לא לחשוף אותם למסכים, אני מכבדת אותך וכנראה שאתה תכבד אותי
אבל כאן שום דבר אישי וכו'

בקיצור, כמה שפחות לעשות מזה וויכוח ומריבה
כל השאר כבר יסתדר (נכון, לא הכי קל)
כשאין וויכוח, כבר תמצאו פתרונות, שזה גם יכול לכלול שהילדים לא באים למפגשים משפחתיים
(אני לא יודע מה נכון בדיוק לעשות, אבל רוח הדברים, שזה בא בטוב ולא במריבה)
מקווה שהועלתי
בהערכה!
יפה כתבתם.
לגבי הילדים החנוקים, אם זה מועיל או רק גורם רעה, זה כבר דיון ארוך בפני עצמו שאין לו תשובה חד משמעית מהסיבה הפשוטה כל נשמה עומדת בפני עצמה מול זה.
וגם זה אכתוב מנסיון אישי - 2 ילדים גדולים יש לי, את שניהם חינכנו באותה דרך, אחד מהם המשיך בדרך בה בחרנו להתוות לו, ואילו השני טוען עד היום שחנקנו אותו ולכן הוא פנה לדרך אחרת...
לגבי האני בוחר בדרך שלי ואתה תלך בדרכך - זה עובד רק אם שני הצדדים מכבדים זה את זה, לא הכוונה לכבד את הדרך של השני, אלא את האדם השני עצמו.
ולצערי, על פניו נראה, שבמקרה דלעיל, יש להם להשתפר בכבוד האדם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
אצלנו במשפחה יש גם מעין התמודדות כזאת, אני כרווקה רואה את האחיינים שלי ונשרף לי הלב, אין לי הרבה מה להוסיף על מה שכתבו כבר, אוכל רק לומר לך מה שאמי ז"ל אמרה לי קודם פטירתה, א. תבחרי רק הנאות ארוכות שלא נגמרות מהר. ב. בזמן קושי תשקיפי על הסוף, זה יעזור לך בהתמודדות. גם את תנסי לדמיין את ילדייך אל מול האחרים בעוד עשר שנים, אני בטוחה שההתמודדות תהיה קלה יותר, בהצלחה. מתפללת עלייך!
היתה לך אמא חכמה.
מאמצת את זה לעוד תחומים בחיים
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות
שאלה לי לתושבי מודיעין עילית והסביבה שקונים בעזרה ואחוה {אולי זה קורה גם בסניפים אחרים שלהם, אבל פה זה בלתי נסבל}
איך אנחנו הקונים עוד לא החרמנו את החנות הזו????
מסתכלים על כל קונה כגנב פוטנציאלי, ובגלל זה אסור להכניס עגלה של תינוק לחנות- כי מה? אני אכניס לעגלה שלו דברים ואגנוב??
וכנ"ל אסור להכניס שקיות, גם אם קנית משהו מאד יקר, אסור, שמא נגנוב דברים בחסות השקית...
ועכשיו גם סוגרים את החנות ב9, למה? וכשביקשתי רק לשלם על משהו מבחוץ ב9:05 בערב, לא הסכימו להכניס אותי בשום פנים ואופן!!!
אין אחריות לכלום, גם אם שילמת על זה המון!!!
ועלו על כולנה, חייבים להגיד לקופאית את מס' הטלפון שלך גם אם קנית במזומן, למה הם צריכים את זה?, הם אח"כ מוכרים את זה למרכזי התרמות?, אתם יודעים כמה מתרימה מקבלת אם היא מצליחה להוציא מבנ"א עוד מס' טלפון, גם אם הוא לא תרם? 1%, זה המון, והם מוציאים את זה בככה
אני חושבת שצריך להוקיע ולהחרים את הרשת, שיתחילו להתייחס אלינו כאל בני אדם כשרים ומהוגנים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה