סיפור בהמשכים סיפור מתח בהמשכים – לביקורת

[ג'יימס]

שלום וברכה אני באמצע לכתוב ספר מתח ואני מאוד מעוניין בביקורת.

פרולוג

טיסה 1142, ישראל – דובאי.

זאת לא הייתה הפעם הראשונה שניר הטיס מטוס בנתיב הזה, מעל כל המדינות הערביות, אך הפעם תחושה עמומה בליבו לא נתנה לו מנוח.

עיניו שטו מעצמן בין כל הנורות, רובם דלוקות בירוק, מצביעות על כך שהכל כשורה. כרגע.

הוא הביט בטייס המשנה שבדק את מכשירי הניווט, ושם לב למבט מהורהר על פניו.

"שגיב" ניר פנה אליו, "הכל בסדר?"

"הכל מצוין, רק שצפויים מספר משקעים בהמשך הנתיב שעלולים להגביל את הראייה שלנו, לפי דעתי כדאי להסיט קצת את מסלול המטוס".

חוסר ראות בטיסה הוא אחד הדברים המסוכנים ביותר, אשר בגללו מבטלים טיסות בקלות, וודאי שמשנים עבורו מסלול.

"דווח למגדל" אמר ניר, מתחיל לראות מרחוק את המשקעים, מרגיש בליבו שוב את התחושה העמומה.

שגיב הרים את מכשיר הקשר, ודיבר לפומית.

"אל-על 1142 למגדל פיקוח, צפויים משקעים מולנו בנתיב".

"מגדל פיקוח ל1142, יש אפשרות לחצות?".

"עדיף שלא, מבקש אישור לנטות צפונה".

"קיבלנו, מבצעים בדיקה, המתן לאישור".

שגיב המשיך לתפוס את הפומית, ממתין.

"מגדל פיקוח ל1142 יש אישור לשינוי נתיב צפונה במשך כחמישה קילומטרים".

"קיבלנו".

שגיב התיישב ליד ניר, מתעסק עם המכשירים, וביטל את פעולת הטייס האוטומטי.

שני הטייסים הסיטו את המטוס מאזור המשקעים. הכל נראה תחת שליטה.

"קחח... קחח..." קרקושים משונים נשמעו בקשר, קול מתכתי מקוטע.

"שגיב, תבדוק את הקשר. אני בינתיים מפעיל מחדש טייס אוטומטי".

שגיב הושיט את היד... ובאותו רגע חושך מוחלט. כל האורות כבו.

ניר זינק במהירות, תופס חזרה את ההגאים שעזב עם הפעלת הטייס האוטומטי. בלי חשמל הטייס האוטומטי לא עובד.

"מה קורה שם?" הוא הביט בתמיהה על המסכים הנורות והמכשירים. כולם שבקו חיים ללא התראה.

"לא יודע, שום דבר לא מגיב" פאניקה נשמעה בקולו של שגיב, מנסה להפעיל מספר מכשירים.

"שגיב, תתעשת עכשיו!!! תפעיל את מערכת הגיבוי!" קולו של ניר היה לחוץ, דחוף. התחושה העמומה מזכירה את קיומה.

שגיב משך בכמה ידיות יודע שבמעשיו הוא שולף טורבינה שניזונות מהדלק ואמורה לספק חשמל חלופי.

דבר לא קרה.

הוא משך שוב ושוב, בפראות, ללא הועיל.

"הטורבינה נשלפה?" עכשיו גם ניר הגיב בלחץ.

"אין לי שום יכולת לדעת", שגיב נשמע אבוד. "כל המכשירים לא עובדים!".

"אם הטורבינה לא עובדת, אז אנחנו בבעיה קשה, כי זה אומר שיכול להיות שיש שיבושים גם במנועים. וזו בעיה קצת יותר גדולה מהפסקת חשמל" שגם זו לא בעיה קטנה בכלל. הרהר ניר.

דפיקות נשמעו על דלת תא הטייס.

הנעילה של הדלת, שפועלת על חשמל לא עבדה, והדלת נפתחה בעוצמה, הדייל הראשי עמד בפתח.

"מה קורה?" שאל בקול מבוהל, "הנוסעים מתחילים להיכנס לפאניקה". קולו מוכיח בבירור שהנוסעים הם לא היחידים שנמצאים בפאניקה. "למה החשמל כבה? הכל בסדר בטיסה? למה לא מודיעים לנו כלום?"

"אין לי מושג", ניר אפילו לא הסתובב, שקוע ראשו ורובו בתוך המכשירים, "תגיד שזו תקלה זמנית, ושבינתיים יחבשו את מסיכות החמצן" הגיב בתמצות, טרוד מכדי להסביר יותר מזה.

הדייל סב לאחוריו. מבין את הסיטואציה.

"יש קשר עם המגדל?" ניר שאל בתקווה.

"אין", שגיב הגיב בקצרה "כל דבר שפועל על חשמל לא עובד", הוא לקח נשימה עמוקה, והמשיך. "בלי קשר ובלי ניווט יש סכנה גדולה שנתנגש במטוסים אחרים". אמר את מה ששניהם ידעו. היסטריה מדברת מגרונו.

"נכון, אתה צודק, אז תנסה להירגע ולבוא לעזור לי", ניר ניסה להגיב בקול רגוע, אך הלחץ נשמע היטב. "אנחנו נעלה את המטוס לגובה חמישים וחמש אלף רגל, גובה שמטוסים בדרך כלל לא טסים בו" הוא ניסה להרגיע את שגיב. לא רק שהוא מתמודד עם תקלה במטוס, הוא גם צריך להתמודד עם טייס משנה היסטרי. הרהר בתסכול.

שגיב התיישב ידיו רועדות, אבל בכל אופן עזר לניר בהעלאת המטוס.

"נראה שהמנועים מגיבים בסדר" אמר ניר בהקלה.

אך שגיב לא התייחס לדבריו, שרוי בהיסטריה. "בגובה כזה החמצן מתדלדל, ואין חשמל שיזרים אותו בצורה נכונה" הוא התנשף, "ובכלל איך אתה רוצה שננחת בלי קשר עם המגדל?"

"בדיוק לכן אמרתי לכולם ללבוש מסיכות חמצן" ניר לא נתן ללחץ ולבלבול להשפיע על פעולותיו. "ולגבי הנחיתה, כשנגיע לגשר, נעבור אותו".

שגיב בלע את רוקו, "לא נשרוד הרבה זמן בלי קשר ובלי ניווט, וגם החמצן לא יספיק ליותר מדי".

"אנחנו לא צריכים הרבה זמן, רק עד שהחושך יחליט שנמאס לו". הגיב ניר בציניות, "וכשהחמצן יגמר נרד שוב, בינתיים אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים".

הבזק של אור, ניר מצמץ, שומע עשרות צפצופי אזהרה מתנגנים באזניו כמו ציפורי שיר. איך זה קרה? חלפה מחשבה בראשו.

הוא הביט בכל המכשירים, שחזרו לפתע לפעול, מציגים התראות בקולות צפצוף חזקים.

"מגדל פיקוח ל1142 הכל בסדר? איבדנו איתכם קשר".

שגיב קרס על הכיסא, "הייתה לנו הפסקת חשמל כללית, עכשיו הכל נראה בסדר". נשף בהקלה.

ניר חייך חצי חיוך. "אמרתי לך, תמיד יש סוף טוב, רק צריך לדאוג שנשאר בחיים עד שהוא יגיע".

אבל הפעם החיוך של ניר היה חיצוני בלבד, התחושה הפנימית המשיכה להעיק עליו.

זאת לא הייתה תקלה רגילה.

בכלל לא.

...

הבזק של אור לא צפוי סימא את עיני כולם. הנוסעים המבוהלים מצמצו בבלבול, תוהים לעצמם מה קרה עכשיו.

האמיצים שבהם הורידו את מסיכות החמצן מפניהם, מנסים להרגיע את ליבם שפעם בעוצמה ובמהירות. לאט לאט כל הנוסעים הורידו את מסיכות החמצן באישור הדיילים, מבינים שהזמן שבו שהו בחשש על חייהם נגמר, משאיר אותם במערבולת רגשות.

החוויה שחוו עכשיו היא לא חוויה שתשכח מהרה. הם לעולם יזכרו את ריח המוות הנישא באוויר ואת הפחד המוחשי כל כך שבעוד רגעים ספורים הם יצטרפו לחלקי מטוס בוערים בדרכם למטה.

לחשושים נשמעו בכל רחבי המטוס והם רק התגברו והלכו, אנשים המנסים לפרוק את עוצמת הרגשות שחוו עכשיו, ברגעים המבעיתים ביותר בחייהם.

אבל המהומה הגדולה ביותר התרחשה בקצה המטוס, דייל רחב ממדים דהר לכיוון מסוים כאשר בידו דפיברילטור גדול, בכיוון שאליו דהר היה דייל אחר שרכן מעל נוסע מבוגר וביצע פעולות החייאה בצורה מקצועית.

"לזוז! מה זוזו כולם!" הדייל הרחב חיבר במהירות את המכשיר לגופו של הנוסע שהתמוטט במהלך התקלה, והפעיל אותו.

גופו של המבוגר נרעד בעווית פתאומית, אך שום דבר לא יותר מזה.

הוא הפעיל שוב, שולח פולס חשמל גבוה יותר, אך ללא הועיל.

הדייל השני רכן שוב וביצע הנשמה במהירות, אבל שניהם ידעו, שלנוסע המסכן אין יותר מדי סיכויים.

 

[משפחה שכzoo]

טוב, אז אני אשמח להסבר איך מטוס בלי חשמל לא מתרסק...
הערה קטנה: קפצו לי המון שגיאות כתיב ושגיאות דקדוקיות, כמו החלפה בין זכר ונקבה וכאלה, מעצבן בקריאה.
הכתיבה יפה, מותחת.

 

[skeptic]

אני אוהב את המתח הזה.

ולגבי הביקורת:
יש פה שגיאה טכנית, קשר זאת יחידה למדידת מהירות, לא גובה.
ולגבי מסכות החמצן, יש טווח זמן קצר (נראה לי 20 דק') שהמסכות מסוגלות לספק חמצן, הן אמורות לספק לטייס זמן לרדת עם המטוס לגובה שבו יש מספיק חמצן, זה לא אמור להספיק לטיסה ארוכה בגובה רב.

 

[ניק 3810]

פרק יפה מותח כמו שצריך,

אבל שמתי לב שבכל הנכתב כדו שיח יחד עם תיאורים רגשיים, הכתיבה קצת תלושה,
דוג'.

דלת תא הטייס נפתחה בעוצמה, הדייל הראשי עמד בפתח.

"מה קורה?" קולו מבוהל, "הנוסעים מתחילים להכנס לפאניקה".

קולו של הדייל רמז בבירור לניר שלא רק הנוסעים בפאניקה.

השורה של הדייל שבקולו נרמז הפנאיקה שלו נראית לא קשורה לשורה שמעלייה,
אני הייתי כותב את שני השורות האחרונות עם שילוב מסויים כגון
"מה קורה?" קולו מבוהל, "הנוסעים מתחילים להכנס לפאניקה - מסגיר בקולו את כניסתו האישית להיכלי הפאניקה"
או משהו בסגנון הזה.

 

[ניק 3810]

וסתם הערה, לא נראה לי שיש משהו שיכול לפתוח את דלת תא הטייס אם היא נעולה.

 

[ג'יימס]

טוב, אז אני אשמח להסבר איך מטוס בלי חשמל לא מתרסק...

המנועים וכן המערכת שמאפשרת פניות במטוס לא עובדות ע"י חשמל, המנועים ע"י דלק והשאר ע"י מערכות הידרואליות.

פרק יפה מותח כמו שצריך,

אבל שמתי לב שבכל הנכתב כדו שיח יחד עם תיאורים רגשיים, הכתיבה קצת תלושה,
דוג'.


השורה של הדייל שבקולו נרמז הפנאיקה שלו נראית לא קשורה לשורה שמעלייה,
אני הייתי כותב את שני השורות האחרונות עם שילוב מסויים כגון
"מה קורה?" קולו מבוהל, "הנוסעים מתחילים להכנס לפאניקה - מסגיר בקולו את כניסתו האישית להיכלי הפאניקה"
או משהו בסגנון הזה.

ש פה שגיאה טכנית, קשר זאת יחידה למדידת מהירות, לא גובה.

צודקים לחלוטין !!!!!!!!!!!! תודה רבה.

ולגבי מסכות החמצן, יש טווח זמן קצר (נראה לי 20 דק') שהמסכות מסוגלות לספק חמצן, הן אמורות לספק לטייס זמן לרדת עם המטוס לגובה שבו יש מספיק חמצן, זה לא אמור להספיק לטיסה ארוכה בגובה רב.

בודק את זה...

וסתם הערה, לא נראה לי שיש משהו שיכול לפתוח את דלת תא הטייס אם היא נעולה.

תודה על ההערה, ייתכן מאוד, אני אנסה לתקן את זה או שאשמיט את הקטע עם הדייל.

 

[ג'יימס]

הערה קטנה: קפצו לי המון שגיאות כתיב ושגיאות דקדוקיות, כמו החלפה בין זכר ונקבה וכאלה, מעצבן בקריאה.

אשמח לפירוט...

 

[R.V.K.A]

כל הנורות, רובם דלוקות בירוק, מצביעות

רובן*

ניר מצמץ שומע עשרות צפצופי אזהרה שניגנו באוזניו כמו ציפורי שיר.

סתם הצעה לשיפור: ניר מצמץ, שומע עשרות צפצופי אזהרה מתנגנים באזניו כמו ציפורי שיר.
יותר זורם לדעתי. יש עוד כמה וכמה כאלה בסגנון.

מולינו

מולנו

, המתן לאישור.

חסר גרשיים בסוף הציטוט.

האוטומטי".

להשמיט גרשיים.

בתימצות,

תמצות

עלילה יפה, מותחת. כשמתחילים לקרוא - רוצים לסיים את כל הקטע.
יש מה לדייק ולשפר בהתנסחות. עניין של השתפשפות.
הרבה הצלחה בהמשך הכתיבה!

 

[מנוחה כהן]

וסתם הערה, לא נראה לי שיש משהו שיכול לפתוח את דלת תא הטייס אם היא נעולה.

אם אני לא טועה, יש דייל אחד בכל משמרת שיודע את הקוד של תא הטייס. זה כדי למנוע מצב שבו הטייסים נרדמים/קרה להם משהו- יש דייל שאחראי להיכנס לבדוק מה שלומם

 

[מנוחה כהן]

פרק יפה ומותח ומאוד מסקרן!
הערות- מצטרפת למה שאמרו למעלה.

כדאי לשים לב מה הבדל של 5 מעלות סטיה בנתיב התעופה (לא גובה, סטיה לנתיב אחר) משנה ביחס לטיסה בין ישראל לדובאי.
המטוס יכול לעבור רק מעל ירדן כי יש הסכם שלום, ורק מעל אזורים בטוחים.
האם טיסת אל-על טסה את זה? או רק חברת פליי-דובאי?

 

[הדר 310]

וואו אהבתי ממש ממש!!
ואני בדרך כלל מאוד ביקורתית בכתיבה.
נהניתי מאוד מסגנון הכתיבה ומהעלילה.
מחכה לספר!

 

[משפחה שכzoo]

עיניו שטו מעצמם

*מעצמן

ושם להב

לב?

 

[ג'יימס]

תודה רבה לכל המבקרים!
בזכותכם המון דברים שונו, תוקנו, הובהרו וחודדו,
אשמח שוב פעם לביקורת , להמשך!!!!!!
פרק 1

ניר ישב על כיסא עץ, רגלו מקפצת בחוסר סבלנות.

עד מתי יעכבו אותי פה? המחשבה העצבנית חלפה כבר מספר פעמים בראשו. אך היחיד שענה לו היה הכיסא שעליו ישב, בקולות החריקה הקצובים שהשמיע.

קוצר הרוח שלו היה מובן בהחלט, לפחות לטעמו.

מרוב הזמן שעיכבו אותו הוא הספיק כבר לסרוק את החדר הריק והאפרורי עשרות פעמים, אותו ואת השולחן המלבני שעמד במרכז החדר, שני חריצים מעטרים את פינתו השמאלית. שבזמן המחשבה הארוך שנתן לו הוא הספיק למצוא לפחות 529 סיבות אפשריות להסביר איך נוצרו החריצים האלה.

גם את הכיסאות הוא סרק, את שני הכיסאות השחורים, המבריקים, שהונחו מצידי השולחן.

בהתחלה כשהגיע הוא העדיף את כיסא העץ, שנראה יותר טוב, אבל עם הזמן שעבר הוא קלט את הטעות הגדולה שעשה. החריקות שהכיסא השמיע היו רק תוצאה, תוצאה של חוסר נוחות מחריד.

הדלת נפתחה בחריקה, ואדם גבה קומה נכנס פנימה, מחזיק בידו עוקדנית מלאה דפים.

"אוקיי ניר," גבה הקומה התיישב בתנועות מהירות.

סוף סוף נזכרו שתקעו אותי פה המחשבה שחלפה בראשו של ניר נכרה היטב במבטו.

אך גבה הקומה כאילו לא שם לב לזה, והמשיך. "אני שלומי, חוקר תאונות, נתחיל בתשאול קצר, בסדר?" הוא פתח את העוקדנית מרים את עיניו לשבריר שנייה, רק כדי לקלוט את ההנהון קצר הרוח של ניר.

"אז איפה זיהיתם לראשונה את התקלה?" התחיל שלומי.

ניר הזדקף על הכיסא, גורם לו לחרוק. "אני ושגיב טסנו בטיסה 1142 מישראל לדובאי, בדרך עברנו מעל ערב הסעודית, וקצת צפונית לטוראיף הייתה סופת חול אז סטינו באישור מגדל הפיקוח עוד יותר צפונית, שם התחילו הבעיות הראשונות..."

"מצוין, תוכל לתאר לי בפרוטרוט כל דבר שקרה מאז, איך בדיוק התחילה התקלה?" שלומי המשיך בקול חוקר מבטו טמון בתוך העוקדנית.

ניר לא הגיב, מבטו בוהה בתרעומת בתג שהוצמד לדשו של שלומי.

"ניר?" שלומי הרים את עיניו והביט בניר, גבותיו מתכווצות בשאלה.

ניר הרים אף הוא את עיניו, נותן בשלומי מבט חודר.

"למה התיק עבר לשב"כ?" הוא הצביע על התג שנרשם בו בבירור, שירות ביטחון כללי. "אתם חושבים שזו פרשיה ביטחונית?" שאל, או יותר נכון קבע.

שלומי מצמץ, "לא מדויק בכלל, אבל זאת פרשיה לא פשוטה בכלל, לא כל יום נוסע נהרג בתקלה מוזרה במטוס! אמנם הוא לא נהרג באופן ישיר מהתקלה, אלא קיבל התקף לב כתוצאה מחוסר החמצן, אבל בכל אופן זו פרשייה חמורה מאוד!"

ניר זע על מקומו, מילותיו האחרונות של שלומי גרמו לליבו להצטמק בכאב, חוסר החמצן בהחלט גרם לעורקי הנוסע שהיה חולה לב להצטמק דבר שהוביל ישירות להתקף לב. הוא ניער את ראשו מסלק את הכאב במהירות, לא נותן לתחושת המועקה להתנחל בליבו. "זה בהחלט נכון, אבל זאת לא סיבה להעביר את החקירה לשב"כ".

שלומי הביט בניר, לא מזיז ממנו את עיניו, "בתחקיר הראשוני עלו ממצאים מחשידים, כך שהוחלט שהתיק ייחקר בידיים מיומנות, ולא חקירה פשוטה".

זוויות פיו של ניר התעקלו כלפי מעלה בחיוך מזלזל, מראה לשלומי בדיוק מה הוא חושב על גיבוב השטויות שאמר.

ניר פתח את פיו, אך שלומי לא נתן לו להגיב, והמשיך מיד.

"אבל כרגע זה לא הנידון, לכן אני מבקש משך להתמקד, ולענות על מה ששאלתי". המשיך שלומי באותו טון. לכאורה.

ניר נע על כסאו בחוסר נוחות, אך הגיב בלית ברירה. "מה שאלת?"

ליבו בער בתוכו, לא אוהב את זה ששלומי משקר לי. למה באמת התיק עבר לידי השב"כ???? התרוצצה השאלה בקרבו, לא נותנת לו מנוח.

"איך התחילה התקלה?" קולו של שלומי חדר מבעד למחשבותיו.

"זה התחיל מקרקושים מוזרים בקשר, ומהר מאוד כל החשמל נפל..."הוא הרהר במה שקרה, ולמרות הקרירות שהקרין לשלומי, מוחו שאב אותו בחזרה לרגעים הקשים. מרגיש שוב את כל הרגשות מתערבלים בבטן, ואת קור הרוח שמנסה להשתלט.

הוא ניסה להתנער ולחזור למסכת הפרצוף האדיש, מסדיר את נשימותיו.

"מה עם מערכת הגיבוי?" שלומי ניצל את ההפסקה ושאל שאלה צפויה.

ניר בלע את רוקו, ונענע בראשו, "אין, שום דבר לא עבד." הוא לקח נשימה עמוקה, מתנתק לגמרי מהחוויה, והמשיך בקול יבש. "מיד הורתי לשגיב, טייס השנה, להפעיל את הטורבינה, אבל זה לא עזר", ניר פירט את הפעולות שהם עשו, "ואז מכיוון שלא היה לנו קשר ולא מערכות ניווט החלטתי להעלות את המטוס לגובה שלא רגילים לטוס בו כדי למנוע התנגשות".

"המנועים עבדו כמו שצריך?" תמה שלומי, "איך הצלחתם להפעיל אותם בשיא העוצמה?"

"באופן מוזר רק מערכת החשמל נפלה," ניר ניסה להסדיר את מחשבותיו, "בשאר המערכות הכל היה בסדר, וכך גם במנועים. אבל רגע..." ניר הביט בשלומי במבט חשדני. "למה כל השאלות האלו? לא בדקתם את הקופסא השחורה?".

שלומי לא הסיט את מבטו, מסתכל עמוק בתוך עיניו של ניר. "אתה באמת לא יודע למה אנחנו שואלים אותך?" עיניו בוחנות את ניר, עוקבות אחרי כל שבריר תנועה שלו.

גבותיו של ניר התכווצו בתמיהה, "למה שאני אדע?" מלמל פיו.

אך תוך כדי ששאל האסימון נפל בקול רעש גדול, גורם לליבו להגביר את הקצב, ולתחושת כעס מוכרת לבעבע בגרונו.

"אתם חושדים בי?!" פיו לחש, אך עיניו צעקו בחוסר אמון, "אחרי כל מה שעשיתי? הצלתי את המטוס, את כל הנוסעים שהיו בתוכו, ואתם עוד מעיזים לחשוד בי?" הוא התנשף במהירות מנסה לשכך מעט את זעמו.

בתוכו עשרות רגשות התערבלו בו זמנית, הכעס התחרה בתחושת האשמה תוך כדי שהכאב תוקף אותו שוב, יכול להיות שהנוסע באמת נהרג בגללו? האם הוא לא פעל כשורה? אבל ניר לא נתן לסערה להתחולל זמן רב, מהר מאוד הוא העיף את כל הרגשות, נותן לכעס להציף אותו, הוא עשה הכל כמו שצריך ואין שום חשש שהתקלה קרתה בגללו!!!

"אין בעיה," הוא קם והחל לצאת, "אני את התשאול גמרתי כאן. אתם שאר הפרטים תבררו עם שגיב, או שתדלו אותו מתוך הקופסא השחורה". הפטיר מאחורי גבו.

שלומי נשאר במקומו, לא מסיט את מבטו. "חלקים נרחבים מהקופסא השחורה מחוקים ומשובשים". הוא הטיל הפצצה בקול אדיש.

ניר קפא באמצע הדרך, המום.

"ברור שימחק, הרי ברגע שכבר לא היה חשמל הקופסא לא יכולה להקליט", אמר בקול בלתי משוכנע יודע בתוך תוכו שלא לזה התכוון שלומי.

"אתה יודע טוב מאוד שלא התכוונתי רק לזה," אמר שלומי "גם חלקים מלפני התקלה נמחקו".

"זה בלתי אפשרי". קבע בקול לא בטוח, מסתובב באיטיות לכיוון שלומי.

עמוק בתוכו הוא ידע שהוא משחק עכשיו ישירות לידו של שלומי, ושזה בדיוק מה ששלומי רצה שיקרה, אך הוא לא יכל להימנע מלעשות את זה.

"בדיוק לכן אנחנו חוקרים אותך כעת, כדי לברר איך בדיוק זה קרה". שלומי החווה בידו על הכיסא, מרמז לניר לשבת שוב.

ניר התיישב באיטיות מספר דברים החלו להתבהר מול עיניו. לכן שלומי שאל שאלות כל כך מוזרות הרהר ואולי אפילו זו הסיבה שהתיק עבר לשב"כ.

"אבל בלתי אפשרי למחוק תוכן של הקופסא השחורה". הוא חזר על דבריו.

"למחוק תוכן אולי לא, אבל למנוע ממנה להקליט תוכן חדש זה אפשרי בהחלט". שלומי הזדקף והוציא דף מתוך העוקדנית.

"זהו תרשים של הדרך שבה בנויה הקופסא השחורה. הקופסא נמצאת באזור זנב המטוס כדי שתינזק פחות בשעת התרסקויות," הוא התחיל להסביר, "ולכן נפתחת אפשרות לחבל בהעברת המידע עד לשם".

הוא הפך את הדף מראה אותו לניר. "אפשר לחבל בכבלים שעוברים מתא הטייס ועד לקופסא השחורה, ומעבירים את המידע שאוספים הרמקולים והחיישנים בתא הטייס," הוא הניח את הדף, והמשיך לדבר, עדיין ממוקד בתוכן הדף. "אבל זו דרך לא פשוטה בכלל מכיוון שמדובר בעשרות כבלים שעוברים במיקומים שונים ולא חשופים, אבל... ישנה עוד אפשרות." הוא הרים את עיניו והביט בניר במבט ממוקד "אפשר לנתק מראש את אספקת החשמל לקופסא השחורה והוקוס פוקוס הקופסא מפסיקה להקליט".

ניר נענע בראשו בחוסר אמון, "למי הייתה גישה לזנב המטוס לפני הטיסה? ושידע שהולך לקרות משהו שיצריך את הקופסא השחורה!, רק לצוות של חברת התעופה יש גישה, וגם הם עובדים בקבוצות ככה שלא שייך שאחד ינתק את החשמל בלי שהשאר שמו לב!" בתוכו קינן עדיין ספק. אולי כל זה בכלל המצאה של שלומי. טכניקת חקירה או משהו כזה.

שלומי חייך, "גם אם זה לא פשוט, זה אפשרי בהחלט,. וחוץ מזה גם לך ולשגיב הייתה גישה לשם. וזו בדיוק הסיבה שאנחנו עורכים את התשאול זה כדי לברר איך דבר כזה קורה".

שלומי עצר לרגע, החיוך נמחק מפניו. "האם הצלחתם בקלות להפעיל את המנועים בשיא העוצמה?" הוא חזר לטון החוקר. הטון שעיצבן את ניר.

"אמרתי לך כבר! רק מערכת החשמל השתבשה!" ניר החל להיות קצר רוח. "אולי תגיע לנקודה?"

שלומי התעלם, והמשיך. "האם מערכת המחשוב גם השתבשה?"

"היא לא השתבשה, היא פשוט לא עבדה. כפי שידוע לך מחשב לא יכול לפעול בלי חשמל!" ניר הביט בו במבט מוזר, "תגיד לי, הרבה פעמים קורה שיש לך אמנזיה תוך כדי חקירה?" תחושת עצבים מוכרת החלה להזדחל במעלה גבו.

שלומי נאנח, והסביר את כוונתו. "התכוונתי האם שמת לב לבעיות במערכת המחשוב לפני שהחשמל נפל?"

"בהחלט, לא קפצה שום התראה על זה שצפויה התרסקות בקרוב, לפחות על פי חלק מהחזאים". בגרסה העצבנית של ניר, הציניות שלטה ללא מיצרים. "וכמובן בטח ראית את התלונה שהגשתי, על זה שתוך כדי התרחשות התקלה לא נפתחה אפשרות לשלוח מסר אחרון למשפחה." ניר נענע את ראשו בחוסר אמון מדומה, "אני לא מצליח להבין! בגלל שהטייסים המתרסקים לא יכולים להתלונן אז לא דואגים להם?! רק בגלל זה אני שוקל התפטרות."

שלומי התנשף בתסכול, "אתה מוכן להפסיק עם זה? זו שאלה רצינית ואני מבקש שתענה בצורה עניינית!"

ניר לא הגיב.

"מובן?"

ניר נענע בראשו בתנועה לא מחייבת. שלומי הסתפק בזה לעת עתה.

הוא סידר את המשקפיים על אפו בתנועות חדות, והמשיך. "האם שמת לב לשינויים, אפילו זעירים בניווט של המטוס?"

ניר מצמץ, לא מבין מה שלומי רוצה. כנראה זה לא הספיק לו. "בוודאי שהיו שינויים, באמצע טיסה רגועה לפתע קרתה נטייה כלפי מעלה כדי לא להיתקע במטוסים אחרים, לפי דעתי זה היה אפילו קצת מסוכן".

שלומי דפק על השולחן. "אולי די? התכוונתי האם לפני התקלה המטוס הגיב בצורה שונה, או שלא הגיב לפקודות שלך?"

ניר הניד את ראשו בזלזול. "בטח... רק משום מה לא התחשק לי להגיד לך את זה עד עכשיו". הסרקזם המשיך. "אתה מוכן להסביר במילים ברורות מה אתה רוצה? כי אם לא, אני מצידי סיימתי". ניר הסיט את כסאו אחורה.

שלומי פתח את פיו, אך ניר קטע אותו בעצבים, "אני יודע בדיוק מה אתה רוצה להגיד, אתה תגיד שאתם חוששים שהשתלטו לנו על המטוס, ושממש במקרה זאת הייתה קבוצת חייזרים שנתקעו בכדור הארץ בשנת 2253 ובשלב כלשהו השנים אצלם התחילו לעבור הפוך". הכיסא עף אחורה וניר התרומם, יוצא החוצה.

"ניר...ניר... בא הנה מיד!" קולו של שלומי רדף אחריו.

ניר הסתובב חצי סיבוב והביט בשלומי במבט מזלזל, "כל עוד אין לך צו שיחייב אותי לענות על השאלות המוזרות שלך, אז אתה יכול לשכוח ממני".

טריקת הדלת הצפויה היוותה אקורד סיום הולם מאוד לדבריו.

...

שיחה מסווגת

קדקוד: תן עדכון.

סער: העדכון השבועי שלי יגיע עוד יומיים, משהו דחוף?

קדקוד: תכין עדכון מלא, גם לעכשיו וגם לעוד יומיים.

סער: בסדר, כמה דקות.

- כמה דקות לאחר מכן –

סער: הכל עלה לאוויר ועוברים בשיא המרץ לשלב השני, פרטים טכניים בקובץ המצורף.

קדקוד: יש לך דרך להשיג לוגים של השבוע האחרון?

סער: אני יכול לנסות, למה? מה קרה?

קודקוד: קרה משהו מאוד מוזר שלפי דעתי קשור לפרויקט שלנו. מצרף לך דו"ח על מה שקרה.

סער: קיבלתי. אבל זה בלתי אפשרי, שום דבר עדיין לא מוכן במישור המעשי.

קדקוד: יש לך דרך אחרת להסביר את זה?

סער: צירוף מקרים?

קדקוד:

סער: טוב, אני אנסה לברר. אשלח לך את הלוגים בהמשך היום.


ביקורת ביקורת ביקורת !!!!!

ספוילר: ספוילר

אני יודע שזה ארוך אבל בכ"א אשמח מאוד לכל ביקורת שהיא

 

[ג'יימס]

נו!!!!!!!!!!!!!! פליז! ביקורת! בלי רחמים !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[דיתי לינדר]

אולי אני הולכת לאכזב. זו לא ביקורת.
רק תגובה.
התרתקתי.
היה לי מעניין כתיבה שופעת וזורמת.

 

[ג'יימס]

חלק מפרק 2 (אני מנסה לקצר קצת כדי שלא יעמיס)

פרק 2 - א'​

ניר הידק את הקסדה על ראשו בחוזקה, הוא בעט ברגלית והתניע את האופנוע, מחשבותיו דוהרות.

מה שלומי הזה חושב לעצמו? שהוא יכול לחקור אותי כמו איזה פושע רק בגלל שהוא מהשב"כ?

הוא הידק את שפתיו ושאף אויר עמוק לריאות, מנסה להסדיר את נשימותיו.

הכביש הטשטש מתחת רגליו, והרוח טפחה בחוזקה, מרגיעה במקצת את רוחו הסוערת.

אך רק במקצת.

רמזור אדום התקרב אליו במהירות, נותן לו הפוגה קצרה. הוא ניסה לתפוס את קצה מחשבתו, להבין מה כל כך הציק לו בשלומי, ללא הצלחה.

...

הספה חרקה ונאנקה תחת משקלו, למרות שלא היה רב כל כך, אמנם השעטה הרגיעה אותו, אבל עכשיו כל הרגשות חזרו וגעשו במלא עוצמתם.

הוא עטף בידו את כוס המים שמזג לעצמו, נותן לקרירות לעבור בעד הזכוכית ולקרר את ידו.

מה שלומי רוצה? לאן הוא חותר?

המחשבה הציקה לו, לא נותנת לו מנוחה .

הם לא באמת חושדים בי, הם לא היו נותנים לי לצאת בקלות כל כך, אז מה הם כן רוצים?

רטט מכיוון השולחן הסיח את דעתו. הטלפון.

ניר קם באנחה ותפס את הטלפון, הוא הביט במסך וגבותיו התכווצו בתמיהה, מספר לא מוכר? מי זה יכול להיות?

אצבעו החליקה על המסך בקלילות שלא תאמה את מצב רוחו, והוא ענה לשיחה, "הלו?" נימת תמיהה בקולו.


נו חבר'ה !!!!!!!!! מתחנן תנו ביקורת !

 

[מנוחה כהן]

קצר ממש
מרגיש כמו ללקק את הבלילה של העוגה מקצה המרית...

(קצת קשה לתת ביקורת על טעימונת)

 

[ג'יימס]

קצר ממש
מרגיש כמו ללקק את הבלילה של העוגה מקצה המרית...

(קצת קשה לתת ביקורת על טעימונת)

בעז"ה ההמשך יעלה במוצאי יום כיפור או למחרת...

 

[ג'יימס]

מצטער על האיחור...
פרק 2 - המשך

"מה נשמע?" קול מוכר להכעיס נשמע בעד השפופרת.

"היה בסדר עד שהתקשרת", אנחה נפלטה מבין שפתותיו המכווצות.

"מה לעשות, התגעגתי אליך, במיוחד שהשיחה האחרונה בינינו נקטעה בצורה מצערת..." הקול מבעד לקו הגיב בסרקזם לא אופייני.

ניר העביר את הלשון על שיניו, "אתה לא רוצה לעזוב אותי? קשה עד בלתי אפשרי לנתק את חשמל הקופסא השחורה תוך כדי טיסה. ולכן מצער לומר-" ניר לקח נשימה עמוקה, מכין את עצמו למילים שהוא עומד להטיח בשלומי. "אבל כנראה אתה משקר! בלתי אפשרי שהקופסא השחורה הפסיקה לפעול באמצע הטיסה!".

"הטייסים-" שלומי ניסה להתחיל משפט, אך ניר קטע אותו בעצבים.

"כמובן לטייסים יש את כל האינטרס לצנוח צניחה חופשית בתוך מטוס מרוסק, או להתנסות בטיסה ללא מכשירים, לכן ודאי שהם ינתקו את הקופסא השחורה וישבשו את המטוס" סיים ניר בנימה נחרצת, אין שום סיכוי שהתקלה קרתה בגללי, שכנע את עצמו.

"אפשר להגיב?" הקול של שלומי נעשה קריר, "ואל תחשוב לענות כי זאת שאלה רטורית!" התקיפות הצטרפה למעטה הקרירות.

"הסיכוי הכי גדול, והדרך הכי פשוטה היא שהטייסים חיבלו בחשמל! עם כל הכבוד לטעונים החכמים שלך" הוא עצר לרגע, נותן לדבריו לצרום באוזנו של ניר. "יש לכם מזל שיש לנו כיוונים אחרים לדרך שבה קרתה התקלה. אבל אם תמשיך לשתף פעולה באותה רמה אנחנו נאלץ לחזור לחשד הבסיסי בחקירה שמוטל על הטייסים..." הכפפות הוסרו, שלומי התחיל לאיים בצורה ישירה, "וכמובן בפרט הטייס הראשי..."שלומי המשיך, מגביר את רמת האיום. "לכן אני ממליץ לך, בטוב ליבי הרחב, להתחיל להתייחס לחקירה ברצינות! ולענות לשאלות שלי בצורה רציונאלית!"

ניר נאנח שוב, מבין שהצורה הכי טובה להפטר מהמטרד ששמו שלומי, הוא לענות לו על כל השאלות ולגמור עם הסיפור הזה.

"טוב, מה אתה רוצה?"

"האם דרך מערכת המחשוב של המטוס יש אפשרות להפיל את כל החשמל?"

ניר לא חיבב את שלומי. בלשון המעטה. ובפרט לא את הטון החוקר שבו הוא השתמש בשאלה, אבל בכל זאת הוא ענה. בלית ברירה.

"אפשרות ישירה ודאי שאין, שום מתכנת לא חשב על מקרה שטייס ירצה להשבית את החשמל. אבל לפי דעתי אדם שמכיר את המערכת לעומק אולי יוכל לעשות את זה על ידי כמה משחקים ועקיפות".

הוא שוב חושד בנו? הרגע הוא אמר שיש לו כיוונים אחרים, ועכשיו הוא רוצה לבדוק אם אנחנו יכולים לעשות את זה?

ניר הרגיש את התסכול בוהה בו, אין לו שמץ של מושג מה שלומי רוצה!

אני חייב לגרום לו להגיד לי במה הוא חושד! אבל איך?

"למה? אתה שוב חושד בנו? לא נמאס לך?" הוא ניסה להביא את שלומי לקצה, למקום שבו יחשוף את החשדות שלו.

"די!!! אני לא חושד בכם, אני מנסה לבדוק אפשרות אחרת!" שלומי הגיב בתקיפות.

ניר נד בראשו בתיסכול. שלומי הזה לא טיפש...

שלומי התעשת וחזר לטון החוקר, "תוך כמה זמן לדעתך אפשר לעשות את זה בדרך הכי קצרה?"

ניר לא הגיב מיד הוא ניסה קודם כל לסדר את הדברים שהוא כן יודע.

שלומי חושד שמישהו גרם לתקלה. ברור.

הוא טוען שהוא לא חושד בהם, ובכל זאת הוא שואל שאלות כדי לבדוק האם אפשרי לעשות את זה דרך תא הטייס מה ההגיון בזה?

ההבנה היכתה בו כמו ברק "אתה חושד שמישהו השתלט על מערכת המחשוב של המטוס!" קבע בנימה מופתעת, "לכן אתה רוצה לדעת אם אפשר להפיל את החשמל דרך מערכת המחשוב !".

שלומי נאנח, אבל לא הגיב. "תוך כמה זמן אפשר לעשות את זה?" השאלה חזרה על עצמה בטון שניסה לחקות את הטון הקודם.

ניר היה בהלם, שתיקה כהודאה!!! הם באמת חושבים שמישהו השתלט על המטוס! איך זה אפשרי?

הוא השאיר את השאלות לעצמו וענה לשאלתו של שלומי, "אולי עשר דקות או רבע שעה לפחות, אם הוא כבר עשה את זה פעם אחת אז אולי חמש דקות. אבל בלתי אפשרי פחות מזה".

"כשהחשמל נפל, ניסיתם להפעיל אותו בחזרה?"

"כן... בודאי!" לאן שלומי חותר עכשיו?

"ותוך כמה זמן החשמל נפל בחזרה?"

"מיידית." ניר בטוח בעצמו, "ואחר כך הוא לא נדלק בחזרה".

אנחה כבידה נשמעה דרך הפומית. שוב. "אז אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה. בלתי אפשרי שזו השתלטות כי אם כן ברגע שהחשמל כבה גם מערכת המחשוב כבתה, וכדי להפיל שוב את החשמל צריך לפחות חמש דקות" הוא עצר לרגע, "לפחות לפי דבריך..."

גבותיו של ניר התקרבו זו לזו, מאמץ את מחשבתו. "אולי מי שהשתלט עשה התניה שכל פעם שהחשמל יעלה הוא יפול מחדש", ניר ניסה לחשוב בקול.

"דבר שהוא מסובך למדי, על גבול הלא הגיוני" שלל שלומי, "במיוחד שדבר כזה צריך הכנה מראש, וקשה לי להאמין שהצוותים שהכינו את המטוס לא עלו על זה".

ניר שקע בהירהורים, נכנס בעצמו לדמות החוקר.

אם זה לא פריצה אז איך זה קרה? ובכלל גם אם זה פריצה, יש אפשרות דרך מערכת המחשוב לנתק רק את החשמל של הקופסא השחורה? לא בטוח.

"טוב, בא נמשיך" שלומי קטע את ההירהורים. "האם מישהו נכנס לתא הטייס תוך כדי טיסה?"

"בטח, זה קורה הרבה בטיסה".

"הייתה להם יכולת לגעת במיקרופונים ובמקליטים של הקופסא השחורה? הם יכלו אולי לנתק אותם?"

"לא נראה לי..." ניר הגיב בהסתייגות, "היינו שמים לב אם מישהו היה נוגע".

"לאזור של זנב המטוס משהו נכנס?" שלומי הגביר את הקצב, מנסה מכל הכיוונים.

"לא נראה לי, אבל זה דבר שצריך לשאול את הדיילות, לא את הטייס".

"טוב ניר, עזרת לי מאוד". שלומי ניתק, לא נותן לניר את היכולת להגיב.

ניר הביט במכשיר הטלפון הדומם.

אוף! שלומי הזה! עכשיו הוא סיקרן אותי ואין לי מושג מה קורה! למה הם חושדים שמישהו השתלט על המטוס? ואיך זה אפשרי בכלל?

ניר העביר בראשו את כל מה שקרה במהלך התקלה. זה יחסית מסתדר עם רוב מה שקרה, אבל איך אפשר לגרום לטורבינת הגיבוי לא לעבוד?

ניר צנח על הספה באנחה.

כנראה שיש שאלות שלא יפתרו בקרוב...

 

[ג'יימס]

לנתק את חשמל הקופסא השחורה תוך כדי טיסה

זאת לא טעות, אחרי תחקיר התברר לי שאם החשמל של הקופסא השחורה מתנתק היא מפסיקה מייד את ההקלטה.
הסוללה. הפנימית שלה מספיקה רק כדי לאותת את המיקום שלה.
תיקנתי את הנושא הזה גם בשאר הפרקים, אשמח אם אחד המנהלים(@מ. י. פרצמן @ניהול קהילת כתיבה. @יוסף יצחק פ. ) ישלח לי הודעה בפרטי כדי שאני אוכל לשלוח לו את מה שצריך לתקן.