ניהול תקציב בין הזמנים ונופש במינימום עלות ותקציב

[חני-לוי]

מי שהמחירים (שהם אכן לא רק כלכליים) כבדים לו מדי,

יש לזה גם מחירים (לא רק כלכליים אגב...)

תוכלו בבקשה לפרט לאילו מחירים נוספים אתם מתכוונים?

בסוף כל אחד מתעדף לפי רצונותיו ויכולותיו. רק חבל לי על אלו שמצד אחד נחנקים כלכלית ומצד שני מספרים לעצמם שהם "צריכים" כל מיני דברים ו"לא מתאים להם" דברים אחרים.

זה נכון ויפה, אבל אין לשכוח את הלחץ החברתי. הרבה ילדים מרגישים שהם ״צריכים״ לסוע רק כי כולם נוסעים.
וכשחוזרים מבית ספר לשנת לימודים וכל החברות מספרות איזה כיף היה בחו״ל או בצימרים למינהם או אטרקציות יקרות, קשה מאוד לשכנע את הילד שנופש בבית עם מיתוג וממתקים שווה אותו דבר (כמובן גם עניין של שיווק. יש המוכשרים יותר ויש פחות... אבל עדיין)

 

[חני-לוי]

אני הזמנתי מניאטורה מהממת
מספקת תעסוקה ארוכה מאוד
מגיעה ארוזה בקופסה
עם חלוקה לפי סוגי החומרים
וחוברת הסבר מדויקת
ממליצה מאוד
מצריך מוטוריקה עדינה
שווה את המחיר!
כשאני קניתי המחיר היה גבוה יותר...
https://temu.to/k/e235gfotuob מומלץ להזדרז כדי שיגיע בזמן...

ממליצה בחום. אחותי הקטנה יושבת על זה שעות בהנאה מרובה.

 

[java]

צימר/וילה מבקשים הרבה יותר ממה שבררתי עד עכשיו.
במחיר כזה אפשר לקבל דירה בקושי עם חצר וגם זה רק במקומות פחות אסטרטגיים.

ראינו דירה עם חצר, נכון שלא יפייפיה ומשופצת,
אבל ענקית ומרווחת, עם 5 חדרי שינה.
לא בצפון הרחוק, אבל בעיר ים.
אמנם בדקתי עבור משפחות קטנות,
אבל 2 משפחות שיחד בהיקף שווה למשפחה גדולה.
יצא סביבות 700 ללילה.

בAir bnb אפשר למצוא מציאות.

 

[שולי איטח]

לנו חםםםםםםםםםםםםם באופן חריג
כל היום וכל הלילה
לא מצליחים לעשות כלום מכל ההמלצות פה
כל שנה מחדש מנסים יום אחד ואחר כך מתיאשים
אין מצב לצאת

אז נשאר רק מקום אחר אבל בגלל שלא יוצאים חובה שהמקום יספק את הצורך בנופש
כמו צימרים עם בריכה צמודה
ואז זה יוצא יקר
ולכן יש שנים שמותרים אבל אין תחליף בכלל
לא יודעת למה החופש בכאילו ימים חמים

 

[תמר אליסון]

אנחנו עשינו בחוה"מ עם הילדים שילוב של הרכבת הקלה והרכבת הרגילה
והגענו למוזיאון המשאיות ברמלה
ירדנו בתחנת רמלה והמוזיאון 5 דקות הליכה מהרכבת
הילדים נהנו עד הגג

מזה מוזיאון המשאיות?
לילדים?

 

[Chanae]

נחמד
מתאין לילדים קטנים יותר עד גיל 10

מוזיאון המשאיות והתובלה- הכניסה חינם!

היחיד מסוגו בישראל, מזמין אתכם למסע מרתק בין דגמי משאיות ורכבי תובלה היסטוריים, החל משנות ה-30 ועד שנות ה-80 של המאה ה-20. לפרטים נוספים>>

trucksmuseum.org.il

העיקר היה אצלינו הנסיעה ברכבת

 

[ח.ג.ג'.]

תוכלו בבקשה לפרט לאילו מחירים נוספים אתם מתכוונים?

כל משפחה ואיפה שזה תופס אותה, אבל לדוגמה, עצם זה שההורים עובדים יותר קשה בנופש כזה בארגון לפני ותוך כדי ובהשגחה אינטנסיבית על הילדים בסביבה מאתגרת. זה לא בדיוק "נופש" להורים. זה יכול להיות מאד מהנה, אבל עבודה קשה. עוד מחיר - ילדים שיוצאים מהסביבה המוכרת נמצאים יותר "על הקצה" מבחינה רגשית והתנהגותית (יש גם ילדים שבמיוחד קשה להם היציאה מהשגרה ואצלם זה עוד יותר קיצוני), ויותר מאתגר להחזיק את הסיטואציה ולדאוג שהכל יזרום בצורה נעימה.

זה נכון ויפה, אבל אין לשכוח את הלחץ החברתי. הרבה ילדים מרגישים שהם ״צריכים״ לסוע רק כי כולם נוסעים.
וכשחוזרים מבית ספר לשנת לימודים וכל החברות מספרות איזה כיף היה בחו״ל או בצימרים למינהם או אטרקציות יקרות, קשה מאוד לשכנע את הילד שנופש בבית עם מיתוג וממתקים שווה אותו דבר (כמובן גם עניין של שיווק. יש המוכשרים יותר ויש פחות... אבל עדיין)

משפחה צריכה לחיות לפי היכולות שלה ולא של אחרים. גם לפי ההעדפות שלה ולא של אחרים.
אני מרגישה, לא רק בשרשור הזה, שיש פחד מוגזם מהלחץ החברתי.
זה טוב ובריא לילדים לגדל עמוד שדרה. ילדים לא צריכים להרגיש שהם מקבלים "שווה אותו דבר" כמו החברים שלהם. הם צריכים להרגיש שיש להם הורים שדואגים לצרכים שלהם.
צריך לשדר את המסר שאנחנו עושים מה שמתאים למשפחה שלנו וטוב לנו ככה. לא מעמדת נחיתות שמנסה לשווק ממתקים כשווה ערך לטיול בחו"ל (ילדים הם לא טפשים), אלא מעמדה שאומרת שאנחנו לא חיים לפי השוואות ועושים מה שטוב לנו ולא לאחרים. חלק ממה שטוב לנו הוא לבחור להוציא את הכסף בצורה שמתאימה לנו.
אפשר מדי פעם גם לטעום מהחוויות היקרות יותר ש"כולם" מדברים עליהם (כמו תמיד, "כולם" זה אף פעם לא כולם). ילד ששומע על דבר כזה זה בהחלט קוסם לו, ואם יש אפשרות מדי פעם לעטום מהדברים האלו זה בהחלט מועיל. אבל זה לא אומר שהבילויים ה"פשוטים" והזולים לא מהנים. אם לא משווים אותם אלא לוקחים אותם בפני עצמם כמות שהם, ילדים יכולים בהחלט להנות לא פחות. מפעילויות שמכינים בבית יכול להיות לילדים הרבה סיפוק של השתתפות בהכנה. זה שווה יותר בסופו של דבר מאטרקציה חד פעמית.
הילדים שלי שומעים על אטרקציות וחו"ל ומלונות, ואין לי ספק שהם רוצים גם. אבל זה לא אומר שהם לא נהנים מיום של הליכה ברגל ושינה באוהל. הם אוהבים את זה מאד ולא מרגישים נחותים. מדי פעם אנחנו כן מפרגנים אטרקציה, פעם גם הלכנו למלון, ועדיין גם אחרי שהם טעמו מזה הם לא מפסיקים להנות מדברים פשוטים, ואף פעם לא שידרנו להם שאלו בילויים נחותים יותר או ברירת מחדל (היום זה כבר באמת לא ברירת מחדל אלא בחירה לא להוציא כסף על אטרקציות למרות שיש יכולת). אנחנו משפחה של מיטיבי לכת עם גאוות יחידה

 

[ו8]

וואו
הרעיונות משהו!
יש לי עוד רעיון שלפעמים עשינו-
לקחנו כרטיסים וכתבנו על כל אחד משהו שאפשר לעשות בחופש- החל מדברים קטנים כמו שעת משחקים משפחתיים (מתחלקים לזוגות לפי הגרלה, וכל חצי שעה מחליפים זוג ובזמן הזה כל זוג בוחר משחק מהארון. כמובן עם חטיפים ומוזיקה זה נחמד .) דרך דברים בינוניים (ליסוע ברכבת הקלה לגינה רחוקה יותר- אפשרי להחליט שמשכיבים לישון את כולם בצהריים ויוצאים מהבית בשעות הערב/ הלילה) וכמה דברים יקרים יותר כמו שייט.
מכניסים הכל לקופסא (שכמובן מקשטים וכו) וכל יום מוציאים כרטיס (יש פעמים שאפשר 2 כרטיסים- אחד לבוקר ואחד לצהריים).
אם כן רוצים לגוון עיר, איפה יש מאגר איכותי של דירות להחלפה?

 

[חני-לוי]

הילדים שלי שומעים על אטרקציות וחו"ל ומלונות, ואין לי ספק שהם רוצים גם. אבל זה לא אומר שהם לא נהנים מיום של הליכה ברגל ושינה באוהל. הם אוהבים את זה מאד ולא מרגישים נחותים. מדי פעם אנחנו כן מפרגנים אטרקציה, פעם גם הלכנו למלון, ועדיין גם אחרי שהם טעמו מזה הם לא מפסיקים להנות מדברים פשוטים, ואף פעם לא שידרנו להם שאלו בילויים נחותים יותר או ברירת מחדל (היום זה כבר באמת לא ברירת מחדל אלא בחירה לא להוציא כסף על אטרקציות למרות שיש יכולת). אנחנו משפחה של מיטיבי לכת עם גאוות יחידה

אני ממש שמחה בשבילך שהילדים שלך ממשיכים ליהנות גם מדברים ״פשוטים״ כפי שהגדרת ולא יוצא להם העיניים.
אני זוכרת שבתור ילדה (לא לפני כל כך הרבה זמן...) היה לי מאוד קשה השיחות האלו של החזרה לבית ספר ולא פעם הסמקתי כשחברה שאלה אותי איפה היינו ומה עשינו אחרי שבפאתוס ספרה על המלון השווה שהיו בו כשאני לא ידעתי איך מלון נראה מבפנים בכלל.
לא אומרת שצריך לנהל לפי החברים את החיים, זה ודאי לא חיובי וגם אין לזה סוף אף פעם.
אבל כמו שכנראה את מצליחה לעשות היטב - ליטוע בילדים את גאוות היחידה שלהם שירגישו הכי טוב בעולם.
לדעתי יש לא מעט משפחות שהילדים מרגישים שההורים גם היו רוצים לסוע למלון או לצימר ולא עושים את זה כי ״אין לנו כסף״, לא גאוות יחידה ולא מניעים אידאולוגים. כמו שאמרת ילדים אינם טפשים, ולא כיף להם להרגיש את התחושה הזו. אולי שווה לחשוב על לתת להם על מה לדבר גם ולהרגיש שווים בין שווים.

 

[חני-לוי]

זה לא בדיוק "נופש" להורים. זה יכול להיות מאד מהנה, אבל עבודה קשה.

לא בטוחה שלארגן מיתוג לבית שלם וארוחות מיוחדות ותוכניות יותר קל.

 

[ח.ג.ג'.]

לא בטוחה שלארגן מיתוג לבית שלם וארוחות מיוחדות ותוכניות יותר קל.

כל אחד ומה שקל לו וקשה לו.
החוכמה היא למצוא את מה שמתאים למשפחה. אני גם לא רואה את עצמי עושה מיתוג... מצד שני להכין אוכל מיוחד יותר קל לי מאשר להיסחב לפארק ביום חם.

 

[ח.ג.ג'.]

אני ממש שמחה בשבילך שהילדים שלך ממשיכים ליהנות גם מדברים ״פשוטים״ כפי שהגדרת ולא יוצא להם העיניים.
אני זוכרת שבתור ילדה (לא לפני כל כך הרבה זמן...) היה לי מאוד קשה השיחות האלו של החזרה לבית ספר ולא פעם הסמקתי כשחברה שאלה אותי איפה היינו ומה עשינו אחרי שבפאתוס ספרה על המלון השווה שהיו בו כשאני לא ידעתי איך מלון נראה מבפנים בכלל.
לא אומרת שצריך לנהל לפי החברים את החיים, זה ודאי לא חיובי וגם אין לזה סוף אף פעם.
אבל כמו שכנראה את מצליחה לעשות היטב - ליטוע בילדים את גאוות היחידה שלהם שירגישו הכי טוב בעולם.
לדעתי יש לא מעט משפחות שהילדים מרגישים שההורים גם היו רוצים לסוע למלון או לצימר ולא עושים את זה כי ״אין לנו כסף״, לא גאוות יחידה ולא מניעים אידאולוגים. כמו שאמרת ילדים אינם טפשים, ולא כיף להם להרגיש את התחושה הזו. אולי שווה לחשוב על לתת להם על מה לדבר גם ולהרגיש שווים בין שווים.

חלק עיקרי בזה הוא שאנחנו באמת נהנים לטייל. וזה בהחלט טעם נרכש, צריך ללמוד לעשות את זה, כדי לתכנן נכון טיולים מוצלחים.
השיווק צריך אמת מאחוריו כדי לעבוד. צריך למצוא משהו שאפשר להתחבר אליו ולרכוש את הטעם, ובאמת להנות ממנו.

אני גם זוכרת בתור ילדה סיפורים עם פאתוס, וגם לי בדרך כלל לא היה מה לספר יותר מדי, אבל לא נרשמו יותר מדי טראומות. אני לא חושבת שזה כל כך נורא שיוצאות לילדים העיניים. הן יצאו ממשהו תמיד. גם העיניים של הילדים שמבלים במלון יוצאות ממשהו, תהיי בטוחה. זה לא שאלה מי קיבל יותר, זה שאלה מי יודע להתרברב יותר.

 

[חני-לוי]

חלק עיקרי בזה הוא שאנחנו באמת נהנים לטייל. וזה בהחלט טעם נרכש, צריך ללמוד לעשות את זה, כדי לתכנן נכון טיולים מוצלחים.
השיווק צריך אמת מאחוריו כדי לעבוד. צריך למצוא משהו שאפשר להתחבר אליו ולרכוש את הטעם, ובאמת להנות ממנו.

אני גם זוכרת בתור ילדה סיפורים עם פאתוס, וגם לי בדרך כלל לא היה מה לספר יותר מדי, אבל לא נרשמו יותר מדי טראומות. אני לא חושבת שזה כל כך נורא שיוצאות לילדים העיניים. הן יצאו ממשהו תמיד. גם העיניים של הילדים שמבלים במלון יוצאות ממשהו, תהיי בטוחה. זה לא שאלה מי קיבל יותר, זה שאלה מי יודע להתרברב יותר.

את מאוד צודקת. יש לזה שני צדדים, פשוט צריך לקחת הכול בחשבון.
לכן גם הדגשתי שהחלק החשוב ביותר הוא לתת לילדים את התחושה הנכונה שאנחנו נהנים בדרך שלנו וכיף לנו וטוב לנו, ולא אנחנו מסכנים והלוואי ויהיה לנו יותר.

 

[בוגרת]

חלק עיקרי בזה הוא שאנחנו באמת נהנים לטייל. וזה בהחלט טעם נרכש, צריך ללמוד לעשות את זה, כדי לתכנן נכון טיולים מוצלחים.
השיווק צריך אמת מאחוריו כדי לעבוד. צריך למצוא משהו שאפשר להתחבר אליו ולרכוש את הטעם, ובאמת להנות ממנו.

אני גם זוכרת בתור ילדה סיפורים עם פאתוס, וגם לי בדרך כלל לא היה מה לספר יותר מדי, אבל לא נרשמו יותר מדי טראומות. אני לא חושבת שזה כל כך נורא שיוצאות לילדים העיניים. הן יצאו ממשהו תמיד. גם העיניים של הילדים שמבלים במלון יוצאות ממשהו, תהיי בטוחה. זה לא שאלה מי קיבל יותר, זה שאלה מי יודע להתרברב יותר.

גם אני זוכרת בתור ילדה סיפורים מלאי פאתוס בתחילת שנה,
הסיפורים מלאי הפאתוס היו בעיקר שלי-כל גבעה בשומרון שטיפסנו עליה היתה טיול מרתק, קצת החווויר את סיפורי הצימרים עם הברכה של חברותי
במיוחד שאנחנו יצאנו לטיול כל כמה ימים, ומול החברות שלי הייתי כזה-ואוו יצאתם לצימר? איזה כיף לכם! כמה ימים? רק 3? ואז חזרתם הביתה? וזהו? לא נסעתם יותר לשום מקום? אה...
אין מה לומר, שאפו ענק להורים שלי שגידלו אותנו ככה!

 

[מאופסת]

ובלי קשר,
תמיד טוב לחנך ילדים לא להשוויץ.

 

[שירה לוי1]

במיוחד שאנחנו יצאנו לטיול כל כמה ימים, ומול החברות שלי הייתי כזה-ואוו יצאתם לצימר? איזה כיף לכם! כמה ימים? רק 3? ואז חזרתם הביתה? וזהו? לא נסעתם יותר לשום מקום? אה...
אין מה לומר, שאפו ענק להורים שלי שגידלו אותנו ככה!

מה שאפו, נשמע חוסר פרגון בעליל..

 

[שירה לוי1]

חלק עיקרי בזה הוא שאנחנו באמת נהנים לטייל. וזה בהחלט טעם נרכש, צריך ללמוד לעשות את זה, כדי לתכנן נכון טיולים מוצלחים.
השיווק צריך אמת מאחוריו כדי לעבוד. צריך למצוא משהו שאפשר להתחבר אליו ולרכוש את הטעם, ובאמת להנות ממנו.

כולם נהנים לטייל , רק נהנים עוד יותר לצאת לצימר שווה/מלון.

 

[בוגרת]

גם אני זוכרת בתור ילדה סיפורים מלאי פאתוס בתחילת שנה,
הסיפורים מלאי הפאתוס היו בעיקר שלי-כל גבעה בשומרון שטיפסנו עליה היתה טיול מרתק, קצת החווויר את סיפורי הצימרים עם הברכה של חברותי
במיוחד שאנחנו יצאנו לטיול כל כמה ימים, ומול החברות שלי הייתי כזה-ואוו יצאתם לצימר? איזה כיף לכם! כמה ימים? רק 3? ואז חזרתם הביתה? וזהו? לא נסעתם יותר לשום מקום? אה...
אין מה לומר, שאפו ענק להורים שלי שגידלו אותנו ככה!

עריכה:
זה ממש לא היה בכיוון של זלזול, ממש לא.
סה"כ ילדה שבאמת ובתמים נהנתה בחופש עם אמא שעובדת משרה מלאה ואבא שמזיע עם הילדים בכל מיני מסלולונים קרובים לבית.
לא שמעתי מעולם בבית מילה של חוסר פרגון על אנשים שיכולים להרשות לעצמם חופשות, אלא-איזה כיף להם, ואיזה כיף לנו שיוצאים לטיול.
סליחה ממי שההודעה פגעה ברגשותיו

 

[ח.ג.ג'.]

כולם נהנים לטייל , רק נהנים עוד יותר לצאת לצימר שווה/מלון.

הדיון פחות או יותר התחיל מזה שיש אנשים שמבחינתם צימר זה המינימום כדי להנות, והם לא בעניין של דברים אחרים. אז אנשים כאלו יכולים (אם הם רוצים לחסוך את תקציב הצימר) ללמוד להכיר אפשרויות אחרות וללמוד להנות מדברים שהם לא חשבו עד עכשיו שאפשר להנות מהם.

כמו כן, הנקודה היא שלא חייבים לעשות תמיד את מה שהכי נהנים ממנו. מי שמסתפק בפחות יכול להסתפק בזה גם במובן החיובי של תחושת סיפוק.

 

[חני-לוי]

ובלי קשר,
תמיד טוב לחנך ילדים לא להשוויץ.

חד משמעית. רק שאת החברים של הילדים קצת יותר מורכב לחנך...