מידע שימושי למי יש אחריות על עולם הטיפול?

  • הוסף לסימניות
  • #41
קשה לי קצת עם תגובות קיצוניות.
זה לא חותים

מצד שני, טוב שיש את האשכולות האלו
כדי לידע את הציבור על האחריות הגדולה שיש פה.

כי פעמים רבות מאחורי מקרה פשוט יש בור ללא תחתית
וזה דיני נפשות לעבוד עם נפש.
אני לא רגילה להגיב ככה.
אבל הסיטואציה שתארת מכעיסה אותי יותר מאשר המקרה על הכללי שמטפל שלא עבר הכשרה פורמלית.
יש מלא מורות ורמים שמבינים משהו בחינוך.
טיפול הוא לא חינוך, ולא דומה לחינוך גם לא לייעוץ.
לכן לדעתי דווקא מי שמגיע מעמדה של מחנך/ יועץ, קריטי יותר שידע מהו טיפול בצורה יסודית מאוד מאוד.
לא, הטיפול זה לא "פרקטיקות בשטח" אם כי גם זה חשוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
מה שגורם לשוק הטיפולי הפראטי לפרוח זה המחירים הלא שפויים
טיפול רגשי הוא מוצר צריכה בסיסי
והאדם הסביר פשוט לא יכול לעמוד בזה
למי מאתנו יש (עוד ) 2000 ש"ח בחודש X זמן בלתי נודע?
וכבר שמעתי על יועץ זוגי שלוקח 600 ש"ח לטיפול
(נכון שהכל מתייקר, וגם המטפלים צרכים להתפרנס בכבוד ומגיע להם... )
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
מה שגורם לשוק הטיפולי הפראטי לפרוח זה המחירים הלא שפויים
טיפול רגשי הוא מוצר צריכה בסיסי
והאדם הסביר פשוט לא יכול לעמוד בזה
למי מאתנו יש (עוד ) 2000 ש"ח בחודש X זמן בלתי נודע?
וכבר שמעתי על יועץ זוגי שלוקח 600 ש"ח לטיפול
(נכון שהכל מתייקר, וגם המטפלים צרכים להתפרנס בכבוד ומגיע להם... )
הבעיה שהמטפלים ה "פיראטים" לא מתבלבלים וגובים ג"כ בלי עין הרע..
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
@השדכן
כל מילה שלך קולעת, וכואבת. ולצערי, נכונה.



זו בעיה אמיתית.
מסכימה עם כל מילה, רק שבינתיים הציבור החרדי יורה לעצמו ברגליים כשא' הולך למטפלים ולא ממבררים הסמכה ומקום לימודים. והכי גרוע שמנסים לאפשר ולקדם מטפלים במערכות חינוך ושירות ציבור לאחר לימודים בסמינר ללא כל פיקוח או סינון
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
אבל המסלול האקדמי, על כל חסרונותיו, מספק דבר אחד קריטי: רשת ביטחון שנבנתה במשך מאות שנים של מחקר וניסיון. הוא מספק עוגנים כמו קוד אתי, חובת הדרכה, ומחויבות לשיטות בדוקות. המטרה הראשונה במעלה של הדרך הארוכה הזו היא לא להבטיח הצלחה, אלא קודם כל, ומעל לכל, להבטיח שלא ייגרם נזק
אני לא מבין על איזה רשת ביטחון אתה מדבר-קוד אתי-לא דובים ולא יער גם אם הפסיכולוגים עובדים סוציאלים וכו' היו תחת פיקוח של איזה מוסד כמו בית חולים לא חסר מקרים בבית חולים של רשלנות קרובה לפשיעה ומה שמישהו אמר פה שמנתח לא היית לוקח כל אחד נכון באמת אנשים שפויים עושים ניתוח אצל מי שהם מבררים קודם שאז אפילו אם הסטאזר יהיה בניתוח גם המומחה יהיה שם וק"ו בן בנו של קל וחומר שהם מקבלים בקליניקה הפרטית שלהם ששם הם יכולים לעשות מה שהם רוצים וד"ל ואם אתה רוצה לדעת קצת יותר מה קורה בקליניקות תעשה קצת יותר בירור וגם אם מעצמם לא עשו איזה נזק מיוחד ,איזה ביקורת יש עליהם הם יכולים לקבל מישהו עשר שנים וכשלאחר עשר שנים הבעיה שלו לא נפתרה הם יגידו לו שהוא צריך עוד עשר שנים בשביל פיתרון בעייתו
אז אני לא אומר שלא צריך ללמוד את המקצוע אבל מכאן ועד להגיד שיש שם רשת ביטחון
למשל בפסיכולוגיה הקלאסית יש מסלול דינמי שמי שמבין בזה קצת יודע שהשיטה הזאת אומרת שבעצם הפסיכולוג יכול לעשות מה שנראה לו לפי דעתו לעשות
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
למשל בפסיכולוגיה הקלאסית יש מסלול דינמי שמי שמבין בזה קצת יודע שהשיטה הזאת אומרת שבעצם הפסיכולוג יכול לעשות מה שנראה לו לפי דעתו לעשות
לא מדויק בכלל.
ומלבד זאת, מה הפיתרון לזה חוסר ידע?
כדי שהמטפל יכריז בביטחון מה הדרך לטיפול בלי שהוא למד יותר מחצי שנה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
תודה על תגובתך המושקעת ועל הנקודות החשובות שהעלית. אני מעריך את השיתוף ואת הרצון לדייק את הדיון, במיוחד לאור הרקע האישי שציינת.
אני מבקש לחדד את הנקודה המרכזית, שלדעתי מעט התפספסה בתגובתך. הדיון אינו עוסק בשאלה "האם יש מטפלים אקדמאים גרועים?" או "האם יש בוגרי קורסים מוכשרים?". התשובה לשתי השאלות היא "כן" וזה כלל אינו רלוונטי.
הדיון עוסק בשאלה אחת בלבד: מהי רשת הביטחון המינימלית שהציבור זכאי לה כשהוא מפקיד את נפשו בידי אדם אחר?
כשמטופל ניגש לפסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי קליני, הוא יודע שיש מאחורי המטפל מערכת שלמה: קוד אתי מחייב, חובת הדרכה (סופרוויז'ן), ועדה שניתן להתלונן בפניה, ומסלול הכשרה ארוך ומפוקח שהמטרה הראשונה שלו היא למנוע נזק (Primum non nocere - ביטוי בלטינית שפירושו: "ראשית, אל תזיק"!). האם המערכת הזו מושלמת? ודאי שלא. האם יש בה כישלונות? לצערנו כן. אבל היא קיימת. היא מהווה "תו תקן" בסיסי של אחריות.
לטעון ש"יש גם אקדמאים שגורמים נזק" זה כמו לטעון שאין צורך ברישיון נהיגה כי גם נהגים עם רישיון עושים תאונות. הרישיון אינו מבטיח נהיגה מושלמת, אך הוא מבטיח שהנהג מכיר את חוקי התנועה ועבר מבחן בסיסי. הדיון כאן הוא על עצם קיומו של הרישיון, לא על איכות הנהגים.
טענותיך על "אסטרטגיית פרסום" ו"מודלי למידה" אינן צדדיות, הן לב הבעיה. כשהכשרה מקצועית נארזת ונמכרת כמוצר צריכה, עם הבטחות ל"הצלחה מהירה" ו"שיטה ייחודית", זהו תמרור אזהרה בוהק. זהו סימפטום למערכת ששמה את השיווק לפני האחריות, ואת המיתוג לפני המהות.
לבסוף, האמירה "כל מטפל לגופו" היא נכונה, אך גם מסוכנת. היא נכונה ברמה האישית, אך היא מתעלמת מהאחריות המערכתית. כחברה, איננו יכולים להרשות לעצמנו ששדה הפרוץ של בריאות הנפש יתנהל על בסיס "סמוך עליי". איננו עושים זאת ברפואה, במשפטים או בהנדסה, ואין שום סיבה שנעשה זאת בתחום הרגיש והמסוכן ביותר – נפש האדם.
הדיון אינו נגד אדם זה או אחר, אלא בעד הציבור. הוא זעקה למען קביעת סטנדרט מינימלי, ברור ואחראי, שיגן על הפונים לעזרה ויבטיח שרצון טוב לא יהפוך, חלילה, למתכון לאסון.
זוהי גם ההזדמנות והקריאה לאנשי המקצוע החרדים להתאגד (ויש להם הרבה כוח), לדרוש וליצור מסלולי הכשרה אקדמיים מותאמים ומוגנים לציבור הירא והחרד. מסלולים שיעמדו בסטנדרטים המקצועיים הגבוהים ביותר בעולם, הכוללים את כל עוגני הביטחון והאחריות הנדרשים. זאת, כדי שמקצוע הטיפול ישמור על יוקרתו וכובד משקלו ולא יהפוך למקצוע טכני בלבד.
ובגלל שאנו יודעים כי פיקוח "נפש" דוחה הכל - השורה התחתונה חייבת להיות ברורה וחד-משמעית: יש לאסור בחוק על כל אדם שלא עבר מסלול הכשרה מלא, מקיף ומפוקח, להציג את עצמו כ"מטפל", או להשתמש בכל תואר אחר המרמז על עיסוק בבריאות הנפש. הפרה של איסור זה חייבת לגרור סנקציה משמעותית. רק כך נוכל להבטיח שהאחריות כלפי שלום הציבור תהיה מעל לכל שיקול שיווקי
תודה על התגובה הבהירה והאחראית, כלכך חשוב שהקול הזה ישמע מתוך הציבור עצמו ויהיה נהיר ומכבד
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
אני גם למדתי פסיכולוגיה זה בדיוק כך
אף אחד לא אמר שהפתרון חוסר ידע רק אם נתבונן מה זה בעצם פסיכולוגיה זה שיטה להבנת בעיות הנפש ופתרונן הרי כל מי שיש לו שכל בקדקדו ומי שמעורב בתחום יודע שכיון שהנפש מורכבת מאד מאד!! גם אם מאד רוצים זה אף פעם לא יהיה דומה לרופא והרי אפילו אצל רופאים כל אחד מכיר רופאים שלמדו באלף מקומות והם מדברים שטויות ואם ככה איך תורת הפסיכולוגיה של פרויד ודומיו יכולים להיות בהגדרה של מקצוע שוה לרופא שרואה מישהו שכואב לו איזה איבר מסויים ואז לפי כללי הרפואה הוא צריך לבדוק האם זה קשור לחמישים נושאים הרי בנפש זה יכול להיות חמישים מיליון נושאים ובעיקר במקרים מסובכים וודאי שהפיתרון גם צריך להיות מורכב במלא מלא נושאים וכל אחד מכיר בסביבתו איזה אדם שכל העולם הולך אליו שפותר מקרים מסובכים מה ששום פסיכולוג לא הצליח לפתור
ולכן המסקנה היא שלגבי כל מה שקשור לנפש צריך לעשות בירורים מקיפים את מי לקחת בין פסיכולוג ובין מי שלא פי מיליון מרופאים ובעיקר במקרים מורכבים וגם אחרי זה לעקוב אחריו כל הזמן
לגבי פסיכיאטר זה אני כן מסכים שכיון שהוא רופא והאדם תלוי בו לחיים ולמות כפשוטו אין לשום מטפל רגשי וגם פסיכולוג(אם הוא לא עבר את ההכשרה המתאימה ) לעסוק בנתינת כדורים לנפש וכמובן שגם לגבי פסיכיאטר צריך לברר כי כיון שזה בנפש מבחינות מסוימות יכול להיות נזקים הרבה יותר אצלו מאשר אצל רופא
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #50
השאלה היא מה הפתרון, עם גדולי ישראל אומרים לא ללכת לאקדמיה, אז נפקיד את נפשנו אצל מי שלא שומע לגדולי ישראל?
לא מדובר כאן על רופא לגוף, מדובר על רופא ל-נ-פ-ש!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
השאלה היא מה הפתרון, עם גדולי ישראל אומרים לא ללכת לאקדמיה, אז נפקיד את נפשנו אצל מי שלא שומע לגדולי ישראל?
לא מדובר כאן על רופא לגוף, מדובר על רופא ל-נ-פ-ש!!
החיים מלאים קונפליקטים.
לא לכל דילמה יש תשובה שלימדו אותנו מראש.
ואני שמעתי במפורש מאישתו של אחד הרבנים הידועים בב"ב, שהיא מפנה גם למטפלות לא חרדיות.
והעיקר טיפול מקצועי ומתאים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
דיון מעניין וחשוב מאוד. תודה לכל מי שטורחים להאיר את עיני הציבור.
רוצה להוסיף כמה נקודות / הערות. בעיקר על ההכללה.
גילוי נאות, אשתי מטפלת, בוגרת קורס לא אקדמי.

1.
מדברים על נזק ממטפלים שעברו הכשרה לא מספקת (נושא קריטי), ומתעלמים ממקרים רבים של נזק ממטפלים שעברו מסלול אקדמי שלם. (מי שבעולם הטיפול מכיר ויודע).
אלא מה? תמיד יש תקלות או אנשים פחות מצליחים..
אבל פתאום כשזה יגיע למטפלים לא אקדמיים - אז ברור שזה בגלל חוסר ההכשרה ולא בגלל שום דבר אחר.. ואם יש 3 מכונים שאחד מהם מעולה והאחרים בינוניים - אז נכלול את כולם יחד..

בקיצור, המשוואה של אקדמיה=אין נזקים, מכונים=יש נזקים, זו הכללה. אפשר לפתוח אשכולות הפוכים על אנשים שניזוקו מאקדמאים וניצלו על ידי מטפלים לא-אקדמאים טובים. מי שבתחום מכיר בלי סוף.
(למרות שככלל, ללא ספק במחוזות האקדמיה יהיו פחות אחוזי נזקים).

2.
חלק גדול מהדיון הוא נסיבתי ולא לגופו של ענין. תגללו קצת אחורה, חצי מהטענות לא עוסקות ב"תכלס" אלא באלמנטים ספציפיים (אסטרטגיית פרסום, מודלי למידה, התנייה בקבלת טיפול), שאינם ליבת הלימודים וההכשרה.

הנושא האמיתי והיחיד הוא - אחוזי הצלחה וכישלון של המטפלים.

זה קל ונעים להסיט את הדיון לניתוח אסטרטגיות פרסום של מכון (שאינן מושלמות),
או אלמנטים לא מקובלים במודל הלמידה (שייתכן שהם בעייתיים ואפילו מאוד),
ולהנפיק תזות מפוארות ארוכות ומשכנעות,
אבל זו הסטת הדיון מהשאלה המרכזית. בעצם, להפוך גפרור למדורה.

3.
כוללים כאן את כל המכונים הלא אקדמיים בחדא מחתא, אבל ללא ספק יש פערים משמעותיים בין מסלולי ההכשרה.
זו סתם הכללה.
רוצים לדון על מקום ספציפי? תכתבו עליו כותרת ותדונו, אדרבה. אבל זה כבר לא "אקדמי/לא" אלא מקום X.

4.
בסוף, ובעצם הנקודה המרכזית שממש חסרה כאן, היא -
אמירה לא-מכלילה של "כל מטפל לגופו".
אני מכיר מקרוב הרבה מטפלים לא אקדמאיים, שמצליחים בקליניקה מאוד (קבלות בלי סוף). וגם אקדמאים שמקשקשים בשכל וכאלו שאיפשרו התדרדרות שנבלמה וטופלה אצל מטפלים לא-אקדמאים.
אמת שככלל השוק הלא אקדמי מוסדר יותר, אבל בסוף, בתכלס, כל מטפל לגופו.

[אז מי שיטען שדיבור על מכון ספציפי זה לשוה"ר, האם ההכללה החד-משמעית על כל המסלולים ה"לא אקדמאיים" וכל בוגריהם יחד, זה לא הלשוה"ר הכי גדול? ("פצצה מתקתקת", "בוגר אינו יוצא איש מקצוע אלא מאמין" וכו'..)
ואם לתועלת מותר ואף מצוה, אז תגידו לשם יחוד ותפתחו דיון על מקומות ספציפיים.]

5.
חלק גדול מהחיצים הופנה כלפי מכון מסוים, שאני מניח שרובנו מכירים גם בלי להזכיר את שמו. ובכן מהיכרות קרובה וארוכה עם המכון, הרבה טענות מבוססות על:
1. השערות.
2. ניתוחים לא מדוייקים, מחוסר הבנת הנקרא ועד תזות לא-קשורות למציאות.
אין לי זמן או כוח לפתוח דיון בכל אחת מהנקודות, אז רק אומר ככלל. פשוט תבדקו בעצמכם מכלי ראשון את כל הטענות שהועלו.


בנימה אישית,
חשוב לי לציין, אני מכיר את המעלות שבלימוד מסורתי ומוסדר, וגם לא בא לטעון שאין חסרונות במכונים (כל אחד לגופו וכו'), אבל חשוב לדייק ולתת את המשקל הנכון.
רוח השלילה והידענות העצמית בדיון פה, היתה מביאה אותי למסקנות מוטעות אם לא הייתי מכיר כמה שנים את תחום הטיפול הלא-אקדמי.
מצפה ממי שכותב על נושאים כאלה רגישים, וניכר שמתוך כוונות טובות, להיות יותר מדויק ואחראי.
ישר כל על הענות לכתוב תגובה מסודרת בנושא,
א תודה על הגילוי הנאות,
ב אי אפשר להשוות מערכת מקצועית עולמית החוקרת את הנושאים הנלמדים מכל הכיונים בעלות כוללת של מיליארדי מיליארדים את כל הדברים
לבין מערכת חביבה של אדם בוגר אקמיה נניח, שמרצה מדעתו האישית. חכמה ככל שתיהיה. לא יכולה בכלל להוות תחליף לעניין ,
מה עוד שבמכון מסוים אותו אני מכיר. מפתח יו"ר המכון הערצה אליו כאל מבחר המין האנושי. דבר שמפריע מאוד לגדצמית המטפים כמו שכל אחד מבין, [אגב בעיני אותו יו"ר אינו יותר מטפל מוצלח וביזנעס מאן שיודע איך עושים עסקים אך זה לא העניין אני יאמר אותו דבר על מי שילך ללמוד אצל הרב יחיאל יעקובסון שליט"א אותו אני מעריץ עד כלות


אתן אף אני גילוי נאות מסביבי י/ש הרבה תלמידים של אותו מכון
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
אני לא רגילה להגיב ככה.
אבל הסיטואציה שתארת מכעיסה אותי יותר מאשר המקרה על הכללי שמטפל שלא עבר הכשרה פורמלית.

טיפול הוא לא חינוך, ולא דומה לחינוך גם לא לייעוץ.
לכן לדעתי דווקא מי שמגיע מעמדה של מחנך/ יועץ, קריטי יותר שידע מהו טיפול בצורה יסודית מאוד מאוד.
לא, הטיפול זה לא "פרקטיקות בשטח" אם כי גם זה חשוב.
זה נכון
בשטח לא מכירים את מה שאת כותבת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
השאלה היא מה הפתרון, עם גדולי ישראל אומרים לא ללכת לאקדמיה, אז נפקיד את נפשנו אצל מי שלא שומע לגדולי ישראל?
לא מדובר כאן על רופא לגוף, מדובר על רופא ל-נ-פ-ש!!
אולי יש מי שקיבל הוראות אחרות ממורה דרכו?
אני גם למדתי פסיכולוגיה זה בדיוק כך
נשמע שלמדת תואר ראשון שאינו יישומי. אני צודקת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
אז נגיד שזה ספק, אז מה? ספק פיקוח נפש לחומרא.
ספק אם הוא שאל או לא,
ואם שאל וגם אם נוקט שזו לא שאלה מבחינתו- ספק אם הושפע לרעה
וספק ספיקא בחזקה אם משפיע לרעה על הטיפול..
הלוואי שעל חומרי הקריאה שמכניסים הביתה בלי צורך מהותי היו מדקדקים ברמה כזו בירא"ש של הסופר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
מעבר לזה,
היית נותן ללב שלך, להתנתח אצל רופא ש"נולד עם זה?"
ברור שהדיון הוא על מי שלמד.

מכירה מקרוב נהג ללא רשיון שנוהג מעולה...
רוצה להצטרף איתו לנסיעה לצפון??
כאדם פרטי, אין לי שום בעיה לנסוע עם מישהו שאין לו רישיון, אם הוא כבר שנים נוהג על הכביש (כמובן נהג זהיר רק שלא עשה רישיון).
אם אני סומך על מטפל מסוים, כי נחשפתי למטופלים שלו, והם המליצו לי עליו, אז לא ישנה לי רישיון.

תודה על תגובתך המושקעת ועל הנקודות החשובות שהעלית. אני מעריך את השיתוף ואת הרצון לדייק את הדיון, במיוחד לאור הרקע האישי שציינת.
אני מבקש לחדד את הנקודה המרכזית, שלדעתי מעט התפספסה בתגובתך. הדיון אינו עוסק בשאלה "האם יש מטפלים אקדמאים גרועים?" או "האם יש בוגרי קורסים מוכשרים?". התשובה לשתי השאלות היא "כן" וזה כלל אינו רלוונטי.
הדיון עוסק בשאלה אחת בלבד: מהי רשת הביטחון המינימלית שהציבור זכאי לה כשהוא מפקיד את נפשו בידי אדם אחר?
כשמטופל ניגש לפסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי קליני, הוא יודע שיש מאחורי המטפל מערכת שלמה: קוד אתי מחייב, חובת הדרכה (סופרוויז'ן), ועדה שניתן להתלונן בפניה, ומסלול הכשרה ארוך ומפוקח שהמטרה הראשונה שלו היא למנוע נזק (Primum non nocere - ביטוי בלטינית שפירושו: "ראשית, אל תזיק"!). האם המערכת הזו מושלמת? ודאי שלא. האם יש בה כישלונות? לצערנו כן. אבל היא קיימת. היא מהווה "תו תקן" בסיסי של אחריות.
לטעון ש"יש גם אקדמאים שגורמים נזק" זה כמו לטעון שאין צורך ברישיון נהיגה כי גם נהגים עם רישיון עושים תאונות. הרישיון אינו מבטיח נהיגה מושלמת, אך הוא מבטיח שהנהג מכיר את חוקי התנועה ועבר מבחן בסיסי. הדיון כאן הוא על עצם קיומו של הרישיון, לא על איכות הנהגים.
טענותיך על "אסטרטגיית פרסום" ו"מודלי למידה" אינן צדדיות, הן לב הבעיה. כשהכשרה מקצועית נארזת ונמכרת כמוצר צריכה, עם הבטחות ל"הצלחה מהירה" ו"שיטה ייחודית", זהו תמרור אזהרה בוהק. זהו סימפטום למערכת ששמה את השיווק לפני האחריות, ואת המיתוג לפני המהות.
לבסוף, האמירה "כל מטפל לגופו" היא נכונה, אך גם מסוכנת. היא נכונה ברמה האישית, אך היא מתעלמת מהאחריות המערכתית. כחברה, איננו יכולים להרשות לעצמנו ששדה הפרוץ של בריאות הנפש יתנהל על בסיס "סמוך עליי". איננו עושים זאת ברפואה, במשפטים או בהנדסה, ואין שום סיבה שנעשה זאת בתחום הרגיש והמסוכן ביותר – נפש האדם.
הדיון אינו נגד אדם זה או אחר, אלא בעד הציבור. הוא זעקה למען קביעת סטנדרט מינימלי, ברור ואחראי, שיגן על הפונים לעזרה ויבטיח שרצון טוב לא יהפוך, חלילה, למתכון לאסון.
זוהי גם ההזדמנות והקריאה לאנשי המקצוע החרדים להתאגד (ויש להם הרבה כוח), לדרוש וליצור מסלולי הכשרה אקדמיים מותאמים ומוגנים לציבור הירא והחרד. מסלולים שיעמדו בסטנדרטים המקצועיים הגבוהים ביותר בעולם, הכוללים את כל עוגני הביטחון והאחריות הנדרשים. זאת, כדי שמקצוע הטיפול ישמור על יוקרתו וכובד משקלו ולא יהפוך למקצוע טכני בלבד.
ובגלל שאנו יודעים כי פיקוח "נפש" דוחה הכל - השורה התחתונה חייבת להיות ברורה וחד-משמעית: יש לאסור בחוק על כל אדם שלא עבר מסלול הכשרה מלא, מקיף ומפוקח, להציג את עצמו כ"מטפל", או להשתמש בכל תואר אחר המרמז על עיסוק בבריאות הנפש. הפרה של איסור זה חייבת לגרור סנקציה משמעותית. רק כך נוכל להבטיח שהאחריות כלפי שלום הציבור תהיה מעל לכל שיקול שיווקי או מסחרי.

נכון.
באמת חושב שהאינטרס כחברה, שהנושא הזה יהיה מוסדר.
אבל כל עוד הנושא לא מוסדר - אני כאדם פרטי, מחפש תוצאות בתכלס, ואם יש מטפל שמוכר בציבור ואני מקבל עליו אינספור המלצות, אני בהחלט אשלח אליו. ומדבריך נראה שברמה הפרטית לפחות, גם אתה מסכים לזה.
כל מי שנחשף כמוני וגם חושב כמוני - יעשה כך, ומי שלא לא, ובגלל שבסוף הציבוריות מורכבת מיחידים כמוני וכמוך - התוצאות בשטח יקבעו את גורל המטפלים והמכונים, כי בעולם חופשי השטח של היום יוצר את התודעה הציבורית של מחר.


[במאמר המוסגר,
אני אישית נוטה לחשוב, שכיום הציבור שלנו (החרדי יעני) מתקרב להיות מספיק בוגר וביקורתי, כדי שנוכל לפתח מרחב מקביל לאקדמיה, כמובן עם נקודות השקה לצורך עדכונים. ושיהיה מספיק מקצועי,
מערכת החינוך קריטית לא פחות ממערכת הטיפול.
כמו מערכת החינוך שלנו שהיא מרחב מקביל ודי נפרד מהמרחב הכללי, כך גם כאן. למערכת החינוך שלנו לקח ועדיין לוקח זמן להיבנות ויש לה עוד כברת דרך להסדיר את עצמה, אבל היא בכיוון הנכון. בתחום הטיפול אנחנו עדיין בקילומטרז נמוך, אבל הציבור שלנו בכיוון הנכון.
זה לא סותר מה שכתבתי מקודם שציבורית ההסדרה היא דבר טוב. אני מדבר בהתאם למצב הנתון.]


לבין מערכת חביבה של אדם בוגר אקמיה נניח, שמרצה מדעתו האישית. חכמה ככל שתיהיה. לא יכולה בכלל להוות תחליף לעניין
לא חושב שיש מכון אחד שמתחיל מ-0. כולם מבוססים על האקדמיה. וגם מתעדכנים ברצף.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #60
תגובה חלקית שלי:
הנושא הזה הוא לא שחור ולבן, ומאד תלוי למה הולכים לטיפול.
ככל והבעיה היא בעית חרדה קטנה וכד' אז תהליך טיפולי קטן יכול לסייע
ויש אנשים שגם למידה של מודל אפר"ת , תרגיע אותם בחיים...
ואת זה יכול לבצע מי שלמד אותו כפרוטוקול מסודר גם אצל שיויתי וכד'

אצל הרבה האנשים שמגיעים לטיפול , זה מתבטא בצורך לההקשבה והכלה, עם כמה עצות לחיים, וזה רץ כשזה מגיע בגרסה מסודרת ומאורגנת. ולכן יש בתחום הצלחות רבות

בנוסף,
הצלחה בטיפול היא דבר סוביקטיבי, אין לזה באמת הגדרה ברורה
ומאד תלוי מי האיש ומה הוא רצה
בנוסף, אנשים לא מפרטים יותר מידי על מה הם הלכו לטיפול , ולכן קשה לשמוע על הצלחות או תלונות

בנוסף, לטעמי
הלמידה של הקורסים המקוצרים לטיפול היא זלזול באינטלגנציה של הציבור
מטפל אמיתי שלמד בצורה אמיתית , לומד המון כלים ושיטות, ומשקיע בזה המון כסף
הקטע הזה של לימוד טיפול בצורה של קורס אינסטנט וכד' היא יכולה להועיל לאנשים
אבל אני חושב שלאנשים מגיע יותר, ומגיע להם אנשים יותר מקצוענים.

מטפל שלומד במקום מקצועי יודע שכל כלי שהוא לומד לוקח המון זמן , ולא כמו שבקורסים הללו לומדים ב3 שנים את כל התהליכים יחד,

ההצלחה הפיננסית של המטפלים הפיראטיים היא גדולה
בשוק הזה המחיר הזול מתחיל ב250 שח לפגישה של 40 דק' ומטפס ליותר
ואנשים חושבים שהמטפל הפיראט הוא שווה כמו הוותיק רק הוא יותר זול
ולכן הם עושים הרבה כסף, וזה מקצוע שבאמת כדאי לעבוד בו.

מי שמכיר תהליכים טיפוליים טובים , יודע לזהות את ההבדל בתועלת בין השניים
וזה הבדל יותר גדול מההבדל בין טינקו לדרימי...

אני לא אהבתי לשמוע שכאלה שלמדו את שיויתי
פתאום גם מטפלים בEMDR שזה טיפול לטראומות
והכל בצורה של אינסטנט ומהירה
והכל בלמידה קלילה ומהירה
מי שמכיר את השיטה הזו יודע שיש לזה תהליך רציני וזה לא רק כלי של "מרכז חוסן לטראומה".

בגדול הויכוח הזה אבוד, מי שלומד את זה שם לא יודה בכך שהוא חסר במקצועיות
ובמיוחד שהוא מרויח מזה הרבה הרבה כסף.

אני מציע לציבור כאן לנסות לברר גם על מטפלים מהציבור הדת"ל.
יש להם איזו צניעות וענווה על התפקיד שלהם
והרצינות שלהם לתהליך הלמידה הוא טוב ואמיתי.
צריך לבדוק את נושא ההשקפה ,
אבל אצל הרבה מהם יש מאד כבוד לזולת ואהבת ישראל , שאם במקומות אחרים זה יכול להיות אצלנו כחיסרון, במקרה הזה זה דווקא מעלה יתירה.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

התלבטתי אם להגיב באשכול אחר והחלטתי לפתוח חדש עם הסבר מהבסיס. כל תגובת-נגד תענה בברכה.
אחד הכשלים העיקריים בחיפוש אחר עבודה\ מקצוע, הוא השאלה "איזה עבודה יש בזה"
או- "אני כזו וכזו וכזו, במה כדאי לי לעבוד"
מגדילים לעשות מנחשי ענן\ קוראים בשוקו, בקפה ובקווי האף ומסבירים למאובחן\ת הנלהבים איזה יכולות מדהימות יש להם (מה לא עושים כדי שלקוח יהיה מרוצה ויגרור את חבריו לאותו בור)
ואז כשקמים מהספר ותולשים את הצ'ק ושואלים- במה אני יכולה לעבוד?
אין תשובה ברורה. וחוזרים לנקודת ההתחלה המתסכלת.

ההבדל בין פרופסיה להתקדמות מקצועית כללית
יש מקצועות שלומדים אותם, והם פרופסיה- ראית חשבון, עיצוב דיגיטלי, עריכת דין, תכנות, רפואה, טיפול- מאד ברור מה לומדים ואיזה עבודה מחפשים אחר כך. זה פלוס גדול שהכיוון ברור, זה מינוס ענק אם התחום לא מתאים ורוצים לעשות שינוי. כמעט כל מה שלמדו לא רלוונטי לתחום אחר. צורת ההכשרה הזו מקובלת מאד בחברות שמרניות, כי ככה היה פעם. לכל אחד היה מקצוע ביד- סנדלר, חנווני, רופא או עורך דין. כל הבדיחות על האמא היהודיה והפולניה? אז היום זה ככה בחברה החרדית ובחברה הערבית בארץ. רוצים מקצוע ברור שגם אנשים שמרנים מבינים מה יש ביד.
אבל זה רק מיעוט מהלימודים והעבודות בשוק העבודה המודרני.
רוב הלימודים הם יותר כלליים ומקנים יכולות.
* הם מתבססים על היכולות הבסיסיות של האדם (היוש יכולות אנליטיות יוצאות דופן+ חוש מיוחד לזכירת מספרי טלפון בע"פ+ גמישות בקפיצות לגובה),
* מתקפים אותן עם ידע נוסף ותעודה ממוסמכת ומכניסים לתוך מסגרת ששוק העבודה מכיר בה ומתגמל-
* מכאן האדם מנהל את הקריירה שלו באפיקים שמענינים אותו.

אפשר לדמיין את זה כמו ההבדל בין ללמוד לנגן על כלי אחד מסוים (למשל פסנתר) לבין ללמוד מוזיקה באופן כללי – תווים, תיאוריה, סגנונות. הראשון נותן לך כלי ביד, השני נותן לך שפה שלמה שאיתה אפשר ליצור, ללמד, לנתח, או להמציא משהו חדש.

רוב התארים במדעי החברה והרוח (מי יותר ומי פחות) נותנים תוקף ליכולות. נותנים ידע רלוונטי שהשוק מכיר בו. לא לחינם משרות זוטרות דורשות תואר ראשון כלשהו, משרות בכירות יותר בפיתוח פרויקטים דורשות תואר שני יתרון באחד מתוך התחומים-------. כי הם לא מחפשים דווקא תואר שני בתחום ספציפי. הם מחפשים מישהו שיש לו יכולות ניהוליות וניתוחיות בתחום רחב מסוים.
בעבודות מהסוג הזה יש משקל רב ליכולות האישיות, לנסיון התעסוקתי, ולידע שצברו. אפשר להגיע לתפקידים בשכר נאה מאד- אבל צריך לנהל את זה בחכמה. לעבוד בהתחלה בשכר נמוך כי בתפקיד מסוים יש מקפצה לשלב הבא. יש הרבה ניידות בין התחומים- יכול לבוא מישהו שניהל פרויקט בתחום הבריאות ולהתקבל לעבודה בכירה בניהול בתחום החינוך או הרווחה. כי זה לא "איזה עבודה יש בזה" אלא- מה היכולות שנולדתי איתם ומה הנסיון והידע שצברתי בדרך מעל היכולות האלה.
התפתחות מקצועית כזו היא גמישה ויש בה ניידות בין תחומים.

ומכאן ההבדל בצורך בתואר אקדמי. בתחומי הפרופסיות אם את מתכנתת טובה או מנהלת חשבונות מעולה- והצלחת להתברג, אף אחד לא יבדוק אם יש לך תואר (לרוב, בהתחלה. לפעמים בהמשך החיים כן צריך). כנ"ל בעוד תחומים בהם מספיק ידע ותעודה.
אבל בתחומים שנושקים יותר לתחומי החברה, הדרך הכמעט יחידה להתקדם זה ע"י תואר. כי זה שילוב של יכולות+ אישור שיש לאדם ידע נרחב שיהיה רלוונטי למגוון רב של תפקידים. אין כמעט דרך לעקוף את זה.

לגבי "לעבוד במחקר"
זו אמירה חסרת תוכן ותועלת כי אין מי שיקבל הפניה "לעבוד במחקר" באבחון תעסוקתי.
למחקר מגיעים ב2 צורות.
1. אדם שמתמחה בתחום מסוים, אוהב ללמוד אותו באופן שווה או יותר למידת אהבתו לעיסוק, רוצה להעמיק בו, ועל הדרך גם להרוויח קצת כסף. העבודה היא או כעוזר מחקר במעבדה (פירוט למטה) או במכוני מחקר מסחריים. רוב העובדים במכוני המחקר הגדולים שמוכרים את שירותיהם לגופים הגדולים במדינה, הם תלמידי תואר ראשון - שני שמנהלים מחקרים מסחריים מול משרדי ממשלה וחברות גדולות. בראש המכונים ואלה שמקבלים שכר נאה, יושבים אנשים עם תקן אקדמי שמוכרים בסצנה האקדמית. כל גוף מחקר שרוצה שישכרו ממנו את השירותים (שאותם יבצעו בשכר נמוך הסטודנטים הנ"ל)- מחזיק כמה אנשי סגל כקישוט וכחותמת איכות. הם לא עובדים במחקר, הם אנשי אקדמיה שמקבלים שכר גם על מחקר. אין שום דרך להגיע לשכר ראוי במחקר בלי להיות אנשי אקדמיה שמושקעים בה עד צוואר, מפרסמים מאמרים בכתבי עת מוכרים ועוד.
העבודה של הזוטרים במכוני המחקר היא משעממת, לעיתים קרובות לא מקצועית (כי עושים המון מניפולציה על נתונים חסרים כדי להשיג משהו), ואם זה מכון שגם עושה סקרים זה בכלל עבודה כמעט משרדית. אין דבר יותר מסכן ממאסטרנט שמתחנן לפונקציות רלוונטיות לענות לו על שאלונים. כן, משלמים לו על זה, ועדיין זה עלוב. זה שווה לו או כי הוא כרגע בין עבודות או במהלך לימודים, או כי הוא מאמין שזה יקדם אותו בעולם האקדמי. זה אף פעם לא תהיה התחנה האחרונה ועיקר הקריירה שלו. (שוב, אלא אם הוא יקבל תקן אקדמי ומכון מחקר יקח אותו כחותמת מקצועית, או שהוא יפתח מכון בעצמו וינסה להשיג חוזים עצמאית, קשה כמעט עד בלתי אפשרי)

מחקר של עוזרי מחקר עם מלגות ומשכורת מתנהל בד"כ במעבדות אקדמיות, סביב אנשי סגל אקדמי. קודם כל לומדים תחום, ואז גם חוקרים אותו. יש תחומים שמאופיינים ביותר מחקר ויש פחות ואפשר לבחור בהתאמה לנטיות ואופי.

2. אנשי מקצוע בתחום הסטטיסטיקה, מערכות מידע וניתוח נתונים. זה דומה מאד לרואה חשבון או מתכנת. יש להם מומחיות בתוכנה\ מספרים הרלוונטיים והם עושים את העבודה השחורה של ניתוח האקסלים של המחקר (או הפלט של תוכנות מתקדמות אחרות) ומעבירים את התוצאות לחוקר שכותב תוצר של מידענות או אנליזה מחקרית, לפי מה שהזמינו ממנו. זו עבודה טכנית, מספרית מאד, שיושב על תואר בסטטיסטיקה או תואר "מדעי" אחר שלימד את האדם לעבוד עם מספרים.
אני רואה מדי פעם אנשים שיש להם טענות על תמחור של עצמאיים. המשלם רואה שהוא שילם 300 ש"ח לעבודה שלקח לעצמאי שעה, או סכומים גדולים יותר, וזה נראה לו מוזר. כי הוא עובד תמורת 55 לשעה, אז מה זה החוצפה לקחת 300 ש"ח לשעה?

אני ישתף מהמקרה שלי שאני מכיר בפרטים, ואפשר להקיש מזה למקרים רבים. העצמאיים פה יבינו מיד מה אני מדבר. המטרה שלי היא קצת להסביר לשכירים, למה הם צריכים לעבוד תמורת 55 לשעה, והעצמאי נראה שעושה הרבה יותר.
בנוסף אני מקווה שזה יעזור קצת למי שמקבל שירות מעצמאי ומרגיש מתוסכל מהסכום הלכאורה גבוה שהוא היה צריך לשלם עבור זמן או שירות.

אני עצמאי שעובד בתחום המוזיקה ומרוויח "1500 ש"ח בערב אחד" (והמחמירים מתחילים לעשות חישוב מה קורה אם אני עובד כל ערב...), אשתי מטפלת רגשית ש"יושבת על כורסא ומרוויחה 300 לשעה",


בוא נעשה חישוב קצר. (לכאורה)
כמה זמן זה לנגן בבר מצוה? בוא נגיד 3 שעות? לכאורה 500 לשעה זה אחלה כסף.
אבל...
אם מחשבים את הזמן שאני עובד סביב האירוע, מהרגע שאני מתחיל לארוז את הרכב, ועד שאני חוזר הביתה והולך לישון מדובר על כ6 שעות.
מה שאומר שהרווח הוא פחות מ300 לשעה.
תורידו דלק, ציוד, ידע, אימון, ואין אירוע כל יום.
מליונר אני לא.

אז נכון שבעל האירוע שילם 1500 שח על 10 דקות ריקודים בבר מצוה וקצת מוזיקת רקע (חלק מהזמן היה בכלל מוזיקה מוקלטת...)
אבל העבודה שלי מסביב היא יותר ממה שנראה למי שמסתכל מהצד.

אותו דבר אשתי.
300 לשעה בשביל לפטפט קצת... נשמע אחלה דבר (והמחמירים יעשו חשבון כמה זה אם עובדים יום שלם וכו')

אז בוא נחשוב שניה, אשתי למדה תואר שני, ויש לה 10 שנות נסיון. (אפשר לחשב לכאורה מאות או אלפי שעות לימוד. מהבגרויות ועד ההדרכות שהיא עדיין מקבלת) זה משהו שעושה הגיון לשלם עליו בפני עצמו.
בנוסף, אם היא קובעת טיפול, זה להתכונן (טכנית ונפשית) חצי שעה לפני לפחות, וחצי שעה אחרי להתאפס. בנוסף יש בדרך כלל לפחות 10 דקות של תיאום לפני הפגישה. לפעמים יש דיונים טלפוניים עם אנשים שקשורים לטיפול.
מה עם קליניקה וביטוח? מה אם משלמים על הדרכה?

הגענו לשעתיים ועשר דקות מינימום על פגישה. וזה בקלות יכול להגיע ל3 שעות. לא כולל הוצאות נלוות.
100 ש"ח לשעה זה לא כזה דבר מושלם.


אז לפני שממהרים לעשות את החישוב המהיר: "כמה עולה פיתה, כמה עולה כדור פלאפל, כמה עולה קצת מלפפון- למה זה עולה 15 ש"ח למנה?"

הייתי מציע להסתכל רחב יותר.

נ.ב. אני לא אומר שכל תמחור של כל עצמאי זה הוגן. רק מציע למסתכל מהצד לראות תמונה רחבה יותר (או לא לעשות את החישובים של השני)

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה