דרוש מידע איך אומרים לחברה שאולי משהו לא בסדר עם הילד שלה – מבלי לפגוע?

  • הוסף לסימניות
  • #21
די בטוח שגם לאמא יש קושי כל שהוא.
והיא כנראה מודעת שזה שהיא לא מחבקת אף פעם,
והיא כנראה מודעת לזה שזה שלא תקין,
וכנראה גם מודעת לזה שטיפול לה לו או לשניהם ביחד, יעזור.

אא"כ את מתכוונת לממן לא את הטיפול או לשמור על הילדים ביביסיט כשהיא הולכת אליו,
לא רואה תועלת בדיבור על זה ללא הזמנה מצידה.
לא חושבת שאנשים לא הולכים לטיפול בגלל חוסר במימון או בבייביסיטר
זה יותר נשמע הדחקה של הבעיה,
האמא ממפחדת שיש כאן משהו חריג, לכן היא גם מגיבה אליו בצורה כזאת
כי בתת מודע שלה, אם היא מתעצבנת עליו מבחינתה הוא ילד רגיל עם שאלה מעצבנת
ברגע שהיא תלך לאבחון אז הוא כבר קיבל את הטייטל של ילד בעייתי.
לכן @מחברת טורקיז לדעתי קחי בחשבון שגם אם תבואי אליה בצורה הכי עדינה והכי רגישה שיש
היא לא תקבל את הדברים שלך מיד ותנסה להוכיח לך כמה שאת טועה
ויש סיכוי לניתוק קשרים לתקופה קצרה,
אבל זה בטוח יחלחל אליה, וגם היא תראה שהבעיה שלו כבר נכרת בחוץ כך שהיא לא יכולה להמשיך להעלים עין גם אם לא בטוח שהיא תעשה עם זה משהו
וכל הכבוד לך שאת לוקחת על עצמך תפקיד שהוא מאוד לא נעים, אבל יכול להיות מאוד שבזכותך הילד הזה יטופל
וזה יהיה ממש הצלת נפשות בשבילו
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
כמו שאמרו כאן
ממש תלוי בסגנון שלה וברגישות
(לפעמים אצל בכור, זה אפ' קשה יותר- בפרט שלכאורה או בן יחיד, או כמעט יחיד)

אם את כ"כ רגישה, לכאורה תוכלי לזהות
אבל ממש בעדינות וברגישות רבה
זה יכול לדרוך על מקומות מאוד קשים וכואבים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
זו שאלה מורכבת מאוד
באופן כללי, יש הרי סיכוי לא קטן שהיא יודעת שיש בעיה, ולא מספרת לך
(כי הוא עוד לא עיכלה את זה/הסכימה עם זה/מפחדת מתגובות הסביבה וכו')
אופציה כזאת גם יכולה להצדיק את גילגולי העינים מול הסביבה, סוג של ניסיון להפוך אותו לילד רגיל ואולי קצת נודניק

אני במקומך כדבר ראשון הייתי נותנת איזו מחמאה גדולה על הילד, אולי אפילו כמה מחמאות למשך כמה ימים.
"וואו איזו שאלה חכמה, גאון הילד" "חחחח הוא שנון", איכשהו לגרד מחמאה על השאלות שלו, על המשפטים שלו.
ומנסה לראות את תגובתה למחמאה.
אם היא חוששת כבר שהוא לא תקין, או אפילו כבר יודעת ועברה איתו אבחון, היא לא ממש תקבל בשמחה את המחמאה, כי היא תדע שזה לא ממש נכון והילד לא גאון ולא שנון...
אם היא לא יודעת - וקשה להאמין בזה - היא אולי תשמח לשמוע, אבל לך זה יתן איזשהו פתח להמשיך את השיחה לכיוון של - הוא מוכשר ואינטלגנט אבל איך הוא עם חברים? כי הוא כל הזמן לידך ולא קם לשחק...

אהבתי גם מאוד את הרעיון הזה, חושבת שהוא באמת מקסים
את האמת אני פחות הייתי שולחת אותה לאבחון
הייתי מציעה לה מה שמאד מקובל כיום ללכת דרך הקופה לטיפול רגשי
זה שיחה קצרה עם רופאת הילדים שנותנת הפניה - בגיל הנ"ל זה כבר לא התחפתחות הילד אלא מכונים מסודרים
כמעט כל ילד שני הולך לשם כדי לקבל העצמה וזה ממש נחמד סוג של חוג לילד יש הרבה תחומים ואפשר למצוא מה שמתאים לילד ויהיה לו כיף וישחרר אותו סתם גם לילד לא מאד מאתגר זה שווה
משם אם יראו משהו חריג כבר ישלחו אותה לאבחון מתאים לסיטואציה
אולי כשהיא מספרת על משהו מעצבן שקרה לה לספר על חברה אחרת ששלחה והמליצה לך או משהו בסגנון
בקטע חלק ולא מתחפרן ומתערב סתם סוג של הצעה כמו ללכת לרופא אם כואב האוזן או שהילד מנדנד וכד'
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
זה לא ממש דומה
אבל פעם אישה זרה לחלוטין, לא חברה או מכרה, אמרה לי בגינה שנראה שהתינוק שלי זקוק לפיזותרפיה
ושמחתי לשמוע, כי חששתי כבר שהוא לא ממש בקצב התפתחותי תקין, והיא הציגה את עצמה כמטפלת בתחום הזה, (אולי היא גם רצתה לשווק את עצמה, לא נראה לי כי היא אפילו לא אמרה לי איך קוראים לה...)
אז נכון, אינו דומה המלצה לפיזותרפיה להמלצה לאיבחון, אבל לפעמים אימהות שמחות אם מאשרים להם את החששות שלהן.
אה, היא גם הקדימה להערה ההיא כמה מחמאות על התינוק החמוד, גם זה מאוד חשוב כמובן...
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
לדעתי הרבה פעמים מישהו מבחוץ רואה יותר טוב מאשר האמא של הילד.
בפרט שהוא בן יחיד בין בנות ואין לה למי להשוות.

אני גם חושבת שכל אחת הייתה שמחה אם חברה טובה שלה הייתה מאירה את עיניה בתחומים רפואיים. כמובן ברגישות ובאכפתיות אמיתית.
לא כל אחת מכירה הכל. וחבל לגלות שלילד יש בעיה שלא טופלה בזמן רק כי הסביבה הקרובה התביישה להגיד ואת לא ראית את הבעיה עד שהיא גדלה ותפחה.

חזקי ואמצי. חברתך תשמח ותודה לך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
זה גם לא דומה
פיזיוטרפיה לתינוק
לקושי התנהגותי/ תקשורתי של ילד
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
זה גם לא דומה
פיזיוטרפיה לתינוק
לקושי התנהגותי/ תקשורתי של ילד
כתבתי פעמים שלא דומה בכלל
אבל בכל זאת לפעמים טוב לשמוע עין חיצונית
ואותה אישה היתה זרה, לא חברה שלי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
כתבתי פעמים שלא דומה בכלל
אבל בכל זאת לפעמים טוב לשמוע עין חיצונית
ואותה אישה היתה זרה, לא חברה שלי...
לפעמים דווקא היותה של האישה זרה, ובפרט כשהיא אשת מקצוע, מקלה את קבלת הדברים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
יש היום דעה שאסור להעיר ולהגיד כלום לאף אחד, ולדעתי יש פעמים שזה ממש בגדר 'לא תעמוד על דם רעיך', ובכאלו מקרים כמו שהצגת הייתי לוקחת סיכון של קצת כעס וניתוק חברות מצידה (שלכאורה יעבור כשתקלוט שאת לטובתך) מאשר לראות את הילד ממשיך לנבול.
אני פעם הערתי בטעות למישהי על הדיבור של הבן שלה, שאלתי אותה (חברה קרובה) בספונטניות אם היא מתכננת לעשות משהו עם הדיבור שלו? והיא פערה אליי זוג עיניים שהיא לא יודעת על מה אני מדברת!! היתה בהלם!
אח"כ התקשרה להודות לי, מסתבר, שההורים שכל הזמן עם הילד אפילו לא קלטו שיש לו בעיה עם האותיות השפתיות! ורק כשהערתי באגביות, משהו שחשבתי שהיא בטוח יודעת, הם קלטו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
פעם ראיתי במכולת אדם עומד עם שקית ריקה ומביט לכל הכיוונים.
חשבתי להציע לו עזרה, אולי מחפש משהו ולא מוצא
בסוף החלטתי שזה לא לעניין.
אחר כך עלתה בי ההבנה-
חשבתי עלי ולא עליו.

קשה לדעת מה נכון במקרה הזה.
אבל דעתי היא שחובה על האדם להתבונן חזק מאיפה נובע המעשה שלו,
והאם הבחירה להתעלם (למשל) נובעת מרצון אמיתי להיטיב-
או מאנוכיות גרידא.
תצליחו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
לכו תדעו אבל אולי אותה אמא קוראת את האשכול הזה וממילא נפתרה הבעיה...;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
לדעתי האמא מכירה ומודעת לבעיה ועדיין עדיף לדבר איתה כי סיכוי גדול שלא יודעת את ההשלכות.

מה שאני מציע- להכין חומר לפני כן על סוג ילד כזה מה יכול להועיל לו ולעזור לו,
ואז בשעת מעשה כשהילד שואל הרבה שאילות ונצמד וכו' לומר לה 'איזה קטע שהוא לא אוהב את המשחקים בגינה כי אני מכירה גם מישהו שלא אוהב משחקים, מעניין למה? למה הם לא מתחברים למשחקים, הם הרי ילדים?'
ואז תוך כדי לגלגל שיחה על אותו ילד שאת מכירה שהוא טיפוס כזה שיותר מדבר ומתעניין ופחות מתחבר למשחקים של בני גילו ואת יודעת שמנסים לבדוק למה ובאיזה דרכים נעזרו וכו'...
וכך אולי תוכלי לראות אם היא מודעת וכן בעקיפין לתת לה רעיונות ועצות...

כמובן צריך שזה יהיה בעדינות, בצורת שיתוף, כאילו רק נזכרת בסיפור ההוא,
ואם היא תשתף גם מה קורה אצלה- בכלל טוב...

מבחינת הוצאת דבר שקר איני יודע מה ההלכה
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #33
נראה לי שאם היא חברה טובה ואת מדברת איתה בפתיחות, אפשר לספר קודם עלייך על קושי עם אחד הילדים שלך, אבחון וכדו' וכך זה יהיה שיחת חברות או דיון משותף ולא כאילו שאת מייעצת לה ויודעת טוב ממנה מה טוב לילד שלה.

לפעמים הבעיה היא הקשר עצמו בין ההורה לילד ,ומומלץ לטפל בזה בשיטת דיאדי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
לא חושבת שאנשים לא הולכים לטיפול בגלל חוסר במימון או בבייביסיטר

אז יש לי כמה נשים להכיר לך

זה יותר נשמע הדחקה של הבעיה,
האמא ממפחדת שיש כאן משהו חריג, לכן היא גם מגיבה אליו בצורה כזאת
כי בתת מודע שלה, אם היא מתעצבנת עליו מבחינתה הוא ילד רגיל עם שאלה מעצבנת
ברגע שהיא תלך לאבחון אז הוא כבר קיבל את הטייטל של ילד בעייתי.

בעיניי זה יותר מזה.
כדי לא לחבק ולהרחיק ככה,זה לא רק לא להבין את הילד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
אם אני הייתי האמא של הילד והיית מוציאה אותי לקפה כדי לדבר על זה הייתי ממש נפגעת
אבל אם הייתי בגינה ואני אומרת "אוף הוא עוד פעם נדבק אלי/למה הוא לא הולך לשחק/וכו" אז הייתי משחילה משהו בעדינות כמו = אולי הוא צריך ריפוי בעיסוק (לא יודעת מה הטיפול) או שמעתי שיש מהקופה סבסוד לאיזהו טיפול.. וזה בחירה שלה אם היא תרצה לפתוח אל זה יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
קודם כל לא משנה מה תהיה הבחירה שלך לעשות בסוף, היא צריכה לבוא ממקום לא שיפוטי.
ברגע שיש לך אפילו טיפהלה שיפוטיות כלפיה, תוותרי על זה.

לעצם השאלה, אם זו חברה טובה שאתן יושבות הרבה יחד בגינה משתפות ומשתתפות הייתי משחילה לה באגביות משפט משתתף, כדי לגרום לה לפתוח בשיח, אם היא לא פותחת זה אומר שהיא שוט לא רוצה.
לדוג': בנימה משתתפת " לא מפריעה לך שהוא כך נדבק אליך ולא זורם במשחקים - כי אותי זה היה מוציא מהדעת"
היא יכולה להגיב בניד עפעף, או לומר "אנחנו משתגעים מזה..." או "מה לא עשינו בשביל לעזור לו..."

וכל הנ"ל. רק. אם. את. לא. שיפוטית.
אם את שיפוטים חבל לך על הזמן, על האנרגיה, והחברות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
אני חושבת שהרבה פעמים אנשים מפספסים כאלו דברים
הם רואים ילד עם מאפיינים שונים
או התנהגויות מאתגרות
וזה נשאר שם. הוא ילד מעצבן. או שאין לי כמיה איתו וכו'
ולא חושבים קדימה למה זה והאם יש איך לעזור למצב, או שיש שם להתנהגות שלו.

אולי שיחה נעימה שתתגלגל על ההתמודדויות שלך בגידול הילדים
ותזמין אותה לשתף גם
ואז להכניס בעדינות שאולי כדאי לבדוק עם איש מקצוע
כי לפעמים זה לא סתם ילד מאתגר.

קחי בחשבון שהיא עלולה קצת להיפגע או לכעוס


אם הקשר שלכן הוא ממש טוב
את יכולה פשוט להגיד לה בגילוי לב שאת רוצה להגיד לה משהו שעלול לפגוע בה
אבל זה ממש לטובתה
לא להכניס מילה על ההתנהגות שלה איתו ועל הקשר שלה עם הילד
אלא רק על ההתנהגות של הילד
החריגות שלו וכו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
בלת"ק חלקי
אני חושבת שלפני תגובה/אי תגובה צריך לבחון 2 נתונים:
1. מקום הלימודים של הילד-היום ברב המוסדות יש מודעות לבעיות, וממילא ילד חריג ישלח לאבחון/טיפול עוד לפני שהשכנים יזהו שיש בעיה,
אם את יודעת שמקום הלימודים של הילד שייך לסקטור הזה-אין צורך שתראי לשכנה שגם את מזהה את הבעיה, היא מודעת אליה מצוין, ומסתבר שגם הלכה לאבחונים/טיפולים עמ"נ לטפל בבעיה.
במידה והילד לומד במוסד שלא מכיר בבעיות (עדיין קיימים מוסדות כאלו, בעיקר אצל בנים)-אז יש יותר מקום להעיר את תשומת ליבה של האמא
2. הנסיון האישי שלך בתחום-אם את ב"ה אמא לילדים רגילים, תקינים, ואין לך שום נסיון בחינוך-לא מתאים שתעירי לשכנה, אני הייתי מאד נעלבת ששכנה בלי שום נסיון תעיר לי על הילדים שלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
ממש מסכן הילד, אם יש לך איך לעזור לו בלי לפגוע זה יהיה מצווה גדולה,
ואולי צריך לשאול רב, שגם אם זה יפגע קצת באמא אבל אם בזכות זה הילד יקבל מה שמגיע לו אז אולי זה כדאי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
אני חושבת שכדאי לך להסב את תומת ליבה אבל בלי דרמות של לקחת אותה לכוס קפה וכו...
זה מעצים את הרגישות ומייצר "עסק"....
את צריכה לומר לה את זה בדרך אגב, תוך כדי שיחה (ובלי עוד שכנות לספסל בגינה).
בהצלחה רבה!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה