התייעצות המשך גמילה לילדה כבת 3

[רינה דיצה]

הבת שלי עוד חודשיים בת 3,
בוגרת ומבינה והיה נראה שהגמילה תעבור אצלה בקלות ממש כי לא היה לה פחד והלכה מרצונה לשירותים מדי פעם כבר מגיל צעיר.
לפני כחודש ניסינו לייבש אותה סופי והיא היתה כ3 שבועות ללא טיטול כלל אבל אנחנו היינו השוטרים, ברגע שלא בקשתי ממנה ללכת לשירותים כמה שעות רצוף היו שלוליות על הרצפה.....
התיאשנו החזרנו טיטול לשבוע, אבל הבעיה שהיא קלטה שטיטול זה לא נח והיא מוציאה אותו כל הזמן או לא מסכימה ללבוש ורוצה רק תחתונים. ניסינו לחזור שוב לשירותים ושוב אם אני לא לוקחת אותה מדי שעה/שעה וחצי היא מרטיבה.
הבו לי עיצה, עוד פחות מחודשיים גן עירוני!
לוותר ולחזור לטיטול? להמשיך לקחת אותה לשירותים? לתת לה להרטיב חופשי על הריצפה?
היו לי הרבה ילדים שיבשתי וכולם עבר חלק פחות או יותר, אצל הבנות בכלל כולם התיבשו בגיל שנתים וחודש/חודשיים.

 

[שרי גוטמן]

דבר ראשון הרבה הצלחה דבר שני את צריכה להיות בשלה עם עצמך שאין טיטול לא בלילה לא ביום אין להחזיר טיטול אחרי גמילה ובלי לחץ , וכן בגיל כזה האחריות היא עליך ולא על ילדה בת פחות משלוש ועוד משהוא לא להגיב להרטבות שלא יהיה צומי שלילי

 

[מירימ]

בהצלחה רבה! והרבה סבלנות!
זה שהיא לא רוצה טיטול זה מצוין. כי באמת נכון יותר לא להחזיר. זה גם לא עוזר כלום. כי מתי שהוא תורידו אותו . נכון?
אז נהדר שהיא לא רוצה. זה באמת עדיף.

לגבי הצורך לקחת אותה-
אני לוקחת את הבן שלי לפעמים כל 10 דקות. לפי הצורך.
ואנחנו כבר חודש בגמילה.
היום כעבור חודש הוא כבר יכול לבקש ללכת.
אבל עד עכשיו - אחריות שלי לשים לב
בשלב הראשון לקחתי אותו כל כחצי שעה (נעזרתי בספר של נבי, בתיה אליאך)
בהמשך זה היה קצת לפי זיהוי סימנים אצלו שצריך
ועכשיו משולב - זיהוי ובקשות
אבל כל הזמן!! יכול להיות שלוליות עדיין.
הולך ופוחת ב"ה.
ויש התקדמות.

אז מה אני באה לשתף?
שגמילה זה תהליך ארוך לפעמים.
בתחילה זה אחריות שלי להסב את תשומת ליבו לצורך שלו.
פיספוסים הם חלק בלתי נפרד.
יש ילדים שצריכים להגיע לשירותים לעיתים קרובות . במיוחד בזמן גמילה. וזה תקין.
מסקנות שלי מפעמים קודומו שהלכו פחות טוב, ועכשיו שינתי ויותר טוב ב"ה:
א. מיד כשנרטב להחליף - כדי שיתרגל שלא נשארים רטובים! גם כשלא נח.
ב. יש שלב שזה כבר מייגע ומעייף כל רגע ללכת, תזכרי שהוא חווה את זה בעצמו וכמה שלך קשה לה עוד יותר מאתגר ואולי מלחיץ. ולכן חשוב חשוב חשוב לשדר רוגע וביטחון שהכל בסדר וככה זה התהליך!
ג. פיספסה? ברוגע ברוגע ללכת להחליף מיד ולנקות מה שצריך בלי לעשות שום עסק!
3 המסקנות הללו היו לי קריטיות

וצריך באמת הרבה מאד ואפילו המון סבלנות ופניות!!! כי זה משרה משרה.........

 

[רינה דיצה]

דבר ראשון הרבה הצלחה דבר שני את צריכה להיות בשלה עם עצמך שאין טיטול לא בלילה לא ביום אין להחזיר טיטול אחרי גמילה ובלי לחץ , וכן בגיל כזה האחריות היא עליך ולא על ילדה בת פחות משלוש ועוד משהוא לא להגיב להרטבות שלא יהיה צומי שלילי

כמה זמן זה הגיוני?
משהי אמרה לי שחייב גם בלילה, אבל איך הגיוני אם ביום היא מרטיבה אז בלילה? כל כמה זמן אני יקום להחליף לה הכל?

 

[רינה דיצה]

בהצלחה רבה! והרבה סבלנות!
זה שהיא לא רוצה טיטול זה מצוין. כי באמת נכון יותר לא להחזיר. זה גם לא עוזר כלום. כי מתי שהוא תורידו אותו . נכון?
אז נהדר שהיא לא רוצה. זה באמת עדיף.

לגבי הצורך לקחת אותה-
אני לוקחת את הבן שלי לפעמים כל 10 דקות. לפי הצורך.
ואנחנו כבר חודש בגמילה.
היום כעבור חודש הוא כבר יכול לבקש ללכת.
אבל עד עכשיו - אחריות שלי לשים לב
בשלב הראשון לקחתי אותו כל כחצי שעה (נעזרתי בספר של נבי, בתיה אליאך)
בהמשך זה היה קצת לפי זיהוי סימנים אצלו שצריך
ועכשיו משולב - זיהוי ובקשות
אבל כל הזמן!! יכול להיות שלוליות עדיין.
הולך ופוחת ב"ה.
ויש התקדמות.

אז מה אני באה לשתף?
שגמילה זה תהליך ארוך לפעמים.
בתחילה זה אחריות שלי להסב את תשומת ליבו לצורך שלו.
פיספוסים הם חלק בלתי נפרד.
יש ילדים שצריכים להגיע לשירותים לעיתים קרובות . במיוחד בזמן גמילה. וזה תקין.
מסקנות שלי מפעמים קודומו שהלכו פחות טוב, ועכשיו שינתי ויותר טוב ב"ה:
א. מיד כשנרטב להחליף - כדי שיתרגל שלא נשארים רטובים! גם כשלא נח.
ב. יש שלב שזה כבר מייגע ומעייף כל רגע ללכת, תזכרי שהוא חווה את זה בעצמו וכמה שלך קשה לה עוד יותר מאתגר ואולי מלחיץ. ולכן חשוב חשוב חשוב לשדר רוגע וביטחון שהכל בסדר וככה זה התהליך!
ג. פיספסה? ברוגע ברוגע ללכת להחליף מיד ולנקות מה שצריך בלי לעשות שום עסק!
3 המסקנות הללו היו לי קריטיות

וצריך באמת הרבה מאד ואפילו המון סבלנות ופניות!!! כי זה משרה משרה.........

ז"א להמשיך גם אם החזרתי לשבוע בחזרה, להמשיך לקחת אותה ולא לכעוס עליה כשמפספסת.

 

[סמאש קייק]

קודם כל בהצלחה, זה התהליך מיגע ומעיף מאוד.
ולגבי הלילה, מה פתאום! כל עוד אין לו שליטה בסיסית והוא נשאר יבש כמה ימים עדיין שמים טיטול בלילה,
כי אם הילד לא בשל ביום, מה את מצפה ממנו בלילה.
ובשבילו, הוא צריך אמא עם אנרגיות וחזקה.

 

[תמר אליסון]

תחפשי בפרוג יש מאמר שכתבה רותי קפלר על גמילה,
לי זה ממש עזר.

 

[מירימ]

קודם כל בהצלחה, זה התהליך מיגע ומעיף מאוד.
ולגבי הלילה, מה פתאום! כל עוד אין לו שליטה בסיסית והוא נשאר יבש כמה ימים עדיין שמים טיטול בלילה,
כי אם הילד לא בשל ביום, מה את מצפה ממנו בלילה.
ובשבילו, הוא צריך אמא עם אנרגיות וחזקה.

לי היתה ילדה שנגמלה בלילה לפני היום!!!
ועוד ילדים שהיו יבשים לגמרי בלילה וביום לקח עוד זמן עד שנגמרו הפיספוסים....

 

[ח.ג.ג'.]

גמילת לילה היא עניין פיזיולוגי הרבה יותר מאשר התנהגותי.
יש ילדים שבשלים פיסית לגמילת לילה ברגע שהם גמולים ביום, אבל יש אחוזים ניכרים שלא בשלים, וניסיון לגמול אותם בלילה לא יוביל לשום דבר חוץ מתסכול.
אין שום צורך להוריד חיתול בלילה בשביל לגמול ביום. אלו שני דברים שונים והילדים מסוגלים לעשות את ההפרדה מצוין.
קודם גומלים ביום. אם רואים שבעקבות זה הילד קם יבש בלילה, מצוין, אתם מבני המזל שהילדים שלהם לא מרטיבים בלילה. אם לא, הכל בסדר, אפשר להמשיך עם חיתול ולחכות בסבלנות שגם השלב הזה יגיע.

כמו שאמרו, גמילה יכולה לקחת זמן ופספוסים הם חלק מהתהליך. לא להתייאש ובטח לא להחזיר חיתול, במיוחד לילדה שכבר לא רוצה אותו. זה דווקא סימן טוב שהיא מבינה שהיא לא אמורה לעשות צרכים בבגדים (חיתול הוא בגד לעניין זה). יש את ההבנה, עכשיו צריך גם להצליח לבצע.

 

[דג הכסף]

ומה אפשר לעשות עם ילדה שלא רוצה להוריד טיטול??
כבר היו כמה ימים בלי ולאחרונה היא לא מסכימה לנסות עוד

 

[ח.ג.ג'.]

ומה אפשר לעשות עם ילדה שלא רוצה להוריד טיטול??
כבר היו כמה ימים בלי ולאחרונה היא לא מסכימה לנסות עוד

אפשר לעודד ללכת לשירותים (או סיר) בכל מיני אמצעים - הרבה חיזוק חיובי כשהיא הולכת, להנעים את זמן השהיה שם, פרסים. כלומר לעשות שלב "טרום גמילה".
כשהיא תהיה יותר מיודדת עם הקונספט, סביר שהיא תסכים יותר בקלות להוריד חיתול, וגם יהיה לה יותר קל ומוכר ללכת לשירותים.
אפשר בשלב כלשהו לקבוע עובדות בשטח שמהיום אין חיתול. לא רצוי לעשות את זה בצורה שתגרום לה התנגדות או סטרס, כמובן, אבל גם פה אפשר לשווק את זה בצורה מושכת. למשל לקנות תחתונים יפים בצבע או דוגמה שהיא אוהבת.

 

[מירימ]

ומה אפשר לעשות עם ילדה שלא רוצה להוריד טיטול??
כבר היו כמה ימים בלי ולאחרונה היא לא מסכימה לנסות עוד

מה לא לעשות גם עוזר?
לא בכח. זה לא עובד.

מה שקראתי בנושא היה - להחזיר ולחכות קופה קצרה ואז להתחיל נקי.

בתיה אליאך - נבי- ממליצה באמת לדבר על זה לפני ולתת לו לההרגיש עם לבנים בלי טיטול עוד לפני שמתחילים את התהליך,
אצלי זה עזר
דיברנו הרבה לפני שעוד מעט זה יקרה
בהתחלה כל הזמן לא רצה. אבל זה היה בסדר. כי לא היהמדובר על עכשיו.
וכשרציתי להתחיל שאלתי אותו "מתי נוריד את הטיטול ונשים בפח? מתי תהיה גדול? היום?
לא!!!
יום אחר?
כן
בסדר.

וכמה כמה ימים שסירב פעם אחר פעם ודחינו
ומפעם לפעם נתנו טווח אחר קרוב יותר...
עד שהרגיש שמסוגל לומר את הכן.
והורדנו

ועכשיו גם בלילה או בנסיעות - אין זיכוי שהוא מסכים להחזיר. אין.


בהצלחה רבה והרבה סיעתא דשמיא.

ומסכימה עם מי שאומר שצריך בעיקר בשלות של ההורים.

 

[מירימ]

אפשר לעודד ללכת לשירותים (או סיר) בכל מיני אמצעים - הרבה חיזוק חיובי כשהיא הולכת, להנעים את זמן השהיה שם, פרסים. כלומר לעשות שלב "טרום גמילה".
כשהיא תהיה יותר מיודדת עם הקונספט, סביר שהיא תסכים יותר בקלות להוריד חיתול, וגם יהיה לה יותר קל ומוכר ללכת לשירותים.
אפשר בשלב כלשהו לקבוע עובדות בשטח שמהיום אין חיתול. לא רצוי לעשות את זה בצורה שתגרום לה התנגדות או סטרס, כמובן, אבל גם פה אפשר לשווק את זה בצורה מושכת. למשל לקנות תחתונים יפים בצבע או דוגמה שהיא אוהבת.

נכון. שחכתי מכל נושא העידודים.
אנחנו קנינו מדבקות מהכל בשקל
וכל פעם שעשה קישט את השירותים

לא התחשק לי להתחיל עם ממתקים ופרסים - שאני לא עומדת בזה.
והמדבקות היו מין אמירה של - אני גדול ונקי והשירותים שמחים ויפים שאני עושה יפה.
אבל הם אף פעם לא היו עצ=ובים כשלא הצליח. כי החויה צריכה להיות חיובית.
החויההשלילית לא מקדמת. לא מקדמת. לא מקדמת.
נראה לי שמעולם לא עזר לי שאמרתי לילד בנושא של גמילה "אויש, חבל, נונו, וכו וכו וכו" (וניסתי הרבה במקל ובגזר)

 

[ח.ג.ג'.]

נכון. שחכתי מכל נושא העידודים.
אנחנו קנינו מדבקות מהכל בשקל
וכל פעם שעשה קישט את השירותים

לא התחשק לי להתחיל עם ממתקים ופרסים - שאני לא עומדת בזה.
והמדבקות היו מין אמירה של - אני גדול ונקי והשירותים שמחים ויפים שאני עושה יפה.
אבל הם אף פעם לא היו עצ=ובים כשלא הצליח. כי החויה צריכה להיות חיובית.
החויההשלילית לא מקדמת. לא מקדמת. לא מקדמת.
נראה לי שמעולם לא עזר לי שאמרתי לילד בנושא של גמילה "אויש, חבל, נונו, וכו וכו וכו" (וניסתי הרבה במקל ובגזר)

מדבקות זה מעולה. זה משהו באמצע בין פרס לחיזוק מילולי.
פרסים מצד אחד מדרבנים יותר, מצד שני עלול להיות להם אפקט של תלות, וחוסר מוטיבציה לעשות דברים לשם עצמם בלי פרס.
מדבקות הן מצד אחד מוחשיות, מצד שני פחות מייצרות תלות.
אפשר גם לעשות טבלה שבה צוברים נקודות (או מדבקות) עד לקבלת פרס, זה עוד שלב בדרך.
כל ילד ומה שהוא צריך בשלב שבו הוא נמצא.
באופן כללי כדאי להשתמש בחיזוק הכי פחות מוחשי שמספיק לילד, ומשם להפחית בהדרגה.
ומסכימה לגמרי לגבי החוויה החיובית.

 

[בייבימאם - Babymom]

אנחנו היינו השוטרים

כאן טמון הענין.
את לא אמורה להיות שוטרת, זה אחריות שלה בלבד.
גמלתי לאחרונה ילד בן פחות משנתיים לפי השיטה שהעלתה פה @Ruti Kepler
כמובן את הפירוט אפשר לקרוא בפוסט של רותי, איך בדיוק לעשות את זה בפועל בצורה יעילה.

הסרתי מעצמי אחריות לחלוטין.
זה אמנם מתסכל בטירוף לראות שהילד לא הולך לשרותים ואת יודעת שעוד רגע הוא מפספס, ופשוט להישאר שלווה ורק להזכיר לו בעדינות- אתה זוכר שאם אתה צריך לשרותים תגיד לאמא ונלך ביחד..
ואחרי רגע התחזית מתממשת על הרצפה...
הסרחון.. הסמרטוטים.. הייאוש..

צריך לזכור שזו תקופה מאתגרת, אבל בסופו של דבר הילד יוצא עם נכס לחיים, עם אחריות לעצמו, עם בטחון ויכולת.
לשמור על הגיינה זו מתנה שאנחנו נותנים לילדים שלנו לחיים,
נותנים להם אפשרות לגדול.

זה ממש כמו שמגיע גיל שהילד מתנסה בעצמו לאכול עם כפית, למרות שהרצפה סביבו נראית אחרי קרב, ואנחנו לוקחות נשימה עמוקה ולוחשות לו גדל

 

[סמאש קייק]

אפשר בבקשה לינק של המאמר של רותי קפלר, לא ראיתי אותו.

 

[רינה דיצה]

כאן טמון הענין.
את לא אמורה להיות שוטרת, זה אחריות שלה בלבד.
גמלתי לאחרונה ילד בן פחות משנתיים לפי השיטה שהעלתה פה @Ruti Kepler
כמובן את הפירוט אפשר לקרוא בפוסט של רותי, איך בדיוק לעשות את זה בפועל בצורה יעילה.

הסרתי מעצמי אחריות לחלוטין.
זה אמנם מתסכל בטירוף לראות שהילד לא הולך לשרותים ואת יודעת שעוד רגע הוא מפספס, ופשוט להישאר שלווה ורק להזכיר לו בעדינות- אתה זוכר שאם אתה צריך לשרותים תגיד לאמא ונלך ביחד..
ואחרי רגע התחזית מתממשת על הרצפה...
הסרחון.. הסמרטוטים.. הייאוש..

צריך לזכור שזו תקופה מאתגרת, אבל בסופו של דבר הילד יוצא עם נכס לחיים, עם אחריות לעצמו, עם בטחון ויכולת.
לשמור על הגיינה זו מתנה שאנחנו נותנים לילדים שלנו לחיים,
נותנים להם אפשרות לגדול.

זה ממש כמו שמגיע גיל שהילד מתנסה בעצמו לאכול עם כפית, למרות שהרצפה סביבו נראית אחרי קרב, ואנחנו לוקחות נשימה עמוקה ולוחשות לו גדל

זה מענין,
יש את אלו שיגידו לא להזכיר אף פעם עד שהילד יקלוט מעצמו, ויש את אלו שאומרים שגם כמה שבועות עוד הגיוני לקחת את הילד ושהוא לא ילך מעצמו.
איך נדע מה הנכון?

 

[בייבימאם - Babymom]

איך נדע מה הנכון?

אני הרגשתי שהשיטה הזו מתאימה לי , וגם מתכתבת עם הגישה הכללית שלי כאמא.
אני חושבת שכדאי לכל אמא לחשוב איך לצלוח את השלב הזה בצורה מתוכננת, ולא לקום בבוקר בהיר וחגיגי 'היום מוישלה גדול בלי טיטול'
(אצלי זה כן היה פתאומי בבוקר בהיר אבל כבר קראתי את הפוסט עוד לפני הלידה של הינוקא, וידעתי שככה אני רוצה)

אבל בואי נאמר שאם שיטה אחת לא הצליחה אז ודאי כדאי לנסות משהו אחר, לא?

 

[מירימ]

זה מענין,
יש את אלו שיגידו לא להזכיר אף פעם עד שהילד יקלוט מעצמו, ויש את אלו שאומרים שגם כמה שבועות עוד הגיוני לקחת את הילד ושהוא לא ילך מעצמו.
איך נדע מה הנכון?

מה שכנראה - שלכל אחד מתאים משהו אחר. ועם זה לא יודעת לעזור לך.
(אישית, לא הצלחתי לסתום את הפה ולא לתזכר. ונראה לי גם שכן היה צריך שאעזור לו לשים לב)
מה שבטוח - שעקביות היא חשובה ושלימות עם הדרך שבה בחרת. זה קריטי.

 

[ויזוקל]

כמה שיותר הכנה מראש כך יותר סיכויי הצלחה
אני ממש ממליצה לכתוב את התהליך באופן סיפורי וליצור סיפור מלווה בתמונות או באיורים ולשבת בזמנים נינוחים ופשוט לספר.
בנוסף - בלי לחץ ובלי כעס. ילד שההורים שלו נלחצים או כועסים מפתח חרדות סביב הדבר הזה לשנים ארוכות (יכולה לספר על משפחה שבכל פעם לפני יציאה האבא היה מלחיץ ללכת לשירותים ללכת לשירותים, וזה מלווה את הילדים עד היום)