התייעצות עזרה ל[קראת] ימי ניסן

[תמיד עם אור]

(אומנם יש עוד שבוע וחצי
אבל) אנו חלק מהרבה הורים שמתמודדים עם בחורים מעל גיל 25
נישמח לקבל עצות לכל חודש ניסן
להעסיק את הבחורים שאין להם הרבה חשק לאיזושהי עבודה או לישיבות בין הזמנים ורק מחפשים להסתובב ולהעביר את הזמן

אשתף ביוזמה של הורים במשפחה שהיו בה עד לפני שנה 4 בחורים בגילאי 26-34
(ב"ה 4 חתונות מסיון תשפ"ג עד שבט תשפד. גם השתמשו בסגולת הזרוע , ביקשו ממשפחות צעירים שלא היו צריכים את הסגולה)

מחמאות קצרות ומתדלקות על כל יוזמה ועשייה [כולל תפילה במניין וברכת המזון מהכתב]
ארוחות מלאות ומשביעות עד בדיקת חמץ
יצאו עם המשפחה לטיולים עד יום יב ניסן
לא ביקשו מהילדים עזרה לחג אבל כל עזרה הביאה מחמאות ושי נוסף
הארוחות המגוונות היו עם מאכלים ומשקאות שהבחורים אוהבים כולל שירים וכדו'
בסעודות השבת והחג לא האריכו הרבה וההקשבה וההשתתפות היתה מלאה
ההורים היו פתוחים עם הילדים בכל תחום ונושא ללא שום דחייה או ביטול או עיכוב
בשעה או בדקות שבחור נח - השתדלו לא להרעיש. [את הניקיון לחג התחילו כבר בחודש שבט כדי לימנוע לחץ בחודש ניסן]
ביקורי משפחות בחג או לפני ואחרי - רק בשיתוף הילדים ובהסכמתם
וכל זה גרם לכבד את ההורים בכל צעד ובכל שיתוף

הראיתי את האשכול לאיש חינוך
ותגובתו
"רואים בתגובות השונות מבט ודעה ביקורתי וכן מבט ודעה חיובית של בנייה ולהגיע לקראת בהבנה והכלה",
תגובתו של "מוטי דבש" היא יצירה מחשבתית של הורים שביקשו להראות לילדים תחושה של בית חם ואוהב שנהיה אהוב עליהם [לפי הסיום שגרם לילדים לכבד את ההורים], וטוב להם בו עד ליציאתם ממנו, כי ההורים הקלו מעליהם והקלו לילדיהם בתחושה האישית ורק כך אפשר ליבנות חיים אישיים ומשותפים וגם עם חשיבה על העתיד כי הבחור שמקבל אווירת בית חמה ותומכת בכל גיל ימשיך כך גם אחרי ובתפילה שתהיה לו בת זוג חמה ותומכת במילים ובמעשים, וזהו הדירבון, הדיון כאן הוא טוב לכולם אבל עדיפה תגובת דירבון וכדו' מאשר אחרת.
הציטוט של "בעיקר להודות" הראה שההורים לא יודעים לנהל טוב אווירת בית לכאלו גילאים וביקשו עזרה לשינוי האווירה, וטוב לו ובשבלינו התגובה הנ"ל של מוטי דבש שזו עזרה ראשונה ודחופה בנושא זה

 

[תמיד עם אור]

אגב, עלתה לי מחשב שלממן טיול לחו"ל זה רעיון פצצה. מתנה לבינה"ז, שיחזרו לליל הסדר. - כולם יצאו מורווחים.

מבין שכל הרעיון של ההודעה הראשונה היתה איך יוצרים בתוך הבית אווירה טובה וחמימה ולא מחוץ לבית

 

[עושה שכל]

אמת.
אבל כנראה אין לכם או שלא הכרתם רווקים זקנים מקרוב...
לא כולם אקטיביים ומוצאים מרחב פעולה שמעניין אותם.
יש כאלו שכשהם ממורמרים ומשועממים לא כדאי להתקרב אליהם.
יותר נח להם לחזור מהישיבה ולקלוץ עם אוזניות/זמן/משפחה/בקהילה, ולהשאיר סביבה של בחורי ישיבה בכל חור שהם מבקרים.
להורים זה קשה, וגם לכל אלו שסביב.
הם קמים מתי שבא, אוכלים מתי שבא, קשה ולא נחמד להתנהל בסביבה כזו.
רק שאני לא בטוחה שיש משהו שיועיל באמת במצב כזה.

אפשר לנסות להלביש עליהם את הנקיון של החדר שלהם, שופינג או טיולים. - אבל סקפטית לגבי העובדה שיעזור משהו.
פירגונים לא מוגזמים טובים בכל גיל בתנאי שהם מתאימים לאדם ולסיטואציה.

הכרותי עם רווקים היא עמוקה, ועם נסיון. דווקא נשמע לי שלך אין נסיון או יש נסיון אבל כנראה לא מוצלח.
תגובתך באה מתוך האשמה, כעס, ולא מתוך הבנת המצב לאשורו ומכך לא מגיע פתרון.
אז ראשית נדרש להבין את הבחור ואת מצבו והמניעים להתנהגות שאת מדברת עליו.
ואחר שתביני את מניעיו תגלי שלא היית נוהגת אחרת במצב דומה, אז אין פה מה להאשים ולכעוס,
כי עם ישנו דפוס פעולה משותף, בין כל האנשים שנמצאים במצב זה, כנראה זה מושפע מהסיטואציה בו הוא נמצא ולא מרוע, עצלות או מדה רעה!!!
לעצם הענין יש לדעת נקודה חשובה שמגורים משותפים של ילד בוגר עם הוריו זה סיטואציה לא טיבעית ואף מנוגדת

כאשר מבינים את זה הרבה בעיות יכולות להיפתר משום שכל אחד יודע להבין את השני ולבא לקראתו

עלינו להבין שהמציאות שבחור בן ה25 ומעלה נמצא בבית הוריו היא מציאות מנוגדת לטבעו, מכיון שבגיל כזה הוא כבר עצמאי ובוגר שלא מממש את עצמו ואת יכולותיו
וקל וחומר בתוך בית הוריו שהוא מצומק תחת שלטון הבית ואין לו את המרחב בו הוא שולט

וזה ג"כ מנוגד למצב טבעי של בית שלא אמור להכיל בתוכו בגירים כי בית זה לא דירת שותפים.

כמובן שזה מתואר בצורה כללית וגסה, וזה דינמי ומשתנה בין אופיים של אנשים ומצבים שונים.

 

[מוטי דבש]

לעצם הענין יש לדעת נקודה חשובה שמגורים משותפים של ילד בוגר עם הוריו זה סיטואציה לא טיבעית ואף מנוגדת

כאשר מבינים את זה הרבה בעיות יכולות להיפתר משום שכל אחד יודע להבין את השני ולבא לקראתו

עלינו להבין שהמציאות שבחור בן ה25 ומעלה נמצא בבית הוריו היא מציאות מנוגדת לטבעו, מכיון שבגיל כזה הוא כבר עצמאי ובוגר שלא מממש את עצמו ואת יכולותיו
וקל וחומר בתוך בית הוריו שהוא מצומק תחת שלטון הבית ואין לו את המרחב בו הוא שולט

כחבר לחברים שעדיין מצפים ולחלק מהם הורים [כנראה] ללא הדרכה!!!! אתה צודק ומפרט נכון, וכמו שאומרים "אתה מגיב מהשטח"
וזה למעשה מה שכנראה רצה כאן בעיקר להודות בהודעתו בפתיחת האשכול
[אומנם הודעתו היתה של שכניו אבל היא שאלה של הרבה הורים]

 

[לעת עתה]

הכרותי עם רווקים היא עמוקה, ועם נסיון. דווקא נשמע לי שלך אין נסיון או יש נסיון אבל כנראה לא מוצלח.
תגובתך באה מתוך האשמה, כעס, ולא מתוך הבנת המצב לאשורו ומכך לא מגיע פתרון.
אז ראשית נדרש להבין את הבחור ואת מצבו והמניעים להתנהגות שאת מדברת עליו.
ואחר שתביני את מניעיו תגלי שלא היית נוהגת אחרת במצב דומה, אז אין פה מה להאשים ולכעוס,

איך הגעת לזה שיש כאן כעס והאשמה?
אני מבינה את המקום שלהם מאד ומאד, ובמקביל גם את עצמי.
מכיר אנשים שיכולים להכיל 2 הבנות מנוגדות?
להם יש את הצרכים שלהם, ולי את הצרכים שלי.
יש דברים שמרגיזים אותי ואותך למרות שאף אחד לא אשם במצב שלהם.
אין את מי להאשים ואין על מי לכעוס. אבל אני ממש לא חייבת לאהוב את זה.
ומשכך לנסות או לא לנסות למצוא פתרונות, תלוי כמה אנרגיה יש במלאי.
אגב, להכיר ממקום של חלק מהבית/מהשפחה זה שונה מהכירות של חבר/דמות.

 

[א. אדם]

כרווקה אני לא מצליחה להבין את החלוקה הזו בין בחורים לבחורות
כאילו שבחורה בגילאים האלו זה כן בכיף שלה להיות בבית של ההורים בערבי חג ולארח
אבל ממנה כווולם מצפים לנקות ולהיות בבית ואיש לא מחפש בשבילה תעסוקה
למרות שהיא עובדת עד בדיקת חמץ...
והבחורים באים הביתה לשבועיים לפני החג

עריכה- ללא שמץ של זלזול בתורתם חלילה
עריכה נוספת- גם אם לא יצפו ממנה ל"עזרה" עדיין בעיני זה מינימום כאחת שמתגוררת באותו בית

 

[DvoraVidman]

כי עם ישנו דפוס פעולה משותף, בין כל האנשים שנמצאים במצב זה, כנראה זה מושפע מהסיטואציה בו הוא נמצא ולא מרוע, עצלות או מדה רעה!!!

נכון, ואז אחרי שמבינים שזה מושפע מהסיטואציה אז השאלה היא מה עושים עם זה.

לעצם הענין יש לדעת נקודה חשובה שמגורים משותפים של ילד בוגר עם הוריו זה סיטואציה לא טיבעית ואף מנוגדת

כאשר מבינים את זה הרבה בעיות יכולות להיפתר משום שכל אחד יודע להבין את השני ולבא לקראתו

נכון מאד!!!! משני הצדדים.

עלינו להבין שהמציאות שבחור בן ה25 ומעלה נמצא בבית הוריו היא מציאות מנוגדת לטבעו, מכיון שבגיל כזה הוא כבר עצמאי ובוגר שלא מממש את עצמו ואת יכולותיו
וקל וחומר בתוך בית הוריו שהוא מצומק תחת שלטון הבית ואין לו את המרחב בו הוא שולט

וזה ג"כ מנוגד למצב טבעי של בית שלא אמור להכיל בתוכו בגירים כי בית זה לא דירת שותפים.

ואם זה נהיה קצת כן, אז שני הצדדים צריכים להבין את זה. ולהתאמץ על זה.
גבר בן 25 הוא מזמן לא ילד - זה גם לגבי הכבוד שמגיע לו וגם לגבי האחריות שהוא צריך ליטול על עצמו.

 

[לעת עתה]

כרווקה אני לא מצליחה להבין את החלוקה הזו בין בחורים לבחורות
כאילו שבחורה בגילאים האלו זה כן בכיף שלה להיות בבית של ההורים בערבי חג ולארח
אבל ממנה כווולם מצפים לנקות ולהיות בבית ואיש לא מחפש בשבילה תעסוקה
למרות שהיא עובדת עד בדיקת חמץ...
והבחורים באים הביתה לשבועיים לפני החג

ההתמודדות של שניכם לא פשוטה, אבל יש לה מאפיינים שונים.
ממך נדרש הרבה יותר עבודה עצמית - שבטח אין לך כח אליה.
מחזיקה לך אצבעות.

 

[ליליאן]

עלינו להבין שהמציאות שבחור בן ה25 ומעלה נמצא בבית הוריו היא מציאות מנוגדת לטבעו, מכיון שבגיל כזה הוא כבר עצמאי ובוגר שלא מממש את עצמו ואת יכולותיו

הוא מוזמן לממש יכולות
אחד הדברים שכתבו פה זה התסכול שהם לא עושיםבשביל זה כלום.

אפשר ללמוד תחביבים או מיומנויות מהצד כמו
נגינה, ציור, צילום, עריכה, עימוד, אולי אפילו מקצוע תורני כמו סת"ם או מילה
אפשר להתנדב בחוץ או בפנים, ברעש או בשקט
אני מבינה את המגבלות והשם וכל זה - גדלתי בבית של בנים -
וזה בעיניי תופעה ממש לא בריאה שאין אפיק יצירתי למימוש יכולות
לסיפוק, ווויסות רגשי, לענין, לעבוד חוויות פנימיות, לחדות יצירה. אפילו להפרשת דופמין מתור עשיה.

וקל וחומר בתוך בית הוריו שהוא מצומק תחת שלטון הבית ואין לו את המרחב בו הוא שולט

וזה ג"כ מנוגד למצב טבעי של בית שלא אמור להכיל בתוכו בגירים כי בית זה לא דירת שותפים.

כמובן שזה מתואר בצורה כללית וגסה, וזה דינמי ומשתנה בין אופיים של אנשים ומצבים שונים.

ודווקא לכן כשאתה נמצא כבר בתוכו,
תפתח ת'ראש -
גם ההורים שלך בני אדם,
גם להם לא טבעי ולא נוח,
גם להם אפשר לעזור.

אגב בעולם אנשים חיים בבית הורים עד גיל 30 כדי לחסוך
ובנות נשארות בבית ההורים עד גיל 35 וגם 40
חברות טובות שלי
זה לא קל לאף אחד
אבל יחס מכבד זה מינימום ועזרה בבית זה אנושי וערכי.

 

[בעיקר להודות]

מתפעל מההתפתחות והשיתוף בדיון ובתגובות
פשוט קריאה להורים תקבלו הדרכה והכוונה
והבוגרים והבוגרות בבית ירגישו מאוד בנוח וברוגע עם ולמרות העבודות
וכמובן כדאי מאוד גם התייעצות/הדרכה/הכוונה לבוגרים ובוגרות איך לעבור את החודש הזה בפרט [כולל אב וסוכות] ואת התקופה הזו בכלל

כשכן לכאלו העברתי להם את תגובת "מוטי דבש", וממש מתוק מדבש, השינוים מורגשים היטב תוך יממה והבנים מגיבים בהתאם והתחושה מאוד טובה ומרגיעה
למילים טובות ולנתינה קטנה יש השפעה טובה רבת עוצמה

 

[גל של תקווה]

יש סגולה שכתובה בספר דרך השידוך
וחייב להדגיש שלא תמיד עובדת כנדרש
[ניסיתי זאת על אחיין שלי במשך 3 שנים ורק בשלישית זה עבד, כי לא עשו אותה נכון בשנתיים הקודמות, וכשעבד טוב הבינו למה, כי הבחורה הייתה 17.5 והוא היה 24]
לוקחים את הזרוע שהיה בקערה ומחביאים אותו באיזשהו מקום במקרר, בחוה"מ שמים אותו בכיס הבגד העליון הימני של הבחור המיועד או הבחורה המיועדת ללא ידיעתו/ה, וכשימצא את הזרוע - זו סגולה לשידוך עד פסח בשנה הבאה

מה זאת אומרת לא עשינו טוב?
תוכל לפרט אני לא רוצה לפספס..

 

[מוטי דבש]

מה זאת אומרת לא עשינו טוב?
תוכל לפרט אני לא רוצה לפספס..

הסגולה היא לשים בחוה"מ בכיס הימני של הבגד העליון ללא ידיעת הבחור/ה [הגרוש/ה]. כשהבחור היה בגיל 21 שמו לו את הזרוע בכיס הימני בחג, בגיל 22 שמו בטעות בכיס השמאלי, בגיל 23 נתנו לו לאכול כסגולה בסעודת יו"ט ביום כי בהלכה כתוב שאסור ליזרוק את הזרוע, והשאירו חתיכה ושמו בכיסו אבל הוא ראה מהצד ששמים, בגיל 24 שמו כמו בסגולה בכיס ימני ללא ידיעתו, ובאירושים בחודש אדר [כמעט שנה אח"כ] שמעו שהיא בגיל 17.5 ואז הבינו למה היו הטעויות....

 

[עושה שכל]

איך הגעת לזה שיש כאן כעס והאשמה?
אני מבינה את המקום שלהם מאד ומאד, ובמקביל גם את עצמי.
מכיר אנשים שיכולים להכיל 2 הבנות מנוגדות?
להם יש את הצרכים שלהם, ולי את הצרכים שלי.
יש דברים שמרגיזים אותי ואותך למרות שאף אחד לא אשם במצב שלהם.
אין את מי להאשים ואין על מי לכעוס. אבל אני ממש לא חייבת לאהוב את זה.
ומשכך לנסות או לא לנסות למצוא פתרונות, תלוי כמה אנרגיה יש במלאי.
אגב, להכיר ממקום של חלק מהבית/מהשפחה זה שונה מהכירות של חבר/דמות.

ודווקא לכן כשאתה נמצא כבר בתוכו,
תפתח ת'ראש -
גם ההורים שלך בני אדם,
גם להם לא טבעי ולא נוח,
גם להם אפשר לעזור.

אגב בעולם אנשים חיים בבית הורים עד גיל 30 כדי לחסוך
ובנות נשארות בבית ההורים עד גיל 35 וגם 40
חברות טובות שלי
זה לא קל לאף אחד
אבל יחס מכבד זה מינימום ועזרה בבית זה אנושי וערכי.

מסכים לגמרי שההתחשבות צריכה לבא משתי הכיוונים וודאי שעל הבחור לנהוג בכבוד
אבל כאן עסקינן בהורים
וההדגשה שרציתי להדגיש כאן להורים - היא קודם כל שיש כאן בעיה!!! והבעיה היא אוביקטיבית לגמרי תלוית סיטואציה ולא סוביקטיבית לבחור, ואכן הבעיה צריכה פיתרון, (והפיתרון היא עצם המודעות של שני הצדדים וההתחשבות ההדדית)
אני מכיר בחורים שנשארים בישיבה,
וישנם בחורים שלא מודעים לכך והם חווים תיסכול ולא יודעים לפרש את זה לעצמם.

הוא מוזמן לממש יכולות
אחד הדברים שכתבו פה זה התסכול שהם לא עושיםבשביל זה כלום.

אפשר ללמוד תחביבים או מיומנויות מהצד כמו
נגינה, ציור, צילום, עריכה, עימוד, אולי אפילו מקצוע תורני כמו סת"ם או מילה
אפשר להתנדב בחוץ או בפנים, ברעש או בשקט
אני מבינה את המגבלות והשם וכל זה - גדלתי בבית של בנים -
וזה בעיניי תופעה ממש לא בריאה שאין אפיק יצירתי למימוש יכולות
לסיפוק, ווויסות רגשי, לענין, לעבוד חוויות פנימיות, לחדות יצירה. אפילו להפרשת דופמין מתור עשיה.

אני מסכים איתך תאורטית אבל אני לא יודע מאיזה מקום את מדברת,
כנראה לא מהמקום שהם נמצאים, ולכן קל לך ל"הזמין אותם לממש את יכולתיהם"
ואם הם לא עשו את זה עד עתה, זה לא בגלל שלא הזמנת אותם,
אלא כנראה בגלל שהם נמצאים בסיטואציה שונה ממך,
וודאי שצריך להניע אותם לדברים הנ"ל אבל קודם כל להבין אותם, ואח"כ נוכל לעזור להם.

 

[שמחה וברכה]

אשתף ביוזמה של הורים במשפחה שהיו בה עד לפני שנה 4 בחורים בגילאי 26-34
(ב"ה 4 חתונות מסיון תשפ"ג עד שבט תשפד. גם השתמשו בסגולת הזרוע , ביקשו ממשפחות צעירים שלא היו צריכים את הסגולה)

מחמאות קצרות ומתדלקות על כל יוזמה ועשייה [כולל תפילה במניין וברכת המזון מהכתב]
ארוחות מלאות ומשביעות עד בדיקת חמץ
יצאו עם המשפחה לטיולים עד יום יב ניסן
לא ביקשו מהילדים עזרה לחג אבל כל עזרה הביאה מחמאות ושי נוסף
הארוחות המגוונות היו עם מאכלים ומשקאות שהבחורים אוהבים כולל שירים וכדו'
בסעודות השבת והחג לא האריכו הרבה וההקשבה וההשתתפות היתה מלאה
ההורים היו פתוחים עם הילדים בכל תחום ונושא ללא שום דחייה או ביטול או עיכוב
בשעה או בדקות שבחור נח - השתדלו לא להרעיש. [את הניקיון לחג התחילו כבר בחודש שבט כדי לימנוע לחץ בחודש ניסן]
ביקורי משפחות בחג או לפני ואחרי - רק בשיתוף הילדים ובהסכמתם
וכל זה גרם לכבד את ההורים בכל צעד ובכל שיתוף

שיתפתי בהנ"ל את אחד המטפלים באירגון "ביתנו החדש"
והסכים על הכל שזה חלק מהבסיס לאווירה טובה בין הורים וילדים
נהנה מהשורות על הנסיעה עם ההורים ועל הכבוד שניגרם להורים
וכן הסכימו על כך רבנים ועסקנים שונים העוסקים בחינוך.
"מוטי דבש" ידעת את מי לצוטט ברעיונות מעשיים.

(וכן הזדמן לישמוע מהורים לילדים בגילאי 25 ומעלה
ששינו את האווירה בבית לטובה באופן משמעותי מאתמול [ד] בבוקר
והילדים הפתיעו אותם אתמול [ד] בערב "אנחנו נשארים"
וההורים ההמומים התרגשו מעצם השינוי מצידם והשמחה היתה מעבר למצופה)

 

[המליונרית]

כל הניקים החדשים
לא הבנתי מה העניין לקדם ניק מסוים ולהעביר את דבריו להורים שכבר עשו וראו ישועות תוך יום
וגם איש חינוך כבר הספיק לעבור על הדברים .......
@מוטי דבש אתה ממש חובב סגולות ומאמין בהם

 

[rrrry]

כרווקה אני לא מצליחה להבין את החלוקה הזו בין בחורים לבחורות
כאילו שבחורה בגילאים האלו זה כן בכיף שלה להיות בבית של ההורים בערבי חג ולארח
אבל ממנה כווולם מצפים לנקות ולהיות בבית ואיש לא מחפש בשבילה תעסוקה
למרות שהיא עובדת עד בדיקת חמץ...
והבחורים באים הביתה לשבועיים לפני החג

עריכה- ללא שמץ של זלזול בתורתם חלילה
עריכה נוספת- גם אם לא יצפו ממנה ל"עזרה" עדיין בעיני זה מינימום כאחת שמתגוררת באותו בית

החלוקה בין בחורים לבחורות הוא מאוד פשוט.
רווקה מבוגרת בדרך כלל עובדת ויש לה סדר יום מאוד מסודר ומימוש עצמי.
רווק מבוגר שנמצא בישיבה ברוב המקרים אין לו סדר יום מסודר (וגם אם יש איזה שהוא סדר יום הוא לא באמת מחויב לשום דבר), והוא לא מממש את עצמו בכלל.
החיים שלו בדרך כלל רצף של תסכולים שלא מביאים אותו לשום מקום.
והעיקר שכשמבררים עליו שומעים שהוא יושב ולומד... (הסיכוי שלו להתחתן עם בחורת סמינר קלאסית זה רק אם הוא כל היום בישיבה, ממילא ככה זה נראה)

 

[ליליאן]

החלוקה בין בחורים לבחורות הוא מאוד פשוט.
רווקה מבוגרת בדרך כלל עובדת ויש לה סדר יום מאוד מסודר ומימוש עצמי.
רווק מבוגר שנמצא בישיבה ברוב המקרים אין לו סדר יום מסודר (וגם אם יש איזה שהוא סדר יום הוא לא באמת מחויב לשום דבר), והוא לא מממש את עצמו בכלל.
החיים שלו בדרך כלל רצף של תסכולים שלא מביאים אותו לשום מקום.
והעיקר שכשמבררים עליו שומעים שהוא יושב ולומד... (הסיכוי שלו להתחתן עם בחורת סמינר קלאסית זה רק אם הוא כל היום בישיבה, ממילא ככה זה נראה)

אז למה שחברה אנחנו ממשיכים לעודד את זה?
שאין סדר יום מחויב לשום דבר?

 

[א. אדם]

החלוקה בין בחורים לבחורות הוא מאוד פשוט.
רווקה מבוגרת בדרך כלל עובדת ויש לה סדר יום מאוד מסודר ומימוש עצמי.
רווק מבוגר שנמצא בישיבה ברוב המקרים אין לו סדר יום מסודר (וגם אם יש איזה שהוא סדר יום הוא לא באמת מחויב לשום דבר), והוא לא מממש את עצמו בכלל.
החיים שלו בדרך כלל רצף של תסכולים שלא מביאים אותו לשום מקום.
והעיקר שכשמבררים עליו שומעים שהוא יושב ולומד... (הסיכוי שלו להתחתן עם בחורת סמינר קלאסית זה רק אם הוא כל היום בישיבה, ממילא ככה זה נראה)

קודם כל (כתבתי את זה כבר באשכול אחר) באמת יש ער עצום בחברה החרדית בין רווקים לרווקות
לטובת הרווקות מבחינת מה הן יכולות לעשות ביום, ומה בחור לא יכול (גם אם הוא רוצה לשבת וללמוד, עדיין יש כל כך הרבה קשיים)
אני לא אחזור על עצמי שוב
(אגב, זה גם יכול להיות הפוך, שבחורה יחסית מבוגרת אמנם עובדת מסודר והכל אבל תכלס בסוף אחרי שעות העבודה היא לבד, לא כמו בחור בגילאים שצוינו שלרוב עדיין נמצא במסגרת ישיבתית)
לגבי "מימוש עצמי"- אני מבינה את הכוונה ונוטה להסכים

אבל- זה לא סותר את כל הנכתב לעיל
מה קשור לתעסוקה בשבילם ומה קשור לניקיון בבית של ערב פסח?

 

[עושה שכל]

אבל- זה לא סותר את כל הנכתב לעיל
מה קשור לתעסוקה בשבילם ומה קשור לניקיון בבית של ערב פסח?

הבנה בסיסית בפסיכלוגיה מה מניע אדם לעבוד, תסייע להבין מדוע אותו מתבגר לא עוזר בבית,
הרי התופעה הזאת לא נמשכת אחרי החתונה, א"כ ברור שזה נובע מהמצב בו הוא נמצא.

 

[rrrry]

אז למה שחברה אנחנו ממשיכים לעודד את זה?
שאין סדר יום מחויב לשום דבר?

כי בחורות בגיל 32 עדיין מחפשות בחור שיושב ולומד 3 סדרים.

מה קשור לתעסוקה בשבילם ומה קשור לניקיון בבית של ערב פסח?

תחשבי על בחור שכל השנה נמצא בישיבה, לא צריך להביא משכורת ולפרנס אין לו אחריות לשום דבר, ולא חייב לאף אחד כלום. בהרבה ישיבות אפילו שוטפים לו את החדר פעם או פעמיים בשבוע, מידי פעם הוא עולה קצת לביהמ"ד לבקר.
לרבנים בישיבה אין מה לעשות איתו, ורק מחכים ליום שהוא יעזוב.
הבחור מרגיש ויודע שזה המצב, וגם מי שרוצה לעשות עם עצמו משהו אין לו אפשרות לעבוד כי זה יזיק לו בשידוכים. ככה הוא מעביר עוד יום ועוד יום כולו רצף של תסכולים.
כל זה עוד בלי כל הכאב והאכזבה מעוד פגישה ועוד פגישה, ויש הצעות ואין הצעות, וכל הכאב שהוא פוגש חברים מהועד שלו עם 3-4 ילדים...
הוא חוזר לבית ופתאום מצפים ממנו שהוא יזוז או יקום בשעות נורמליות, זה פשוט קשה לו מה לעשות...
זה לשנות סדרי בראשית.