עובר ושב כך תסתכלו בעוד כך וכך שנים על מצוקה כלכלית

[מעין רקובסקי]

לצערנו הנושא בהרבה אשכולות בתקופה האחרונה מצביע על הרבה משפחות שנמצאים במצב כלכלי קשה צרת רבים...
השאלה האם יש פתרונות?

 

[מה חובתו בעולמו]

גם אם יש הם לוקחים זמן ובינתיים אנשים צריכים לאכול.

וזה עוד לפני התחזיות הקודרות על עתיד האנושות בעידן הAI.

 

[מה חובתו בעולמו]

בכל מקרה זה לא הנושא. זה עשוי בהחלט להצדיק אשכול נוסף.

 

[אות ומופת]

בלת"ק
העתיד כבר כאן.
בכל קהילה שמכבדת את עצמה ובכל קופת צדקה יש אפשרות לקבל ליווי כלכלי ותעסוקתי שבע"ה מעמיד אנשים על הרגליים. אם הם מספיק רוצים כמובן... ואם אין להם בעיות אקוטיות שמציבות אותם במצב הישרדות תמידי (בעיות רפואיות, משפטיות או משפחתיות רחמ"ל), ובמקרים כאלה הם מקבלים תמיכה שבעקרון יכולה לספק מחיה בסיסית.

גם מחוץ לקהילות יש את "תמך" לנשים ואת "כיוון" לגברים, להגדלת הכנסות בע"ה.

ישנה בעיה כללית אחרת, שבדורנו אסור להיות עני. כולם חייבים להלביש את הילדים באותם בגדים (הידעתם שיש כאלה שגם "מלבושי כבוד" זו הוצאה משמעותית עבורם?) ולטייל איתם באותן עגלות. זו בעיה אמיתית מאד, שמביאה בפועל לעניות.

 

[Shainec]

בלת"ק
העתיד כבר כאן.
בכל קהילה שמכבדת את עצמה ובכל קופת צדקה יש אפשרות לקבל ליווי כלכלי ותעסוקתי שבע"ה מעמיד אנשים על הרגליים. אם הם מספיק רוצים כמובן... ואם אין להם בעיות אקוטיות שמציבות אותם במצב הישרדות תמידי (בעיות רפואיות, משפטיות או משפחתיות רחמ"ל), ובמקרים כאלה הם מקבלים תמיכה שבעקרון יכולה לספק מחיה בסיסית.

גם מחוץ לקהילות יש את "תמך" לנשים ואת "כיוון" לגברים, להגדלת הכנסות בע"ה.

ישנה בעיה כללית אחרת, שבדורנו אסור להיות עני. כולם חייבים להלביש את הילדים באותם בגדים (הידעתם שיש כאלה שגם "מלבושי כבוד" זו הוצאה משמעותית עבורם?) ולטייל איתם באותן עגלות. זו בעיה אמיתית מאד, שמביאה בפועל לעניות.

בדורנו המחירים הכי זולים של בגדים מאז ומעולם בהשוואה ללפני 20 שנה לא על זה הולך הכסף

 

[מקצה הארץ-:)]

יישר כח על העלאת המודעות והכתיבה היפה.

הקשיבו היטב לקולות שסביבנו: "הם לא התנהלו נכון", "זה כישלון אישי שלהם", "הם חיים מעבר ליכולתם". האם זה לא אותו הד של השיפוט והריחוק?

בלת"ק
לענ"ד, משפחה שמתמודדת עם "מצוקה כלכלית" היא לגמרי לא שפוטה בעיני הציבור לרעה,
"הם לא התנהלו נכון" | "זה כישלון אישי שלהם"
משפטים שיכולים להיות באמת נכונים, (איבד ובזבז את כספו לריק בהוצאות מיותרות ובלתי חשובות, השקיע במקורות לא מהימנים אחר שהזהרנו וכו')
אך הם לא נאמרים למשפחה בכלל, וגם אם כן נאמרים ע"י מי שנאמרים (בד"כ יתכן אצל הקרובים ממש. "אמרתי לך אל תעשה כך, תקנה כך") אבל לא באים כעונש, ומגיע לך. וגם לא בתורת האשמה.
אדרבה כהתיעלות איך באים ועוזרים לילדים/אח/אחות/גיסים וכדו'..

הבושה שמלווה משפחה במצוקה כלכלית, ההסתרה של המינוס בבנק, הפחד לבקש עזרה – האם כל אלה אינם קירות המוסד המודרני? אנחנו לא קושרים אנשים למיטה, אבל אנחנו כובלים אותם בשיפוטיות, מבודדים אותם בבושה, ומשאירים אותם להתמודד לבד עם "הפגם" שלהם.

המשל של התסמונת - וההכרה בתיסמותק הללו - לא הכי נכונה לדעתי.

הבושה היא טבעית. וכן ההסתרה. ולא ממקום שלא יבינו אותי או ינזפו בי.. ולא קשור לתובנות ממסדיות.
אף אחד לא אוהב להיות נתמך, נעזר, מסכן, ומקבץ נדבות..

ובכולופן מכאן תצא קריאה כן להכיל את מצוקת החבר והקרוב להבין לליבו ולתמוך במידת האפשר.
ולזכור את שאמרו רז"ל "ולבן שיניים מחלב".

 

[מקצה הארץ-:)]

האבן עזרא מלמד מכ''ש על אנשים פחות מוכשרים ממנו רק שלהם לוקח יותר משמונה מאות שנה להיות מפורסמים...

נזכרתי בגמ' על ר' אלעזר בן פדת (כמדומני) שהיה עני מרוד וביכה את מר גורלו.
ביקש מהקב"ה שיעשיר אותו, ירומם אותו (וכי יקשה בעיניו יתברך??)
אך נענה מן השמים שכדי שיזכה לעושר (או מחיה מסודרת - לא זוכר במדויק את המעשה) צריך השי"ת להחריב את העולם ולהחזירו לתוהו ובוהו ואז לבראותו מחדש, וכולי האי ואולי איתרע מזליה (יתמזל מזלו) ויוולד במזל של עושר/פרנסה.
למדים מכאן שנכון שאין מעצור לה' להושיע ברב או במעט אך זה תלוי במושגים שנשגבים מבינתינו. וכן, יתכן ומשפחה פלונית נגזר עליה שיהיו עניים/בלתי יוצלחים כל חייהם.

ולוואי ויהיה מקור שכן אפשר לשנות.

אני בהחלט לא תומכת באנשים שלא מכירה ולא בקופות בערים אחרות או קהילות אחרות כי אני מצפה שכל אחד יתמוך בסביבתו שלו. אחרת אין לזה סוף.

מצויין, כך גם נפסק בשולחן ערוך.

מורי ורבותי,

הנקודה אליה אני כיוונתי במאמרי הפותח היא השיפוטיות האוטומטית שנתקל בה כל אדם בודד (ללא יוצא מן הכלל) שנאלץ בלית ברירה לפנות לאנשים שהוא לא מכיר ולבקש עזרה. מדוע ההנחה הבסיסית היא שכל מצוקה כלכלית באשר היא מקורה בכך שהנזקק סובל מ''בעיה'' ועכשיו רק צריך למצוא מה הבעיה - ''הפרעת קשב'', ''עצלות'', ''חוסר התנהלות כלכלית'' או כל מיני שמות מפוצצים אחרים? האם לא יתכן אדם שנקלע שלא באשמתו למציאות הגדולה פי מליון ממידותיו ולא יועילו לה כל עצות ותחבולות של אדם יחיד הכורע תחת הנטל?

אף סבתא רחוקה או גבאי צדקה אלמוני לא יכולים לעזור אם נופל על בן אדם משום מקום אירוע פתאומי כמו בעיה רפואית או משבר משפחתי והוא מתבייש לספר עליו, והוא גם לא יעז לספר אם אחרי שהוא פותח את הפה ומגלה שכבר חצי שנה הוא מדלג על ארוחות כי אין לו כסף לקנות אוכל התגובה האוטומטית שהוא נתקל בה זה משיכת כתף והטחות חסרות רגישות כמו לך לעבוד תפסיק להתבכיין.

וכדי שזה ישתנה חייבים קודם כל שינוי תפיסתי חברתי.

מחילה מכבודך, לא מאמין שיש כאלה דברים.

והאמת שעד עכשיו לא הבנתי אם אתה מדבר על סיפור נקודתי או סתם מעלה נקודות למחשבה.

בדורנו המחירים הכי זולים של בגדים מאז ומעולם בהשוואה ללפני 20 שנה לא על זה הולך הכסף

הכסף הולך על המון שטויות וכן, גם על כמויות של בגדים שלא בהכרח נצרכים.
וזה כבר בידי המשפחה להתנהל נכונה.

 

[מה חובתו בעולמו]

לא מאמין שיש כאלה דברים.

העליתי למעלה רשימה ארוכה של ציטוטים מתוך שיחות של נזקק שפנה לעזרה.

 

[בזכות יוסף הצדיק]

מסגנון לא מעט מהתגובות כאן, עולה המשפט המפורסם "השבע לעולם לא יבין את הרעב"...
בנוגע לפתרונות ובפרט לגבי העניין של קופות הצדקה האזוריות/ קהילתיות וכו'
בלא מעט מהמקרים ניתן לעצור את תהליך קריסה של משפחה עוד בתחילת הדרך בעזרה של 30 אלף-80 אלף ש"ח ולעיתים גם הרבה פחות מכך (לפעמים מספיקה תמיכה חודשית מלאה אחת!) דבר כזה יכול לתת לבן אדם מקפצה אדירה להתאפס על עצמו ולהתארגן עם עצמו מחדש וכמובן מוטיבציה לעבוד קשה בשביל להתקדם ולצאת מ'הברוך' . אלא שבד"כ לקופות יש מקרים דחופים וקשים יותר לטפל ורק כשאותו אחד קורס והחובות מזנקים למאות אלפים או מיליונים והילדים מראים אותות מצוקה במוסדות או השלום בית מתערער וכו' וכו' הקופה נכנסת לעניין.
בדרך כלל תמיכה קטנה חודשית של 1000 ש"ח לא פותרת את הבעיה אלא רק מעמיקה אותה כי יוצרים תלות. (נותנים לחולה הזנה בלבד במקום שיקום...)
בנוסף צריך לדעת שלכל קופה וקהילה יש התנהלות והבנה משלה איך לנהל את ה'עסק' (כן! זה מצריך השקעה וטיפול כמו בעסק ולא כמו גמ"ח להשאלת מוצצים...) ולא בהכרח תמיד בכל מקום נמצאים שם האנשים הנכונים עם הרגישות הנכונה לעניין. זה לא אומר שכל הקופות ככה חלילה כי לעומת זאת יש קופות שמתנהלות מדהים ונותנות למשפחה כזו 30-40 אלף ש"ח ומוציאים אותם מהבוץ לפני שהם ישקעו בו ואז יגיעו כל החכמים ועצותיהם (כמו חלק מהכותבים...)
לסיכום: נתקלת במקרה/ חבר /אח/ שכן שצריך עזרה?!
תעזור! ועם כל הלב!!
אין לך אפשרות ?! פשוט לשתוק! ולהפסיק לחלק עצות (מלאות שיפוטיות וביקורת - בונה כמובן!...) בשביל להשתיק את המצפון...

 

[מה חובתו בעולמו]

@ככר השוק תוכל לפנות אלי בפרטי? תודה.

 

[ככר השוק]

@ככר השוק תוכל לפנות אלי בפרטי? תודה.

אין לי מנוי פרימיום. אפשר לכתוב ל200830R בgmail

 

[ההדר שבהדר]

נזכרתי בגמ' על ר' אלעזר בן פדת (כמדומני) שהיה עני מרוד וביכה את מר גורלו.
ביקש מהקב"ה שיעשיר אותו, ירומם אותו (וכי יקשה בעיניו יתברך??)
אך נענה מן השמים שכדי שיזכה לעושר (או מחיה מסודרת - לא זוכר במדויק את המעשה) צריך השי"ת להחריב את העולם ולהחזירו לתוהו ובוהו ואז לבראותו מחדש, וכולי האי ואולי איתרע מזליה (יתמזל מזלו) ויוולד במזל של עושר/פרנסה.
למדים מכאן שנכון שאין מעצור לה' להושיע ברב או במעט אך זה תלוי במושגים שנשגבים מבינתינו. וכן, יתכן ומשפחה פלונית נגזר עליה שיהיו עניים/בלתי יוצלחים כל חייהם.

זה נכון ביותר, ובכל הדורות היו אנשים עניים כל ימי חייהם וזה היה מה שנגזר עליהם מלמעלה. הבעיה בדור שלנו שגם מי שנגזר עליו להיות עני רוצה לחיות כמו כולם והיום יש אפשרות לקחת אשראי הלואות גמחי''ם וכדו' ואז נכנסים לבור העמוק שמאוד קשה לצאת משם גם בשביל לחיות כעני, פעם מי שלא היה לו כסף לא היה קונה.. פשוט ומי שהיה עני היה מקבל מקופת הצדקה את הקצת אוכל שהוא צריך וזהו. אבל היום העניים צריכים בוגובו, רכב, נופש, פאה, מסעדות, אבל עדיין הם עניים וזה מכניסים לבור מטורף של חובות.
אבל מי יכול לדעת על מי נגזר להיות עני, ומי סתם חי בצורה לא נכונה ואם יעשה שינוי הוא יהיה עשיר. בקיצור דור מבולבל.

 

[ברוך בלייער]

רק מזכיר סיפור שמובא בגמ':
לאמורא אביי הגיע עני מרוד שבא מהדרך רעב ודפק על הדלת וביקש אוכל לאכול ומיטה לישון,
הכניס אותו אביי לביתו והתכונן להגיש לו ארוחה כדין ''נתון תתן לו'',
הארוחה שאביי התכונן לתת לו לא היה יותר מלחם ותבשיל פשוט אחד כרמת החיים שלו בעצמו,
כשראה העני את מה שאביי מתכווין להגיש לו, אמר לו - אני אוכל רק ''לחם סולת'' שאח''כ מוגשת לי בשר משובח ויין מיושן, אני לא אוכל כאלו דברים פשוטים,
אמר לו אביי, בשמחה הייתי מביא לך את הדברים האלו אך מה לעשות שלי בעצמי אין לי אותם,
הגיב העני, אתה חייב להאכיל אותי - לך תשיג לי,

מספרת הגמ' , שאביי התלבט האם הוא חיייב מדין תורה להביא לו כך,
בינתיים הגיע לאביי בפתאומיות יהודי עם מגשים עמוסים עם אוכל משובח, לחם, ובשר ויין, מגדנות, וכו'
שאל אותו אביי מה זה,
ענה לוהיהודי שאחותו שגרה מרחוק מחתנת באותו יום במקום מאד רחוק שאביי לא היה יכול להשתתף, ושלחה לו מאוכל של החתונה שלפחות יהנה מאוכל,
האמורא אביי כמובן שהגיש את הארוחה לעני ששמח בה,
דרש אביי ואמר, החיוב של ''נתון תתן לו'' זה לפי רמת החיים שלו.

ומהסיפור הזה פוסק הרמב''ם מצוות צדקה לפי צורכו של עני אפי' צריך משרתים רצים לפניו [כדרך המלכים אז] נותנים לו,

שכל אחד יסיק את מסקנותיו.

 

[מְזַמֵּן]

אני לא פוסק הלכתי [אך ראיתי כתוב על חיוב של לתת לעשיר שהעני גם סוס לרכב עליו וכד'].
וגם לא גבאי צדקה בעצמי [שיכול להסביר ולנמק לפרשן ולהרחיב].
כן אני אוהב לעזור ולסייע לגבאי הצדקה במה שאני יכול.
המצב כיום הוא, שבכל קהילה מסודרת יש קופת צדקה, וכבר כתב כך הרמב"ם [יתכן והפוסט התחיל להיכתב לפני זמנו...].
ישנן קהילות ובתי כנסיות בהן האפשרות לתמוך היא דלה יחסית לצרכים, שם נותנים בעיקר לחם וחלב,
לעומתם ישנם קהילות שיש יותר אפשרות [אם כלכלית, אם כי יש יותר 'עוזרים ומסייעים'] ומקימים גם מערך של תמיכה וליווי.
לבכות על מצב נתון ולהאשים את כל הסובב, זוהי לא תכונה טובה, ולא מביאה למקום חיובי.

ומהקצת שכן נחשפתי אליו, אוכל לשתף,
ישנן משפחות שנקלעות למצבים כלכליים מאתגרים, מאתגרים מאוד אפילו, וכמו שנכתב, ממש שלא באשמתם, עשו הכל כראוי, לא הוציאו שקל למותרות, קמו מוקדם ובקושי הלכו לישון מאוחר [ואף אחריו], ובכל זאת קויים בהם 'כי לא יחדל'...
אין אנו מבינים חשבונות שמים, מה נגזר על מי.
כן אנו יודעים שעל האדם לעשות חשבון נפש עם עצמו ולבצע בדק בית, מעשרות ועוד,
אבא תודה! זכיתי גם לראות משפחות שנעמדו על הרגליים, והן מבוססות היטב כיום,
חשוב מאוד רק לזכור את התחושות, למצבים בהם ירווח לנו, לפתוח את הכיס, ו'את הלב', גם אם נראה לנו שכבר נתנו מה שאנחנו חייבים, לזכור איך היה 'אז', ולבוא לקראת, לעורר רחמינו באופן מעשי ג"כ,

אך, וכאן ה'אבל' הגדול,
ישנן משפחות שעם עוד מעט חשיבה, עם רצון לעמוד על הרגליים באמת לבד, אפילו שיהיה זה על חשבון רכישת רכב ב100K פחות, ברכישת פחות תפנוקים ומעדנים, בקצת פחות חיים ראוותניים, לא היו מגיעים לקושי, וגם כשהיו באים אליו, היו יכולים לו בקלות,
ועל אלו טוענים הגבאים, אתם העליתם מלכתחילה את רמת החיים בקהילה, גרמתם לקושי אצל משפחות רבות מסביבכם, אולי תעשו 'סוויטש' ובמקום להעלות את כל הקהילה מסביב לרמה שחשבתם אותה לנורמלית, תחיו אתם חיים נורמלים בעצמכם?!...
שוב, לא ראיתי מקור הלכתי שיש היתר לעזוב ולהניח אותם ליפול,
אבל מה שנקרא, כל אחד אוכל את הצ'ונט שבישל'...
להאשים, תאשים את 'עצמך', תתבשל עם זה, תסיק את המסקנות הנדרשות 'לעצמך', וכשכל אחד יעשה בעצמו לעצמו את המוטל עליו, גם גבאי הצדקה והתורמים יעשו את שלהם.

 

[דסמנית ריקי קפלן]

לצערנו הנושא בהרבה אשכולות בתקופה האחרונה מצביע על הרבה משפחות שנמצאים במצב כלכלי קשה צרת רבים...
השאלה האם יש פתרונות?

אם מדובר בבת הבוגרת או באישה שיכולה להתפרנס כעצמאית בעבודה מהצד - כן, יש פתרונות בהחלט,
והם זמינים ובהשקעה מזערית.
ליוויתי בעצמי בנות ונשים ממשפחות שנעזרו בקופת צדקה - להרוויח יותר ולקבל יותר מרווח נשימה.
לא להרוויח עשרות אלפי שקלים, אבל כן להרוויח את הלחם והחלב ולנשום עוד קצת.

היתה אחת שבשיחה איתה גיליתי שהיא דוברת כמה שפות,
והיא התחילה עם הכנסה צדדית מעבודות תרגום.
נדיר שאישה מוצאת את עצמה בלי שום אפשרות להרוויח, ולו משהו מהצד.

בלת"ק
העתיד כבר כאן.
בכל קהילה שמכבדת את עצמה ובכל קופת צדקה יש אפשרות לקבל ליווי כלכלי ותעסוקתי שבע"ה מעמיד אנשים על הרגליים. אם הם מספיק רוצים כמובן... ואם אין להם בעיות אקוטיות שמציבות אותם במצב הישרדות תמידי (בעיות רפואיות, משפטיות או משפחתיות רחמ"ל), ובמקרים כאלה הם מקבלים תמיכה שבעקרון יכולה לספק מחיה בסיסית.

גם מחוץ לקהילות יש את "תמך" לנשים ואת "כיוון" לגברים, להגדלת הכנסות בע"ה.

ישנה בעיה כללית אחרת, שבדורנו אסור להיות עני. כולם חייבים להלביש את הילדים באותם בגדים (הידעתם שיש כאלה שגם "מלבושי כבוד" זו הוצאה משמעותית עבורם?) ולטייל איתם באותן עגלות. זו בעיה אמיתית מאד, שמביאה בפועל לעניות.

זה נכון.
יש מצבים שחובה לקבל צדקה כדי לכסות את המחיה החודשית, כל עוד מדובר במצב זמני.
ויש מצבים שבהם שוקעים בחובות - כי הפער בין ההכנסות להוצאות הולך וגדל.
במצב של הוצאות שגדולות מההכנסות ומצב של התגלגלות בכספים -
לרוב יש נטייה להוציא 30% יותר מאשר במצב מאוזן,
וזה לבד מעמיק את הבעיה.
במקרה כזה -
פלסטרים לא עוזרים.
צריך ליווי מעמיק ומקיף ונכונות להסכים לתהליך - בעיקר פנימי - לא קל.

 

[די]

רק מזכיר סיפור שמובא בגמ':
לאמורא אביי הגיע עני מרוד שבא מהדרך רעב ודפק על הדלת וביקש אוכל לאכול ומיטה לישון,
הכניס אותו אביי לביתו והתכונן להגיש לו ארוחה כדין ''נתון תתן לו'',
הארוחה שאביי התכונן לתת לו לא היה יותר מלחם ותבשיל פשוט אחד כרמת החיים שלו בעצמו,
כשראה העני את מה שאביי מתכווין להגיש לו, אמר לו - אני אוכל רק ''לחם סולת'' שאח''כ מוגשת לי בשר משובח ויין מיושן, אני לא אוכל כאלו דברים פשוטים,
אמר לו אביי, בשמחה הייתי מביא לך את הדברים האלו אך מה לעשות שלי בעצמי אין לי אותם,
הגיב העני, אתה חייב להאכיל אותי - לך תשיג לי,

מספרת הגמ' , שאביי התלבט האם הוא חיייב מדין תורה להביא לו כך,
בינתיים הגיע לאביי בפתאומיות יהודי עם מגשים עמוסים עם אוכל משובח, לחם, ובשר ויין, מגדנות, וכו'
שאל אותו אביי מה זה,
ענה לוהיהודי שאחותו שגרה מרחוק מחתנת באותו יום במקום מאד רחוק שאביי לא היה יכול להשתתף, ושלחה לו מאוכל של החתונה שלפחות יהנה מאוכל,
האמורא אביי כמובן שהגיש את הארוחה לעני ששמח בה,
דרש אביי ואמר, החיוב של ''נתון תתן לו'' זה לפי רמת החיים שלו.

ומהסיפור הזה פוסק הרמב''ם מצוות צדקה לפי צורכו של עני אפי' צריך משרתים רצים לפניו [כדרך המלכים אז] נותנים לו,

שכל אחד יסיק את מסקנותיו.

גם אם התפקיד של קופת הצדקה היא לממן לכל עני רכב פאר, בית יוקרתי ואוכל משובח (בכפוף לכמות הכסף שיש להם בקופה)
התפקיד של העני הוא ללכת ברגל, לחיות בבית קטן ופשוט, ולקנות אוכל וביגוד בסיסי. ולא להיכנס לחובות של מאות אלפי ש"ח על דברים שאפשר להסתדר בלעדיהם.

 

[דסמנית ריקי קפלן]

גם אם התפקיד של קופת הצדקה היא לממן לכל עני רכב פאר, בית יוקרתי ואוכל משובח (בכפוף לכמות הכסף שיש להם בקופה)
התפקיד של העני הוא ללכת ברגל, לחיות בבית קטן ופשוט, ולקנות אוכל וביגוד בסיסי. ולא להיכנס לחובות של מאות אלפי ש"ח על דברים שאפשר להסתדר בלעדיהם.

זה נכון.

במיוחד כשלא מדובר על מיליונרים שירדו מנכסיהם,
שאז,
ורק אז,
חובה לספק להם את הרמה הגבוהה שהורגלו בה, בצדק, כי היה להם בשעתו את התקציב לבזבוזים.

 

[מה חובתו בעולמו]

אין קורלציה בין התגובות ללייקים על ההודעה הראשונה...

 

[בזכות יוסף הצדיק]

גם אם התפקיד של קופת הצדקה היא לממן לכל עני רכב פאר, בית יוקרתי ואוכל משובח (בכפוף לכמות הכסף שיש להם בקופה)
התפקיד של העני הוא ללכת ברגל, לחיות בבית קטן ופשוט, ולקנות אוכל וביגוד בסיסי.

ללכת ברגל? תח"צ כבר נחשב למותרות?!....
בית קטן... דירת מגורים סטנדרטית כבר נחשב למותרות ?!
אוכל בסיסי הכוונה ללחם וחלב בלבד????
ובכלל לא הייתי מחלק לעני תפקידים...

 

[מה חובתו בעולמו]

קוראים לזה גזלייטינג.