אם הילד מבין, תקשורתי, חברותי
מביע את עצמו בג'סטות והבעות פנים
מחקה דיבור ומחקה את הסביבה
קופץ כשאומרים מאחורי בטון רגיל "מי רוצה שוקולד" (על בדיקות שמיעה...)
תקין שהוא ידבר יותר מאוחר.
יכול להיות ילד ש"פותח את הפה בגיל 3"
אבל לפני כן רואים הבנה, יכולת ביצוע הוראות ועוד הרבה.
מצטטת רק תגובה אחת, אבל יש כאן באשכול עוד לא מעט תגובות ברוח הזו,
וחשוב לי לומר-
בעיניי מסוכן ממש לקחת אחריות על המלצה גורפת בפורום, ולהרגיע הורים באמירות מהסוג הזה לפני שבדקו אם ואיזו בעיה יש לילד.
בבקשה אל תזניחו! ילד מעל גיל שנתיים שמתקשה ברכישת שפה מתמודד עם תסכול גדול מאד (כמו שתיארה באוזניי אשת מקצוע שהגעתי אליה עם הילד שלי- תחשבי שאת מבינה הכל, רוצה לדבר ולהסביר את עצמך, אבל לא מסוגלת טכנית. זה לא פחות מלהרגיש בכלא

תחושה נוראה שמחובתנו לסייע לילד לא לחוות אותה, שלא לדבר על הפערים הנצברים שהזכירו כאן.)
הבן שלי ב"ה תקשורתי וחברותי מגיל אפס, הביע את עצמו נהדר בג'סטות, קשקש בג'יבריש בלי סוף, והיה נראה ששומע מעולה.
בבדיקת טימפנומטריה (לא עושים אותה אצל רופא אא"ג רגיל, צריך לפנות למכון שמיעה) התברר שיש לו נוזלים באוזניים. הסבירו לי שהוא שומע את העולם סביבו כאילו הוא נמצא בתוך בריכה. זה מצב שחייבים לטפל בו, הוא גורם לא מעט סבל לילד ודורש ממנו להשקיע מאמצים גדולים הרבה יותר ברכישת השפה.
טיפלנו בנוזלים ובמקביל אנחנו מטופלים אצל קלינאית תקשורת, שאבחנה אפרקסיה, ב"ה ברמה קלה שתיעלם אי"ה עד גיל שלוש. המשמעות של התופעה היא קושי בתכנון הדיבור, מה שמקשה על הילד להתבטא על אף שהוא כבר מכיר את המילה ויודע להגות את כל ההברות. לא היתה לי דרך בעולם לדעת את זה בלי לפנות לטיפול מקצועי, ולא דרך לטפל בלי הנחיות מהקלינאית. ספציפית אצלנו הטיפול הוא חזרה של כ-20-40 פעם על מילה מסויימת שבחרנו לתרגל, עד שהילד לומד להגות אותה כראוי. זה לא נכון לכל מקרה, וכל ילד צריך לקבל הנחיות מותאמות לפי הצורך והקושי איתו הוא מתמודד.
שאלה תיאורטית - אין יחס אחר לילד דו שפתי בנושא הזה? הגיונית נשמע לי שהוא יתחיל לדבר קצת יותר מאוחר מהרגיל בגלל הבלבול, לא?
זו היתה הגישה פעם. היום כבר יודעים שדו לשוניות לא אמורה לפגוע ברכישת שפה, אלא אם כן יש קושי קיים שהיה מתבטא גם ברכישת שפה אחת.
בל כשהתקשרתי לקלינאית לקבוע תור לאיבחון היא עשתה לי ממש 'פרצופים' שהיא רק בת שנתיים...
גם לי עשו פרצופים כשהגעתי בגיל שנתיים...
מהבדיקה שלי בשטח, בהחלט יש פחות קלינאיות שמטפלות בילדים מתחת לגיל שלוש. אבל יש כמובן גם כאלו שכן, רק צריך למצוא אותן.
אם נתנו לך מהקופה קלינאית שלא מעוניינת לטפל, תדרשי אחרת שכן עובדת עם הגיל הזה.
לגבי שיתוף פעולה- באמת לא קל לפעמים בגיל שנתיים... אבל עם הזמן הילד מתרגל, לומד לשבת יפה בשעת הטיפול ולהיות קשוב להוראות.
עד שקיבלתי מהקופה אותה!!!! לקח אולי חודשיים או יותר.
חוזרת על המלצה שכתבתי פה באתר- תאיימי במעבר לקופה אחרת עם זמינות תורים גבוהה. בלאומית קיבלנו קלינאית באופן מיידי.


Reactions: הדר 310, גרפי 1, ברכי H ועוד 6 משתמשים9 //