עובר ושב כך תסתכלו בעוד כך וכך שנים על מצוקה כלכלית

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #42
גם אם יש הם לוקחים זמן ובינתיים אנשים צריכים לאכול.

וזה עוד לפני התחזיות הקודרות על עתיד האנושות בעידן הAI.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
בלת"ק
העתיד כבר כאן.
בכל קהילה שמכבדת את עצמה ובכל קופת צדקה יש אפשרות לקבל ליווי כלכלי ותעסוקתי שבע"ה מעמיד אנשים על הרגליים. אם הם מספיק רוצים כמובן... ואם אין להם בעיות אקוטיות שמציבות אותם במצב הישרדות תמידי (בעיות רפואיות, משפטיות או משפחתיות רחמ"ל), ובמקרים כאלה הם מקבלים תמיכה שבעקרון יכולה לספק מחיה בסיסית.

גם מחוץ לקהילות יש את "תמך" לנשים ואת "כיוון" לגברים, להגדלת הכנסות בע"ה.

ישנה בעיה כללית אחרת, שבדורנו אסור להיות עני. כולם חייבים להלביש את הילדים באותם בגדים (הידעתם שיש כאלה שגם "מלבושי כבוד" זו הוצאה משמעותית עבורם?) ולטייל איתם באותן עגלות. זו בעיה אמיתית מאד, שמביאה בפועל לעניות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
בלת"ק
העתיד כבר כאן.
בכל קהילה שמכבדת את עצמה ובכל קופת צדקה יש אפשרות לקבל ליווי כלכלי ותעסוקתי שבע"ה מעמיד אנשים על הרגליים. אם הם מספיק רוצים כמובן... ואם אין להם בעיות אקוטיות שמציבות אותם במצב הישרדות תמידי (בעיות רפואיות, משפטיות או משפחתיות רחמ"ל), ובמקרים כאלה הם מקבלים תמיכה שבעקרון יכולה לספק מחיה בסיסית.

גם מחוץ לקהילות יש את "תמך" לנשים ואת "כיוון" לגברים, להגדלת הכנסות בע"ה.

ישנה בעיה כללית אחרת, שבדורנו אסור להיות עני. כולם חייבים להלביש את הילדים באותם בגדים (הידעתם שיש כאלה שגם "מלבושי כבוד" זו הוצאה משמעותית עבורם?) ולטייל איתם באותן עגלות. זו בעיה אמיתית מאד, שמביאה בפועל לעניות.
בדורנו המחירים הכי זולים של בגדים מאז ומעולם בהשוואה ללפני 20 שנה לא על זה הולך הכסף
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
יישר כח על העלאת המודעות והכתיבה היפה.

הקשיבו היטב לקולות שסביבנו: "הם לא התנהלו נכון", "זה כישלון אישי שלהם", "הם חיים מעבר ליכולתם". האם זה לא אותו הד של השיפוט והריחוק?
בלת"ק
לענ"ד, משפחה שמתמודדת עם "מצוקה כלכלית" היא לגמרי לא שפוטה בעיני הציבור לרעה,
"הם לא התנהלו נכון" | "זה כישלון אישי שלהם"
משפטים שיכולים להיות באמת נכונים, (איבד ובזבז את כספו לריק בהוצאות מיותרות ובלתי חשובות, השקיע במקורות לא מהימנים אחר שהזהרנו וכו')
אך הם לא נאמרים למשפחה בכלל, וגם אם כן נאמרים ע"י מי שנאמרים (בד"כ יתכן אצל הקרובים ממש. "אמרתי לך אל תעשה כך, תקנה כך") אבל לא באים כעונש, ומגיע לך. וגם לא בתורת האשמה.
אדרבה כהתיעלות איך באים ועוזרים לילדים/אח/אחות/גיסים וכדו'..

הבושה שמלווה משפחה במצוקה כלכלית, ההסתרה של המינוס בבנק, הפחד לבקש עזרה – האם כל אלה אינם קירות המוסד המודרני? אנחנו לא קושרים אנשים למיטה, אבל אנחנו כובלים אותם בשיפוטיות, מבודדים אותם בבושה, ומשאירים אותם להתמודד לבד עם "הפגם" שלהם.
המשל של התסמונת - וההכרה בתיסמותק הללו - לא הכי נכונה לדעתי.

הבושה היא טבעית. וכן ההסתרה. ולא ממקום שלא יבינו אותי או ינזפו בי.. ולא קשור לתובנות ממסדיות.
אף אחד לא אוהב להיות נתמך, נעזר, מסכן, ומקבץ נדבות..

ובכולופן מכאן תצא קריאה כן להכיל את מצוקת החבר והקרוב להבין לליבו ולתמוך במידת האפשר.
ולזכור את שאמרו רז"ל "ולבן שיניים מחלב".
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
האבן עזרא מלמד מכ''ש על אנשים פחות מוכשרים ממנו רק שלהם לוקח יותר משמונה מאות שנה להיות מפורסמים...
נזכרתי בגמ' על ר' אלעזר בן פדת (כמדומני) שהיה עני מרוד וביכה את מר גורלו.
ביקש מהקב"ה שיעשיר אותו, ירומם אותו (וכי יקשה בעיניו יתברך??)
אך נענה מן השמים שכדי שיזכה לעושר (או מחיה מסודרת - לא זוכר במדויק את המעשה) צריך השי"ת להחריב את העולם ולהחזירו לתוהו ובוהו ואז לבראותו מחדש, וכולי האי ואולי איתרע מזליה (יתמזל מזלו) ויוולד במזל של עושר/פרנסה.
למדים מכאן שנכון שאין מעצור לה' להושיע ברב או במעט אך זה תלוי במושגים שנשגבים מבינתינו. וכן, יתכן ומשפחה פלונית נגזר עליה שיהיו עניים/בלתי יוצלחים כל חייהם.

ולוואי ויהיה מקור שכן אפשר לשנות.
אני בהחלט לא תומכת באנשים שלא מכירה ולא בקופות בערים אחרות או קהילות אחרות כי אני מצפה שכל אחד יתמוך בסביבתו שלו. אחרת אין לזה סוף.
מצויין, כך גם נפסק בשולחן ערוך.
מורי ורבותי,

הנקודה אליה אני כיוונתי במאמרי הפותח היא השיפוטיות האוטומטית שנתקל בה כל אדם בודד (ללא יוצא מן הכלל) שנאלץ בלית ברירה לפנות לאנשים שהוא לא מכיר ולבקש עזרה. מדוע ההנחה הבסיסית היא שכל מצוקה כלכלית באשר היא מקורה בכך שהנזקק סובל מ''בעיה'' ועכשיו רק צריך למצוא מה הבעיה - ''הפרעת קשב'', ''עצלות'', ''חוסר התנהלות כלכלית'' או כל מיני שמות מפוצצים אחרים? האם לא יתכן אדם שנקלע שלא באשמתו למציאות הגדולה פי מליון ממידותיו ולא יועילו לה כל עצות ותחבולות של אדם יחיד הכורע תחת הנטל?

אף סבתא רחוקה או גבאי צדקה אלמוני לא יכולים לעזור אם נופל על בן אדם משום מקום אירוע פתאומי כמו בעיה רפואית או משבר משפחתי והוא מתבייש לספר עליו, והוא גם לא יעז לספר אם אחרי שהוא פותח את הפה ומגלה שכבר חצי שנה הוא מדלג על ארוחות כי אין לו כסף לקנות אוכל התגובה האוטומטית שהוא נתקל בה זה משיכת כתף והטחות חסרות רגישות כמו לך לעבוד תפסיק להתבכיין.

וכדי שזה ישתנה חייבים קודם כל שינוי תפיסתי חברתי.
מחילה מכבודך, לא מאמין שיש כאלה דברים.

והאמת שעד עכשיו לא הבנתי אם אתה מדבר על סיפור נקודתי או סתם מעלה נקודות למחשבה.
בדורנו המחירים הכי זולים של בגדים מאז ומעולם בהשוואה ללפני 20 שנה לא על זה הולך הכסף
הכסף הולך על המון שטויות וכן, גם על כמויות של בגדים שלא בהכרח נצרכים.
וזה כבר בידי המשפחה להתנהל נכונה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
מסגנון לא מעט מהתגובות כאן, עולה המשפט המפורסם "השבע לעולם לא יבין את הרעב"...
בנוגע לפתרונות ובפרט לגבי העניין של קופות הצדקה האזוריות/ קהילתיות וכו'
בלא מעט מהמקרים ניתן לעצור את תהליך קריסה של משפחה עוד בתחילת הדרך בעזרה של 30 אלף-80 אלף ש"ח ולעיתים גם הרבה פחות מכך (לפעמים מספיקה תמיכה חודשית מלאה אחת!) דבר כזה יכול לתת לבן אדם מקפצה אדירה להתאפס על עצמו ולהתארגן עם עצמו מחדש וכמובן מוטיבציה לעבוד קשה בשביל להתקדם ולצאת מ'הברוך' . אלא שבד"כ לקופות יש מקרים דחופים וקשים יותר לטפל ורק כשאותו אחד קורס והחובות מזנקים למאות אלפים או מיליונים והילדים מראים אותות מצוקה במוסדות או השלום בית מתערער וכו' וכו' הקופה נכנסת לעניין.
בדרך כלל תמיכה קטנה חודשית של 1000 ש"ח לא פותרת את הבעיה אלא רק מעמיקה אותה כי יוצרים תלות. (נותנים לחולה הזנה בלבד במקום שיקום...)
בנוסף צריך לדעת שלכל קופה וקהילה יש התנהלות והבנה משלה איך לנהל את ה'עסק' (כן! זה מצריך השקעה וטיפול כמו בעסק ולא כמו גמ"ח להשאלת מוצצים...) ולא בהכרח תמיד בכל מקום נמצאים שם האנשים הנכונים עם הרגישות הנכונה לעניין. זה לא אומר שכל הקופות ככה חלילה כי לעומת זאת יש קופות שמתנהלות מדהים ונותנות למשפחה כזו 30-40 אלף ש"ח ומוציאים אותם מהבוץ לפני שהם ישקעו בו ואז יגיעו כל החכמים ועצותיהם (כמו חלק מהכותבים...)
לסיכום: נתקלת במקרה/ חבר /אח/ שכן שצריך עזרה?!
תעזור! ועם כל הלב!!
אין לך אפשרות ?! פשוט לשתוק! ולהפסיק לחלק עצות (מלאות שיפוטיות וביקורת - בונה כמובן!...) בשביל להשתיק את המצפון...
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
נזכרתי בגמ' על ר' אלעזר בן פדת (כמדומני) שהיה עני מרוד וביכה את מר גורלו.
ביקש מהקב"ה שיעשיר אותו, ירומם אותו (וכי יקשה בעיניו יתברך??)
אך נענה מן השמים שכדי שיזכה לעושר (או מחיה מסודרת - לא זוכר במדויק את המעשה) צריך השי"ת להחריב את העולם ולהחזירו לתוהו ובוהו ואז לבראותו מחדש, וכולי האי ואולי איתרע מזליה (יתמזל מזלו) ויוולד במזל של עושר/פרנסה.
למדים מכאן שנכון שאין מעצור לה' להושיע ברב או במעט אך זה תלוי במושגים שנשגבים מבינתינו. וכן, יתכן ומשפחה פלונית נגזר עליה שיהיו עניים/בלתי יוצלחים כל חייהם.
זה נכון ביותר, ובכל הדורות היו אנשים עניים כל ימי חייהם וזה היה מה שנגזר עליהם מלמעלה. הבעיה בדור שלנו שגם מי שנגזר עליו להיות עני רוצה לחיות כמו כולם והיום יש אפשרות לקחת אשראי הלואות גמחי''ם וכדו' ואז נכנסים לבור העמוק שמאוד קשה לצאת משם גם בשביל לחיות כעני, פעם מי שלא היה לו כסף לא היה קונה.. פשוט ומי שהיה עני היה מקבל מקופת הצדקה את הקצת אוכל שהוא צריך וזהו. אבל היום העניים צריכים בוגובו, רכב, נופש, פאה, מסעדות, אבל עדיין הם עניים וזה מכניסים לבור מטורף של חובות.
אבל מי יכול לדעת על מי נגזר להיות עני, ומי סתם חי בצורה לא נכונה ואם יעשה שינוי הוא יהיה עשיר. בקיצור דור מבולבל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
רק מזכיר סיפור שמובא בגמ':
לאמורא אביי הגיע עני מרוד שבא מהדרך רעב ודפק על הדלת וביקש אוכל לאכול ומיטה לישון,
הכניס אותו אביי לביתו והתכונן להגיש לו ארוחה כדין ''נתון תתן לו'',
הארוחה שאביי התכונן לתת לו לא היה יותר מלחם ותבשיל פשוט אחד כרמת החיים שלו בעצמו,
כשראה העני את מה שאביי מתכווין להגיש לו, אמר לו - אני אוכל רק ''לחם סולת'' שאח''כ מוגשת לי בשר משובח ויין מיושן, אני לא אוכל כאלו דברים פשוטים,
אמר לו אביי, בשמחה הייתי מביא לך את הדברים האלו אך מה לעשות שלי בעצמי אין לי אותם,
הגיב העני, אתה חייב להאכיל אותי - לך תשיג לי,

מספרת הגמ' , שאביי התלבט האם הוא חיייב מדין תורה להביא לו כך,
בינתיים הגיע לאביי בפתאומיות יהודי עם מגשים עמוסים עם אוכל משובח, לחם, ובשר ויין, מגדנות, וכו'
שאל אותו אביי מה זה,
ענה לוהיהודי שאחותו שגרה מרחוק מחתנת באותו יום במקום מאד רחוק שאביי לא היה יכול להשתתף, ושלחה לו מאוכל של החתונה שלפחות יהנה מאוכל,
האמורא אביי כמובן שהגיש את הארוחה לעני ששמח בה,
דרש אביי ואמר, החיוב של ''נתון תתן לו'' זה לפי רמת החיים שלו.

ומהסיפור הזה פוסק הרמב''ם מצוות צדקה לפי צורכו של עני אפי' צריך משרתים רצים לפניו [כדרך המלכים אז] נותנים לו,

שכל אחד יסיק את מסקנותיו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
אני לא פוסק הלכתי [אך ראיתי כתוב על חיוב של לתת לעשיר שהעני גם סוס לרכב עליו וכד'].
וגם לא גבאי צדקה בעצמי [שיכול להסביר ולנמק לפרשן ולהרחיב].
כן אני אוהב לעזור ולסייע לגבאי הצדקה במה שאני יכול.
המצב כיום הוא, שבכל קהילה מסודרת יש קופת צדקה, וכבר כתב כך הרמב"ם [יתכן והפוסט התחיל להיכתב לפני זמנו...].
ישנן קהילות ובתי כנסיות בהן האפשרות לתמוך היא דלה יחסית לצרכים, שם נותנים בעיקר לחם וחלב,
לעומתם ישנם קהילות שיש יותר אפשרות [אם כלכלית, אם כי יש יותר 'עוזרים ומסייעים'] ומקימים גם מערך של תמיכה וליווי.
לבכות על מצב נתון ולהאשים את כל הסובב, זוהי לא תכונה טובה, ולא מביאה למקום חיובי.

ומהקצת שכן נחשפתי אליו, אוכל לשתף,
ישנן משפחות שנקלעות למצבים כלכליים מאתגרים, מאתגרים מאוד אפילו, וכמו שנכתב, ממש שלא באשמתם, עשו הכל כראוי, לא הוציאו שקל למותרות, קמו מוקדם ובקושי הלכו לישון מאוחר [ואף אחריו], ובכל זאת קויים בהם 'כי לא יחדל'...
אין אנו מבינים חשבונות שמים, מה נגזר על מי.
כן אנו יודעים שעל האדם לעשות חשבון נפש עם עצמו ולבצע בדק בית, מעשרות ועוד,
אבא תודה! זכיתי גם לראות משפחות שנעמדו על הרגליים, והן מבוססות היטב כיום,
חשוב מאוד רק לזכור את התחושות, למצבים בהם ירווח לנו, לפתוח את הכיס, ו'את הלב', גם אם נראה לנו שכבר נתנו מה שאנחנו חייבים, לזכור איך היה 'אז', ולבוא לקראת, לעורר רחמינו באופן מעשי ג"כ,

אך, וכאן ה'אבל' הגדול,
ישנן משפחות שעם עוד מעט חשיבה, עם רצון לעמוד על הרגליים באמת לבד, אפילו שיהיה זה על חשבון רכישת רכב ב100K פחות, ברכישת פחות תפנוקים ומעדנים, בקצת פחות חיים ראוותניים, לא היו מגיעים לקושי, וגם כשהיו באים אליו, היו יכולים לו בקלות,
ועל אלו טוענים הגבאים, אתם העליתם מלכתחילה את רמת החיים בקהילה, גרמתם לקושי אצל משפחות רבות מסביבכם, אולי תעשו 'סוויטש' ובמקום להעלות את כל הקהילה מסביב לרמה שחשבתם אותה לנורמלית, תחיו אתם חיים נורמלים בעצמכם?!...
שוב, לא ראיתי מקור הלכתי שיש היתר לעזוב ולהניח אותם ליפול,
אבל מה שנקרא, כל אחד אוכל את הצ'ונט שבישל'...
להאשים, תאשים את 'עצמך', תתבשל עם זה, תסיק את המסקנות הנדרשות 'לעצמך', וכשכל אחד יעשה בעצמו לעצמו את המוטל עליו, גם גבאי הצדקה והתורמים יעשו את שלהם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
לצערנו הנושא בהרבה אשכולות בתקופה האחרונה מצביע על הרבה משפחות שנמצאים במצב כלכלי קשה צרת רבים...
השאלה האם יש פתרונות?

אם מדובר בבת הבוגרת או באישה שיכולה להתפרנס כעצמאית בעבודה מהצד - כן, יש פתרונות בהחלט,
והם זמינים ובהשקעה מזערית.
ליוויתי בעצמי בנות ונשים ממשפחות שנעזרו בקופת צדקה - להרוויח יותר ולקבל יותר מרווח נשימה.
לא להרוויח עשרות אלפי שקלים, אבל כן להרוויח את הלחם והחלב ולנשום עוד קצת.

היתה אחת שבשיחה איתה גיליתי שהיא דוברת כמה שפות,
והיא התחילה עם הכנסה צדדית מעבודות תרגום.
נדיר שאישה מוצאת את עצמה בלי שום אפשרות להרוויח, ולו משהו מהצד.

בלת"ק
העתיד כבר כאן.
בכל קהילה שמכבדת את עצמה ובכל קופת צדקה יש אפשרות לקבל ליווי כלכלי ותעסוקתי שבע"ה מעמיד אנשים על הרגליים. אם הם מספיק רוצים כמובן... ואם אין להם בעיות אקוטיות שמציבות אותם במצב הישרדות תמידי (בעיות רפואיות, משפטיות או משפחתיות רחמ"ל), ובמקרים כאלה הם מקבלים תמיכה שבעקרון יכולה לספק מחיה בסיסית.

גם מחוץ לקהילות יש את "תמך" לנשים ואת "כיוון" לגברים, להגדלת הכנסות בע"ה.

ישנה בעיה כללית אחרת, שבדורנו אסור להיות עני. כולם חייבים להלביש את הילדים באותם בגדים (הידעתם שיש כאלה שגם "מלבושי כבוד" זו הוצאה משמעותית עבורם?) ולטייל איתם באותן עגלות. זו בעיה אמיתית מאד, שמביאה בפועל לעניות.

זה נכון.
יש מצבים שחובה לקבל צדקה כדי לכסות את המחיה החודשית, כל עוד מדובר במצב זמני.
ויש מצבים שבהם שוקעים בחובות - כי הפער בין ההכנסות להוצאות הולך וגדל.
במצב של הוצאות שגדולות מההכנסות ומצב של התגלגלות בכספים -
לרוב יש נטייה להוציא 30% יותר מאשר במצב מאוזן,
וזה לבד מעמיק את הבעיה.
במקרה כזה -
פלסטרים לא עוזרים.
צריך ליווי מעמיק ומקיף ונכונות להסכים לתהליך - בעיקר פנימי - לא קל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
רק מזכיר סיפור שמובא בגמ':
לאמורא אביי הגיע עני מרוד שבא מהדרך רעב ודפק על הדלת וביקש אוכל לאכול ומיטה לישון,
הכניס אותו אביי לביתו והתכונן להגיש לו ארוחה כדין ''נתון תתן לו'',
הארוחה שאביי התכונן לתת לו לא היה יותר מלחם ותבשיל פשוט אחד כרמת החיים שלו בעצמו,
כשראה העני את מה שאביי מתכווין להגיש לו, אמר לו - אני אוכל רק ''לחם סולת'' שאח''כ מוגשת לי בשר משובח ויין מיושן, אני לא אוכל כאלו דברים פשוטים,
אמר לו אביי, בשמחה הייתי מביא לך את הדברים האלו אך מה לעשות שלי בעצמי אין לי אותם,
הגיב העני, אתה חייב להאכיל אותי - לך תשיג לי,

מספרת הגמ' , שאביי התלבט האם הוא חיייב מדין תורה להביא לו כך,
בינתיים הגיע לאביי בפתאומיות יהודי עם מגשים עמוסים עם אוכל משובח, לחם, ובשר ויין, מגדנות, וכו'
שאל אותו אביי מה זה,
ענה לוהיהודי שאחותו שגרה מרחוק מחתנת באותו יום במקום מאד רחוק שאביי לא היה יכול להשתתף, ושלחה לו מאוכל של החתונה שלפחות יהנה מאוכל,
האמורא אביי כמובן שהגיש את הארוחה לעני ששמח בה,
דרש אביי ואמר, החיוב של ''נתון תתן לו'' זה לפי רמת החיים שלו.

ומהסיפור הזה פוסק הרמב''ם מצוות צדקה לפי צורכו של עני אפי' צריך משרתים רצים לפניו [כדרך המלכים אז] נותנים לו,

שכל אחד יסיק את מסקנותיו.
גם אם התפקיד של קופת הצדקה היא לממן לכל עני רכב פאר, בית יוקרתי ואוכל משובח (בכפוף לכמות הכסף שיש להם בקופה)
התפקיד של העני הוא ללכת ברגל, לחיות בבית קטן ופשוט, ולקנות אוכל וביגוד בסיסי. ולא להיכנס לחובות של מאות אלפי ש"ח על דברים שאפשר להסתדר בלעדיהם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
גם אם התפקיד של קופת הצדקה היא לממן לכל עני רכב פאר, בית יוקרתי ואוכל משובח (בכפוף לכמות הכסף שיש להם בקופה)
התפקיד של העני הוא ללכת ברגל, לחיות בבית קטן ופשוט, ולקנות אוכל וביגוד בסיסי. ולא להיכנס לחובות של מאות אלפי ש"ח על דברים שאפשר להסתדר בלעדיהם.
זה נכון.

במיוחד כשלא מדובר על מיליונרים שירדו מנכסיהם,
שאז,
ורק אז,
חובה לספק להם את הרמה הגבוהה שהורגלו בה, בצדק, כי היה להם בשעתו את התקציב לבזבוזים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
גם אם התפקיד של קופת הצדקה היא לממן לכל עני רכב פאר, בית יוקרתי ואוכל משובח (בכפוף לכמות הכסף שיש להם בקופה)
התפקיד של העני הוא ללכת ברגל, לחיות בבית קטן ופשוט, ולקנות אוכל וביגוד בסיסי.
ללכת ברגל? תח"צ כבר נחשב למותרות?!....:rolleyes:
בית קטן... דירת מגורים סטנדרטית כבר נחשב למותרות ?!
אוכל בסיסי הכוונה ללחם וחלב בלבד????
ובכלל לא הייתי מחלק לעני תפקידים...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

מקס מגבירה את הלחץ על הבנקים: מציעה ריבית של 3% בשנה לכסף שיופקד בחשבון דמוי עו"ש

חברת כרטיסי האשראי משיקה חשבון חוץ-בנקאי שיעניק ללקוחותיה ריבית אוטומטית על יתרה של עד 500 אלף שקל • שגית דותן, מנכ"לית מקס: "נציע ללקוחות להפסיק לתת לכסף להישחק בעו"ש ולקבל ריבית על כל הסכום, ללא תנאי מינימום" • חלק מהבנקים הודיעו לאחרונה על הענקת ריבית של 2%-3% בתנאים מסוימים

1000005482.jpg

בימים אלה, כאשר המפקח על הבנקים דני חחיאשוילי מקדם את רפורמת הבנקים הרזים, שעוד תצריך שינויי חקיקה מורכבים בכנסת, יש גופים שמקדימים להגביר את הלחץ על הפיקדונות בבנקים. חברת כרטיסי האשראי מקס, שבבעלות כלל ביטוח ובניהולה של שגית דותן, פיתחה חשבון דמוי-עו"ש בשם "צובר ושב", שבו כספים שיפקידו הלקוחות יזכו לריבית שנתית של 3%, והם לא יהיו "נעולים" לשם כך בניגוד לפיקדונות של הבנקים. שם כדי לקבל ריבית גבוהה, ביחס לריבית האפסית של חשבון העו"ש, יש צורך להתחייב לסגירת הכסף לתקופה קצובה בזמן.

מקס תאפשר ללקוחות שלה, החל מחודש נובמבר הקרוב, לפתוח את חשבון ה"צובר ושב", חשבון חוץ -בנקאי אשר יפוקח על-ידי בנק ישראל. בחשבון הזה יוכל הלקוח לנהל יתרה נושאת ריבית, כאשר במקס מכוונים את המוצר כתחרות ישירה ומוצר משלים לניהול חשבון העובר ושב בבנק.

חשוב לציין כי זה יהיה חשבון מוגבל שאינו דומה לחשבון העו"ש המסורתי, כלומר ניתן יהיה לצבור בו סכום כסף שיקבל ריבית, ובעיקר לשלם ממנו את חשבון כרטיס האשראי החודש, או אם רוצים לבצע רכישה גדולה אחרת. הכסף יצבור ריבית בכל רגע נתון ויהיה נזיל וזמין למשיכה.

הציבור מפסיד הרבה כסף

התחרות על הפיקדונות בבנקים הולכת ומתגברת. כיום המוצר הפופולרי ביותר הן קרנות הנאמנות הכספיות, שמנוהלות על-ידי בתי ההשקעות צברו נכסים מנוהלים בהיקף של 180 מיליארד שקל. אלה מכשירי השקעה סולידיים יחסית, שהם נזילים וניתנים למשיכה בהוראה מדי יום (הקרנות הכספיות נסחרות במהלך ימי המסחר בבורסה כמו קרנות נאמנות אחרות), אך הקרנות אינן יכולות להתחייב על ריבית שנתית כמו שעושה מקס. בפועל הן תלויות בריבית בנק ישראל, משום שהן מפקידות את עיקר הכספים בחשבונות בבנקים.

בשנה האחרונה העניקו הקרנות הכספיות תשואה של מעל ל-4% למי שהפקיד אצלהן את כספו. גם בניכוי דמי הניהול של אותן קרנות שהם נמוכים למדי, מדובר במוצר אטרקטיבי יותר החשבון החדש של מקס. כמו כן, בנק ישראל מנפיק גם מק"מ, מלווה קצר מועד, לתקופה של עד שנה. זו אגרת חוב בניכיון שמעניקה ריבית שקרובה יחסית לריבית בנק ישראל, גם היא כיום מעל ל-4% בשנה. אך בניגוד למקס הכסף במק"מ יכול להיות מופקד עד לשנה, וסדרות חדשות יציעו בעתיד ריבית שגם היא נגזרת מריבית בנק ישראל ולכן עלולה לפחות.

במקס מזכירים כי על-פי נתוני בנק ישראל, סך הכסף שהציבור מחזיק בחשבונות העובר ושב עומד על למעלה מ-225 מיליארד שקל שאינם נושאים ריבית, וסך הכסף שהציבור מחזיק בפיקדונות בבנקים עומד על כ-406 מיליארד שקל. שיעורי הריבית על הכספים ששוכבים בחשבונות העו"ש בבנקים, כלומר על יתרת זכות, נעים בין 0% ל-0.4% בשנה - סכום אפסי שנשחק ריאלית בשל האינפלציה.

במקס הוסיפו כי לאחרונה הבנקים החלו להציע ריבית על היתרה בעו"ש, אבל היא מוצעת עד לגובה סכום מסוים בלבד לרוב בין 10,000 ל-20,000 שקל. במקרה של מקס, יוכלו הלקוחות להזרים לחשבון צובר ושב עד חצי מיליון שקל.

האותיות הקטנות

היתרה בחשבון הצובר ושב של מקס תצבור ריבית שנתית קבועה בשיעור אטרקטיבי של 3%. הריבית אינה צמודה לפריים או למדד ואחידה לכל הלקוחות, ללא קשר לגובה הסכום שיופקד בחשבון. אך למקס "שמורה הזכות לשנות את הריבית, בין היתר, בהתאם לשינויים במשק". מה זה אומר? הרי בעוד כחודש הנגיד ירון עשוי להחליט להפחית את גובה הריבית במשק (4.5%). ככל הנראה שהפחתה אפשרית תוריד אותה ל-4.25%, כפי שסבורים כחלק גדול מהכלכלנים.

במקס אומרים כי הריבית שהם מציעים "לא צמודה לריבית בנק ישראל", לכן מדובר בריבית של 3% בשנה עד להודעה חדשה. אך ההערה נועדה לאפשר להם גמישות במידה ויהיה שינוי חריג בסביבה המאקרו-כלכלית.

תנאים נוספים שחשוב לדעת הם שהריבית תצטבר מדי יום והלקוחות יוכלו לעקוב אחריה ואחר היתרה שלהם באתר ובאפליקציה. בנוסף, החשבון יהיה נזיל וזמין למשיכה, כך שהלקוחות יכולים לבצע מספר לא מוגבל של הפקדות או משיכות באמצעות הכרטיס, והכול ללא עמלות או דמי ניהול. כמו כן, כאשר לקוחות יבקשו למשוך את הכסף, הם יוכלו לבחור בין זיכוי לחשבון הבנק - מהלך שעשוי לקחת עד שני ימי עסקים ממועד בקשת המשיכה, או לבצע זיכוי מהיר יותר לכרטיס האשראי עצמו.

עוד לא בנק קטן

האפשרות של מקס להעניק ריבית על חשבון חוץ-בנקאי נובעת מחקיקה שנכנסה לתוקף לפני כשנה, המסדירה את
עולם התשלומים החוץ-בנקאיים. האפשרות להעניק ריבית נכללה בחקיקה על אף ההתנגדות של בנק ישראל.

למעשה, חברת כרטיסי אשראי כבר נותנת הלוואות ומאפשרת מעין חשבון עו"ש, כך שפעולתה לכאורה מדמה פעילות קלאסית של בנק. עם זאת, יש הבדל משמעותי. נכון להיום, חברת האשראי לא תוכל להשתמש בכספים שיפקידו הלקוחות כדי לתת את ההלוואות. האפשרות להשתמש בחשבון העו"ש כדי לתת הלוואות, שהיא פעילות בנקאית קלאסית, מאפשרת להוזיל את הריבית שגובים הבנקים על הלוואות.

בדו"ח שפורסם לאחרונה של הצוות להגברת התחרות במערכת הבנקאית הוצג מתווה לפיו גופים כמו חברות כרטיסי אשראי יוכלו לקבל רישיון בנק קטן. עם זאת, המהלך דורש תיקון חקיקה שטרם קודם.

גלובס, ודה מרקר
אני רוצה לספר לכם על ההתנהלות הכלכלית של קרובי משפחתי. הם קונים בשפע, מאמינים בחיים מתוך שפע.

אני טיפוס קצת מצומצם, גם כלכלית. אפשר לקרוא לזה טיפוס קמצן, חסכן או מחושב.

אמנם בצדקה אני לא חוסכת - אם יש לי, אני נותנת. זה בגלל ה-OCD, החרדות, והאמונה שלי שצדקה ונתינה עושים טוב לנותן יותר מאשר למקבל,
אבל זה כרגע בטיפול, כי החלטתי להשתדל לא להבטיח יותר כספים עד שאסיים לשלם את הכספים שכבר הבטחתי. במידה ויהיו לי כספים לתת לצדקה - אתן, אבל הכול בלי נדר.


מה שרציתי לספר זה על התנהלות מעניינת של אותם קרובי משפחה, שבהתחלה עקבתי אחרי הקניות וחיי הבזבוז שלהם במבט מתפלא.
האמת היא שקניות מכניסות אותי לחרדה. למה צריך לקנות כל כך הרבה? למה צריך הרבה דברים? מה רע במעט?
אבל הם מאמינים בשפע. בא לך שווארמה? תקנה. בא לך בקבוק קטן ויקר של שתייה? אין בעיה.
מאיפה אפשר להשיג כסף? הם עובדים קשה וגם לוקחים הלוואות. ולמרות זאת, לחיות בשפע בלי צמצום זה, לדעתי, בור בלי תחתית.
שמתי לב לדבר מעניין - הם אוהבים להוציא כסף, וזה קצת אנטי-תזה לעולמי.
מעניין אותי ללמוד גם את המקום שמאפשר לחיות, לקנות, לא להתקמצן.
זו למידה איטית — להסכים שמותר לקנות.

זה קצת מפתיע לחיות בלי דאגות על מחר, אולי אפילו קצת טיפשי.
אבל מה שאני רואה אצלם זה שהם חיים מתוך שפע תודעתי.

זה לא רק שפע של לקנות ולבזבז, אלא שפע אחר - שמרגיש שמותר לקנות, מותר ליהנות, מותר להוציא כסף, ואפילו רצוי לקנות ולהוציא כסף.
אני מתבוננת על האופי המעניין הזה ומנסה ללמוד קצת יותר.

נראה לי שאני לא אצליח לקנות בתחושה של רווחה תודעתית, לפחות לא כל עוד אין לי מיליון ש"ח פלוס בעובר ושב.
וגם אם יהיה לי מיליון ש"ח ויותר — אני מתארת לעצמי שאצטרך לעבור מסע עם עצמי, להסכים לשלב בין האמונות הכלכליות שלי כיום לבין המצב בבנק.

כי לחיות כמו עשיר — זה לא פונקציה של כסף בחשבון, אלא מצב תודעתי שבו האדם מסכים שהשפע בעולם נברא לכבודו.

היו להם תקופות שבאמת לא היה להם כסף, ולמרות זאת הם עשו הכל כדי לחיות בשפע. שזה אומר לחץ כלכלי בשילוב חיים שלא חסר כלום בחיי היומיום. זה מעניין אותי, כי לדעתי כסף זה או שיש או אין. אבל ההתנהלות שלהם היא שכסף נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו. שלכסף אין משמעות מצד עצמו אלא לחיים יש משמעות גדולה יותר מכסף.

לסיכום, אני לא ממליצה להתנהל ללא אחריות, כן כדאי לשחרר את הצמצום איפה שרק אפשר, לפחות תודעתית. להכניס חשיבה של שפע, זה חשוב.
מלכודת האשראי המתגלגל: כך גורמים לכם לשלם את הריבית הגבוהה ביותר שיש

תחת השם הקליט "אשראי מתגלגל" מסתתרת ההלוואה היקרה ביותר במערכת הפיננסית. חברות כרטיסי האשראי והבנקים מציעים חיוב חודשי קבוע וידוע מראש על האשראי, ו"גלגול" היתרה לחודש הבא. אבל הריבית שמסתתרת מגיעה גם ל־16%, גבוהה מהריבית על המינוס. כך נימנע ממלכודת הגמישות המדומה



תחת השם הקליט והידידותי
"אשראי מתגלגל" מסתתרת ההלוואה היקרה ביותר שניתן לקחת מהבנקים ומחברות כרטיסי האשראי. האשראי המתגלגל הוא מסלול שבו מחליטים מראש על סכום חיוב חודשי קבוע — במקום לשלם את מלוא העסקאות בכל מועד חיוב. זהו אשראי גמיש ומאוד נגיש, אך בריבית גבוהה מאוד.

המנגנון פשוט: אדם בוחר סכום חיוב קבוע של 5,000 שקל לדוגמה. אם בחודש הראשון ההוצאות של אותו אדם היו 7,000 שקל, חברת כרטיסי האשראי תגבה ממנו 5,000 שקל, ו־2,000 שקל יתגלגלו לחודש הבא ויישאו ריבית. בחודש הבא נניח שההוצאות הסתכמו ב־6,000 שקל: שוב ייגבו 5,000 שקל, ו־1,000 שקל נוספים יתגלגלו. כעת תהיה יתרת חוב של 3,000 שקל שנושאת ריבית. אם ההוצאות נותרות גבוהות מסכום החיוב, היתרה תמשיך לגדול מדי חודש. את חלקו הארי של האשראי המתגלגל (מעל 90%) מספקות חברות כרטיסי האשראי, שתיק האשראי המתגלגל שלהן עומד על כ־15% מהאשראי שהן מעמידות.

"מהיום השליטה בחיובי הכרטיס עוברת אליך", כותבים בחברת כרטיסי האשראי כאל. "קובעים את גובה החיוב לפי מה שמתאים לכם", מסבירים ב־MAX. אך מאחורי ההצעה המפתה לשליטה בגובה החיוב נמצאות הריביות הגבוהות במשק. נכון לאוגוסט, הריבית הממוצעת באשראי מתגלגל עמדה על 15.6%. כלומר, על כל 10 אלף שקל שמתגלגלים, משלמים בשנה 1,560 שקל.
האשראי המתגלגל דומה במהותו למינוס בעו״ש: בשניהם האשראי גמיש ואינו קצוב בזמן. ההבדל הוא שבעו״ש כל הכנסה שמופקדת מקטינה אוטומטית את המינוס, ואילו באשראי מתגלגל היתרה לא תרד אלא אם מעלים את סכום החיוב או משלמים תשלום חד־פעמי.

ההלוואה מאוד נגישה: ה"גלגול" הוא תכונה שניתן להדביק לכרטיס אשראי קיים. כל מה שצריך הוא להיכנס לאתר חברת כרטיסי האשראי ולאשר בכמה קליקים

גם הריבית לרוב נמוכה יותר בעו״ש: באוגוסט 2025 הריבית הממוצעת בעו״ש היתה כ־12.07%, לעומת כ־15.6% באשראי מתגלגל. עם זאת, יש לקחת בחשבון שבעו״ש הריבית נגבית במדרגות שגובהן משתנה בין בנק לבנק. במדרגות הגבוהות במיוחד, הריבית על המינוס יכולה לעלות על 18% — כך שבמקרים קיצוניים, האשראי המתגלגל אינו בהכרח היקר ביותר.

הריבית גבוהה במיוחד מפני שזה אשראי גמיש ללא מועד פירעון קבוע. לעומת זאת, בהלוואה צרכנית רגילה לוקחים סכום חד־פעמי ומחזירים בתשלומים קבועים - ובדרך כלל בריבית נמוכה יותר. באוגוסט 2025, לדוגמה, הריבית הממוצעת בהלוואות בריבית משתנה (פריים) היתה כ־9.26% — נמוכה משמעותית מהאשראי המתגלגל.

קל יותר לבקש אשראי מתגלגל מאשר לבטל כרטיס

לא מדובר רק בהלוואה יקרה, אלא בהלוואה מאוד נגישה: ה"גלגול" הוא תכונה שניתן להדביק לכרטיס קיים, כך שכל מה שאדם צריך הוא להיכנס לאתר חברת כרטיסי האשראי, והוא רחוק מספר לחיצות עכבר מאישור ההלוואה. למעשה, קל בהרבה לבקש אשראי מתגלגל מאשר לבקש לבטל את כרטיס האשראי (מבלי להזמין חדש).

על פניו, אפשר לטעון שלמוצר יש היגיון נקודתי — למשל בתקופה של תנודתיות חריגה בהכנסות או בהוצאות — כשלא בטוחים שנחוצה הלוואה. זה גם לא מוצר ייחודי לישראל: לפי בנק ישראל, בארצות הברית פלח האשראי המתגלגל בכרטיסי האשראי נאמד נכון לסוף שנת 2023 בכ־24% מסך האשראי הצרכני, לעומת כ־4.6% בישראל.

היקף האשראי המתגלגל — שעמד באוגוסט האחרון על 6.39 מיליארד שקל — מעלה את החשד שהציבור לא משתמש באשראי מתגלגל כמענה נקודתי לתקופת תנודתיות בהוצאות או בהכנסות, אלא כהלוואה נוחה ויקרה במיוחד. אומנם באופן יחסי, שיעורו מתיק האשראי של החברות ירד מ־20% ב־2016 לכאמור 15% כיום, אך עדיין מדובר בחלק דומיננטי מתיק האשראי של החברות.

נתון נוסף שממחיש זאת הוא שמעל 80% מנוטלי האשראי לא משנים את סכום החיוב החודשי, באופן שמגדיל את החוב מחודש לחודש. גם בעת בקשת האשראי המתגלגל, חברות האשראי שואלות מה הצורך בגינו מבקשים זאת. ניתן לבחור למשל ב"רכב", "מחזור הלוואה במקור אחר", "חופשה או אירוע" – כלומר, מקרים שבהם הגיוני יותר לקחת הלוואה חד־פעמית מסודרת.

1000023904.jpg

החשש הוא שבעיקר משפחות מהשכבות החלשות נוטות להשתמש באשראי המתגלגל כפתרון קבוע ונוח. "כשחברת האשראי מציעה ‘להקל עליך’, היא בעצם מוכרת הלוואה יקרה במעטפת יפה", אומר לכלכליסט אוהד זינגר, מלווה משפחות לצמיחה כלכלית, שהגיע למקצועו לאחר שבעצמו נקלע למצוקה כלכלית. "כשאני בעצמי הייתי במצב כלכלי בעייתי, עם חובות וחיובי אשראי גבוהים, קיבלתי לא פעם הצעות ‘אטרקטיביות’ מחברות האשראי," הוא מספר. "הם אמרו לי: ‘יש פתרון – אתה תקבע כמה תרצה לשלם בחודש ואנחנו נתאים את עצמנו אליך’. מה שהם שוכחים לומר הוא שהשאר לא נמחק — הוא פשוט הופך לחוב, עם ריבית דו־ספרתית, שעליה מדברים בדרך אגב, אם בכלל".

לדבריו, רבים מהלקוחות שהוא פוגש כיום נופלים לאותה מלכודת. "חלקם מודעים אבל אין להם ברירה, ואחרים בכלל לא מבינים את המשמעות – הם רואים רק את האפשרות להוציא עוד קצת החודש. כשאני מציג להם את העלויות האמיתיות הם נדהמים; הם חשבו שחברת האשראי עושה להם טובה, עד שהם קולטים שהם משלמים ריבית שיכולה להגיע ל־15% ויותר. אז הם כבר ממש זעים באי־נוחות בכיסא".

זינגר סבור שאין למוצר זה זכות קיום: "אם אתה לא פילנתרופ של חברות כרטיסי האשראי, עדיף למצוא פתרון מימון זמני אחר, זול בהרבה".

למרות עבודת הפיקוח, התחום רחוק מלהיות מוסדר

בעבר, התחום היה פרוץ בהרבה, וחברות כרטיסי האשראי הפעילו שיווק אגרסיבי יחסית. באפריל האחרון, בעקבות ביקורת שערך בנושא, הנחה הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל את חברות כרטיסי האשראי והבנקים להבהיר ללקוחות כבר בתחילת התהליך שמדובר באשראי נושא ריבית, לפרט מראש את שיעור הריבית השנתית, ואסר עליהם להשתמש בכינויי שיווק כמו "כלי שליטה", "אמצעי בקרה", "תשלום קבוע" וכדומה.

בנוסף, הפיקוח על הבנקים גם אסר על מבצעי "מלכודת דבש", שבהם מוצעת ריבית נמוכה לתקופה קצרה שמתייקרת לאחר מכן.

עם זאת, התחום עוד רחוק מלהיות מוסדר: בחודש פברואר השנה הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת כאל, בטענה כי הגדילה את מסגרות האשראי בכרטיסי אשראי מתגלגל, וזאת ללא בקשה, יידוע או הסכמה מצד הלקוחות, באופן שגורם לצרוך אשראי נוסף ולשלם עליו ריבית גבוהה מהנדרש, בהיקף המוערך ב־161 מיליון שקל. כאל אמורה היתה להגיש תגובתה לבית המשפט ביום שלישי האחרון.

"יש מי שנקלעו למצב כלכלי קשה ונאלצו להשתמש בזה כפתרון זמני, אך רוב האנשים פשוט לא מודעים לעלות האמיתית של האשראי המתגלגל. יש כאלה שנהנים מה'נוחות' של תשלום מינימלי נמוך מבלי להבין לאן זה מוביל", אומרת שרון לוין, מנהלת מערך הסברה בארגון פעמונים. "בפועל, הם לווים כסף ביוקר, נהנים מאשליה של 'יש לי כסף', וזאת בזמן שהשימוש באשראי מתגלגל משפיע לרעה על דירוג האשראי, ועלול להקשות בעתיד לקבל משכנתא או הלוואה במחירים טובים".

מה חייבים לדעת ולעשות לפני שמתפתים ללוות?

ארבעה דברים שכדאי ללווים לעשות ולהבין לפני שמתפתים לקחת הלוואת אשראי מתגלגל:

1. אם יש לכם צורך באשראי, עדיף לבחון קודם הלוואה רגילה, שבה לווים סכום חד־פעמי.

2. ההשוואה צריכה להיעשות לא רק מול האלטרנטיבה של הלוואה רגילה או מסגרת העו"ש, אלא גם בין החברות שמציעות את האשראי. נכון לאוגוסט האחרון, כאל גבתה את הריבית הממוצעת הגבוהה ביותר על אשראי מתגלגל (16.43%), בעוד בנק לאומי גבה את הריבית הממוצעת הנמוכה ביותר (13.14%).

3. להיות אקטיבי: בשונה מהלוואה רגילה, שבה התשלום נגבה אוטומטית בכל חודש, באשראי מתגלגל יש לשלם באופן אקטיבי את החוב. כדאי אחת לחודש לבדוק את גובה היתרה, להקטינה ככל שניתן, ולהגדיל ככל שאפשר את סכום החיוב הקבוע כדי למנוע התגלגלות של אשראי נוסף.

4. כשהצורך בגמישות באשראי של משק הבית מסתיים, כדאי לשלם את יתרת החוב ולבטל את השירות.

כלכליסט
  • תודה
Reactions: rhehsuhya1 //
9 תגובות
קטע אלגורי ראשון שלי, אשמח ממש לביקורת מכם, היא חשובה לי.


בסייעתא דשמיא

האדמה באמת היתה חרוכה. מראות ההרס זרעו ידם בכל כיוון. הוא ידע שהיא תהיה חרבה, אך לא שיער עד כמה. מעולם לא ראה מראה שבור כל כך, חסר צורה. זהות. מעולם לא ראה, זוהי הפעם הראשונה בחייו.

הרס.

עידו התכופף אל הקרקע. אצבעותיו נדו בתפיפות קלה על תפוז שעוד נותר לו מראה מבעד לקליפתו המאובקת. הוא קילף אותו בצידו האחדולאחר מכן בירך ואכל. מיץ כתום השפריץ על פניו והוא העיף את התפוז באחת, אל עבר החלקה הסמוכה שכעת היתה חלל ריק. לא היה טעם לתפוז שעוד נותר שלם, כשמטע שלם נוחל חורבן שכזה. ועצים שהיו כבירים לא מזמן, שרועים בחוסר חיות על הרגבים היבשים.

השריפה שפרצה בכפר היתה נוראה. היא התלקחה במהירות חסרת תקדים. היו שריפות פה ושם מאז בואו לכפר, אך כמוה מעולם ולא ראה.
הגינה עליה עמל כל כך, האדמה שמהווה לו את עיקר חייו, איננה.
כעת נזכר כיצד יצאו כל התושבים מבתיהם, הזעיקו את כוחות הכיבוי, אך לאלו ארך זמן רב לבוא. וכשסופסוף נזכרו להופיע, כמעט ולא נותר מה להציל. הקרקעות כולן עלו באש.

עידו היה שבור עד העומק. רק היום, שבוע לאחר השריפה, היה מסוגל לצאת ולבדוק מה אירע בחלקתו. אולי היה מוטב גם לא לעשות זאת היום. ואולי בכלל לא.

"עידו" קול נשמע מאחוריו. הוא לא רצה לבדוק מי קורא לו כעת. המשיך לנבור ידיו מטה מטה בשורשים שנגדעו. כאילו ואינו שומע.
"עידו" הקול לא הרפה. וכעת הוא זיהה למי הוא שייך. נתן דפק לו על השכם, בידו התנועע סל קש גדול, וכשהניחו לצידו על האדמה, הוא נחרך בה, קול חריכת הקש המתייבש צרם לעידו. סופסוף הוא סובב את הראש.
"מה זה?" הוא שאל.
"סל, אינך רואה?" נתן הרגיש שלא אופיינית לעידו השאלה הזו. לא אופיינית לו ההתנהגות, תמיד ידע להתעניין בשלום הסובבים אותו, הם מכירים כבר שנים. השותפות בחלקאות היטיבה לידידותם. מעולם לא עבר עליהם יום בעבודת השדה מבלי דרישה בשלום כל אחד.
עכשיו עידו שכח. עכשיו הוא לא שאל מה שלומו, איך עובר עליו היום. משהו מוזר קורה לו.
הוא ניחש שזה קשור לאדמה.

"סל, אה?" עידו התכווץ. "סל הבאת. וכי מה תעשה עימו?"
"סל, אכן. באתי לאסוף את התבואה" נתן פרש את ידיו כמצביע על המרחב האדמתי הענק. "בא נראה מה נותר".
"אתה רציני?" פניו של עידו האדימו. "את מה בדיוק נאסוף? את הזרדים המפוחמים? את קליפות התפוזים והקלמנטינות ה… אהממ בעלות הצבע האפרפר הזה?" הוא תפס בידו קליפה אחת, והישיר אותה למול עיניו של נתן.
"קח את אלה, אחרי זה ספר לי סיפורים על סלים" הוא התרומם בתנועת ניעור קלה, והתחיל ללכת.

נתן הביט אחר דמותו המתרחקת. צילו התעמעם באובך האוויר החנוק, ופסיעותיו היו כבדות. הוא הרים את סל הקש והחל לצעוד גם הוא, אל עבר החלקה הסמוכה, חלקתו שלו.

האדמה שם לא נראתה טוב בהרבה. גם שם השחירו כמו לילה הרגבים. גם שם נוטו העצים הצידה, כאילו ועייף כוחם מלהיאבק.
הוא המשיך לשוטט אנה ואנה. תוך שהוא מגרד מדי פעם גושים אדמתיים שנדבקו לסוליית מגפיו. יותר משריחם על עצמו, ריחם על עידו, חברו האהוב. גם הוא נשבר, כן. אבל עידו לקח זאת קשה ממנו, אולי כי הוא חדש יותר בתחום…
"במה אוכל לנחמו?" הרהר, כשעיניו משוטטות מלוא האופק מעלה מטה. "במה אוכל…" התקדם עוד מעט, ובחן שוב את האדמה, היא לא הראתה סימני השתקמות.
פתע הבחין בגומה קטנה שבלטה מעם האדמה, היא היתה סמוכה לגדר ההפרדה המחלקת בין שדהו לשדה של עידו. בתחילה נראתה לו כמו אבן שהתעטפה בעפר, אך במבט שני ראה שאין לה צורה של אבן והיא עגולה מדי בכדי להיקרא כזו.
הוא התקרב אליה בפסיעות נחושות, ניסה לפלס לו דרך מבין הפחם, שברי ענפים ופיסות אפר שעוד דבקו במגפיו. הרוח נשאה עמה ריח של שריפה ישנה, כזו שכבר אינה דולקת, אך בוערת באוויר השקט. ללא רואי.
נתן כרע את ברכו, הרים את גוש העפר התמוה, וניסה לגרד את הגרגרים.
טיפין טיפין של כתום מצולק נגלו לפניו. ניעור קל סילק את השאריות האחרונות, והעיגול הקטן הבהב אליו בכתום מעט בהיר, מעט… מוכר.
הוא הפך אותו בידו בזהירות, חריצים קישטו את גביו מכל כיוון. נתן סובב אותו לצד שני חזרה, ואז הוא זיהה עד הסוף.
"תפוז…" הוא מלמל. "מה עושה כאן תפוז?" התבלבל. "והרי גם אם לא היו נשרפים המטעים, המטע שלי מטע תפוחים הוא, ואיך הגיע לכאן התפוז?" שאל עצמו בקול, הביט אנה ואנה כמנסה להבין את פשר התעלומה. "תפוז. מאין הוא בא?".
לפתע צדה את עיניו הגדר. ואז הבין, השדה של עידו! מטע תפוזים הוא. התפוז הגיע לכאן מעבר לגדר…
נתן חש את הגוף שלו רועד. הוא לא רצה להשלות את עצמו לחינם, חשב שכדאי לבדוק את טיבו הפנימי. משהתחיל במלאכת הקילוף שם לב לכך שצידו השמאלי של התפוז כבר חסר קליפה. הוא שלח ידו פנימה ושלף פלח שנמעך מעט. הטעם היה לו מתוק, ומיץ כתמתם השפריץ על פניו המיוזעות.
"אחח. תפוז טוב ועסיסי שכזה לא בא אל פי כבר הרבה זמן" נתן ליקק את שפתו העליונה, והוציא פלח נוסף. בזוויתו הוא הבחין בחלקיק זעום צהבהב, הוא משה אותו, מישש בכפותיו, ואז הבין, זהו גרעין. גרעין של תפוז בודד.

"האח, כעת נוכל לשתול את הגרעין, לזרוע מחדש מטע תפוזים בשביל עידו" נתן צהל, הוציא מטלית לחה מכיס חולצתו ועטף בה את התפוז בעדינות. לאחר מכן יצא בריצה חפוזה לספר על האוצר היקר למיועד לו. עידו.​
***​
הוא ישב שם, על אחד הספסלים בצד הדרך השוממה. רגליו מתנדנדות בקצב קבוע, ועצב עמוק בעיניו.
נתן התקרב אליו, הביט בפניו הנכאות. התיישב בקצה הספסל ושתק. עידו לא שת ליבו אליו.

"היי עידו" נתן פתח ברגע אחד של אומץ. "ראה מה הבאתי לך" הוא הגיש בפניו את התפוז העטוף, הסיר את המטלית והחזיר לכיסו.
"תפוז. תפוז רקוב ושרוף הבאת לי" עידו לא התרגש. "ומהו החיוך שעל פניך, אינך רואה מה בידך? תפוז מפויח ונגוס. מה נעשה עימו?"
"עידו יקירי" נתן הניח ידו על כתף חברו. "ראה מה מצאתי בתוכו, זרע. זרע תפוז. ממנו נוכל לזרוע מטע חדש, גדול. כמו שהיה לך, ואף יפה ומרשים ממנו" הוא פרס את כפו והניח באמצעה את הגרעין.
"נוכל, בעזרת השם. להצמיח לך שדה חדש" עידו הרים את ראשו, במעט. התבונן, ושתק.

"אתה זרעת ייאוש, ומתוך זה זורע אני תקווה" נתן נשק לו. "לכן מחייך אני. כי נוכל" .

-------------

"פעם אחרת היו עולין לירושלים הגיעו לצופים וקרעו בגדיהם. הגיעו להר הבית וראו שועל אחד יוצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הם בוכים ור' עקיבא משחק. אמרו לו עקיבא לעולם אתה מתמה עלינו אנו בוכים ואתה משחק? אמר להם אתם למה אתם בוכים? אמרו לו ולא נבכה? מקום שכתוב בו: (במדבר א) והזר הקרב יומת, והרי שועל יוצא מתוכו?! ועליו נתקיים הפסוק: על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו. אמר להם: אף אני לכך אני משחק. הרי הוא אומר: (ישעיה ח) - ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו. וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני, אלא מה אמר אוריה: (ירמיה כו) כה אמר ה' צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה. ומה אמר זכריה (זכריה ח): עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובת ירושלים ואיש משענתו בידו מרב ימים. וכתיב בתריה: (שם) ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבתיה. אמר הקדוש ברוך הוא: הרי לי שני עדים אלו, ואם קיימים דברי אוריה יהיו קיימין דברי זכריה. ואם יבטלו דברי אוריה יבטלו דברי זכריה. ושמחתי שנתקיימו דברי אוריה. ולבסוף דברי זכריה עתידין להתקיים, ובלשון הזה אמרו לו: עקיבא נחמתנו, תתנחם ברגלי מבשר".
(איכה רבה ה יח).

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה