- הוסף לסימניות
- #1
תערוכת משלוחי המנות שניצבת אצלי על השיש במטבח מידי שנה, היא מיקרוקוסמוס של הרקמה האנושית המרהיבה שהתקבצה ובאה לגור אצלנו בבניין. בבחינת: תן לי להעיף מבט במשלוחיך ואומר לך מיהם שכניך.
יש את המשלוח של השכנה מהדלת ממול – שנראה בדיוק, אבל בדיוק כמו שנראה המטבח שלה ביום חמישי בערב.
כשאני מנסה לחפש את עצמי מתחת לערימות הקליפות – היא יושבת בנחת עם כוס הקפה שלה במטבח המבהיק עד סינוור, המקרר עמוס בסירים נוצצים מלאים במנות גורמה שלא מביישות אף מסעדת מישלן, והכיורים ריקים עד קנאה.
המשלוח שלה מסנוור מידי, שוקלת לתבוע אותה על נזק בלתי הפיך לעיניים וללב.
יש את המשלוח של ההיא מקומה שלישית. בתחילה חשבתי שבטעות התבלבלה והביאה לי את שקית הזבל התמידית שמונחת מחוץ לדלת הבית שלה (רק כי אין מקום לזבל נוסף בתוך הבית).
מבט חטוף הבהיר לי שטעיתי. היא לא הביאה לי את הזבל מהבית, היא הביאה את הזבל מהחנות.
כל האריזות המצ'וקמקות האלה, פגות התוקף, ביצור בלעדי של מפעל קיקיוני באיזו מדינה שלא תמצאו על הגלובוס – היא, ברוב רחמיה (על מצלצליה) דאגה לגאול אותן, לארוז בשקית מכולת מושקעת – לא זו הפשוטה, השקופה - השקיעה על שקית לבנה עם לוגו של הסופר מרוח באדום דוחה – ולהשליך אל ביתי אחר (חוסר) כבוד.
בקומה ראשונה גרה גננת בנשמתה. היא דוגלת בפיתוח מיומנויות.
תראו אותה יושבת כל יום עם בלי-עין-הרע ילדיה לשעת יצירה במגוון חומרים ומרקמים, לשה איתם יחד בצק לחלות של שבת, ונותנת להם להתנסות בהרכבת דלת הארון שנשברה.
לי היא דאגה לפיתוח מיומנות ההרכבה והאפיה בשיטת "עשה זאת בעצמך": בתוך תבנית אלומיניום עטופה צלופן היא הניחה קמח, סוכר, שמן, ביצה, שוקולד צ'יפס, ומתכון לעוגיות. הלו, גברת, לא נרשמתי לחוג הזה! תני לבלי-עין-הרע שלך לפתח מיומנויות ותעבירי אלי את התוצר המוגמר, תודה מראש.
שקית הקרטון האקולוגית שמונחת בפינת השיש היא מהשכנה בקומה רביעית. ושלא תטעו, היא חלילה לא מעפילה עד לשם בעזרתה האדיבה של המעלית, כי "איזו הזדמנות מדהימה לשמירה על כושר וסיבולת לב-ריאה".
הייתי מספרת לכם מה נמצא בה, בשקית האקולוגית, רק שאינני מכירה את שמם של הזרעונים הבלתי מזוהים שנחים שם בשלווה.
לצידם של הבלתי מזוהים מונח צרור עלים. ברגע הראשון שמחתי, חסכה לי לקנות כוסברה לדגים של שבת. אבל כשכוסברה לא נראית כמו כוסברה ולא מריחה כמו כוסברה – כנראה היא לא כוסברה. לא יודעת מה היא כן.
רגע, דופקים בדלת.
הבן של השכנה מקומה שניה מגיש לי את המשלוח הקבוע בדמות צלחת חד פעמית קרועה בקצה, עליה מפית משומשת שמהווה מצע לקופסא קטנה של שימורי טונה ושרוול ביסקויטים. דף ממו דהוי עם הכיתוב 'פורים שמח' חותם את המשלוח ה"מושקע".
שניה לפני שאני סוגרת את הדלת מגיע גם הטקסט הקבוע: "אמא אמרה סליחה שזה ככה בלי צלופן או משהו, פשוט לא הספקנו להתארגן, אבל העיקר הכוונה". בטח מותק, תמסור לאמא פורים שמח ושהכי חשובה הכוונה.
בולעת בגבורה מילים אחרות שהתכוונתי לומר, אבל העיקר הכוונה...
יש עוד הרבה, אבל אין לי זמן, פשוט השכנה המבוגרת דופקת אצלי עכשיו. אצלה המשלוח מגיע בילד-אין עם סיפורי קורות החודש האחרון וחכמות של הנינים.
אז בינתיים שיהיה פורים שמח לכל עם ישראל ולכל השכנות הנדירות.
ואם מישהי מכן מזהה כאן את עצמה – שתשתדל בבקשה להפיק לקחים לקראת הפורים הבא או לעבור דירה, מחק/י את המיותר. בתודה מראש.
יש את המשלוח של השכנה מהדלת ממול – שנראה בדיוק, אבל בדיוק כמו שנראה המטבח שלה ביום חמישי בערב.
כשאני מנסה לחפש את עצמי מתחת לערימות הקליפות – היא יושבת בנחת עם כוס הקפה שלה במטבח המבהיק עד סינוור, המקרר עמוס בסירים נוצצים מלאים במנות גורמה שלא מביישות אף מסעדת מישלן, והכיורים ריקים עד קנאה.
המשלוח שלה מסנוור מידי, שוקלת לתבוע אותה על נזק בלתי הפיך לעיניים וללב.
יש את המשלוח של ההיא מקומה שלישית. בתחילה חשבתי שבטעות התבלבלה והביאה לי את שקית הזבל התמידית שמונחת מחוץ לדלת הבית שלה (רק כי אין מקום לזבל נוסף בתוך הבית).
מבט חטוף הבהיר לי שטעיתי. היא לא הביאה לי את הזבל מהבית, היא הביאה את הזבל מהחנות.
כל האריזות המצ'וקמקות האלה, פגות התוקף, ביצור בלעדי של מפעל קיקיוני באיזו מדינה שלא תמצאו על הגלובוס – היא, ברוב רחמיה (על מצלצליה) דאגה לגאול אותן, לארוז בשקית מכולת מושקעת – לא זו הפשוטה, השקופה - השקיעה על שקית לבנה עם לוגו של הסופר מרוח באדום דוחה – ולהשליך אל ביתי אחר (חוסר) כבוד.
בקומה ראשונה גרה גננת בנשמתה. היא דוגלת בפיתוח מיומנויות.
תראו אותה יושבת כל יום עם בלי-עין-הרע ילדיה לשעת יצירה במגוון חומרים ומרקמים, לשה איתם יחד בצק לחלות של שבת, ונותנת להם להתנסות בהרכבת דלת הארון שנשברה.
לי היא דאגה לפיתוח מיומנות ההרכבה והאפיה בשיטת "עשה זאת בעצמך": בתוך תבנית אלומיניום עטופה צלופן היא הניחה קמח, סוכר, שמן, ביצה, שוקולד צ'יפס, ומתכון לעוגיות. הלו, גברת, לא נרשמתי לחוג הזה! תני לבלי-עין-הרע שלך לפתח מיומנויות ותעבירי אלי את התוצר המוגמר, תודה מראש.
שקית הקרטון האקולוגית שמונחת בפינת השיש היא מהשכנה בקומה רביעית. ושלא תטעו, היא חלילה לא מעפילה עד לשם בעזרתה האדיבה של המעלית, כי "איזו הזדמנות מדהימה לשמירה על כושר וסיבולת לב-ריאה".
הייתי מספרת לכם מה נמצא בה, בשקית האקולוגית, רק שאינני מכירה את שמם של הזרעונים הבלתי מזוהים שנחים שם בשלווה.
לצידם של הבלתי מזוהים מונח צרור עלים. ברגע הראשון שמחתי, חסכה לי לקנות כוסברה לדגים של שבת. אבל כשכוסברה לא נראית כמו כוסברה ולא מריחה כמו כוסברה – כנראה היא לא כוסברה. לא יודעת מה היא כן.
רגע, דופקים בדלת.
הבן של השכנה מקומה שניה מגיש לי את המשלוח הקבוע בדמות צלחת חד פעמית קרועה בקצה, עליה מפית משומשת שמהווה מצע לקופסא קטנה של שימורי טונה ושרוול ביסקויטים. דף ממו דהוי עם הכיתוב 'פורים שמח' חותם את המשלוח ה"מושקע".
שניה לפני שאני סוגרת את הדלת מגיע גם הטקסט הקבוע: "אמא אמרה סליחה שזה ככה בלי צלופן או משהו, פשוט לא הספקנו להתארגן, אבל העיקר הכוונה". בטח מותק, תמסור לאמא פורים שמח ושהכי חשובה הכוונה.
בולעת בגבורה מילים אחרות שהתכוונתי לומר, אבל העיקר הכוונה...
יש עוד הרבה, אבל אין לי זמן, פשוט השכנה המבוגרת דופקת אצלי עכשיו. אצלה המשלוח מגיע בילד-אין עם סיפורי קורות החודש האחרון וחכמות של הנינים.
אז בינתיים שיהיה פורים שמח לכל עם ישראל ולכל השכנות הנדירות.
ואם מישהי מכן מזהה כאן את עצמה – שתשתדל בבקשה להפיק לקחים לקראת הפורים הבא או לעבור דירה, מחק/י את המיותר. בתודה מראש.
הנושאים החמים