ביקורת ספרות תובנה בעקבות קריאת ספרי יונה ספיר

  • הוסף לסימניות
  • #1
קראתי כמעט את כל הספרים שלה,
שמתי לב לשני ספרים שאני אישית, לא התחברתי אליהם
1. משפט שדה
2. סוף העולם דרומה.

חשבתי עם עצמי רבות, והגעתי למסקנה מעניינת,
אנשים לא אוהבים לקרוא ספר שלום שיש בו כל כך הרבה התרחשויות, על כלום,
לדוג'.
בסוף העולם דרומה יש קטע על קבוצת חוקרים, שנתקעו במרכז מחקר שלהם ללא יכולת לתקשר, ולכן הם מפלסים את דרכם לנקודה מסוימת
יונה ספיר מתארת באריכות את הדרך שלהם, ואייך אט אט משלושה נשאר רק אחד,
מרתק, אבל לבסוף, לא יצא מהקטע הזה כלום, אותו ניצול לא עזר כלום במסעו, מיד שלחו מסוק, ושלום על ישראל,

וכן אותו ילדון שנשלח לאנטרקטיקה כדי לתעד את הפעילות הישראלית, כל הרוח יצאה מהמפרשים, כשגילנו שברגע האמת, כלומר כשהוא באמצע לתעד הכל ולצלם, מופיע מאחוריו אותו משלח, למה הוא השקיע בו כל כך הרבה כסף, ולא חשב על רעיון פשוט, לצלם לבד...

באשר למשפט שדה,
כל הספר נגמר בשום כלום אחד גדול, הוא יודע מי חיסל את אותו מפקד (שאינני זוכר את שמו) ואסור לו לספר על האירוע הזה כלום, ספר שנתקע עם שום כלום, לא כל כך נחמד לקרוא אותו


גם בסדרת מרגל להשכרה, הספר "מבוקש" הכי פחות חביב בגלל סיבה זו .
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
גם אני פחות אהבתי את סוף העולם דרומה,
הוא אמנם ספר מהמם שהרעיון שלו הוא מטורף (בעיקר בגלל שהוא שונה וחדש)- אבל כמו שכתבת הקצוות לא סגורות עד הסוף,
כאילו נראה שבאמצע הכתיבה היא שינתה משהו שהשפיע על כל הספר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
גם אני פחות אהבתי את סוף העולם דרומה,
הוא אמנם ספר מהמם שהרעיון שלו הוא מטורף (בעיקר בגלל שהוא שונה וחדש)- אבל כמו שכתבת הקצוות לא סגורות עד הסוף,
כאילו נראה שבאמצע הכתיבה היא שינתה משהו שהשפיע על כל הספר...
אני פחות דיברתי על החורים.
יותר דיברתי על נקודה שבעלילה חייב לקרות משהו אחרי כל הדרמה, לא יכול להיות שספר ייגמר עם שום כלום, זה יוצר לקורא הרגשה שסתם קראתי את הספר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אתה מתכוון שצריך להנגיש מסרים בסיפור? היום זה קשה מאוד.
לא חושבת שזאת הכוונה.
העניין הוא שהעלילה הובילה למצב שבו אין פיתרון, מן מעגל תקיעות שבו תחילת הספר לא שונה בהרבה מהסוף שלו.
לגביי מבוקש אני לא מסכימה, קודם כל כי המ**ת של שמעיה הוביל לזה שאייל התחתן עם אפרת, וכל המבצע הכושל הוביל לעלילת הסדרה שהמשך.
לגביי משפט שדה לא מסכימה מסיבה שונה, כי לפי זיכרוני מי שחקר את המקרה הוא הרוצח, וכשגילו על זה נפתרה התעלומה והאחראי קיבל את עונשו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אם יש משהו שכן מפריע לי בשינויים זה בתחילת דרכה הספרים היו שונים, מגוונים ומביאים משהו חדש, והיום סובב סביב אותם דמויות ואותם התרחשויות, ולתפאורה קוראים בשמות אחרים
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
לגביי משפט שדה לא מסכימה מסיבה שונה, כי לפי זיכרוני מי שחקר את המקרה הוא הרוצח, וכשגילו על זה נפתרה התעלומה והאחראי קיבל את עונשו.
זה הנקודה, שהוא לא קיבל את עונשו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
גם ב'מרגל להשכרה' האחראי לא קיבל את עונשו (אח של אלי).
שם זה לא מפריע לך?
לא. כי לא זה היה מרכז העלילה,
מרכז העלילה היתה מבוססת על דובי הפנדב והצלתם, וזה הצליח,
אין לי מטרה שספר ייגמר באפי הנד.
אבל בספר חייב לקרוא משהו, לטוב ולמוטב,
ובמשפט שדה, חצי מהספר מתמקד בחקירה אחר הרוצח, והתוצאה, כלום אחד גדול.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
קראתי כמעט את כל הספרים שלה,
שמתי לב לשני ספרים שאני אישית, לא התחברתי אליהם
1. משפט שדה
2. סוף העולם דרומה.

חשבתי עם עצמי רבות, והגעתי למסקנה מעניינת,
אנשים לא אוהבים לקרוא ספר שלום שיש בו כל כך הרבה התרחשויות, על כלום,
לדוג'.
בסוף העולם דרומה יש קטע על קבוצת חוקרים, שנתקעו במרכז מחקר שלהם ללא יכולת לתקשר, ולכן הם מפלסים את דרכם לנקודה מסוימת
יונה ספיר מתארת באריכות את הדרך שלהם, ואייך אט אט משלושה נשאר רק אחד,
מרתק, אבל לבסוף, לא יצא מהקטע הזה כלום, אותו ניצול לא עזר כלום במסעו, מיד שלחו מסוק, ושלום על ישראל,

וכן אותו ילדון שנשלח לאנטרקטיקה כדי לתעד את הפעילות הישראלית, כל הרוח יצאה מהמפרשים, כשגילנו שברגע האמת, כלומר כשהוא באמצע לתעד הכל ולצלם, מופיע מאחוריו אותו משלח, למה הוא השקיע בו כל כך הרבה כסף, ולא חשב על רעיון פשוט, לצלם לבד...

באשר למשפט שדה,
כל הספר נגמר בשום כלום אחד גדול, הוא יודע מי חיסל את אותו מפקד (שאינני זוכר את שמו) ואסור לו לספר על האירוע הזה כלום, ספר שנתקע עם שום כלום, לא כל כך נחמד לקרוא אותו


גם בסדרת מרגל להשכרה, הספר "מבוקש" הכי פחות חביב בגלל סיבה זו .
כמעט כנ"ל, את משפט שדה דווקא כן אהבתי ואני חושב שיש שם הרבה פחות דברים מיותרים, אבל בסוף העולם דרומה זה מריחה רצינית.
גם כל הקטע עם שאלתיאל במבוקש הוא מריחה הזויה ולא מעניינת בכלל בלי שום פאנצ' בסוף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
כמעט כנ"ל, את משפט שדה דווקא כן אהבתי ואני חושב שיש שם הרבה פחות דברים מיותרים, אבל בסוף העולם דרומה זה מריחה רצינית.
גם כל הקטע עם שאלתיאל במבוקש הוא מריחה הזויה ולא מעניינת בכלל בלי שום פאנצ' בסוף.
את/ה מדבר/ת על נקודה אחרת, והיא שלא לכתוב נקודות מיותרות בספר, נקודה מאוד חשובה.
אני דיברתי שלא לסיים את הספר בדיוק כמו שהוא התחיל,
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
את/ה מדבר/ת על נקודה אחרת, והיא שלא לכתוב נקודות מיותרות בספר, נקודה מאוד חשובה.
אני דיברתי שלא לסיים את הספר בדיוק כמו שהוא התחיל,
לא קראתי מספיק בעיון את השירשור...
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
למי שקרא את הספר החדש של @יונה ספיר תליט"א הנשר נחת ני"ו.

עוד דוג' למקטע מיותר בספריה של טובל'ה,

מסופר שם על חיסול המדען כביכול ואז צביקי נאבך חי בפחדים, חוקרים אותו והוא נכנס לרשות להגנת העדים,
ואחרי הכל הוא נחטף לאוניה, החוקר מופיע לו ומודיע לו סתם עבדנו עליך.

אבל עדיין לא הבנתי למה משעמם להם, שיחטפו אותו מראש יחד עם המדען, אין שום הגיון במעשים אלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
למי שקרא את הספר החדש של @יונה ספיר תליט"א הנשר נחת ני"ו.

עוד דוג' למקטע מיותר בספריה של טובל'ה,

מסופר שם על חיסול המדען כביכול ואז צביקי נאבך חי בפחדים, חוקרים אותו והוא נכנס לרשות להגנת העדים,
ואחרי הכל הוא נחטף לאוניה, החוקר מופיע לו ומודיע לו סתם עבדנו עליך.

אבל עדיין לא הבנתי למה משעמם להם, שיחטפו אותו מראש יחד עם המדען, אין שום הגיון במעשים אלו.
להבנתי, איימו עליו לא לדבר. לא רצו להתלכלך עליו - הוא לא בודד ויחפשו אותו ואם יהרגו אותו - ינסו להבין במשטרה מה קרה, שלא כמו אצל המדען.
הוא היה אמור למצוא את המדען "מת", להזמין אמבולנס ומשם הם יעדכנו שמת ויחטפו בלי שאיש ידע. או לחלופין למצוא כתמי דם, להזמין "משטרה" והללו יקברו את התיק.
מרגע שהוא הגיע מוקדם מדי, הם היו צריכים לעשות איתו משהו, אז ניסו לגרום לו לשתוק. זה לא עבד ולכן חטפו אותו תחת מסווה הגנת עדים וכבר ניצלו אותו לבדיקת דמים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
להבנתי, איימו עליו לא לדבר. לא רצו להתלכלך עליו - הוא לא בודד ויחפשו אותו ואם יהרגו אותו - ינסו להבין במשטרה מה קרה, שלא כמו אצל המדען.
הוא היה אמור למצוא את המדען "מת", להזמין אמבולנס ומשם הם יעדכנו שמת ויחטפו בלי שאיש ידע. או לחלופין למצוא כתמי דם, להזמין "משטרה" והללו יקברו את התיק.
מרגע שהוא הגיע מוקדם מדי, הם היו צריכים לעשות איתו משהו, אז ניסו לגרום לו לשתוק. זה לא עבד ולכן חטפו אותו תחת מסווה הגנת עדים וכבר ניצלו אותו לבדיקת דמים.
הכל נכון עד שפתאום החליטה הגברת שזה לא מסתדר לה, ולכן,
התברר שמעולם לא רצו להרוג את המדען - אופס:eek:

לא עדיף שצביקל'ה יבוא לבית המדען ויגלה אותו ריק?!

ואם כבר חטפו את צביקוש אז למה להשאיר אותו חי, ולגרור אותו עד הספינה,
אהה.... בשביל לשכנע את המדען לשתף פעולה,
אז א"כ, מראש הם היו צריכים את צביקי אצלם,

א-קיצר באג רציני בספר,

ככה זה שלא מפרסמים את הספר בפרוג....
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
הכל נכון עד שפתאום החליטה הגברת שזה לא מסתדר לה, ולכן,
התברר שמעולם לא רצו להרוג את המדען - אופס:eek:

לא עדיף שצביקל'ה יבוא לבית המדען ויגלה אותו ריק?!
לא מצאתי פה בעיה. אחד מהשניים - הם תכננו מראש שצביקי יגלה אותו מחרחר ויסחבו אותו מאוחר יותר איתם בטענת הגנת עדים או שלא תכננו לסחוב את צביקי איתם, לא הספיקו להסתיר את מעשיהם (המדען הרי התנגד. הגיוני שכמו שצפה שמישהו יבוא לחפש אחרי חומרי החקירה שלו - יכין את עצמו בהגנה) ומכיוון שכבר השתבש, תיקנו את הנזקים בהפעלת משטרה שקרית וצירפו את צביקי.
אם עדיף - ודאי שעדיף, אבל אם רוצים לצרף לעלילה עוד דמות, אז מחדירים טעות אחת וגוררים אותה איתם. (שוב, הם ידעו על הנזק שנעשה לו, הם פשוט חיפשו דרך שקטה לקחת אותו איתם. הסבתא שיבשה הכול בסוף, אבל עד אז בקושי צביקי עיכל שנחטף).
אולי היה טו מאצ' סאב טקסט שם, או ענייני אחד פלוס אחד. אני לא ראיתי בעיה.
ואם כבר חטפו את צביקוש אז למה להשאיר אותו חי, ולגרור אותו עד הספינה,
אהה.... בשביל לשכנע את המדען לשתף פעולה,
אז א"כ, מראש הם היו צריכים את צביקי אצלם,
זו הסיבה שהם אמרו לו, אחר כך צביקי עלה על סיבת הרעל.
לגבי מראש - הם השתדלו להעלים אותו בצורה חלקה, זה לא היה מובן? למדען אף אחד לא דאג. לבנצי דאגו מלא.
א-קיצר באג רציני בספר,

ככה זה שלא מפרסמים את הספר בפרוג....
לא חושבת שבאג, אולי טיפונת היה צריך יותר הסבר שם. וידוא שברצף זה ברור (כי בהמשכים מפספסים הרבה חוטים, ייתכן שהיה קורה גם פה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
את הספר החדש של יונה ספיר לא קראתי, את סוף העולם דרומה לא זוכרת למה לא אהבתי ואת משפט שדה ומבוקש אהבתי מאוד.
אבל הנקודה ש @ניק 3810 העלה היא נכונה מאוד - בלי קשר לספרים שניתנו [כי שוב, קראתי אותם מזמן והזכרון שלי כנראה לא חזק מספיק...]
סופר טוב דואג שכל הספר מוביל לנקודה אחת - לנקודת השיא. ואם נקודת השיא הזאת לא שווה את שמה - יוצאים מהספר עם תחושה של - "בשביל מה בזבזתי את הזמן והכסף שלי?" וחבל על העצים המסכנים שאבדו את חייהם ביערות האמזונס. באמת חבל. במה חטאו?
אם יש משהו שכן מפריע לי בשינויים זה בתחילת דרכה הספרים היו שונים, מגוונים ומביאים משהו חדש, והיום סובב סביב אותם דמויות ואותם התרחשויות, ולתפאורה קוראים בשמות אחרים
זה כל כך נכון. ואני חושבת שהרבה מזה מגיע מכך שהדמויות דומות מאוד אחת לשניה. והרגשות שהדמויות חוות - זהות מספר לספר. אשמה, [פויה לאפרת שגורמת לו להרגיש ככה!] עייפות, רצון להגן על המשפחה, וכדו'. אולי הגיבורים חוו משהו חדש - אבל הקוראים לא. ועם כל הכבוד לאייל הגיבור, הוא בסך הכל פנטזיה. אנחנו אלו שמקדישים תשומת לב אמיתית וכסף אמיתי... והוא יכול לגנוב כרטיסי אשראי כמה שהוא רוצה. כל עוד אין משהו חדש - זה לא יפרנס את יונה ספיר יותר מידי...
וחלילה מלחשוב שספרות היא בשביל כסף - למי שבטעות יטעה. ספרות היא אומנות, אבל עדיין צריך להתחשב באלו שיוציאו את ארנקם ולכתוב יצירה ששוה את המחיר שכתוב תחת הברקוד.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

בס"ד

אני לא אדם מוצלח בויכוחים עם לקוחות. אני גם לא איש המכירות הכי טוב. הגעתי לעבודה הזאת כי פרידמן הכניס אותי והמשמרות לא מתנגשות לי עם הכולל בבוקר.
אה, וכי אני אוהב ספרים. מאוד.

אבל עם כל הכבוד לחנות ולספרים, יש לי גם משפחה ובית, ולקוחות מהססים רגע לפני שעת סגירה לא תמיד זוכרים שהמוכרים הם בני אדם.

האדון המהוסס היומי היה גבר מקריח עם זקן שפיצי מזדקר ומשקפיים קטנות. הוא התבונן בעיון באחורי הכריכה של ספר הרפתקאות צבעוני, מבטו נע בין זלזול לסקרנות מקצועית.

"צריך עזרה?" שאלתי את בקשת ה-עוף מכאן- המסורתית.

"לא כל כך" הוא המהם והפך את הספר, "תוהה מי קורא את השטויות האלו"

הבטתי בכריכה, המסע המסעיר של מויישי סער - מאת א. פרייליך, וידעתי מי קרא את השטויות האלה.
אני.
לא סתם קראתי - קראתי אותו עשרות פעמים. ביזבזתי עליו לילות על גבי לילות, וזה היה הספר האהוב עליי בגיל שתיים עשרה.

משכתי בכתפיי באדישות.
"מה כל כך נורא בו?" שאלתי.

"הכל" נשף הלקוח בביקורתיות "מדובר על גיבוב של שטויות נחותות, אוסף מילים שמוטב היה לכתוב אותם בכל צירוף אחר שאינו מביא לתוצאה כזו, הבלים עטופים בכריכה. הדבר הזה לא ראוי לדפוס"

אני כבר לא בן שתיים עשרה, כן? כהוכחה לכך לא צרחתי שזה הספר הכי טוב בהיסטוריה, לא בכיתי, לא הרבצתי לו ואפילו לא השתמשתי באבא שלי אמר כראיה.
רק הרמתי גבה:
"קראת אותו?"

"בוודאי" התקילני האדון בשיעמום "כשהייתי צעיר ותמים. אני עדיין זוכר אותו כמעט בעל-פה" הוא הוסיף בסלידה.

"גם אני זוכר אותו טוב" עניתי "ואני זוכר אותו גם לטובה" הוספתי בהיסוס.

"אפפפ" המהם האדון "ניסית להסתכל בו בעיניים בוגרות, ניסית לנתח אותו? כי ספר צריך להיות יותר מדרך להרדים ילדים"

היססתי מעט יותר, אני לא טוב בויכוחים.
"קראתי אותו גם בגיל יותר גדול" הודתי "והוא זכור לי כספר יפה ואופטימי על יהודי שנלחם כנגד כל הסיכויים, עובר חוויות מעניינות ו-"

"ומעולם לא עצרת לחשוב כמה מטופש זה שכל כך הרבה הרפתקאות עוברות על אותו אדם?"

שתקתי, אבל האדון המשיך.

"והלוואי שזו הייתה בעיה היחידה בספר הזה, ראית איך הוא ניצל מכל הקשיים שלו? כל פעם עובר אורח אחר מגיע ברגע הנכון. פעם זה שוטר, פעם זה דייג, ופעם זה קבצן זקן שבדיוק זוכר את הסיפור הספציפי מילדותו שהגיבור היה צריך!"

תיאוריהם של חבריי הדמיוניים מהילדות עברו לנגד עיני.
"זה כל היופי" ניסיתי "המפגש עם טיפוסים מעניינים ומיוחדים, היצירה של חברויות חדשות בין יהודים"
"...שלא זוכרים אחד את השני רגע לאחר מכן" השלים האדון את המשפט בדרכו "פעם אחת בכל מסעותיו של מויישי סער הוא עצר אפילו לחשוב על האנשים שעזרו לו בעיתות המצוקה שלו? קל וחומר על נסיון לשלוח מכתב. אין שום התפתחות עלילתית במערכת היחסים בין הדמויות, אין שום התפתחות עלילתית בכלל. רק אוסף התרוצצויות מנקודה א' לב' עמוסים בתיאורים משמימים וחסרי מעוף"

"דווקא הסיפור הזה לימד אותי הרבה על היהודים בתקופת הצאר" גימגמתי.

עכשיו האדון כמעט צחק בבוז. "לימד אותך? מדובר על תחקיר שטחי ועלוב שאין סיכוי שמייצג נאמנה את המקומות המתוארים בחוסר המעוף המשמים הנ"ל".

"אבל", הילד בן ה12 נפלט מפי סופית, בקול מתבייש מעט מהעובדה שהוא הרים את הקול שלי המבוגר יותר "זה עדיין כיף"

הפעם האדון לא היה קרוב לצחוק "כיף?" קולו הורם "כיף?" והורם עוד "איך אפשר למצוא במקבץ הדפים האלה את ההנאה מיצירת מופת? ישנם ספרים, לא רבים אך קיימים, שניתן להתענג על כל מילה! שכל פרק לוטש שוב ושוב עד שהתקרב לשיאה של ההבעה האפשרית! והספר הזה?" האדון החזיר את הכרך למדף "אין עומק, אין רגע שיא, אין תהליך נפשי-רגשי, אין דילמה פנימית לגיבור, אין אפילו תועלת עלילתית אמיתית לגיבור!
ספר שלם על בחור חסר אישיות עמוקה, שלא עושה כלום ושום דבר, ורק נכשל! ללא יכולת אחת, או תכונה חיובית פנימית אחת, ואפילו ללא אף כישורים חוץ מלהמשיך במסע למשך 280 עמוד".

הבטתי מעט על הספר הנזוף, אבל האדון לא הלך אלא הביט בו גם. לקחתי את הספר מהמדף, מעלעל בו. האדון המשיך לעמוד והביט בי בעייפות.

משהו במבט הזה נתן לי אומץ.
"אני לא סופר" אמרתי לו "אבל אני חושב שאם כל הידע התיאורטי שלך לא הצלחת לכתוב סיפור שנגע ללבבות כמו הספר הזה"

האדון פתח את פיו למחות אך אני המשכתי:

"נכון, אולי הוא לא הכי מוצלח, אבל הוא לא צריך להיות הכי מוצלח. כמו שהגיבור שלו לא הכי מוצלח" עצרתי רגע, "כמו שהקוראים שלו לא הכי מוצלחים. אבל הוא כיף, והדמויות בו טובות בדרכם שלהם, והגיבור שלו שמח עם מה שיש לו, והוא ממשיך כנגד כל הסיכויים, ולפעמים זה מה שאדם צריך לקרוא"

האדון הביט בי בריכוז.

"אולי אתה צריך לקרוא אותו שוב" הוספתי, שוב בהיסוס קל "בצורה פחות ביקורתית"

לרגע שררה דממה.
"אולי אתה טועה לחלוטין" הוא אמר "אבל אולי אתה צודק" הוא המשיך, והביט בספר שנית.

סוף סוף, האדון חייך, והתרחק אל פתח החנות "אני בהחלט אעשה זאת, אקרא אותו שוב. הזכרת לי קצת מה הייתה האש שבערה בי אז, כשהייתי צעיר ותמים" הוא אמר, פותח את הדלת "תודה לך מר-"
"לא מר, סתם משה" אמרתי את שמי "ומה שימך?"

גופו של האדון כבר יצא מהחנות "אברהם פרייליך" הוא אמר מעבר לגבו.

שתקתי, מביט בכריכה של הספר שאחזתי בידי, ואז בשמו של הסופר.
יצאתי מהחנות בריצה "אדון פרייליך! אפשר חתימה?"

סוף.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה