שיתוף - לביקורת פתאום ראיתי

  • הוסף לסימניות
  • #1
ב"ה

לפעמים יש ילדה אחת מתוקה מאוד.
כזאת שדורשת תשומת לב כמעט בלי הפסקה,
ולא תמיד בדרכים חיוביות.
היא יודעת למשוך מבטים, לבלוט, להמציא דרכים.
ולכאורה, היא מקבלת המון תשומת לב חיובית.

אז מה חסר לה? ומה היא באמת מחפשת?

חשבתי הרבה. והשאלה נותרה בעינה.
אפילו לא מיהרתי להתייעץ,
כי הרגשתי שאולי לא אקבל מענה שידבר באמת ללב.

והנה, בסייעתא דשמיא, דווקא מתוך הקשר אחר לגמרי,
החמאתי למישהי, והיא מאוד התרגשה.
ראיתי את זה, ופתאום נפלה בי ההבנה:
זה בדיוק מה שהילדונת מחפשת.
היא צריכה יותר מחמאות.

לא תמיד אנחנו חושבים על זה,
אבל יש ילדים שעבורם מחמאה
היא לא מותרות, אלא ממש צורך רגשי בסיסי.

לפעמים הורים מהססים:
"אני לא רוצה להגזים",
"זה יישמע לא אמיתי".
אבל האמת היא, שיש נשמות שזקוקות למילה טובה כמו לנשימה.
זו השפה הפנימית שלהן.
זו הדרך שלהן להרגיש נראות, ערך, שייכות.

ילדים שונים ניזונים מסוגים שונים של קשר רגשי.
יש מי שמחפש מעשים של נתינה,
ויש כאלה שעבורם מילה טובה, הערה חיובית קטנה,
היא הדלק הפנימי שממלא אותם ביטחון ושמחה.

הילדונת שלי, כפי שתיארתי, כנראה צמאה במיוחד לאותן מילים.
לא כי חסר לה משהו בי,
אלא כי זה פשוט הפתח שדרכו היא שומעת "אני רואה אותך", "את חשובה לי".

וכשהמילים האלה לא מגיעות,
היא ממציאה דרכים אחרות להרגיש קיימת, גם אם הן לא תמיד נעימות.

ואם אני, בטבע שלי, לא כל כך מרבה להחמיא,
כי אני אדם יותר ענייני,
ולה זה חסר, אז הנה משהו שאני כן יכולה למלא עבורה.
אז הנה תזכורת פשוטה:
לא לשכוח להחמיא.
וזה מספיק.

אז ברוך ה', קיבלתי תשובה מדויקת.
וגם אתם, אם תרצו, תוכלו להיעזר בה.
היא קלה, היא פשוטה, והיא דורשת רק...

קצת תשומת לב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
חשוב מאד.
תודה על התזכורת.

רק דיוק קטן:
יש ילדים שעבורם מחמאה
היא לא מותרות, אלא ממש צורך רגשי בסיסי.
עבור כל ילד וכל מבוגר - מחמאות ומילים טובות הן צורך רגשי בסיסי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת ציפי והאופנים....
מעשה באופנים

לציפי עוד שניה יש יומולדת, היא מתרגשת, היא רוצה מתנה ליומולדת, בקשה מאבא. אבא. תקנה לי בבקשה אופניים!!!! אני רוצה!! א ו פ נ י ם. אבא מקשיב. אבא רשם. שמח. ציפי לא יודעת אבל הוא כבר הכין לה אופניים מזמן.... אבל ציפי,היא ילדה קטנה בינתיים, לא למדה עדיין לרכוב על אופניים, הוא ישמור לה את זה, כשתהיה בנויה עוד יותר. חזקה עוד יותר. תדע לרכוב עליהם... קודם שתדע ללכת לבד ורק אז אופניים. אז הוא לוחש לה את זה ושומר לה אותם, וציפי, לא קבלה אופניים בינתיים. אבל ציפי לא שומעת... ציפי רוצה אופנים.ועכשיו!!! אז היא מבקשת שוב. אבא, מתי נקנה לי אופנים? אני רןצה א ו פ נ י ם . ממש עוד מעט יש לה יומולדת. חשוב לה עד היומולדת לקבל אופנים. להרבה חברות שלי יש אופניים, אבא, אתה יודע? רק לי אין! אני גם רוצה! אני לא חווה את עצמי בצורה חיובית בלעדיהם, אתה יודע? אני פיזית מדכאת בי כוחות... אבא הקשיב. אבא שומע. הוא תמיד שומע את ציפי. והוא שמח. כי הרי יש לה אופניים. הוא הכין לה,הוא כבר קנה! בול למידה שלה. לא גדולים מידי. ולא קטנים מידי. אופניים שיתאימו בדיוק למידות של ציפי! זה אצלו. הוא רק מחכה שהיא תגדל טיפה, מה לא ברור? רק טיפה! אם היא תתנהג יפה, ותקשיב בקולו, גם כשמשהו לא מריח לה כל כך טוב, ומתחשק לה נורא לדחוף את דעותיה האישיות והתאוריות המוזרות שלה, והיא תרכין את הראש, אז הוא יקנה לה. אבל רק שתרגע. ועכשיו תרגע. כי הוא יודע מה הוא עושה!!! אז הוא לוחש לה, ציפי, מי אוהב אותך הכי בעולם? אבא שלך! מי יודע הכי טוב מכולם מה טוב לך? אבא! אז תנשמי, את תקבלי אופניים , אבל לא עכשיו.. .אבל ציפי לא שומעת. היא מתעלמת, אולי. אין לה אופניים, נקודה. היא לא רואה אופניים אז הוא לא אוהב אותה. הוא שכח אותה!! הוא פיזית שכח אותה!!!! ציפי רוצה אופניים ועכשיו! אז למה אבא לא קונה לה??? היא בוכה יותר חזק. אני רוצה אופניים. ובכלל לא אכפת לי כלום! וגם לא מה שטוב! אבא אתה מתעלם ממני??? ואבא רואה אותה. הוא מסתכל. והוא שמח, שוב. כי היא רוצה אופניים ויש לו אפניים מיוחדות בשבילה. איזה כיף שהיא רוצה אותם. אבל הוא גם בוכה. כי ציפי בוכה. והיא עצובה. והיא לא מבינה שהוא כבר הכין לה. מה לא ברור, ציפי!!! אז הוא בוכה איתה. חזק הוא בוכה. כי גם היא בוכה חזק. הרי מי שיודע להיות שמח מאוד, הוא לפעמים עצוב מאוד. הכל חזק אצל ציפי. עוד יום עובר. ואותו דבר... ציםי מסיקה מסקנה שאבא לא אוהב אותה. מה כבר ביקשתי, אופניים לדהור עליהם? היא עצובה. חבל. חבל שציפי לא מבינה, שהאופניים מתחבאות ממש לידה, אבל היא לא תקבל אותם שנייה לפני שהוא ירגיש שהיא מוכנה לרכוב עליהם. כי אבא אוהב אותך ציפי. הכי בעולם.
ואבא חזק. ואבא גיבור. שום דבר לא שובר אותו. איזה כיף שאבא אף פעם לא נאנח.... ככה הוא לא נשבר מהדמעות שלה. וממשיך לעשות אתה מה שהכי טוב ל ה .
וחבל. שלפעמים אנחנו כמו ציפי.... בוכים. או בורחים. ולא סומכים עליו מספיק...

אז.... דבר ראשון אשמח לביקורת
ודבר שני אשמח לדעת אם הייתי ברורה
.
מנוחת צוהריים. קפה מאוזן להפליא בטעמיו מרווה את גרוני ומעורר תאים רדומים במוח, לקראת המשך המרוץ.

בוהה על גינת החצר דרך החלון. בערלה החתול הג'ינג'י לועס דגנים שזקנה טובת לב פיזרה לו. הוא בוהה בי בחזרה במבט חשדני.

איזה שקט נעים. עונג צרוף. עונג לא יודע מה יקרה עוד שנייה. עונג מופר בגסות. מוחלף בקפה רותח על מכנסיים צורחים מכאב.

בשנייה הוא התהפך עלי. ידיים אגרסיביות מושטות אל מרכז פרצופי, שורטות כל חלקה טובה, חוטפות משקפיים ומעקמות אותם. שערות זקני נמשכות בברוטליות ומצווחות יחד איתי, וככה אנחנו מבצעים טריו צרחני – אני, השערות והמכנסיים שנכוו.

זה לא שהיא לא שמעה את הצרחות. היא שמעה היטב. אולי אפילו התמוגגה. יש לה אוזני פיל. מסופר עליה שפעם גייסה אותה ממשלת צ'ילה, כדי שתאזין לאדמה אם היא שומעת קולות בוקעים, במטרה לגלות אם פועלים במכרה שקרס עודם בחיים.

שמעה גם שמעה. אבל היא חשבה שהמשך שטיפת הכלים היא הפעולה הנכונה יותר בסיטואציה. אז מה שבעלה נתון למרמס? לכן עוזבים צלחת מסובנת? ומה אם הסבון יכנס לצלחת האומללה לעיניים?

לא רק בשמיעה, גם בסדרי עדיפויות היא תמיד הצטיינה.

אחרי חמש דקות ארוכות של משיכת שערות בלתי נשלטת, ודילול זקן משמעותי, היא התפנתה לסייע לי והופיעה כועסת: אם אתה לא יודע להתמודד לבד עם ילד בן 6 חודשים כמה דקות, אז שים אותו בעגלה ותניח לי בשקט.
שיתוף - לביקורת פקעת
לפעמים זה מרגיש לי
כאילו אני מורכבת מקשרים קשרים
מסובכת פה
מסובכת שם
מלא חבלים קשורים בפקעת אחת גדולה
ואני לא מוצאת את עצמי
לא מוצאת את ההתחלה
לא מוצאת את הסוף
לא רואה את קצה החוט שממנו אפשר להתחיל לשחרר את כל התסבוכת הזאת
והפקעת הזו כואבת לי
מכבידה עלי
היא חונקת
עוטפת את כל כולי
לא נותנת לי לנשום
וככל שאני נוברת בה
היא רק מסתבכת יותר
וזה לוחץ חזק חזק
ומה שהכי בא לי
זה בבת אחת
פשוט לקרוע את כל הקשרים
לפרוץ מבפנים
בלי לחשוב ולהיזהר על מה שיפגע בדרך
העיקר להשתחרר
ולעזוב הכל מאחורה
אבל זה מפחיד
כי את מה שנקרע אין דרך לחבר מחדש
בעצם,
קשה מאד
ואין לי כוח לזה
בא לי לקרוע הכל ולרוץ רחוק
להתחיל מהתחלה
עם חוט חדש
מגולגל יפה
מסודר
בינתיים אני עוד לא מעזה
ואני נשארת ככה
מסובכת
...

אבל את התסבוכת הזאת יש מישהו שאוהב
כשהוא מחזיק אותי
הוא רואה בי את יצירת האומנות הכי יפה בעולם
ונוח לי שם
וטוב
מרגיש לי כמו בתוך ענן
שמקבל אותי כמו שאני
גורם לי להרגיש שאני הכי טובה ככה
רק בגלל שאני הבת שלו
והוא
תמיד
אבא שלי!
עלטה דממה

אינסוף וים

נדם הקרב

והלב מדמם

הראש כואב

הכל מוצף סוער וכועס

וזהו נגמר

נותר רק

קול זועק וצורם



היא עומדת שם לבד

מובסת ושותקת

מסתירה

את עצמה

את כולה

נלחמת

בידיים חשופות

בלב מצולק

ברע בכאב

בטירוף שאין לו קץ

שאין בו טוב

שסופו

לב שורף

מלא בשריטות

ונפש

שצוחקת בפראות

באכזריות

מוציאה לשון

לחיים לרע

לאנשים לעצמה

בלי להבחין בלי

לחשוב בלי בחירה

מחוסר ברירה

היא רק רצה

ומסתכלת לעיניים

לאישון השחור

לעומק שאף אחד לא מכיר

לאתגר החיים

לבדידות החונקת

לכאב ולסבל

והיא ממשיכה להתבונן

בסוג של הנאה

בניתוק מוחלט של רגשות

בריגוש חסר דאגות

במזוכיסטיות אכזרית ורעה

לאותן עיניים

שמלאות בכאב

בים של יגון

של סבל ממושך

של בור שחור

של גוף שנחבל

של רע שלא נגמר

ואין לה

מה להגיד

מה לומר

אין לה איך לעודד

ולנטוע תקווה

כי אין

לא בגלל

שהיא לא רוצה

לא בגלל שחסר

רק בגלל ש

עולמה בגד בה

נעלם ממנה

והיא לא נלחמת בו

לא מתאבדת פשוט

נשארת

וצוחקת



היא בכלל

לא ביקשה להבין

לא חשבה לברוח

היא רק רוצה לרוץ

בטירוף בפראות

לברוח מעצמה

מעצם היותה

מקיומה

לרוץ

ולצחוק...

אז בבקשה

תנו לה

לצחוק

על החיים

על הכאב

על הצחוק

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה