שיתוף - לביקורת ממלכת הרוח- אלגוריה אקטואלית

[rrrrrrrrrrrrrr]

אֵי שָׁם, שׁוֹכֶנֶת מַמְלָכָה נֶאֱצֶלֶת, מַמְלֶכֶת הָרוּחַ.

מַמְלֶכֶת עֲרָכִים וּמוּסָר מְשַׂגְשֶׂגֶת, הַמֻּנְהֶגֶת בִּידֵי הַמֶּלֶךְ הָאֶחָד.


אוּלָם, מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹתֶיהָ שׁוֹכֶנֶת מַמְלֶכֶת הָעֲרָפֶל.

אֶזְרָחֶיהָ אֵלּוּ צֶאֱצָאֵיהֶם שֶׁל גּוֹלֵי מַמְלֶכֶת הָרוּחַ,

אוֹתָם שֶׁחָשְׁקוּ בְּחַיֵּי עֲרָפֶל, חַיִּים- שֶׁאֵינָם- חַיִּים.


חָלְפוּ הַשָּׁנִים, מַמְלֶכֶת הָעֲרָפֶל הִתְעַצְּמָה, הִתְפַּתְּחָה

אוּלָם מֵיטִיבֵי רְאוּת וָלֵב מַבְחִינִים הֵיטֵב,

שֶׁהִיא אֵינָהּ אֶלָּא אַשְׁלָיָה.

מַמְלֶכֶת עֲרָפֶל שֶׁכָּמוֹהָ.


עִם הַזְּמַן, הִכִּירוּ בְּכָךְ אַף אֶזְרָחֶיהָ,

אוּלָם כֹּחַ וְאֹמֶץ לָשׁוּב לֹא מָצְאוּ---

אֶת רִגְשׁוֹתֵיהֶם תִּעֲלוּ לְשִׂנְאַת הַמַּמְלָכָה הָאֵם,

וְחָזוֹן הִצִּיבוּ לָהֶם: לְהָנִיס אֶת הָרוּחַ אֶל מֵעֵבֶר לַנָּהָר הַגָּדוֹל.

נוֹעֲצוּ בְּשָׂרֵי שְׁאוֹל וְצִבְאוֹתֶיהָ, וְנִגְּשׁוּ לַמְּלָאכָה בִּנְחִישׁוּת.


מֵעֵבֶר לַחוֹמָה, מְחֻיָּכִים וְרַעֲנַנִּים, אָרְבוּ זָרִים

הִצִּיעוּ מִתַּאֲווֹתֵיהֶם וְהֶבְלֵיהֶם לַסַקְרָנִים חַלְשֵׁי הָאֹפִי

וְהֵם עָזְבוּ, בַּהֲמוֹנֵיהֶם.

הֶהָמוֹן הִנְהֵן בְּעֶצֶב, הִרְכִּין רֹאשׁ בְּהַשְׁלָמָה,

בָּרוּר הָיָה לַכֹּל כִּי אֵלּוּ מֵעוֹלָם לֹא הָיוּ אֶזְרְחֵי- אֱמֶת.

וְרַק הַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ הִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ וְנֶאֱבַק בַּדְמָעוֹת.


אח"כ שָׁבוּ נְצִיגֵי הַמַּמְלָכָה הַשְּׁכֵנָה וְהִכּוּ:

הֵם סִמְּאוּ אֶת עֵינֵי הֶהָמוֹן הַתָּם בְּמַעֲנָקִים פְּעוּטִים:

פָּרָה שְׁמֵנָה לָאִכָּר, רְצוּעַת עוֹר לַסַּנְדְּלָר...

לֹא הָיָה כְּפָר שֶׁלֹּא נוֹתַר בּוֹ בֵּית שָׁמֵם.

מַמְלֶכֶת הָרוּחַ כֻּלָּהּ כָּאֲבָה עַד מְאוֹד.


מוּבָן הָיָה לַכֹּל שֶׁהַמִּתְרַחֵשׁ הוּא אֵרוּעַ הִיסְטוֹרִי

בְּתוֹלְדוֹת שְׁתֵּי הַמַּמְלָכוֹת, בְּתוֹלְדוֹת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.


כָּעֵת, בטוֹב לִבָּם בַּנַּעֲשֶׂה,

לָרִאשׁוֹנָה הָגוּ אַנְשֵׁי הָעֲרָפֶל בְּקוֹל רָם אֶת מַטְּרַת- הָעָל:

אֶת טוֹבֵי הָאֶזְרָחִים הֵם רוֹצִים אֲלֵיהֶם.

אִם אֵין אַתֶּם חֲפָצִים בְּמִלְחָמָה,

הָבוּ לָנוּ מֵעַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם, מִכְסַת אֶזְרָחִים.


בְּמַמְלֶכֶת הָרוּחַ נֶעֶצְרָה הַנְּשִׁימָה.

אֶזְרָחֶיהָ תָּלוּ מַבָּט חָרֵד בְּאַרְמוֹן הַמְּלוּכָה,

אוּלָם הַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ הִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ בִּשְׁתִיקָה.


מְהוּמָה בָּרְחוֹבוֹת.

פְּקִידֵי הַמֶּלֶךְ צִוּוּ לְהִתְעַלֵּם מֵהַנֶּאֱמָר,

אֶזְרָחִים מְבֹעָתִים אָטְמוּ אָזְנָם בְּכֹחַ, כַּמְּצֻוֶּה.

אֲחֵרִים לֹא הִצְלִיחוּ בְּכָךְ, וְעָקְבוּ בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת

אַחַר הַזָּרִים שֶׁהִתְקַבְּצוּ בַּהֲמוֹנֵיהֶם סְבִיב הַחוֹמָה.

"אַחֲרֵי הַכֹּל", נִלְחֲשָׁה בַּשָּׂדוֹת הָאִוֶּלֶת,

"הָעֲרָפֶל אַף הוּא יְסוֹדוֹ בָּרוּחַ".


בְּהֶעְדֵּר דְּבַר הַמֶּלֶךְ, הֻטְּלָה הָאַחְרָיוּת הַכְּבֵדָה עַל שָׂרָיו:

אֵלּוּ קוֹרְאִים לְהֵעָנוֹת לַמִּכְסָה וּלְהַצִּיל אֶת הַמַּמְלָכָה,

אֵלּוּ מְסָרְבִים מִכֹּל וָכֹל לְוַתֵּר אַף עַל אֶזְרָח אֶחָד,

אֵלּוּ דְּבֵקִים בְּהוֹרָאָה הַקּוֹדֶמֶת, וּמַמְשִׁיכִים לְהִתְעַלֵּם...


אַנְשֵׁי הַמַּמְלָכָה הַשְּׁנִיָּה חָגְגוּ אֶת הַבִּלְבּוּל וְהַבֶּהָלָה,

בְּחָסוּתָם הֵפִיצוּ אִיּוּמִים רַבְרְבָנִיִּים שׁוֹנִים עַל הַמַּמְלָכָה, עַל הָרוּחַ.

מֵעוֹלָם לֹא נֻצְּחָה מַמְלֶכֶת הָרוּחַ, תַּחַת הַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ.

אוּלָם הַפַּעַם, בִּהְיוֹת הַמֶּלֶךְ מְסֻגָּר בִּדְמָמָה,

הָיוּ שֶׁיַּרְאוּ, וּבְלֵב-לֹא-שָׁלֵם הֵרִימוּ יָדַיִם, וְעָזְבוּ.

הָיְתָה זוֹ מַכָּה בַּבֶּטֶן הָרַכָּה, אֵבֶל שָׂרַר בָּרְחוֹבוֹת.

וְהַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ עוֹדֶנּוּ מְסֻגָּר בְּחַדְרוֹ, וּבִכְיוֹ לֹא יִשָּׁמַע...


וְהַיּוֹם, הַיּוֹם הַזֶּה, רָעֲדָה הָאֲדָמָה תַּחַת הַמַּמְלָכָה

בְּהִוָּדֵעַ הַדָּבָר בַּחוּצוֹת

הַיּוֹם חָצוּ אֶת הַגְּבוּל שְלוֹשָׁה מִנְּסִיכֵי הַמַּמְלָכָה----


וְהַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ עוֹדֶנּוּ מְסֻגָּר בְּחַדְרוֹ,

אוּלָם אֶת בִּכְיוֹ תּוּכְלוּ לִשְׁמֹעַ בְּעִמְקֵי נִשְׁמַתְכֶם.


מֵעוֹלָם לֹא נֻצְּחָה מַמְלֶכֶת הָרוּחַ,

וּלְעוֹלָם לֹא תְּנֻצַּח.

הַמַּמְלָכָה הָאַחַת וְהַיְּחִידָה, מַמְלֶכֶת הָאֵינְסוֹף.

אוּלָם בָּנִים כֹּה רַבִּים הִיא אִבְּדָה,

בָּנִים כֹּה רַבִּים אִבְדוּהָ---

 

[אוראל סולטן]

קטע אליגורי מפליא ונוגע.
אהבתי במיוחד (ושמרתי אצלי).

 

[תילה.]

איזו הגשה נפלאה.
אהבתי ממש את המבנה של השיר (קטע?)
יפיפה.
מאוד יפה הסוף,
המסר.

 

[ביזנסטורי - אילה]

אֵי שָׁם, שׁוֹכֶנֶת מַמְלָכָה נֶאֱצֶלֶת, מַמְלֶכֶת הָרוּחַ.

מַמְלֶכֶת עֲרָכִים וּמוּסָר מְשַׂגְשֶׂגֶת, הַמֻּנְהֶגֶת בִּידֵי הַמֶּלֶךְ הָאֶחָד.


אוּלָם, מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹתֶיהָ שׁוֹכֶנֶת מַמְלֶכֶת הָעֲרָפֶל.

אֶזְרָחֶיהָ אֵלּוּ צֶאֱצָאֵיהֶם שֶׁל גּוֹלֵי מַמְלֶכֶת הָרוּחַ,

אוֹתָם שֶׁחָשְׁקוּ בְּחַיֵּי עֲרָפֶל, חַיִּים- שֶׁאֵינָם- חַיִּים.


חָלְפוּ הַשָּׁנִים, מַמְלֶכֶת הָעֲרָפֶל הִתְעַצְּמָה, הִתְפַּתְּחָה

אוּלָם מֵיטִיבֵי רְאוּת וָלֵב מַבְחִינִים הֵיטֵב,

שֶׁהִיא אֵינָהּ אֶלָּא אַשְׁלָיָה.

מַמְלֶכֶת עֲרָפֶל שֶׁכָּמוֹהָ.


עִם הַזְּמַן, הִכִּירוּ בְּכָךְ אַף אֶזְרָחֶיהָ,

אוּלָם כֹּחַ וְאֹמֶץ לָשׁוּב לֹא מָצְאוּ---

אֶת רִגְשׁוֹתֵיהֶם תִּעֲלוּ לְשִׂנְאַת הַמַּמְלָכָה הָאֵם,

וְחָזוֹן הִצִּיבוּ לָהֶם: לְהָנִיס אֶת הָרוּחַ אֶל מֵעֵבֶר לַנָּהָר הַגָּדוֹל.

נוֹעֲצוּ בְּשָׂרֵי שְׁאוֹל וְצִבְאוֹתֶיהָ, וְנִגְּשׁוּ לַמְּלָאכָה בִּנְחִישׁוּת.


מֵעֵבֶר לַחוֹמָה, מְחֻיָּכִים וְרַעֲנַנִּים, אָרְבוּ זָרִים

הִצִּיעוּ מִתַּאֲווֹתֵיהֶם וְהֶבְלֵיהֶם לַסַקְרָנִים חַלְשֵׁי הָאֹפִי

וְהֵם עָזְבוּ, בַּהֲמוֹנֵיהֶם.

הֶהָמוֹן הִנְהֵן בְּעֶצֶב, הִרְכִּין רֹאשׁ בְּהַשְׁלָמָה,

בָּרוּר הָיָה לַכֹּל כִּי אֵלּוּ מֵעוֹלָם לֹא הָיוּ אֶזְרְחֵי- אֱמֶת.

וְרַק הַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ הִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ וְנֶאֱבַק בַּדְמָעוֹת.


אח"כ שָׁבוּ נְצִיגֵי הַמַּמְלָכָה הַשְּׁכֵנָה וְהִכּוּ:

הֵם סִמְּאוּ אֶת עֵינֵי הֶהָמוֹן הַתָּם בְּמַעֲנָקִים פְּעוּטִים:

פָּרָה שְׁמֵנָה לָאִכָּר, רְצוּעַת עוֹר לַסַּנְדְּלָר...

לֹא הָיָה כְּפָר שֶׁלֹּא נוֹתַר בּוֹ בֵּית שָׁמֵם.

מַמְלֶכֶת הָרוּחַ כֻּלָּהּ כָּאֲבָה עַד מְאוֹד.


מוּבָן הָיָה לַכֹּל שֶׁהַמִּתְרַחֵשׁ הוּא אֵרוּעַ הִיסְטוֹרִי

בְּתוֹלְדוֹת שְׁתֵּי הַמַּמְלָכוֹת, בְּתוֹלְדוֹת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.


כָּעֵת, בטוֹב לִבָּם בַּנַּעֲשֶׂה,

לָרִאשׁוֹנָה הָגוּ אַנְשֵׁי הָעֲרָפֶל בְּקוֹל רָם אֶת מַטְּרַת- הָעָל:

אֶת טוֹבֵי הָאֶזְרָחִים הֵם רוֹצִים אֲלֵיהֶם.

אִם אֵין אַתֶּם חֲפָצִים בְּמִלְחָמָה,

הָבוּ לָנוּ מֵעַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם, מִכְסַת אֶזְרָחִים.


בְּמַמְלֶכֶת הָרוּחַ נֶעֶצְרָה הַנְּשִׁימָה.

אֶזְרָחֶיהָ תָּלוּ מַבָּט חָרֵד בְּאַרְמוֹן הַמְּלוּכָה,

אוּלָם הַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ הִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ בִּשְׁתִיקָה.


מְהוּמָה בָּרְחוֹבוֹת.

פְּקִידֵי הַמֶּלֶךְ צִוּוּ לְהִתְעַלֵּם מֵהַנֶּאֱמָר,

אֶזְרָחִים מְבֹעָתִים אָטְמוּ אָזְנָם בְּכֹחַ, כַּמְּצֻוֶּה.

אֲחֵרִים לֹא הִצְלִיחוּ בְּכָךְ, וְעָקְבוּ בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת

אַחַר הַזָּרִים שֶׁהִתְקַבְּצוּ בַּהֲמוֹנֵיהֶם סְבִיב הַחוֹמָה.

"אַחֲרֵי הַכֹּל", נִלְחֲשָׁה בַּשָּׂדוֹת הָאִוֶּלֶת,

"הָעֲרָפֶל אַף הוּא יְסוֹדוֹ בָּרוּחַ".


בְּהֶעְדֵּר דְּבַר הַמֶּלֶךְ, הֻטְּלָה הָאַחְרָיוּת הַכְּבֵדָה עַל שָׂרָיו:

אֵלּוּ קוֹרְאִים לְהֵעָנוֹת לַמִּכְסָה וּלְהַצִּיל אֶת הַמַּמְלָכָה,

אֵלּוּ מְסָרְבִים מִכֹּל וָכֹל לְוַתֵּר אַף עַל אֶזְרָח אֶחָד,

אֵלּוּ דְּבֵקִים בְּהוֹרָאָה הַקּוֹדֶמֶת, וּמַמְשִׁיכִים לְהִתְעַלֵּם...


אַנְשֵׁי הַמַּמְלָכָה הַשְּׁנִיָּה חָגְגוּ אֶת הַבִּלְבּוּל וְהַבֶּהָלָה,

בְּחָסוּתָם הֵפִיצוּ אִיּוּמִים רַבְרְבָנִיִּים שׁוֹנִים עַל הַמַּמְלָכָה, עַל הָרוּחַ.

מֵעוֹלָם לֹא נֻצְּחָה מַמְלֶכֶת הָרוּחַ, תַּחַת הַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ.

אוּלָם הַפַּעַם, בִּהְיוֹת הַמֶּלֶךְ מְסֻגָּר בִּדְמָמָה,

הָיוּ שֶׁיַּרְאוּ, וּבְלֵב-לֹא-שָׁלֵם הֵרִימוּ יָדַיִם, וְעָזְבוּ.

הָיְתָה זוֹ מַכָּה בַּבֶּטֶן הָרַכָּה, אֵבֶל שָׂרַר בָּרְחוֹבוֹת.

וְהַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ עוֹדֶנּוּ מְסֻגָּר בְּחַדְרוֹ, וּבִכְיוֹ לֹא יִשָּׁמַע...


וְהַיּוֹם, הַיּוֹם הַזֶּה, רָעֲדָה הָאֲדָמָה תַּחַת הַמַּמְלָכָה

בְּהִוָּדֵעַ הַדָּבָר בַּחוּצוֹת

הַיּוֹם חָצוּ אֶת הַגְּבוּל שְלוֹשָׁה מִנְּסִיכֵי הַמַּמְלָכָה----


וְהַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ עוֹדֶנּוּ מְסֻגָּר בְּחַדְרוֹ,

אוּלָם אֶת בִּכְיוֹ תּוּכְלוּ לִשְׁמֹעַ בְּעִמְקֵי נִשְׁמַתְכֶם.


מֵעוֹלָם לֹא נֻצְּחָה מַמְלֶכֶת הָרוּחַ,

וּלְעוֹלָם לֹא תְּנֻצַּח.

הַמַּמְלָכָה הָאַחַת וְהַיְּחִידָה, מַמְלֶכֶת הָאֵינְסוֹף.

אוּלָם בָּנִים כֹּה רַבִּים הִיא אִבְּדָה,

בָּנִים כֹּה רַבִּים אִבְדוּהָ---

מיוחד ממש!
כל מילה - פנינה.

ועד הרגע ההוא בו רצו תושבי ממלכת הערפל
לגייס את צעירי הרוח,
עלו במחשבתי אינסוף פירושים ונמשלים תואמים ומדברים לעומק.

יצירת אומנות נדירה.

 

[איוליס]

וואו אחד גדול!!
אלגוריה מיוחדת במינה
נהניתי מכל מילה, רציתי ארוך יותר...
הכתיבה אמנותית וקלילה
והסיום חד ויפה
תודה!!

 

[צביה ר.]

מדהים.
אני לא חובבת אלגוריות,
אבל זאת - מופלאה.
המלך הדומע ובכיו הנשמע בעומק נשמתנו - מרגש ממש.

והכתיבה כל כך זורמת וטובה, שהאורך לא מורגש.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

@אוראל סולטן @תילה. @ביזנסטורי - אילה @איוליס @צביה ר.
תודה רבה כ"כ על המילים הטובות!
הפרגון פה מדהים.
אני כ"כ אשמח אם תקדישו מזמנכם לקדם אותי-
אולי מי שכבר טורח להשאיר משוב, יסכים להוסיף לפחות הצעה אחת לשיפור?
כל הערה קטנה תקדם אותי.
תודה לכולכם!

 

[דודה]

@rrrrrrrrrrrrrr ,
פשוט מופלא!
משפט הסיום - משלים את המלאכה בצורה הטובה ביותר!
אני רוצה לפרט יותר, אבל חוששת שכל מילה רק תגרע...

אולי מי שכבר טורח להשאיר משוב, יסכים להוסיף לפחות הצעה אחת לשיפור?

ביקשת כל כך יפה, אז אני מפרגנת...

אח"כ שָׁבוּ נְצִיגֵי הַמַּמְלָכָה הַשְּׁכֵנָה וְהִכּוּ:

נראה לי שהשימוש בראשי תיבות פחות מתאים לקטעים אומנותיים.
בנוסף, הצעה לשיפור:
להחליף את השימוש בש' הזיקה במילה 'כי'

שֶׁהִיא אֵינָהּ אֶלָּא אַשְׁלָיָה.

או במילה 'אשר'

אוֹתָם שֶׁחָשְׁקוּ בְּחַיֵּי עֲרָפֶל, חַיִּים- שֶׁאֵינָם- חַיִּים.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

הו, @דודה!
סופית: דודות זה עם נחמד.

השימוש בראשי תיבות פחות מתאים לקטעים אומנותיים.

זה קטע אומנותי?
לא זוכרת מתי פעם אחרונה כתבתי "אחר כך", אבל אני באמת רואה עכשיו שמסתדר פה יותר "אחר כך".
שתי ההערות הבאות נכונות עד שאין לי אלא להנהנן בראשי.
תודה רבה לך! מקווה שאחרים ילכו בעקבותיך ואני אזכה לקבל ביקורת "אמיתית"...

 

[דודה]

סופית: דודות זה עם נחמד.

וואו, זה ממש מחייב אותי להתאים את עצמי... אשתדל...

זה קטע אומנותי?

התכוונתי לקטע לא-טכני.
אבל כן, הוא אמנותי בהחלט!

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

וְהַיּוֹם, הַיּוֹם הַזֶּה, רָעֲדָה הָאֲדָמָה תַּחַת הַמַּמְלָכָה
בְּהִוָּדֵעַ הַדָּבָר בַּחוּצוֹת
הַיּוֹם חָצוּ אֶת הַגְּבוּל 35 מִנְּסִיכֵי הַמַּמְלָכָה----

וּכְשֶׁפָּנָיו הַטּוֹבוֹת שֶׁל הַמֶּלֶךְ נִגְלוֹת לְרֶגַע
מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּוֹנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים
וְקֶרֶן שֶׁמֶשׁ מַבְזִיקָה עַל לֶחִי רַכָּה, רְטֻבָּה
הֵיאַךְ לֹא יִגְעֶה הָעָם כֻּלּוֹ בִּבְכִיָּה----

 

[הבזק של שפיות]

מדהים!
רק בגלל שהקטע כל כך יפה וביקשת מפורש הצעות לשיפור:
אם תוכלי להוסיף איזו שהיא מילת הסבר (במשל, לא בנמשל) על שתיקתו על המלך. ומדוע בעצם, המלך שותק?
הלא מצופה ממנהיג ומלך לא לשתוק בעת שכזו.
אני מבין את המורכבות למצוא סיבה כזו במשל. אך לדעתי היא ממש תוסיף.
אולי מבקש המלך לבחון את נאמנותם של האזרחים?

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

מדהים!
רק בגלל שהקטע כל כך יפה וביקשת מפורש הצעות לשיפור:
אם תוכלי להוסיף איזו שהיא מילת הסבר (במשל, לא בנמשל) על שתיקתו על המלך. ומדוע בעצם, המלך שותק?
הלא מצופה ממנהיג ומלך לא לשתוק בעת שכזו.
אני מבין את המורכבות למצוא סיבה כזו במשל. אך לדעתי היא ממש תוסיף.
אולי מבקש המלך לבחון את נאמנותם של האזרחים?

האמת שבחרתי לא להתייחס לזה בכלל, דווקא מתוך המקום של נאמנות פשוטה, חסרת פשרות.
לא ראיתי צורך "לתרץ" את הנהגתו הנעלמת...
אתם עדיין חושבים שלטובת הבהירות כדאי להשחיל סיבה כלשהי?
תודה רבה על התגובה וההתעמקות!

 

[אינדה]

קודם כל אלגוריה יפה מאוד. כתיבה מרשימה. סגנון קולח, זורם.
הייתי מעוניין לקרוא סיפור שלם על הנושא. מרתק!!!
דבר שני: כיוון שביקשת אז...

אֶזְרָחֶיהָ אֵלּוּ צֶאֱצָאֵיהֶם שֶׁל גּוֹלֵי מַמְלֶכֶת הָרוּחַ,

אוֹתָם שֶׁחָשְׁקוּ בְּחַיֵּי עֲרָפֶל, חַיִּים- שֶׁאֵינָם- חַיִּים.

אם הם גולים מישהו סילק אותם, ואם מישהו סילק אותם, הם לא חשקו בחיי ערפל.

אֶת רִגְשׁוֹתֵיהֶם תִּעֲלוּ לְשִׂנְאַת הַמַּמְלָכָה הָאֵם,

וְחָזוֹן הִצִּיבוּ לָהֶם: לְהָנִיס אֶת הָרוּחַ אֶל מֵעֵבֶר לַנָּהָר הַגָּדוֹל

קודם כל מזאת אומרת הממלכה האם? ממלכת הערפל נוצרה תחת שילטונה של ממלכת הרוח? מישהו שם דאג לבנות אותה? וגם מה יעזור להם להניס את ממלכת הרוח אל מעבר לנהר הגדול? בסופו של דבר הם ירצו להעלים אותה לתמיד???

וְהֵם עָזְבוּ, בַּהֲמוֹנֵיהֶם.

הֶהָמוֹן הִנְהֵן בְּעֶצֶב, הִרְכִּין רֹאשׁ בְּהַשְׁלָמָה,

בָּרוּר הָיָה לַכֹּל כִּי אֵלּוּ מֵעוֹלָם לֹא הָיוּ אֶזְרְחֵי- אֱמֶת.

והם עזבו בהמוניהם, מי אנשי הרוח? אז מי ההמון שהנהן בעצב? כי לא יתכן שההמון עזב ממלכת הרוח, ונשאר עוד המון אנשים שיהנהנו. ולא ברור לי למה היה צריך את השורה עם המלך. אפשר היה להרחיב בו קצת יותר, בקטע חדש.

אוּלָם הַמֶּלֶךְ

המילה אולם קצת מפריעה לי [אישית] כי שוב פעם המלך לא היה נוכח בקטע והמילה 'אולם' נותנת לי את התחושה שדוחפים פה את המלך קצת בכוח. אולי כדי בסך הכל להוסיף ו'. והמלך... המלך הסתגר וכו'

"הָעֲרָפֶל אַף הוּא יְסוֹדוֹ בָּרוּחַ".

נראה לי יסודו מרוח. ממלכת הרוח. ולא ברוח. לא כל כל כך הצלחתי להבין את המשפט. האם יסודו ברוח הכוונה שגם במחשבות יש ערפל? האם ערפל הוא יסוד ברוח הנושבת? או שממלכת הערפל קמה, נוסדה, מהאנשים שיצאו מהרוח. ואז צריך לכתוב יסודו מרוח, ולא ברוח...

וְהַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ עוֹדֶנּוּ מְסֻגָּר בְּחַדְרוֹ, וּבִכְיוֹ לֹא יִשָּׁמַע...

פה הדברים אכן משתלבים. כי לפני דובר במלך, ואז מסבירים שהמלך עוד בחדרו, שותק, בוכה, וכו'. אבל כן היה מאוד חסר לי הקטע של המלך. כאילו בחייאת, אתה מנהיג, עם שלם סומך עליך, ככה אתה זונח את העם שלך??? נותן להם להיות חסרי אונים?
מה שכן אם השיר/סיפור הזה היה ממבט עינו של איכר פשוט שכל כך אהב את המדינה שלו והיה בהתלבטות גדולה האם לעזוב או להישאר, ותוך כדי הוא מספר שהמלך לא מגיב זה נראה לי בסדר. כי אחרי הכל, האיכר הפשוט לא יודע מה הולך באמת בארמון המלך.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

וואו! איזו ביקורת נדיבת לב ואכפתית! תודה רבה כ"כ!
חלק מהאי הבנות נובעים מהקיצוצים במילים... יש גבול לכל תעלול, לא יכולתי להעלות אותו בשלמותו הראשונה.
זאת אובססיה להגיב על ההערות? להכריח אתכם להבין את הכוונות שהכנסתי מכל הלב? או סתם נסיון של כותבים מתחילים? מממ... אם כן אשמח להערה. אי נעימות חד פעמית על פני אי נעימות שחוזרת על עצמה?!

אם הם גולים מישהו סילק אותם, ואם מישהו סילק אותם, הם לא חשקו בחיי ערפל.
קודם כל מזאת אומרת הממלכה האם? ממלכת הערפל נוצרה תחת שילטונה של ממלכת הרוח? מישהו שם דאג לבנות אותה?

במשך השנים, היו אנשים שהתקשו לדבוק בטוהר ובמוסר הנדרשים מנתיני הממלכה, הם עזבו והתיישבו מעבר לגבול.
במשך הזמן התעצמה שם ממלכה.
הלכתי לבדוק שלא תעיתי, וכן- נכון לכנות אותם גולים. "עזיבה מרצון בלית ברירה"...

וגם מה יעזור להם להניס את ממלכת הרוח אל מעבר לנהר הגדול? בסופו של דבר הם ירצו להעלים אותה לתמיד???

עמדו לי בראש איכרים נבערים, אבל נכון- אם זאת ממלכה היא לא אמורה להשמע נלעגת כ"כ.

והם עזבו בהמוניהם, מי אנשי הרוח? אז מי ההמון שהנהן בעצב? כי לא יתכן שההמון עזב ממלכת הרוח, ונשאר עוד המון אנשים שיהנהנו.

כנראה שהיו המון המון אזרחים?! צודקים, הייתי צריכה לבחור תואר אחר.

ולא ברור לי למה היה צריך את השורה עם המלך. אפשר היה להרחיב בו קצת יותר, בקטע חדש.

אופס, דווקא אחד המסרים שהכי אהבתי באלגוריה!
כשאזרחים כאלו, שאף פעם לא היו מהנאמנים הלוהטים- עוזבים את הממלכה,
ההמון מהנהן בעצב ובהשלמה, קצת לשון הרע ו... זהו?!
אבל המלך, המלך בוכה על כל אחד שעוזב. לא משנה עד כמה הוא רחוק, עד כמה הוא מנותק.

נראה לי יסודו מרוח. ממלכת הרוח. ולא ברוח. לא כל כל כך הצלחתי להבין את המשפט. האם יסודו ברוח הכוונה שגם במחשבות יש ערפל? האם ערפל הוא יסוד ברוח הנושבת? או שממלכת הערפל קמה, נוסדה, מהאנשים שיצאו מהרוח. ואז צריך לכתוב יסודו מרוח, ולא ברוח...

הסתבכתי. התכוונתי לכך שערפל הוא בעצם רוח, אבל אחרת.
סוג של- הם לקחו חלק מהערכים הקיימים, ושינו אותם עד בלי היכר, אבל זה לא מונע מהם לנופף בהם...
איך היה נכון לכתוב? יסודו מרוח או יסודו ברוח?

כן היה מאוד חסר לי הקטע של המלך. כאילו בחייאת, אתה מנהיג, עם שלם סומך עליך, ככה אתה זונח את העם שלך??? נותן להם להיות חסרי אונים?
מה שכן אם השיר/סיפור הזה היה ממבט עינו של איכר פשוט שכל כך אהב את המדינה שלו והיה בהתלבטות גדולה האם לעזוב או להישאר, ותוך כדי הוא מספר שהמלך לא מגיב זה נראה לי בסדר. כי אחרי הכל, האיכר הפשוט לא יודע מה הולך באמת בארמון המלך.

בהחלט כתבתי מנקודת מבט של איכרה פשוטה.

תודה רבה......