דרוש מידע אחים בלי מריבות . יש דבר כזה?

[(:1234]

בתור בת בין בנים חטפתי הרבה.........
הם היו נהנים להקניט אותי על כל מיני שטויות של בנות (אוספים למיניהם וכו') ואני כמובן על תקן הנעלבת
היינו רבים בלי סוף אבל גם ידענו להסתדר יחד ולשחק שעות על גבי שעות בפליימוביל
היום אנחנו בקשר מעולה

או זה מזכיר לי, שאני ואחים שלי היינו משחקים בפליימוביל, הכל טוב ויפה. אני כמובן הייתי משחקת באבא ואמא, יוצאים לנופש, הולכים לגינה, וכו'...
ואחים שלי היו משחקים במלחמות, שוטרים וגנבים, מהפכות עולם...
ואז תמידד אבל תמיד!! הגיע השלב שהם החליטו שרגע, אני משחקת רגוע מידי! איך זה הגיוני שהמלחמה עוד לא הגיע אלינו??
וכמובן מיד- יאללה!! מלחמה על הבית! ולא נשאר כלום מהמשחק היפה שלי... כשהייתי מתחילה לבכות, אז הם היו מצטדקים- מה את רוצה, ככה זה מלחמה....
זה היה בערך בגילאי 7-11...

יש לי עוד דוגמא על זה שבנים לא מסוגלים שהכל שקט ורגוע, כשהייתי בערך בת 5, אחים שלי היו בני 2.5 ו-4 בערך (!!) ישבתי ושיחקתי להנאתי, והם השתעממו, הלכו ולקחו את הקופסא של כל הקפלה, שבגלל שזה היה נורא כבד להם, נסחבו עם זה שתיהם ביחד, הגיעו מאחורי, ו הי הופ כל הקופסא נשפכה לי על הראש...
עד היום אני לא אשכח איך נבהלתי.. נראה לי שגם הם לא תכננו עד כדי כך...

 

[היונגערמאן!!]

מישהו אמר לי שאם אתה רואה אחים שלא רבים אחד עם השני תבדוק אם הם באמת אחים. אולי אחד מהם מאומץ.....
בשעה שרבים אחד עם השני הקשר מאוד חזק. וחושבים הרבה אחד על השני. וזה לא באמת מריבה כי אתם תראו ברגע שמישהו אחר מבחוץ ינסה לפגוע באח שלך (שאתה כל הזמן "רב איתו") אתה תתייצב לצד אח שלך בכל הכח ותשכח את כל המריבות שרבת איתו ממש עכשיו...................
זה לא נכון מה שכתבתי??? אשמח שתתקנו אותי.

 

[ללי ללוי]

זוכרת שרבתי עם אחי שקטן ממני ב-4 שנים, אמא שלי הזהירה אותי שככל שאני אריב איתו יותר אח"כ אני יאהב אותו יותר, אז אמרתי לו שלעולם אני לא רוצה לריב איתו כדי שאח"כ אני לא יהיה חברה שלו
אבל לא התגברתי- המשכנו לריב
היום הוא האח שאני הכי הכי בקשר קרוב איתו

וזה מה שאני מזהירה את הילדים שלי- תריבו יותר, תהיו חברים עוד יותר
ראו הוזהרתם
(כמובן מריבות נורמליות...)

 

[-רות-]

מעניין אותי חוות דעת מקצועית על התיאוריה שלי
שמתי לב שמריבות בין אחים לעיתים קרובות מתחילות מנקודה מסוימת שטותית למדי, שאם זה היה קורה בין חברים לכיתה - לא היתה מתפתחת מזה מריבה בכלל (לא פגשתי מריבה סוערת בכיתה/גן שהתחילה "כי הוא הסתכל עלי")
לדעתי - התת מודע משחק פה מרכיב חזק מאוד. עצם העובדה שהקשר בין חברים ניתן לניתוק, גורם לסלחנות וחוסך מריבות. קשר עם אחים לא יתנתק בקלות ולכן ילד לא חושש מלריב עם אחיו - הם עדין ישארו אחים...
למעשה, אם אני כילדה בת 10 יריב עם חברה טובה שלי - אנחנו לא נחזור להיות חברות, וגם אם נשלים - עדיין נזכור את המריבה, לכן אני נוטה לסלוח לה על טעויות - אני רוצה לשמור על הקשר. לעומת זאת, אם אני אריב עם אחותי - מקסימום מחר או מחרתים אנחנו נשכח מזה ונחזור להיות אחיות עד למריבה הבאה, אני מרגישה בנוח לעמוד על שלי...

מסקנות בפועל - אם הילדים שלכם רבים (כמובן - ריב הגיוני וסביר) הם עמוק בתת מודע מתכננים כבר את הסליחה ההדדית. הם רגועים וסומכים על הקשר שלהם שלא יתנתק בגלל המריבה. זה מראה על קשר טוב וחזק ש"עמיד" בפני ריבים.
זה מה שכבר כתבו כאן כולם - אותם האחים שרבו תמיד הם האחים עם הקשר הכי טוב, מול גורם מאים חיצוני הם יגוננו אחד על השני.

 

[בהצלחה!]

הבסיס של מריבות הילדות שלי עם אחותי היה תחושת חוסר צדק וניצול
אני ההיתי הבכורה שעזרה המון וכל דבר כמובן דרשו ממני כי אני יעשה מהר ובלי להוציא את המיץ להורים
והיא תמיד התחמקה ממשימות ועזרה בבית (גם מהתפקידים הקבועים)
ומשם התחילו ועדיין לא נגמרו המריבות שלנו ואני נשואה כבר לא מעט שנים...
עובדת על עצמי המון לעזור להורים בלי להסתכל בכלל מה היא עושה וכו'
אבל עדיין קשה לי...

 

[-דינה-]

הבסיס של מריבות הילדות שלי עם אחותי היה תחושת חוסר צדק וניצול
אני ההיתי הבכורה שעזרה המון וכל דבר כמובן דרשו ממני כי אני יעשה מהר ובלי להוציא את המיץ להורים
והיא תמיד התחמקה ממשימות ועזרה בבית (גם מהתפקידים הקבועים)
ומשם התחילו ועדיין לא נגמרו המריבות שלנו ואני נשואה כבר לא מעט שנים...
עובדת על עצמי המון לעזור להורים בלי להסתכל בכלל מה היא עושה וכו'
אבל עדיין קשה לי...

חפשתי תגובה כזאת והתפלאתי שהכל כל כך אוטופי פה באשכול.
אז אני שמחה שהבאת גם צד שני שקיים, אוהו קיים.

לא כל מריבות הילדות נשארות בילדות.
לא כל מריבות הילדים הן אכן ילדותיות, לעיתים הבסיס שלהן אמיתי ומציק ואם לא יפתרו אותו באמת המתיחות תישאר.

לדעתי זה הרבה תלוי בהורים ובתפיסה שלהם לגבי הקשר בין האחים, ומה הם עושים בשביל להרבות אהבה ביניהם והאם הם דואגים למקום של כל אחד מהילדים בבית בצורה הוגנת.
כמה הם עירניים לילד שנאבד מול אחיו, או לילד שמנצל את כוחו מול אחיו, או לילד שפוגע ומעליב אבל דואג להסוות את זה באלגנטיות.
נכון, לא תמיד נכון להתערב, אבל בעיניו חשוב מאד שלהורה תהיה התמונה השלמה ככל שניתן, ומהמקום הזה לפעול.

 

[קיצונית]

בילדות אצלנו לא היה מושג של הרבצה אפילו לא קטנה, (כן היה מושג של העלבות וויכוחים מילוליים)
אנחנו משפחה גדולה וצפופה - ובקשר איתן ביננו, ההורים הנחו אותנו שהרבצה זה קו אדום בלתי עביר - לא צריך להכליל שמדובר בבעיה.... לעיתים מדובר בהצלחת חינוך. מצדיעה להורים שלי על כך.

 

[ויש לומר]

בילדות אצלנו לא היה מושג של הרבצה אפילו לא קטנה, (כן היה מושג של העלבות וויכוחים מילוליים)
אנחנו משפחה גדולה וצפופה - ובקשר איתן ביננו, ההורים הנחו אותנו שהרבצה זה קו אדום בלתי עביר - לא צריך להכליל שמדובר בבעיה.... לעיתים מדובר בהצלחת חינוך. מצדיעה להורים שלי על כך.

שם המשתמש שלך קילקל את הכל
למעשה אנו גם משתדלים להחדיר בבית שידיים אינן אופציה

 

[קיצונית]

שם המשתמש שלך קילקל את הכל
למעשה אנו גם משתדלים להחדיר בבית שידיים אינן אופציה

ההפך הוא הנכון שם המשתמש שלי מעיד על ההרגל שלי להקצין לכיוון אחד - הפעם הכיוון היה
טוב......

 

[סמאש קייק]

בתור אחת משלישיה,
עם אחותי התאומה כמעט ולא רבתי היינו דואגות אחת לשניה בצורה מדהימה ברמה שכשהיא יצאה מכיתה ח עם התעודה שלה מהמורה בסוף שנה, וקיבלה ציון פחות מראוי לשבח בהקשבה, ומיררה בבכי הצטרפתי אליה ביחד.
והיום, למרבה הפלא עדיין נשארנו חברות טובות ואוהבות מאוד.
לגבי אחי התאום, רבנו קצת, בדרך כלל הוא מולנו והקשר איתו נחמד וסביר,

חושבת: מריבות זה סוג של תקשורת. וכנראה זהו אדם שאתה מוצא בו עניין, כי אחרת זה לא אמור להיות בתדירות גבוהה, ולכן כשגדלים לומדים יותר לתקשר עם האדם בצורה נכונה , ואז מגיעה המסקנה הניצחת: רבנו בעבר ולכן אנחנו חברים היום...
רק לא לשכוח שיש עוד הרבה מאוד דברים תלויי קשר כגון אופי, זרימה, תכונות ועוד.

 

[אייזיק ניוטון]

היו אצלנו מריבות ב"נורמה", אנחנו 7 ילדים, אז לא כל יום אבל גם לא פעם בחצי שנה.. מה שלדעתי זה יחסית בריא..
אבל----
יש לי אחות כמה שנים מתחתיי וזה כבר לא היה בריא.. אני חושבת שהכל התחיל מהשוואות מגיל מאד קטן (בין אם לטובתה או לטובתי)

 

[ציף]

בדרך כלל זה משהו שעובר... כאילו גם לי זה היה עם אחותי, וזה עבר כיום ברוך השם.
אגב @אייזיק ניוטון את גם מתעניינת בפיזיקה? או שזה שם אקראי...

 

[-רות-]

הבסיס של מריבות הילדות שלי עם אחותי היה תחושת חוסר צדק וניצול
אני ההיתי הבכורה שעזרה המון וכל דבר כמובן דרשו ממני כי אני יעשה מהר ובלי להוציא את המיץ להורים
והיא תמיד התחמקה ממשימות ועזרה בבית (גם מהתפקידים הקבועים)
ומשם התחילו ועדיין לא נגמרו המריבות שלנו ואני נשואה כבר לא מעט שנים...
עובדת על עצמי המון לעזור להורים בלי להסתכל בכלל מה היא עושה וכו'
אבל עדיין קשה לי...

חפשתי תגובה כזאת והתפלאתי שהכל כל כך אוטופי פה באשכול.
אז אני שמחה שהבאת גם צד שני שקיים, אוהו קיים.

לא כל מריבות הילדות נשארות בילדות.
לא כל מריבות הילדים הן אכן ילדותיות, לעיתים הבסיס שלהן אמיתי ומציק ואם לא יפתרו אותו באמת המתיחות תישאר.

לדעתי זה הרבה תלוי בהורים ובתפיסה שלהם לגבי הקשר בין האחים, ומה הם עושים בשביל להרבות אהבה ביניהם והאם הם דואגים למקום של כל אחד מהילדים בבית בצורה הוגנת.
כמה הם עירניים לילד שנאבד מול אחיו, או לילד שמנצל את כוחו מול אחיו, או לילד שפוגע ומעליב אבל דואג להסוות את זה באלגנטיות.
נכון, לא תמיד נכון להתערב, אבל בעיניו חשוב מאד שלהורה תהיה התמונה השלמה ככל שניתן, ומהמקום הזה לפעול.

גם אני מכירה מקרוב משפחה, שהאחים והאחיות כבר בטווח גילאים של 40-60, ואפשר לומר שהם עוד לא סימו לריב.
נושא המריבות השתנה, וכמו ש @בהצלחה! כותבת - הם לעיתים קרובות סביב הטיפול והעזרה להורים.
קשה לומר מה ההבדל בין מריבה שתלויה בגיל לבין מריבה שמראה על בעיה קשה
מסכימה עם מה ש @-דינה- כתבה. על ההורים לוודא שאין ניצול יתר בין האחים ושאין פערי כוחות משמעותיים בין הניצים

 

[Chaya painted]

בילדות אצלנו לא היה מושג של הרבצה אפילו לא קטנה, (כן היה מושג של העלבות וויכוחים מילוליים)
אנחנו משפחה גדולה וצפופה - ובקשר איתן ביננו, ההורים הנחו אותנו שהרבצה זה קו אדום בלתי עביר - לא צריך להכליל שמדובר בבעיה.... לעיתים מדובר בהצלחת חינוך. מצדיעה להורים שלי על כך.

וואו, זה מדהים בעיני!!
אבל לא לא למדתם מהעולם שבחוץ? בגן, בחידר, חיים שם על מכות....

 

[גרפיקאית תותחית]

שמעתי שיהודי אחד מזקני ירושלים היה מחנך את ילדיו
כשהיה רואה אותם רבים מקנאה היה אומר לו אסור לקנאות זו עבירה חמורה לקנאות!
מעניין.

 

[ה. רז]

אם הילדים שלכם רבים (כמובן - ריב הגיוני וסביר) הם עמוק בתת מודע מתכננים כבר את הסליחה ההדדית.

אהבתי ממש את: "עמוק בתת מודע מתכננים כבר את הסליחה ההדדית".

 

[המאושר!]

אני רבתי עם אח שלי שנים (בעיקר מהבר מצוה עד החתונה)
עד שגדלנו והתבגרנו
והיום אנחנו החברים הכי טובים ב"ה

ממש ככה.

יש לי כמה אחים ברוך ה'.

ואני רואה בחוש, כמה שיותר רבנו כשהיינות יחד תחת קורת גג אחד תחת צל קורת הורנו, ככה יש לנו היום קשר טוב יותר.


כלומר, עם האח שמתחתיי, שאגב הכי דומה לי - רבתי המון, כמעט ולא דיברנו שיחה נורמלי לא תחרותית.

היום, יש לנו את הקשר הכי טוב והכי פתוח רגשית ברוך ה'.


ההסבר לזה, נראה לי, כי לשתינו לא היה נעים כל כך עם האוירה בבית, וחיפשנו את עצמנו.

ותופעת הלוואי הראשונה של אנשים שמחפשים את עצמם, שהם שונאים את עצמם במצבם העכשווי.

ואם כל אחד מאיתנו שנא את עצמו כל כך במצבו אז - ודאי שהוא שנא את אחיו, וכל שכן את אחיו שהכי דומה לו.


אבל היום, ששתינו הקמנו בתים, ומצאנו את הדרך שלנו, הכי טוב ונעים לדבר עם ההוא שמבין אותך ואת מה שעובר ועבר עליך.

 

[כוכב103]

למה ילדים רבים?
בד"כ מריבות מגיעות משיעמום - אז קודם כל כשמתחילה מריבה - לחפש תעסוקה מיידית לניצים.

בהרבה מהמקרים ילדים רבים כי הם רוצים לייצר אינטראקציה עם האחים ולא יודעים איך
אז נותנים מכה, ואם לא מצליח אז יותר חזק ואם לא אז צביטה
ואז האח מחזיר ומתחיל האקשן

שמעתי פעם מאשת מקצוע, שכהורים, כדי לא לעודד מריבות ותשומת לב שלילית מההורים - צריך להמנע מלקחת צד
רק להיות האמא הרחמניה שמרגיעה, חובשת, מביאה פלסטר
אבל לא שופטת ולא מצדיקה את אחד הצדדים.

לא שאני מצליחה תמיד להיות כזאת
אבל זאת שאיפה טובה...

 

[מתבגרת]

אני חושבת מנקודת מבט שלי כשאני עוד גרה בבית עם אחים וכו
רב המריבות אם לא כל המריבות קורות בגלל קנאה אחד בשני
וחוסר הפרגון בין הילדים
לא משנה כמה האמא תרצה את כל הצדדים עדיין יהיה ילד שירגיש מקופח
ויריב עם אח שלו רק בגלל הקנאה !!!!!

 

[קיצונית]

וואו, זה מדהים בעיני!!
אבל לא לא למדתם מהעולם שבחוץ? בגן, בחידר, חיים שם על מכות....

לא.... לא היה אצלנו מושג כזה! אבל במילולי...אוהו.....