שיתוף - לביקורת ממלכת הרוח- אלגוריה אקטואלית

  • הוסף לסימניות
  • #1
אֵי שָׁם, שׁוֹכֶנֶת מַמְלָכָה נֶאֱצֶלֶת, מַמְלֶכֶת הָרוּחַ.

מַמְלֶכֶת עֲרָכִים וּמוּסָר מְשַׂגְשֶׂגֶת, הַמֻּנְהֶגֶת בִּידֵי הַמֶּלֶךְ הָאֶחָד.


אוּלָם, מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹתֶיהָ שׁוֹכֶנֶת מַמְלֶכֶת הָעֲרָפֶל.

אֶזְרָחֶיהָ אֵלּוּ צֶאֱצָאֵיהֶם שֶׁל גּוֹלֵי מַמְלֶכֶת הָרוּחַ,

אוֹתָם שֶׁחָשְׁקוּ בְּחַיֵּי עֲרָפֶל, חַיִּים- שֶׁאֵינָם- חַיִּים.


חָלְפוּ הַשָּׁנִים, מַמְלֶכֶת הָעֲרָפֶל הִתְעַצְּמָה, הִתְפַּתְּחָה

אוּלָם מֵיטִיבֵי רְאוּת וָלֵב מַבְחִינִים הֵיטֵב,

שֶׁהִיא אֵינָהּ אֶלָּא אַשְׁלָיָה.

מַמְלֶכֶת עֲרָפֶל שֶׁכָּמוֹהָ.


עִם הַזְּמַן, הִכִּירוּ בְּכָךְ אַף אֶזְרָחֶיהָ,

אוּלָם כֹּחַ וְאֹמֶץ לָשׁוּב לֹא מָצְאוּ---

אֶת רִגְשׁוֹתֵיהֶם תִּעֲלוּ לְשִׂנְאַת הַמַּמְלָכָה הָאֵם,

וְחָזוֹן הִצִּיבוּ לָהֶם: לְהָנִיס אֶת הָרוּחַ אֶל מֵעֵבֶר לַנָּהָר הַגָּדוֹל.

נוֹעֲצוּ בְּשָׂרֵי שְׁאוֹל וְצִבְאוֹתֶיהָ, וְנִגְּשׁוּ לַמְּלָאכָה בִּנְחִישׁוּת.


מֵעֵבֶר לַחוֹמָה, מְחֻיָּכִים וְרַעֲנַנִּים, אָרְבוּ זָרִים

הִצִּיעוּ מִתַּאֲווֹתֵיהֶם וְהֶבְלֵיהֶם לַסַקְרָנִים חַלְשֵׁי הָאֹפִי

וְהֵם עָזְבוּ, בַּהֲמוֹנֵיהֶם.

הֶהָמוֹן הִנְהֵן בְּעֶצֶב, הִרְכִּין רֹאשׁ בְּהַשְׁלָמָה,

בָּרוּר הָיָה לַכֹּל כִּי אֵלּוּ מֵעוֹלָם לֹא הָיוּ אֶזְרְחֵי- אֱמֶת.

וְרַק הַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ הִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ וְנֶאֱבַק בַּדְמָעוֹת.


אח"כ שָׁבוּ נְצִיגֵי הַמַּמְלָכָה הַשְּׁכֵנָה וְהִכּוּ:

הֵם סִמְּאוּ אֶת עֵינֵי הֶהָמוֹן הַתָּם בְּמַעֲנָקִים פְּעוּטִים:

פָּרָה שְׁמֵנָה לָאִכָּר, רְצוּעַת עוֹר לַסַּנְדְּלָר...

לֹא הָיָה כְּפָר שֶׁלֹּא נוֹתַר בּוֹ בֵּית שָׁמֵם.

מַמְלֶכֶת הָרוּחַ כֻּלָּהּ כָּאֲבָה עַד מְאוֹד.


מוּבָן הָיָה לַכֹּל שֶׁהַמִּתְרַחֵשׁ הוּא אֵרוּעַ הִיסְטוֹרִי

בְּתוֹלְדוֹת שְׁתֵּי הַמַּמְלָכוֹת, בְּתוֹלְדוֹת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.



כָּעֵת, בטוֹב לִבָּם בַּנַּעֲשֶׂה,

לָרִאשׁוֹנָה הָגוּ אַנְשֵׁי הָעֲרָפֶל בְּקוֹל רָם אֶת מַטְּרַת- הָעָל:

אֶת טוֹבֵי הָאֶזְרָחִים הֵם רוֹצִים אֲלֵיהֶם.

אִם אֵין אַתֶּם חֲפָצִים בְּמִלְחָמָה,

הָבוּ לָנוּ מֵעַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם, מִכְסַת אֶזְרָחִים.


בְּמַמְלֶכֶת הָרוּחַ נֶעֶצְרָה הַנְּשִׁימָה.

אֶזְרָחֶיהָ תָּלוּ מַבָּט חָרֵד בְּאַרְמוֹן הַמְּלוּכָה,

אוּלָם הַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ הִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ בִּשְׁתִיקָה.


מְהוּמָה בָּרְחוֹבוֹת.

פְּקִידֵי הַמֶּלֶךְ צִוּוּ לְהִתְעַלֵּם מֵהַנֶּאֱמָר,

אֶזְרָחִים מְבֹעָתִים אָטְמוּ אָזְנָם בְּכֹחַ, כַּמְּצֻוֶּה.

אֲחֵרִים לֹא הִצְלִיחוּ בְּכָךְ, וְעָקְבוּ בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת

אַחַר הַזָּרִים שֶׁהִתְקַבְּצוּ בַּהֲמוֹנֵיהֶם סְבִיב הַחוֹמָה.

"אַחֲרֵי הַכֹּל", נִלְחֲשָׁה בַּשָּׂדוֹת הָאִוֶּלֶת,

"הָעֲרָפֶל אַף הוּא יְסוֹדוֹ בָּרוּחַ".


בְּהֶעְדֵּר דְּבַר הַמֶּלֶךְ, הֻטְּלָה הָאַחְרָיוּת הַכְּבֵדָה עַל שָׂרָיו:

אֵלּוּ קוֹרְאִים לְהֵעָנוֹת לַמִּכְסָה וּלְהַצִּיל אֶת הַמַּמְלָכָה,

אֵלּוּ מְסָרְבִים מִכֹּל וָכֹל לְוַתֵּר אַף עַל אֶזְרָח אֶחָד,

אֵלּוּ דְּבֵקִים בְּהוֹרָאָה הַקּוֹדֶמֶת, וּמַמְשִׁיכִים לְהִתְעַלֵּם...


אַנְשֵׁי הַמַּמְלָכָה הַשְּׁנִיָּה חָגְגוּ אֶת הַבִּלְבּוּל וְהַבֶּהָלָה,

בְּחָסוּתָם הֵפִיצוּ אִיּוּמִים רַבְרְבָנִיִּים שׁוֹנִים עַל הַמַּמְלָכָה, עַל הָרוּחַ.

מֵעוֹלָם לֹא נֻצְּחָה מַמְלֶכֶת הָרוּחַ, תַּחַת הַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ.

אוּלָם הַפַּעַם, בִּהְיוֹת הַמֶּלֶךְ מְסֻגָּר בִּדְמָמָה,

הָיוּ שֶׁיַּרְאוּ, וּבְלֵב-לֹא-שָׁלֵם הֵרִימוּ יָדַיִם, וְעָזְבוּ.

הָיְתָה זוֹ מַכָּה בַּבֶּטֶן הָרַכָּה, אֵבֶל שָׂרַר בָּרְחוֹבוֹת.

וְהַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ עוֹדֶנּוּ מְסֻגָּר בְּחַדְרוֹ, וּבִכְיוֹ לֹא יִשָּׁמַע...


וְהַיּוֹם, הַיּוֹם הַזֶּה, רָעֲדָה הָאֲדָמָה תַּחַת הַמַּמְלָכָה

בְּהִוָּדֵעַ הַדָּבָר בַּחוּצוֹת

הַיּוֹם חָצוּ אֶת הַגְּבוּל שְלוֹשָׁה מִנְּסִיכֵי הַמַּמְלָכָה----



וְהַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ עוֹדֶנּוּ מְסֻגָּר בְּחַדְרוֹ,

אוּלָם אֶת בִּכְיוֹ תּוּכְלוּ לִשְׁמֹעַ בְּעִמְקֵי נִשְׁמַתְכֶם.



מֵעוֹלָם לֹא נֻצְּחָה מַמְלֶכֶת הָרוּחַ,

וּלְעוֹלָם לֹא תְּנֻצַּח.

הַמַּמְלָכָה הָאַחַת וְהַיְּחִידָה, מַמְלֶכֶת הָאֵינְסוֹף.

אוּלָם בָּנִים כֹּה רַבִּים הִיא אִבְּדָה,

בָּנִים כֹּה רַבִּים אִבְדוּהָ---
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אֵי שָׁם, שׁוֹכֶנֶת מַמְלָכָה נֶאֱצֶלֶת, מַמְלֶכֶת הָרוּחַ.

מַמְלֶכֶת עֲרָכִים וּמוּסָר מְשַׂגְשֶׂגֶת, הַמֻּנְהֶגֶת בִּידֵי הַמֶּלֶךְ הָאֶחָד.


אוּלָם, מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹתֶיהָ שׁוֹכֶנֶת מַמְלֶכֶת הָעֲרָפֶל.

אֶזְרָחֶיהָ אֵלּוּ צֶאֱצָאֵיהֶם שֶׁל גּוֹלֵי מַמְלֶכֶת הָרוּחַ,

אוֹתָם שֶׁחָשְׁקוּ בְּחַיֵּי עֲרָפֶל, חַיִּים- שֶׁאֵינָם- חַיִּים.


חָלְפוּ הַשָּׁנִים, מַמְלֶכֶת הָעֲרָפֶל הִתְעַצְּמָה, הִתְפַּתְּחָה

אוּלָם מֵיטִיבֵי רְאוּת וָלֵב מַבְחִינִים הֵיטֵב,

שֶׁהִיא אֵינָהּ אֶלָּא אַשְׁלָיָה.

מַמְלֶכֶת עֲרָפֶל שֶׁכָּמוֹהָ.


עִם הַזְּמַן, הִכִּירוּ בְּכָךְ אַף אֶזְרָחֶיהָ,

אוּלָם כֹּחַ וְאֹמֶץ לָשׁוּב לֹא מָצְאוּ---

אֶת רִגְשׁוֹתֵיהֶם תִּעֲלוּ לְשִׂנְאַת הַמַּמְלָכָה הָאֵם,

וְחָזוֹן הִצִּיבוּ לָהֶם: לְהָנִיס אֶת הָרוּחַ אֶל מֵעֵבֶר לַנָּהָר הַגָּדוֹל.

נוֹעֲצוּ בְּשָׂרֵי שְׁאוֹל וְצִבְאוֹתֶיהָ, וְנִגְּשׁוּ לַמְּלָאכָה בִּנְחִישׁוּת.


מֵעֵבֶר לַחוֹמָה, מְחֻיָּכִים וְרַעֲנַנִּים, אָרְבוּ זָרִים

הִצִּיעוּ מִתַּאֲווֹתֵיהֶם וְהֶבְלֵיהֶם לַסַקְרָנִים חַלְשֵׁי הָאֹפִי

וְהֵם עָזְבוּ, בַּהֲמוֹנֵיהֶם.

הֶהָמוֹן הִנְהֵן בְּעֶצֶב, הִרְכִּין רֹאשׁ בְּהַשְׁלָמָה,

בָּרוּר הָיָה לַכֹּל כִּי אֵלּוּ מֵעוֹלָם לֹא הָיוּ אֶזְרְחֵי- אֱמֶת.

וְרַק הַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ הִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ וְנֶאֱבַק בַּדְמָעוֹת.


אח"כ שָׁבוּ נְצִיגֵי הַמַּמְלָכָה הַשְּׁכֵנָה וְהִכּוּ:

הֵם סִמְּאוּ אֶת עֵינֵי הֶהָמוֹן הַתָּם בְּמַעֲנָקִים פְּעוּטִים:

פָּרָה שְׁמֵנָה לָאִכָּר, רְצוּעַת עוֹר לַסַּנְדְּלָר...

לֹא הָיָה כְּפָר שֶׁלֹּא נוֹתַר בּוֹ בֵּית שָׁמֵם.

מַמְלֶכֶת הָרוּחַ כֻּלָּהּ כָּאֲבָה עַד מְאוֹד.


מוּבָן הָיָה לַכֹּל שֶׁהַמִּתְרַחֵשׁ הוּא אֵרוּעַ הִיסְטוֹרִי

בְּתוֹלְדוֹת שְׁתֵּי הַמַּמְלָכוֹת, בְּתוֹלְדוֹת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.



כָּעֵת, בטוֹב לִבָּם בַּנַּעֲשֶׂה,

לָרִאשׁוֹנָה הָגוּ אַנְשֵׁי הָעֲרָפֶל בְּקוֹל רָם אֶת מַטְּרַת- הָעָל:

אֶת טוֹבֵי הָאֶזְרָחִים הֵם רוֹצִים אֲלֵיהֶם.

אִם אֵין אַתֶּם חֲפָצִים בְּמִלְחָמָה,

הָבוּ לָנוּ מֵעַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם, מִכְסַת אֶזְרָחִים.


בְּמַמְלֶכֶת הָרוּחַ נֶעֶצְרָה הַנְּשִׁימָה.

אֶזְרָחֶיהָ תָּלוּ מַבָּט חָרֵד בְּאַרְמוֹן הַמְּלוּכָה,

אוּלָם הַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ הִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ בִּשְׁתִיקָה.


מְהוּמָה בָּרְחוֹבוֹת.

פְּקִידֵי הַמֶּלֶךְ צִוּוּ לְהִתְעַלֵּם מֵהַנֶּאֱמָר,

אֶזְרָחִים מְבֹעָתִים אָטְמוּ אָזְנָם בְּכֹחַ, כַּמְּצֻוֶּה.

אֲחֵרִים לֹא הִצְלִיחוּ בְּכָךְ, וְעָקְבוּ בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת

אַחַר הַזָּרִים שֶׁהִתְקַבְּצוּ בַּהֲמוֹנֵיהֶם סְבִיב הַחוֹמָה.

"אַחֲרֵי הַכֹּל", נִלְחֲשָׁה בַּשָּׂדוֹת הָאִוֶּלֶת,

"הָעֲרָפֶל אַף הוּא יְסוֹדוֹ בָּרוּחַ".


בְּהֶעְדֵּר דְּבַר הַמֶּלֶךְ, הֻטְּלָה הָאַחְרָיוּת הַכְּבֵדָה עַל שָׂרָיו:

אֵלּוּ קוֹרְאִים לְהֵעָנוֹת לַמִּכְסָה וּלְהַצִּיל אֶת הַמַּמְלָכָה,

אֵלּוּ מְסָרְבִים מִכֹּל וָכֹל לְוַתֵּר אַף עַל אֶזְרָח אֶחָד,

אֵלּוּ דְּבֵקִים בְּהוֹרָאָה הַקּוֹדֶמֶת, וּמַמְשִׁיכִים לְהִתְעַלֵּם...


אַנְשֵׁי הַמַּמְלָכָה הַשְּׁנִיָּה חָגְגוּ אֶת הַבִּלְבּוּל וְהַבֶּהָלָה,

בְּחָסוּתָם הֵפִיצוּ אִיּוּמִים רַבְרְבָנִיִּים שׁוֹנִים עַל הַמַּמְלָכָה, עַל הָרוּחַ.

מֵעוֹלָם לֹא נֻצְּחָה מַמְלֶכֶת הָרוּחַ, תַּחַת הַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ.

אוּלָם הַפַּעַם, בִּהְיוֹת הַמֶּלֶךְ מְסֻגָּר בִּדְמָמָה,

הָיוּ שֶׁיַּרְאוּ, וּבְלֵב-לֹא-שָׁלֵם הֵרִימוּ יָדַיִם, וְעָזְבוּ.

הָיְתָה זוֹ מַכָּה בַּבֶּטֶן הָרַכָּה, אֵבֶל שָׂרַר בָּרְחוֹבוֹת.

וְהַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ עוֹדֶנּוּ מְסֻגָּר בְּחַדְרוֹ, וּבִכְיוֹ לֹא יִשָּׁמַע...


וְהַיּוֹם, הַיּוֹם הַזֶּה, רָעֲדָה הָאֲדָמָה תַּחַת הַמַּמְלָכָה

בְּהִוָּדֵעַ הַדָּבָר בַּחוּצוֹת

הַיּוֹם חָצוּ אֶת הַגְּבוּל שְלוֹשָׁה מִנְּסִיכֵי הַמַּמְלָכָה----



וְהַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ עוֹדֶנּוּ מְסֻגָּר בְּחַדְרוֹ,

אוּלָם אֶת בִּכְיוֹ תּוּכְלוּ לִשְׁמֹעַ בְּעִמְקֵי נִשְׁמַתְכֶם.



מֵעוֹלָם לֹא נֻצְּחָה מַמְלֶכֶת הָרוּחַ,

וּלְעוֹלָם לֹא תְּנֻצַּח.

הַמַּמְלָכָה הָאַחַת וְהַיְּחִידָה, מַמְלֶכֶת הָאֵינְסוֹף.

אוּלָם בָּנִים כֹּה רַבִּים הִיא אִבְּדָה,

בָּנִים כֹּה רַבִּים אִבְדוּהָ---
מיוחד ממש!
כל מילה - פנינה.

ועד הרגע ההוא בו רצו תושבי ממלכת הערפל
לגייס את צעירי הרוח,
עלו במחשבתי אינסוף פירושים ונמשלים תואמים ומדברים לעומק.

יצירת אומנות נדירה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
מדהים.
אני לא חובבת אלגוריות,
אבל זאת - מופלאה.
המלך הדומע ובכיו הנשמע בעומק נשמתנו - מרגש ממש.

והכתיבה כל כך זורמת וטובה, שהאורך לא מורגש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
  • הוסף לסימניות
  • #8
@rrrrrrrrrrrrrr ,
פשוט מופלא!
משפט הסיום - משלים את המלאכה בצורה הטובה ביותר!
אני רוצה לפרט יותר, אבל חוששת שכל מילה רק תגרע...

אולי מי שכבר טורח להשאיר משוב, יסכים להוסיף לפחות הצעה אחת לשיפור?
ביקשת כל כך יפה, אז אני מפרגנת...
אח"כ שָׁבוּ נְצִיגֵי הַמַּמְלָכָה הַשְּׁכֵנָה וְהִכּוּ:
נראה לי שהשימוש בראשי תיבות פחות מתאים לקטעים אומנותיים.
בנוסף, הצעה לשיפור:
להחליף את השימוש בש' הזיקה במילה 'כי'
שֶׁהִיא אֵינָהּ אֶלָּא אַשְׁלָיָה.
או במילה 'אשר'
אוֹתָם שֶׁחָשְׁקוּ בְּחַיֵּי עֲרָפֶל, חַיִּים- שֶׁאֵינָם- חַיִּים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
הו, @דודה!
סופית: דודות זה עם נחמד.
השימוש בראשי תיבות פחות מתאים לקטעים אומנותיים.
זה קטע אומנותי? 🤔
לא זוכרת מתי פעם אחרונה כתבתי "אחר כך", אבל אני באמת רואה עכשיו שמסתדר פה יותר "אחר כך".
שתי ההערות הבאות נכונות עד שאין לי אלא להנהנן בראשי.
תודה רבה לך! מקווה שאחרים ילכו בעקבותיך ואני אזכה לקבל ביקורת "אמיתית"...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
  • הוסף לסימניות
  • #11
וְהַיּוֹם, הַיּוֹם הַזֶּה, רָעֲדָה הָאֲדָמָה תַּחַת הַמַּמְלָכָה
בְּהִוָּדֵעַ הַדָּבָר בַּחוּצוֹת
הַיּוֹם חָצוּ אֶת הַגְּבוּל 35 מִנְּסִיכֵי הַמַּמְלָכָה----


וּכְשֶׁפָּנָיו הַטּוֹבוֹת שֶׁל הַמֶּלֶךְ נִגְלוֹת לְרֶגַע
מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים
וְקֶרֶן שֶׁמֶשׁ מַבְזִיקָה עַל לֶחִי רַכָּה, רְטֻבָּה
הֵיאַךְ לֹא יִגְעֶה הָעָם כֻּלּוֹ בִּבְכִיָּה----

🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼

🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼

🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼

🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼

🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼🤴🏼
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מדהים!
רק בגלל שהקטע כל כך יפה וביקשת מפורש הצעות לשיפור:
אם תוכלי להוסיף איזו שהיא מילת הסבר (במשל, לא בנמשל) על שתיקתו על המלך. ומדוע בעצם, המלך שותק?
הלא מצופה ממנהיג ומלך לא לשתוק בעת שכזו.
אני מבין את המורכבות למצוא סיבה כזו במשל. אך לדעתי היא ממש תוסיף.
אולי מבקש המלך לבחון את נאמנותם של האזרחים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מדהים!
רק בגלל שהקטע כל כך יפה וביקשת מפורש הצעות לשיפור:
אם תוכלי להוסיף איזו שהיא מילת הסבר (במשל, לא בנמשל) על שתיקתו על המלך. ומדוע בעצם, המלך שותק?
הלא מצופה ממנהיג ומלך לא לשתוק בעת שכזו.
אני מבין את המורכבות למצוא סיבה כזו במשל. אך לדעתי היא ממש תוסיף.
אולי מבקש המלך לבחון את נאמנותם של האזרחים?
האמת שבחרתי לא להתייחס לזה בכלל, דווקא מתוך המקום של נאמנות פשוטה, חסרת פשרות.
לא ראיתי צורך "לתרץ" את הנהגתו הנעלמת...
אתם עדיין חושבים שלטובת הבהירות כדאי להשחיל סיבה כלשהי?
תודה רבה על התגובה וההתעמקות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
קודם כל אלגוריה יפה מאוד. כתיבה מרשימה. סגנון קולח, זורם.
הייתי מעוניין לקרוא סיפור שלם על הנושא. מרתק!!!
דבר שני: כיוון שביקשת אז...
אֶזְרָחֶיהָ אֵלּוּ צֶאֱצָאֵיהֶם שֶׁל גּוֹלֵי מַמְלֶכֶת הָרוּחַ,

אוֹתָם שֶׁחָשְׁקוּ בְּחַיֵּי עֲרָפֶל, חַיִּים- שֶׁאֵינָם- חַיִּים.
אם הם גולים מישהו סילק אותם, ואם מישהו סילק אותם, הם לא חשקו בחיי ערפל.
אֶת רִגְשׁוֹתֵיהֶם תִּעֲלוּ לְשִׂנְאַת הַמַּמְלָכָה הָאֵם,

וְחָזוֹן הִצִּיבוּ לָהֶם: לְהָנִיס אֶת הָרוּחַ אֶל מֵעֵבֶר לַנָּהָר הַגָּדוֹל
קודם כל מזאת אומרת הממלכה האם? ממלכת הערפל נוצרה תחת שילטונה של ממלכת הרוח? מישהו שם דאג לבנות אותה? וגם מה יעזור להם להניס את ממלכת הרוח אל מעבר לנהר הגדול? בסופו של דבר הם ירצו להעלים אותה לתמיד???
וְהֵם עָזְבוּ, בַּהֲמוֹנֵיהֶם.

הֶהָמוֹן הִנְהֵן בְּעֶצֶב, הִרְכִּין רֹאשׁ בְּהַשְׁלָמָה,

בָּרוּר הָיָה לַכֹּל כִּי אֵלּוּ מֵעוֹלָם לֹא הָיוּ אֶזְרְחֵי- אֱמֶת.
והם עזבו בהמוניהם, מי אנשי הרוח? אז מי ההמון שהנהן בעצב? כי לא יתכן שההמון עזב ממלכת הרוח, ונשאר עוד המון אנשים שיהנהנו. ולא ברור לי למה היה צריך את השורה עם המלך. אפשר היה להרחיב בו קצת יותר, בקטע חדש.
אוּלָם הַמֶּלֶךְ
המילה אולם קצת מפריעה לי [אישית] כי שוב פעם המלך לא היה נוכח בקטע והמילה 'אולם' נותנת לי את התחושה שדוחפים פה את המלך קצת בכוח. אולי כדי בסך הכל להוסיף ו'. והמלך... המלך הסתגר וכו'
"הָעֲרָפֶל אַף הוּא יְסוֹדוֹ בָּרוּחַ".
נראה לי יסודו מרוח. ממלכת הרוח. ולא ברוח. לא כל כל כך הצלחתי להבין את המשפט. האם יסודו ברוח הכוונה שגם במחשבות יש ערפל? האם ערפל הוא יסוד ברוח הנושבת? או שממלכת הערפל קמה, נוסדה, מהאנשים שיצאו מהרוח. ואז צריך לכתוב יסודו מרוח, ולא ברוח...
וְהַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ עוֹדֶנּוּ מְסֻגָּר בְּחַדְרוֹ, וּבִכְיוֹ לֹא יִשָּׁמַע...
פה הדברים אכן משתלבים. כי לפני דובר במלך, ואז מסבירים שהמלך עוד בחדרו, שותק, בוכה, וכו'. אבל כן היה מאוד חסר לי הקטע של המלך. כאילו בחייאת, אתה מנהיג, עם שלם סומך עליך, ככה אתה זונח את העם שלך??? נותן להם להיות חסרי אונים?
מה שכן אם השיר/סיפור הזה היה ממבט עינו של איכר פשוט שכל כך אהב את המדינה שלו והיה בהתלבטות גדולה האם לעזוב או להישאר, ותוך כדי הוא מספר שהמלך לא מגיב זה נראה לי בסדר. כי אחרי הכל, האיכר הפשוט לא יודע מה הולך באמת בארמון המלך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
וואו! איזו ביקורת נדיבת לב ואכפתית! תודה רבה כ"כ!
חלק מהאי הבנות נובעים מהקיצוצים במילים... יש גבול לכל תעלול, לא יכולתי להעלות אותו בשלמותו הראשונה.
זאת אובססיה להגיב על ההערות? להכריח אתכם להבין את הכוונות שהכנסתי מכל הלב? או סתם נסיון של כותבים מתחילים? מממ... אם כן אשמח להערה. אי נעימות חד פעמית על פני אי נעימות שחוזרת על עצמה?!

אם הם גולים מישהו סילק אותם, ואם מישהו סילק אותם, הם לא חשקו בחיי ערפל.
קודם כל מזאת אומרת הממלכה האם? ממלכת הערפל נוצרה תחת שילטונה של ממלכת הרוח? מישהו שם דאג לבנות אותה?
במשך השנים, היו אנשים שהתקשו לדבוק בטוהר ובמוסר הנדרשים מנתיני הממלכה, הם עזבו והתיישבו מעבר לגבול.
במשך הזמן התעצמה שם ממלכה.
הלכתי לבדוק שלא תעיתי, וכן- נכון לכנות אותם גולים. "עזיבה מרצון בלית ברירה"...
וגם מה יעזור להם להניס את ממלכת הרוח אל מעבר לנהר הגדול? בסופו של דבר הם ירצו להעלים אותה לתמיד???
עמדו לי בראש איכרים נבערים, אבל נכון- אם זאת ממלכה היא לא אמורה להשמע נלעגת כ"כ.
והם עזבו בהמוניהם, מי אנשי הרוח? אז מי ההמון שהנהן בעצב? כי לא יתכן שההמון עזב ממלכת הרוח, ונשאר עוד המון אנשים שיהנהנו.
כנראה שהיו המון המון אזרחים?! צודקים, הייתי צריכה לבחור תואר אחר.
ולא ברור לי למה היה צריך את השורה עם המלך. אפשר היה להרחיב בו קצת יותר, בקטע חדש.
אופס, דווקא אחד המסרים שהכי אהבתי באלגוריה!
כשאזרחים כאלו, שאף פעם לא היו מהנאמנים הלוהטים- עוזבים את הממלכה,
ההמון מהנהן בעצב ובהשלמה, קצת לשון הרע ו... זהו?!
אבל המלך, המלך בוכה על כל אחד שעוזב. לא משנה עד כמה הוא רחוק, עד כמה הוא מנותק.
נראה לי יסודו מרוח. ממלכת הרוח. ולא ברוח. לא כל כל כך הצלחתי להבין את המשפט. האם יסודו ברוח הכוונה שגם במחשבות יש ערפל? האם ערפל הוא יסוד ברוח הנושבת? או שממלכת הערפל קמה, נוסדה, מהאנשים שיצאו מהרוח. ואז צריך לכתוב יסודו מרוח, ולא ברוח...
הסתבכתי. התכוונתי לכך שערפל הוא בעצם רוח, אבל אחרת.
סוג של- הם לקחו חלק מהערכים הקיימים, ושינו אותם עד בלי היכר, אבל זה לא מונע מהם לנופף בהם...
איך היה נכון לכתוב? יסודו מרוח או יסודו ברוח?
כן היה מאוד חסר לי הקטע של המלך. כאילו בחייאת, אתה מנהיג, עם שלם סומך עליך, ככה אתה זונח את העם שלך??? נותן להם להיות חסרי אונים?
מה שכן אם השיר/סיפור הזה היה ממבט עינו של איכר פשוט שכל כך אהב את המדינה שלו והיה בהתלבטות גדולה האם לעזוב או להישאר, ותוך כדי הוא מספר שהמלך לא מגיב זה נראה לי בסדר. כי אחרי הכל, האיכר הפשוט לא יודע מה הולך באמת בארמון המלך.
בהחלט כתבתי מנקודת מבט של איכרה פשוטה.

תודה רבה......
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

בְּלַיְלָה אֶחָד לְיַד שֻׁלְחָן אָרֹךְ וְדֵי גָּדוּשׁ
יָשַׁבְנוּ קְבוּצָה שֶׁל חֲבֵרִים, אֶחָד גָּרוּשׁ
אָכַלְנוּ שָׁתִינוּ, פִּטְפַּטְנוּ עַל הָא וְעַל דָּא
וּפִתְאוֹם נִצְנְצָה לָהּ בְּמֹחִי הֲלָצָה חַדָּה

מִשְׂחַק מִלִּים דּוּ-מַשְׁמָעִי הַחוֹדֵר עָמֹק
שֶׁגּוֹרֵם לְכָל הַנּוֹכְחִים לְהִשָּׁפֵךְ מִצְּחוֹק
וְרַק אֶחָד בִּמְקוֹם לִצְחֹק הִבִּיט בִּנְעָלָיו
זֶהוּ הַגָּרוּשׁ, שֶׁהַבְּדִיחָה הָיְתָה... עָלָיו

נָהִיר לִי שֶׁזֶּה לֹא יָפֶה, אֵין צֹרֶךְ לְצַקְצֵק
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה בֶּנְאָדָם, לֹא חֲתִיכַת בָּצֵק
אַךְ תַּאֲמִינוּ לִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לִדְרֹשׁ
שֶׁבְּכָזֶה מִקְרֶה אַצְלִיחַ אֶת יִצְרִי לִכְבֹּשׁ

זוֹ הָיְתָה הַבְרָקָה שְׁנוּנָה וְכָל כָּךְ בַּמָּקוֹם
שֶׁלַּעֲצֹר אוֹתִי הָיָה בְּגֶדֶר - 'לֹא תַּחְסֹם'
ה' וַדַּאי סָלַח, וְאֶפְשָׁר כְּמוֹ תִּינוֹק לִישֹׁן
דַּחַף לֹא-נִשְׁלָט כָּזֶה, אֵינוֹ נֶחֱשָׁב עָווֹן

אַךְ בַּלַּיְלָה לֹא בֶּאֱמֶת נִרְדַּמְתִּי כְּמוֹ תִּינוֹק
סִיּוּטִים טָרְפוּ אֶת שְׁנָתִי וְאִיְּמוּ אוֹתִי לַחֲנֹק
בַּחֲלוֹמִי נִגְלָה אֵלַי מַלְאָךְ שָׁחֹר וְדֵי מַלְחִיץ
מַחְזִיק סַכִּין וּבוֹדֵק בְּאֶצְבָּעוֹ אֶת הַשְּׁפִּיץ

"רָאִיתָ אֶת הַסַּכִּין הַחֲדָשָׁה שֶׁלִּי, אֲדוֹנִי?"
קָרָא בְּקוֹל מַבְחִיל, הַמַּלְאָךְ הָאַלְמוֹנִי
"הֲשַׂמְתָּ לֵב אֵיךְ שֶׁהִיא שְׁנוּנָה וּמַבְרִיקָה?
"מְעַנְיֵן עַד כַּמָּה הַחֲדִירָה שֶׁלָּהּ עֲמֻקָּה"

הוּא הִבִּיט בִּי, "הוֹ, מָצָאתִי מָקוֹם מַתְאִים
"הַצַּוָּאר הַלָּבָן שֶׁלְּךָ כָּל כָּךְ רַךְ הוּא וְנָעִים
"אֶת חֻדּוֹ שֶׁל הַלַּהַב הֶחָדָשׁ עָלַי לַחֲקֹר
"אֲנִי מֻכְרָח לְנַסּוֹת אֶת צַוָּארְךָ לִדְקֹר"

נִסִּיתִי לְהִמָּלֵט אַךְ רַגְלַי אֵינָן נִשְׁמָעוֹת
אַתֶּם יוֹדְעִים, כָּכָה זֶה תָּמִיד בַּחֲלוֹמוֹת...
צִקְצַקְתִּי בִּלְשׁוֹנִי מִשֶּׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לִצְעֹק
אוּלָם הַמַּלְאָךְ הִסָּה אוֹתִי בְּקוֹלוֹ הֶעָמֹק:

"נָהִיר לִי שֶׁזֶּה לֹא יָפֶה, אֵין צֹרֶךְ לְצַקְצֵק
"אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּהוּ צַוָּאר, לֹא חֲתִיכַת בָּצֵק
"אַךְ תַּאֲמִין לִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר מִמֶּנִּי לִדְרֹשׁ
"שֶׁבְּכָזֶה מִקְרֶה אַצְלִיחַ אֶת יִצְרִי לִכְבֹּשׁ

"הֵן כֹּה חַדָּה הִיא הַסַּכִּין כְּמוֹ הֻשְׁחֲזָה הַיּוֹם
"לַעֲצֹר עַכְשָׁו זֶה יִהְיֶה בְּגֶדֶר 'לֹא תַּחְסֹם'
"ה' וַדַּאי יִסְלַח, אִם אֶנְעָצֶנָּה קְצָת בַּגָּרוֹן
"דַּחַף בִּלְתִּי-נִשְׁלָט כָּזֶה, אֵינוֹ נֶחֱשָׁב עָווֹן"

כָּךְ בְּחִיּוּךְ שְׂטָנִי אֵלַי אֶת לַהַב סַכִּינוֹ קֵרַב
הָיָה זֶה רֶגַע שֶׁל אֵימָה שֶׁבְּזִכְרוֹנִי נִצְרַב
אַךְ כַּמּוּבָן מִיָּד כְּשֶׁהַסַּכִּין בְּצַוָּארִי נָגְעָה
הִתְעוֹרַרְתִּי מְבֹעָת בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית זֵעָה

וּמֵאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, בְּכָל פַּעַם שֶׁעָלַי הָרוּחַ נָחָה
בְּמֹחִי מַבְזִיק מִשְׁפָּט שָׁנוּן וְדַעְתִּי קְצָת זָחָה
אֲנִי בּוֹדֵק מִיָּד אִם בְּמִישֶׁהוּ הוּא עָלוּל לִפְגֹּעַ
הַאִם כֻּלּוֹ טוֹב וְנָעִים, אוֹ יֵּשׁ בּוֹ גַּם קְצָת רֹעַ
כִּי מַהֲתַלָּה שֶׁבָּאָה עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל בֶּן אָדָם
לְפִי חָזָ"ל זֶה בְּדִיּוּק כְּמוֹ לִשְׁפֹּךְ לוֹ אֶת הַדָּם

הַיּוֹם אֲנִי מֵבִין שֶׁבְּהֶחְלֵט נִתָּן מִמֶּנִּי לִדְרֹשׁ
גַּם כְּשֶׁהַבְּדִיחָה מֻצְלַחַת - אֶת יִצְרִי לִכְבֹּשׁ
כִּי מִיָּד כְּשֶׁאֹמַר שֶׁדַּחַף לֹא-נִשְׁלָט אֵינוֹ עָווֹן
בְּזִכְרוֹנִי יָצוּף הָרֶגַע בּוֹ הַלַּהַב נָגַע לִי בַּגָּרוֹן

עַל הַגָּרוּשׁ הַיּוֹשֵׁב מוּלִי הֵן לֹא אֶתְנַפֵּל בְּסַכִּין
אֶת זֶה אֲפִלּוּ אִימְפּוּלְסִיבִי כָּמוֹנִי יָכוֹל לְהָבִין
חֲבָל אָמְנָם שֶׁהַבְרָקָתִי הגְּאוֹנִית תֵּלֵךְ לַפַּח
אַךְ עֲדַיִן אֵין זוֹ הַצְדָּקָה לַחְטֹא בְּ'לֹא-תִּרְצַח'

וּכְשֶׁאֶשְׁתֹּק וְאֶחְרֹק שִׁנַּיִם בְּמַאֲמָץ לְהִתְאַפֵּק
אַתְחִיל לָחוּשׁ סִפּוּק אַדִּיר בָּזֶה אֵין שׁוּם סָפֵק
הַגָּרוּשׁ שֶׁנִּשְׁאַר בַּחַיִּים, אוֹתִי בְּאֹשֶׁר יְמַלֵּא
כִּי הַמַּצִּיל נֶפֶשׁ אַחַת כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא

ִ​

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה