לא בהכרח תלוי ב"מומחיות", הרבה פעמים זה עניין של הרגל, ביום הראשון זה נראה וואו סוף העולם הגיע (אזעקה באמצע הלילה כולם להתעורר המלחמה העולמית עם איראן החלה) ואחרי שבוע מתרגלים.
כמו בקורונה בהתחלה (ליל הסדר) כולם אמרו איך שזה מסוכן אסור לצאת פסיעה מהבית, ואח"כ (ל"ג בעומר) פשוט התרגלו (עוד לפני החיסונים ולפני שכולם נדבקו). לא שקיבלו איזה מידע חדש ומהפכני בעניין.
שמעתי על רב אחד שהוא אומר מההתחלה שאפשר ללמוד בתלמודי תורה, לא שהוא "מקל" יותר מכולם, פשוט הוא אומר עכשיו מה שכולם יגידו עוד שבוע.
ממש לא נכון והבאת את הדוגמא הכי טובה לעניין - הקורונה.
שמעתי מהמון אנשים את הטענה שבקורונה גם כולם היו בלחץ ואחרי כן כולם למדו לחיות עם זה.
אז קודם כל, אנחנו שוכחים את אלפי המתים שהיו לדוג' בניו יורק - כולל מהציבור החרדי, כך שהפחד והחשש לא היו מוגזמים וודאי שההנחיות הצילו חיים.
דבר שני, ודאי שצריך זמן 'ללמוד' את הנתונים כשיש נתונים מוערכים בהתחלה נוטים להחמיר ואח"כ תוך כדי המערכה לומדים מחדש את הדברים ושוקילים את הסיכונים - בפרט סיכון מול תועלת.
לבוא ולהגיד שאין שום בעיה ובכל מקרה בגלל שעוד שבוע יגידו שאפשר אז מתירים עכשיו - זה סוג של הפקרות וזלזול מוחלט בערך החיים.
אני לא חושב שפיקוד העורף הם ה'פוסקים' בענייני ונשמרתם אבל בגלל שהם 'ציונים' זה לא סיבה לבטל ולזלזל בכל מה שהם אומרים.
ואגב, מה שקרה במלחמה השבוע זה היה מאוד מעניין, מצד אחד סגרו הכל כי הערכת המודיעין הייתה שייפלו אלפי (!!!) טילים בארץ ולכן העירו את כולנו ב 3 לפנות בוקר ובמקביל סגרו את כל המדינה.
לעומת זאת רוב הציבור שלנו המשיך כרגיל כי הרי "לא מפיהם אנו חיים" ו"הם לא יגידו לנו מה לעשות" ופתאום שהתברר מימדי הנזק שטיל בודד יכול לעשות - פתאום ראו את רחוב רבי עקיבא בבני ברק ריק ביום שישי אחה"צ.