דרוש מידע הקיר הרביעי/דבורי רנד

ברור שיש אנשים כאלה שמסתובבים סביבינו וקיימים במציאות והם הורים לילדים/ בוסים לעובדים. ובשיטתיות הם גורמים לקרבן שלהם להרגיש פירור, כלום, אפס... אבל ההתמודדות היא גם על ה"אהובים" עליהם, זאת לא באמת אהבה אלא זו אהבה מזויפת ואינטרסנטית שגורמת לבלבול גדול, כי הם אלופים בלגרום למניפולציות רגשיות לקרובים אליהם...
כמה חשוב להיות מודעים לכך שאנחנו לא אמורים לפחד מאף אחד ולחזק את הבפנים שלנו ולהתרחק כמה שאפשר מטיפוסים חולים כאלה. (זו מחלה לכל דבר... הנפש שלהם חולה. והפחד הוא שרובם לא מודעים לזה...)
מכירה מקרוב נערה שהתמודדה כמו בקה, אך היחס המשפיל של אמא שלה שגרמה לכל המשפחה למאוס בה, גרם לה להתמוטטות נפשית והיא לא צליחה לשקם את עצמה...
כמה אחריות יש לנו כהורים לתת חוסן לילדים שלנו, וכאנשים לחפש את ה"בקות" שמסתובבות/ים בינינו ולתת להם חום ואהבה והכי חשוב להחזיר להם את האמון בעצמם!!
מסכימה עם כל מילה, ניתוח מדויק של האמא.
אכן הכי חשוב להחזיר להם את האמון והכבוד שלהם.
חיבוק לכל מתמודד/ת!!
 
טוב
חייבת להגיב כאן ובכלל
@אוראל סולטן -ביקורת מצוינת!
נהניתי מאד
@dvory
קודם כל תודה
על העלאת המודעות
אני בת למשפחה רעילה
וזה קשה ממש! ממש! ממש!
תוך כדי קריאה,
בכיתי ממש
והרבה פעמים הפסקתי לקרוא בגלל הקושי הרגשי
ותודה על בספר המדהים

אבל
אני חייבת לציין
שהתהליך שבקה עברה כאן
היה בסוף קצת לא אמין-כלומר, מניסיון עצוב וכואב
זה לא הוקוס פוקוס
שאבי לקח אותה
ואמר מחול לך בבית החיים
וקצת טיפולים בעבר אצל סילבי
וזה נגמר
אני עושה עבודה קשה
אבל ממש קשה
נלחמת בשיניים ובציפורניים
משלמת הון תועפות לטיפול אצל פסיכולוגית קלינית
אבל הבור הזה
כל כך עמוק
חשוך וכואב!!!
וזה לצערי תהליך ארוךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
(ממה שבדקתי-באזור שנתיים טיפול!)
וגם מעניין-
שזה לא השפיע על ההורות של בקה
כי אצלי
לצערי
זה כל הזמן קופץ:(
היה לי עוד המון מה להגיב ולכתוב תו"כ קריאה
אבל כמו ש @אוראל סולטן כתב-
כשמתיישבים לכתוב-
המילים בורחות...
ואגב
@בת שבע ו
הבעיה היא עם כל ה"בקות"
שהרבה פעמים-
לא רואים עליהם כלום מבחוץ
הם רק אוכלים את עצמם בלי סוף מבפנים
ושום מילה טובה שתתני להם לא נקלטת
כי האדמה שלהם ספוגה רעל
והרעל דוחה כל מילה טובה-כי אם היית יודעת מי אני באמת...
לא היית אומרת את המילים הטובות/המחמאות
- זו המחשבה הראשונה של המורעלים:(

ותודה למי שקרא עד כאן:)
 
וגם מעניין-
שזה לא השפיע על ההורות של בקה
אני חושבת שדרך ההורות שלה בקה מבינה גם כמה לא הוגן היחס שהיא קיבלה מאמא שלה
מה שכילדה היא לא יכלה להרשות לעצמה להבין
והיא בעצם מעניקה גם לבקה הילדה
אני ממש מסכימה שהסוף עבר לכיוון יותר סיפורי אוטופי
אבל הסיפור עצמו אמיתי וכואב כל כך
 
אני שמה את זה לזכות בעלה והמשפחה היפה שהיא בנתה
ועוד אי אילו אנשים טובים בחייה
והפסיכולוגית המוזכרת בין לבין
וואו עד עכשיו התאפקתי, אבל נשברתי... חייבת להגיב. חייבת את זה לבקה. לבקות.
תקשיבו לי טוב!!! הדרך ה...וואו שבקה עשתה, היתה המון בזכות אבי. המון בעזרת אמא שלו. המון יד ביד עם אמונה. וכן- המון בכח שנתנה בה יסכה. הכל נכון.
אנשים טובים, שאפשר רק לקנא בהם. לנסות, לנסות ללמוד מהם.
אבל!!!
בקות, פליז. אני שמה פה את כלללל הלב שלי...
רק אתן יודעות.
רק אתן יודעות, עד כמה סמיך ודביק הבוץ הזה.
כמה לבדדד הלב מסוגל לשאת, וכמה הוא כבר לא מסוגל...
כמה מילה יכולה לשרוט מבפנים, כמה מבט יכול לשפד במשך שנים, כמה פרצוף (וחצי) יכול ליצור קמט בנשמה. לעולם.
כמה אכזבה היא מדבקת. כמה מרה ההבנה שמבליחה בך, בשבריר שניה. הם צודקים! אני באמת כזאת... כמה היא הולמת בך. צולפת. משתקת.
כמה הנפש צמאה לאהבה, כמה היא מתייסרת כשהיא איננה. כמה היא מאמינה שוב לפאטה מורגנה. נוגעת. נעלם... ("בקה אוהבת לגעת בדברים שלא שייכים לה"???) וכמה היא מאיימת להתייבש אז, הנפש...
כמה שורפתתת האשמה, וכמה היא משכנעת. שתיכן יודעות את האמת. את- כבר לא.
וכמה זה מאבק לא שקול. את חלשה כ"כ. מרוקנת. ואף אחד לא מריע לך ביציע. ואף אחד לא מתפלל לשובך בשלום, לשלום.
וכמה. כמה אכזבות יכול לב אחד לספוג. כמה תקוות יכולות להתנפץ, לזעזע אותו. לטשטש גבולות. כמה רגשות יכולים לסעור בו, מאיימים להטביע. דוחקים בך להביט אל המציאות בעיניים (רטובות) ולהרים דגל לבן.
כמה שהתהום קרובה. וכמה קשה שלא ליפול אליה.

ורק אתן יודעות!!!
רק אתן יודעות, כמה חזקות אתן. כמה לוחמות. כמה טובות!!!
כמה אומץ נצרך, בכדי לראות את המציאות. להסיט את מסך האשליה, להסיר את המגננות, ולהודות לראשונה: היא לא אוהבת אותי. וכמה זה סוף. וכמה זאת התחלה.
כמה עוצמה צריך, בכדי לעמוד מול, לעמוד על. לסרב. למשוך כתף.
וכמה המצפון, משת"פ שכמוהו, חוגג על הדם. את כל כך רעה! בת חצופה! מורדת! וכמה חזק את סותמת אוזניים. ממלמלת באובססיה משפטים שכתבה איתך סילבי. נאחזת בעתיד שתארה לך.
כמה זה לא יאומן, שיש בך כל כך הרבה רגישות. כמה מהר את מזהה עיניים כבויות, כוויות. כמה את נמסה מהן. כמה עדינות ורוך יש בך. ואהבה. כמה טוב.
וכמה מאושר הרגע הזה, שאת מבינה. יש מי שאוהב. תמיד היה. וכמה הוא אוהב! וכמה הוא נוכח! נוכחות יציבה, לא מתעתעת--- וכמה הוא רוצה לשמוע ממך! אפילו לקשקשת הוא מטה אוזן באהבה--- וכמה הוא סומך! איזה אוצרות הוא מפקיד בידך--- וכמה אכפת לו ממך! כמה דמעות הוא מזיל איתך בלילות--- וכמה הוא יודע, פשוט יודע, שאת טובהההה. וכמה, יום אחד, גם את תדעי.
אני שמה את זה לזכות בעלה והמשפחה היפה שהיא בנתה
ועוד אי אילו אנשים טובים בחייה
והפסיכולוגית המוזכרת בין לבין
לא!!!!! אני צועקת את הלא הזה. מותר לי. אני צועקת אותו לכל הבקות. הבקות שעדיין לא רואות את האופק. שעדיין לא זכו לבית. שעדיין אין להן "אבי". ו"אמא של אבי". שעדיין לא מחבקות ילדים ממיסים. שעדיין לא פגשו פסיכולוגית. כי וואו כמה אומץ זה דורש!!!!! כמה כנות! כמה רצון! ועדיין. הן בקות מדהימות. רגישות. טובות לב. מסורות. אוהבות. האמת? אולי לא הייתי צריכה לתת פה סופרלטיבים. לא אמורה להצדיק את קיומן. אז לא: הן בקות. טובות כל כך!!!
וגם עליכן יבואו ימים טובים. וכמה שפע ה' ישפוך עליכן!!! וכמה הלבבות המכווצים עוד יתרחבו!!! וכמה טוב יהיה!!! כל כך טוב...
וכמה הטוב הזה לא ייזקף לזכות אף אחד אחר. יש אנשים טובים, ונס שיש. יש מי שמושיט יד, יש מי שפותח לב, יש מי שנותן בך חלום. ולא. אני לא שמה את הטוב שיבוא לזכותם. אני שמה את זה לזכותך!!!

כמה יגיע לך הטוב הזה! כמה מגיע לך. כבר עכשיו. כמה!!!

אני יודעת, פוסט ארוךךך...* מסכימה בכל זאת לקרוא אותו שוב, להיזכר למה?

*מנסה להתנחם: זאת קשקשת, אבל היא נכתבה בהמון אהבה והערכה... סה"כ קשקשת חיובית...
 
@dvory , נכון אני צודקת?
לא מתערבת בחוויית הקריאה שלך. אם יסכה שביקרה אצלך תימניה - מי אני שאומר אחרת?
רק מזכירה את אפפל-שטרודל של סבתא :).
כאילו הוא התחיל ישר היה עלילה יפה של יונית וכל זה עוד לפני שקולטים מה קורה
מי זאת יונית?
ועוד אגב, מתי קלטתם שליויו קוראים יואל?
לאורך כל הספר ניסיתי לחשוב מה השם האמיתי שלו ולא הברקתי עד כדי יואל.
מסתדר לי שדבורי קודם חשבה על הכינוי החמוד ואז מצאה את השם;)
השם והכינוי דווקא באו באותו יום :)
מצרפת ביקורת מעולה של @אוראל סולטן על הספר.
תהנו!
@אוראל סולטן
אין לי הרשאה בקהילת כתיבה, אז פה:
ביקורת מרחיבת לב ומצמיחת נפש. תודה גדולה עליה.
ותודה ענקית לכל מי שסיפרה על המפגש בינה ובין המילים שלי. ריגשתן ושימחתן מאד מאד.
ספיישל תודות ל:
@rrrrrrrrrrrrrr
@אסטרטנאוטית
על פוסטים אמיצים. הלוואי באורו תראינה אור.
 
@אוראל סולטן
אין לי הרשאה בקהילת כתיבה, אז פה:
ביקורת מרחיבת לב ומצמיחת נפש. תודה גדולה עליה.
ותודה ענקית לכל מי שסיפרה על המפגש בינה ובין המילים שלי. ריגשתן ושימחתן מאד מאד.
תודה ענקית לך על הספרים המדהימים ועל כל השאר.
מחכים כבר לקרוא על גב ספר את 'פה ושם' ואת 'קל וחומר'. (ואת כל השאר שעדיין לא קראתי ואני לא זוכר את שמותם...)
 
חוץ ממה שבער לה לשדך את יסכה לאבא של בקה...
כן זה באמת היה קטע מבאס
אבל לא הרס לי את הדמות
חלק מהפשטות שלה, היא לא חשבה יותר מידי
פשוט הייתה אישה אוהבת ומפרגנת
 
חוץ ממה שבער לה לשדך את יסכה לאבא של בקה...
הקטע של השידוך- לקח את יסכה למחוזות רעים מאד
עד אז היא הייתה ממש דמות יפה וטובה בעלילה
מהרגע שהיא הסכימה לשידוףך היא נהייתה רעה ולא לעניין בכלל
 
הקטע של השידוך- לקח את יסכה למחוזות רעים מאד
עד אז היא הייתה ממש דמות יפה וטובה בעלילה
מהרגע שהיא הסכימה לשידוףך היא נהייתה רעה ולא לעניין בכלל
חושבת שזה ממש בא לשקף את הרעילות של המשפחה, שהרעילה גם את יסכה כל כך עמוק
לא?
 
חושבת שזה ממש בא לשקף את הרעילות של המשפחה, שהרעילה גם את יסכה כל כך עמוק
לא?
לא בטוחה
עצם זה שהסכיהמ לשידוך זה מראה משו מאד מהותי עליה
איזו מן חברה הולכת להתחתן עם אבא של חברתה הכי טובה?
 
לא בטוחה
עצם זה שהסכיהמ לשידוך זה מראה משו מאד מהותי עליה
איזו מן חברה הולכת להתחתן עם אבא של חברתה הכי טובה?
אישה שמאד נואשת לזוגיות, אולי?
וזוגיות יציבה וטובה חשובה יותר מחברה טובה, גם מחברה הכי טובה.
אבי היה בעל בסדר
לא כזה מוצלח כמו שעושים אותו פה.
אנושי ונורמלי לחלוטין, אבל לא מעבר.

אמא של אבי באמת הייתה מקסימה
אבי היה בעל לגמרי נורמלי ובסדר
לא חושבת שהיה בו משהו מושלם מדי
אולי הוא מצטייר ככה כי הוורבליות שלו היא יותר נשית ופחות אופיינית לגברים

ו @dvory איזה כיף שאת פה
אני ממש סקרנית לשמוע איך וממה נולד הפרק של האיקסים האדומים, מקווה שאפשר לשאול :)
 
פתאום חשבתי על השם של אבי, ועל המשמעות שלו ביחס לבקה. וואו.
 
אישה שמאד נואשת לזוגיות, אולי?
וזוגיות יציבה וטובה חשובה יותר מחברה טובה, גם מחברה הכי טובה.
גם מי שממש נואש לזוגיות אמור להתנהג בצורה נורמטיבית
להתחתן עם אבא של חברה הכי טובה זה מאד לא נורמלי.
והמעטתי.
 
@dvory איזה כיף שאת פה
אני ממש סקרנית לשמוע איך וממה נולד הפרק של האיקסים האדומים, מקווה שאפשר לשאול :)
אשמח מאוד גם לשמוע.
זה היה ה-פרק. רעדתי בכולו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אושר של אחרים 2.0 -מתוך הפוסט של @dvory (מפורסם כאן בהסכמתה)

גילוי נאות:
התכוונתי לפרסם את הפוסט הזה בשנת תשפ"ה, שבוע לפני שהיא מסתיימת. הרגשתי שזה הזמן הנכון, רגע לפני דין, לייצר עוד קצת תקווה בעולם.

רצה הבורא ונפלתי לעומס לא הגיוני. לא הצלחתי לכתוב. לא הצלחתי לפרסם. תשפ"ה הסתיימה, תשפ"ו התחילה, והנה אני. רק עכשיו.

יכולה לנזוף בעצמי על אנושיותי. מעדיפה לקפוץ למוסר השכל, סופרת במוד חיסכון ;). עשרת ימי תשובה,זה השיעור הגדול שלהם, נכון? זאת המתנה, אלה הרחמים; היכולת לתקן.

פעם, כשיסכה עדיין היתה לבד ודיברנו על חגים, היא אמרה שחגים הם כמו קרש, גשר באמצע חיים.
בבתים רגילים, יציבים, הוא מונח על הרצפה, אין בעיה לדרוך, לחזור לחיים. בבתים אחרים, מתעתעים,הוא תלוי בקצה צוק, מתנדנד מעל התהום.

ולכי תחצי ככה.

(מתוך הקיר הרביעי)

חגים הם טריגר איום למי שחורג מתו התקן. סיבה לשמוח אצל נפש אחת, רגילה, היא סיבה לבכות אצל נפש אחרת ממתינה לגאולה. הנה למה הפוסט הזה נכתב. בשביל קצת תקווה, בשביל סיכוי, אפילו אחד לאלף, שיהיו זמנים לששון.

זוכרת את אושר של אחרים? אין סיכוי ששכחת. מאות תגובות, עשרות הצעות, שידוך אחד שקם והיה!

בואי נעשה את זה שוב.

בבקשה, קחי דקה–שעה–יום לחשוב על רווק/ה שאת מכירה. חפשי בשבילו. בשבילה. הרימי טלפון לאנשים שאולי יכולים להכיר. שלחי מייל. עומס החיים, אני יודעת. וערב חג. דווקא לכן. דווקא עכשיו.

כל הצעה שתירקם מהיום ועד ראש חודש חשוון תשפ"ו תזכה אותך בכרטיס כניסה להגרלה על אחד מהפרסים המפורסמים בהמשך. אם תציעי הצעה לרווק/ה שעברו את גיל 25, תיכנסי להגרלה פעמיים.
במילים פשוטות, תכפילי את סיכוייך לזכות.

המשך הפרטים בלינק המצורף

אושר של אחרים 2.0

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה