דיון נספח לאתגר- לא בוחרים בזכות השתיקה

  • הוסף לסימניות
  • #21
שריקות מסובבות אותם, מרטיטות את האוויר ביללה פצועה. צורחת.

ירח של לילה מבריק מולם לרגע, נפרד מהם בדמעות כבדות של גשם, מתכסה בשמיכה טלואה של עננים. וחושך.
כינור מרטיט שם ברקע.

האדמה היא מעבירת קולות מצוינת, הוא מצליח לזהות את הסימפוניה, התשיעית של בטהובן. כמה נחמד. לא יכול היה לאחל לעצמו מוות מלא השראה יותר מזה. למות לצלילי סימפוניה מוזיקלית.

"נו?" רוברט מועך אותו חזק יותר לאדמה, והבוץ שעד עכשיו היה סתם עוד פריט שולי בנוף שמולו, ממלא את כל שדה ראייתו, רטוב ודביק כמו שבוץ אמור להיות.

הוא מנסה להניע לשון, להרעיד מיתרים בגרונו, אבל מסתבר שמגף על העורף לא רק מקשה עליך לנשום.

חליל חותך את הסולם הרביעי, והמודולציה שהוא עושה גורמת לדני להעריך את המוכשר, למרות המצב העגום בו הוא נמצא.

הוא עוצם עיניים, מניח להוריקן שבמוחו להתנפל עליו.

צחוק. היה צחוק, אי שם בזיכרון העמוס שלו. קליפה של רגע ישן. אולי יולי. אולי מאי.
ושמש אביב שפיזזה מולו, שותלת נקודות של אור על לחי תפוחה.

"אז תדבר כבר." הקול של רוברט נורה ממרחק של עשרים שנה ואין סוף טיפות של גשם.
אין בו כעס, בקול. רק עייפות דביקה, כבדה, ולחץ שרפה באחת.

הוא מניע בעדינות צוואר, ממשש כתמים שהותיר מגף חום על עורו.

רוח פורעת בשערו הרטוב, נושאת איתה רחש תנועה חרישית, פלסטיק מחליק על מתכת.

"אתה יודע איפה אנחנו, כן?" רוברט נושף לאוזנו מילים, תצרף אותיות שמחפשות מקום בראשו.
הוא נשמע... אחר. כמעט עדין.

דני שותק.

הוא יודע. הוא שונא את זה שהוא יודע.

הם על הבמה. הבמה ההיא. הוא מתכווץ עמוק לתוך עצמו, מנסה להתגונן מול הסופה שבכוח סוחפת אותו אליה, מסחררת אותו במערבולת בלתי אפשרית. התזמורת כבר לא מופיעה כאן מאז הפעם ההיא, מאז שהוא ברח באמצע הופעה, וקורות העץ שהבריקו אז מולו מלאות עכשיו בטחב ובוץ שהערים עליהם הזמן.

– אבל רוברט. רוברט.

הוא החזיר את הצלילים לחיים. הרעיד בתוכו מיתרים שמזמן חשב שהחלידו.

רעם מחריד אותו לרגע, מנפץ שאריות של עבר. ."חשבתי שזה ייתן לך קצת... אווירה "
רוברט מחייך, אבל דני לא רואה את זה.

"גם לי לקח זמן להבין מה הרג אותי כל השנים האלה. זה לא אתה. לא האשמה. זה הצלילים שנקטעו. הקונצ'רטו שלא נגמר "

ברק קורע את השמיים, מבזיק מולם אור. רוברט תמיד אהב דרמות. ומטאפורות מרטיטות בהחלט היו שחקני הבית במגרש שלו.

"אני רוצה שתספר לי, דני. את האמת. לא את הגרסה של הדו"ח. לא את מה שמכרו לנו בשת"פים. אותך. את הצליל האמיתי שלך."

שתיקה סמיכה נופלת ביניהם. ומוחו ריק פתאום כל כך. דני בולע.

ואז הוא מתחיל לשיר.

שתי שורות.

קטע מתוך "אלגרטו". קולו מעוות, חנוק. צרידות של אדם ששכח לבטא תקווה. שקבר את עצמו מתחת לשכבות של קרח.

ורוברט- הוא לא מגיב. הוא מתיישב על פיסת היסטוריה לצידו, עוצם עיניים.

הגשם ממשיך לטפטף מעליהם, וקסם עוטף אותם.

ובטהובן... בטהובן דווקא מגיע לסוף.
@אנדרומדה , וואו, קטע מדהים. תיאור מהפנט. תפאורה פנטסטית.
רק אשמח אם תספר כאן בנספח את הרקע לחקירה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
@Ruth 7884 אהבתי ממש! לקחת את הנושא - החקירה ועשית אותו למשהו יצירתי, מיוחד ומרגש.. אהבתי מאוד!
@שמואל אגסי קטע הזוייי מטורףף אבל כל ככ טוב! כתיבה חבל על הזמן. חדה וברורה, אהבתי את זה שהשורות קצרות..
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
  • הוסף לסימניות
  • #24
  • הוסף לסימניות
  • #26
העליתי קטע לאתגר, ואשמח לביקורת עליו.
כמובן שאני לא מתיימרת לכתוב את המציאות בדיוק כפי שהיא הייתה, ניסיתי להיצמד למקור כמה שאפשר לפי הידוע לי, אך מן הסתם ייתכנו טעויות. הכל בערבון מוגבל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
העליתי קטע לאתגר, ואשמח לביקורת עליו.
כמובן שאני לא מתיימרת לכתוב את המציאות בדיוק כפי שהיא הייתה, ניסיתי להיצמד למקור כמה שאפשר לפי הידוע לי, אך מן הסתם ייתכנו טעויות. הכל בערבון מוגבל.
אהבתי ממש!
רעיון מבריק, וכתיבה יפיפיה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
העליתי קטע לאתגר, ואשמח לביקורת עליו.
כמובן שאני לא מתיימרת לכתוב את המציאות בדיוק כפי שהיא הייתה, ניסיתי להיצמד למקור כמה שאפשר לפי הידוע לי, אך מן הסתם ייתכנו טעויות. הכל בערבון מוגבל.
אמן. בקרוב ממש.
חי כל כך.
את בטוחה שלא היית שם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
ראשית, תודה שהאתגר ננעל רק יממה תמימה אחרי צאת החג.
ככה הספקתי לשרבט משהו בין הבישולים להחזרת הכלים לארונות הפסח.
שנית: אם יש בקטע שהעלתי שגיאות כתיב וכו', פנו לר' פסח שהשתולל בביתי בשבוע האחרון. תיבת התלונות שלו מלאה כמובן, אבל תמיד אפשר לדחוף איזו תלונה נוספת.

כל אלו שלא סימנתי בלייק את הקטע שלהם: עמכם הסליחה, כל הקטעים לאתגר הזה מצאו חן בעיניי, אלא שמפאת קוצר הריכוז והזמן - רק חלקם סומנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
@אנדרומדה , וואו, קטע מדהים. תיאור מהפנט. תפאורה פנטסטית.
רק אשמח אם תספר כאן בנספח את הרקע לחקירה.
דבר ראשון תודה רבה:)
הרקע האמת היא השראה שנפלה עלי אחרי איזה שיר🤭
אבל הסצנה שעמדה לי בראש היא כזאת- דני, מנצח על הופעה שבמהלכה קרה איזה ארוע שהושתק. הוא ממקומו קלט משהו, נטש את הבמה ונעלם.
רוברט, שהיה אז בהופעה והכיר את דני מחליט להתחקות אחריו כדי לעמת אותו עם העבר ומה שקרה אז.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
@קפטן אמריקה תודה רבה על האתגר המאתגר!
חלקן מרגישות כמו קלישאה של עצמן, חובבי קריאה יוכלו לצפות את הדיאלוג המתנהל בהן מתחילתו.

אישית אני חושב שהאתגר הזה היה רעיון מבריק!. להחיות סצנות לעוסות זה בהחלט חשוב ונחוץ, במיוחד כשבאים לכתוב סיפור. שאפו!
תודה רבה לכל שאר הכותבים המוכשרים.

@ניהול קהילת כתיבה אשמח שייצרו איתי קשר, פשוט אין לי אפשרות לשלוח הודעות אישיות
 
  • הוסף לסימניות
  • #36

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה