הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #241
דעתי האישית על הקמת שכונות לאברכים ליטאים תחת וועדות קבלה,
על פניו, זה מרגיש כמו מיזמים תורניים מבורכים, אך בפועל פעמים רבות הם מועדים לכישלון. הניסיון להקים חברה חד-גונית, שבה כולם משתייכים לאותו מגזר מצומצם, מחזיקים באותו סגנון חיים, ופוסעים באותו מסלול כמעט שבלוני – הוא ניסיון שאינו מתכתב עם המציאות הבריאה והנכונה של קהילה חיה.
במקום ליצור שכונה שוקקת חיים, מגוונת, מלאה בצבעים, תפקידים ודמויות משלימות, אנו מקבלים שכונה אחידה ואפורה – או לחילופין, תחרותית ומרירה. שכונה שבה כולם רוצים להיות "המתמיד", "הגישמעקער", "הבן תורה האידיאלי", הופכת במהרה למקום שאין בו מקום לאדם הפשוט, ולא ליחיד שמבקש לבטא את עצמו. במקום קהילה תוססת, נולדת מערכת לחוצה, מדכאת ולעיתים אפילו מדומיינת – שבה כולם מנסים לשחק את אותו תפקיד.
בחברה היהודית הבריאה, בכל קהילה היו ונשארו דמויות משלימות: היה ה"מתמיד", והיה גם ה"גביר". היה ה"שוחט", ועמדו לצדו בעלי מלאכה פשוטים, ועל כולם כמובן "מורינו הרב". לכל אחד היה מקום. זו חברה שמאפשרת לאדם להיות מי שהוא, בלי מסכות ובלי תחרות תמידית על דמות אחת מצומצמת של "המצליח".
כאשר כולם אברכים – אין "כולם". יש דמות אחת מדומה שמוחקת את האדם הבודד. זהו חורבן האישיות – וגרוע מכך, זהו חורבן הקהילה.
על פניו, זה מרגיש כמו מיזמים תורניים מבורכים, אך בפועל פעמים רבות הם מועדים לכישלון. הניסיון להקים חברה חד-גונית, שבה כולם משתייכים לאותו מגזר מצומצם, מחזיקים באותו סגנון חיים, ופוסעים באותו מסלול כמעט שבלוני – הוא ניסיון שאינו מתכתב עם המציאות הבריאה והנכונה של קהילה חיה.
במקום ליצור שכונה שוקקת חיים, מגוונת, מלאה בצבעים, תפקידים ודמויות משלימות, אנו מקבלים שכונה אחידה ואפורה – או לחילופין, תחרותית ומרירה. שכונה שבה כולם רוצים להיות "המתמיד", "הגישמעקער", "הבן תורה האידיאלי", הופכת במהרה למקום שאין בו מקום לאדם הפשוט, ולא ליחיד שמבקש לבטא את עצמו. במקום קהילה תוססת, נולדת מערכת לחוצה, מדכאת ולעיתים אפילו מדומיינת – שבה כולם מנסים לשחק את אותו תפקיד.
בחברה היהודית הבריאה, בכל קהילה היו ונשארו דמויות משלימות: היה ה"מתמיד", והיה גם ה"גביר". היה ה"שוחט", ועמדו לצדו בעלי מלאכה פשוטים, ועל כולם כמובן "מורינו הרב". לכל אחד היה מקום. זו חברה שמאפשרת לאדם להיות מי שהוא, בלי מסכות ובלי תחרות תמידית על דמות אחת מצומצמת של "המצליח".
כאשר כולם אברכים – אין "כולם". יש דמות אחת מדומה שמוחקת את האדם הבודד. זהו חורבן האישיות – וגרוע מכך, זהו חורבן הקהילה.
