התייעצות פערים במשפחה-מתמודדים? איך וכיצד? אשמח לדרכי התמודדות

[מאופסת]

אם את חסידית ויש לכם אדמו"ר
אז הכי חשוב לשאול אותו
מהם הקווים האדומים שאותם אסור לכם לעבור -
מבחינת הילדים וגם מבחינתכם.
ברגע שתדעו ברור שזה גבול שלא עוברים
השטח האפור יהיה קל יותר ותוכלו להחליט פעם לפה ופעם לשם לפי השיקולים

 

[כשאני לעצמי]

ועוד משפט: לא לעורר לילדים שאלות שאין לנו עליהם תשובות....

וגם לא לעורר שאלות שאתה לא רוצה/לא יכול לענות עליהם את התשובות

 

[כשאני לעצמי]

אם את חסידית ויש לכם אדמו"ר
אז הכי חשוב לשאול אותו

זה לא ככה... גם ההורים ןהאחים חסידים של האדמו"ר, ומסתבר שהם לא החסידים הכי מקוקלים.

 

[מ.מ.א.א]

אם רוצים קשר אפשר לגשר על הכל
מרגיש שהם בהתרסה ולא רוצים לקבל את הדרך שלכם ולא אתכם עצמכם
סבתא שמכבדת את כל ילדיה ורוצה באמת בקשר עם נכדיה יכולה להיות בקשר בכל דרך אפשרית
ולא המסך ושיחות וידאו הם אלו שגורמים לקשר
הכוונה היא שנראה שיש פה הרבה מעבר למה שמסופר- מה שמסופר פה זה רק הסימפטומים

חוץ מזה -ברבות השנים יצא לכם רק טוב מזה שאתם ככה עומדים על המשמר
להתאמץ ככה בשביל הרוחניות בטוח יהיה לכם רק טוב בחיים -וכל הכבוד !

 

[מאופסת]

זה לא ככה... גם ההורים ןהאחים חסידים של האדמו"ר, ומסתבר שהם לא החסידים הכי מקוקלים.

מה זה קשור?
הם יכולים להיות אותה חסידות ועדיין נשארת שאלת הגבולות

 

[אליינה גילברט]

אם את חסידית ויש לכם אדמו"ר
אז הכי חשוב לשאול אותו
מהם הקווים האדומים שאותם אסור לכם לעבור -
מבחינת הילדים וגם מבחינתכם.
ברגע שתדעו ברור שזה גבול שלא עוברים
השטח האפור יהיה קל יותר ותוכלו להחליט פעם לפה ופעם לשם לפי השיקולים

חסידים בחסידות ללא אדמו"ר אבל עם דרך חיים מאד ברורה.
יש לנו רב כמובן שמלווה אותנו בכל דבר אבל לא בכל פעם שיש מפגש משפחתי כזה מתסכל נתקשר אליו..
קיבלנו ממנו הדרכה מאד מפורטת וברורה שמשתדלים מאד לעמוד בה ועדיין יש כל הזמן דברים חדשים שעולים

 

[מאופסת]

חסידים בחסידות ללא אדמו"ר אבל עם דרך חיים מאד ברורה.
יש לנו רב כמובן שמלווה אותנו בכל דבר אבל לא בכל פעם שיש מפגש משפחתי כזה מתסכל נתקשר אליו..
קיבלנו ממנו הדרכה מאד מפורטת וברורה שמשתדלים מאד לעמוד בה ועדיין יש כל הזמן דברים חדשים שעולים

אני חושבת שמקרה כזה חשוב מאוד ליווי מלא של דמות רוחנית
כמובן לא על כל מפגש
אבל שיהיה לכם ברור איפה אנחנו נפגשים ואיפה לא
מה אנחנו אוכלים או לא, רואים או לא וכו וכו
ולא לעגל פינות עם ההוראות שקיבלנו כמובן
וזה פעמים קשוח כי אם תקבלו הוראה לא להשתתף זה מה שתעשו.
וכמובן לטפל רגשית
כי נפש עמוסה זה בלאגן גדול ומעצים את הקושי הקיים.

 

[Chanae]

כמה שזה כואב
אולי עדיף שתהיה שנאה בין הילדים שלך לבני דודים שלהם
תחשבי מה יקרה כשיהיה קשר טוב בינהם
כמה מושגים ושטויות אפשר להעביר בשיחה נחמדה עם הבני דודים
אולי טוב שיהיה ניתוק בינהם

 

[;) תן חיוך]

יש כאן שני חיכוכים
1. תחושה של טוב או רע
אנחנו בסדר ואת מחמירה יותר מידי / מתנתקת = רעה

2. עניין משפחתי - חברתי
להיפגש, לדבר ולחזק את הקשר

הבעיה העיקרית זה התחרות הסמויה של טוב / רע
עצם זה שיש מישהו שהוא מקפיד יותר, הצד השני יכול לפרש את זה כביקורת, ולהיפגע
ומפה זה רק הולך ומתגלגל

אבל אם משתדלים לפתור את זה
למשל בשיחת טלפון בזמן רגוע
ולשים את הדברים על השולחן
נכון שבמפגשים משפחתיים קורה הרבה ---
ואז להקדים ולומר את הצד שלו!
אבל אני חושבת שלכל אחד יש את הדרך שלו, יש גם רבנים עם סמארטפונים, ולפעמים זה שחונקים את הילדים מידי הרבה יכול להתפוצץ חלילה וכו' וכו'
ומכאן השיחה יוכלה להתפתח, ואז לומר
אני בוחרת בדרך שלי, ובין היתר לא לחשוף אותם למסכים, אני מכבדת אותך וכנראה שאתה תכבד אותי
אבל כאן שום דבר אישי וכו'
בקיצור, כמה שפחות לעשות מזה וויכוח ומריבה
כל השאר כבר יסתדר (נכון, לא הכי קל)
כשאין וויכוח, כבר תמצאו פתרונות, שזה גם יכול לכלול שהילדים לא באים למפגשים משפחתיים
(אני לא יודע מה נכון בדיוק לעשות, אבל רוח הדברים, שזה בא בטוב ולא במריבה)
מקווה שהועלתי
בהערכה!

 

[אפרסמון2]

פעם שמעתי מהרב עמי ברעם (ארגון התקשרות) שקשיים בזוגיות הם אף פעם לא באמת בגלל הפער הרוחני.
תמיד יש סיפור עמוק יותר מאחורה.
היה לי קשה לקבל את דבריו אבל ככל שבגרתי אני נוכחת שהוא צדק....
גם בהקשר המשפחתי, אני חושבת ששווה לבדוק את מערכת היחסים עם ההורים (קודם כל והכי חשוב) בלי לתלות את הקושי בחלק הרוחני.

הכלל של הרב ברעם הוא כלל יפה.
אבל אם התקשורת של סבא וסבתא עם הנכדים היא בצורה מקוונת - אז נכדים שלא חשופים לתקשורת הזו, לא יהיו בקשר איתם.
זה כמו שנכדים גרים בארץ אחרת. לא יהיה איתם את אותו הקשר שיש עם נכדים שגרים מרחק כמה רחובות. בלשון המעטה.

 

[משה שאחא]

אני חושב שצריך לתפוס כ"א מהאחים והאחיות לשיחת טלפון אישית ולהבהיר להם ללא הצטדקויות או שהקרקרס נגדכם פוסק אתם שונים מהם ולא רוצים להיות כמותם או שיותר אין קשר אנחנו היום בעולם שדבר ראשון כ"א צריך לשמור על הרוחניות של משפחתו מכל משמר לפעמים אפי' מהסביבה הכי קרובה וכמו שידוע הפי' ע"מ שיעקב התפלל הצילני מיד אחי מיד עשיו שלפעמים אלו שמגיעים במסבה של אחי הם הכי מסוכנים זה נכון שלהתנתק מהמשפחה זה אולי הדבר הכי קשה אבל אין כזה דבר לא מתנתקים ממשפחה כי כשמדובר בדיני נפשות יש כזה דבר וכמובן שצריך לעשות את זה בהתיעצות ובליווי של רב גדול

 

[נאווהלה]

כמה שזה כואב
אולי עדיף שתהיה שנאה בין הילדים שלך לבני דודים שלהם
תחשבי מה יקרה כשיהיה קשר טוב בינהם
כמה מושגים ושטויות אפשר להעביר בשיחה נחמדה עם הבני דודים
אולי טוב שיהיה ניתוק בינהם

אני לא חושבת ששנאה מובילה בחיים למקומות טובים
אם מחנכים ילד לשנוא מישהו, באיזה שהוא שלב הוא גדל, וכבר לא שונא כי חינכו אותו כך, אלא שואל את עצמו שאלות,
למה חינכו אותי לשנוא, ממה הם ניסו לברוח
שנאה זה סוג של התמודדות, סוג של בריחה מהמציאות
אנחנו צריכים לתת לילדים שלנו כח, וחוסן נפשי, לתת להם תשובות לחיים, ולא לגרום להם לרגשות שליליים,
כי אני לא חושבת שרגשות שליליים כמו שנאה יכולים להוביל בסופו של דבר למקומות חיוביים
כל הרעיון של חינוך הוא "גם כי יזקין לא יסור ממנו" שגם כשהילדים שלנו לא יהיו צמודים אלינו, הם ירצו להמשיך בדרך שלנו, וזה יכול להגיע רק מאהבה ורגשות שמחים וטובים, אחרת החיבור הוא לא אמיתי, ולא חזק חלילה,
זו דעתי בכל אופן.

 

[שבח נותנים לו]

אבל אני חושבת שלכל אחד יש את הדרך שלו, יש גם רבנים עם סמארטפונים, ולפעמים זה שחונקים את הילדים מידי הרבה יכול להתפוצץ חלילה וכו' וכו'

אני רק שואלת האם זה אמיתי, יש רבנים עם סמארטפונים?, נדמה לי שלא.

 

[אליינה גילברט]

הכלל של הרב ברעם הוא כלל יפה.
אבל אם התקשורת של סבא וסבתא עם הנכדים היא בצורה מקוונת - אז נכדים שלא חשופים לתקשורת הזו, לא יהיו בקשר איתם.
זה כמו שנכדים גרים בארץ אחרת. לא יהיה איתם את אותו הקשר שיש עם נכדים שגרים מרחק כמה רחובות. בלשון המעטה.

בול.
ואנחנו מתקשרים לסבא וסבתא הרבה- או שאין מענה או שמרגישים שזה פשוט כל כך כ לא מעניין אותם שהשיחה גוועת מעצמה

 

[יצאתי להפוגה]

????

למה אתה מצטט שורה אחד מהודעה שלמה?
מה העניין?

 

[Chanae]

אני לא חושבת ששנאה מובילה בחיים למקומות טובים
אם מחנכים ילד לשנוא מישהו, באיזה שהוא שלב הוא גדל, וכבר לא שונא כי חינכו אותו כך, אלא שואל את עצמו שאלות,
למה חינכו אותי לשנוא, ממה הם ניסו לברוח
שנאה זה סוג של התמודדות, סוג של בריחה מהמציאות
אנחנו צריכים לתת לילדים שלנו כח, וחוסן נפשי, לתת להם תשובות לחיים, ולא לגרום להם לרגשות שליליים,
כי אני לא חושבת שרגשות שליליים כמו שנאה יכולים להוביל בסופו של דבר למקומות חיוביים
כל הרעיון של חינוך הוא "גם כי יזקין לא יסור ממנו" שגם כשהילדים שלנו לא יהיו צמודים אלינו, הם ירצו להמשיך בדרך שלנו, וזה יכול להגיע רק מאהבה ורגשות שמחים וטובים, אחרת החיבור הוא לא אמיתי, ולא חזק חלילה,
זו דעתי בכל אופן.

לא אמרתי שנאה
אמרתי שבמצב הרוחני של הבני דודים כדאי להמנע ככל הניתן ממפגשים איתם.
כמו שאת מקפידה על החברים של הילדים שלך,
תביני שמפגש של כמה שעות או נופש עם הבני דודים זה בדיוק להכניס את החברה הרעה אליכם הביתה.
ואם היא היתה מספרת שיש קשר טוב וחם בין הבני דודים זה היה יותר קשה לעשות את זה
אבל כמו שהיא מתארת שהקשרים לא חמים והילדים לא נהנים מהמפגשים האלה
אז למפרע אפשר להיות מרוצים מזה
ולא לדחוף למפגשים האלה, העיקר בשביל הקשר המשפחתי

 

[שבח נותנים לו]

בול.
ואנחנו מתקשרים לסבא וסבתא הרבה- או שאין מענה או שמרגישים שזה פשוט כל כך כ לא מעניין אותם שהשיחה גוועת מעצמה

אצלנו במשפחה יש גם מעין התמודדות כזאת, אני כרווקה רואה את האחיינים שלי ונשרף לי הלב, אין לי הרבה מה להוסיף על מה שכתבו כבר, אוכל רק לומר לך מה שאמי ז"ל אמרה לי קודם פטירתה, א. תבחרי רק הנאות ארוכות שלא נגמרות מהר. ב. בזמן קושי תשקיפי על הסוף, זה יעזור לך בהתמודדות. גם את תנסי לדמיין את ילדייך אל מול האחרים בעוד עשר שנים, אני בטוחה שההתמודדות תהיה קלה יותר, בהצלחה. מתפללת עלייך!

 

[NewMe]

יש כאן שני חיכוכים
1. תחושה של טוב או רע
אנחנו בסדר ואת מחמירה יותר מידי / מתנתקת = רעה

2. עניין משפחתי - חברתי
להיפגש, לדבר ולחזק את הקשר

הבעיה העיקרית זה התחרות הסמויה של טוב / רע
עצם זה שיש מישהו שהוא מקפיד יותר, הצד השני יכול לפרש את זה כביקורת, ולהיפגע
ומפה זה רק הולך ומתגלגל

אבל אם משתדלים לפתור את זה
למשל בשיחת טלפון בזמן רגוע
ולשים את הדברים על השולחן
נכון שבמפגשים משפחתיים קורה הרבה ---
ואז להקדים ולומר את הצד שלו!
אבל אני חושבת שלכל אחד יש את הדרך שלו, יש גם רבנים עם סמארטפונים, ולפעמים זה שחונקים את הילדים מידי הרבה יכול להתפוצץ חלילה וכו' וכו'
ומכאן השיחה יוכלה להתפתח, ואז לומר
אני בוחרת בדרך שלי, ובין היתר לא לחשוף אותם למסכים, אני מכבדת אותך וכנראה שאתה תכבד אותי
אבל כאן שום דבר אישי וכו'
בקיצור, כמה שפחות לעשות מזה וויכוח ומריבה
כל השאר כבר יסתדר (נכון, לא הכי קל)
כשאין וויכוח, כבר תמצאו פתרונות, שזה גם יכול לכלול שהילדים לא באים למפגשים משפחתיים
(אני לא יודע מה נכון בדיוק לעשות, אבל רוח הדברים, שזה בא בטוב ולא במריבה)
מקווה שהועלתי
בהערכה!

יפה כתבתם.
לגבי הילדים החנוקים, אם זה מועיל או רק גורם רעה, זה כבר דיון ארוך בפני עצמו שאין לו תשובה חד משמעית מהסיבה הפשוטה כל נשמה עומדת בפני עצמה מול זה.
וגם זה אכתוב מנסיון אישי - 2 ילדים גדולים יש לי, את שניהם חינכנו באותה דרך, אחד מהם המשיך בדרך בה בחרנו להתוות לו, ואילו השני טוען עד היום שחנקנו אותו ולכן הוא פנה לדרך אחרת...
לגבי האני בוחר בדרך שלי ואתה תלך בדרכך - זה עובד רק אם שני הצדדים מכבדים זה את זה, לא הכוונה לכבד את הדרך של השני, אלא את האדם השני עצמו.
ולצערי, על פניו נראה, שבמקרה דלעיל, יש להם להשתפר בכבוד האדם...

 

[Chanae]

אצלנו במשפחה יש גם מעין התמודדות כזאת, אני כרווקה רואה את האחיינים שלי ונשרף לי הלב, אין לי הרבה מה להוסיף על מה שכתבו כבר, אוכל רק לומר לך מה שאמי ז"ל אמרה לי קודם פטירתה, א. תבחרי רק הנאות ארוכות שלא נגמרות מהר. ב. בזמן קושי תשקיפי על הסוף, זה יעזור לך בהתמודדות. גם את תנסי לדמיין את ילדייך אל מול האחרים בעוד עשר שנים, אני בטוחה שההתמודדות תהיה קלה יותר, בהצלחה. מתפללת עלייך!

היתה לך אמא חכמה.
מאמצת את זה לעוד תחומים בחיים

 

[שבח נותנים לו]

למה אתה מצטט שורה אחד מהודעה שלמה?
מה העניין?

אני רק שואלת האם זה אמיתי, יש רבנים עם סמארטפונים?, נדמה לי שלא. וממילא קצת מוזר לחשוב שזה יעזור לומר כזה דבר.