בקשה צליאק בתלמודי התורה - קצת מחשבה אם אפשר

  • הוסף לסימניות
  • #1
הצטרפתי למועדון, גם לבן שלי יש צליאק. הלם של התחלה, חיפוש מתכונים ברשת, רישום לצליאק בקהילה, לפורום צליאק (יותר מידי הודעות שם, תרגיעו...), מבינים שהחיים משתנים, מבינים שהם בעצם לא משתנים, רק דורשים יותר, מבינים שזה הרבה יותר. אם חוויתם את זה, אתם מבינים, אם לא חוויתם תאמינו לי.

בגדול, זה בסדר, היום זה שונה מפעם, ככה כולם אומרים. יש הרבה מתכונים, קמח מולינו שזה ממש כמו קמח רגיל (שמעורבב עם דבק נגרים), עוגות, מאפים, ביום יום אנחנו מסתדרים.

הבעיה מתחילה באירועים של הילדים. היום הייתה מסיבת פורים, החיידר פינק את הילדים, כמויות של עוגות, קוגל ירושלמי, חטיפים, מה לא. אבל לילדי הצליאק? עשרות ילדים בחיידר, לא אחד, לא הביאו כלום, לא חשבו איך הם אמורים להרגיש כשכולם אוכלים והם מסתכלים. אז ברור ששלחנו לו עוגות ולחמניה ומה לא. אבל ראיתי אותו בכיתה (יין ומעטפה לרב'ה בכל זאת), כולם עם קוגל, והוא מוציא לחמניה מהבית.

נכון, זה לא זול, צריך מחשבה איפה לקנות, אי אפשר להזמין מהספק הרגיל. זה לארגן שולחן נפרד ולדאוג ששאר הילדים לא יאכלו משם, הקושי ברור, אבל העולם השתנה, היום ברור שצריך לאפשר לילדים חוויה שווה, בבתי ספר וגנים יש מודעות לעניין, למה יש תלמודי תורה נשארים מאחור?

יש תלמודי תורה שכבר דואגים לזה, שמעתי על כמה, אבל עדיין אנחנו הרבה מאחור בתחום. פניתי למפקח, הוא הבין את העניין, זו לא פעם ראשונה שמדברים איתו על זה, הוא מסכים שצריך לדאוג לזה וכו' וכו', למעשה, הורים אחרים פנו לפני שנים ועדיין דבר לא נעשה.

מסיבות חברים, אין כיתה בלי ילד רגיש, הוא לא יגיע עם שניצל בשקית למסיבת חברים. אז יש לחמניה ושניצל, וילד שיושב בין כולם, שר, משתתף, וצם. יש בכל מקום אפשרות לקנות לחמניות ללא גלוטן, תבררו עם בנכם מה קורה אצלו בכיתה, כמה ילדים רגישים יש, ותקנו להם לחמניות, אולי תחליפו את השניצל בחזה עוף (אפשר גם לטגן בפירורים מותאמים, עוד חמישה שקלים חד פעמי, לא נורא), נראה לכם סביר לארח ילדים אצלכם בבית ולא להגיש להם אוכל? זה מה שקורה.

משלוחי מנות לילדים, הכנתם איתם את המשלוח לחברים עם הבאגסי הצהוב והוופל מצופה, את זה אתם הולכים לשלוח לילד רגיש לגלוטן, איך זה נשמע? הוא צריך לחלק בסוף היום חצי מהממתקים לאחיו ואחיותיו, אסור לו לאכול את זה, ויכולתם לחסוך את זה ברבע מחשבה, לשים סוכריה וצ'יפס במקום וופל וביסלי.

זה נכון גם בקידושים בבית כנסת. אין בית כנסת בלי כמה ילדים רגישים, היום זה סטנדרט, אתה עושה קידוש? תביא משהו שמתאים גם להם, משהו. אפשר קוגל תפוחי אדמה, אפשר עוגות ללא גלוטן, אל תביא רק מוצרי חמץ, יש כאן ילדים סובלים.

מצחיק אותי להעביר ביקורת, עד לפני תקופה קצרה לא חשבתי על זה בכלל, הייתי כמו כולם. עכשיו, מהצד השני הדברים נראים אחרת, מקווה שתבינו אותי גם מנקודת מבטכם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכון מאוד, יש לי גם בת ציליאקית ודווקא מאוד מרגש אותי לראות את האנשים שכן אכפת להם וזה מאוד עושה לנו את זה גם אם זה ילדה ששואלת אותה לפני יום הולדת מה מותר לה, או המנהלת שחילקה משהו ללא גלוטן (לא משנה שבסוף היה בזה) אבל עצם האמירה שהיא אמרה שהיא חשבה על משהו ללא גלוטן העצימה את הבת שלי ועשתה לה מאוד טוב, בסוף ההתמודדות היא שלנו ולא של אף אחד אחר וזה לא באמת יעזור לדרוש מהסביבה התחשבות, בעיקר שהילד ישמח עם מה שיש לו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אני מכינה כל שנה למישהי עם צליאק משלוח ייחודי עבורה
כל מה שמותר לה. (חברה)

אבל לא מכירה מהילדים שלי שיש צליאקי בכיתה
אם כי לא ביררתי אצלם אף פעם
אנסה לבדוק זאת מולם מחר
תודה שעוררת
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
הצטרפתי למועדון, גם לבן שלי יש צליאק. הלם של התחלה, חיפוש מתכונים ברשת, רישום לצליאק בקהילה, לפורום צליאק (יותר מידי הודעות שם, תרגיעו...), מבינים שהחיים משתנים, מבינים שהם בעצם לא משתנים, רק דורשים יותר, מבינים שזה הרבה יותר. אם חוויתם את זה, אתם מבינים, אם לא חוויתם תאמינו לי.

בגדול, זה בסדר, היום זה שונה מפעם, ככה כולם אומרים. יש הרבה מתכונים, קמח מולינו שזה ממש כמו קמח רגיל (שמעורבב עם דבק נגרים), עוגות, מאפים, ביום יום אנחנו מסתדרים.

הבעיה מתחילה באירועים של הילדים. היום הייתה מסיבת פורים, החיידר פינק את הילדים, כמויות של עוגות, קוגל ירושלמי, חטיפים, מה לא. אבל לילדי הצליאק? עשרות ילדים בחיידר, לא אחד, לא הביאו כלום, לא חשבו איך הם אמורים להרגיש כשכולם אוכלים והם מסתכלים. אז ברור ששלחנו לו עוגות ולחמניה ומה לא. אבל ראיתי אותו בכיתה (יין ומעטפה לרב'ה בכל זאת), כולם עם קוגל, והוא מוציא לחמניה מהבית.

נכון, זה לא זול, צריך מחשבה איפה לקנות, אי אפשר להזמין מהספק הרגיל. זה לארגן שולחן נפרד ולדאוג ששאר הילדים לא יאכלו משם, הקושי ברור, אבל העולם השתנה, היום ברור שצריך לאפשר לילדים חוויה שווה, בבתי ספר וגנים יש מודעות לעניין, למה יש תלמודי תורה נשארים מאחור?

יש תלמודי תורה שכבר דואגים לזה, שמעתי על כמה, אבל עדיין אנחנו הרבה מאחור בתחום. פניתי למפקח, הוא הבין את העניין, זו לא פעם ראשונה שמדברים איתו על זה, הוא מסכים שצריך לדאוג לזה וכו' וכו', למעשה, הורים אחרים פנו לפני שנים ועדיין דבר לא נעשה.

מסיבות חברים, אין כיתה בלי ילד רגיש, הוא לא יגיע עם שניצל בשקית למסיבת חברים. אז יש לחמניה ושניצל, וילד שיושב בין כולם, שר, משתתף, וצם. יש בכל מקום אפשרות לקנות לחמניות ללא גלוטן, תבררו עם בנכם מה קורה אצלו בכיתה, כמה ילדים רגישים יש, ותקנו להם לחמניות, אולי תחליפו את השניצל בחזה עוף (אפשר גם לטגן בפירורים מותאמים, עוד חמישה שקלים חד פעמי, לא נורא), נראה לכם סביר לארח ילדים אצלכם בבית ולא להגיש להם אוכל? זה מה שקורה.

משלוחי מנות לילדים, הכנתם איתם את המשלוח לחברים עם הבאגסי הצהוב והוופל מצופה, את זה אתם הולכים לשלוח לילד רגיש לגלוטן, איך זה נשמע? הוא צריך לחלק בסוף היום חצי מהממתקים לאחיו ואחיותיו, אסור לו לאכול את זה, ויכולתם לחסוך את זה ברבע מחשבה, לשים סוכריה וצ'יפס במקום וופל וביסלי.

זה נכון גם בקידושים בבית כנסת. אין בית כנסת בלי כמה ילדים רגישים, היום זה סטנדרט, אתה עושה קידוש? תביא משהו שמתאים גם להם, משהו. אפשר קוגל תפוחי אדמה, אפשר עוגות ללא גלוטן, אל תביא רק מוצרי חמץ, יש כאן ילדים סובלים.

מצחיק אותי להעביר ביקורת, עד לפני תקופה קצרה לא חשבתי על זה בכלל, הייתי כמו כולם. עכשיו, מהצד השני הדברים נראים אחרת, מקווה שתבינו אותי גם מנקודת מבטכם.
צודקים מאה אחוז
משתתף בצערכם
אבל אתם יש לכם
בתור אנשים עם
קושי עוד ניסיון
לדון לכף זכות
ולא מביאים לאדם ניסיון
עם הוא לא יוכל לעמוד בו
זה אומר שאתם אנשים שנולדו
עם נפש גבוהה אנה נסו להבין
את האחרים וגלו התחשבות
בנו באנשים הרגילים .;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ישר כח!
אני חושבת שהענין הוא לא רק בתלמודי תורה אלא גם בגנים, בי’’ס, סמינרים וישיבות. בכל מקום.
ואת מאד מאד צודקת שחשוב לעורר על זה.
אבל צודקת גם מי שכתבה שעד שלא מתמודדים עם הדבר, לא מבינים אותו.
כי כמו שכתבת על צליאק - יש גם סכרת ורגישויות לאגוזים ובוטנים וכו’.
והלוואי שנצליח לשים לב לכל אחד ולכל רגישות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
יש לי בן ובת
אצל שתיהם גם בחיידר וגם בבית ספר יש מודעות גבוהה לרגישויות שונות.
אצל הילדים שלי העוגות שמביאים לכיתה הן ללא גלוטן וגם החטיפים הם ללא גלוטן והילדים שלי בעצמם מזכירים לי ומוודאים שהעוגה/ חטיף הם ללא גלוטן/ חלב/ שומשום
לפי מה שאני חווה המודעות מאד גבוהה מצד הסביבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
איך אפשר לדעת האם "עלול להכיל גלוטן" זה בעיה לילד\חבר ?
חוץ מלשאול אותו
לרוב זה בסדר, חוץ מאלו שעם רגישות ממש גבוהה, אבל לשאול זה פתרון מצוין.
דוקא בכיתה של הבת שלי המודעות מאד גבוהה...
(כיתה ג')
כל פעם שיש חלוקה בכיתה..של ארוחה משותפת או תכנית...
תמיד זוכרים תילדה הצילאקית ודואגים לה לתחליף שווה...
גם בגן של הבת שלי יש מודעות, ממתק לאמא של שבת תמיד ללא גלוטן ויש הקפדה. בתלמודי התורה המודעות הרבה יותר נמוכה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
בי’’ס, סמינרים

ממה שראיתי במשך השנים, בבתי הספר לבנות ובסמינר - היחס בסדר גמור.
זוכרים להזמין סופגניות בחנוכה ללא גלוטן למעוניינות, ובכל הזדמנות יש תחליפים.
גם הבנות בכיתה, בדרך כלל, חושבות על החברה הצליאקית ומנסות לדאוג שיהיה לה מה לאכול במסיבות.
(בשנים הראשונות היינו שולחים לכל ההורים מכתב בתחילת שנה, בתיאום עם המורה, עם הסברים).

בסמינר - בכל מחנה יש מנות בלי גלוטן, לא תמיד זה מוצלח 100%, אבל משתדלים ממש. יש במקום אשת צוות שאחראית לנושא, ובעלות הרגישות למזונות כאלו ואחרים יכולות לפנות אליה במקרה הצורך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
צודקים מאה אחוז
משתתף בצערכם
אבל אתם יש לכם
בתור אנשים עם
קושי עוד ניסיון
לדון לכף זכות
ולא מביאים לאדם ניסיון
עם הוא לא יוכל לעמוד בו
זה אומר שאתם אנשים שנולדו
עם נפש גבוהה אנה נסו להבין
את האחרים וגלו התחשבות
בנו באנשים הרגילים .;)
אני מלמד זכות שתגובה זו נכתבה ברוח פורימית,
אם לא אין לזה ממש טעם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
תודה על העלאת הנושא למודעות
בתור אמא לילדה שיש לה בגן ילדה עם צליאק אנחנו מאד מנסים לחשוב אבל לא מודעים למה שמותר או אסור
ניסינו לחשוב אילו ממתקים לתת לילדה לחלק לדוגמא ביומהולדת ולא עלה לנו רעיונות נשמח לרשימה כזו
וכן ראיתי שכתבו על עוגות ללא גלוטן איך מכינים עוגה ללא גלוטן עעם איזה קמח יוצא טוב וטעים לילדות ? תספרו לנו שנדע לבצע גם ולהתחשב
בגדול אני חושבת כמו שכתבו לחשוף את ההורים וכן לתת רשימות מוכנות של מה כן טוב וכו יכול מאד לעזור
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
ממה שראיתי במשך השנים, בבתי הספר לבנות ובסמינר - היחס בסדר גמור
אני שמעתי גם דברים אחרים... כנראה שיש כאלה ויש כאלה.
חברה סיפרה לי, שהבת שלה, נערה מתוקה, שכל החברות אוכלות בתכנית בסמינר פיצה, ופל בלגי ופסטה מוקרמת - והיא עם לחמניה מהבית...
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
בישיבות גם מודעים לכך
בישיבת פונביז יש מקרר ומיקרוגל לציליאקים
גם סיר טשולנט מיוחד עבורם
מי כעמך ישראל
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
תודה על העלאת הנושא למודעות
בתור אמא לילדה שיש לה בגן ילדה עם צליאק אנחנו מאד מנסים לחשוב אבל לא מודעים למה שמותר או אסור
ניסינו לחשוב אילו ממתקים לתת לילדה לחלק לדוגמא ביומהולדת ולא עלה לנו רעיונות נשמח לרשימה כזו
וכן ראיתי שכתבו על עוגות ללא גלוטן איך מכינים עוגה ללא גלוטן עעם איזה קמח יוצא טוב וטעים לילדות ? תספרו לנו שנדע לבצע גם ולהתחשב
בגדול אני חושבת כמו שכתבו לחשוף את ההורים וכן לתת רשימות מוכנות של מה כן טוב וכו יכול מאד לעזור
יש המון ממתקים ללא גלוטן.
במבה, צ'יפס, פופסים למיניהם.
ג'לים.
מרשמלו
סוכריות.
אני תמיד הקפדתי להכין למסיבות או סיומים משהו שהתאים גם לצליאקים.
פעם הכנו נשיקות קצף.
מוסים בקישוט אגוזים
פעם במסיבת סוף שנה הבאתי מגש עם אבטיח, חתכתי למשולשים, תקעתי מקל ארטיק והילדות התלקקו.
סיום אחד הכנתי סופלה ובמקום הקמח שמתי קורנפלור או קמח תפוחי אדמה.
ואני לא האמא של הצליאקים, אבל חשוב לי לחנך את הילדים שלי להתחשב בשני והסביבה, במיוחד שצליאק זה כבר לא נדיר כל כך וגם לא כל כך קשה למצוא פתרונות....
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
בישיבות גם מודעים לכך
בישיבת פונביז יש מקרר ומיקרוגל לציליאקים
גם סיר טשולנט מיוחד עבורם
מי כעמך ישראל
בעיקר בישיבות שיש שם הרבה בחורים, מ שאומר הרבה צליאקים...
בישיבות עם לא הרבה בחורים - המודעות נמוכה בהרבה.
ואולי ככה גם בסמינר? רק מעלה השערה, לא מידיעה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
חוזר מנכ"ל בנושא ילדים עם צליאק, מיועד ל"כלל מוסדות החינוך, בכל גיל ומגזר":

באפשרותו של תלמיד החולה בצליאק להשתתף בכל פעילות לימודית או חינוכית במוסד החינוכי או בפעילות מטעמו, בהתאם למסמך רפואי ועל פי האמור בהצהרת הבריאות השנתית החתומה על ידי הוריו.

חשוב שהתלמיד יעדכן את הצוות ואת שאר התלמידים בדבר מחלתו וכך הילדים בכיתה יבינו את מצבו, יתחשבו בו ולא יציעו לו מוצרים עם גלוטן.

ב. על המוסד החינוכי לוודא, עם ההורים, שבכל פעילות חינוכית הכוללת חומרים או מזון המכילים גלוטן, תימצא לתלמיד החולה בצליאק החלופה המתאימה (בשוק קיימות חלופות ללא גלוטן של מרבית המוצרים). יש להימנע מאפליה או החרגה על הרקע הרפואי. יש לתכנן מראש את התפריט ולהתחשב בילד חולה בצליאק בעת פעילויות במוסד החינוכי כגון: ארוחות, מכירות מזון, ימי הולדת, משלוח מנות, בטיולים ועוד.

ג. במוסדות חינוך שמתקיימת בהם הזנה יש לדאוג שהתלמיד החולה בצליאק יקבל מנה מותאמת לצרכיו ומגוונת. התאמת המנה תיעשה בשיתוף ספק ההזנה.

3.3. בפעילויות מיוחדות – בטיולים, במסעות​

על המוסד החינוכי להיערך מבעוד מועד באופן שבכל פעילות מיוחדת, כגון בטיולים, במסעות ובמסגרת של"ח, תתאפשר לתלמיד החולה בצליאק מנת מזון מותאמת לצרכיו.

3.4. הסברה וחינוך​

על מנהל המוסד החינוכי לפעול להעמקת הידע והמודעות של עובדי ההוראה והתלמידים לגבי הימצאות תלמיד החולה במחלת הצליאק בכיתתם, להטמעת ערכים חברתיים, לסיוע לתלמידים אלה בהסתגלות למצבם וללקות הבריאותית שהם סובלים ממנה ולהיערכות המוסד החינוכי כנדרש.

חשוב לי להדגיש את זה, כי יש הרגשה כאילו זו התחשבות מיוחדת, שמנהלים בעלי מידות טובות במיוחד עשויים לבחור בה,
ולא כך.
זוהי זכות בסיסית של כל ילד.
כמובן, כהורים, עדיף לנו להיות בהידברות ובשיתוף פעולה, ולא רק לנפנף בלשון החוק,
אך חשוב שנדע לבקש את מה שמגיע לילדים שלנו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אפשר לדבר רגע על פטור מתור? אחרי שבועיים של בין הזמנים וחוויות שליליות מאד מצד השימוש ש"פטור מתור", אשמח לשמוע את התרשמות ההמונים.

ההערות הבאות מתייחסים אך ורק למה שקורה במתקני שעשועים, ולא במקומות כמו בנק או בית מרקחת.

אז דבר ראשון צריך לאמר שברור שיש ילדים שצריכים פטור מתור בעליה למתקנים. יש ילדים שהנכות בולטת ויש גם כאילו שזה לא בולט.
אבל הפטור נועד למי שבאמת קשה לו לעמוד בתור. הוא לא מבין את המושג 'לעמוד בתור', וכשמכריחים אותו לעמוד בתור הוא מתנהג בצורה שמראה לכולם שזה מעבר ליכולות שלו. מי שיש לו אלרגיה לחלב לא אמור להתקשות בעמידה בתור, ואין שום סיבה לתת לו פטור. ובודאי שלא לכל האחים האהובים שלו.
ולכן ההערה כאן באה על ילדים אחרים שנראים שהם מנצלים את כל התור.

דוגמאות -

מחכים בתוא למתקן ואחרי מלא זמן, התור שלנו. מגיעה ילדה בת 10 וצועקת "יש לנו פטור מתור". למה? כי לאח שלה יש אלרגיה. אז האח ועוד שני אחים יכולים לעקוף את כל התור. ואז הם ירדו ורצו מיד לעלות שוב.

אחרי המתנה יחסית ארוכה בדוכן האוכל באיקאה, מדיעה אישה "יש לנו פטור מתור". אז בבקשה - אני צריכה להזמין 9 מנות פלאפל וכו'. 10 דקות לקח לה להזמין...

שוב במתקן, המתנה ממש ממש ארוכה, בערך 45 דקות. מגיעים 3 ילדים גדולים, נגיד 13-17. פטור מתור ו... עולים. אחד יש לו פטור והשניים האחרים? מלווים!

עמדתי ליד אישה שהילדים שלה חיכו הרבה זמן והיא התווכחה עם אישה שכל הילידים שלה היו עם פטור מתור. האישה עם הפטור אמרה לה - 'אנחנו פה כל שבוע וככה אנחנו עושים. את צריכה ללמוד להכיל את האחר...'

מה שמפריע לציבור הרחב זה שהם מרגישים מ-נ-ו-צ-ל-י-ם. אנשים כועסים מאד על האנשים שבאמת לא צריכים לעקוף את התור ובעצם רק גוזלים מהאחר.

היום היינו בלונה פארק דרך העירייה. הסתובבה שמועה שחילקו שם פטור מתור לילדים של אחמי"ם. אחיין, גיס של וכד'.

העניין הוא, שככל שעובר הזמן התופעה הזו מתרחבת יותר ויותר. ולדעתי זה פוגע קודם כל בציבור וברגישות שלו לכל הנושא הזה - ולא, זה לא מלמד אף אחד 'להכיל את השני' - אבל זה גם פוגע בכל הילדים שמקבלים פטור.

למה?
כי מי שבאמת אינו זקוק לפטור שכזה, מתחנך וקולט שהוא 'אני ואפסי עוד', ושהוא יכול לעשות 'מה שבא לו' ולעקוף את כולם. ככה אנחנו רוצים לחנך את ילדינו?
ומי שבאמת לא מסוגל לעמוד בתור, גם יפגע. למה? כי בסופו של דבר יעשו מה שעשו עם תווי החניה. יבטלו אותם. יפסיקו להנפיק אותם. כי יש יותר מידי זיופים ורמאויות, ובסוף מי יסבול מכל זה - מי שבאמת (באמת) צריך את זה.

מה אומרים? מוצדק בעיניכם?
לוקחים ילדים לשיט בננות - הכינו אותם מראש! אפשר ליפול למים ולשהות במים כמה דקות רצופות.
לאחר סיפור משפחתי, על קבוצה משפחתית שהלכה לשיט בננות.
ולא הכינו אותם שאפשר ליפול.
הכי הרבה הכינו אותם שמי שרוצה יכול ליפול למים. ומי שלא, יחזיק חזק וישאר על הבננה.

אבל מעשה שהיה כך היה, לאחר שהתמקמו על הבננה באמצע המקום, והתחילו בשיט האמיתי והכייף, לפתע פתאום הבננה התהפכה על עצמה.
וכל מי שהיה עליה התהפך למים, ואם רצה לנשום, היה חייב לצאת ממתחת לבננה.
ואז כולם כולל כולם היו בתוך המים - כמובן כמובן עם אפודות הצלה וכו' ואין סכנת טביעה.
אבל זה כבר לא נעים לעמוד במים באמצע שום מקום.
אבל אז קרתה תקלה נוספת, המנוע של הסירה כבתה.
ואז מפעיל הסירה לא יכל להסתובב ולאסוף אותם.
אז הו קרא למובגרים בואו תשחו אלי ותעלו...
ורוב הקבוצה לא ידעה לשחות.
והמבוגרים אומרים לו, קודם תלך לאסוף את הילדים.. והוא (מפעיל הסירה) אומר אל תגידו לי מה ואיך לעשות.
והילדים בהיסטרייה, בוכים ומפוחדים.
ובנתיים סירה נוספת של אותה חברה שתפקידה לפקח וצופה במתרחש לא נוקטת אצבע, ורק לאחר 10 דקות שחלק מהילדים החלו להיסחף עם הרוח, אז הם הרימו אותם לסירה שלהם.
לאחר 10 דקות הוציאו את כולם מהמים.

מסקנא , לא קרה כלום בגוף, אבל להבא, יש להכין כל אחד ואחד בנפרד ופרטני, בזמן שהוא מרוכז ואין לו אלפי אנשים מול העיניים, ועוד דברים שמסיחים את דעתו, לעשות את זה אחד על אחד בבית או בכל מקום אחר, ולומר לו שים לב, אנחנו יוצאים לשיט בננות, ייתכן שנופלים למים, זה לא מסוכן. ולא קורה כלום. אין כרישים...
סך הכל דג ידגדג אותך באצבעות וינקה לך את הפטריות

ואם הוא לא ירצה בגלל זה, אז מה עדיף???
אני מעלה את זה כאן ואולי מכאן תבוא הישועה והסתכלות אחרת על האלמנים ובעיקר על היתומים של האלמנים,
אני אלמן כבר קרוב לחמש שנים עם שמונה יתומים, אבל משום מה יש בקהל ובארגונים רבים הרגשה שהאלמנות והיתומים של האלמנות הכי מסכנים והאלמנים והיתומים שלהם הכל בסדר מבחינתם,
אז קצת לומר מה מרגישים ומה עובר על האלמנים,
זה ממש קשה בחנוכה למשל שאין מי שידליק את הנרות חנוכה כי אין אבא בבית שידליק את החנוכיה, אבל גם מאד קשה שאחרי שגמרו להדליק את החנוכיה אין מי שיכין עם הילדים את הסופגניות ויכין את הלביבות ויצחק עם הילדים במטבח ויביא את עיקר האווירה הטובה של מסיבת חנוכה,
ומאד קשה בפסח שאין מי שישב ויערוך את שולחן ליל הסדר שאין אבא בבית, אבל גם מאד מאד קשה שאין מי שתבשל לפני זה ותכין ושתלך להביא באמצע ליל הסדר דברים מהמטבח בשביל שהאבא יוכל לשבת עם הילדים בנחת ולספר את הסיפור ההגדה
מאד קשה בשבועות למשל שאין אבא שישב בבית הכנסת וילמד עם הילדים היתומים, אבל גם מאד קשה לאבא ללכת ללמוד עם הילד בבית הכנסת שצריך להשאר בבית ולשמור על הילדים הקטנים
ולא רק בחנוכה והחגים אלא כל השנה, מאד קשה באמת לילד יתום מאבא שאין מי שישב איתו באבות ובנים ויחזור איתו על הגמרא, אבל גם מאד קשה לאבא לשבת עם הילדה שלו בכתה א ולחזור איתה ולעקוב על השיעורים, ומאד קשה לאבא ללמד את הבת שלו דברים שבעיקר אמא אמורה ללמד אותה כמו גיל ההתבגרות,,
ואני מדבר על כל גם מבחינה כלכלית, וגם מבחינת פינוקים,
אלמן שמטופל ביתומים לא יכול לצאת לעבוד כמו כל גבר אחר שיודע שיש אמא בבית שתשמור על הילדים או שתשאר איתם שחולים,,
וצריך לשלם לאשה שתנקה ותכבס ,,, ועוד דברים שגבר לא יודע לעשות,,
ותשעים אחוז מהארגונים עוזרים בעיקר לאלמנות או ליתומים של האלמנות

והכי הכי קשה זה הדבר שצריך לדאוג ליתומים לבד שלא ירגישו 2 דברים,,
1. שלא ירגישו את החוסר שיש בינם לבין ילדים אחרים שיש להם אבא ואמא,
2, ושלא ירגישו את החוסר שיש בינם לבין יתומים מאבא, כי זה אחד הדברים הכי הכי קשים, שהם שומעים למשל שארגונים מארגנים נופשים בחנוכה או בפסח או בשבועות וזה רק למשפחות של אלמנות, ומקבלים שם עולם ומלואו,,,, ואני צריך לתת לילדים שלי דברים כאלו מכספי רק שלא ירגישו שחבל שמי שנפטר זה,,,,,,,,,,,,
וודאי שמבחינת צניעות לא מתאים לעשות אלמנים עם אלמנות,, אבל כמו שמארגנים בנפרד לאלמנות אפשר שאותו ארגון יארגן במקום אחר לאלמנים עם יתומים,,
ואני יודע שכולם יגידו שבתורה כתוב אלמנה ולא כתוב אלמן, ולכן כולם חושבים בעיקר על אלמנות ולא על אלמנים,,, בתורה הכוונה לאלמנה זה מי שנצרך, וכן בזמן התורה לא היה מושג של אלמן אלא כל אחד היו לו כמה נשים,,,, והיה מי שידאג גם ליתומים וכן לא חושב שבתורה יש הבדל בין יתום מאבא או מאמא
אני לא כותב את זה בבקשת עזרה , כי מנסה ליהיות לבד ולעשות מה שצריך ליתומים שלי,, אלא רק להעלות את המודעות בציבור, ואולי יקום מישהו שידע באמת לדאוג לכל היתומים ויבין מה עובר גם על האלמנים ואולי ירים את הכפפה
אני שכנה של שלושה ילדים מתוקים עם פיגור בינוני שחיים בבית אחד.
זהו אתגר קשוח בשגרה, אבל נסו לדמיין איך זה נראה בחופש הגדול...

כל המשפחה בבית, כולל המיוחדים שחוזרים ביום רגיל בין 4 ל6
אין להם סדר יום, ובטח שלא תעסוקה
(אם לא לוקחים בחשבון הצקות ומריבות)

אי אפשר לצאת איתם לטיולים, אי אפשר להשאיר בבית עם בייביסיטר

אי אפשר לשלוח לקייטנה, ואפשר רק לנסות להעביר בשלום עוד יום ועוד אחד.


עד היום הנס של הילדים המיוחדים וההורים שלהם היה ארגון עזרה ומרפא.

במשך שנים (בטח קרוב ל10) הוא משיג תקציבים , מתנדבות , ועורך קיטנות טיולים ונופשונים נון סטופ מסביב לשנה.

זה מתחיל ביום חמישי כל שבוע, ממשיך בחופש הגדול, ולא נגמר בחול המועד, ערב פסח, ובטח יש עוד זמנים ששכחתי.

וכל פעם ההצלה הזו היתה בחינם לגמרי. עיריית ביתר עילית הייתה מקצה מיקום , התקציבים הגיעו מעזרה ומרפא וההורים רק הודו לה' על מזלם הטוב.

אבל השנה העירייה הפסיקה להקצות את המתנ"ס לפעילות.
ומאז הילדים האלו בבית.

אני מקווה שרק מטעמים ענייניים, אבל אין לנו שום הבנה למה להפסיק פעילות מדהימה שכזו לארגון מיוחד שכזה ולחפש ארגון אחר(?) שעדיין לא נמצא.

אם אתם רוצים לעזור ולהקדיש שתי דקות מזמנכם כדי לתת תקווה לילדים האלו.
אנא שילחו מייל (ולאחר מכן כתבו שלחתי והקפיצו את השרשור)
לכתובת
pniyot
שטרודל
betar-illit.muni.il

אפשר להעתיק את הנוסח הבא:
שלום רב,
אני פונה אליכם בלב כואב , בנוגע להפסקת פעילות הנופשונים של עמותת עזרה ומרפא – מסגרת יקרה מפז לילדים המיוחדים ולמשפחותיהם.
המצב הנוכחי, בו הילדים נמצאים ימים ארוכים בבית ללא מענה, חסרי שגרה ומסגרת – הוא פשוט בלתי מתקבל על הדעת. גם אם קיימות סיבות מוצדקות להפסקה, לא ייתכן שהמחיר הציבורי והאנושי יהיה כה כבד.
שמענו כי נשקלת העברת האחריות לגוף אחר – אך חשוב לומר בפשטות: עזרה ומרפא נתנו את הלב והנפש. עבור המשפחות, הם לא "ספק שירות" אלא שליחי ציבור אמיתיים, שבנו מערכת עם נשמה, רגישות, ועמידה באתגרים שדורשים מסירות נדירה.
הפסקת הפעילות שלהם, גם אם זמנית, יוצרת ריק מערכתי ורגשי כואב, שגם כל שינוי עתידי לא יוכל בקלות למלא.

אנא – אל תתעלמו מהכאב ומהזעקה השקטה של ילדים והורים.
השיבו את הפעילות – ותנו לעזרה ומרפא להמשיך להיות העוגן עבור משפחות רבות, שלמענן הם עושים את מה שכולנו היינו צריכים לעשות.

בתודה על האכפתיות ותקווה לשינוי מהיר.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה