התייעצות פחד חזק מראש השנה

[מחזירים אותם עכשיו]

יש קונטרס "בענין עבודתינו" ראש השנה. (אני חושבת שכך קוראים לזה) עושה סדר מאד. [ד"א קיים גם ביו"כ ובסוכות]

בגדול הרעיון שזה פחד של דריכות כמו שמרגישים לפני משהו חשוב. כמו לפני חתונה שאולי הכלה תגיד "תעזבו אותי, כל כך מפחיד להתחתן... כל כך הרבה טרדות, להתארגן... קשיים... עדיף לא להתחתן וזהו" או "שתעבור כבר החתונה וזהו"... כולם מבינים שזה תלוש ולא רלוונטי לדבר ככה המשמעות של האירוע נותנת כח ומצדיקה בגדול את הפחד והדריכות.

ראש השנה הוא יום המלכה, שאנחנו מצהירים שד' הוא המלך שלנו, הוא יצרנו לכבודו, אנחנו עמו ואנחנו מקווים ומתפללים שכולם כבר יכירו את מלכותו ושנזכה להיות מהעבדים שלו, ולקבל תפקיד חשוב בממלכה שלו. זה פחד של דריכות, של התכוננות, של רוממות. המשמעות של האירוע הזה גדולה הרבה יותר ומצדיקה בגדול את הפחד והדריכות

מקווה שעזרתי למישהו.

איפה קונים?????

 

[אבי זה אלוקים]

שלום לכולם,
הבעיה שאני רוצה לשתף כאן היא רבת שנים.
האם זה נורמלי להרגיש כזה פחד מהדין של ר"ה?
פחד מחליש וגורם לרצות שיעבור כבר... וזה כואב לי כי אלו ימי רחמים ורצון.
כל שנה אני מרגישה אותו דבר והפחד מתעצם למול האסונות והפיגועים שקורים.
אולי זו בעיה של נשים בלבד?
אשמח אם יש לכם עיצות בשבילי.

צריך להפסיק לחשוב שהשם הוא רע ומפחיד הוא אבא שלנו שאוהב אותנו כל כך זה היום הכי שמח בשנה היום שבוא אנחנו יודעים שריבונו של עולם הוא המלך שלנו היום שבוא אנו מתחתנים עם השם והוא כל כך אוהב אותנו וכמו שהיה לך שנה טובה השנה ושאר השנים ככה יהיה לך גם השנה את הבת הטובה שלו שעושה לו נחת וכשאת טועה לפעמיים את יודעת לחזור בתשובה השם לא רואה רק את העבירות שלך תצאי מהתפיסה הזאת

 

[תהילה!]

צריך פחד אבל אחר לחלוטין .
פחד מלמות קשור לכמה דקות של ונתנה תוקף..
הפחד האמיתי הוא יראת השם. יראה שאמורה ללוות אותנו כל דקה בחיים.
ובייחוד ביום של המלכה . זהו יום שמתחדדת הנקודה שאבא שלנו האוהב הוא מלך גדול.
יראת ה' זה לא פחד מעונש....!
יראת ה' זה להבין שה' הוא גדול מאד והוא מלך ואני אתו כל הזמן .
ממש כמו כל המשלים הפשוטים שממשילים לנו בלי סוף כדי להמחיש הכי מדויק.
תחשבי שהיית שר חשוב אצל איזה מלך, היית מתהלכת בצורה מאד מכובדת ויראה לידו .
לא כי היית מפחדת מעונש או ממוות. רק מגדלותו של המלך והמקום!
כמובן שאם לא היית מבינה את הגדלות היו גם מענישים. אבל לא זו הסיבה למה אנשים מסתובבים שם בהכנעה.

היראה הזו מאליה מביאה איתה 2 דברים :
1. אהבה עזה!!!
2. רצון להשביע רצון ולגרום נחת רוח.

אם יש יראה אמיתית, את אמורה להרגיש רצון חזק להתקרב , ברגשות אהבה וכפועל יוצא - במעשים טובים.

 

[בעילום שם]

צרת רבים, גם גברים גם נשים, בעיקר בציבור הליטאי...
יש חוברת מצוינת של הרב בוצ'קובסקי בשם 'לב חדש', שנותנת מבט חדש על כל הענין.
ניתן להשיג אותה במייל, במחיר 20 ש"ח, בקישור המצורף

טופס - נדרים פלוס

[אין לי שום קשר אליו, קניתי ונהניתי].

 

[מאופסת]

אם אתם ליטאים תתקרבי קצת לחסידות...
זה בטוח יעזור אפילו חלקית

 

[מבסוטה]

שמעתי שיעור
אומר שכתוב שהפחד והשמחה צריכים להיות זה בזה באותה מידה בראש השנה

 

[מחשבים זה אני !]

כתוב בספר נחמיה פרק ח' על מה שהיה בזמן עזרא הסופר בתחילת ימי בית שני
בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הוא ראש השנה.
ט וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַיי אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה.
י וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת יי הִיא מָעֻזְּכֶם.
יא וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ.
יב וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם.

כמובן שצריך וגילו ברעדה ודוקא בגלל שהבינו את גודל התביעה עליהם, יכלו לאזן אותה עם שמחה גדולה
אבל למדנו מכאן שהשמחה במלכות ה' היא המעוז וההגנה מהפסד חלילה במשפט.
ולפי דברי הנפש החיים על הפסוק ה' צלך יוצא שככל שהאדם יעמיק מחשבתו להשיג את גודל ההטבה של ה' ורצונו שיהיה אך טוב לישראל עם קרובו בחיריו ואהוביו, כך יושפע עליו בפועל.

באתי לכתוב את זה בתור תגובה ואני רואה שכבר הקדימו אותי
אבל העיקר חסר מן הספר
יש לעיין שמה למי עזרא דיבר!
הם לא היו צדיקים ואל תגידו שהדור של אז היה הרבה יותר גבוה מהיום!
מדובר שמה על אנשים שהיו נשואים לגויות!!!!
ואעפ"כ אל תתאבלו ואל תבכו וכו...
שואלים שמה המפרשים אייך זה ייתכן הרי היה להם על מה לפחד ומה הם "הבינו" שבגלל זה נהיו שמחים הרי מבחינה טיבעית אי אפשר לשמוח גם אם אומרים לך הלו זה חג היום תהיה שמח
"כי חדדות ה' היא מעוזכם" דהיינו מלשון עזות ההבדל בן אמיץ לעז זה שאמיץ הוא מי שפועל במה שיש בו ועז הוא אחד שפועל אפילו שאין בו כלום וע"כ מצוות היום לא לעשות הקשר בין החשבון נפש להרגשה נכן (שיש אומרים) שצריך חשבון נפש אבל זהו יום של שמחה וכשאנו שמחים שאין לנו במה (כי אנחנו ריקים) זה חדוות ה' היא "מעוזכם" שאפילו שאין בנו נשמח וזה מה שיזכה אותנו בדין

פרוש אחר שהוא יותר רלוונטי: התהליך שמה היה ככה תחילה עזרא "מסר להם שיחה" והוכיח אותם על זה שהם חוטאים ברמה קשה ואז הם פחדו ואז הוא אמר להם תשמחו... אז מי שיש לו פחד זה בדיוק הסיבה שהוא יכול לשמוח!!!

ואולי אולי זה דווקא העניין ביום הזה "אבינו מלכינו" אנחנו שמחים בך ושמחים שזכינו להיות העם שלך ואתה "אבינו" שרצונו לעשות רק טוב לבניו ואתה "מלכינו" שיש לך את כל היכולת לעשות את זה אז אנחנו לא שואלים שאלות על כל האסונות שקרו ולא אנחנו לא נהיה עצובים בגלל מה שהיה או פוחדים ממה שיהיה כי אתה אבינו מלכינו וזה יום ההמלכה שלך וביום הממלכה הזאת אנחנו חושבים עליך ואנחנו שמחים בך
מקווה שהועלתי ולא הכבדתי

 

[עיר שהיא עולם]

באתי לכתוב את זה בתור תגובה ואני רואה שכבר הקדימו אותי
אבל העיקר חסר מן הספר
יש לעיין שמה למי עזרא דיבר!
הם לא היו צדיקים ואל תגידו שהדור של אז היה הרבה יותר גבוה מהיום!
מדובר שמה על אנשים שהיו נשואים לגויות!!!!
ואעפ"כ אל תתאבלו ואל תבכו וכו...
שואלים שמה המפרשים אייך זה ייתכן הרי היה להם על מה לפחד ומה הם "הבינו" שבגלל זה נהיו שמחים הרי מבחינה טיבעית אי אפשר לשמוח גם אם אומרים לך הלו זה חג היום תהיה שמח
"כי חדדות ה' היא מעוזכם" דהיינו מלשון עזות ההבדל בן אמיץ לעז זה שאמיץ הוא מי שפועל במה שיש בו ועז הוא אחד שפועל אפילו שאין בו כלום וע"כ מצוות היום לא לעשות הקשר בין החשבון נפש להרגשה נכן (שיש אומרים) שצריך חשבון נפש אבל זהו יום של שמחה וכשאנו שמחים שאין לנו במה (כי אנחנו ריקים) זה חדוות ה' היא "מעוזכם" שאפילו שאין בנו נשמח וזה מה שיזכה אותנו בדין

פרוש אחר שהוא יותר רלוונטי: התהליך שמה היה ככה תחילה עזרא "מסר להם שיחה" והוכיח אותם על זה שהם חוטאים ברמה קשה ואז הם פחדו ואז הוא אמר להם תשמחו... אז מי שיש לו פחד זה בדיוק הסיבה שהוא יכול לשמוח!!!

ואולי אולי זה דווקא העניין ביום הזה "אבינו מלכינו" אנחנו שמחים בך ושמחים שזכינו להיות העם שלך ואתה "אבינו" שרצונו לעשות רק טוב לבניו ואתה "מלכינו" שיש לך את כל היכולת לעשות את זה אז אנחנו לא שואלים שאלות על כל האסונות שקרו ולא אנחנו לא נהיה עצובים בגלל מה שהיה או פוחדים ממה שיהיה כי אתה אבינו מלכינו וזה יום ההמלכה שלך וביום הממלכה הזאת אנחנו חושבים עליך ואנחנו שמחים בך
מקווה שהועלתי ולא הכבדתי

יישר כח על החיזוק!!
שמחתי לקרוא

 

[שומע בקול ד']

עוד קטע חשוב ומחזק מדברי חז''ל בפסיקתא דרב כהנא פיסקא כ''ה ט''ז:
ר' יצחק אמר, אמר הקב"ה לירמיה לך אמור לישראל עשו תשובה,
בא ואמר להם. אמרו לו, רבינו ירמיה היאך אנו עושין תשובה? באילו פנים אנו באים לפני המקום? לא הכעסנו ולא הקנינו אותו? אותם ההרים והגבעות שהיינו עובדים עבודה זרה אינן קיימין?
על ראשי ההרים יזבחו וגו' (הושע ד' י''ג), נשכבה בבשתינו וגו' (ירמיה ג' כ''ה).
בא ואמר לפני הקב"ה כן. אמר לו, לך אמור להם אם באים אתם לא אצל אביכם שבשמים אתם באים? כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא (ירמיהו ל''א ח').

 

[שומע בקול ד']

מחזק מאד!

עוד ידיעה חשובה ומרגשת לראש השנה ויו''כ:
כתבו חז''ל במדרש שוחר טוב תהילים ק''ב
על הפסוק פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם.
אמר רבי יצחק, כלפי דורות אמרו.
שאין להם לא נביא, ולא כהן, ולא בית המקדש שיכפר להם. אלא עוד תפילה אחת שנשתייר להם שהם מתפללים בר"ה ויוה"כ אל תבזה את תפילתם.
תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה, אלו הדורות שהם כמתים במעשיהם ובאים ומתפללים לפניך בראש השנה ויום הכיפורים ואתה בורא אותן בריה חדשה.

 

[nech4]

מזדהה מאד מאד!!
היו לי כמה שנים שממש היו לי כאבי בטן לפני ר"ה!
היה ברור לי שזה לא מה שד' רוצה!!
אני כבר כמה שנים מנסה תהלייכים רגשיים ורוחניים להשתחרר
מהחרדה המקפיאה והלא-מקדמת הזו.

2 נקודות שהועילו לי:
א. ככל הנראה הדגש על ר"ה כיום הדין הוא בעיקר במגזר הליטאי.
תראי את עדות המזרח ואת רוב החסידויות- שמחות ורגועות! כן עם רצינות, אך לא עם פחד!
כי ר"ה הוא קודם כל יום המלכת ד' (וליתר דיוק- משפט לאלוקי יעקב!!! לד'!- כמה גילוי כבוד מלכותו יהיה השנה)
כשמכניסים לראש שהמוקד הוא המלכת ד' (ועל הדרך יש דין) ובזה התפילות והמחשבות עסוקות- יותר קל!

ב. ספרים שממש הועילו לי (ולא רק לר"ה! שווה ממש!!)
1. הרבנית נוישטט- "נועם שבת ויום טוב"
2. "לפעמים" של חיה הרצברג.

בשני הספרים קראתי מילים שממש נגעו עמוק בפחדים ובמחשבות שלא העזתי לגעת בהם, ונתנו לי כח רב!

שתזכי לשנה טובה ומבורכת!!

 

[SHILATI]

יש לרב גריינמן שיחה מאוד יפה בנושא

שיעור חזק!!
נתן לי הכנה נוספת חשובה מאוד!!
תודה רבה!

 

[GITARIST]

אני מקבילה את ר"ה לפסח
פעם בשנה שבו מנקים את הבית, מה היה קורה לו לא היה את פסח איזה לכלוך היה מצטבר בבית.
כך גם בר"ה ד' נותן לנו תזכורת פעם בשנה להבין מה אנחנו עושים פה בעולם ולהטות את המסלול אם סטינו במשך השנה.
זה דבר ראשון כבר מתנה אחת.

לגבי הפחד זה באמת מפחיד כי הרי הכל נקבע ביום הזה מה יהיה כל השנה
אני חושבת שזה לגמרי נורמלי
מה שאני חושבת לא יודעת אם אני צודקת אז -
ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה - אפשר להשתדל בשלשת הדברים האלו.
ואם זה עדין מחליש אז לחשוב שד' יעשה את מה שהכי טוב. ורק הוא יודע מה באמת טוב.

צריך פחד אבל אחר לחלוטין .
פחד מלמות קשור לכמה דקות של ונתנה תוקף..
הפחד האמיתי הוא יראת השם. יראה שאמורה ללוות אותנו כל דקה בחיים.
ובייחוד ביום של המלכה . זהו יום שמתחדדת הנקודה שאבא שלנו האוהב הוא מלך גדול.
יראת ה' זה לא פחד מעונש....!
יראת ה' זה להבין שה' הוא גדול מאד והוא מלך ואני אתו כל הזמן .
ממש כמו כל המשלים הפשוטים שממשילים לנו בלי סוף כדי להמחיש הכי מדויק.
תחשבי שהיית שר חשוב אצל איזה מלך, היית מתהלכת בצורה מאד מכובדת ויראה לידו .
לא כי היית מפחדת מעונש או ממוות. רק מגדלותו של המלך והמקום!
כמובן שאם לא היית מבינה את הגדלות היו גם מענישים. אבל לא זו הסיבה למה אנשים מסתובבים שם בהכנעה.

היראה הזו מאליה מביאה איתה 2 דברים :
1. אהבה עזה!!!
2. רצון להשביע רצון ולגרום נחת רוח.

אם יש יראה אמיתית, את אמורה להרגיש רצון חזק להתקרב , ברגשות אהבה וכפועל יוצא - במעשים טובים.

אהבתי!

אבל לא הבנתי למה היראה מביאה לאהבה?

 

[תצפיתן]

פחד זה טוב (את מכירה אדם שלא מפחד ממשפט שיש לו?)
השאלה אם זה גורם לך לחזור בתשובה יותר או להיפך להתחפר בשמיכה
לחזור בתשובה זה לא דבר מסובך . צריך לדעת איך ומה. לא יכולה לכתוב על רגל אחת

אנשים מפחדים בהחלט ממשפט, עם זאת המשפט של הקב"ה חנון ורחום שונה קצת ממשפטו של פריץ עריץ...
הכל בסוף שאלה האם הפחד מביא אותך לעבוד יותר במרץ או שמא חלילה לשיתוק, בהנחה שהתשובה השנייה היא הנכונה, זה בהחלט עלול להוות בעיה.
אגב, פרסמתי על זה בפרוג שנה שעברה כאן מאמר בשם: "איום ושמו ונתנה תוקף".

 

[שיינדי אייזנבך]

פחד מראש השנה רוכב לרוב על פחד בכלל, מאסונות, צרות או קשיי החיים. הפחד לא נולד בערב ראש השנה. הוא נמצא באדם על אש נמוכה או גבוהה.. ומתעצם ערב ראש השנה, כשהוא בעצם מבטא משאלה של שליטה על החיים.
אנחנו רוצים לשלוט על מהלך חיינו.
אנחנו רוצים ’להבטיח’ לעצמנו שלנו ’זה’ לא יקרה.
אנחנו רוצים מרשם כלשהו ’לגרום’ לבורא העולם לתת לנו חיים טובים ורגועים.
אז צעד ראשון, להכיר בזה שאנחנו בשליטת יתר.
שאנחנו רוצים לשלוט על דברים שבורא העולם שולט עליהם.

המשך:
לאחר שהאדם מכיר בזה, שהפחד שלו זה בעצם סוג של שליטה, (אם זה אכן כך)
וסוג של 'אני חייב שה' יתן לי... או לא יעשה לי....'
הוא יכול להתקדם עוד צעד.

הצעד השני, הוא להרפות.
כשאני אומרת 'להרפות' אני מתכוונת לעבודה רצינית ולא מאד מהירה.
עבודה שצריך להשקיע בה.
מהות ההרפייה היא, להבין שאם אנחנו רוצים לשלוט במה שיקרה לנו פה בעולם,
אנחנו בעצם רוצים להיות כמו ה'. אנחנו רוצים להיות המלך.
אנחנו רוצים לשלוט על מהלך העניינים.
ו'אין שני מלכים משמשים בכתר אחד'.
יש כבר בורא לעולם, וזה לא אנחנו.
ואם נרצה לקחת את השליטה לידיים, זה אומר לדחוק כביכול את רגלי ה' מהעולם הפנימי שלנו.
לקחת 'קצת' מהכוח שלו. לעצמנו.
וזה אי אפשר.

ההבנה הזאת שמתחילה פתאום לחלחל,
שאם אנחנו בשליטה, זה אומר שאנחנו בריחוק מהמלכת ה' עלינו.
ואם אנחנו בריחוק.... ה' יזכיר לנו את זה... ולא כדאי לקבל תזכורות מי השליט פה בעולם. אנחנו או הוא.

ההבנה גורמת לנו להשקיע בהרפייה.
= מחשבה שה' מנהל את העולם הכי טוב שאפשר,
וזה לא בשליטתנו, ואנחנו לא רוצים לקבוע את גורלנו,
ואנחנו לא רוצים להכתיב לו מה לעשות איתנו בחיים שלנו.
אנחנו רוצים שהוא יחליט, ואנחנו נסכים איתו.

זה עבודה שבלב, לא קלה בכלל בכלל,
אבל מאד מאד משחררת.

וזה השלב השני.

יש עוד שלבים. אולי בהמשך אביא עוד.

הערה:
סוג העבודה הרגשית-מנטלית הזאת, מבוססת על ה'תורה' של ר' אשר פריינד זצ"ל.
אני מלמדת את זה כבר יותר מעשרים שנה,
מטפלת כל שנה בעשרות מקרים של חרדת הדין,
וזה עובד פלאים.

 

[מקצה הארץ-:)]

שלום לכולם,
הבעיה שאני רוצה לשתף כאן היא רבת שנים.
האם זה נורמלי להרגיש כזה פחד מהדין של ר"ה?
פחד מחליש וגורם לרצות שיעבור כבר... וזה כואב לי כי אלו ימי רחמים ורצון.
כל שנה אני מרגישה אותו דבר והפחד מתעצם למול האסונות והפיגועים שקורים.
אולי זו בעיה של נשים בלבד?
אשמח אם יש לכם עיצות בשבילי.

@עיר שהיא עולם
נורמלי לחלוטין. בפרט לאותם שגדלו באוירה ובצורה הזו.
אך יש לדעת שע"י התשובה אדם מסיר מעצמו הרבה 'חלודה' , עומס של עבירות מצטברות. כמו שהזכירו את פסח.. ודינים קשים.

אך לענ"ד העיצה היעוצה לזה להתבונן בחסד השם וראי מש"כ כאן

ראשית יישר כח על המאמר הנפלא!

בענין מה שכתבת -
"אנחנו מתקשים לקלוט ולהבין את המושג על פי ראות עינינו ועל פי מידת הצדק והיושר האנושיים, אנחנו לא באמת מבינים היאך יתכן שהקב"ה בכבודו ובעצמו ימחול ויוותר במחי רגע על מעשים ופעולות חמורות כל כך וכל זאת אך ורק כי אנחנו חוזרים בתשובה? וכי אין בכך משום עזות מצח? היתכן? "

ראיתי לפני שנים בספר 'מכתב מאליהו' להגר"א דסלר זצ"ל (ואף הארכתי קצת בזה כאן באיזהו מקומן, ואני כותב בלשוני בתוספת נופך מפי ספרים וסופרים)
שאדם שרוצה להגיע לתשובה מאהבה (שזה אומר שהזדונות נהפכין לזכויות) יקח לעצמו זמן ויחשוב בגדלותו ועצמת יקר תפארתו.

איך כביכול משפיל את כבודו ועצמו אלינו לרחוץ את צואת הנשמה שהאדם העכיר אותה במהלך השנים בגלגולים קודמים עד היום הזה.
מעורר השראה ובושה גדולה מאיתו, וזוהי התשובה!
וכדי שלא תאבד ושלא יענש האדם קשות הציע לו בורא עולם לעשות צעד אחד קטן (שהוא גדול כי היצר מאש ואנו בשר ודם) לרצות את קרבת ה' / לשוב בתשובה מהחטאים שבידו (אפשר לקחת קודם ר"ה או יוה"כ את וידוי רבנו ניסים ולעבור עליו), או אז יורד הקב"ה בכבודו ובעצמו ורוחץ מנקה ומטהר את נשמת האדם מכל הזוהמא כדי שתטהר.

וחשוב נא -
הרי במידת הצדק והיושר מי שחטא כנגד המלך אחת דינו להמית.
לא כך נהגו בתקופת המלכים ע"ה?
דוד המלך ביקש משלמה לדאוג ששמעי בן גרא לא ימות כאחד האדם כי מרד במלך.. ועוד ועוד..
וכאן, ממ"ה הקב"ה הביא לאדם חיים, ידיים, רגליים, עיניים, לב וכו' ובאותם אברים הוא פוגע, מורד, מבייש את המלך!?

מידת הדין נותנת שאדם כזה צריך מיד באותו הרגע למות!!!

אך הש"ת ברוב רחמיו אינו כן..
כמש"כ רבנו יונה ועוד שהכין לנו הדרך מבעוד מועד שנשוב אליו. תרצה את מלכותי, תבקש את סליחתי, תשתדל להוסיף ולהתחזק בעוד מצווה אחת, עוד צעד אחד לקראתי שאראה שאתה באמת מתחרט ואני מוחל לך, ונותן לך חיים טובים.

ולא רק זה אלא ברוב חסדיו מנקה ורוחץ את נשמותינו בכבודו ובעצמו למרוב שגב קדושתו והדר תפארתו..
הראית כזאת? ומי שמע כאלה?!
בנימין נתניהו, נשיא המדינה, טראמפ.. יבוא ויתרפס לפניך כדי שתתקרב אליו...??!!

עי"כ, אדם מגיע לאהבת השם גדולה ובכך הופך את זדונותיו לזכויות.

ועי' גם בתומר דבורה להרמ"ק קורדובירו ז"ל במידת נושא עוון, והדברים מתוקים ומאירים!

@עיר שהיא עולם

ותחילה לעשות סדר בראש,
מה מטרת היום? המלכת השם!
תשובה? לעשות ולהתחיל כבר קודם ר"ה.
איך? סור מרע! = שינוי מעשים (אחד לפחות..).
ועשה טוב = תוספת מצוות ומעש"ט כדי להגדיל את כמות המצוות בכף המאזניים כן זה של הגננת, זה אמיתי!! בררררר
וזהו זה!!!
עשיתי מה שמצופה ממני,
מה יהיה מעבר לכך זה כבר לא בשליטתי כלל.
יש פיגועים? נכון!
מה הם לא חזרו בתשובה? לא יודע, מן הסתם שכן.. אך חשבונות שמים מה זה קשור אלי..
אני עשיתי תשובה! אני התקרבתי אליו יתברך!! אני בנו/בתו האהובה!!! כי השתניתי במשהו..

סגולות להצלחה בדין?
להיות איש ציבור - שרבים צריכים לו (מעשי חסד, גמ"ח, עזרה פרטנית, לבשל לגלמודים, להקדים שלום, לחייך לעו"ש לא רק אבל גם זה מהבנק )

המעביר על מדותיו מעבירין לו כל פשעיו.

קבלה קטנה (ר"ש שבדרון היה אומר קח קבלה אח"כ תחתוך אותה לשתיים כדי שתוכל לעמוד בה.) ועי"כ את/ה מראה לקב"ה אני לא אותו האיש שעשה כך וכך במשך השנה..

באשר הוא שם - איך שיתנהג בר"ה עשי"ת ויוהכ"פ כך ידונו אותו.. אז לנצל את זה.

פחד מראש השנה רוכב לרוב על פחד בכלל, מאסונות, צרות או קשיי החיים. הפחד לא נולד בערב ראש השנה. הוא נמצא באדם על אש נמוכה או גבוהה.. ומתעצם ערב ראש השנה, כשהוא בעצם מבטא משאלה של שליטה על החיים.
אנחנו רוצים לשלוט על מהלך חיינו.
אנחנו רוצים ’להבטיח’ לעצמנו שלנו ’זה’ לא יקרה.
אנחנו רוצים מרשם כלשהו ’לגרום’ לבורא העולם לתת לנו חיים טובים ורגועים.
אז צעד ראשון, להכיר בזה שאנחנו בשליטת יתר.
שאנחנו רוצים לשלוט על דברים שבורא העולם שולט עליהם.

את מזדהה עם זה?

בוווול.
מה שרציתי לכתוב.
זה נכון מאוד!
וידוע שהחרדתיים הדתיים ואלו עם רגש רוחני חזק מאוד 'סובלים' מכך.
ואם זה נכון, אז לטפל גם בפן הזה.

אגב, יש חוברת "אני לאלול ואלול לי" מבית אז נדברו.. זה הרב עם השלש.... נקודות.
רפרפתי עליה השנה.. דוקא נראה לי... שזה עוזר בקטע הזה....

גמר חתימה טובה ובשורות טובות לכל ישראל!

ואם כבר, עוד סגולה אחת אעתיק לזיכוי הרבים.


טרם יתקדש יום הכיפורים הבא עלינו לטובה אעתיק סגולה גדולה שהביאו המקובלים.

וטוב שכל אחד יעתיק אצלו במחזור במקום (מיד אחרי אדון הסליחות לפני "אל רחום שמך") כדי לזכור ולזכות.
איני יודע איך הנוסח אצל האשכנזים ואם יש להם את התפילה הזו, וכל אחד יעשה כחכמתו.

טרם יתקדש יום הכיפורים הבא עלינו לטובה אעתיק סגולה גדולה שהביאו המקובלים.
וטוב שכל אחד יעתיק אצלו במחזור במקום (מיד אחרי אדון הסליחות לפני "אל רחום שמך") כדי לזכור ולזכות.

צפה בקובץ המצורף 2069324

איני יודע איך הנוסח אצל האשכנזים ואם יש להם את התפילה הזו, וכל אחד יעשה כחכמתו.

 

[חשבונאית]

נקודה מענינת שעלתה לי בראש בר"ה האחרון
ראיתי אנשים שאינם שומרי תומ"צ ואולי אפילו לא יהודיםמסתובבים ברחוב רגועים ושאננים, לא חוששים ולא דאוגים, ממשיכים את שגרת היום שלהם.
ברגע הראשון-עלתה בי קנאה, איזה כיף להם שהם ככה יכולים להיות רגועים, אין להם שום חשש מהדין!
ברגע השני עלו בי רחמים וגאווה עצמית:
ביום הזה הקב"ה דן את כל באי העולם, גם אותם שמסתובבים שאננים ורגועים,
רק שבשונה מהם-אנחנו מודעים לכך, ופועלים ככל יכולתינו לשנות את גזר הדין לטובה,
והם, מסכנים, לא עושים כלום להגנתם

עצם הפעולה-תשובה, תפילה, צדקה-זה מה שנדרש ממנו לעשות ביום הזה, וזה בעז"ה תהיה הזכות שלנו ביום הדין.

 

[מקצה הארץ-:)]

נקודה מענינת שעלתה לי בראש בר"ה האחרון
ראיתי אנשים שאינם שומרי תומ"צ ואולי אפילו לא יהודיםמסתובבים ברחוב רגועים ושאננים, לא חוששים ולא דאוגים, ממשיכים את שגרת היום שלהם.
ברגע הראשון-עלתה בי קנאה, איזה כיף להם שהם ככה יכולים להיות רגועים, אין להם שום חשש מהדין!
ברגע השני עלו בי רחמים וגאווה עצמית:
ביום הזה הקב"ה דן את כל באי העולם, גם אותם שמסתובבים שאננים ורגועים,
רק שבשונה מהם-אנחנו מודעים לכך, ופועלים ככל יכולתינו לשנות את גזר הדין לטובה,
והם, מסכנים, לא עושים כלום להגנתם

עצם הפעולה-תשובה, תפילה, צדקה-זה מה שנדרש ממנו לעשות ביום הזה, וזה בעז"ה תהיה הזכות שלנו ביום הדין.

ממש ככה.
אצלנו בחג השעון שבת של המזגן שבק חיים ביום הראשון. והיינו בעיר עם 36 מעלות בצל, בדוק.
מהכא להתם קראנו לגוי שהגיע, הוציא את השעון והכניס את התקע לשקע, וליהודים היתה רווחה..
ובדיוק חשבתי על זה ממש (אגב, זה כתוב בספרים) ואמרתי לילדים ולמשפחה את הדברים הללו ממש.
"כמה מסכנים שהם לא יודעים שדנים אותם ביום הזה והולכים שאננים. וכמה זכות חסד וגאוה יש לנו שהקב"ה הודיע לנו את כל זאת.. כי אנחנו הבן יקיר לי אפרים..

כמו אותו כבש שסומן בצבע אדום בידי הרועה והוא ממשיך לקפץ כתיש.. במקום שילך לנהר לרחוץ עצמו..

יישר כח!

 

[Rut:)]

אני ככ מבינה אותך
כי אני גם פעם הייתי מפחדת ממש
אמנם הוא הביא אותי להתפלל חזק יותר
אבל כמו שרשמת של"ע יש לך מחשבות על אסונות שקוראים לאנשים
והאנשים גם כן עשו תשובה,התפללו ,והתחננו.

אני הבנתי עם הזמן
שהפחד לא יעזור לי
לשנה טובה יותר
וגם לא לביטול גזרות קשות.
מה שיעזור זה העשייה
של התפילה, החזרה בתשובה
אני עושה את שלי
והקבה יעשה את הכי טוב בשבילי.
ולהאמין בזה
ולהרפות שאת עושה מה שאת צריכה
ולכי לכיוון חיובי
שבעזרת תאמיני שיהיה לך הכי טוב!

 

[GITARIST]

המשך:
לאחר שהאדם מכיר בזה, שהפחד שלו זה בעצם סוג של שליטה, (אם זה אכן כך)
וסוג של 'אני חייב שה' יתן לי... או לא יעשה לי....'
הוא יכול להתקדם עוד צעד.

הצעד השני, הוא להרפות.
כשאני אומרת 'להרפות' אני מתכוונת לעבודה רצינית ולא מאד מהירה.
עבודה שצריך להשקיע בה.
מהות ההרפייה היא, להבין שאם אנחנו רוצים לשלוט במה שיקרה לנו פה בעולם,
אנחנו בעצם רוצים להיות כמו ה'. אנחנו רוצים להיות המלך.
אנחנו רוצים לשלוט על מהלך העניינים.
ו'אין שני מלכים משמשים בכתר אחד'.
יש כבר בורא לעולם, וזה לא אנחנו.
ואם נרצה לקחת את השליטה לידיים, זה אומר לדחוק כביכול את רגלי ה' מהעולם הפנימי שלנו.
לקחת 'קצת' מהכוח שלו. לעצמנו.
וזה אי אפשר.

ההבנה הזאת שמתחילה פתאום לחלחל,
שאם אנחנו בשליטה, זה אומר שאנחנו בריחוק מהמלכת ה' עלינו.
ואם אנחנו בריחוק.... ה' יזכיר לנו את זה... ולא כדאי לקבל תזכורות מי השליט פה בעולם. אנחנו או הוא.

ההבנה גורמת לנו להשקיע בהרפייה.
= מחשבה שה' מנהל את העולם הכי טוב שאפשר,
וזה לא בשליטתנו, ואנחנו לא רוצים לקבוע את גורלנו,
ואנחנו לא רוצים להכתיב לו מה לעשות איתנו בחיים שלנו.
אנחנו רוצים שהוא יחליט, ואנחנו נסכים איתו.

זה עבודה שבלב, לא קלה בכלל בכלל,
אבל מאד מאד משחררת.

וזה השלב השני.

יש עוד שלבים. אולי בהמשך אביא עוד.

הערה:
סוג העבודה הרגשית-מנטלית הזאת, מבוססת על ה'תורה' של ר' אשר פריינד זצ"ל.
אני מלמדת את זה כבר יותר מעשרים שנה,
מטפלת כל שנה בעשרות מקרים של חרדת הדין,
וזה עובד פלאים.

נשמע קצת כמו מלחמה

מה זה להיות כמו ד'? הרי אנחנו רוצים לנסות להידבק במידותיו לאמץ אלינו את מידותיו
אדרבא הלוואי שנצליח