הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #41
היי לך,
אני מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית, וקוראת את מה שאת כותבת וקודם כל רוצה לשלוח לך חיבוק. את נשמעת אמא מקסימה שרק רוצה בטוב עבור הילד שלה! כל כך לא פשוט לחוות את הילדים שלנו ברגעים האלה, אנחנו מצפים בכל כך הרבה תחושות:
האם זה הילד שגידלתי? כך אני חינכתי אותו?
איפה טעיתי? מה השתבש בדרך?
אנחנו רק רוצים לעצור את ההתפרצויות האלה, ומנסים כל כך הרבה דרכים , וזה לא עוזר. ולפעמים אנחנו רואים בדיוק תוצאה הפוכה: זה רק הולך ומחמיר.
וזה קשה מאוד כהורה להיות במקום הזה. זה מבהיל, זה מלחיץ, זה מבלבל.
אנחנו עצמנו מוצפים מההתנהגות שלהם!
אז קודם כל חשוב לי להגיד לך שאם את מרגישה משהו מהתחושות האלה - זה כל כך טבעי ובסדר! זה מפרק מבפנים ומתסכל מאוד להיות ברגעים האלו.
חסרה לי תמונה רחבה יותר, והרבה פרטים על מנת לחשוב מה הסיבות לקושי שאת מתארת. אך אנסה בכל זאת לכוון מעט:
הבן שלך התחיל את גיל ההתבגרות. אנחנו מתחילים לדבר על המעבר הזה סביב גיל 8-9.
גיל ההתבגרות הוא למעשה גשר בין הילדות - לבגרות. גשר שאנחנו כהורים צריכים לעזור לילדים שלנו לחצות. ובמהלך החצייה הזו - מתרחשים אצל הילדים שלנו הרבה תהליכים פנימיים, ביניהם: התמודדות עם רגשות מעורבים, בחינה ביקורתית יותר של המציאות - איפה אני מול השאר? תהליכי חיפוש פנימי - מה מגדיר אותי? מי אני?
אלה תהליכים טבעיים וטובים, אך דורשים יציבות של חיבור רגשי חזק מאוד לדמות בוגרת שאיתה יש לילד היקשרות טובה. וכאן נכנסים לתמונה אנחנו - ההורים. ממש כמו שעץ צריך שורשים חזקים ויציבים כדי לעמוד ברוחות סוערות - כך גם הילדים שלנו.
השורשים האלה הם לא רק עד כמה ההורה דואג לילד שלו, מספק לו את צרכיו הפיזיים וכו'. אלא רבדים עמוקים יותר בקשר, חיבור עמוק שמתפתח לאורך כל הילדות.
כשיש קושי בשורשים - הילד מרגיש שמשהו באחיזה שלו וביציבות - רעוע. וזה מבהיל אותו.
וילד, כשהוא מבוהל, ההתנהגות שלו משתנה. היא לא מגיעעה ממקום של חשיבה רציונלית, אלא ממקום אחר במוח, יותר רגשי ובתגובה מיידית. הם ייראו לנו אימפולסיביים, חסרי מנוחה, לא קשובים. התסכול שלהם מהפער בקשר - יובע בצורה אגרסיבית. ההתנהגות הזו בדרך כלל תוציא מאיתנו, בניסיון לחנך ולהעמיד גבולות -תגובה שרק מרחיקה ומפרידה יותר, ומגבירה יותר את התסכול שלהם: "אמא לא מבינה מה אני רוצה להגיד לה, אני בעצמי לא יודע בדיוק, אני צריך אותה שהיא תזהה את הרגש שלי ותעזור לי!". והאגרסיביות תגבר ותמשיך, תגרור עוד תגובות מפרידות מאיתנו וכו'... נוצר כאן מעגל תסכול שחוזר על עצמו.
כשאני פוגשת הורים שמגיעים אליי להדרכה - אני עוזרת להם לאתר את המקומות בקשר בינם לבין הילדים שצריכים ליטוש, דיוק ועבודה. כי לכל ההורים כוונות טובות, אך לא תמיד יש להם את הכלים הרגשיים שיעזרו להם "להרכיב את המשקפיים של ילדיהם", לראות מה הילד שלי אומר לי ברובד העמוק יותר, ולהצליח להתעלם מההתנהגות הנראית לעין.
בהדרכה בגישה ההיקשרותית אנחנו עובדים עם ההורים מתוך נקודת מוצא שהם אלה שיהיו המטפלים הטובים ביותר לילדיהם, ומפתחים איתם את השריר שעוזר להם לעשות את זה.
מוזמנת לקרוא עוד על הגישה ההיקשרותית בכמה מאמרים שכתבתי כאן, מצרפת קישורים.
הדרך הזו לא פשוטה וצריך הרבה סבלנות והבנה , ועבודה על שינוי זווית הראייה שלנו לזווית של הלב.
www.prog.co.il
אני מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית, וקוראת את מה שאת כותבת וקודם כל רוצה לשלוח לך חיבוק. את נשמעת אמא מקסימה שרק רוצה בטוב עבור הילד שלה! כל כך לא פשוט לחוות את הילדים שלנו ברגעים האלה, אנחנו מצפים בכל כך הרבה תחושות:
האם זה הילד שגידלתי? כך אני חינכתי אותו?
איפה טעיתי? מה השתבש בדרך?
אנחנו רק רוצים לעצור את ההתפרצויות האלה, ומנסים כל כך הרבה דרכים , וזה לא עוזר. ולפעמים אנחנו רואים בדיוק תוצאה הפוכה: זה רק הולך ומחמיר.
וזה קשה מאוד כהורה להיות במקום הזה. זה מבהיל, זה מלחיץ, זה מבלבל.
אנחנו עצמנו מוצפים מההתנהגות שלהם!
אז קודם כל חשוב לי להגיד לך שאם את מרגישה משהו מהתחושות האלה - זה כל כך טבעי ובסדר! זה מפרק מבפנים ומתסכל מאוד להיות ברגעים האלו.
חסרה לי תמונה רחבה יותר, והרבה פרטים על מנת לחשוב מה הסיבות לקושי שאת מתארת. אך אנסה בכל זאת לכוון מעט:
הבן שלך התחיל את גיל ההתבגרות. אנחנו מתחילים לדבר על המעבר הזה סביב גיל 8-9.
גיל ההתבגרות הוא למעשה גשר בין הילדות - לבגרות. גשר שאנחנו כהורים צריכים לעזור לילדים שלנו לחצות. ובמהלך החצייה הזו - מתרחשים אצל הילדים שלנו הרבה תהליכים פנימיים, ביניהם: התמודדות עם רגשות מעורבים, בחינה ביקורתית יותר של המציאות - איפה אני מול השאר? תהליכי חיפוש פנימי - מה מגדיר אותי? מי אני?
אלה תהליכים טבעיים וטובים, אך דורשים יציבות של חיבור רגשי חזק מאוד לדמות בוגרת שאיתה יש לילד היקשרות טובה. וכאן נכנסים לתמונה אנחנו - ההורים. ממש כמו שעץ צריך שורשים חזקים ויציבים כדי לעמוד ברוחות סוערות - כך גם הילדים שלנו.
השורשים האלה הם לא רק עד כמה ההורה דואג לילד שלו, מספק לו את צרכיו הפיזיים וכו'. אלא רבדים עמוקים יותר בקשר, חיבור עמוק שמתפתח לאורך כל הילדות.
כשיש קושי בשורשים - הילד מרגיש שמשהו באחיזה שלו וביציבות - רעוע. וזה מבהיל אותו.
וילד, כשהוא מבוהל, ההתנהגות שלו משתנה. היא לא מגיעעה ממקום של חשיבה רציונלית, אלא ממקום אחר במוח, יותר רגשי ובתגובה מיידית. הם ייראו לנו אימפולסיביים, חסרי מנוחה, לא קשובים. התסכול שלהם מהפער בקשר - יובע בצורה אגרסיבית. ההתנהגות הזו בדרך כלל תוציא מאיתנו, בניסיון לחנך ולהעמיד גבולות -תגובה שרק מרחיקה ומפרידה יותר, ומגבירה יותר את התסכול שלהם: "אמא לא מבינה מה אני רוצה להגיד לה, אני בעצמי לא יודע בדיוק, אני צריך אותה שהיא תזהה את הרגש שלי ותעזור לי!". והאגרסיביות תגבר ותמשיך, תגרור עוד תגובות מפרידות מאיתנו וכו'... נוצר כאן מעגל תסכול שחוזר על עצמו.
כשאני פוגשת הורים שמגיעים אליי להדרכה - אני עוזרת להם לאתר את המקומות בקשר בינם לבין הילדים שצריכים ליטוש, דיוק ועבודה. כי לכל ההורים כוונות טובות, אך לא תמיד יש להם את הכלים הרגשיים שיעזרו להם "להרכיב את המשקפיים של ילדיהם", לראות מה הילד שלי אומר לי ברובד העמוק יותר, ולהצליח להתעלם מההתנהגות הנראית לעין.
בהדרכה בגישה ההיקשרותית אנחנו עובדים עם ההורים מתוך נקודת מוצא שהם אלה שיהיו המטפלים הטובים ביותר לילדיהם, ומפתחים איתם את השריר שעוזר להם לעשות את זה.
מוזמנת לקרוא עוד על הגישה ההיקשרותית בכמה מאמרים שכתבתי כאן, מצרפת קישורים.
הדרך הזו לא פשוטה וצריך הרבה סבלנות והבנה , ועבודה על שינוי זווית הראייה שלנו לזווית של הלב.
מתי לאחרונה באמת פגשת את הילדים שלך?
קשר טוב עם הילדים שלנו מתחיל במפגש של הלב שלנו והלב שלהם אחד עם השני. תיאוריית ההיקשרות מסבירה בדיוק איך לעשות את זה.
www.prog.co.il
