דיון לְהַפְצִיעַ תַּחַת לִפְצֹעַ >> לשיר בקטע טוב

  • הוסף לסימניות
  • #1
שלום לכולם :)

הדבר ידוע שיש כאן, בקהילה הפורחת הזו, משוררים ומשוררות שהם אלופים בכל קנה מידה. אלופים הכוונה במלוא משמעות המילה, תרתי משמע. באמת רמה מטורפת של אמנות השירה, ההשחזה, הקליעה, החיתוך, הדימוי, ההגשה, והכל.

אממה, יש מה שמפריע לי בכל החגיגה. חלקם לכל הפחות, ובלי לנקוב בשמות ניקיהם, עסוקים תמיד, אבל תמיד, או כמעט תמיד, אך ורק אך ורק, בשירה העוסקת בכאב. ברע. ברוע. ברוע שחור משחור.

אז נכון שבעולם השירה יש מקום עננקקקק לכל זה, כי איפה ומה יכיל את הכאב הזה, אם לא העולם העמוק הזה. אבל בכל זאת, כקוראים נאמנים, שכל כך הרבה כואבים את הכאב, סופגים את החיצים, ופעם אחר פעם פותחים את הכפתורים לחלוץ את הלב לשיר נוסף שיפלח אותו כאילו היה תפוח, זכותנו לטעום את האיכות הבלתי שגרתית הזו גם בפן חיובי. שירה יכולה גם לבטא שמחה, וגם סתם רגשות של יומיום כאלה ואחרים. לא רק עצב, כאב, בגידה, וריסוק טראגיים כל כך.

אני מבקש וקורא מעל במה נכבדת זו, מהמשוררים הרואים את עצמם שייכים להנ"ל, לפרגן לנו כאן באשכול הזה - שיר שמח. אבל היי! איכותי לא פחות מהמדממים ביותר שלכם!!

אשמח כמובן גם לתגובות כאן באשכול על עצם טענותיי.

חושב שלפחות באחד המקרים כאן, מדובר באמת בעט שנושא על גבו מטען אדיר של כאב. ואני, ובטוח שגם אחרים, שמח להטות שכם ולשאת מעט שבמעט מהכאב, בקריאת הקטעים הפוצעים. אבל גם חושב שלנסות לשיר שמח זה בעצמו יכול להפציע תחת לפצוע...
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
@ללדת אחרת, לא ציפיתי שהתגובה הראשונה תהיה פשוט כועסת. לא פחות.
את האמת הכאבת לי. למה את כועסת? השקעתי בקטע מתוך רצון להועיל. מה כל כך מכעיס?

אופס. סורי. אני רואה שאת לא יכולה להגיב כאן בקהילה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
רעיון מעולה, לדעתי!
מפעם לפעם הנושא הזה עולה לדיון בפורום בצורה ישירה או עקיפה.
כאן למשל.
ודעתי נותרה זהה (בינתיים...): אין כמו שיר בעל נימה חיובית, ובעל עומקים - שמחה אינה רדידות או נאיביות - כדי לחדור ללב ולהניע בו מיתרים של אושר פשוט.
מקווה מאוד להשתתף באתגר הזה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
רעיון מעולה, לדעתי!
מפעם לפעם הנושא הזה עולה לדיון בפורום בצורה ישירה או עקיפה.
כאן למשל.
ודעתי נותרה זהה (בינתיים...): אין כמו שיר בעל נימה חיובית, ובעל עומקים - שמחה אינה רדידות או נאיביות - כדי לחדור ללב ולהניע בו מיתרים של אושר פשוט.
מקווה מאוד להשתתף באתגר הזה!
אחרי היכנסי אל הקישור שהבאת, מרגיש לי כאילו התפרצתי לדלת פתוחה...
אבל שם זו בכל זאת הלקאה עצמית. כאן אני לעומת זאת: מאשים. ותובע.

והשיר שם, אגב, מיוחד. פשוט כך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
יש כאן עוד נקודה.
רגשות חיוביים ומשמחים, ממלאים אותך באושר. אפשר גם לפרוק אותם אבל הם יכולים גם להישאר בפנים ולהשפיע לטובה.
משא"כ רגשות שליליים, עדיף לפרוק אותם ולא להשאיר בפנים. ואם הכתיבה היא דרך לנקז את הכאב החוצה - מצוין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
מעלה כאן שיר -לא שלי- שאולי מסביר את זה -

יהודה עמיחי/ דיוק הכאב וטשטוש האושר

דִּיּוּק הַכְּאֵב וְטִשְׁטוּשׁ הָאֹשֶׁר. אֲנִי חוֹשֵׁב
עַל הַדִּיּוּק שֶׁבּוֹ בְּנֵי אָדָם מְתָאֲרִים אֶת כְּאֵבָם בְּחַדְרֵי רוֹפֵא.
אֲפִלּוּ אֵלֶּה שֶׁלֹּא לָמְדוּ קְרוֹא וּכְתֹב מְדַיְּקִים:
זֶה כְּאֵב מוֹשֵׁךְ וְזֶה כְּאֵב קוֹרֵעַ, וְזֶה כְּמוֹ מְנַסֵּר
זֶה שׂוֹרֵף וְזֶה כְּאֵב חַד וְזֶה קֵהָה. זֶה פֹּה, בְּדִיּוּק פֹּה
כֵּן. כֵּן. הָאֹשֶׁר מְטַשְׁטֵשׁ הַכֹּל. שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים
אַחַר לֵילוֹת אַהֲבָה וְאַחַר חֲגִיגוֹת, הָיָה נִפְלָא,
הִרְגַּשְׁתִּי כְּמוֹ בַּשָּׁמַיִם. וַאֲפִלּוּ אִישׁ הֶחָלָל שֶׁרִחֵף
בֶּחָלָל קָשׁוּר לַחֲלָלִית רַק קָרָא: נִפְלָא, נֶהְדָּר, אֵין לִי מִלִּים.
טִשְׁטוּשׁ הָאֹשֶׁר וְדִיּוּק הַכְּאֵב
וַאֲנִי רוֹצֶה לְתָאֵר בְּדִיּוּק שֶׁל כְּאֵב חַד גַּם
אֶת הָאֹשֶׁר הֶעָמוּם וְאֶת הַשִּׂמְחָה. לָמַדְתִּי לְדַבֵּר אֵצֶל הַכְּאֵבִים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
כאחד שמזדהה עם העיסוק-יתר בכאב - קצת הסמקתי...
בעיקר כי קודם כל אתה צודק. וגם בגלל הטון ה"מאשים. ותובע"...
אבל לאחר דקותיים הבנתי שזה לא חד משמעי ויש מקום להציע דעה שונה.

הכתיבה מבעבעת ממעמקי הנפש, ואין כמו מתנת הכאב החמקמקה - כדי לדלות את הפנינים הכי עמוקים ממנה.
ואגב, זו אומנות ומיומנות מדהימה ולא-פשוטה.
אני מרגיש שהתוצרים הטובים ביותר שלי - מגיעים מתוך כאב שותת.

רוצה לשתף:
לפני כמה ימים זכיתי לכתוב אגודת-סיפורים מטלטלת לאחת העמותות המובילות כאן בארץ, העוסקת בנושא מדמם וכאוב.
הסיפורים עומדים להתפרסם בקרוב בכל רחבי הארץ, ולחבר את ההמונים בעז"ה לפעולות המרגשות והחיוניות של העמותה.
שמעתי הקלטה שמתוכה חילצתי את החומרים - ומצאתי את עצמי נשבר. לא מסוגל להקליד. ממרר בבכי עצום, ביחד עם הדוברת בהקלטה. ביחד עם הדברים האמיתיים ומסמרי-השיער שנשמעו שם.
החיבור הזה - צעק מכל מילה כתובה בטקסט, שיצא בחסדי שמיים נוגע מאוד.
אין לי ספק שזה נובע בזכות החיבור הפנימי והעמוק לכאב ולשליחות.

זה לא סוד.
החיבור שלנו אל המילים - הוא הקובע. הוא המשפיע. הוא הנוגע.
אכן, לרוב קל יותר להתחבר ולמצוא את עצמינו בין משעולי הכאב.

עצמו עיניים ודמיינו איך ייראה לדוגמא ספרה של @חוה אייזן, ללא הכאב השותת מבין שורותיו על שבי אחינו וכו'.
הכאב, כך מלמדים אותנו הצדיקים, הוא מנוע פנימי, הוא אנרגיה, הוא תהליך שמוליד ריפוי.

בקיצור, הארכתי די...
דיון מרתק, ותודה לפותח הנושא.
מה שכן, לוקח עמי למחשבה - איך להתחבר יותר לרגשות החיוביים, לתקווה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #8
עוקבת בסקרנות
קודם כל תודה ל@יהלום-יצירות מלוטשות, באמת הספר שלי מכיל בעיקר כאב שותת

חייבת לציין
אני כותבת (בעיקר שירה אבל לא רק) מאז שהייתי ילדה
התחלתי להעלות לפורום הזה שיתופים רק לפני כ8 חודשים,
שרובם המוחלט כמעט עוסק במלחמה
תיק העבודות שלי והספר שעומד לצאת לאור- מורכבים רק מיצירות על המלחמה

זה מתעתע, כי מי שמכיר אותי יודע כמה צחוק והומור הם חלק בלתי נפרד ממני
ומתבטאים מדי פעם בכתיבה
פשוט כאן בבמה הזו משום מה התנקזו כל המשפטים, ההגיגים והשירים הכואבים העוסקים באירועי השנתיים האחרונות
ומה לעשות שכל מאורע ומקרה כזה- קשור לעם כולו ולכן כל הרגשות הכואבים שפעפעו בזמן אמת, מצאו להם מקום בשיתוף ציבורי.

דיון מרתק אגב!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
לכל המגיבים - תודה.

ולעניננו.

הכי התרשמתי מהטיעון של @ח.ד. וחלק דלעיל. שבאמת משנה קצת, בעיני, את התמונה.

הדברים האחרים שנכתבו והם חכמים ונכונים - אני מסכים איתם. ברור שהכאב הוא מנוע עוצמתי למילים והמילים הם מנוע עוצמתי להתמודדות עם הכאב. רק ביקשתי, שיהיה גם. גם שירים של טוב. במסגרת קהילת הכתיבה - אני מדגיש, לא קהילת ההתמודדות עם הקשיים, יפה יהיה לקרוא פעם ב, גם שיר שמח. ולמען האמת התכוונתי בעיקר לניק XXXXXXX, ולא ל@חוה אייזן, שנכון ששיריה [המדהימים. מדהימים. מדהימים. ושוב, מדהימים] כאן הם רק או בעיקר על המלחמה, אבל זו פינה ספציפיפת שהיא כותבת עליה, כמו מישהו שיש לו מדור בעיתון לכתוב שיר שבועי על נניח פילים. פשוט יש ניקים שהשירים שלהם כל כך עצומים, אבל הם תמיד אבל תמיד תמיד על הרע והשחור, וכל פעם הלב שלי כבר לא יכול כמעט. ואני נורא נורא רוצה לראות את האיכות הזו בשיר שמח. אולי אפילו, בעצם, רוצה לראות את הניק הזה שמח...

גילוי נאות. מאמין שגם השירים שלי [שכאן העליתי מהם אחוזון קטן] הם ברובם כואבים. אבל יש גם אחרים. למשל, נזכרתי הרגע, זה. למרות שהוא גם על רקע המלחמה, בכל זאת הוא כולו טוב, הלא כן?
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
דיון מרתק ומעניין מאד.

יש צדק רב בדבריו של @אימפולסיבי . אכן יש מקום לכתיבת שירה שמכילה רגשות חיוביים, ולא רק כאב וסבל.
מנגד יש שתי נקודות שיש לתת עליהן את הדעת:
- כמו שאמר @ח.ד. וחלק, הצורך הבוער לפרוק ולנקז - הוא לרוב של רגשות כאב.
- טבע האדם להתחבר ולהזדהות יותר עם כאב ופצע, מאשר עם רגשות אושר. אולי לכן יש נטייה לכותבים לפנות לעומק ליבו של הקורא ולחבר אותו באופן הזה.
כפי שציין @יהלום-יצירות מלוטשות :
לרוב קל יותר להתחבר ולמצוא את עצמינו בין משעולי הכאב.

בהחלט יהיה יפה ומרפא לקרוא שירים של שמחה ואור ממשוררים שבד"כ כותבים כאב. אני רק תוהה לגבי הבקשה / דרישה שהם יהיו איכותיים ונוגעים לא פחות, עד כמה היא ברת-יישום.
חושבת שלעולם שירים כאובים ייגעו יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
מעלה כאן שיר -לא שלי- שאולי מסביר את זה -

יהודה עמיחי/ דיוק הכאב וטשטוש האושר

דִּיּוּק הַכְּאֵב וְטִשְׁטוּשׁ הָאֹשֶׁר. אֲנִי חוֹשֵׁב
עַל הַדִּיּוּק שֶׁבּוֹ בְּנֵי אָדָם מְתָאֲרִים אֶת כְּאֵבָם בְּחַדְרֵי רוֹפֵא.
אֲפִלּוּ אֵלֶּה שֶׁלֹּא לָמְדוּ קְרוֹא וּכְתֹב מְדַיְּקִים:
זֶה כְּאֵב מוֹשֵׁךְ וְזֶה כְּאֵב קוֹרֵעַ, וְזֶה כְּמוֹ מְנַסֵּר
זֶה שׂוֹרֵף וְזֶה כְּאֵב חַד וְזֶה קֵהָה. זֶה פֹּה, בְּדִיּוּק פֹּה
כֵּן. כֵּן. הָאֹשֶׁר מְטַשְׁטֵשׁ הַכֹּל. שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים
אַחַר לֵילוֹת אַהֲבָה וְאַחַר חֲגִיגוֹת, הָיָה נִפְלָא,
הִרְגַּשְׁתִּי כְּמוֹ בַּשָּׁמַיִם. וַאֲפִלּוּ אִישׁ הֶחָלָל שֶׁרִחֵף
בֶּחָלָל קָשׁוּר לַחֲלָלִית רַק קָרָא: נִפְלָא, נֶהְדָּר, אֵין לִי מִלִּים.
טִשְׁטוּשׁ הָאֹשֶׁר וְדִיּוּק הַכְּאֵב
וַאֲנִי רוֹצֶה לְתָאֵר בְּדִיּוּק שֶׁל כְּאֵב חַד גַּם
אֶת הָאֹשֶׁר הֶעָמוּם וְאֶת הַשִּׂמְחָה. לָמַדְתִּי לְדַבֵּר אֵצֶל הַכְּאֵבִים.
אני קוראת שוב ושוב ומתחברת
וואו מי שכתב את זה גאון
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
לכל המגיבים - תודה.

ולעניננו.

הכי התרשמתי מהטיעון של @ח.ד. וחלק דלעיל. שבאמת משנה קצת, בעיני, את התמונה.

הדברים האחרים שנכתבו והם חכמים ונכונים - אני מסכים איתם. ברור שהכאב הוא מנוע עוצמתי למילים והמילים הם מנוע עוצמתי להתמודדות עם הכאב. רק ביקשתי, שיהיה גם. גם שירים של טוב. במסגרת קהילת הכתיבה - אני מדגיש, לא קהילת ההתמודדות עם הקשיים, יפה יהיה לקרוא פעם ב, גם שיר שמח. ולמען האמת התכוונתי בעיקר לניק XXXXXXX, ולא ל@חוה אייזן, שנכון ששיריה [המדהימים. מדהימים. מדהימים. ושוב, מדהימים] כאן הם רק או בעיקר על המלחמה, אבל זו פינה ספציפיפת שהיא כותבת עליה, כמו מישהו שיש לו מדור בעיתון לכתוב שיר שבועי על נניח פילים. פשוט יש ניקים שהשירים שלהם כל כך עצומים, אבל הם תמיד אבל תמיד תמיד על הרע והשחור, וכל פעם הלב שלי כבר לא יכול כמעט. ואני נורא נורא רוצה לראות את האיכות הזו בשיר שמח. אולי אפילו, בעצם, רוצה לראות את הניק הזה שמח...

גילוי נאות. מאמין שגם השירים שלי [שכאן העליתי מהם אחוזון קטן] הם ברובם כואבים. אבל יש גם אחרים. למשל, נזכרתי הרגע, זה. למרות שהוא גם על רקע המלחמה, בכל זאת הוא כולו טוב, הלא כן?
כן לא התיימרתי לחשוב שהדברים נאמרו עלי
רק הגבתי למה ש@יהלום-יצירות מלוטשות רשם

ותודה על המחמאות
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
דיון מרתק ומעניין מאד.

יש צדק רב בדבריו של @אימפולסיבי . אכן יש מקום לכתיבת שירה שמכילה רגשות חיוביים, ולא רק כאב וסבל.
מנגד יש שתי נקודות שיש לתת עליהן את הדעת:
- כמו שאמר @ח.ד. וחלק, הצורך הבוער לפרוק ולנקז - הוא לרוב של רגשות כאב.
- טבע האדם להתחבר ולהזדהות יותר עם כאב ופצע, מאשר עם רגשות אושר. אולי לכן יש נטייה לכותבים לפנות לעומק ליבו של הקורא ולחבר אותו באופן הזה.
כפי שציין @יהלום-יצירות מלוטשות :


בהחלט יהיה יפה ומרפא לקרוא שירים של שמחה ואור ממשוררים שבד"כ כותבים כאב. אני רק תוהה לגבי הבקשה / דרישה שהם יהיו איכותיים ונוגעים לא פחות, עד כמה היא ברת-יישום.
חושבת שלעולם שירים כאובים ייגעו יותר.
קודם כל את צודקת שירים כאובים יגעו יותר
ובאמת יש לנו נטייה לשהות בכאב ולא ברגש חיובי

יש לי הרבה תובנות על זה, על המקום המעט כפוי תודה שלנו, על כך שיותר קל (לא מדברת בשמו של איש) לנו להשתתף בצער יותר מאשר בשמחה, ועוד ועוד
צריכה לעבד את הדברים
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
יש לי הרבה תובנות על זה, על המקום המעט כפוי תודה שלנו, על כך שיותר קל (לא מדברת בשמו של איש) לנו להשתתף בצער יותר מאשר בשמחה, ועוד ועוד
צריכה לעבד את הדברים
יהיה מעניין מאד לשמוע את התובנות.
אני קצת מסתייגת מהביטוי "כפוי תודה". לא רואה את זה כך.
אני חושבת שהטבע הזה שלנו הוא חלק מהיות העולם הזה "נווה תלאות". עד לגאולה השלימה ברחמים בקרוב ממש - העולם שבו אנחנו חיים הוא גלות. גלות הגוף, ולא פחות מכך - גלות הנפש. וזו הסיבה שקל לנו יותר להתחבר למקום הגלותי והכואב הזה בנפשו של האחר.
נכון, יש בעולם המון טוב ואור ויופי ורגעים של גאולה. אבל נדמה שהחיבור של הנפש אליהם הוא לא מיידי וטבעי כמו אל הנ"ל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
יהיה מעניין מאד לשמוע את התובנות.
אני קצת מסתייגת מהביטוי "כפוי תודה". לא רואה את זה כך.
אני חושבת שהטבע הזה שלנו הוא חלק מהיות העולם הזה "נווה תלאות". עד לגאולה השלימה ברחמים בקרוב ממש - העולם שבו אנחנו חיים הוא גלות. גלות הגוף, ולא פחות מכך - גלות הנפש. וזו הסיבה שקל לנו יותר להתחבר למקום הגלותי והכואב הזה בנפשו של האחר.
נכון, יש בעולם המון טוב ואור ויופי ורגעים של גאולה. אבל נדמה שהחיבור של הנפש אליהם הוא לא מיידי וטבעי כמו אל הנ"ל.
תשובה מאד מדויקת וזה אחד הדברים שחשבתי עליהם
זה חלק ממי שאנחנו היהודים, אין מה לעשות
זה לא סתם שיש לנו הומור שחור, הוא נבנה בצדק במשך אלפי שנים
את צודקת שהביטוי "כפוי תודה" הוא חריף מדי, הייתי צריכה לבחור במילים אחרות
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
יהיה מעניין מאד לשמוע את התובנות.
אני קצת מסתייגת מהביטוי "כפוי תודה". לא רואה את זה כך.
אני חושבת שהטבע הזה שלנו הוא חלק מהיות העולם הזה "נווה תלאות". עד לגאולה השלימה ברחמים בקרוב ממש - העולם שבו אנחנו חיים הוא גלות. גלות הגוף, ולא פחות מכך - גלות הנפש. וזו הסיבה שקל לנו יותר להתחבר למקום הגלותי והכואב הזה בנפשו של האחר.
נכון, יש בעולם המון טוב ואור ויופי ורגעים של גאולה. אבל נדמה שהחיבור של הנפש אליהם הוא לא מיידי וטבעי כמו אל הנ"ל.
יותר מזה,
הנשמה שלנו נבראה להתענג.
זה המצב הטבעי שלה.
ולכן כשטוב לנו- אנחנו מקבלים את זה כמובן מאליו.
וכשכואב לנו- ממש לא,
וכשכואב -צועקים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
אני חושבת על עוד נקודה מהמבט שלי
את העוצמה של האירועים הקשים שאנחנו עוברים ועומק הרגשות שבאים אחריהם, אפשר להשוות רק לדברים ממש ממש משמחים, נניח אני מאמינה שכשתבוא לי ישועה שאני מצפה לה מאד מאד- אני אגיב באותה התפרצות רגשות כמו שאני מגיבה אחרי אסונות וכו
פשוט העולם מתנהל בדרך הטבע- ולצורך הענין פיגוע רצחני הוא לא טבעי
יכול להיות שאם הייתי בדרגה גבוהה ומביטה על כל החסדים והטובות במבט של- וואו איזה נס, אני לא מכילה,
אז קודם כל לא הייתי מסוגלת לחיות עם עצמי, ודבר שני, כנראה שהייתי צריכה להוציא יותר מספר אחד ;)
כשאני רואה כל יום ברוך השם- אני לא רושמת שירי ערגה ותודה לאלוקים (אולי צריכה לשקול להתחיל...) אבל בן אדם עיוור שיתחיל לראות, יחוש את הרגשות החיוביים בעוצמה כל כך גדולה

שוב- מנקודת מבטי בלבד
אירועי השנתיים האחרונות היו כל כך איומים ובלתי ניתנים להכלה
שהגדרתי את זה לחברה כאילו אני מסתובבת בעולם ומסביבי אלפי חוטי חשמל חשופים, שכל תזוזה גורמת לי לזרם כואב
כי זו היתה התנקזות לא נורמלית של אלפי מקרים מזעזעים
(רק היום שמעתי ראיון על סיפור מטורף של ניצול הטבח, סיפור שיכלו להוציא עליו סרט שובר קופות, והוא רק אחד מ...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
@חוה אייזן , כתמיד, כל מילה שלך מדויקת ועוצמתית.

כשהעמקתי קצת הגעתי לתובנה נוספת, שכנראה לא מאפיינת כל אחד.
כבעלת אופי מופנם למדי, אני נתקלת בקושי במציאת פורקן לכאב בקרב אנשים.
פתיחת סגור הלב כרוכה בקושי, במבוכה, בפחד מפני החשיפה, בחשש מקבלת תגובה מזלזלת...
הדף והעט מקבלים ומכילים תמיד, אין צורך להתבייש מהם, להצטדק. לא קשה להיפתח בפניהם....
רגשות חיוביים הרבה יותר קל וטבעי (לאנשים מסוימים) לפרוק בין בני אדם, ולכן המילים הכתובות אינן נחוצות להם אז כל כך.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #20
@חוה אייזן , כתמיד, כל מילה שלך מדויקת ועוצמתית.

כשהעמקתי קצת הגעתי לתובנה נוספת, שכנראה לא מאפיינת כל אחד.
כבעלת אופי מופנם למדי, אני נתקלת בקושי במציאת פורקן לכאב בקרב אנשים.
פתיחת סגור הלב כרוכה בקושי, במבוכה , בפחד מפני החשיפה, בחשש מקבלת תגובה מזלזלת...
הדף והעט מקבלים ומכילים תמיד, אין צורך להתבייש מהם, להצטדק. לא קשה להיפתח בפניהם....
רגשות חיוביים הרבה יותר קל וטבעי (לאנשים מסוימים) לפרוק בין בני אדם, ולכן המילים הכתובות אינן נחוצות להם אז כל כך.
רעיון מעניין
אולי בגלל שיש המון סוגי כאב פחות פוטוגניים ושמי שלא עבר לא מסוגל להבין?
אולי כי כאב צריך לפרוק ולהוציא ואושר פשוט מתגלגל בחיוך לכל הסובבים?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה