התייעצות המשך גמילה לילדה כבת 3

  • הוסף לסימניות
  • #1
הבת שלי עוד חודשיים בת 3,
בוגרת ומבינה והיה נראה שהגמילה תעבור אצלה בקלות ממש כי לא היה לה פחד והלכה מרצונה לשירותים מדי פעם כבר מגיל צעיר.
לפני כחודש ניסינו לייבש אותה סופי והיא היתה כ3 שבועות ללא טיטול כלל אבל אנחנו היינו השוטרים, ברגע שלא בקשתי ממנה ללכת לשירותים כמה שעות רצוף היו שלוליות על הרצפה.....
התיאשנו החזרנו טיטול לשבוע, אבל הבעיה שהיא קלטה שטיטול זה לא נח והיא מוציאה אותו כל הזמן או לא מסכימה ללבוש ורוצה רק תחתונים. ניסינו לחזור שוב לשירותים ושוב אם אני לא לוקחת אותה מדי שעה/שעה וחצי היא מרטיבה.
הבו לי עיצה, עוד פחות מחודשיים גן עירוני!
לוותר ולחזור לטיטול? להמשיך לקחת אותה לשירותים? לתת לה להרטיב חופשי על הריצפה?
היו לי הרבה ילדים שיבשתי וכולם עבר חלק פחות או יותר, אצל הבנות בכלל כולם התיבשו בגיל שנתים וחודש/חודשיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
דבר ראשון הרבה הצלחה דבר שני את צריכה להיות בשלה עם עצמך שאין טיטול לא בלילה לא ביום אין להחזיר טיטול אחרי גמילה ובלי לחץ , וכן בגיל כזה האחריות היא עליך ולא על ילדה בת פחות משלוש ועוד משהוא לא להגיב להרטבות שלא יהיה צומי שלילי
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
בהצלחה רבה! והרבה סבלנות!
זה שהיא לא רוצה טיטול זה מצוין. כי באמת נכון יותר לא להחזיר. זה גם לא עוזר כלום. כי מתי שהוא תורידו אותו . נכון?
אז נהדר שהיא לא רוצה. זה באמת עדיף.

לגבי הצורך לקחת אותה-
אני לוקחת את הבן שלי לפעמים כל 10 דקות. לפי הצורך.
ואנחנו כבר חודש בגמילה.
היום כעבור חודש הוא כבר יכול לבקש ללכת.
אבל עד עכשיו - אחריות שלי לשים לב
בשלב הראשון לקחתי אותו כל כחצי שעה (נעזרתי בספר של נבי, בתיה אליאך)
בהמשך זה היה קצת לפי זיהוי סימנים אצלו שצריך
ועכשיו משולב - זיהוי ובקשות
אבל כל הזמן!! יכול להיות שלוליות עדיין.
הולך ופוחת ב"ה.
ויש התקדמות.

אז מה אני באה לשתף?
שגמילה זה תהליך ארוך לפעמים.
בתחילה זה אחריות שלי להסב את תשומת ליבו לצורך שלו.
פיספוסים הם חלק בלתי נפרד.
יש ילדים שצריכים להגיע לשירותים לעיתים קרובות . במיוחד בזמן גמילה. וזה תקין.
מסקנות שלי מפעמים קודומו שהלכו פחות טוב, ועכשיו שינתי ויותר טוב ב"ה:
א. מיד כשנרטב להחליף - כדי שיתרגל שלא נשארים רטובים! גם כשלא נח.
ב. יש שלב שזה כבר מייגע ומעייף כל רגע ללכת, תזכרי שהוא חווה את זה בעצמו וכמה שלך קשה לה עוד יותר מאתגר ואולי מלחיץ. ולכן חשוב חשוב חשוב לשדר רוגע וביטחון שהכל בסדר וככה זה התהליך!
ג. פיספסה? ברוגע ברוגע ללכת להחליף מיד ולנקות מה שצריך בלי לעשות שום עסק!
3 המסקנות הללו היו לי קריטיות

וצריך באמת הרבה מאד ואפילו המון סבלנות ופניות!!! כי זה משרה משרה.........
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
דבר ראשון הרבה הצלחה דבר שני את צריכה להיות בשלה עם עצמך שאין טיטול לא בלילה לא ביום אין להחזיר טיטול אחרי גמילה ובלי לחץ , וכן בגיל כזה האחריות היא עליך ולא על ילדה בת פחות משלוש ועוד משהוא לא להגיב להרטבות שלא יהיה צומי שלילי
כמה זמן זה הגיוני?
משהי אמרה לי שחייב גם בלילה, אבל איך הגיוני אם ביום היא מרטיבה אז בלילה? כל כמה זמן אני יקום להחליף לה הכל?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
בהצלחה רבה! והרבה סבלנות!
זה שהיא לא רוצה טיטול זה מצוין. כי באמת נכון יותר לא להחזיר. זה גם לא עוזר כלום. כי מתי שהוא תורידו אותו . נכון?
אז נהדר שהיא לא רוצה. זה באמת עדיף.

לגבי הצורך לקחת אותה-
אני לוקחת את הבן שלי לפעמים כל 10 דקות. לפי הצורך.
ואנחנו כבר חודש בגמילה.
היום כעבור חודש הוא כבר יכול לבקש ללכת.
אבל עד עכשיו - אחריות שלי לשים לב
בשלב הראשון לקחתי אותו כל כחצי שעה (נעזרתי בספר של נבי, בתיה אליאך)
בהמשך זה היה קצת לפי זיהוי סימנים אצלו שצריך
ועכשיו משולב - זיהוי ובקשות
אבל כל הזמן!! יכול להיות שלוליות עדיין.
הולך ופוחת ב"ה.
ויש התקדמות.

אז מה אני באה לשתף?
שגמילה זה תהליך ארוך לפעמים.
בתחילה זה אחריות שלי להסב את תשומת ליבו לצורך שלו.
פיספוסים הם חלק בלתי נפרד.
יש ילדים שצריכים להגיע לשירותים לעיתים קרובות . במיוחד בזמן גמילה. וזה תקין.
מסקנות שלי מפעמים קודומו שהלכו פחות טוב, ועכשיו שינתי ויותר טוב ב"ה:
א. מיד כשנרטב להחליף - כדי שיתרגל שלא נשארים רטובים! גם כשלא נח.
ב. יש שלב שזה כבר מייגע ומעייף כל רגע ללכת, תזכרי שהוא חווה את זה בעצמו וכמה שלך קשה לה עוד יותר מאתגר ואולי מלחיץ. ולכן חשוב חשוב חשוב לשדר רוגע וביטחון שהכל בסדר וככה זה התהליך!
ג. פיספסה? ברוגע ברוגע ללכת להחליף מיד ולנקות מה שצריך בלי לעשות שום עסק!
3 המסקנות הללו היו לי קריטיות

וצריך באמת הרבה מאד ואפילו המון סבלנות ופניות!!! כי זה משרה משרה.........
ז"א להמשיך גם אם החזרתי לשבוע בחזרה, להמשיך לקחת אותה ולא לכעוס עליה כשמפספסת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
קודם כל בהצלחה, זה התהליך מיגע ומעיף מאוד.
ולגבי הלילה, מה פתאום! כל עוד אין לו שליטה בסיסית והוא נשאר יבש כמה ימים עדיין שמים טיטול בלילה,
כי אם הילד לא בשל ביום, מה את מצפה ממנו בלילה.
ובשבילו, הוא צריך אמא עם אנרגיות וחזקה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
קודם כל בהצלחה, זה התהליך מיגע ומעיף מאוד.
ולגבי הלילה, מה פתאום! כל עוד אין לו שליטה בסיסית והוא נשאר יבש כמה ימים עדיין שמים טיטול בלילה,
כי אם הילד לא בשל ביום, מה את מצפה ממנו בלילה.
ובשבילו, הוא צריך אמא עם אנרגיות וחזקה.
לי היתה ילדה שנגמלה בלילה לפני היום!!!
ועוד ילדים שהיו יבשים לגמרי בלילה וביום לקח עוד זמן עד שנגמרו הפיספוסים....
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
גמילת לילה היא עניין פיזיולוגי הרבה יותר מאשר התנהגותי.
יש ילדים שבשלים פיסית לגמילת לילה ברגע שהם גמולים ביום, אבל יש אחוזים ניכרים שלא בשלים, וניסיון לגמול אותם בלילה לא יוביל לשום דבר חוץ מתסכול.
אין שום צורך להוריד חיתול בלילה בשביל לגמול ביום. אלו שני דברים שונים והילדים מסוגלים לעשות את ההפרדה מצוין.
קודם גומלים ביום. אם רואים שבעקבות זה הילד קם יבש בלילה, מצוין, אתם מבני המזל שהילדים שלהם לא מרטיבים בלילה. אם לא, הכל בסדר, אפשר להמשיך עם חיתול ולחכות בסבלנות שגם השלב הזה יגיע.

כמו שאמרו, גמילה יכולה לקחת זמן ופספוסים הם חלק מהתהליך. לא להתייאש ובטח לא להחזיר חיתול, במיוחד לילדה שכבר לא רוצה אותו. זה דווקא סימן טוב שהיא מבינה שהיא לא אמורה לעשות צרכים בבגדים (חיתול הוא בגד לעניין זה). יש את ההבנה, עכשיו צריך גם להצליח לבצע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
ומה אפשר לעשות עם ילדה שלא רוצה להוריד טיטול??
כבר היו כמה ימים בלי ולאחרונה היא לא מסכימה לנסות עוד
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
ומה אפשר לעשות עם ילדה שלא רוצה להוריד טיטול??
כבר היו כמה ימים בלי ולאחרונה היא לא מסכימה לנסות עוד
אפשר לעודד ללכת לשירותים (או סיר) בכל מיני אמצעים - הרבה חיזוק חיובי כשהיא הולכת, להנעים את זמן השהיה שם, פרסים. כלומר לעשות שלב "טרום גמילה".
כשהיא תהיה יותר מיודדת עם הקונספט, סביר שהיא תסכים יותר בקלות להוריד חיתול, וגם יהיה לה יותר קל ומוכר ללכת לשירותים.
אפשר בשלב כלשהו לקבוע עובדות בשטח שמהיום אין חיתול. לא רצוי לעשות את זה בצורה שתגרום לה התנגדות או סטרס, כמובן, אבל גם פה אפשר לשווק את זה בצורה מושכת. למשל לקנות תחתונים יפים בצבע או דוגמה שהיא אוהבת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
ומה אפשר לעשות עם ילדה שלא רוצה להוריד טיטול??
כבר היו כמה ימים בלי ולאחרונה היא לא מסכימה לנסות עוד
מה לא לעשות גם עוזר?
לא בכח. זה לא עובד.

מה שקראתי בנושא היה - להחזיר ולחכות קופה קצרה ואז להתחיל נקי.

בתיה אליאך - נבי- ממליצה באמת לדבר על זה לפני ולתת לו לההרגיש עם לבנים בלי טיטול עוד לפני שמתחילים את התהליך,
אצלי זה עזר
דיברנו הרבה לפני שעוד מעט זה יקרה
בהתחלה כל הזמן לא רצה. אבל זה היה בסדר. כי לא היהמדובר על עכשיו.
וכשרציתי להתחיל שאלתי אותו "מתי נוריד את הטיטול ונשים בפח? מתי תהיה גדול? היום?
לא!!!
יום אחר?
כן
בסדר.

וכמה כמה ימים שסירב פעם אחר פעם ודחינו
ומפעם לפעם נתנו טווח אחר קרוב יותר...
עד שהרגיש שמסוגל לומר את הכן.
והורדנו

ועכשיו גם בלילה או בנסיעות - אין זיכוי שהוא מסכים להחזיר. אין.


בהצלחה רבה והרבה סיעתא דשמיא.

ומסכימה עם מי שאומר שצריך בעיקר בשלות של ההורים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אפשר לעודד ללכת לשירותים (או סיר) בכל מיני אמצעים - הרבה חיזוק חיובי כשהיא הולכת, להנעים את זמן השהיה שם, פרסים. כלומר לעשות שלב "טרום גמילה".
כשהיא תהיה יותר מיודדת עם הקונספט, סביר שהיא תסכים יותר בקלות להוריד חיתול, וגם יהיה לה יותר קל ומוכר ללכת לשירותים.
אפשר בשלב כלשהו לקבוע עובדות בשטח שמהיום אין חיתול. לא רצוי לעשות את זה בצורה שתגרום לה התנגדות או סטרס, כמובן, אבל גם פה אפשר לשווק את זה בצורה מושכת. למשל לקנות תחתונים יפים בצבע או דוגמה שהיא אוהבת.
נכון. שחכתי מכל נושא העידודים.
אנחנו קנינו מדבקות מהכל בשקל
וכל פעם שעשה קישט את השירותים

לא התחשק לי להתחיל עם ממתקים ופרסים - שאני לא עומדת בזה.
והמדבקות היו מין אמירה של - אני גדול ונקי והשירותים שמחים ויפים שאני עושה יפה.
אבל הם אף פעם לא היו עצ=ובים כשלא הצליח. כי החויה צריכה להיות חיובית.
החויההשלילית לא מקדמת. לא מקדמת. לא מקדמת.
נראה לי שמעולם לא עזר לי שאמרתי לילד בנושא של גמילה "אויש, חבל, נונו, וכו וכו וכו" (וניסתי הרבה במקל ובגזר)
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נכון. שחכתי מכל נושא העידודים.
אנחנו קנינו מדבקות מהכל בשקל
וכל פעם שעשה קישט את השירותים

לא התחשק לי להתחיל עם ממתקים ופרסים - שאני לא עומדת בזה.
והמדבקות היו מין אמירה של - אני גדול ונקי והשירותים שמחים ויפים שאני עושה יפה.
אבל הם אף פעם לא היו עצ=ובים כשלא הצליח. כי החויה צריכה להיות חיובית.
החויההשלילית לא מקדמת. לא מקדמת. לא מקדמת.
נראה לי שמעולם לא עזר לי שאמרתי לילד בנושא של גמילה "אויש, חבל, נונו, וכו וכו וכו" (וניסתי הרבה במקל ובגזר)
מדבקות זה מעולה. זה משהו באמצע בין פרס לחיזוק מילולי.
פרסים מצד אחד מדרבנים יותר, מצד שני עלול להיות להם אפקט של תלות, וחוסר מוטיבציה לעשות דברים לשם עצמם בלי פרס.
מדבקות הן מצד אחד מוחשיות, מצד שני פחות מייצרות תלות.
אפשר גם לעשות טבלה שבה צוברים נקודות (או מדבקות) עד לקבלת פרס, זה עוד שלב בדרך.
כל ילד ומה שהוא צריך בשלב שבו הוא נמצא.
באופן כללי כדאי להשתמש בחיזוק הכי פחות מוחשי שמספיק לילד, ומשם להפחית בהדרגה.
ומסכימה לגמרי לגבי החוויה החיובית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אנחנו היינו השוטרים
כאן טמון הענין.
את לא אמורה להיות שוטרת, זה אחריות שלה בלבד.
גמלתי לאחרונה ילד בן פחות משנתיים לפי השיטה שהעלתה פה @Ruti Kepler
כמובן את הפירוט אפשר לקרוא בפוסט של רותי, איך בדיוק לעשות את זה בפועל בצורה יעילה.

הסרתי מעצמי אחריות לחלוטין.
זה אמנם מתסכל בטירוף לראות שהילד לא הולך לשרותים ואת יודעת שעוד רגע הוא מפספס, ופשוט להישאר שלווה ורק להזכיר לו בעדינות- אתה זוכר שאם אתה צריך לשרותים תגיד לאמא ונלך ביחד..
ואחרי רגע התחזית מתממשת על הרצפה...
הסרחון.. הסמרטוטים.. הייאוש..

צריך לזכור שזו תקופה מאתגרת, אבל בסופו של דבר הילד יוצא עם נכס לחיים, עם אחריות לעצמו, עם בטחון ויכולת.
לשמור על הגיינה זו מתנה שאנחנו נותנים לילדים שלנו לחיים,
נותנים להם אפשרות לגדול.

זה ממש כמו שמגיע גיל שהילד מתנסה בעצמו לאכול עם כפית, למרות שהרצפה סביבו נראית אחרי קרב, ואנחנו לוקחות נשימה עמוקה ולוחשות לו גדל:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
כאן טמון הענין.
את לא אמורה להיות שוטרת, זה אחריות שלה בלבד.
גמלתי לאחרונה ילד בן פחות משנתיים לפי השיטה שהעלתה פה @Ruti Kepler
כמובן את הפירוט אפשר לקרוא בפוסט של רותי, איך בדיוק לעשות את זה בפועל בצורה יעילה.

הסרתי מעצמי אחריות לחלוטין.
זה אמנם מתסכל בטירוף לראות שהילד לא הולך לשרותים ואת יודעת שעוד רגע הוא מפספס, ופשוט להישאר שלווה ורק להזכיר לו בעדינות- אתה זוכר שאם אתה צריך לשרותים תגיד לאמא ונלך ביחד..
ואחרי רגע התחזית מתממשת על הרצפה...
הסרחון.. הסמרטוטים.. הייאוש..

צריך לזכור שזו תקופה מאתגרת, אבל בסופו של דבר הילד יוצא עם נכס לחיים, עם אחריות לעצמו, עם בטחון ויכולת.
לשמור על הגיינה זו מתנה שאנחנו נותנים לילדים שלנו לחיים,
נותנים להם אפשרות לגדול.

זה ממש כמו שמגיע גיל שהילד מתנסה בעצמו לאכול עם כפית, למרות שהרצפה סביבו נראית אחרי קרב, ואנחנו לוקחות נשימה עמוקה ולוחשות לו גדל:)
זה מענין,
יש את אלו שיגידו לא להזכיר אף פעם עד שהילד יקלוט מעצמו, ויש את אלו שאומרים שגם כמה שבועות עוד הגיוני לקחת את הילד ושהוא לא ילך מעצמו.
איך נדע מה הנכון?
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
איך נדע מה הנכון?
אני הרגשתי שהשיטה הזו מתאימה לי , וגם מתכתבת עם הגישה הכללית שלי כאמא.
אני חושבת שכדאי לכל אמא לחשוב איך לצלוח את השלב הזה בצורה מתוכננת, ולא לקום בבוקר בהיר וחגיגי 'היום מוישלה גדול בלי טיטול'
(אצלי זה כן היה פתאומי בבוקר בהיר:) אבל כבר קראתי את הפוסט עוד לפני הלידה של הינוקא, וידעתי שככה אני רוצה)

אבל בואי נאמר שאם שיטה אחת לא הצליחה אז ודאי כדאי לנסות משהו אחר, לא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
זה מענין,
יש את אלו שיגידו לא להזכיר אף פעם עד שהילד יקלוט מעצמו, ויש את אלו שאומרים שגם כמה שבועות עוד הגיוני לקחת את הילד ושהוא לא ילך מעצמו.
איך נדע מה הנכון?
מה שכנראה - שלכל אחד מתאים משהו אחר. ועם זה לא יודעת לעזור לך.
(אישית, לא הצלחתי לסתום את הפה ולא לתזכר. ונראה לי גם שכן היה צריך שאעזור לו לשים לב)
מה שבטוח - שעקביות היא חשובה ושלימות עם הדרך שבה בחרת. זה קריטי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
כמה שיותר הכנה מראש כך יותר סיכויי הצלחה
אני ממש ממליצה לכתוב את התהליך באופן סיפורי וליצור סיפור מלווה בתמונות או באיורים ולשבת בזמנים נינוחים ופשוט לספר.
בנוסף - בלי לחץ ובלי כעס. ילד שההורים שלו נלחצים או כועסים מפתח חרדות סביב הדבר הזה לשנים ארוכות (יכולה לספר על משפחה שבכל פעם לפני יציאה האבא היה מלחיץ ללכת לשירותים ללכת לשירותים, וזה מלווה את הילדים עד היום)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה