סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

[אבואלה]

פרק 12

"אויש, איפה הפלאפון שלי?" מוישי היה אובד עיצות.

"אוי ואבוי, הוא נעלם לך? אני באה לעזור!"

"אני ממש בטוח שהוא אמור להיות כאן בסלון"

"אתה זוכר איפה הנחת אותו בפעם האחרונה?"

"אם הייתי זוכר, הייתי קורא לך לעזור לי?"

"אויש, לא התכוונתי להציק, רק רציתי לעזור!"

"הכל מצוין! תודה רבה! אולי תחפשי בארון, ואני אתכופף מתחת לספה?"

"בסדר גמור!"

לאחר דקה.

"נו חני, מצאת?"

"לא, אוף, איזה מעצבן!"

"טוב, בוא נשב לקפה, ואחר כך נחפש שוב..."

"יאללה מצוין, לא נשאר כמעט סוכר, אני שמה לך רק חמש כפיות, אוקיי?"

"תודה רבה! אוי! על מה התיישבתי? אה, חני, עכשיו אני נזכר שרציתי ניסוי של איך זה לשים את הפלאפון בכיס האחורי במכנסיים..."

"אוי, חחח סורי, הייתי צריכה לשים לב!"



"אוף! איפה הפלאפון שלי?" מוישה היה עצבני.

"שנייה גילה, בעלי רוצה פה משהו. מה מוישי? אה, הפלאפון שלך? אוחח למה הוא כל הזמן נאבד לך? מה יהיה?"

"אני ממש לא בטוח שהוא בבית בכלל..."

"טוב, אני באמצע שיחה, תיזכר איפה הנחת אותו!"

"אם הייתי זוכר, לא הייתי שואל אותך..."

"בסדר, לא אמרתי כלום..."

"אין סיכוי שאת עוזרת לי רגע? אולי תהפכי את הדברים בארון לראות אם הוא בתוך הבלאגן שם, ואני אזיז את הספה ואנסה להוציא כמה שפחות אוצרות משם..."

"כשאני אסיים, בסדר?"

לאחר דקה.

"נו חני, חיפשת?"

"עדיין לא, אוף, למה הוא נאבד לך כל פעם מחדש?"

"טוב, יש מצב לקפה, ואחר כך תחפשי..."

"יאללה, מצוין, לא נשאר כמעט סוכר אז תשים לי חצי כפית..."

"אוקיי, היי, אני לא מאמין, למען ד', את מדברת עם הפלאפון שלי!!"

"אני לא מאמינההה! אז 'אחותי היקרה' שטרטרה אותי עשר פעמים ועניתי לה בפעם האחת עשרה, ובלי להקשיב צעקתי 'אני אחזור אלייך בהמשך, נודניקית שכמותך!' זו ברכי אחותך?!"

פיסגה. שלמות. מצחיק רצח.
(מקווה שירדתי לנבכי השפה העדכנית)

 

[אולטרא סגול]

פרק 12
הפרק המנצח והמוביל בסדרה....
ואוו וואו איזה כיף לקרוא ולצחוק אחרי יום כזה
ולקרוא בבת אחת את פרק 11 ו12 גם יחד...
ממש מתנה...

טוווב לגמריי כמו תמיד!!!

 

[ח.ד. וחלק]

וואו. הפרק מתעלה מעל קודמיו.
אהבתי במיוחד את הפאנץ' ואת זה:

"יאללה מצוין, לא נשאר כמעט סוכר, אני שמה לך רק חמש כפיות, אוקיי?"

 

[שועל ספרות.]

פרק 12
הפרק המנצח והמוביל בסדרה....
ואוו וואו איזה כיף לקרוא ולצחוק אחרי יום כזה
ולקרוא בבת אחת את פרק 11 ו12 גם יחד...
ממש מתנה...

טוווב לגמריי כמו תמיד!!!

תודה רבה!!

וואו. הפרק מתעלה מעל קודמיו.
אהבתי במיוחד את הפאנץ' ואת זה:

תודה רבה!!

פיסגה. שלמות. מצחיק רצח.
(מקווה שירדתי לנבכי השפה העדכנית)

יישר כוחכם. שמחתני. ששון אחזני.
(מקווה שעליתי לנבכי השפה המסורה...)

 

[ניק 3810]

חלום חיי היה להצטרף לקהילה זו רק בשביל שאוכל להגיב באשכול זה.

שמתי לב שבפרקים האחרונים, סיימת אותם במשפט לא יפה שהאשה אמרה בטעות,
נראה לי שזה יותר מתאים לגבר.

 

[אייסקפה הפוך]

פרק מהמם!!

 

[אייסקפה הפוך]

יישר כוחכם. שמחתני. ששון אחזני.
(מקווה שעליתי לנבכי השפה המסורה...)

חילך לאורייתא.
עָלֹה עָלִיתָ.

 

[שועל ספרות.]

חלום חיי היה להצטרף לקהילה זו רק בשביל שאוכל להגיב באשכול זה.

אואה, תודה רבה!!

שמתי לב שבפרקים האחרונים, סיימת אותם במשפט לא יפה שהאשה אמרה בטעות,
נראה לי שזה יותר מתאים לגבר.

זה נכון שההומור כאן בסדרה הוא יותר על הצד הזה... אבל זה אל אומר שהצד השני לא אמור לטעות אף פעם...

פרק מהמם!!

חילך לאורייתא.
עָלֹה עָלִיתָ.

חח תודה רבה!!

עוד פרק בעז"ה בקרוב ממש

 

[מקצה הארץ-:)]

"בצהריים, סתם מעצבן, כי לא שטפנו את הבית בשבוע האחרון, וגם הציורים של דודי על הקיר מלפני שלוש שבועות עדיין בוהקים..."

אחרי שסופסוף היא יצאה,
חני למוישי "כמה טוב שהיא הגיעה בהפתעה, הבית התנקה וחזר לשפיות"

תגיד, בני כמה הם היום? לוידע אם צויין. את חטאי אזכיר, לא קראתי את כל הפרקים
מחכה ל- 20 שנות נישואין..

 

[שועל ספרות.]

פרק 13

"חני? אני יוצא!" צעק מוישי לחלל הבית.

"בסדר גמור, אם רק תוכל לקחת את הזבל איתך?"

"אואה, שקית ברכל? ממתי אנחנו בכלל משתמשים בשקיות כאלה גדולות? תמיד אנחנו ממלאים בקושי שקית אוכל..."

"התבגרנו..."

"לגמרי, חח, אנחנו כבר זוג מבוגר... האמת, היא כמעט ריקה.."

"אז אתה לוקח?"

"כן, שנייה, אני בודק איך אני 'סוחב' את זה..."

"אתה צוחק, נכון?"

"כמובן, יאללה, אני יורד, ביי, בהצלחה בעבודה!" אמר מוישי וסגר את הדלת מבחוץ.

"מוישי??" נפתחה הדלת מאחוריו באחת.

"כן חני, מה קרה?"

"אויש, השארת כאן את השקית! היי, השקית שלקחת היא השקית ששמתי אחריה לשבוע הקרוב..."



"אני יוצא חני!" צעק מוישה לחלל הבית.

"היי, תיקח את הזבל!"

"מה, ממתי אנחנו משתמשים בכזה קטן, למה לא אשפתון רגיל? היי, איכסס איזה ריח מגעיל! ומה אלו הבגדים שזרקת בתוכו?"

"אה, היו כמה בגדים שכבר לא שמישים שזרקתי..."

"אה, אני רואה, גם אני חשבתי שהם כבר לא מתאימים ללבישה... מצוין שאת זורקת! האמת היא שמרגיש לי מצחיק להוריד כזה קצת..."

"זה לא כזה קצת, תיקח!"

"כן, שנייה, אני בודק איך אני 'סוחב' את 'כל' הגודל הזה..."

"אתה צוחק, נכון?"

"כמובן, יאללה, אני יורד, ביי, בהצלחה עם הילדים!" אמר מוישה טורק את הדלת מבחוץ.

"מוישה??" נפתחה הדלת מאחוריו באחת.

"כן חני, מה קרה?"

"השארת כאן את השקית! היי, ד' ישמור! השקית שאצלך זה השקית שהכנתי לעבודה שלי, עם בגדי השבת שלי שרציתי להראות לחברה מהעבודה והארוחת צהריים שהכנתי לי. פתאום אני אוחזת, על הבגדים האלו אמרת שאתה חושב שהם לא מתאימים ללבישה?? ו... רגע, ה'איכס איזה ריח מגעיל' היה בעצם על הארוחת צהריים שאני הכנתי??!!"

 

[אייסקפה הפוך]

פרק טובבב
אהבתי ממש

 

[שועל ספרות.]

תגיד, בני כמה הם היום? לוידע אם צויין.

לא צויין גיל מדויק אך היו רמזים...

את חטאי אזכיר, לא קראתי את כל הפרקים

מחכה ל- 20 שנות נישואין..

אואה, אולי תחזור שנת תשצ"ו...

פרק טובבב
אהבתי ממש

תודה רבה!!

ניהנה כל פעם מחדש לקרוא את תגובותיכם' המחמיאות והמבקרות כאחד!
תודה עליהן!

 

[מקצה הארץ-:)]

אין את החמישים גרם כמו בישיבות?

וואלה, זה מה שהביאו לכם בישיבה?
סחטיין!
אצלנו היה את השקית של ה-5 קילו, ותמיד היה את החבר שלא יודע להגזים ושותה את זה כמו שקית שוקו

מוישה נכנס "גוט שא.. מה מה זה? תעזוב אותו! מי נתן לך את זה? אוי תיזהר! עכשיו תרים..."

חני מקצה הבית בצעקה "גוט ש... אוי! תסתכלי מה עשית! לכי תביאי טישויים..."

"מה הם עשו? איך כבר נראה פה ככה...?" שאל מוישי.

"מה הם עשו? שום דבר חריג. קפצו, שפכו, משכו..."

"ממ... אוי, אני רואה שלא הספקת לערוך שולחן..."

"כן, ונס שכך... הוא היה אמור להיות כבר הפוך..."

"טוב, את תערכי ואני..." אמר והחל לשיר בזריזות "שלום עליכם..."
בסיום הוא נעצר. "את יודעת שאת אשת חייל... נכון? קידוש!"

ומהלך הסעודה:

חמש דקות קידוש. ("'כי בנו..' נו נו נו אה אה אה איאהההה נננו! 'בחרת' איאהההה!")

עשר דקות סלטים תוך סיפור של דודי בן השמונה על זה שילד בית כנסת הוא ג'ינג'י.

עשרים דקות שיר. ("דודי תשיר! מה לא יודע? אתה יודע! תפתח עמוד 57, לא את זה, זה ברכון...")

עשר דקות דגים תוך סיפור של חיימק'ה על כך שילד אחר בבית כנסת הוא כושי. ("נו! מה זה כושי?! מה זה, מי חינך אותך?")

חצי דקה שיר סולו של אבא במהירות X2.

חצי שעה עוף מלווה בסיפורים שהיו אמורים להיות קצרים...

שתי דקות רעש. (שהיה אמור להיות שיר מהילדים יחד...)

עשר דקות מנה אחרונה. ("אתה לא מקבל עוד אחד! בלי למה, כי ככה אמרתי!")

שש דקות ברכת המזון במנגינת תלמודי התורה.

"נכניס אותם למיטות?" שאלה חני "כבר אחרי שתים עשרה..."

אין תשובה. מוישה ישב במקומו מוטה הצידה, ראשו שמוט על השולחן.

"היי, תיזהר!" קראה לעברו חני.

שנייה מאוחר מדי, הוא צנח מהכיסא על הרצפה, מושך את קערת העוף איתו.

מוישה קם אט אט, מובך מהסיטואציה של קימה מול כל משפחתו כששיירי עוף מעטרים את ראשו.

אחד הטובים!!

וחשבתי שזה קורה רק אצל אלה שגרים דלת מול הדלת של השכנים שלנו..

 

[ניק 3810]

הסיטואצייה מתוקה

הקטע הזה בגלל האריכות שלו נקרא לי קצת מאולץ,

"השארת כאן את השקית! היי, ד' ישמור! השקית שאצלך זה השקית שהכנתי לעבודה שלי, עם בגדי השבת שלי שרציתי להראות לחברה מהעבודה והארוחת צהריים שהכנתי לי. פתאום אני אוחזת, על הבגדים האלו אמרת שאתה חושב שהם לא מתאימים ללבישה?? ו... רגע, ה'איכס איזה ריח מגעיל' היה בעצם על הארוחת צהריים שאני הכנתי??!!"

 

[שועל ספרות.]

וואלה, זה מה שהביאו לכם בישיבה?
סחטיין!
אצלנו היה את השקית של ה-5 קילו, ותמיד היה את החבר שלא יודע להגזים ושותה את זה כמו שקית שוקו

אוי ויי

אחד הטובים!!

וחשבתי שזה קורה רק אצל אלה שגרים דלת מול הדלת של השכנים שלנו..

חח הקטע עם העוף? משהו בקבוע?

הסיטואצייה מתוקה

הקטע הזה בגלל האריכות שלו נקרא לי קצת מאולץ,

אופס... גם אני הרגשתי כך. אבל הייתי חייב את כפילות הפגיעה. האמת היא שאולי היה עדיף שהייתי עושה את אשר עלה בדעתי אז ומחלק את המשפטים לשניים, אבל זה הסתבך לי עם הקטע של הזו"ציות...

 

[מקצה הארץ-:)]

חח הקטע עם העוף? משהו בקבוע?

דוקא זה לא!
להתחיל למנות?

 

[אולטרא סגול]

דוקא זה לא!
להתחיל למנות?

כןן

 

[שועל ספרות.]

להתחיל למנות?

חובה!
חומרים להשראה...

 

[אולטרא סגול]

חובה!
חומרים להשראה...

בשבילך.
בשבילנו זה לצחוק...

 

[מקצה הארץ-:)]

כןן

חובה!
חומרים להשראה...

אתם ממש לוחצים אז אני יענה