אתגר נספח לאתגר - ברחה לי המילה...

  • הוסף לסימניות
  • #1
כאן תוכלו לחפש מילים בורחות ושורות נעלמות.
לאתגר- כנסו
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
הי, ברכותי על הזכיה:)
אהבתי את הרעיון אבל...
רק מוודאת ששמת לב, תכף אמחק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
תודה שהסבת את תשומת ליבי.
כי אכן פספסתי את האשכולות הנ''ל.

אבל אני בטוחה שהכותבים והכותבות כאן יצליחו למצוא
כיוונים מקוריים נוספים למשמעות של- מילים בורחות.

האמת, אני כיוונתי לקטעים שפחות מתארים מצב.
אלא מספרים אותו.
מקווה שאכן כך יהיה.

עריכה:
הוספתי בכללי האתגר שתינתן עדיפות לקטעי פרוזה.
מקווה שיאזן את האשכולות הנ''ל (המיוחדים בפני עצמם)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #4
בס"ד

הדלת נפתחת במרץ, קולות מוכרים מתפזרים סביבי.
"עומר!" טל מתנפל עלי בחיבוק, מוחץ את הגוף המסכן שלי. אני נאחז בו חזק, ומשחרר. יש לנו המון להשלים. עוד לא.
"אח שלי! אתה חי!" עמית, בשאגה שגוברת לרגע על הפיצוץ שמהדהד בתוכי בשבועיים האחרונים. 'תן רגע, נבדוק.' אני לא צורח לו חזרה בפרצוף. מישהו מדליק בוקסה מפלצתית. "מול אורות של זריחה..." חום מציף אותי.
החבר'ה ניגשים אלי אחד, אחד. אגרוף ידידותי, חיבוק נוסף, לחיצת יד ומבט שזר לא יבין.
"מי שחלם גבעתי, מי שנשם גבעתי---" שירה מלוכדת ממלאת את החדר. לא רק, מסתבר. הדלת נפתחת ואחות קפוצת שפתיים מציצה פנימה, קוראת במחאה אבל מי בכלל שומע מה. גבר שנעמד מאחוריה מסמן באצבעותיו בהתלהבות לאות עידוד, ובלי בושה מוציא נייד ומסריט. האחות עוברת לצעוק עליו. אני מסמן לטל בתנועת יד, הוא סוגר את הדלת על שניהם.

החברים ממשיכים לצווח עם להקת פיקוד הדרום. אני מסתכל עליהם בחיוך, אלה הכי אחים שלי. רק בשבילם היה שווה להישאר. אני מסתכל על יהודה שעומד הכי קרוב אלי, ונכון שאני גבר אבל פתאום בא לי לחבק אותו ולהבטיח לו שאני לא מתחרט. הייתי מוכן לעשות את זה שוב, בשבילו. ובשביל עמית. ויונתן. וטל, כמובן. ובשביל כל אחד ואחד שבחדר.
"גם גדר... גם אתה סגולה." אני אומר לו ברגשה, "מחר- אני... אותך." אני מבטיח לו בעיניים בוערות.
הבוקסה ממשיכה להרעיד את המחלקה, רק החדר שלנו דומם לרגע.
לא יודע מי בהלם יותר, אני או החברים.

מנסה שוב: 'אני אוהב אתכם, כולכם. הייתי מת בשבילכם.' אולי אני חולם, אבל הקול שלי מתפזר בחדר: "אתם... אוחז כולם. הייתי עף."
אני רואה אותם מחליפים מבטים, אימה מחניקה את החדר.
מישהו פותח את הדלת בתנופה ורץ, יהודה תופס ביד שלי כאילו אני יכול לברוח מכאן ולהעלם. טל תוקע בי מבט פעור.
"אותי מאורגן... בגג... אתמול", אני אומר להם, מבולבל. הרופאים שללו פגיעת מח! מה קורה לי פתאום?
המילים מסודרות על הלשון, אני מרגיש אותן. לאן הן נעלמות ברגע שאני פותח את הפה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
@rrrrrrrrrrrrrr נראה לי טעית באשכול. את אמורה להעלות את הקטע לאשכול האתגר עצמו. לא לנספח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
@rrrrrrrrrrrrrr נראה לי טעית באשכול. את אמורה להעלות את הקטע לאשכול האתגר עצמו. לא לנספח.
הבנתי שיש אפשרות להעלות בנספח ולראות אם יש כאלו שאוהבים?
בתיאוריה אפשר להעלות כאן שני שיתופים, ומי מביניהם שיצליח- להעלות לאתגר, לא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
  • הוסף לסימניות
  • #10
אני יושב בשולחן הכבוד. סבא מצד אחד, סבא מצד שני.
דוד משה מנער לי את היד בהתרגשות, אני לא ממש שומע מה הוא מאחל. מהנהן בביישנות וממשיך להסתכל על הכניסה. בקצה העין אני רואה את נריה מחסל את הבר, עם בני הדודים השובבים. הוא מסתובב, שולח אלי חיוך ענק מעוטר בקצפת ורדרדה. אני מחמיץ פנים בסתר, אבא לא יאהב את זה. מציץ שוב במבואה, אבא לא שם.
סבתא יצחקוב קוראת לי במחיצה, שופכת עלי ברכות בקצת עברית והרבה מרוקאית. אני לא ממש מבין, ומתאפק שלא לשאול אותה מתי אבא שלי, הבן שלה, יגיע.

חוזר למקום שלי, בין שני סבים שלא שווים אפילו כמו חצי אבא אחד.
אמא לא הסכימה שאשמור מקום לאבא בשולחן הכבוד. היא הסבירה לי שהוא לא יגיע לבר המצווה; שחבל שאחכה לו ואתאכזב. היא אמרה שהצלם יצלם תמונות נהדרות, ואני אראה אותן לאבא כשנפגש.
היא לא יודעת שאבא הבטיח לי.

אני ממשיך להציץ בעקשנות על המבואה, גם כשדוד יוסף מגיש לי גביע יפהפה; גם כשאמא קוראת לי ומבקשת שאומר שלום לדודות שבאו מחוץ לעיר; גם כשסבא מושך לי בשרוול ולוחש לי בקול גדול: "נו, נתנאל! מחכים לדרשה שלך! פתח פיך ויאירו דבריך!"
אני מגרד את האוזן שלי, מסתכל על כל האנשים האהובים שבאו לחגוג איתי את בר המצווה.
מסתכל על המבואה.
אבא לא שם, בוודאות.
הוא הבטיח.

אני פותח את הפה, אבל הגרון שלי מלא ואני מפחד שמה שהקהל עומד לשמוע, זאת לא דרשה.
אני נושם עמוק, שוב פותח פה קטן. יוצאות ממנו רק הברות מוזרות: אהה, אה. כתוב, אה...
אני לא זוכר בכלל את הדרשה היפה שהכנתי עם סבא.
המילים ברחו לי מהראש, אולי הלכו לחפש את אבא. אולי הן יחזרו רק כשהוא יגיע. הוא לא יגיע, אמרה אמא.
האורחים יושבים בשקט, מביטים בי. מחכים שאדבר. אני רוצה הביתה. שותה לאט מיץ כתום שמישהו מזג לי לכוס הזכוכית. אני בכלל לא אוהב מיץ כתום.

מאחורי השולחנות העמוסים, מאחורי המוזמנים שמסתכלים עלי בהמון עיניים, נפתחת הדלת.
איש גבוה בחולצה ורודה ומשקפי שמש נכנס פנימה, מתיישב על כיסא צדדי.
הלב שלי קופץ משמחה, אני לא יכול לקום משולחן הכבוד.
אני רק מחייך, עוצם עיניים לרגע ומתחיל להרצות בשטף, בדיוק כמו שלימד אותי סבא: "כתוב בגמרא, במסכת שבת..."
אני מדבר ומדבר, מדלג מקושיה לתירוץ ולקושיה הבאה.
"סימן טוב ומזל טוב" מקיפה השירה את האולם.
הדלת נפתחת, ואיש בחולצה ורודה חומק החוצה.
ידעתי שיבוא, הוא הבטיח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לא מה שידוע לי.
אבל נשאל את @מ. י. פרצמן או @ניהול קהילת כתיבה -הם בטח ידעו לענות.
מתוך כללי האתגר:
עם זאת, ניתן להעלות קטעים נוספים לאשכול הנספח ולהחליט רגע לפני השיפוט (לפי כמות התודות למשל) איזה מהם יעלה להתמודדות.
הקטע הנבחר יועבר לאשכול האתגר (יחד עם כל התודות שכבר קיבל).
כלומר, ראשית יש להעלות יצירה לאתגר, ולאחמ"כ ניתן להעלות קטעים נוספים לנספח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
הבנתי שיש אפשרות להעלות בנספח ולראות אם יש כאלו שאוהבים?
בתיאוריה אפשר להעלות כאן שני שיתופים, ומי מביניהם שיצליח- להעלות לאתגר, לא?
ד. ההשתתפות באתגר מוגבלת ליצירה אחת לכל אחד מחברי הפורום.
עם זאת, ניתן להעלות קטעים נוספים לאשכול הנספח ולהחליט רגע לפני השיפוט (לפי כמות התודות למשל) איזה מהם יעלה להתמודדות.
הקטע הנבחר יועבר לאשכול האתגר (יחד עם כל התודות שכבר קיבל).
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אֵין לִי מִלָּה

לֹא לִי, לֹא לוֹ ,לֹא לָהּ,

אָבְדוּ לִי מִלּוֹת

תַּנְחוּמִים,

מוּל

כְּאֵב,

צָלְלוּ הֲגִיגִי

בִּתְהוֹמוֹת שִׁבְרֵי לְבָבָם,

וְאֵין לִי מֻשָּׂג

אַיֵּה הַמֻּשָּׂג

הַמַּתְאִים לְבַטֵּא,

וְאֵיכָכָה אֶנְהַג

עִם מִי שֶׁנַּפְשׁוֹ

נִבְגְּדָה,

אִלְּמוּת שִׂפְתוֹתַי

מוּל יֵשׁוּת

בּוֹדְדָה,

וְאֵין לִי פֶּה לְהָשִׁיב

וְדִבּוּר לְהָגִיב,

וְיָפָה לָהּ

שְׁתִיקָה.

הָלְאָה מִלִּים,

בִּרְחוּ מִלּוֹתַי

בָּחֲרוּ דִּמְעוֹתַי.
איזה קטע יפה ומרגש.
ממש נשארתי בלי מילים.....
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
היי, מה קורה אם יצא לי קטע ממש מוצלח, אבל הוא בערך 700 מילה? מותר להעלות?
(ואחרי הרבה קיצוצים כואבים, הוא כ-350 מילים...)

עריכה: אחרי הרבה קיצוצים וקיצוצים. הצלחתי! 299 מילים ספורות. ככה זה כשצריך לשמור על המילים שלא יברחו...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #16
"הי, בואי הנה, אכפת לך להביא לי... נו! את ה... את ה... את הזה של הזה מ-האיך קורים לזה?"

"בכיף, אם רק תגידי לי מה."

"נו את האיך קורים לזה- אהם, בום בום" אחותי הגדולה מרימה את ידה הקמוצה ומנחיתה.

אני מהנהנת בהבנה "פטיש. למה את צריכה פטיש?".

"כן" היא שמחה "פטיש של ה" היא אוכלת משהו דמיוני.

"שניצלים?".

"בול! תודה".

אני מגישה לה את הפריט המיוחל מהמגירה שלידי ומחייכת, "שתהי בריאה. את עם ה-נו, איך קוראים לזה?"

שוב מתקמט מצחה במאמץ, "אוף, ברחה לי המילה. קשיי, קשיי..." היא שולפת טישו דמיוני מהשיש ולפתע מריעה "קשיי שליפה!".
הקטע מוקדש באהבה לאחותי
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה