מידע שימושי למי יש אחריות על עולם הטיפול?

[ד. פריד]

לא מובן המשפט, נזק שנגם למי, על טיפול שמי עשה למי?

נזק כבד נגרם למטופל מחמת שגגה של המטפל.
אם הוא היה יודע להעביר בזמן את המושכות לגורם יותר מקצועי יתכן שהמצב היה טוב בהרבה.
המטפל עצמו נזקק לטיפול פסיכולוגי עקב כך, בגלל תחושות האשם הקשות.

 

[-רות-]

נזק כבד נגרם למטופל מחמת שגגה של המטפל.
אם הוא היה יודע להעביר בזמן את המושכות לגורם יותר מקצועי יתכן שהמצב היה טוב בהרבה.
המטפל עצמו נזקק לטיפול פסיכולוגי עקב כך, בגלל תחושות האשם הקשות.

רגשות אשם זה טוב, לא?
לפחות זה אומר שהמטפל הבין שהוא בהחלט היה קשור לנזק ההוא...
גם משהו

 

[בר.]

נזק כבד נגרם למטופל מחמת שגגה של המטפל.
אם הוא היה יודע להעביר בזמן את המושכות לגורם יותר מקצועי יתכן שהמצב היה טוב בהרבה.
המטפל עצמו נזקק לטיפול פסיכולוגי עקב כך, בגלל תחושות האשם הקשות.

סיפור חריג
ובהחלט מזעזע

 

[ד. פריד]

רגשות אשם זה טוב, לא?
לפחות זה אומר שהמטפל הבין שהוא בהחלט היה קשור לנזק ההוא...
גם משהו

זה נזק שלא היה ניתן להתעלם ממנו, ורגשות האשם לא יועלו דבר למטופל ומשפחתו.
איני יודע אם מי שלימד אותו את שיטת הטיפול ונתן לו את הביטחון העצמי לטפל גם במקרה כזה יש רגשות אשם.

 

[השדכן]

בלת"ק בלת"ק
קראתי קצת את הכותרת וכל פעם שנכנסתי לפרוג ראיתי אותה ונמנעתי מלהגיב , ולמה בסוף אני מגיבה? כי הנושא כ"כ בוער בי!!!
הכרתי מניסיוני האישי אנשי / נשות מקצוע עם תעודות מפונפנות שעשו הרבה יותר נזק מאשר עזרו,
וב"ה זכיתי להכיר מטפלת מדהימה בלי תואר אבל עם הרבה טוהר ורצון כנה לעזור , לא תלויות לה תעודות על הקיר ולא ממוסגרות לה תודות, אבל היא מביאה הרבה מקצועיות, אפשר ללמוד שנים ופשוט להישאר בורה, כן היא למדה המון!!!
אבל נראה לי שהלמידה הכי חזקה שלה זה רצון להיטיב ולקדם את מי שיושב מולה,
שלא ישמע ממני חלילה שאני מזלזלת באנשים עם תעודות - להיפך לכו ותלמדו וכמה שיותר אבל לא זה המפתח !!!
כל הזמן יש הזהרות לא ללכת למטפלים ללא תעודה...
כן אני העזתי בסוף ללכת למשהי בלי תואר אבל בלמידה עמוקה של קורסים שנתיים חשובים ביותר שאני לא מאמינה שלומדים אותם במקומות אחרים
טוב , מקווה הצלחתי להסביר את עצמי, בדברת רק מהנסיון שלי ואסייג את דברי שאני כלל לא מדברת על מחלות נפש שלהן באמת זקוקים לעזרה רצינית (פסיכיאטר / פסיכולוג)

אין טיעון חזק יותר מעדות אישית, והדברים שלך, שיוצאים מהלב, נוגעים בנקודה עמוקה וחשובה.
אני לא מטיל ספק לרגע שזכית לפגוש אשת מקצוע נפלאה, שסייעה לך בזכות אישיותה, חוכמתה והרצון הכן שלה לעזור. אנשים כאלה הם אוצר.
אבל המשפט האחרון שכתבת הוא המפתח לכל הדיון.
את בעצמך עשית את האבחנה החשובה ביותר, כשכתבת: "אני כלל לא מדברת על מחלות נפש שלהן באמת זקוקים לעזרה רצינית (פסיכיאטר / פסיכולוג)".
ובזה, בעצם, אמרת הכל.
הזעקה שלנו היא בדיוק על זה: איך אדם במצוקה יכול לדעת את ההבדל? איך צעיר עם מה שנראה כמו "קושי רגשי" יכול לאבחן בעצמך שאין לו "מחלת נפש"?
תפקידו הראשון של איש מקצוע מוסמך – פסיכולוג או פסיכיאטר – הוא לבצע בדיוק את האבחנה הזו. הוא היחיד שהוכשר לזהות את הדגלים האדומים, להבדיל בין משבר חולף להפרעה קלינית, ולקבוע מה רמת הסיכון.
הרצון הטוב והטוהר שהזכרת הם תנאים הכרחיים למטפל טוב, אבל הם אינם מספיקים. ללא יכולת אבחון מקצועית, הם עלולים להוביל לטיפול שגוי במקרה הטוב, ולאסון במקרה הרע.
אז כן, זכית. אבל הדיון הוא לא על אלו שזוכים, אלא על יצירת מערכת שתגן על אלו שעלולים ליפול.

 

[David Hadas]

מצופה ממי שרמת ההיכרות שלהם עם עולם הטיפול הלא-אקדמי היא לא ברמה של מחקר עומק,
אלא התרשמות כללית + מקרים ספציפיים,
שילכו לבדוק לעומק לפני שהם יוצאים בהכללות ובמסקנות שונות.

מציע לפתוח אשכול שמסביר כמה חשוב לברר על כל מטפל לגופו, לפני שהולכים ופותחים בפניו את צפונות הלב, את הפגיעות, את הקשיים והבושות, את פצעי העבר והמחיקות הפנימית.
ההסטה של הנושא הזה לכיוון של אקדמיה כן / לא, בלי האיזון המתבקש של "כל מכון/מטפל לגופו", כמו כל הכללה, לפעמים תפעל את התוצאה הרצויה ולפעמים להיפך.

אכן ישנם מטפלים לא ראויים ומזיקים. ללא ספק, תופעה קיימת שצריכה לעבור מן העולם.
הפתרון המוצע כאן על ידי @השדכן , הוא סטנדרט אקדמי. (תחסכו לי את הציטוט..)

ברמת היחיד, שצריך טיפול ותוהה למי עליו לגשת -
הדגש צריך להיות על מטפל שיודע את מלאכתו, בין אם למד באקדמיה או לא.
אני קצת תוהה אם אנחנו ביקום מקביל. אני מכיר הרבה מטפלים לא אקדמיים אלופים, באיבחון ובטיפול. כך שהטענות המכלילות בענין, חוטאות לאמת.

בקיצור, לבדוק את התוכן ולא את המעטפת החיצונית.

כחברה (או כמדינה), אומנם יש יתרון להטמעת סטנדרט אחיד ומפוקח, ובודאי כשיהיה כפוף לחוק.
@השדכן , אתה מצדד בהתאמה לסטנדרט האקדמי, אבל בינתיים יש מסלולים שהרימו את הכפפה ויצרו בעצמם סטנדרט גבוה מאוד: הן ברמת הלימודים והן במערך ההדרכה.

בהחלט, יש מקום לבדוק ולהשוות את הסטנדרט שלהם לסטנדרט האקדמאי, בכל הפרמטרים, אבל זה ידרוש בדיקה של כל מכון לגופו. וכל זמן שלא עשינו זאת כאן, אני מציע למי שזה רלוונטי לו, שפשוט יבדוק בעצמו.

מדוע הם לא מקבלים הכרה רשמית?

שאלה נסיבתית, שייתכנו לה הרבה תשובות לא רלוונטיות.
המבחן הענייני הוא - ללכת לאותם מקומות ולבדוק את רמת הלימודים, הפרקטיקה, והתוצאות.

מדוע כחברה, אנו מרשים שתחום כה רגיש יתנהל על סמך המלצות אישיות ומוניטין בלבד, במקום על בסיס סטנדרט אחיד, שקוף ומפוקח

מבלי לגרוע מערכה של תעודה,
ההמלצות האישיות והמוניטין עדיפים על כל תעודה, מכל סוג שהוא.
וכל מי שבתחום יודע שזה העיקר (אגב גם למי שהחליט לחפש דווקא אקדמאי).

לעיתים קרובות מתוך ייאוש, חוסר ברירה, או חוסר מודעות לסיכון

(ההדגשה שלי)
אכן, לעיתים קרובות מהסיבה שכתבת.
ובשאר הפעמים?

הוא היחיד שהוכשר לזהות את הדגלים האדומים, להבדיל בין משבר חולף להפרעה קלינית, ולקבוע מה רמת הסיכון

(ההדגשה שלי) ממש לא מדויק.
הדיון כאן היה על מטפל אקדמאי מול לא אקדמאי, לא על מטפל מול פסיכולוג.
מה שקריטי אצל מטפל הוא, שיכיר את גבולות היכולת שלו וידע מתי להעביר לדרג שמעליו.

 

[מנחם 2]

מצופה ממי שרמת ההיכרות שלהם עם עולם הטיפול הלא-אקדמי היא לא ברמה של מחקר עומק,
אלא התרשמות כללית + מקרים ספציפיים,
שילכו לבדוק לעומק לפני שהם יוצאים בהכללות ובמסקנות שונות.
כדאי לפתוח אשכול שמסביר כמה חשוב לברר על כל מטפל לגופו, לפני שהולכים ופותחים בפניו את צפונות הלב, את הפגיעות, את הקשיים והבושות, את פצעי העבר והמחיקות הפנימית.
ההסטה של הנושא הזה לכיוון של אקדמיה כן / לא, בלי האיזון המתבקש של "כל מכון/מטפל לגופו", היא הכללה, שעלולה להביא אנשים לוותר על מטפלים מעולים לא אקדמיים.

אכן ישנם מטפלים לא ראויים ומזיקים. ללא ספק, תופעה קיימת שצריכה לעבור מן העולם.
הפתרון המוצע כאן על ידי @השדכן , הוא סטנדרט אקדמי.

ברמת היחיד, שצריך טיפול ותוהה למי עליו לגשת -
הדגש צריך להיות על מטפל שיודע את מלאכתו, בין אם למד באקדמיה או לא.
אני קצת תוהה אם אנחנו ביקום מקביל. אני מכיר הרבה מטפלים לא אקדמיים אלופים, באיבחון ובטיפול. כך שהטענות המכלילות בענין, חוטאות לאמת.

בקיצור, לבדוק את התוכן ולא את המעטפת החיצונית.

כחברה (או כמדינה), אומנם יש יתרון להטמעת סטנדרט אחיד ומפוקח, ובודאי כשיהיה כפוף לחוק.
@השדכן , אתה מצדד בהתאמה לסטנדרט האקדמי, אבל בינתיים יש מסלולים שהרימו את הכפפה ויצרו בעצמם סטנדרט גבוה מאוד: הן ברמת הלימודים והן במערך ההדרכה.

בהחלט, יש מקום לבדוק ולהשוות את הסטנדרט שלהם לסטנדרט האקדמאי, בכל הפרמטרים, אבל זה ידרוש בדיקה של כל מכון לגופו. וכל זמן שלא עשינו זאת כאן, אני מציע למי שזה רלוונטי לו, שפשוט יבדוק בעצמו.


שאלה נסיבתית, שייתכנו לה הרבה תשובות לא רלוונטיות.
המבחן הענייני הוא - ללכת לאותם מקומות ולבדוק את רמת הלימודים, הפרקטיקה, והתוצאות.


מבלי לגרוע מערכה של תעודה,
ההמלצות האישיות והמוניטין עדיפים על כל תעודה, מכל סוג שהוא.
וכל מי שבתחום יודע שזה העיקר (אגב למי שהחליט לחפש דווקא אקדמאי).


(ההדגשה שלי)
אכן, לעיתים קרובות מהסיבה שכתבת.
ובשאר הפעמים?


(ההדגשה שלי) ממש לא נכון.

תכלס' על מי אתה יכול לומר שמלמד ברמה הנדרשת אף שאינו אקדמי?
אשמח שתכתוב כאן או שתכתוב לי בפרטי

 

[שואל לעניין]

יש מסלולים שהרימו את הכפפה ויצרו בעצמם סטנדרט גבוה מאוד: הן ברמת הלימודים והן במערך ההדרכה.

גם אם נניח שיש כאלו מסלולים שתיאורטית לומדים ברמה אקדמית (ואין),
מי מבטיח שהם מקיימים? שמוודאים שכל ההדרכות בוצעו? שהמבחנים ברמה מספקת? שאין עיגולי פינות?
(מה שמגביר את החשש הוא המצג שווא שהם בונים בכוונת מכוון. כביכול הם מוכרים ע"י אוניברסיטה פלונית, והמייסדת בעצמה מרצה באוניברסיטאות וכדו')

 

[למדן וידען]

אני מכיר הרבה מטפלים לא אקדמיים אלופים, באיבחון ובטיפול.

תוכל לשתף מהם אמות המידה שעל פיהם אתה קובע שהם אלופים?

 

[למדן וידען]

למשל אני מכיר מטפל חרדי בשיטה חדשנית של ביו פידבק שאין לו שום תואר אקדמי והוא מקבל הרבה הפניות של מטופלים מפסיכולוגים ופסיכיאטרים שמנסיונם ראו שביכולתו לעזור ממש.

הקשת ממקרה שאתה מכיר על כל התחום.
רק להעמיד על דיוקם של דברים:
ביופידבק אינו מטפל רגשי או משהו דומה לזה, הוא טכנאי שצריך לדעת לתפעל מערכת ממוחשבת.

אין בכלל תואר אקדמאי לביופידבק.. ואגב, למיטב ידיעתי, בארץ, מטעמים שיווקיים לא ניתן להתקבל ללימודי ביופידבק ללא תואר אקדמאי.
אז משהו בסיפור לא מסתדר, בכל מקרה זה נושא אחר ולא ניתן להקיש לנושא האשכול כלום.

 

[David Hadas]

גם אם נניח שיש כאלו מסלולים שתיאורטית לומדים ברמה אקדמית (ואין),
מי מבטיח שהם מקיימים? שמוודאים שכל ההדרכות בוצעו? שהמבחנים ברמה מספקת? שאין עיגולי פינות?
(מה שמגביר את החשש הוא המצג שווא שהם בונים בכוונת מכוון. כביכול הם מוכרים ע"י אוניברסיטה פלונית, והמייסדת בעצמה מרצה באוניברסיטאות וכדו')

שאלה טובה
שבאמת מצריכה בדיקה.
אני לא מספיק מכיר כדי לענות, וגם לא מכיר את הסטנדרט האקדמאי כדי להשוות.

לא מכיר את רמת ההכשרה באקדמיה מקרוב.
וממילא לא יכול לערוך השוואה בין מקומות.
רוצה רק להציג צד שני, כי המציאות שאני מכיר, כמעט לא יוצגה בדיון.

 

[David Hadas]

תכלס' על מי אתה יכול לומר שמלמד ברמה הנדרשת אף שאינו אקדמי?
אשמח שתכתוב כאן או שתכתוב לי בפרטי

פרטי הקשר שלי מופיעים בכל הודעה

 

[David Hadas]

תוכל לשתף מהם אמות המידה שעל פיהם אתה קובע שהם אלופים?

אני מכיר

(רמת ואחוזי הצלחה, כולל לקוחות שהתייבשו או התדרדרו תחת מטפלים רשמיים)

 

[השדכן]

מצופה ממי שרמת ההיכרות שלהם עם עולם הטיפול הלא-אקדמי היא לא ברמה של מחקר עומק,
אלא התרשמות כללית + מקרים ספציפיים,
שילכו לבדוק לעומק לפני שהם יוצאים בהכללות ובמסקנות שונות.

מציע לפתוח אשכול שמסביר כמה חשוב לברר על כל מטפל לגופו, לפני שהולכים ופותחים בפניו את צפונות הלב, את הפגיעות, את הקשיים והבושות, את פצעי העבר והמחיקות הפנימית.
ההסטה של הנושא הזה לכיוון של אקדמיה כן / לא, בלי האיזון המתבקש של "כל מכון/מטפל לגופו", כמו כל הכללה, לפעמים תפעל את התוצאה הרצויה ולפעמים להיפך.

אכן ישנם מטפלים לא ראויים ומזיקים. ללא ספק, תופעה קיימת שצריכה לעבור מן העולם.
הפתרון המוצע כאן על ידי @השדכן , הוא סטנדרט אקדמי. (תחסכו לי את הציטוט..)

ברמת היחיד, שצריך טיפול ותוהה למי עליו לגשת -
הדגש צריך להיות על מטפל שיודע את מלאכתו, בין אם למד באקדמיה או לא.
אני קצת תוהה אם אנחנו ביקום מקביל. אני מכיר הרבה מטפלים לא אקדמיים אלופים, באיבחון ובטיפול. כך שהטענות המכלילות בענין, חוטאות לאמת.

בקיצור, לבדוק את התוכן ולא את המעטפת החיצונית.

כחברה (או כמדינה), אומנם יש יתרון להטמעת סטנדרט אחיד ומפוקח, ובודאי כשיהיה כפוף לחוק.
@השדכן , אתה מצדד בהתאמה לסטנדרט האקדמי, אבל בינתיים יש מסלולים שהרימו את הכפפה ויצרו בעצמם סטנדרט גבוה מאוד: הן ברמת הלימודים והן במערך ההדרכה.

בהחלט, יש מקום לבדוק ולהשוות את הסטנדרט שלהם לסטנדרט האקדמאי, בכל הפרמטרים, אבל זה ידרוש בדיקה של כל מכון לגופו. וכל זמן שלא עשינו זאת כאן, אני מציע למי שזה רלוונטי לו, שפשוט יבדוק בעצמו.


שאלה נסיבתית, שייתכנו לה הרבה תשובות לא רלוונטיות.
המבחן הענייני הוא - ללכת לאותם מקומות ולבדוק את רמת הלימודים, הפרקטיקה, והתוצאות.


מבלי לגרוע מערכה של תעודה,
ההמלצות האישיות והמוניטין עדיפים על כל תעודה, מכל סוג שהוא.
וכל מי שבתחום יודע שזה העיקר (אגב גם למי שהחליט לחפש דווקא אקדמאי).


(ההדגשה שלי)
אכן, לעיתים קרובות מהסיבה שכתבת.
ובשאר הפעמים?


(ההדגשה שלי) ממש לא מדויק.
הדיון כאן היה על מטפל אקדמאי מול לא אקדמאי, לא על מטפל מול פסיכולוג.
מה שקריטי אצל מטפל הוא, שיכיר את גבולות היכולת שלו וידע מתי להעביר לדרג שמעליו.

אתה מציג טיעון שנשמע הגיוני וצודק על פניו: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". תבדוק את האדם, לא את התעודה. זוהי קריאה לאינדיבידואליות ואחריות אישית.
אך הגישה הזו, עם כל הכוונות הטובות שמאחוריה, מתעלמת מהשאלה הבסיסית ביותר: איך?
לבקש מאדם במשבר נפשי – אדם שמתמודד עם דיכאון, חרדה או טראומה – "לבדוק לעומק" כל מטפל, להשוות "סטנדרטים" של מכונים שונים ולנתח "אחוזי הצלחה" על סמך שמועות, זה כמו לבקש מאדם שטובע לבדוק את ההסמכה של כל אחד מהמצילים על החוף לפני שהוא צועק לעזרה. הוא זקוק לדבר אחד: וודאות שהיד המושטת אליו היא יד מקצועית ואחראית. תעודה אקדמית ורישיון אינם "מעטפת חיצונית". הם בדיוק אותה וודאות ביחס להשתדלותו של האדם.
השאלה "מדוע המכונים המצוינים לכאורה אינם מקבלים הכרה רשמית?" אינה "נסיבתית" כפי שכתבת. היא שאלה מהותית. בעולם המקצועי, הכרה חיצונית אינה בונוס; היא המבחן האמיתי. הימנעות ממבחן זה מעלה דגל אדום ענק.
גם האמירה שמטפל צריך "להכיר את גבולותיו" נכונה, אך היא מניחה את המבוקש. היכולת להכיר את גבולותיך היא תוצר של הכשרה מעמיקה שחושפת אותך למגוון רחב של מצבים. אדם שלמד "שיטה" אחת בלבד, אינו יודע מה נמצא מחוץ לגבולותיה. הוא לא מזהה את מה שהוא לא יודע, ולכן אינו יכול באמת להכיר את גבולותיו.
לכן, המוניטין וההמלצות שאתה מדבר עליהם חשובים, אך הם חייבים להיות השכבה השנייה, זו שבאה אחרי שהונח יסוד בטוח של הכשרה מוכרת ופיקוח. להציב אותם במקום היסוד, זה לבנות בית על חול.

 

[זו מי שאני]

הלוואי שהמטפלים האקדמיים למיניהם בעלי הרישיון היו מצדיקים את האמון שנוטף כאן באשכול
מי שמכיר את העולם הזה יודע כמה סיפורים בעייתים יש בתוך האוכלוסייה הזאת של בעלי רישיונות טיפול
נכון שיש אתיקה וכללים
אבל...
הלוואי ובשטח האתיקה הזאת היתה נשמרת
וחוץ מזה כמה החבל הדק הזה בין אמפתיה לנתינת לגיטימציה לחציית גבולות לוותר על עצמך לאמונה שאתה לא מסוגל כי יש לך עבר כזה הורים כאלה הפרעה כזאת כמה פעמים החבל הזה נחצה??
מי שמכיר מקרוב יודע....
הרבה מאוד פעמים (אם לא בד”כ) המטופל לא יודע לזהות את הבעייתיות (כי הרי טיפול זה לא פיקניק בכל מצב...)
ואם הוא מזהה
או שהנזק כבר נעשה
ולגשת לוועדת אתיקה? קשה לי להאמין שיש הרב שיעשו את זה
גילוי נאות
כשאני אצטרך לשלוח מישהו לטיפול אחד הדברים שאני אבדוק זה האם המטפל עבר הכשרה מספקת ובעיניי זו הכשרה אקדמית
אלי אם כן האדם לא מגדיר את עצמו כמטפל
הוא יועץ או מאמן ומודע לכלים שיש לו ולגבולות

יצא לי ארוך

אבל חשוב לי להוסיף נתקלתי לא מעט באנשי מקצוע כמו עו”ס קליני שלא ממש ידעו איך לעזור במקרים לא כ”כ סבוכים
וגם במטפלים ובתוכם עו”ס שהביעו כל אחד דעה מנוגדת לאותו המקרה
אז בבקשה בבקשה הנפש חשובה ויקרה גם לאנשי האקדמיה אל תתנו את האמונה העוורת שלכם

 

[שפרה ר.]

הלוואי שהמטפלים האקדמיים למיניהם בעלי הרישיון היו מצדיקים את האמון שנוטף כאן באשכול
מי שמכיר את העולם הזה יודע כמה סיפורים בעייתים יש בתוך האוכלוסייה הזאת של בעלי רישיונות טיפול
נכון שיש אתיקה וכללים
אבל...
הלוואי ובשטח האתיקה הזאת היתה נשמרת
וחוץ מזה כמה החבל הדק הזה בין אמפתיה לנתינת לגיטימציה לחציית גבולות לוותר על עצמך לאמונה שאתה לא מסוגל כי יש לך עבר כזה הורים כאלה הפרעה כזאת כמה פעמים החבל הזה נחצה??
מי שמכיר מקרוב יודע....
הרבה מאוד פעמים (אם לא בד”כ) המטופל לא יודע לזהות את הבעייתיות (כי הרי טיפול זה לא פיקניק בכל מצב...)
ואם הוא מזהה
או שהנזק כבר נעשה
ולגשת לוועדת אתיקה? קשה לי להאמין שיש הרב שיעשו את זה
גילוי נאות
כשאני אצטרך לשלוח מישהו לטיפול אחד הדברים שאני אבדוק זה האם המטפל עבר הכשרה מספקת ובעיניי זו הכשרה אקדמית
אלי אם כן האדם לא מגדיר את עצמו כמטפל
הוא יועץ או מאמן ומודע לכלים שיש לו ולגבולות

יצא לי ארוך

אבל חשוב לי להוסיף נתקלתי לא מעט באנשי מקצוע כמו עו”ס קליני שלא ממש ידעו איך לעזור במקרים לא כ”כ סבוכים
וגם במטפלים ובתוכם עו”ס שהביעו כל אחד דעה מנוגדת לאותו המקרה
אז בבקשה בבקשה הנפש חשובה ויקרה גם לאנשי האקדמיה אל תתנו את האמונה העוורת שלכם

זה ברור, צודקת בכל מילה.
לא חושבת שיש מישהו אחד באשכול שיתנגד לכך שתואר הוא לא ערובה למטפל מוצלח, ושחובה לברר היטב על כל אחד בפני עצמו.
הלימודים האקדמאיים והרישיון שיכול להישלל הם מקדם בטיחות, אבל אח"כ כמובן שצריך לברר על המטפל הספציפי

 

[השדכן]

הלוואי שהמטפלים האקדמיים למיניהם בעלי הרישיון היו מצדיקים את האמון שנוטף כאן באשכול
מי שמכיר את העולם הזה יודע כמה סיפורים בעייתים יש בתוך האוכלוסייה הזאת של בעלי רישיונות טיפול
נכון שיש אתיקה וכללים
אבל...
הלוואי ובשטח האתיקה הזאת היתה נשמרת
וחוץ מזה כמה החבל הדק הזה בין אמפתיה לנתינת לגיטימציה לחציית גבולות לוותר על עצמך לאמונה שאתה לא מסוגל כי יש לך עבר כזה הורים כאלה הפרעה כזאת כמה פעמים החבל הזה נחצה??
מי שמכיר מקרוב יודע....
הרבה מאוד פעמים (אם לא בד”כ) המטופל לא יודע לזהות את הבעייתיות (כי הרי טיפול זה לא פיקניק בכל מצב...)
ואם הוא מזהה
או שהנזק כבר נעשה
ולגשת לוועדת אתיקה? קשה לי להאמין שיש הרב שיעשו את זה
גילוי נאות
כשאני אצטרך לשלוח מישהו לטיפול אחד הדברים שאני אבדוק זה האם המטפל עבר הכשרה מספקת ובעיניי זו הכשרה אקדמית
אלי אם כן האדם לא מגדיר את עצמו כמטפל
הוא יועץ או מאמן ומודע לכלים שיש לו ולגבולות

יצא לי ארוך

אבל חשוב לי להוסיף נתקלתי לא מעט באנשי מקצוע כמו עו”ס קליני שלא ממש ידעו איך לעזור במקרים לא כ”כ סבוכים
וגם במטפלים ובתוכם עו”ס שהביעו כל אחד דעה מנוגדת לאותו המקרה
אז בבקשה בבקשה הנפש חשובה ויקרה גם לאנשי האקדמיה אל תתנו את האמונה העוורת שלכם

אין סתירה והדברים אמת.
כן, ישנם בעלי רישיונות שאינם ראויים לו. כן, האתיקה לא תמיד נשמרת בשטח. וכן, החבל בין אמפתיה בריאה לבין מתן לגיטימציה לחולשה הוא דק ומסוכן, ויש אנשי מקצוע שחוצים אותו.
אבל כאן בדיוק טמונה התשובה. כל הכאב והביקורת הנוקבת שלך נובעים ממקום אחד: יש סטנדרט, ואתה מצפה בצדק שיעמדו בו.
אתה יכול לכעוס על מטפל אקדמי שסרח, בדיוק כי יש לו כללי אתיקה שהוא אמור לשמור עליהם. אתה יכול להתאכזב מעו"ס קליני שלא ידע לעזור, בדיוק כי יש ציפייה מקצועית שהוא יידע. הציפייה שלך, הכעס שלך, האכזבה שלך – כל אלה קיימים רק כי יש רף.
כעת, נסה להפעיל את אותה ביקורת נוקבת על בוגר קורס לא מפוקח. על מה תכעס? על כך שהוא לא עמד בסטנדרט שמעולם לא נדרש לעמוד בו? על כך שהפר כללי אתיקה שמעולם לא חתם עליהם? התסכול שלך כלפי המערכת המקצועית הוא ההוכחה החזקה ביותר לחשיבותה. הוא מוכיח שיש לנו, כציבור, ציפייה לאחריות.
ולכן, ה"גילוי נאות" שלך בסוף דבריך הוא הסיכום המדויק ביותר של כל הדיון הזה: למרות כל הכשלים והאכזבות, כשהדבר נוגע לאחריות על נפשו של אדם יקר, גם אתה בעצמך מודה שהכתובת הראשונה והבטוחה ביותר היא עדיין זו שעברה "הכשרה מספקת... אקדמית".
אנחנו לא מאמינים במערכת הזו "אמונה עיוורת". אנחנו דורשים ממנה להיות טובה יותר, בדיוק כי היא היחידה שמחויבת לנו בדין וחשבון.

 

[חרש עץ]

הקשת ממקרה שאתה מכיר על כל התחום.
רק להעמיד על דיוקם של דברים:
ביופידבק אינו מטפל רגשי או משהו דומה לזה, הוא טכנאי שצריך לדעת לתפעל מערכת ממוחשבת.

אין בכלל תואר אקדמאי לביופידבק.. ואגב, למיטב ידיעתי, בארץ, מטעמים שיווקיים לא ניתן להתקבל ללימודי ביופידבק ללא תואר אקדמאי.
אז משהו בסיפור לא מסתדר, בכל מקרה זה נושא אחר ולא ניתן להקיש לנושא האשכול כלום.

אני מכיר גם מטפל רגשי ופסיכותרפיסטית, שמטפלים מוסמכים מפנים אליהם אנשים.

 

[מנחם 2]

אני מכיר גם מטפל רגשי ופסיכותרפיסטית, שמטפלים מוסמכים מפנים אליהם אנשים.

זה לא טיעון לוגי
מי אמר שמי שמפנה אליהם צודק? מי אמר מדוע הוא מפנה אליהם? אולי דווקא בגלל שהוא רואה שהבעיה שעמה הגיעו אינה מצריכה טיפול פסיכולוגי אלא רק כמין אימון קל או שמישהו אמפטי יאזין להם ודווקא לכן הוא שולח לשאינם מוסמכים?
מלבד זאת, ודאי שישנם יחידי סגולה שהגם שאינם מלומדים ובעלי הסמכה רשמית יש להם גישה טבעית ובריאה לנפש האדם וכידוע אצל רבים מגדולי ישראל כדוגמת הסטייפלער ועוד וישנם שאפילו קורס מזורז לא למדו ויכולים בתבונה ובחוכמת חיים לסייע רבות. אך זה לא סיבה שאדם אנטיפת שיסיים קורס מזורז יהיה מטפל בישראל.

 

[חרש עץ]

זה לא טיעון לוגי
מי אמר שמי שמפנה אליהם צודק? מי אמר מדוע הוא מפנה אליהם? אולי דווקא בגלל שהוא רואה שהבעיה שעמה הגיעו אינה מצריכה טיפול פסיכולוגי אלא רק כמין אימון קל או שמישהו אמפטי יאזין להם ודווקא לכן הוא שולח לשאינם מוסמכים?
מלבד זאת, ודאי שישנם יחידי סגולה שהגם שאינם מלומדים ובעלי הסמכה רשמית יש להם גישה טבעית ובריאה לנפש האדם וכידוע אצל רבים מגדולי ישראל כדוגמת הסטייפלער ועוד וישנם שאפילו קורס מזורז לא למדו ויכולים בתבונה ובחוכמת חיים לסייע רבות. אך זה לא סיבה שאדם אנטיפת שיסיים קורס מזורז יהיה מטפל בישראל.

נשמע שלא קראת את הודעתי המקורית