אז אולי שנחמי תתגרש מבעלה הנאכס.
למה דודי?
אולי אפשר להיות אמיצים ולספר על הדפקות של הצד הזה של המטבע.
של כל הנשים האלה שממשיכות להיות נשואות כי ככה זה.
ויש להן בעלים מנותקים. והן קורעות לעצמן את הצורה ועדיין מכבדות בכל ישותן
זאת זוגיות? בעיני לא.
זה חיים לצד, ולא חיים ביחד.
זה שיש גירושי בעולם המערבי זה לא חידוש
אבל אולי אפשר גם להסתכל לאמת בפנים. ולראות כמה מהזוגות שכן חיים ביחד היה שווה להם לעשות סיבוב או שניים אצל יועץ.
כי לא, זה שהם יחד וזה שהם חיים בשלום לא אומר שהם חיים באהבה.
סליחה על הכנות
נחמי לא תתגרש... בחיים. (צריך להסביר למה?)
בעלה ממש, אבל ממש לא נאכס.
זה שהוא קצת שלומפר ושכחן ומבולגן... נו באמת!! הוא מעריך אותה וביום פקודה יעשה הכל בשבילה!
זאת היא שצריכה ללמוד לבקש.. להסביר, לדבר.
תאמיני לי נחמי יותר מרגישה שיש לה בעל שחושב עליה ועוזר לה מאשר יפהלה.
שהיא בכלל... בעיני יפהלה היא הנאכסית הגדולה של הספר.
לא הייתי מסתדרת איתה דקה.
יש לה עוד תהליך ארוך מאוד לעבור בנושא של שיפור עצמי.
ואם כבר מדברים על סטיגמות!!!!!!!
להגיד שכל הנשים שנשואות לעילויים אין להם זוגיות?
זו אחת הסטיגמות הכי לא מוכחות והכי רדודות שיש.
זה שהם חיים ביחד ובשלום... זה קודם כל - אומר המון!
אהבה זה דמיון, זו מטרה לא מוגדרת, זה, סילחו לי - קשקוש הוליוודי.
לא יודעת מה איתך, אני מאמינה שהאבות והאימהות הקדושים ידעו איך לחיות
ואני לא חושבת שהיו להם בארון ספרי רומנטיקה שיסבירו להם שאהבה
זה מתנות ענקיות, מלא צחוקים ויציאות ובילויים (לא אמרתי שזה לא נחמד)
אהבה אמיתית זו הערכה שקטה, ענווה, נתינה בלי התחשבנות, הכרת הטוב בין בני זוג,
אין שום דבר מזה בזוגיות של דודי ויפהלה. לא משהו שמראים לנו.
שם יש תסכול, שליטה, חוסר שביעות רצון, חוסר הבנה, אנוכיות.
איזו אישה כשרה תעשה משהו שכל כך גורם כעס וחוסר אונים לבעל שלה (מסיבת הטבע)
נחמי היא אישה טובה לבעלה.
איזו שיחה מדהימה יש להם בסוף, שהיא מבינה פתאום את הצד שלו
שנותנים לו שנים ללמוד בשקט ולצאת הבעל האטום חרף רצונו..
איזה כבוד הדדי, איזה רצון להיות טובים ולהיטיב.
שמץ אנוכיות אין שם.