מדריך מקצועי סופרות חדשות מקהילת כתיבה, איך עשיתן את זה?

  • הוסף לסימניות
  • #1
להחזיק ספר אמיתי שלכם ביד, זה חלום של משהו כמו 81.674% מחברי הקהילה כאן.
(הנתונים עליהם מתבסס פילוח האוכלוסיה שמורים במערכת).

לחלקם חלום רחוק...
ביום שבו הם יקנו דירות להשקעה לכל הילדים, ינקו את המדף ההוא בארון העליון, יורידו 20 קילו ויתקשרו לדודה ראשקע בכל יום שישי, הם גם יחזיקו את ספר הביכורים שלהם ביד.

לחלקם חלום קרוב...
הנה סיפור#34 שהם מתחילים היום בקהילה, עומד לצאת לאור! לפסח! למכור 10,000 עותקים ולהתפרסם במכלול!
(זה אגב התנאי לפרסם שם ספר, לכל המתעניינים. לכן יש שם ערך על מיה קינן ויונה ספיר, אבל לא עליכם. כלומר, עדיין לא.)

ולחלק, חלום שהתגשם.

@ת. עקבי @חני גרשון @ק. כצן @אינדה @הווה פשוט @חוה אייזן @א. פרי @פספסתי מישהו? (אם פספסתי אותך, זו לגמרי אשמתך. למה אתה לא באקסל של הספרים החדשים?)

דבר ראשון, מזל טוב.
כולנו שמחים בשמחתכן, מאושרים ומפרגנים, וגם מרגישים חלק (תודו שעזרנו)
דבר שני,
אפשר לשאול אתכן כמה שאלות?
תסכימו להתראיין כאן לתועלת הציבור (וגם לעשות קצת שיווק על הדרך)?
לספר קצת על התהליך, על מה שמאחורי הספר, (למרות שכבר חרשנו על זה, יהיה נחמד להשוות בין התשובות השונות של כולכם)
וגם... נושא עליו משום מה פחות דיברו בפורום...על כל הטכני המעצבן הזה (מה עדיף? עימוד א' סופי או עימוד ב' טיוטה סופית? לקבל את התמלוגים דרך שכר סופרים, תלוש משכורת או חשבונית מס? ואיך למען ה' מוצאים גרפיקאית נורמלית??)

מי שמתנדבת להתראיין, אשמח אם תענה לי בהודעה הבאה.
מי שרוצה לשאול שאלות, אשמח גם כן אם ירשום אותם בהודעה משלו.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
מזל טוב לחברינו מקהילת כתיבה, שהוציאו ספרים לכבוד חג הסוכות.

ועכשיו... להחזיק ספר ביד, זה חלום של משהו כמו 81.674% מחברי הקהילה כאן.
(הנתונים עליהם מתבסס פילוח האוכלוסיה שמורים במערכת).

לחלקם חלום רחוק...
ביום שבו הם יקנו דירות להשקעה לכל הילדים, ינקו את המדף ההוא בארון העליון, יורידו 20 קילו ויתקשרו לדודה ראשקע בכל יום שישי, הם גם יחזיקו את ספר הביכורים שלהם ביד.

לחלקם חלום קרוב...
הנה סיפור#34 שהם מתחילים היום בקהילה, עומד לצאת לאור! לפסח! למכור 10,000 עותקים ולהתפרסם במכלול!
(זה אגב התנאי לפרסם שם ספר, לכל המתעניינים)

ולחלק, חלום שהתגשם.

@ת. עקבי @חני גרשון @ק. כצן @אינדה @הווה פשוט @חוה אייזן @פספסתי מישהו? (אם פספסתי אותך, זו לגמרי אשמתך. למה אתה לא באקסל של הספרים החדשים?)

אפשר לשאול אתכן כמה שאלות?
תסכימו להתראיין כאן לתועלת הציבור (וגם לעשות קצת שיווק על הדרך)?
לספר קצת על התהליך, על מה שמאחורי הספר, (למרות שכבר חרשנו על זה, יהיה נחמד להשוות בין התשובות השונות של כולכם)
וגם... נושא עליו משום מה פחות דיברו בפורום...על כל הטכני המעצבן הזה (מה עדיף? עימוד א' סופי או עימוד ב' טיוטה סופית? לקבל את התמלוגים דרך שכר סופרים, תלוש משכורת או חשבונית מס? ואיך למען ה' מוצאים גרפיקאית נורמלית??)

מי שמתנדבת להתראיין, אשמח אם תענה לי בהודעה הבאה.
מי שרוצה לשאול שאלות, אשמח גם כן אם ירשום אותם בהודעה משלו.
אני אמור להיות בקטגוריה של חלום קרוב בהחלט!
ספר הביכורים עדייין לא יצא. בעז"ה יצא בקרוב. נמצא בשלבי עריכה סופיים.
כשיצא. אין לי שום בעיה להתראיין!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
להחזיק ספר אמיתי שלכם ביד, זה חלום של משהו כמו 81.674% מחברי הקהילה כאן.
(הנתונים עליהם מתבסס פילוח האוכלוסיה שמורים במערכת).

לחלקם חלום רחוק...
ביום שבו הם יקנו דירות להשקעה לכל הילדים, ינקו את המדף ההוא בארון העליון, יורידו 20 קילו ויתקשרו לדודה ראשקע בכל יום שישי, הם גם יחזיקו את ספר הביכורים שלהם ביד.

לחלקם חלום קרוב...
הנה סיפור#34 שהם מתחילים היום בקהילה, עומד לצאת לאור! לפסח! למכור 10,000 עותקים ולהתפרסם במכלול!
(זה אגב התנאי לפרסם שם ספר, לכל המתעניינים. לכן יש שם ערך על מיה קינן ויונה ספיר, אבל לא עליכם. כלומר, עדיין לא.)

ולחלק, חלום שהתגשם.

@ת. עקבי @חני גרשון @ק. כצן @אינדה @הווה פשוט @חוה אייזן @פספסתי מישהו? (אם פספסתי אותך, זו לגמרי אשמתך. למה אתה לא באקסל של הספרים החדשים?)

דבר ראשון, מזל טוב.
כולנו שמחים בשמחתכן, מאושרים ומפרגנים, וגם מרגישים חלק (תודו שעזרנו)
דבר שני,
אפשר לשאול אתכן כמה שאלות?
תסכימו להתראיין כאן לתועלת הציבור (וגם לעשות קצת שיווק על הדרך)?
לספר קצת על התהליך, על מה שמאחורי הספר, (למרות שכבר חרשנו על זה, יהיה נחמד להשוות בין התשובות השונות של כולכם)
וגם... נושא עליו משום מה פחות דיברו בפורום...על כל הטכני המעצבן הזה (מה עדיף? עימוד א' סופי או עימוד ב' טיוטה סופית? לקבל את התמלוגים דרך שכר סופרים, תלוש משכורת או חשבונית מס? ואיך למען ה' מוצאים גרפיקאית נורמלית??)

מי שמתנדבת להתראיין, אשמח אם תענה לי בהודעה הבאה.
מי שרוצה לשאול שאלות, אשמח גם כן אם ירשום אותם בהודעה משלו.
א. פרי הוציאה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
וואו! @פניני ריין איזה רעיון מוצלח לאשכול!
נשמע כמו אחד שיהיה אפשר להפיק ממנו הרבה תועלת לחברי הקהילה, החולמים בסתר, והחולמים בגלוי...
איזו הברקה, תודה!

שאלותיי:
איך מצליחים להחזיק ראש בעריכה, בין ים המילים העצום? איך לא חוזרים על עצמך?
איך בוחרים הוצאה לאור?
כמה זמן תהליך העריכה לוקח?
כמה זמן לוקח התהליך של עימוד+כריכה+ירידה לדפוס? או במילים אחרות: תוך כמה זמן מהעריכה הספרותית הספר הופך לספר?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #8
אשמח בהחלט להשיב, בהחלט עזרתם לי כאן...
ואם המידע המועט שאספתי מהוצאת ספר לאור יוכל לעזור לעוד סופרים איכותיים להצליח לפרוץ לשוק - אני בעד. רעיון מעולה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
רעיון מבורך לאשכול!

אני חושבת שכבר כתבתי באשכולות אחרים על תהליך הוצאת ספר (הן מהניסיון שלי כסופרת והן מהניסיון שלי כעורכת), אבל לא יודעת כמה אוכל לתרום כאן, כי הספרים שלי יצאו או בהוצאה פרטית או בהוצאה לא חרדית... (אני לא חרדית בהגדרה, אף שקרובה לשם)
בכל אופן, גם אני סקרנית לקרוא את ה"ראיונות" שיהיו כאן!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
רעיון מבורך לאשכול!

אני חושבת שכבר כתבתי באשכולות אחרים על תהליך הוצאת ספר (הן מהניסיון שלי כסופרת והן מהניסיון שלי כעורכת), אבל לא יודעת כמה אוכל לתרום כאן, כי הספרים שלי יצאו או בהוצאה פרטית או בהוצאה לא חרדית... (אני לא חרדית בהגדרה, אף שקרובה לשם)
בכל אופן, גם אני סקרנית לקרוא את ה"ראיונות" שיהיו כאן!
באילו ספרים מדובר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
הספר הראשון שלי בעברית "סוד הזהב" יצא לאור לפני 6 שנים. הספר הראשון בלעז יצא לפני כ- 20+ שנה :) לא יודעת אם אפשר כל כך להחשיב אותי לסופרת חדשה. אבל אני תמיד שמחה לשתף בנסיון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אז אני כותבת גם כאן שאלה מאשכול אחר:)
סופרות\סופרים שעסוקים במשרה שהיא לא הכתיבה, מלבד המשפחה וכו'... כלומר, שיש להם ב"ה סדר יום עמוס מעבר לכתיבה.
מה אתם עושים?
אני שומעת סופרים ותיקים אומרים, "כל בוקר 1000 מילים. משהו כמו שלוש ארבע שעות ביום". ואחרים שטוענים שההשראה באה רק בלילה.
אבל זה אומר שכותבים בארבע בבוקר, או בשתיים בלילה?
איך סידרתם את הכתיבה בלו"ז, פרקטית?
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אז אני כותבת גם כאן שאלה מאשכול אחר:)
סופרות\סופרים שעסוקים במשרה שהיא לא הכתיבה, מלבד המשפחה וכו'... כלומר, שיש להם ב"ה סדר יום עמוס מעבר לכתיבה.
מה אתם עושים?
אני שומעת סופרים ותיקים אומרים, "כל בוקר 1000 מילים. משהו כמו שלוש ארבע שעות ביום". ואחרים שטוענים שההשראה באה רק בלילה.
אבל זה אומר שכותבים בארבע בבוקר, או בשתיים בלילה?
איך סידרתם את הכתיבה בלו"ז, פרקטית?
אני אישית פשוט אוהבת מידי לכתוב מכדי שהמציאות תעצור אותי, ובאותה מידה שונאת סדר יום קבוע והחלטי מהסוג של "כל בוקר 1000 מילים". אז אני כנראה לא הסופרת לענות על זה.
אבל מה שכן - זה שיחה ששמעתי מטובי הסופרים - ואני מזדהה לגמרי: אין כזה דבר לחכות להשראה. אם מחכים להשראה - לא גומרים כלום. לפעמים צריך לכתוב גם כשאין כוח, גם כשכל משפט מרגיש כאילו חוצבים אותו בכוח מתוך הר סלעי שלא מוכן להיכנע.
ומניסיון - הקטעים היפים ביותר שלי יוצאים אז. כל משפט נכתב ממחשבה עמוקה, כל דבר נעשה במאמץ ועם עומק. אין שם סערה רגשית שמתוכה נוצרות עשרות טעויות ותגובות קיטשיות.

אבל כן. לפעמים יש קטע שמעקצץ באצבעות, ואני אקום בשתיים בלילה כדי לכתוב אותו. לפעמים רק בראשי פרקים, לפעמים אשלים את הקטע ואזכה לכאב ראש הולם בשאר היום ונקיפות מצפון של - חני, ידעת שזה יזיק לך ושלא תוכלי לתפקד כל היום למחרת.
לא שזה עוזר לי לפעם הבאה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אז אני כותבת גם כאן שאלה מאשכול אחר:)
סופרות\סופרים שעסוקים במשרה שהיא לא הכתיבה, מלבד המשפחה וכו'... כלומר, שיש להם ב"ה סדר יום עמוס מעבר לכתיבה.
מה אתם עושים?
אני שומעת סופרים ותיקים אומרים, "כל בוקר 1000 מילים. משהו כמו שלוש ארבע שעות ביום". ואחרים שטוענים שההשראה באה רק בלילה.
אבל זה אומר שכותבים בארבע בבוקר, או בשתיים בלילה?
איך סידרתם את הכתיבה בלו"ז, פרקטית?
כמו ש @חני גרשון כתבה,
אין כזה דבר לחכות להשראה. אם מחכים להשראה - לא גומרים כלום. לפעמים צריך לכתוב גם כשאין כוח, גם כשכל משפט מרגיש כאילו חוצבים אותו בכוח מתוך הר סלעי שלא מוכן להיכנע.
לא צריך לחכות ללילה, ולהשראה שאולי תבוא ואולי לא...

זמן מוגדר לכתיבה (ולא משנה איפה הוא ממוקם ביממה) זה רעיון טוב, הבעיה שהרבה פעמים הוא לא פרקטי, כי החיים שלנו דינמיים מידי.
אני פשוט בעד כל זמן פנוי שיש לך - גם במקום מנוחה, לפעמים :( - פשוט לכתוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
גם אני אשמח לקרוא את התגובות המחכימות בעניין.
רק מזכיר שיש מדריך מעולה בנושא שכתב @נודד על הוצאת ספר מהחל ועד כלה. (מתוך נסיונם האישי שלו ושל אישתו בהוצאת 'יחידאי').
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
@פניני ריין שכוייח על האשכול הנצרך והמועיל!

שאלתי: איך מתמודדים עם דחיינות? יש לי כבר כמה ספרים שהשלמתי (בערך) ואני כל פעם דוחה ודוחה את עבודת העריכה שלהם, ובגלל זה הם נכנסים למגירה לכמה שנים טובות... (ומכאן נגזרת השאלה: איך הופכים את העריכה העצמית לכיפית, ולא למשהו מונוטוני ומעייף?)

ואיך למען ה' מוצאים גרפיקאית נורמלית??
לא בעייה, בימינו יש יותר מאחת, וכולם מעולות משכמן ומעלה...
אגב, הכוונה ב'גרפיקאית' זה למעמדת או למעצבת כריכה? ככה אוכל אולי לכוון יותר...
הספר הראשון בלעז יצא לפני כ- 20+ שנה
איזה?
אני אישית פשוט אוהבת מידי לכתוב מכדי שהמציאות תעצור אותי, ובאותה מידה שונאת סדר יום קבוע והחלטי מהסוג של "כל בוקר 1000 מילים". אז אני כנראה לא הסופרת לענות על זה.
אבל מה שכן - זה שיחה ששמעתי מטובי הסופרים - ואני מזדהה לגמרי: אין כזה דבר לחכות להשראה. אם מחכים להשראה - לא גומרים כלום. לפעמים צריך לכתוב גם כשאין כוח, גם כשכל משפט מרגיש כאילו חוצבים אותו בכוח מתוך הר סלעי שלא מוכן להיכנע.
ומניסיון - הקטעים היפים ביותר שלי יוצאים אז. כל משפט נכתב ממחשבה עמוקה, כל דבר נעשה במאמץ ועם עומק. אין שם סערה רגשית שמתוכה נוצרות עשרות טעויות ותגובות קיטשיות.

אבל כן. לפעמים יש קטע שמעקצץ באצבעות, ואני אקום בשתיים בלילה כדי לכתוב אותו. לפעמים רק בראשי פרקים, לפעמים אשלים את הקטע ואזכה לכאב ראש הולם בשאר היום ונקיפות מצפון של - חני, ידעת שזה יזיק לך ושלא תוכלי לתפקד כל היום למחרת.
לא שזה עוזר לי לפעם הבאה...
מסכים עם כל מילה.

סתם כך, גם אם את לא הטיפוס של כתיבת כמות מילים כל יום, זה מומלץ ומשפר כתיבה מאוד, מניסיון. (ובהזדמנות זאת אצטט את מה שאני נוהג לצטט, כמדומני בשם אחד הסופרים הגדולים בעולם, שאמר שכל מי שלא כותב כמה וכמה שעות בכל יום לא נקרא סופר...)

(אגב, מאמין שאפשר לצרף לדיון גם את הסופרים הוותיקים יותר שכאן, כדי שיוכלו להחכים אותנו מעט בפניניהם הנצרכים לגבי כתיבה ודומיה...)
גם אני אשמח לקרוא את התגובות המחכימות בעניין.
רק מזכיר שיש מדריך מעולה בנושא שכתב @נודד על הוצאת ספר מהחל ועד כלה. (מתוך נסיונם האישי שלו ושל אישתו בהוצאת 'יחידאי').
בדיוק רציתי לתייג אותו.
שכוייח על הזריזות ועל הוספת המאמר! (הוא כבר כמעט ופרח מזיכרוני...) מאמין ש @נודד יוכל לסייע כאן לרבים וטובים, היות והוא היה בין הראשונים מהשנים האחרונות שהיה חבר בקהילה והוציא ספר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
תודה לכולכם...
מה דעתכם שנגבש איזשהו שאלון מעניין ואחיד מכל השאלות שעלו ויעלו כאן,
וכל סופר יענה עליהם את תשובותיו?
(מי שרוצה אח"כ מוזמן לטפל בנתונים, לבנות גרפים ולהסיק מסקנות;))
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
שאלתי: איך מתמודדים עם דחיינות? יש לי כבר כמה ספרים שהשלמתי (בערך) ואני כל פעם דוחה ודוחה את עבודת העריכה שלהם, ובגלל זה הם נכנסים למגירה לכמה שנים טובות... (ומכאן נגזרת השאלה: איך הופכים את העריכה העצמית לכיפית, ולא למשהו מונוטוני ומעייף?)
בעיקרון לא מתמודדים, פשוט קופצים למים. זה קורה רק בספר ראשון. גם אני המתנתי שנתיים עד שניגשתי לעריכה בינתיים סיימתי עוד כמה ספרים, בסוף הגשתי את הספר לעורך והוא שיהיה בריא עובד מדוקדק על כל אות, ומילה, אין שורה שלא נבחנת. כתבתי את אותו ספר ראשון שלוש פעמים, בעז"ה הוא יצא בקרוב.
והיום אני מאוד שמח שקפצתי למים, והתעקשתי. בהתחלה הרבה פעמים אפשר באמת להרים ידיים ולוותר. ולהצטער שבכלל ניגשנו לשלב העריכה. אבל לאט לאט זה מתחבב, ואני כבר מאוד רוצה לערוך את הספר הבא...
אז לגבי איך מתמודדים עם עריכה, אני לא חושב שאפשר להתמודד בטח כשאתה לא יודע מה זה אומר עריכה. [כי מדובר בספר ראשון].
ולגבי איך להפוך את העריכה העצמית לכיפית, פשוט לדמיין את הספר בחנות ספרים, לדמיין את השם שבעז"ה יהיה לך בעולם הספרות החרדי, לחשוב על כך שבפסח/סוכות אנשים ירוצו לחנויות לקנות את הספר החדש שלך. זה מדרבן מאוד! ומחייב. כי כשמציבים מטרה ורצים לכיוונה, בדרך כלל פוגעים בה.
אני אישית פשוט אוהבת מידי לכתוב מכדי שהמציאות תעצור אותי, ובאותה מידה שונאת סדר יום קבוע והחלטי מהסוג של "כל בוקר 1000 מילים". אז אני כנראה לא הסופרת לענות על זה.
אבל מה שכן - זה שיחה ששמעתי מטובי הסופרים - ואני מזדהה לגמרי: אין כזה דבר לחכות להשראה. אם מחכים להשראה - לא גומרים כלום. לפעמים צריך לכתוב גם כשאין כוח, גם כשכל משפט מרגיש כאילו חוצבים אותו בכוח מתוך הר סלעי שלא מוכן להיכנע.
ומניסיון - הקטעים היפים ביותר שלי יוצאים אז. כל משפט נכתב ממחשבה עמוקה, כל דבר נעשה במאמץ ועם עומק. אין שם סערה רגשית שמתוכה נוצרות עשרות טעויות ותגובות קיטשיות.

אבל כן. לפעמים יש קטע שמעקצץ באצבעות, ואני אקום בשתיים בלילה כדי לכתוב אותו. לפעמים רק בראשי פרקים, לפעמים אשלים את הקטע ואזכה לכאב ראש הולם בשאר היום ונקיפות מצפון של - חני, ידעת שזה יזיק לך ושלא תוכלי לתפקד כל היום למחרת.
לא שזה עוזר לי לפעם הבאה...
פעם קראתי מאמר בעיתון של כל מיני סופרים, והם מספרים שם שהם קובעים לעצמם זמן ביום שבו הם כותבים, בין אם יש להם השראה ובין אם לאו. הם מכריחים את עצמם לכתוב.

אבל יש לי שאלה:
מה קורה במצב שנתקעים ואין איך להמשיך את העלילה. או שמגלים פתאום שאין איך לפתח את העלילה. [העלילה לא מתפתחת לשום כיוון. מין בלאק שחוסם את היצירה].

אני הרבה פעמים פשוט בורח לדיאלוג לוקח את הדמות הראשית מייצר לה שיחה עם דמות משנית, לרוב השיחה תתחיל בסתם תוכן לא מעניין, ואז יפתחו הצ'אקרות והשיחה תתחבר לעלילה.
אבל מעניין אותי אילו דרכים יצירתיות יש עוד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
בעיקרון לא מתמודדים, פשוט קופצים למים. זה קורה רק בספר ראשון. גם אני המתנתי שנתיים עד שניגשתי לעריכה בינתיים סיימתי עוד כמה ספרים, בסוף הגשתי את הספר לעורך והוא שיהיה בריא עובד מדוקדק על כל אות, ומילה, אין שורה שלא נבחנת. כתבתי את אותו ספר ראשון שלוש פעמים, בעז"ה הוא יצא בקרוב.
והיום אני מאוד שמח שקפצתי למים, והתעקשתי. בהתחלה הרבה פעמים אפשר באמת להרים ידיים ולוותר. ולהצטער שבכלל ניגשנו לשלב העריכה. אבל לאט לאט זה מתחבב, ואני כבר מאוד רוצה לערוך את הספר הבא...
אז לגבי איך מתמודדים עם עריכה, אני לא חושב שאפשר להתמודד בטח כשאתה לא יודע מה זה אומר עריכה. [כי מדובר בספר ראשון].
ולגבי איך להפוך את העריכה העצמית לכיפית, פשוט לדמיין את הספר בחנות ספרים, לדמיין את השם שבעז"ה יהיה לך בעולם הספרות החרדי, לחשוב על כך שבפסח/סוכות אנשים ירוצו לחנויות לקנות את הספר החדש שלך. זה מדרבן מאוד! ומחייב. כי
כשמציבים מטרה ורצים לכיוונה, בדרך כלל פוגעים בה.
תודה רבה על התשובה המפורטת!

אבל הבעיה לי, שכתבתי לא רק ספר אחד, וכבר בכמה מהם זה קורה לי...(ובגלל זה התחלתי להעדיף סיפורים קצרים, גם בגלל זה וגם בגלל שהם מפתחים מאוד את המקוריות ואת רמת הכתיבה.)

בכל אופן, אנסה את השיטה שהצעת בסוף בצורה טיפה יותר רצינית ממה שהייתי עושה פעם. אולי יעזור :)

(אגב, אם מותר לשאול, אם איזה עורך אתה עובד?)

פעם קראתי מאמר בעיתון של כל מיני סופרים, והם מספרים שם שהם קובעים לעצמם זמן ביום שבו הם כותבים, בין אם יש להם השראה ובין אם לאו. הם מכריחים את עצמם לכתוב.

אבל יש לי שאלה:
מה קורה במצב שנתקעים ואין איך להמשיך את העלילה. או שמגלים פתאום שאין איך לפתח את העלילה. [העלילה לא מתפתחת לשום כיוון. מין בלאק שחוסם את היצירה].

אני הרבה פעמים פשוט בורח לדיאלוג לוקח את הדמות הראשית מייצר לה שיחה עם דמות משנית, לרוב השיחה תתחיל בסתם תוכן לא מעניין, ואז יפתחו הצ'אקרות והשיחה תתחבר לעלילה.
אבל מעניין אותי אילו דרכים יצירתיות יש עוד...
מכיר את שיטת 'מסע הגיבור'? אם לא, זו הזדמנות מצוינת לעיין בה. לי באופן ספציפי לא יצא להשתמש בה, אבל ממה שהבנתי היא בהחלט עוזרת מאוד בפיתוח העלילה.

אפשר גם להשתמש בשיטות תסריטאיות (כגון כתיבת מערכות וכו'), או לנסות לתכנן עלילה שלמה מראש עם תקציר והכל (קשה אבל בהחלט שווה), אבל בכל מקרה, פעם קראתי על זה הרבה ואני יודע שמסתובבות שם הרבה עצות טובות. (אך גם גרועות, כך שיש לקחת בחשבון...)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה