מצופה ממי שרמת ההיכרות שלהם עם עולם הטיפול הלא-אקדמי היא לא ברמה של מחקר עומק,
אלא התרשמות כללית + מקרים ספציפיים,
שילכו לבדוק לעומק לפני שהם יוצאים בהכללות ובמסקנות שונות.
מציע לפתוח אשכול שמסביר כמה חשוב לברר על כל מטפל לגופו, לפני שהולכים ופותחים בפניו את צפונות הלב, את הפגיעות, את הקשיים והבושות, את פצעי העבר והמחיקות הפנימית.
ההסטה של הנושא הזה לכיוון של אקדמיה כן / לא, בלי האיזון המתבקש של "כל מכון/מטפל לגופו", כמו כל הכללה, לפעמים תפעל את התוצאה הרצויה ולפעמים להיפך.
אכן ישנם מטפלים לא ראויים ומזיקים. ללא ספק, תופעה קיימת שצריכה לעבור מן העולם.
הפתרון המוצע כאן על ידי
@השדכן , הוא סטנדרט אקדמי. (תחסכו לי את הציטוט..)
ברמת היחיד, שצריך טיפול ותוהה למי עליו לגשת -
הדגש צריך להיות על מטפל שיודע את מלאכתו, בין אם למד באקדמיה או לא.
אני קצת תוהה אם אנחנו ביקום מקביל. אני מכיר הרבה מטפלים לא אקדמיים אלופים, באיבחון ובטיפול. כך שהטענות המכלילות בענין, חוטאות לאמת.
בקיצור, לבדוק את התוכן ולא את המעטפת החיצונית.
כחברה (או כמדינה), אומנם יש יתרון להטמעת סטנדרט אחיד ומפוקח, ובודאי כשיהיה כפוף לחוק.
@השדכן , אתה מצדד בהתאמה לסטנדרט האקדמי, אבל בינתיים יש מסלולים שהרימו את הכפפה ויצרו בעצמם סטנדרט גבוה מאוד: הן ברמת הלימודים והן במערך ההדרכה.
בהחלט, יש מקום לבדוק ולהשוות את הסטנדרט שלהם לסטנדרט האקדמאי, בכל הפרמטרים, אבל זה ידרוש בדיקה של כל מכון לגופו. וכל זמן שלא עשינו זאת כאן, אני מציע למי שזה רלוונטי לו, שפשוט יבדוק בעצמו.
שאלה נסיבתית, שייתכנו לה הרבה תשובות לא רלוונטיות.
המבחן הענייני הוא - ללכת לאותם מקומות ולבדוק את רמת הלימודים, הפרקטיקה, והתוצאות.
מבלי לגרוע מערכה של תעודה,
ההמלצות האישיות והמוניטין עדיפים על כל תעודה, מכל סוג שהוא.
וכל מי שבתחום יודע שזה העיקר (אגב גם למי שהחליט לחפש דווקא אקדמאי).
(ההדגשה שלי)
אכן, לעיתים קרובות מהסיבה שכתבת.
ובשאר הפעמים?
(ההדגשה שלי) ממש לא מדויק.
הדיון כאן היה על מטפל אקדמאי מול לא אקדמאי, לא על מטפל מול פסיכולוג.
מה שקריטי אצל מטפל הוא, שיכיר את גבולות היכולת שלו וידע מתי להעביר לדרג שמעליו.