מידע שימושי למי יש אחריות על עולם הטיפול?

[mklj]

קשה לי קצת עם תגובות קיצוניות.
זה לא חותים

מצד שני, טוב שיש את האשכולות האלו
כדי לידע את הציבור על האחריות הגדולה שיש פה.

כי פעמים רבות מאחורי מקרה פשוט יש בור ללא תחתית
וזה דיני נפשות לעבוד עם נפש.

אני לא רגילה להגיב ככה.
אבל הסיטואציה שתארת מכעיסה אותי יותר מאשר המקרה על הכללי שמטפל שלא עבר הכשרה פורמלית.

יש מלא מורות ורמים שמבינים משהו בחינוך.

טיפול הוא לא חינוך, ולא דומה לחינוך גם לא לייעוץ.
לכן לדעתי דווקא מי שמגיע מעמדה של מחנך/ יועץ, קריטי יותר שידע מהו טיפול בצורה יסודית מאוד מאוד.
לא, הטיפול זה לא "פרקטיקות בשטח" אם כי גם זה חשוב.

 

[חיה ונושמת]

מה שגורם לשוק הטיפולי הפראטי לפרוח זה המחירים הלא שפויים
טיפול רגשי הוא מוצר צריכה בסיסי
והאדם הסביר פשוט לא יכול לעמוד בזה
למי מאתנו יש (עוד ) 2000 ש"ח בחודש X זמן בלתי נודע?
וכבר שמעתי על יועץ זוגי שלוקח 600 ש"ח לטיפול
(נכון שהכל מתייקר, וגם המטפלים צרכים להתפרנס בכבוד ומגיע להם... )

 

[mklj]

מה שגורם לשוק הטיפולי הפראטי לפרוח זה המחירים הלא שפויים
טיפול רגשי הוא מוצר צריכה בסיסי
והאדם הסביר פשוט לא יכול לעמוד בזה
למי מאתנו יש (עוד ) 2000 ש"ח בחודש X זמן בלתי נודע?
וכבר שמעתי על יועץ זוגי שלוקח 600 ש"ח לטיפול
(נכון שהכל מתייקר, וגם המטפלים צרכים להתפרנס בכבוד ומגיע להם... )

הבעיה שהמטפלים ה "פיראטים" לא מתבלבלים וגובים ג"כ בלי עין הרע..

 

[ברכי ג]

@השדכן
כל מילה שלך קולעת, וכואבת. ולצערי, נכונה.



זו בעיה אמיתית.

מסכימה עם כל מילה, רק שבינתיים הציבור החרדי יורה לעצמו ברגליים כשא' הולך למטפלים ולא ממבררים הסמכה ומקום לימודים. והכי גרוע שמנסים לאפשר ולקדם מטפלים במערכות חינוך ושירות ציבור לאחר לימודים בסמינר ללא כל פיקוח או סינון

 

[מתעניין בכל נושא]

אבל המסלול האקדמי, על כל חסרונותיו, מספק דבר אחד קריטי: רשת ביטחון שנבנתה במשך מאות שנים של מחקר וניסיון. הוא מספק עוגנים כמו קוד אתי, חובת הדרכה, ומחויבות לשיטות בדוקות. המטרה הראשונה במעלה של הדרך הארוכה הזו היא לא להבטיח הצלחה, אלא קודם כל, ומעל לכל, להבטיח שלא ייגרם נזק

אני לא מבין על איזה רשת ביטחון אתה מדבר-קוד אתי-לא דובים ולא יער גם אם הפסיכולוגים עובדים סוציאלים וכו' היו תחת פיקוח של איזה מוסד כמו בית חולים לא חסר מקרים בבית חולים של רשלנות קרובה לפשיעה ומה שמישהו אמר פה שמנתח לא היית לוקח כל אחד נכון באמת אנשים שפויים עושים ניתוח אצל מי שהם מבררים קודם שאז אפילו אם הסטאזר יהיה בניתוח גם המומחה יהיה שם וק"ו בן בנו של קל וחומר שהם מקבלים בקליניקה הפרטית שלהם ששם הם יכולים לעשות מה שהם רוצים וד"ל ואם אתה רוצה לדעת קצת יותר מה קורה בקליניקות תעשה קצת יותר בירור וגם אם מעצמם לא עשו איזה נזק מיוחד ,איזה ביקורת יש עליהם הם יכולים לקבל מישהו עשר שנים וכשלאחר עשר שנים הבעיה שלו לא נפתרה הם יגידו לו שהוא צריך עוד עשר שנים בשביל פיתרון בעייתו
אז אני לא אומר שלא צריך ללמוד את המקצוע אבל מכאן ועד להגיד שיש שם רשת ביטחון
למשל בפסיכולוגיה הקלאסית יש מסלול דינמי שמי שמבין בזה קצת יודע שהשיטה הזאת אומרת שבעצם הפסיכולוג יכול לעשות מה שנראה לו לפי דעתו לעשות

 

[mklj]

למשל בפסיכולוגיה הקלאסית יש מסלול דינמי שמי שמבין בזה קצת יודע שהשיטה הזאת אומרת שבעצם הפסיכולוג יכול לעשות מה שנראה לו לפי דעתו לעשות

לא מדויק בכלל.
ומלבד זאת, מה הפיתרון לזה חוסר ידע?
כדי שהמטפל יכריז בביטחון מה הדרך לטיפול בלי שהוא למד יותר מחצי שנה?

 

[ברכי ג]

תודה על תגובתך המושקעת ועל הנקודות החשובות שהעלית. אני מעריך את השיתוף ואת הרצון לדייק את הדיון, במיוחד לאור הרקע האישי שציינת.
אני מבקש לחדד את הנקודה המרכזית, שלדעתי מעט התפספסה בתגובתך. הדיון אינו עוסק בשאלה "האם יש מטפלים אקדמאים גרועים?" או "האם יש בוגרי קורסים מוכשרים?". התשובה לשתי השאלות היא "כן" וזה כלל אינו רלוונטי.
הדיון עוסק בשאלה אחת בלבד: מהי רשת הביטחון המינימלית שהציבור זכאי לה כשהוא מפקיד את נפשו בידי אדם אחר?
כשמטופל ניגש לפסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי קליני, הוא יודע שיש מאחורי המטפל מערכת שלמה: קוד אתי מחייב, חובת הדרכה (סופרוויז'ן), ועדה שניתן להתלונן בפניה, ומסלול הכשרה ארוך ומפוקח שהמטרה הראשונה שלו היא למנוע נזק (Primum non nocere - ביטוי בלטינית שפירושו: "ראשית, אל תזיק"!). האם המערכת הזו מושלמת? ודאי שלא. האם יש בה כישלונות? לצערנו כן. אבל היא קיימת. היא מהווה "תו תקן" בסיסי של אחריות.
לטעון ש"יש גם אקדמאים שגורמים נזק" זה כמו לטעון שאין צורך ברישיון נהיגה כי גם נהגים עם רישיון עושים תאונות. הרישיון אינו מבטיח נהיגה מושלמת, אך הוא מבטיח שהנהג מכיר את חוקי התנועה ועבר מבחן בסיסי. הדיון כאן הוא על עצם קיומו של הרישיון, לא על איכות הנהגים.
טענותיך על "אסטרטגיית פרסום" ו"מודלי למידה" אינן צדדיות, הן לב הבעיה. כשהכשרה מקצועית נארזת ונמכרת כמוצר צריכה, עם הבטחות ל"הצלחה מהירה" ו"שיטה ייחודית", זהו תמרור אזהרה בוהק. זהו סימפטום למערכת ששמה את השיווק לפני האחריות, ואת המיתוג לפני המהות.
לבסוף, האמירה "כל מטפל לגופו" היא נכונה, אך גם מסוכנת. היא נכונה ברמה האישית, אך היא מתעלמת מהאחריות המערכתית. כחברה, איננו יכולים להרשות לעצמנו ששדה הפרוץ של בריאות הנפש יתנהל על בסיס "סמוך עליי". איננו עושים זאת ברפואה, במשפטים או בהנדסה, ואין שום סיבה שנעשה זאת בתחום הרגיש והמסוכן ביותר – נפש האדם.
הדיון אינו נגד אדם זה או אחר, אלא בעד הציבור. הוא זעקה למען קביעת סטנדרט מינימלי, ברור ואחראי, שיגן על הפונים לעזרה ויבטיח שרצון טוב לא יהפוך, חלילה, למתכון לאסון.
זוהי גם ההזדמנות והקריאה לאנשי המקצוע החרדים להתאגד (ויש להם הרבה כוח), לדרוש וליצור מסלולי הכשרה אקדמיים מותאמים ומוגנים לציבור הירא והחרד. מסלולים שיעמדו בסטנדרטים המקצועיים הגבוהים ביותר בעולם, הכוללים את כל עוגני הביטחון והאחריות הנדרשים. זאת, כדי שמקצוע הטיפול ישמור על יוקרתו וכובד משקלו ולא יהפוך למקצוע טכני בלבד.
ובגלל שאנו יודעים כי פיקוח "נפש" דוחה הכל - השורה התחתונה חייבת להיות ברורה וחד-משמעית: יש לאסור בחוק על כל אדם שלא עבר מסלול הכשרה מלא, מקיף ומפוקח, להציג את עצמו כ"מטפל", או להשתמש בכל תואר אחר המרמז על עיסוק בבריאות הנפש. הפרה של איסור זה חייבת לגרור סנקציה משמעותית. רק כך נוכל להבטיח שהאחריות כלפי שלום הציבור תהיה מעל לכל שיקול שיווקי

תודה על התגובה הבהירה והאחראית, כלכך חשוב שהקול הזה ישמע מתוך הציבור עצמו ויהיה נהיר ומכבד

 

[מתעניין בכל נושא]

אני גם למדתי פסיכולוגיה זה בדיוק כך
אף אחד לא אמר שהפתרון חוסר ידע רק אם נתבונן מה זה בעצם פסיכולוגיה זה שיטה להבנת בעיות הנפש ופתרונן הרי כל מי שיש לו שכל בקדקדו ומי שמעורב בתחום יודע שכיון שהנפש מורכבת מאד מאד!! גם אם מאד רוצים זה אף פעם לא יהיה דומה לרופא והרי אפילו אצל רופאים כל אחד מכיר רופאים שלמדו באלף מקומות והם מדברים שטויות ואם ככה איך תורת הפסיכולוגיה של פרויד ודומיו יכולים להיות בהגדרה של מקצוע שוה לרופא שרואה מישהו שכואב לו איזה איבר מסויים ואז לפי כללי הרפואה הוא צריך לבדוק האם זה קשור לחמישים נושאים הרי בנפש זה יכול להיות חמישים מיליון נושאים ובעיקר במקרים מסובכים וודאי שהפיתרון גם צריך להיות מורכב במלא מלא נושאים וכל אחד מכיר בסביבתו איזה אדם שכל העולם הולך אליו שפותר מקרים מסובכים מה ששום פסיכולוג לא הצליח לפתור
ולכן המסקנה היא שלגבי כל מה שקשור לנפש צריך לעשות בירורים מקיפים את מי לקחת בין פסיכולוג ובין מי שלא פי מיליון מרופאים ובעיקר במקרים מורכבים וגם אחרי זה לעקוב אחריו כל הזמן
לגבי פסיכיאטר זה אני כן מסכים שכיון שהוא רופא והאדם תלוי בו לחיים ולמות כפשוטו אין לשום מטפל רגשי וגם פסיכולוג(אם הוא לא עבר את ההכשרה המתאימה ) לעסוק בנתינת כדורים לנפש וכמובן שגם לגבי פסיכיאטר צריך לברר כי כיון שזה בנפש מבחינות מסוימות יכול להיות נזקים הרבה יותר אצלו מאשר אצל רופא

 

[mklj]

אני גם למדתי פסיכולוגיה זה בדיוק כך

אם בחרת לכתוב את זה, אני אשמח לשמוע איפה, ומה היתה התעודה המדויקת.

 

[חצרון]

השאלה היא מה הפתרון, עם גדולי ישראל אומרים לא ללכת לאקדמיה, אז נפקיד את נפשנו אצל מי שלא שומע לגדולי ישראל?
לא מדובר כאן על רופא לגוף, מדובר על רופא ל-נ-פ-ש!!

 

[mklj]

השאלה היא מה הפתרון, עם גדולי ישראל אומרים לא ללכת לאקדמיה, אז נפקיד את נפשנו אצל מי שלא שומע לגדולי ישראל?
לא מדובר כאן על רופא לגוף, מדובר על רופא ל-נ-פ-ש!!

החיים מלאים קונפליקטים.
לא לכל דילמה יש תשובה שלימדו אותנו מראש.
ואני שמעתי במפורש מאישתו של אחד הרבנים הידועים בב"ב, שהיא מפנה גם למטפלות לא חרדיות.
והעיקר טיפול מקצועי ומתאים.

 

[משה מרדכה כהנמן]

דיון מעניין וחשוב מאוד. תודה לכל מי שטורחים להאיר את עיני הציבור.
רוצה להוסיף כמה נקודות / הערות. בעיקר על ההכללה.
גילוי נאות, אשתי מטפלת, בוגרת קורס לא אקדמי.

1.
מדברים על נזק ממטפלים שעברו הכשרה לא מספקת (נושא קריטי), ומתעלמים ממקרים רבים של נזק ממטפלים שעברו מסלול אקדמי שלם. (מי שבעולם הטיפול מכיר ויודע).
אלא מה? תמיד יש תקלות או אנשים פחות מצליחים..
אבל פתאום כשזה יגיע למטפלים לא אקדמיים - אז ברור שזה בגלל חוסר ההכשרה ולא בגלל שום דבר אחר.. ואם יש 3 מכונים שאחד מהם מעולה והאחרים בינוניים - אז נכלול את כולם יחד..

בקיצור, המשוואה של אקדמיה=אין נזקים, מכונים=יש נזקים, זו הכללה. אפשר לפתוח אשכולות הפוכים על אנשים שניזוקו מאקדמאים וניצלו על ידי מטפלים לא-אקדמאים טובים. מי שבתחום מכיר בלי סוף.
(למרות שככלל, ללא ספק במחוזות האקדמיה יהיו פחות אחוזי נזקים).

2.
חלק גדול מהדיון הוא נסיבתי ולא לגופו של ענין. תגללו קצת אחורה, חצי מהטענות לא עוסקות ב"תכלס" אלא באלמנטים ספציפיים (אסטרטגיית פרסום, מודלי למידה, התנייה בקבלת טיפול), שאינם ליבת הלימודים וההכשרה.

הנושא האמיתי והיחיד הוא - אחוזי הצלחה וכישלון של המטפלים.

זה קל ונעים להסיט את הדיון לניתוח אסטרטגיות פרסום של מכון (שאינן מושלמות),
או אלמנטים לא מקובלים במודל הלמידה (שייתכן שהם בעייתיים ואפילו מאוד),
ולהנפיק תזות מפוארות ארוכות ומשכנעות,
אבל זו הסטת הדיון מהשאלה המרכזית. בעצם, להפוך גפרור למדורה.

3.
כוללים כאן את כל המכונים הלא אקדמיים בחדא מחתא, אבל ללא ספק יש פערים משמעותיים בין מסלולי ההכשרה.
זו סתם הכללה.
רוצים לדון על מקום ספציפי? תכתבו עליו כותרת ותדונו, אדרבה. אבל זה כבר לא "אקדמי/לא" אלא מקום X.

4.
בסוף, ובעצם הנקודה המרכזית שממש חסרה כאן, היא -
אמירה לא-מכלילה של "כל מטפל לגופו".
אני מכיר מקרוב הרבה מטפלים לא אקדמאיים, שמצליחים בקליניקה מאוד (קבלות בלי סוף). וגם אקדמאים שמקשקשים בשכל וכאלו שאיפשרו התדרדרות שנבלמה וטופלה אצל מטפלים לא-אקדמאים.
אמת שככלל השוק הלא אקדמי מוסדר יותר, אבל בסוף, בתכלס, כל מטפל לגופו.

[אז מי שיטען שדיבור על מכון ספציפי זה לשוה"ר, האם ההכללה החד-משמעית על כל המסלולים ה"לא אקדמאיים" וכל בוגריהם יחד, זה לא הלשוה"ר הכי גדול? ("פצצה מתקתקת", "בוגר אינו יוצא איש מקצוע אלא מאמין" וכו'..)
ואם לתועלת מותר ואף מצוה, אז תגידו לשם יחוד ותפתחו דיון על מקומות ספציפיים.]

5.
חלק גדול מהחיצים הופנה כלפי מכון מסוים, שאני מניח שרובנו מכירים גם בלי להזכיר את שמו. ובכן מהיכרות קרובה וארוכה עם המכון, הרבה טענות מבוססות על:
1. השערות.
2. ניתוחים לא מדוייקים, מחוסר הבנת הנקרא ועד תזות לא-קשורות למציאות.
אין לי זמן או כוח לפתוח דיון בכל אחת מהנקודות, אז רק אומר ככלל. פשוט תבדקו בעצמכם מכלי ראשון את כל הטענות שהועלו.


בנימה אישית,
חשוב לי לציין, אני מכיר את המעלות שבלימוד מסורתי ומוסדר, וגם לא בא לטעון שאין חסרונות במכונים (כל אחד לגופו וכו'), אבל חשוב לדייק ולתת את המשקל הנכון.
רוח השלילה והידענות העצמית בדיון פה, היתה מביאה אותי למסקנות מוטעות אם לא הייתי מכיר כמה שנים את תחום הטיפול הלא-אקדמי.
מצפה ממי שכותב על נושאים כאלה רגישים, וניכר שמתוך כוונות טובות, להיות יותר מדויק ואחראי.

ישר כל על הענות לכתוב תגובה מסודרת בנושא,
א תודה על הגילוי הנאות,
ב אי אפשר להשוות מערכת מקצועית עולמית החוקרת את הנושאים הנלמדים מכל הכיונים בעלות כוללת של מיליארדי מיליארדים את כל הדברים
לבין מערכת חביבה של אדם בוגר אקמיה נניח, שמרצה מדעתו האישית. חכמה ככל שתיהיה. לא יכולה בכלל להוות תחליף לעניין ,
מה עוד שבמכון מסוים אותו אני מכיר. מפתח יו"ר המכון הערצה אליו כאל מבחר המין האנושי. דבר שמפריע מאוד לגדצמית המטפים כמו שכל אחד מבין, [אגב בעיני אותו יו"ר אינו יותר מטפל מוצלח וביזנעס מאן שיודע איך עושים עסקים אך זה לא העניין אני יאמר אותו דבר על מי שילך ללמוד אצל הרב יחיאל יעקובסון שליט"א אותו אני מעריץ עד כלות


אתן אף אני גילוי נאות מסביבי י/ש הרבה תלמידים של אותו מכון

 

[כוס קקאו]

אני לא רגילה להגיב ככה.
אבל הסיטואציה שתארת מכעיסה אותי יותר מאשר המקרה על הכללי שמטפל שלא עבר הכשרה פורמלית.

טיפול הוא לא חינוך, ולא דומה לחינוך גם לא לייעוץ.
לכן לדעתי דווקא מי שמגיע מעמדה של מחנך/ יועץ, קריטי יותר שידע מהו טיפול בצורה יסודית מאוד מאוד.
לא, הטיפול זה לא "פרקטיקות בשטח" אם כי גם זה חשוב.

זה נכון
בשטח לא מכירים את מה שאת כותבת.

 

[mklj]

זה נכון
בשטח לא מכירים את מה שאתה כותב.

את, אבל בסדר..

 

[ברוכה תהיי]

השאלה היא מה הפתרון, עם גדולי ישראל אומרים לא ללכת לאקדמיה, אז נפקיד את נפשנו אצל מי שלא שומע לגדולי ישראל?
לא מדובר כאן על רופא לגוף, מדובר על רופא ל-נ-פ-ש!!

אולי יש מי שקיבל הוראות אחרות ממורה דרכו?

אני גם למדתי פסיכולוגיה זה בדיוק כך

נשמע שלמדת תואר ראשון שאינו יישומי. אני צודקת?

 

[חצרון]

אולי יש מי שקיבל הוראות אחרות ממורה דרכו?

אז נגיד שזה ספק, אז מה? ספק פיקוח נפש לחומרא.

 

[mklj]

אז נגיד שזה ספק, אז מה? ספק פיקוח נפש לחומרא.

אז תלך לשאול את מורה דרכך.

 

[ברוכה תהיי]

אז נגיד שזה ספק, אז מה? ספק פיקוח נפש לחומרא.

ספק אם הוא שאל או לא,
ואם שאל וגם אם נוקט שזו לא שאלה מבחינתו- ספק אם הושפע לרעה
וספק ספיקא בחזקה אם משפיע לרעה על הטיפול..
הלוואי שעל חומרי הקריאה שמכניסים הביתה בלי צורך מהותי היו מדקדקים ברמה כזו בירא"ש של הסופר...

 

[David Hadas]

מעבר לזה,
היית נותן ללב שלך, להתנתח אצל רופא ש"נולד עם זה?"

ברור שהדיון הוא על מי שלמד.

מכירה מקרוב נהג ללא רשיון שנוהג מעולה...
רוצה להצטרף איתו לנסיעה לצפון??

כאדם פרטי, אין לי שום בעיה לנסוע עם מישהו שאין לו רישיון, אם הוא כבר שנים נוהג על הכביש (כמובן נהג זהיר רק שלא עשה רישיון).
אם אני סומך על מטפל מסוים, כי נחשפתי למטופלים שלו, והם המליצו לי עליו, אז לא ישנה לי רישיון.

תודה על תגובתך המושקעת ועל הנקודות החשובות שהעלית. אני מעריך את השיתוף ואת הרצון לדייק את הדיון, במיוחד לאור הרקע האישי שציינת.
אני מבקש לחדד את הנקודה המרכזית, שלדעתי מעט התפספסה בתגובתך. הדיון אינו עוסק בשאלה "האם יש מטפלים אקדמאים גרועים?" או "האם יש בוגרי קורסים מוכשרים?". התשובה לשתי השאלות היא "כן" וזה כלל אינו רלוונטי.
הדיון עוסק בשאלה אחת בלבד: מהי רשת הביטחון המינימלית שהציבור זכאי לה כשהוא מפקיד את נפשו בידי אדם אחר?
כשמטופל ניגש לפסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי קליני, הוא יודע שיש מאחורי המטפל מערכת שלמה: קוד אתי מחייב, חובת הדרכה (סופרוויז'ן), ועדה שניתן להתלונן בפניה, ומסלול הכשרה ארוך ומפוקח שהמטרה הראשונה שלו היא למנוע נזק (Primum non nocere - ביטוי בלטינית שפירושו: "ראשית, אל תזיק"!). האם המערכת הזו מושלמת? ודאי שלא. האם יש בה כישלונות? לצערנו כן. אבל היא קיימת. היא מהווה "תו תקן" בסיסי של אחריות.
לטעון ש"יש גם אקדמאים שגורמים נזק" זה כמו לטעון שאין צורך ברישיון נהיגה כי גם נהגים עם רישיון עושים תאונות. הרישיון אינו מבטיח נהיגה מושלמת, אך הוא מבטיח שהנהג מכיר את חוקי התנועה ועבר מבחן בסיסי. הדיון כאן הוא על עצם קיומו של הרישיון, לא על איכות הנהגים.
טענותיך על "אסטרטגיית פרסום" ו"מודלי למידה" אינן צדדיות, הן לב הבעיה. כשהכשרה מקצועית נארזת ונמכרת כמוצר צריכה, עם הבטחות ל"הצלחה מהירה" ו"שיטה ייחודית", זהו תמרור אזהרה בוהק. זהו סימפטום למערכת ששמה את השיווק לפני האחריות, ואת המיתוג לפני המהות.
לבסוף, האמירה "כל מטפל לגופו" היא נכונה, אך גם מסוכנת. היא נכונה ברמה האישית, אך היא מתעלמת מהאחריות המערכתית. כחברה, איננו יכולים להרשות לעצמנו ששדה הפרוץ של בריאות הנפש יתנהל על בסיס "סמוך עליי". איננו עושים זאת ברפואה, במשפטים או בהנדסה, ואין שום סיבה שנעשה זאת בתחום הרגיש והמסוכן ביותר – נפש האדם.
הדיון אינו נגד אדם זה או אחר, אלא בעד הציבור. הוא זעקה למען קביעת סטנדרט מינימלי, ברור ואחראי, שיגן על הפונים לעזרה ויבטיח שרצון טוב לא יהפוך, חלילה, למתכון לאסון.
זוהי גם ההזדמנות והקריאה לאנשי המקצוע החרדים להתאגד (ויש להם הרבה כוח), לדרוש וליצור מסלולי הכשרה אקדמיים מותאמים ומוגנים לציבור הירא והחרד. מסלולים שיעמדו בסטנדרטים המקצועיים הגבוהים ביותר בעולם, הכוללים את כל עוגני הביטחון והאחריות הנדרשים. זאת, כדי שמקצוע הטיפול ישמור על יוקרתו וכובד משקלו ולא יהפוך למקצוע טכני בלבד.
ובגלל שאנו יודעים כי פיקוח "נפש" דוחה הכל - השורה התחתונה חייבת להיות ברורה וחד-משמעית: יש לאסור בחוק על כל אדם שלא עבר מסלול הכשרה מלא, מקיף ומפוקח, להציג את עצמו כ"מטפל", או להשתמש בכל תואר אחר המרמז על עיסוק בבריאות הנפש. הפרה של איסור זה חייבת לגרור סנקציה משמעותית. רק כך נוכל להבטיח שהאחריות כלפי שלום הציבור תהיה מעל לכל שיקול שיווקי או מסחרי.

נכון.
באמת חושב שהאינטרס כחברה, שהנושא הזה יהיה מוסדר.
אבל כל עוד הנושא לא מוסדר - אני כאדם פרטי, מחפש תוצאות בתכלס, ואם יש מטפל שמוכר בציבור ואני מקבל עליו אינספור המלצות, אני בהחלט אשלח אליו. ומדבריך נראה שברמה הפרטית לפחות, גם אתה מסכים לזה.
כל מי שנחשף כמוני וגם חושב כמוני - יעשה כך, ומי שלא לא, ובגלל שבסוף הציבוריות מורכבת מיחידים כמוני וכמוך - התוצאות בשטח יקבעו את גורל המטפלים והמכונים, כי בעולם חופשי השטח של היום יוצר את התודעה הציבורית של מחר.


[במאמר המוסגר,
אני אישית נוטה לחשוב, שכיום הציבור שלנו (החרדי יעני) מתקרב להיות מספיק בוגר וביקורתי, כדי שנוכל לפתח מרחב מקביל לאקדמיה, כמובן עם נקודות השקה לצורך עדכונים. ושיהיה מספיק מקצועי,
מערכת החינוך קריטית לא פחות ממערכת הטיפול.
כמו מערכת החינוך שלנו שהיא מרחב מקביל ודי נפרד מהמרחב הכללי, כך גם כאן. למערכת החינוך שלנו לקח ועדיין לוקח זמן להיבנות ויש לה עוד כברת דרך להסדיר את עצמה, אבל היא בכיוון הנכון. בתחום הטיפול אנחנו עדיין בקילומטרז נמוך, אבל הציבור שלנו בכיוון הנכון.
זה לא סותר מה שכתבתי מקודם שציבורית ההסדרה היא דבר טוב. אני מדבר בהתאם למצב הנתון.]

לבין מערכת חביבה של אדם בוגר אקמיה נניח, שמרצה מדעתו האישית. חכמה ככל שתיהיה. לא יכולה בכלל להוות תחליף לעניין

לא חושב שיש מכון אחד שמתחיל מ-0. כולם מבוססים על האקדמיה. וגם מתעדכנים ברצף.

 

[ירחמיאל שני]

תגובה חלקית שלי:
הנושא הזה הוא לא שחור ולבן, ומאד תלוי למה הולכים לטיפול.
ככל והבעיה היא בעית חרדה קטנה וכד' אז תהליך טיפולי קטן יכול לסייע
ויש אנשים שגם למידה של מודל אפר"ת , תרגיע אותם בחיים...
ואת זה יכול לבצע מי שלמד אותו כפרוטוקול מסודר גם אצל שיויתי וכד'

אצל הרבה האנשים שמגיעים לטיפול , זה מתבטא בצורך לההקשבה והכלה, עם כמה עצות לחיים, וזה רץ כשזה מגיע בגרסה מסודרת ומאורגנת. ולכן יש בתחום הצלחות רבות

בנוסף,
הצלחה בטיפול היא דבר סוביקטיבי, אין לזה באמת הגדרה ברורה
ומאד תלוי מי האיש ומה הוא רצה
בנוסף, אנשים לא מפרטים יותר מידי על מה הם הלכו לטיפול , ולכן קשה לשמוע על הצלחות או תלונות

בנוסף, לטעמי
הלמידה של הקורסים המקוצרים לטיפול היא זלזול באינטלגנציה של הציבור
מטפל אמיתי שלמד בצורה אמיתית , לומד המון כלים ושיטות, ומשקיע בזה המון כסף
הקטע הזה של לימוד טיפול בצורה של קורס אינסטנט וכד' היא יכולה להועיל לאנשים
אבל אני חושב שלאנשים מגיע יותר, ומגיע להם אנשים יותר מקצוענים.

מטפל שלומד במקום מקצועי יודע שכל כלי שהוא לומד לוקח המון זמן , ולא כמו שבקורסים הללו לומדים ב3 שנים את כל התהליכים יחד,

ההצלחה הפיננסית של המטפלים הפיראטיים היא גדולה
בשוק הזה המחיר הזול מתחיל ב250 שח לפגישה של 40 דק' ומטפס ליותר
ואנשים חושבים שהמטפל הפיראט הוא שווה כמו הוותיק רק הוא יותר זול
ולכן הם עושים הרבה כסף, וזה מקצוע שבאמת כדאי לעבוד בו.

מי שמכיר תהליכים טיפוליים טובים , יודע לזהות את ההבדל בתועלת בין השניים
וזה הבדל יותר גדול מההבדל בין טינקו לדרימי...

אני לא אהבתי לשמוע שכאלה שלמדו את שיויתי
פתאום גם מטפלים בEMDR שזה טיפול לטראומות
והכל בצורה של אינסטנט ומהירה
והכל בלמידה קלילה ומהירה
מי שמכיר את השיטה הזו יודע שיש לזה תהליך רציני וזה לא רק כלי של "מרכז חוסן לטראומה".

בגדול הויכוח הזה אבוד, מי שלומד את זה שם לא יודה בכך שהוא חסר במקצועיות
ובמיוחד שהוא מרויח מזה הרבה הרבה כסף.

אני מציע לציבור כאן לנסות לברר גם על מטפלים מהציבור הדת"ל.
יש להם איזו צניעות וענווה על התפקיד שלהם
והרצינות שלהם לתהליך הלמידה הוא טוב ואמיתי.
צריך לבדוק את נושא ההשקפה ,
אבל אצל הרבה מהם יש מאד כבוד לזולת ואהבת ישראל , שאם במקומות אחרים זה יכול להיות אצלנו כחיסרון, במקרה הזה זה דווקא מעלה יתירה.