סיפור בהמשכים כפר תחפושתא

  • הוסף לסימניות
  • #1
פרק 1:
המרק של פייגה

בוקר אחד, רגע לפני חג פורים, התעורר ראש עיריית כפר תחפושתא, דויד "המרשים" דוידוביץ', לצלצול טלפון בהול.

"ראש העיר!" צרחה פייגה כהן, הבעלים של מסעדת "קובה של אמא". "אנחנו בסכנה!"

"מה קרה? שריפה? שוד? מישהי חזרה עם תחפושת של 'מלכת הקרח' שנה רביעית ברציפות?"

"יותר גרוע!" יללה פייגה. "מישהו שפך לי צבע כחול לתוך סיר המרק! כל המסעדה שלי מסריחה כמו פסטיבל תחפושות כושל!"

דוידוביץ' הזדקף. זה היה חמור מאוד.

חוק מספר 1 בכפר תחפושתא היה: "אל תיגע באוכל של פייגה."

(חוק מספר 2 היה: "אם כבר נגעת – תרוץ מהר.")

"אני בדרך!" אמר דוידוביץ' וניתק.

כשהגיע למסעדה, גילה שם התקהלוּת. על השולחן עמד סיר מרק עוף מבעבע בגוון כחול רדיואקטיבי, ששלח אדים בצורת סימני שאלה.

במרכז החדר עמד מוטי "האסטרטג" כהן, החנווני המקומי, והביט לתוך הסיר כאילו היה בו מסר חייזרי.

"אני לא רוצה להסיק מסקנות," אמר מוטי, "אבל זה נראה לי חשוד."

"אתה חושב?!" שאגה פייגה, וזרקה לעברו מצקת.

"אלימות לא תעזור!" קרא דוידוביץ'. "אנחנו חייבים לחשוב. מי ירצה להרוס את הפורים שלנו?"

יוסי "הדרמטי" קפלינסקי צעד קדימה, מתעלם מהעובדה שהוא דורך בתוך שלולית מרק כחול.

"ברור!" הוא קרא. "זו קונספירציה! מישהו מנסה לחבל לנו באווירת החג! והנה ההוכחה –"

יוסי הוציא כרזה מקומטת שהייתה מוצמדת לדלת המסעדה.

"השנה, פורים יהיה שונה... או שלא יהיה בכלל!"

השקט שהשתרר היה דרמטי כל כך, שאפילו המרק הבהב קלות באימה.

דוידוביץ' הידק את עניבתו. "נראה שאין ברירה," אמר. "אנחנו חייבים למצוא את האחראי – ולפני שמישהו יצבע את הקוגל של חוה בירוק."

כולם התנשפו בבהלה.

אף אחד לא רצה לראות קוגל ירוק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
מה אני בשיא המתח! מתי פרק ב?
ראשית, מי זו חווה?
שנית, באיזה קוגל מדובר- תפו"א או ירושלמי?
והעיקר מי צבע את הקובה של פייגה?
אהה איך ארדם הלילה!!

סיפור מעולה! מתובל היטב כראוי וכיאה.
הכינויים של בני הכפר מוסיפים פתיתי צ'ילי גרוס בדיוק במינון המתאים.

אהבתי במיוחד:
שריפה? שוד? מישהי חזרה עם תחפושת של 'מלכת הקרח' שנה רביעית ברציפות
ששלח אדים בצורת סימני שאלה
המרק הבהב קלות באימה.
ועוד הרבה. שכוייח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
מה אני בשיא המתח! מתי פרק ב?
ראשית, מי זו חווה?
שנית, באיזה קוגל מדובר- תפו"א או ירושלמי?
והעיקר מי צבע את הקובה של פייגה?
אהה איך ארדם הלילה!!

סיפור מעולה! מתובל היטב כראוי וכיאה.
הכינויים של בני הכפר מוסיפים פתיתי צ'ילי גרוס בדיוק במינון המתאים.

אהבתי במיוחד:



ועוד הרבה. שכוייח!
תודה רבה על המשוב החמים והמפורט!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4

פרק 2:

מתקפת אוזני ההמן הממולכדות


בעוד תושבי כפר תחפושתא עדיין מעכלים את הזוועה של מרק העוף הכחול, הגיע דיווח חדש שעורר פאניקה מוחלטת:

"מישהו פיזר אוזני המן חשודות בכל רחבי הכפר!"

יוסי "הדרמטי" קפלינסקי היה הראשון שהגיב. הוא זינק אל הרחוב הראשי, כרע ברך לצד אוזן המן ממולאת במשהו ירקרק, ואמר:

"היא נראית תמימה, אבל יש לה מבט חשוד... אני חושב שאנחנו עומדים מול נשק פורימי מסוכן!"

"אל תגזים," אמר ראש העיר דויד "המרשים" דוידוביץ', כשהוא מרים אחת בזהירות. הוא sniffed אותה (כי sniff זה תמיד נשמע יותר מקצועי מ"הריח"), ואז פער עיניים בבהלה.

"זה לא פרג. זה לא שוקולד. זה חומוס טחינה!"

צרחות אימה מילאו את הכיכר.

חומוס טחינה היה אויבם המושבע של חובבי המתוק בכפר. בפעם האחרונה שמישהו ניסה למכור פחזניות עם מילוי חומוס, הוא מצא את עצמו גולה למושב הקרוב עם צו הרחקה מפורש מהמועצה.

"מה לעזאזל קורה כאן?" פלטה פייגה כהן, שבדיוק הגיעה מהמזנון שלה עם מצקת מוכנה לכל מצב חירום. "קודם מרק כחול, עכשיו אוזני המן ממולכדות?! זה לא חג, זה מתקפה קולינרית!"

יוסי לקח אוזן המן אחת והביט בה בחרדה.

"מה אם זו רק ההתחלה?"

כולם בלעו רוק.

ואז קרה הבלתי-נמנע.

מוטי "האסטרטג" כהן, שהאמין שאין דבר שאי אפשר לפתור באכילה, לקח ביס.

השקט היה מוחלט.

כולם עצרו נשימתם.

"נו?" שאל גדעון "הבלש" בלומנפלד.

מוטי לעס. הוא חשב. ואז אמר:

"באמת לא רע בכלל."

השקט נשבר בזעקות זעם.

"מוטי! אל תיתן להם לנצח!"

"אתה בוגד בממלכת המתוק!"

"מישהו, תחזיקו אותי!"

אבל אז קרה משהו עוד יותר גרוע.

מאחורי השלט הגדול של העיר, ממש מעל דוכן הפלאפל של אברם, הופיעה עוד כרזה מסתורית, עם הכתובת המצמררת:

"אתם יכולים לנסות לעצור אותי... אבל פורים הזה יהיה הכי מפתיע שהיה לכם!"

וכתום החתימה, הופיע שוב השם שכל הכפר התחיל לפחד ממנו:

"הליצן הנקמני".

כולם הביטו זה בזה.

האם הם באמת מוכנים להתמודד עם אויב שמסוגל להטיל טרור באמצעות מאפים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7

פרק 3:

מהומות החומוס


פאניקה אחזה בכפר תחפושתא. אחרי פרשת מרק העוף הכחול ואוזני ההמן במילוי חומוס טחינה, היה ברור לכולם שפורים הזה עומד להפוך למלחמה קולינרית חסרת רחמים.

ואז זה קרה.

מישהו—ולא נגיד שמו, אבל בואו רק נציין שהוא מוכר ירקות ויש לו שפם דרמטי - התחיל למכור סופגניות פורים!

כן, סופגניות. בפורים. עם ריבה. כמו איזה פרא אדם מטורלל!

"לא בבית ספרנו!" צרחה פייגה כהן, תוך שהיא מנופפת במצקת שלה כמו לפיד בלהבות. "זה חילול הקודש! זה כמו לחלק מצות בחנוכה!"

"מה הלאה?" קרא יוסי "הדרמטי" קפלינסקי בזעזוע. "לביבות בפסח? קרמבו בל"ג בעומר???"

בינתיים, ראש העיר דויד "המרשים" דוידוביץ' ניסה לשמור על סדר:

"חברים! אנחנו חייבים להירגע! מי שעומד מאחורי זה - הליצן הנקמני - ברור שהוא מנסה להפיל אותנו לתוהו ובוהו!"

"אבל זה עובד!" צעק מישהו מהקהל, בעוד הוא מחזיק בידו אוזן המן עם מילוי חזרת.

ואז נשמעה זעקה נוספת:

"מישהו חילק משלוחי מנות עם קופסאות שימורים של גפילטע פיש!"

כולם קפאו.

אפילו יוסי, שתמיד אהב להגזים, ידע שהרגע נחצה קו אדום.

"זהו זה," אמרה פייגה, חמושה בסיר מרק כחול רדיואקטיבי. "אנחנו לא ניתן לליצן הנקמני לנצח! זה הזמן להשיב מלחמה!"

"מבצע תחפושת יוצא לדרך!" הכריז ראש העיר.

כולם הנהנו. הם לא ידעו עדיין מה התוכנית.

אבל היה ברור: זה עומד להיות הקרב הגדול ביותר של פורים מאז מלחמת הקונפטי של 1997.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8

פרק 4:

התקפת הפתיתים


הכפר געש. השמועה על הליצן הנקמני והתקפותיו המתוחכמות המשיכה להתפשט, ובינתיים, משלוחי מנות עם גפילטע פיש בקופסאות שימורים נצפו גם בבתי הספר, במכולת ואפילו (רחמנא ליצלן) במאפיית "לחם וחצי".

"זה אסון!" קראה פייגה כהן, שהצליחה איכשהו להפוך למנהיגת המרד. "הילדים שלי פתחו קופסה במחשבה שזה טונה! הם עדיין בטראומה!"

"אנחנו לא יכולים להמשיך ככה," אמר ראש העיר דויד "המרשים" דוידוביץ', בעודו משפשף את רקותיו. "אנשים כבר לא יודעים אם אוזני ההמן שלהם ממולאות בשוקולד או בחומוס!"

"מישהו חייב לעצור את זה!" קרא יוסי "הדרמטי" קפלינסקי.

בדיוק אז נכנס מוטי "האסטרטג" כהן בזעקת חירום:

"הוא עבר לשלב הבא!"

כולם הסתובבו אליו.

"מה זאת אומרת?" שאל דוידוביץ'.

מוטי נשם עמוק ואמר בקול רועד:

"מישהו שם פתיתים בתוך שקיות הפופקורן בקולנוע של שלמה."

דממה.

הלם.

אנרכיה.

"אבל... אבל זה פשע נגד האנושות!" זעקה פייגה.

"מישהו חשב שהוא הולך ליהנות מ'עשרת הדיברות – גרסת המחזמר' ובמקום זה חטף בפה פתית?!" שאל יוסי.

"ממש ככה!" ענה מוטי. "ואנשים רק רצו חוויית פופקורן רגילה! לא קרב הישרדות!"

"רגע..." אמר גדעון "הבלש" בלומנפלד, מתעלם מכך שהוא עדיין החזיק בידו אוזן המן חשודה. "פתיתים הם לא מתוקים. גפילטע פיש הוא לא מתוק. חומוס באוזני המן... גם לא מתוק. אני חושב שעלינו פה על תבנית!"

"מה התבנית?" שאל דוידוביץ'.

"הליצן הנקמני שונא מתוק!"

שוב דממה.

ואז קול זעקה:

"זה מסביר הכל!"

"תמיד ידעתי שזו כת של אנשים!"

"רגע, אבל אם הוא שונא מתוק... אולי הוא עובד אצל רשתות הבריאות?!"

"נראה לך?!" אמרה פייגה, "הליצן הנקמני לא ינסה למכור לי גרנולה אורגנית ב-70 שקל! זה לא טרור, זו גניבה!"

"הוא מנסה להרוס את פורים!" הכריז דוידוביץ'. "ואנחנו לא ניתן לו!"

כולם הנהנו. מלחמה הוכרזה.

ובתוך כל ההמולה, לא שמו לב לפתק קטן שנפל משקית הפתיתים, ובו נכתב בכתב יד מפחיד:

"עוד לא ראיתם כלום. חכו למשלוח המנות של מחר..."
 
  • הוסף לסימניות
  • #9

פרק 5:

משלוח המנות מהגיהנום


בוקר למחרת, תושבי כפר תחפושתא התעוררו עם תחושת חשש קיומי. כולם ידעו שמשהו רע מאוד הולך לקרות, אבל אף אחד לא ידע מה בדיוק.

ואז זה קרה.

הופיעו משלוחי מנות בכל פינה.

בהתחלה, זה נראה תמים לחלוטין: סלסלאות צבעוניות, עטופות בנייר צלופן מבריק, קשורות בסרטים מתנופפים.

אבל אז מישהו פתח אחת.

וזעק.

"מי... מי עשה את זה?! מי אחראי לפשע הנורא הזה?!?!"


כל הכפר התאסף מסביב למשלוח המנות האומלל.

בפנים חיכו שלושה דברים:
  1. במקום שוקולדים – קוביות טופו.
  2. במקום בקבוק יין – חלב שקדים לא ממותק.
  3. ובמקום אוזני המן –... קרקרים מחיטה מלאה.
הזעזוע היה מוחלט.

פייגה כהן החלה להתנשף בכבדות.

יוסי "הדרמטי" קפלינסקי התעלף במקום.

מוטי "האסטרטג" כהן, שניסה לשמור על קור רוח, לקח ביס מהקרקר ואז פרץ בבכי.

"אז זהו זה..." מלמל ראש העיר דויד "המרשים" דוידוביץ'. "הליצן הנקמני הגיע לשיא החדש של הרשע."

"אני לא יכול לחיות ככה!" צרח מישהו מהקהל. "אני צריך סוכר! אני צריך גלוקוזה!"

"הוא חצה את כל הגבולות!" קראה פייגה. "מישהו שיחזיק אותי, אני בדרך להפוך את מסעדת 'קובה של אמא' למקלט חירום לסובלים ממחסור במתוק!"

"אבל איך נילחם בזה?!" שאל מישהו. "הוא לא משאיר עקבות!"

ואז, באורח פלא, שוב הופיע פתק קטן, תקוע בין קוביות הטופו.

"אתם חושבים שאתם יכולים לעצור אותי? חכו למשלוח הבא. זה יהיה… מלוח."

כולם רעדו.

"מלוח? מה יותר גרוע מקרקרים מחיטה מלאה?" לחש מישהו.

יוסי, שהתאושש רק מעט, אמר בקול רועד:

"אני חושב שאנחנו עומדים מול האיום הגדול ביותר שידעה האנושות מאז שמישהו ניסה להכניס סלט קינואה לפסח."

"זהו זה!" צעק דוידוביץ'. "לא ניתן לו לנצח! זה הזמן להילחם!"

"כן!!!" צעקו כולם.

"אממ..." לחש מוטי. "מישהו יודע איך נלחמים באדם שמסוגל לשלוח משלוח מנות ללא גרם סוכר?"

כולם השתתקו.

לרגע, הם הבינו שהם בצרות אמיתיות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10

פרק 6:

מתקפת הבמבה המלוחה


החשש בכפר תחפושתא הפך למציאות. בבוקר שלמחרת, כשהתושבים פתחו את הדלתות, הם גילו שקיות חטיפים מפוזרות ברחבי הכפר.

אבל אלה לא היו חטיפים רגילים.

"זה... זה לא יכול להיות אמיתי," גמגם מוטי "האסטרטג" כהן, כשהרים שקית רנדומלית.

"במבה – ללא חמאת בוטנים!"

"מה זאת אומרת ללא חמאת בוטנים?" קראה פייגה כהן, מנסה לשמור על יציבות תוך כדי שהיא מביטה ביוסי "הדרמטי" קפלינסקי, שהתעלף שוב.

"הם פשוט מלוחים!" המשיך מוטי, מדפדף ברשימת הרכיבים. "מלוחים. חסרי טעם. חסרי נשמה."

"ה' ישמור," לחש דויד "המרשים" דוידוביץ', "זה... סתם ביסלי עקום!"

ההמולה הלכה וגברה.

"זה מטורף!" צעק מישהו.

"מי יצר דבר כזה?!"

"מישהו פתח אחת ואכל??"

כולם הביטו זה בזה.

אף אחד לא העז לדבר.

ואז שוב, כמו תמיד, הופיע פתק קטן, דחוף לאחת השקיות:

"אתם לא מבינים? הגיע הזמן לשבור את המוסכמות. אין חוקים בפורים הזה. חכו לשלב הבא…"

דוידוביץ' הנהן באיטיות.

"ברור לנו מה קורה פה," אמר. "הליצן הנקמני לא סתם מנסה להשמיד את המתוקים. הוא רוצה לערער את כל מה שאנחנו יודעים על פורים!"

"הוא פסיכופת!" צרחה פייגה. "מה הלאה? משלוח מנות עם מלפפון חמוץ במקום אוזן המן?! חטיף תירס בצורת מסכת אסתר?! פופקורן בטעם דג מלוח?!"

דממה.

"פייגה," אמר גדעון "הבלש" בלומנפלד, "נראה לי שאת נתת לו רעיונות..."

פייגה החווירה.

"אנחנו חייבים לפעול עכשיו," אמר דוידוביץ'. "אם לא נעצור אותו היום, מחר נמצא את עצמנו אוכלים אוזני המן עם גבינת עיזים!"

"זוועה!" זעק מישהו.

"אוקיי!" הכריז ראש העיר. "אנחנו נצא למתקפה. אבל איך?"

כולם שתקו.

ורק יוסי "הדרמטי" קפלינסקי, שהתעורר בדיוק מהתעלפותו השישית השבוע, הרים יד והכריז:

"יש לי תוכנית!"
 
  • הוסף לסימניות
  • #11

פרק 7:

המזימה הגדולה


יוסי "הדרמטי" קפלינסקי נעמד על ספסל הכיכר, טלטל את שיערו ברוח (למרות שלא הייתה רוח) וצעק:

"הגיע הזמן לעבור להתקפה!"

כולם הנהנו במרץ, כי זה נשמע טוב.

"רגע," אמר דויד "המרשים" דוידוביץ', "אבל איך בדיוק?"

יוסי חייך חיוך מסתורי ושלף דף נייר מקומט.

"עבדתי כל הלילה על זה," הוא אמר בדרמטיות, "והכנתי תוכנית גאונית שתגרום לליצן הנקמני להתגלות!"

כולם הצטופפו סביבו בסקרנות.

"שלב ראשון: נציב ברחבי הכפר מלכודות פורים מתוחכמות!"

"מלכודות פורים?" שאל מוטי "האסטרטג" כהן.

"כן!" המשיך יוסי בהתלהבות. "למשל – אוזן המן שנראית תמימה מבחוץ אבל בפנים יש מילוי שוקולד חלב רגיל לחלוטין!"

"זה גאוני!" אמרה פייגה כהן. "לא צימקאו, לא קרם שקדים, סתם שוקולד מתוק ומושחת!"

"כן!" אמר יוסי. "הליצן לא יעמוד בפיתוי, ואז נוכל לתפוס אותו ברגע שהוא יתחיל לקלל!"

"מה השלב הבא?" שאל דוידוביץ'.

"שלב שני," המשיך יוסי, "נתלה ברחבי הכפר כרזות שמכריזות על פסטיבל המתוקים הראשון של תחפושתא!"

"פסטיבל… מה?"

"מתוקים!" אמר יוסי. "כל הדוכנים ימכרו אך ורק דברים שהוא שונא! נוגט, ריבה, מרשמלו, ואפילו…"

הוא עצר דרמטית.

כולם נשענו קדימה.

"בצק מטוגן בטעם נוטלה!"

מישהו התעלף.

"אם זה לא יגרום לו לצאת ממחבואו – שום דבר לא יצליח!"

"ומה השלב האחרון?" שאל ראש העיר.

יוסי חייך.

"שלב שלישי – נכריז שבמשלוחי המנות של השנה יחולק אך ורק ריבת חלב!"

ההמון שאג באושר.

"הליצן לא יוכל להתאפק!"

"זה מבריק!"

"אני כל כך גאה בך, יוסי!"

"כן, אבל רגע," מלמל גדעון "הבלש" בלומנפלד, "יש סיכוי שאנחנו בעצם מארגנים… את פסטיבל פורים הכי טוב אי פעם?"

השקט השתרר.

ואז כולם קלטו שזה נכון.

"אממ…" אמר מוטי. "אז… גם אם הליצן לא יבוא… לפחות יצא לנו מזה חג ממש טוב, לא?"

הקהל הנהן.

"נו," חייך דוידוביץ', "אז מה יש לנו להפסיד?"

הם יצאו לדרך.

אבל אף אחד מהם לא שם לב שמאחורי השיחים, דמות חמקמקה בחליפת ליצן התאמצה מאוד להסתיר חיוך מרושע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12

פרק 8:

הליצן מכה שנית


הכפר היה מוכן. פסטיבל המתוקים של תחפושתא היה האירוע הכי מדובר מאז "מרד הקונפטי הגדול" של 1997.

הכל היה מתוק בטעמים מוגזמים ברמות.

דוכן אחד חילק ספינג'ים שמטפטפים ריבת חלב על כל עובר ושב. דוכן אחר הציע פונדו שוקולד עם תוספת שוקולד. אפילו פייגה כהן, שתמיד צעקה על אנשים שהגזימו עם המתוק, מכרה בקלאווה עם תוספת סוכר מומס בצורת קצפת.

"זה מטורף!" קרא יוסי "הדרמטי" קפלינסקי. "אנחנו דוחפים סוכר לכל פינה! אין שום סיכוי שהליצן יוכל לעמוד בזה!"

"אני רק חושש לדבר אחד…" אמר גדעון "הבלש" בלומנפלד. "מה אם הוא בכלל לא יגיע?"

"רק שנייה," אמר מוטי "האסטרטג" כהן, "יש לי תחושה מוזרה…"

כולם הסתובבו.

ולפתע, האורות בכפר כבו.

בום.

זיקוקים ירוקים נורו לשמיים בצורת חומוס טחינה.

ובלב הכיכר, הושלכה אוזן המן ענקית. (ממולאת בגבינת ריקוטה!)

ההמון צרח.

"ברוכים הבאים למסיבת פורים האמיתית!" נשמע קול רועם ממערכת הכריזה.

כולם הביטו למעלה.

על גג העירייה עמד הליצן הנקמני בכבודו ובעצמו!

"איזה הופעה דרמטית!" צעק יוסי בהתלהבות.

"זה לא הזמן להעריך את הכישרון שלו!" נבח דויד "המרשים" דוידוביץ'.

הליצן הרים מגפון וצעק:

"אתם חושבים שתנצחו אותי עם מופע סוכר עלוב?!"

"ריבה זה לא עלוב!" צעקה מישהו בזעם.

"פורים הזה לא יהיה כמו כל פורים!" המשיך הליצן. "אני לא סתם מחבל לכם במתוקים! אני כאן כדי לשנות את הכללים! למה חייבים לאכול רק מתוק?! למה אוזני המן לא יכולות להיות… מלוחות?!"

דממת אלחוט.

"זה… זה פשוט נורא", לחש מישהו.

הליצן חייך.

"ועכשיו – אני הולך להכריז על שלב הסיום שלי…"

כולם הביטו בו, קפואים.

"כי אחרי הכל…"

"אני לא מי שאתם חושבים שאני!"

ההמון עצר נשימה.

"מה זאת אומרת?" לחש מוטי.

הליצן הרים ידיו באוויר, ואז הוריד את המסכה.

כולם פערו עיניים בתדהמה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
"אל תגזים," אמר ראש העיר דויד "המרשים" דוידוביץ', כשהוא מרים אחת בזהירות. הוא sniffed אותה (כי sniff זה תמיד נשמע יותר מקצועי מ"הריח"), ואז פער עיניים בבהלה.
לכן המציאו את המילה הסניף :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #14

פרק 9:

הליצן הנקמני נחשף!


הליצן הנקמני הוריד את המסכה וההמון עצר נשימתו.

מתחת לאיפור המטורף, לאף האדום ולחיוך המרושע…

עמדה לא אחרת מאשר… פייגה כהן!

"מההההה?!"

קול זעקה קולקטיבי מילא את הכיכר. מישהו הפיל מגש אוזני המן בהלם. מוטי "האסטרטג" כהן לקח שלוק עצבני ממיץ ענבים. יוסי "הדרמטי" קפלינסקי התעלף שוב.

"כן!" קראה פייגה בגאווה, עוטה על עצמה את הארשת הדרמטית ביותר שלה. "אני הליצנית הנקמנית! אני זו שנלחמה בטרור הסוכר! אני זו ששחררה את הכפר מהשלטון הבלתי מעורער של הריבה!"

"פייגה! זה את?!" קרא דויד "המרשים" דוידוביץ'. "אבל… אבל למה?"

פייגה צחקה צחוק נבל קלאסי.

"למה?! למה?! כי נמאס לי! נמאס לי שמזלזלים באוכל מלוח בפורים!"

ההמון הביט בה באימה.

"כל שנה אותו דבר!" המשיכה פייגה. "שוקולד, מרציפן, נוגט… מה עם גבינה? מה עם מלוח?! מה עם…" היא עצרה דרמטית. "מה עם בורקס פורים?!"

"בורקס פורים?!?!" ההמון קרא בבהלה.

"כן!" פייגה זקפה סנטר. "מי קבע שאסור לאכול בורקס בחג הזה?!"

"הגיוני, אבל… אבל… למה לעשות את זה בצורה כזאת?" שאל יוסי, שהתאושש מתעלפותו המי-יודע-כמה.

"כי אחרת אף אחד לא היה מקשיב לי!" צעקה פייגה. "אבל עכשיו כולם מדברים על זה, נכון?"

הקהל החל לרחוש.

"ובינינו," היא קרצה, "אתם באמת חושבים שאוזן המן במילוי גבינה זה כזה רעיון גרוע?"

הקהל השתתק.

יוסי כחכח בגרונו.

"ממ… זה…"

"לא כזה נורא, אם חושבים על זה", סינן מישהו מאחור.

"אני דווקא חטפתי ביס מאחת ו… וואלה, די טעים."

"אבל… רגע!" התערב דוידוביץ', "ומה עם הבמבה המלוחה?!"

פייגה השתעלה.

"טוב… זה באמת היה טעות."

דממה.

ואז מישהו התחיל למחוא כפיים.

ואז עוד אחד.

ואז… כל הכפר.

כולם התבוננו זה בזה, ולראשונה בתולדות הכפר, הבינו משהו חשוב:

אולי הגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסת הריבה.


אבל אז, בדיוק כשפייגה חשבה שהכל נגמר, נשמעה צעקה –

"רגע אחד!!!"

כולם הסתובבו.

ומאחורי הבמה, יצאה דמות מסתורית נוספת.

גם היא בתחפושת של ליצן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15

פרק 10:

הסוף המפתיע (והמלוח-מתוק)


כולם קפאו.

הליצן השני עמד שם, ידיו על מותניו, חיוך מסתורי מרוח על פניו.

"פייגה, פייגה, פייגה…" הוא נאנח בדרמטיות. "את באמת חשבת שאת הליצנית הנקמנית האמיתית?"

פייגה החווירה.

"מה זאת אומרת?!"

הקהל עצר את נשימתו.

אם פייגה לא הליצנית הנקמנית האמיתית… אז מי כן?!

"אני הליצן הנקמני", אמר הליצן השני, והסיר את המסכה.

כולם פערו עיניים.

זה היה... שלמה הפלאפלניק!

"שלמה?! אתה?! אבל למה?!?" צרח דויד "המרשים" דוידוביץ'.

שלמה חייך חיוך מסתורי.

"כי נמאס לי!" הוא צעק. "שנה אחרי שנה, פורים אחרי פורים – תמיד אותן אוזני המן, תמיד אותו סוכר בכל מקום! ומה איתנו?! מה עם המלוחניקים?! מה עם אלו שמעדיפים בורקס על מרציפן, פלאפל על פונדו, חמוצים על טופי?!"

"אה…" גמגמה פייגה. "זה בדיוק מה שאני אמרתי…"

"שתקי, את סתם גנבת לי את הרעיון!" הוא נבח.

יוסי "הדרמטי" קפלינסקי הרים יד בדרמטיות.

"רגע! אז כל הבלגן הזה… היה בעצם מלחמה בין שני אנשים שניסו להחדיר אוכל מלוח לפורים?"

"אממ… כן", אמרה פייגה.

"בערך", אמר שלמה.

דממת אלחוט.

ואז –

"למה לא אמרת קודם?" קראה פייגה. "אם הייתי יודעת שיש עוד מישהו בצד שלי, הייתי מארגנת את זה מסודר!"

שלמה מצמץ. "את… לא כועסת?"

"כועסת?! אני חושבת שהגיע הזמן למשהו מהפכני!"

כולם נשענו קדימה.

פייגה זינקה על שולחן באמצע הכיכר.

"מהיום, בכפר תחפושתא… נחגוג לא רק עם מתוקים, אלא גם עם מלוח-מתוק!"

ההמון הריע בקול.

"ריבת חלב על בורקסים!"

"ספינג' ממולא בגבינת פטה!"

"אוזני המן בטעם פיצה!"

יוסי עצר. "טוב, עד כאן. יש גבול."

וכך, בפעם הראשונה בתולדות פורים, כולם חגגו בהרמוניה של טעמים.

הכפר ניצל. פורים הפך לחג עשיר יותר, נועז יותר, ומטורף לחלוטין.

וכולם חיו באושר ואושר…

עד שמישהו ניסה להכניס סלט קינואה לפסח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אם אהבתם את הסיפור הזה, ממליץ לכם לקרוא גם את הסיפור הפארודי שאני מפרסם פה:


ואם אתם יותר בקטע של מתח, אז יש לכם את זה:


אז שיהיה לכם חג שמח!!! (לירושלמים שבנינו.) ושושן פורים עליז!!! (לאלו שלא...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
לחסומים. (וסליחה על הכתב הקטן...)
פרק 9 א'.png
פרק 9 ב'.png
פרק 9 ג'.png
פרק 9 ד'.png


תודה רבה @ת.עקבי על ההערה!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה