התייעצות פערים במשפחה-מתמודדים? איך וכיצד? אשמח לדרכי התמודדות

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #41
לא אמרתי שנאה
אמרתי שבמצב הרוחני של הבני דודים כדאי להמנע ככל הניתן ממפגשים איתם.
כמו שאת מקפידה על החברים של הילדים שלך,
תביני שמפגש של כמה שעות או נופש עם הבני דודים זה בדיוק להכניס את החברה הרעה אליכם הביתה.
ואם היא היתה מספרת שיש קשר טוב וחם בין הבני דודים זה היה יותר קשה לעשות את זה
אבל כמו שהיא מתארת שהקשרים לא חמים והילדים לא נהנים מהמפגשים האלה
אז למפרע אפשר להיות מרוצים מזה
ולא לדחוף למפגשים האלה, העיקר בשביל הקשר המשפחתי
דוקא הילדים די נהנים במפגשים. מה רע לילד במפגש של אוכל, ממתקים ומשחק עם בן דוד? הם יחסית קטנים הבכור שלי בן 8. כמובן שברגע שבן דוד מתישב עם מסך והבן שלי נמשך להתסתכל(ובצדק. זה מאד מענין!) אנחנו עוצרים את זה בכל מיני דרכים. לילדים שלי יש יותר קושי בענין מול סבא וסבתא והיחס אליהם מול הבני דודים שלהם
זאת הדילמה שלי-מצידי כבר הייתי מזמן מתנתקת יותר אבל קשה לי מאד לחשוב שלילדים שלי יהיה חסר צד כל כך משמעותי בחיים
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
דוקא הילדים די נהנים במפגשים. מה רע לילד במפגש של אוכל, ממתקים ומשחק עם בן דוד? הם יחסית קטנים הבכור שלי בן 8. כמובן שברגע שבן דוד מתישב עם מסך והבן שלי נמשך להתסתכל(ובצדק. זה מאד מענין!) אנחנו עוצרים את זה בכל מיני דרכים. לילדים שלי יש יותר קושי בענין מול סבא וסבתא והיחס אליהם מול הבני דודים שלהם
זאת הדילמה שלי-מצידי כבר הייתי מזמן מתנתקת יותר אבל קשה לי מאד לחשוב שלילדים שלי יהיה חסר צד כל כך משמעותי בחיים
וואו איזו התמודדות!
אני מחזיקה לך אצבעות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
חשוב לציין שיש מקר
דוקא הילדים די נהנים במפגשים. מה רע לילד במפגש של אוכל, ממתקים ומשחק עם בן דוד? הם יחסית קטנים הבכור שלי בן 8. כמובן שברגע שבן דוד מתישב עם מסך והבן שלי נמשך להתסתכל(ובצדק. זה מאד מענין!) אנחנו עוצרים את זה בכל מיני דרכים. לילדים שלי יש יותר קושי בענין מול סבא וסבתא והיחס אליהם מול הבני דודים שלהם
זאת הדילמה שלי-מצידי כבר הייתי מזמן מתנתקת יותר אבל קשה לי מאד לחשוב שלילדים שלי יהיה חסר צד כל כך משמעותי בחיים
סורי על החפירה,
אבל קיבלתם הנחיה להמשיך להשתתף?
פשוט נשמע לא הגיוני לנתק ילדים ממסכים בכוח זה פשוט לא יילך
ואגב, האם הם אכן רואים שם דברים אסורים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
דוקא הילדים די נהנים במפגשים. מה רע לילד במפגש של אוכל, ממתקים ומשחק עם בן דוד? הם יחסית קטנים הבכור שלי בן 8. כמובן שברגע שבן דוד מתישב עם מסך והבן שלי נמשך להתסתכל(ובצדק. זה מאד מענין!) אנחנו עוצרים את זה בכל מיני דרכים. לילדים שלי יש יותר קושי בענין מול סבא וסבתא והיחס אליהם מול הבני דודים שלהם
זאת הדילמה שלי-מצידי כבר הייתי מזמן מתנתקת יותר אבל קשה לי מאד לחשוב שלילדים שלי יהיה חסר צד כל כך משמעותי בחיים
עדיף שיהיה להם חסר צד משמעותי בחיים מאשר שהם יאבדו משמעות בחיים שלהם (כמו הבני דודים שלהם מה לעשות זה יכול לגרור)
תחשבי שהיית בת יחידה ללא אחים ואחיות
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
עדיף שיהיה להם חסר צד משמעותי בחיים מאשר שהם יאבדו משמעות בחיים שלהם (כמו הבני דודים שלהם מה לעשות זה יכול לגרור)
תחשבי שהיית בת יחידה ללא אחים ואחיות
סליחה אדוני. תפסיק עם הטפות המוסר. לא ביקשו, והם גם לא עוזרות אף פעם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
סורי על החפירה,
אבל קיבלתם הנחיה להמשיך להשתתף?
פשוט נשמע לא הגיוני לנתק ילדים ממסכים בכוח זה פשוט לא יילך
ואגב, האם הם אכן רואים שם דברים אסורים?
כן. רואים שם סמי הכבאי ודומיו.
ויש לנו הנחיה מאד ברורה איך להזיז את הילד שלי משם. לילד בן שלוש מספיק להגיד רוצה ממתק והוא יבוא. לילד יותר גדול זה כבר יותר קשה
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
סליחה אדוני. תפסיק עם הטפות המוסר. לא ביקשו, והם גם לא עוזרות אף פעם.
כנ"ל
זה לא בא בתור הטפת מוסר אלא כעצה בעלמא ומי שלוקח את זה כהטפת מוסר שיעשה חשבון נפש
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
דבר ראשון מאחלת לכם הצלחה וסיעתא דשמיא ועבור את זה בתבונה בקלות ובשמחה בע"ה.

סתם זורקת כיוון, מקווה שאצליח להסביר את עצמי.
נתת פה שפע של דוגמאות, ופתאום עלתה בי מחשבה אולי המשפחה שלכם מרגישה כמן "התנשאות" עליהם או משהו, אולי נובע ממקום שאתם אלה שעושים להם את ייסורי המצפון בדרך שלהם.

ולכן, ממליצה כמה שפחות (אם אפשר) להבליט שוני שלכם, ולעשות הכל בזרימה ולא כתוצאה על משהו שהם עושים.
ז"א אם את לא רוצה שמלה כמוהם את לא צריכה להסביר שזה בגלל צניעות.
וכן שלא ישמע ממך עלבון של "למה לא עדכנו אותנו על הלידה"/"זה לא פייר שמי שאין לו ווצאפ לא מעדכנים"

מכירה מישהי שמקפידים מאד על הכשרים, וכשמגיעה להורים שלה פעם זה היה ממש פולמוס על הבשר/עוף וכו והיו הרבה מריבות, של לארח ו"אנחנו קונים רק בגללכם יקר" "הלכנו להרבה חנויות לחפש את הכשרות שלכם" וכדו' באיזשהו שלב, פשוט שכנעה את אמא שלה לקנות משנת יוסף כי זה יותר זול ויותר נוח וכו...ככה נמנעו חיכוחים.
בקיצור, שיהיה הרבה נחת, תחזיקו חזק בחבלו של משיח ותצליחו בדרככם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
אני רק שואלת האם זה אמיתי, יש רבנים עם סמארטפונים?, נדמה לי שלא. וממילא קצת מוזר לחשוב שזה יעזור לומר כזה דבר.
@אליינה גילברט העלתה כאן שאלה רגישה
היא מעוניינת בעזרה
הגבתי שלא משנה מה תהיה ההחלטה, לא להגיע עם הילדים למסיבות, לקרר את הקשר, או אולי להיפך
מה שהכי חשוב
לעשות את זה בשיחה נעימה, להראות שאין כאן שום עניין אישי נגדך
אני לא מנהלת איתם וויכוח
אני לא באה לחנך אותם
לכם יש את הדרך שלכם, זכתוכם
לי יש את הדרך שלי, זכותי
נשתדל לכבד אחד את השני, עם גבולות לפי העניין.

לגבי הדיון אם יש רבנים עם סמאטרפון או לא
או האם ראוי לחנוק את הילדים שלא יראו מסכים
אפשר לפתוח אשכול נפרד, הנושא כאן שיתוף וייעוץ לפערים במשפחה.

גילוי נאות ב"ה אין לי סמארטפון, ואני לא חושף את הילדים שלי למסכים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
דוקא הילדים די נהנים במפגשים. מה רע לילד במפגש של אוכל, ממתקים ומשחק עם בן דוד? הם יחסית קטנים הבכור שלי בן 8. כמובן שברגע שבן דוד מתישב עם מסך והבן שלי נמשך להתסתכל(ובצדק. זה מאד מענין!) אנחנו עוצרים את זה בכל מיני דרכים. לילדים שלי יש יותר קושי בענין מול סבא וסבתא והיחס אליהם מול הבני דודים שלהם
זאת הדילמה שלי-מצידי כבר הייתי מזמן מתנתקת יותר אבל קשה לי מאד לחשוב שלילדים שלי יהיה חסר צד כל כך משמעותי בחיים
יוצא לכם להגיע להורים רק אתם בלי עוד בני דודים?
לא מבינה בתחום אבל נשמע שכדאי לכם להגיע לביקורים רק המשפחה שלכם לבד. ואז ההורים שלך יתייחסו רק אליכם ואל הילדים שלכם ויפתחו יותר קשר אישי עם הילדים שלך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
אולי המשפחה שלכם מרגישה כמן "התנשאות" עליהם או משהו, אולי נובע ממקום שאתם אלה שעושים להם את ייסורי המצפון בדרך שלהם.
בלי להכיר, זה הרבה יותר מ"אולי"...
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
כן. רואים שם סמי הכבאי ודומיו.
ויש לנו הנחיה מאד ברורה איך להזיז את הילד שלי משם. לילד בן שלוש מספיק להגיד רוצה ממתק והוא יבוא. לילד יותר גדול זה כבר יותר קשה
מעניין מה באמת ההנחיה?
אפילו מבוגרים אי אפשר להזיז
אז איך ילדים?
(אגב, מה זה סמי הכבאי פרוץ? מופקר? אלים? השקפה לא תואמת?.לא מכירה.....)
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
פעם שמעתי מהרב עמי ברעם (ארגון התקשרות) שקשיים בזוגיות הם אף פעם לא באמת בגלל הפער הרוחני.
תמיד יש סיפור עמוק יותר מאחורה.
היה לי קשה לקבל את דבריו אבל ככל שבגרתי אני נוכחת שהוא צדק....
גם בהקשר המשפחתי, אני חושבת ששווה לבדוק את מערכת היחסים עם ההורים (קודם כל והכי חשוב) בלי לתלות את הקושי בחלק הרוחני.
מאוד מאוד נכון. מהיכרות קרובה של פערים משמעותיים מאוד בין בני זוג ובין בני משפחה, הדת היא אף פעם לא הסיבה. הפרמטר היחיד שקובע הוא הרצון לקשר של שני הצדדים.
@אליינה גילברט עם כל הכאב, נשמע שאין מספיק הדדיות בקשר ואולי גם קצרים בתקשורת.
ובלי קשר להשלכות הרוחניות, אני אישית לא הייתי לוקחת ילדים למקום שהם מרגישים מופלים לרעה או לא שווים לשאר הילדים
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
חשוב לציין שיש מקר

סורי על החפירה,
אבל קיבלתם הנחיה להמשיך להשתתף?
פשוט נשמע לא הגיוני לנתק ילדים ממסכים בכוח זה פשוט לא יילך
ואגב, האם הם אכן רואים שם דברים אסורים?
מסך זה לא דבר בעיתי רק בגלל התוכן עצם זה שמגיעים למפגש וכל הזמן מול המסך זה בעיתי בפנ"ע
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
כן. רואים שם סמי הכבאי ודומיו.
ויש לנו הנחיה מאד ברורה איך להזיז את הילד שלי משם. לילד בן שלוש מספיק להגיד רוצה ממתק והוא יבוא. לילד יותר גדול זה כבר יותר קשה
אני לא רוצה להכאיב
אבל מה תעשי ביום שהם לא ירצו לזוז?
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
בקיצור,
פה לא תקבלי תשובות אולי רק רעיונות
כי אולי את אפילו מתכתבת עם האחים שלך ;)
לכל אחד כאן השקפה אחרת וסגנון שונה
ולכן רק דמות רוחנית סמכותית תוכלל ללוות אתכם לפי רצונכם להעמיד את הבית.
(כי בסוף יש רבנים שיתירו סמי הכבאי העיקר לא לנתק קשר ויש שיאסרו בכל מחיר )
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
שוב בלי להכיר. אבל אם יורדים לפרטים במקרים כאלו, לכאורה הפרט הכי מקשה על מפגשים הוא הטכנולוגיה, בגלל שלצד אחד זה חלק אינטגרלי מהחיים ולצד שני זה מאוד מפריע.

במקרים כאלו משתדלים מאוד להצמד לשבת. כמו שלא כתוב, המאחרים לבוא אל השבת וממהרים לצאת ): .


זה כמובן רק פרט טכני אחד, ובכל זאת.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות
שאלה לי לתושבי מודיעין עילית והסביבה שקונים בעזרה ואחוה {אולי זה קורה גם בסניפים אחרים שלהם, אבל פה זה בלתי נסבל}
איך אנחנו הקונים עוד לא החרמנו את החנות הזו????
מסתכלים על כל קונה כגנב פוטנציאלי, ובגלל זה אסור להכניס עגלה של תינוק לחנות- כי מה? אני אכניס לעגלה שלו דברים ואגנוב??
וכנ"ל אסור להכניס שקיות, גם אם קנית משהו מאד יקר, אסור, שמא נגנוב דברים בחסות השקית...
ועכשיו גם סוגרים את החנות ב9, למה? וכשביקשתי רק לשלם על משהו מבחוץ ב9:05 בערב, לא הסכימו להכניס אותי בשום פנים ואופן!!!
אין אחריות לכלום, גם אם שילמת על זה המון!!!
ועלו על כולנה, חייבים להגיד לקופאית את מס' הטלפון שלך גם אם קנית במזומן, למה הם צריכים את זה?, הם אח"כ מוכרים את זה למרכזי התרמות?, אתם יודעים כמה מתרימה מקבלת אם היא מצליחה להוציא מבנ"א עוד מס' טלפון, גם אם הוא לא תרם? 1%, זה המון, והם מוציאים את זה בככה
אני חושבת שצריך להוקיע ולהחרים את הרשת, שיתחילו להתייחס אלינו כאל בני אדם כשרים ומהוגנים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה