סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

פרק 12

"אויש, איפה הפלאפון שלי?" מוישי היה אובד עיצות.

"אוי ואבוי, הוא נעלם לך? אני באה לעזור!"

"אני ממש בטוח שהוא אמור להיות כאן בסלון"

"אתה זוכר איפה הנחת אותו בפעם האחרונה?"

"אם הייתי זוכר, הייתי קורא לך לעזור לי?"

"אויש, לא התכוונתי להציק, רק רציתי לעזור!"

"הכל מצוין! תודה רבה! אולי תחפשי בארון, ואני אתכופף מתחת לספה?"

"בסדר גמור!"

לאחר דקה.

"נו חני, מצאת?"

"לא, אוף, איזה מעצבן!"

"טוב, בוא נשב לקפה, ואחר כך נחפש שוב..."

"יאללה מצוין, לא נשאר כמעט סוכר, אני שמה לך רק חמש כפיות, אוקיי?"

"תודה רבה! אוי! על מה התיישבתי? אה, חני, עכשיו אני נזכר שרציתי ניסוי של איך זה לשים את הפלאפון בכיס האחורי במכנסיים..."

"אוי, חחח סורי, הייתי צריכה לשים לב!"



"אוף! איפה הפלאפון שלי?" מוישה היה עצבני.

"שנייה גילה, בעלי רוצה פה משהו. מה מוישי? אה, הפלאפון שלך? אוחח למה הוא כל הזמן נאבד לך? מה יהיה?"

"אני ממש לא בטוח שהוא בבית בכלל..."

"טוב, אני באמצע שיחה, תיזכר איפה הנחת אותו!"

"אם הייתי זוכר, לא הייתי שואל אותך..."

"בסדר, לא אמרתי כלום..."

"אין סיכוי שאת עוזרת לי רגע? אולי תהפכי את הדברים בארון לראות אם הוא בתוך הבלאגן שם, ואני אזיז את הספה ואנסה להוציא כמה שפחות אוצרות משם..."

"כשאני אסיים, בסדר?"

לאחר דקה.

"נו חני, חיפשת?"

"עדיין לא, אוף, למה הוא נאבד לך כל פעם מחדש?"

"טוב, יש מצב לקפה, ואחר כך תחפשי..."

"יאללה, מצוין, לא נשאר כמעט סוכר אז תשים לי חצי כפית..."

"אוקיי, היי, אני לא מאמין, למען ד', את מדברת עם הפלאפון שלי!!"

"אני לא מאמינההה! אז 'אחותי היקרה' שטרטרה אותי עשר פעמים ועניתי לה בפעם האחת עשרה, ובלי להקשיב צעקתי 'אני אחזור אלייך בהמשך, נודניקית שכמותך!' זו ברכי אחותך?!"
פיסגה. שלמות. מצחיק רצח.
(מקווה שירדתי לנבכי השפה העדכנית)
 
פרק 12
הפרק המנצח והמוביל בסדרה....
ואוו וואו איזה כיף לקרוא ולצחוק אחרי יום כזה :censored::censored::censored:
ולקרוא בבת אחת את פרק 11 ו12 גם יחד...
ממש מתנה...

טוווב לגמריי כמו תמיד!!!
 
פרק 12
הפרק המנצח והמוביל בסדרה....
ואוו וואו איזה כיף לקרוא ולצחוק אחרי יום כזה :censored::censored::censored:
ולקרוא בבת אחת את פרק 11 ו12 גם יחד...
ממש מתנה...

טוווב לגמריי כמו תמיד!!!
תודה רבה!!
וואו. הפרק מתעלה מעל קודמיו.
אהבתי במיוחד את הפאנץ' ואת זה:

:ROFLMAO:
תודה רבה!!
פיסגה. שלמות. מצחיק רצח.
(מקווה שירדתי לנבכי השפה העדכנית)
יישר כוחכם. שמחתני. ששון אחזני.
(מקווה שעליתי לנבכי השפה המסורה...) :LOL:
 
חלום חיי היה להצטרף לקהילה זו רק בשביל שאוכל להגיב באשכול זה.
אואה, תודה רבה!!
שמתי לב שבפרקים האחרונים, סיימת אותם במשפט לא יפה שהאשה אמרה בטעות,
נראה לי שזה יותר מתאים לגבר.
זה נכון שההומור כאן בסדרה הוא יותר על הצד הזה... אבל זה אל אומר שהצד השני לא אמור לטעות אף פעם...;)
חילך לאורייתא.
עָלֹה עָלִיתָ.
חח תודה רבה!!

עוד פרק בעז"ה בקרוב ממש
 
נערך לאחרונה ב:
"בצהריים, סתם מעצבן, כי לא שטפנו את הבית בשבוע האחרון, וגם הציורים של דודי על הקיר מלפני שלוש שבועות עדיין בוהקים..."
אחרי שסופסוף היא יצאה,
חני למוישי "כמה טוב שהיא הגיעה בהפתעה, הבית התנקה וחזר לשפיות" 😉

תגיד, בני כמה הם היום? לוידע אם צויין. את חטאי אזכיר, לא קראתי את כל הפרקים 🫣
מחכה ל- 20 שנות נישואין..
 
פרק 13

"חני? אני יוצא!" צעק מוישי לחלל הבית.

"בסדר גמור, אם רק תוכל לקחת את הזבל איתך?"

"אואה, שקית ברכל? ממתי אנחנו בכלל משתמשים בשקיות כאלה גדולות? תמיד אנחנו ממלאים בקושי שקית אוכל..."

"התבגרנו..."

"לגמרי, חח, אנחנו כבר זוג מבוגר... האמת, היא כמעט ריקה.."

"אז אתה לוקח?"

"כן, שנייה, אני בודק איך אני 'סוחב' את זה..."

"אתה צוחק, נכון?"

"כמובן, יאללה, אני יורד, ביי, בהצלחה בעבודה!" אמר מוישי וסגר את הדלת מבחוץ.

"מוישי??" נפתחה הדלת מאחוריו באחת.

"כן חני, מה קרה?"

"אויש, השארת כאן את השקית! היי, השקית שלקחת היא השקית ששמתי אחריה לשבוע הקרוב..."



"אני יוצא חני!" צעק מוישה לחלל הבית.

"היי, תיקח את הזבל!"

"מה, ממתי אנחנו משתמשים בכזה קטן, למה לא אשפתון רגיל? היי, איכסס איזה ריח מגעיל! ומה אלו הבגדים שזרקת בתוכו?"

"אה, היו כמה בגדים שכבר לא שמישים שזרקתי..."

"אה, אני רואה, גם אני חשבתי שהם כבר לא מתאימים ללבישה... מצוין שאת זורקת! האמת היא שמרגיש לי מצחיק להוריד כזה קצת..."

"זה לא כזה קצת, תיקח!"

"כן, שנייה, אני בודק איך אני 'סוחב' את 'כל' הגודל הזה..."

"אתה צוחק, נכון?"

"כמובן, יאללה, אני יורד, ביי, בהצלחה עם הילדים!" אמר מוישה טורק את הדלת מבחוץ.

"מוישה??" נפתחה הדלת מאחוריו באחת.

"כן חני, מה קרה?"

"השארת כאן את השקית! היי, ד' ישמור! השקית שאצלך זה השקית שהכנתי לעבודה שלי, עם בגדי השבת שלי שרציתי להראות לחברה מהעבודה והארוחת צהריים שהכנתי לי. פתאום אני אוחזת, על הבגדים האלו אמרת שאתה חושב שהם לא מתאימים ללבישה?? ו... רגע, ה'איכס איזה ריח מגעיל' היה בעצם על הארוחת צהריים שאני הכנתי??!!"
 
תגיד, בני כמה הם היום? לוידע אם צויין.
לא צויין גיל מדויק אך היו רמזים...
את חטאי אזכיר, לא קראתי את כל הפרקים 🫣
:eek:
מחכה ל- 20 שנות נישואין..
אואה, אולי תחזור שנת תשצ"ו...;)
פרק טובבב :ROFLMAO: :ROFLMAO:
אהבתי ממש:love:
תודה רבה!!

ניהנה כל פעם מחדש לקרוא את תגובותיכם' המחמיאות והמבקרות כאחד!
תודה עליהן!
 
נערך לאחרונה ב:
אין את החמישים גרם כמו בישיבות?
וואלה, זה מה שהביאו לכם בישיבה?
סחטיין! 😉
אצלנו היה את השקית של ה-5 קילו, ותמיד היה את החבר שלא יודע להגזים ושותה את זה כמו שקית שוקו 😆
מוישה נכנס "גוט שא.. מה מה זה? תעזוב אותו! מי נתן לך את זה? אוי תיזהר! עכשיו תרים..."

חני מקצה הבית בצעקה "גוט ש... אוי! תסתכלי מה עשית! לכי תביאי טישויים..."

"מה הם עשו? איך כבר נראה פה ככה...?" שאל מוישי.

"מה הם עשו? שום דבר חריג. קפצו, שפכו, משכו..."

"ממ... אוי, אני רואה שלא הספקת לערוך שולחן..."

"כן, ונס שכך... הוא היה אמור להיות כבר הפוך..."

"טוב, את תערכי ואני..." אמר והחל לשיר בזריזות "שלום עליכם..."
בסיום הוא נעצר. "את יודעת שאת אשת חייל... נכון? קידוש!"

ומהלך הסעודה:

חמש דקות קידוש. ("'כי בנו..' נו נו נו אה אה אה איאהההה נננו! 'בחרת' איאהההה!")

עשר דקות סלטים תוך סיפור של דודי בן השמונה על זה שילד בית כנסת הוא ג'ינג'י.

עשרים דקות שיר. ("דודי תשיר! מה לא יודע? אתה יודע! תפתח עמוד 57, לא את זה, זה ברכון...")

עשר דקות דגים תוך סיפור של חיימק'ה על כך שילד אחר בבית כנסת הוא כושי. ("נו! מה זה כושי?! מה זה, מי חינך אותך?")

חצי דקה שיר סולו של אבא במהירות X2.

חצי שעה עוף מלווה בסיפורים שהיו אמורים להיות קצרים...

שתי דקות רעש. (שהיה אמור להיות שיר מהילדים יחד...)

עשר דקות מנה אחרונה. ("אתה לא מקבל עוד אחד! בלי למה, כי ככה אמרתי!")

שש דקות ברכת המזון במנגינת תלמודי התורה.

"נכניס אותם למיטות?" שאלה חני "כבר אחרי שתים עשרה..."

אין תשובה. מוישה ישב במקומו מוטה הצידה, ראשו שמוט על השולחן.

"היי, תיזהר!" קראה לעברו חני.

שנייה מאוחר מדי, הוא צנח מהכיסא על הרצפה, מושך את קערת העוף איתו.

מוישה קם אט אט, מובך מהסיטואציה של קימה מול כל משפחתו כששיירי עוף מעטרים את ראשו.
אחד הטובים!!

וחשבתי שזה קורה רק אצל אלה שגרים דלת מול הדלת של השכנים שלנו..
 
הסיטואצייה מתוקה

הקטע הזה בגלל האריכות שלו נקרא לי קצת מאולץ,
"השארת כאן את השקית! היי, ד' ישמור! השקית שאצלך זה השקית שהכנתי לעבודה שלי, עם בגדי השבת שלי שרציתי להראות לחברה מהעבודה והארוחת צהריים שהכנתי לי. פתאום אני אוחזת, על הבגדים האלו אמרת שאתה חושב שהם לא מתאימים ללבישה?? ו... רגע, ה'איכס איזה ריח מגעיל' היה בעצם על הארוחת צהריים שאני הכנתי??!!"
 
וואלה, זה מה שהביאו לכם בישיבה?
סחטיין! 😉
אצלנו היה את השקית של ה-5 קילו, ותמיד היה את החבר שלא יודע להגזים ושותה את זה כמו שקית שוקו 😆
אוי ויי
אחד הטובים!!

וחשבתי שזה קורה רק אצל אלה שגרים דלת מול הדלת של השכנים שלנו..
חח הקטע עם העוף? משהו בקבוע?
הסיטואצייה מתוקה

הקטע הזה בגלל האריכות שלו נקרא לי קצת מאולץ,
אופס... גם אני הרגשתי כך. אבל הייתי חייב את כפילות הפגיעה. האמת היא שאולי היה עדיף שהייתי עושה את אשר עלה בדעתי אז ומחלק את המשפטים לשניים, אבל זה הסתבך לי עם הקטע של הזו"ציות... :)
 
חובה!
חומרים להשראה...
אתם ממש לוחצים אז אני יענה

Screenshot_20250919-152401.jpg
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

למי שעדיין לא מכיר
פונט זה- הזו"צ כיום.
פונט זה- אותו הזוג בעוד עשור.


פרק א' (מבוסס על טוריי מהעבר)

"מה קורה חני? נלחצת באזעקה?" נכנס מוישי לבית בהתרגשות "איזה בומים היו!"

"לגמרי!" ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן ברחוב!"

"לא צריך להגזים... אבל זה בהחלט היה עוצמתי".

"זה לא היה נפילות בכלל?"

"לא נראה לי"

"לא יודעת, גם אני וגם כמה שכנות הגענו למסקנה שכנראה זה היה נפילות..."

"אני הייתי בחוץ ואני..."

"מה זה בחוץ? לא נכנסת בכלל למקום מוגן?"

"לא היה באזור. שכבתי על הרצפה. ואז היה איזה חצוף אחד שבכלל עמד והסתכל לשמיים וצעק לי 'זהירות!' אני פשוט לא.."

"חח אתה לא ה..."

"את מבינה את החוצפה? הוא עומד וצועק לי ששוכב על הרצפה לפי הכללים, זהירות!"

"מוישי, חחחח אתה לא הבנת! הוא ראה יירוט אז הוא צעק לך 'זה יירוט'!"


"מה קורה חני? מה עשית עם הילדים באזעקה?" נכנס מוישה לבית בפנים נפולות "לא שמעו כמעט בומים!"

"איזה..." ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן על הבניין!"

"טוב, לא הגזמת... בכל מקרה, אני הייתי תקוע במקלט עם עוד חמישים איש כך שהאטרקציה הייתה נוראית!"

"צריך להתרגל..."

"התרעה!"

"למה? מה כבר..."

"מה לעשות, זה אני קובע?"

"לא, אבל זה אתה אמרת!"

"ואז מה, אני קשור? את רוצה שאני לא אגיד לך?"

"מה שלא תחש... טוב נו, אין לנו זמן לדבר, התרעה!"

"מה, רק בגלל שאמרתי שצריך להתרגל להצטופף במקלטים? תסביר את עצמך, זו לא חכמה להגיד לי שוב ושוב ללא הסברים 'את רעה, את רעה!''"
למי שלא מכיר:

פונט זה- הזוג כזו"צ.

פונט זה- הם, עוד עשר שנים.



"למה תתחפש?" מתייעצת חני.

"מה?" מוישי בהלם.

"למה תתחפש בפורים?"

"למה שאני אתחפש בפורים?"

"מה, כולם מתחפשים אחרי החתונה..."

"אוי, לא יהיה לי נעים מההורים שלך!"

"הם יאהבו את זה, אני בטוחה!"

"ומה עם השכנים?"

"עזוב אותך, אתה רואה איך הם נראים כל השנה...?"

"חח את צודקת, האמת, הם לא ממש מעניינים אותי..."

ובפורים:

"הו ר' נחום! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, למה התחפשתם? זה נראה ליצן, לא?"

"אוי ויי" נבהל מוישי "אז זה ליצן, לא קוז'אק?"


"מה קורה מוישה, על מה אתה חושב?" מתעניינת חני.

"אני חושב להתחפש בפורים..." פולט מוישה.

"מה, אף אחד לא מתחפש כבר בגיל כזה!""

"אני לא מדבר על ליצן או קוז'אק כמו הפדיחה בשנה ראשונה..."

"אויש, ההורים שלי לא יאהבו את זה..."

"עוד מעט תגידי לי גם השכנים..."

"זה אמור לעניין אותך!"

"נכון, אבל מה זה קשור אליהם אם אני אתחפש או לא... בכל מקרה, נחליט כבר מה נעשה!"

ובבוקר פורים:

"הו ר' יענקב! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, התחפשתם? אוי, זה גדול!"

"אני? התחפשתי? אה, ככן..." מגמגם מוישה ומהרהר באימה 'ידעתי שאני אשכח לעשות משהו עם כל הבלגן בבוקר של התחפושות לילדים... שיא הפדיחות! זה עוד מכנסי הפיג'מה הכי מוכתמות שלי!'
סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה