התייעצות כתבה בעיתון משפחה

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #41
גדלנו ברמות פולין.
לא הכרנו משפחה ברמת עניות כזו .
כואב נורא לחשוב שככה עברה משפחה בשכונה ואיש לא שם אל לב.
כל יום שישי עבר הנציג של ''קופה של צדקה'' והתרים בבתים-תמהני איך ה''קופה'' לא הבחינה במשפחה בה ילד צם מידי יום 17 שעות.

היה את רבי נתן האמריקאי ז''ל (שכחתי את שם משפחתו)שנתן למשפחות בלב אוהב,
כנראה שבמקרה של הסיפור דנן הילדים היו מאופקים ומחונכים באופן מיוחד כך שהסיפור לא גלש החוצה ולכן נבצר מאנשי החסד לעזור.
כנערה התנדבתי בכמה בתים קשים ותמיד היו ארגזי אוכל ותרומות מגיעים לבתים.
מאד כואב לי שכך עברו הילדים האלה
(ומשום כבוד המשפחה אל תתפלמסו פה האם וכיצד אדם רק למד תורה בלי לדאוג לרווחת ילדיו משום שהם נתנו להם עולם ומלואו באוצרות הרוח וגידלו ילדים למופת כדוגמת ר' אהרן שדואג להרבה אנשים כיום...)

סיפור קשה ומזעזע ,ברוך ה' שהיום הנושא חם וער בליבות אנשים רבים.
למי את מתכונת לרבי נתן האמריקאי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
קראתי היום את הכתבה.
רמה כזאת של עניות זה באמת יחסית נדיר, ובד"כ מטופל בקופות צדקה מקומיות.
אבל תדעו שיש הרבה שלא מוכרים בקופות צדקה כי זה לא ברמה שאנשים מסביב שמים לב, והם מתביישים, אבל אני מכירה מקרוב משפחות של 10-12 נפשות שקונות עוף שלם לליל שבת ועוף שלם לשבת בבוקר וזה ה-אמא הבטחת לנו עוף לשבת.
משפחות שכל השבוע חיות על קטניות וירקות מחלוקות ושירקנים זורקים, ואוכלים פיתות ביתיות כי זה יותר זול.
משפחות שמחתנות ילדים וגרות אצל ההורים כי אין כסף לשכירות.
משפחות שלא קונות במשנת יוסף אלא במכולת השכונתית, כי קונים כשיש איכשהו כסף מזומן. הבנק לא קיים או במינוס תמידי.
ועוד ועוד.
זה לא משפחה אחת ולא שתיים.
ולא. המשפחות האלו לא מתחייבות לילדים על סכומים לדירות כי הם עצמם גרים בשכירות או בדירות קטנות וישנות.
מחתנים באולמות חסד בתפריט הכי מינימאלי (או מוסיפים דג כי אין ברירה. חזו"א לדוג'). בר מצוות בבית או באולמות חסד, כנ"ל שבתות שבע ברכות. (לא תמיד אפשר בבית. אם אפשר עושים. אבל אם הסלון קטן ואין מרפסת גדולה או כל מקום הגיוני אחר- אין ברירה.)
אחת המשפחות האלו שאני מכירה מקרוב ממש, חיתנו בת, ועד שקבעו תאריך לחתונה לקח הרבה זמן מסיבות כלכליות.
בקיצור- גם היום יש עניים מאוד.
ואם תשימו לב סביבכם למשפחות כאלו- תמצאו דרך לעזור להם בכבוד. (להציע עזרה בטבעיות בשמחות, להעביר בגדים במצב טוב מהילדים שלכם, להשיג תלושים לחגים. הכל לפי העניין.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
בתור מורה בבית ספר האב בית הראה לי במקפיא בחדר מורות כמות של לחמניות שהוא מקבל כתרומה מבעל מאפייה. יש בנות קבועות שיודעות לבוא אליו כדי שיביא להם לחמנייה.
יש אצלנו בבית ספר קפיטריה ובת ששכחה סנדוויץ יכולה לקנות אוכל עם כסף או כ.א. של ההורים ואליו באות הבנות שההורים לא יכולים להביא סנדוויץ!
אספו אצלינו כסף לבנות( בתיכון) שעבדו כל החופש לממן שכירות של ההורים שלהן.
יש בת שבית הספר השג לה מילגה לאוכל מהקפיטריה כי היא ממש פחת רווחה ואין לה כסף לאוכל.
זה לא צחוק . יש מקרים כלה אל תחשבו שזה כזה מופרך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
סיפר לי לפני שבוע חבר קרוב:
עברתי דירה לפני חצי שנה, קומה מעלי גרה משפחה עם 3-4 ילדים בערך,
כל יומיים שלושה יורד אחד הילדים לבקש חלב \ לחם \ ירקות בסיסיים \ מטרנה \ וכו'.
בהתחלה חשבתי שזה עוד במסגרת הנורמלי \ החנות סגורה \ אין מי שילך לחנות וכד'.
אבל זה לא הפסיק.
שאלתי את אחד השכנים הוותיקים. והוא אמר לי שאכן זוהי משפחה שאין להם כסף לכלום, בעל הדירה נותן להם לגור שם בחינם (!) וזה מצווה לעזור להם.
המשפחה מטופלת ברווחה ומוכרת על ידי גופי הצדקה השונים באזור. אבל כנראה זה עדיין לא מספיק. תפתחו עיניים! תצילו נפשות!!!
חג שמח לכולם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
היום בכל פינת רחוב יש חלוקה ללחם (זה לא מספיק בשביל תזונה ) אבל לחם למי שחפץ יש
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
גדלנו ברמות פולין.
לא הכרנו משפחה ברמת עניות כזו .
כואב נורא לחשוב שככה עברה משפחה בשכונה ואיש לא שם אל לב.
כל יום שישי עבר הנציג של ''קופה של צדקה'' והתרים בבתים-תמהני איך ה''קופה'' לא הבחינה במשפחה בה ילד צם מידי יום 17 שעות.

היה את רבי נתן האמריקאי ז''ל (שכחתי את שם משפחתו)שנתן למשפחות בלב אוהב,
כנראה שבמקרה של הסיפור דנן הילדים היו מאופקים ומחונכים באופן מיוחד כך שהסיפור לא גלש החוצה ולכן נבצר מאנשי החסד לעזור.
כנערה התנדבתי בכמה בתים קשים ותמיד היו ארגזי אוכל ותרומות מגיעים לבתים.
מאד כואב לי שכך עברו הילדים האלה
(ומשום כבוד המשפחה אל תתפלמסו פה האם וכיצד אדם רק למד תורה בלי לדאוג לרווחת ילדיו משום שהם נתנו להם עולם ומלואו באוצרות הרוח וגידלו ילדים למופת כדוגמת ר' אהרן שדואג להרבה אנשים כיום...)

סיפור קשה ומזעזע ,ברוך ה' שהיום הנושא חם וער בליבות אנשים רבים.
שמעתי שהיום בחנות סיפר הבן של פינחעס על סיפור שהתרחש ממש בתקופה האחרונה על בחור ש"לקח" מהחנות אוכל ומוצרי צריכה בסיסיים כדי להחיות את בני משפחתו. לא אוסיף פרטים מפאת צנעת הפרט.
אז הסיפורים לצערינו עדיין קיימים
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

יענקלה פרידמן, מגיש התוכנית 'מדברים' בקול חי, התייחס אמש בתוכניתו לטור שפורסם בעיתון "XXXX", לאחר האסון הקשה שבו נהרג הנער יוסי אייזנטל ז"ל בעצרת נגד הגיוס בירושלים. פרידמן תקף בחריפות את כותב הטור אהרון XXXX, וטען כי מדובר בכתיבה מסיתה, פוגענית וחסרת רגישות כלפי ציבור שלם – דווקא בשעה של כאב עמוק.

בדבריו אמר פרידמן כי בתחילה היה משוכנע שמדובר בטור שפורסם בעיתון "הארץ", אך לדבריו הופתע לגלות כי הטקסט יצא דווקא מעל דפי עיתון חרדי. “חשבתי שזה טור שטנה קלאסי נגד חרדים – ואז גיליתי שזה בעיתון XXXXX . זה כאב לי הרבה יותר”, אמר. לדבריו, מדובר בטור שמטיל אשמה קולקטיבית על רבבות משתתפים בעצרת, בהם רבנים וגדולי תורה, מבלי הבחנה ומבלי אחריות



פרידמן הדגיש כי העצרת כללה ציבור רחב של בני תורה, אברכים ולומדים, שלא הגיעו “מהרחוב”, אלא פעלו מתוך אידיאולוגיה ובהכוונת רבניהם. “אלה אנשים שישבו לפני כן בכולל וחזרו לכולל. לא פרחחים, לא בטלנים. מי אתה שתקרא להם אשמים?”, תהה בשידור. לדבריו, זלזול כזה בציבור שלם הוא חציית קו אדום.

עיקר זעמו הופנה לכותרת הטור – “ידכם שפכה” – שלדבריו מהווה האשמה מוסרית חמורה כלפי ציבור אבל ושכול. “עוד לא הספיקו לקבור את הילד, וכבר יצא טור שמאשים, שמלבה שנאה. כל יהודי שרואה ילד בן 14 שנהרג – הלב שלו נשבר. איך אפשר להשתמש בתמונה שלו כדי לנהל חשבון אידיאולוגי?”, אמר בכאב.

לטענת פרידמן, XXXX אף הרחיק לכת והשווה בין משתתפי העצרת לארגוני טרור. “להשוות בני תורה למחבלי חמאס? איך אפשר להעלות דבר כזה על הדעת?”, שאל, והוסיף כי מדובר בהסתה מסוכנת שנותנת “דלק לשונאי החרדים”.


מעבר לכך, תקף פרידמן טענות נוספות שעלו בטור, שלפיהן אלפי חרדים עובדים בפיצריות תוך רישום פיקטיבי בישיבות לצורכי תקצוב. “זה שקר מוחלט”, אמר. “אם יש לך חשדות – תפנה לרשויות. להמציא בדיות על מגזר שלם זה חוסר אחריות מוחלט”. לדבריו, טענות כאלה פוגעות בציבור כולו.

בסיום דבריו קרא פרידמן להתנצלות פומבית. “אני מצפה להתנצלות – לא פוליטית, לא מתוחכמת – אלא אנושית. מההורים השכולים, מהציבור שנפגע. זה לא ויכוח אידיאולוגי, זו רדיפה. טור כזה הוא בושה וחרפה”, סיכם.

ע''כ

אני קורא לעיתונאים שכותבים מאמרים בעיתון שבועי, תפסיקו לחנך אותנו, אנו לא זקוקים לכם, יש לנו רבנים וראשי ישבות מעלינו!!!

ובבקשה לא להזכיר שמות של עיתונים כדי שלא ייחסם, אפשר תמיד להשתמש באיקסים...
מעולם לא העלתי בפרוג אשכול ואולי אפילו הודעה על נושאים כאלה אבל הנושא הזה די מעניין אותי ואני ממש מקווה שאני לא נוגד את החוקים של האתר באם כן אני מתנצל מראש על הטירחה במחיקה של האשכול...
בחודשים האחרונים מעניין אותי לראות מהלכי חשיבה "ואני ממש מנסה לכתוב על זה כעל תהליך שאני מסתכל עליו מבחוץ ולא שייך לו" ראיתי כמה אשכולות על נושאים קשורים והיו בו הבלחות של התהליך הזה

והנושא הוא אייך לא "נושא הגיוס" עד היום היה חלוקה לשתי קבוצות שאחת קידשה כל אחד שנעצר גם אם הוא היה עבריין (לא באמת) שבמקרה לא התייצב והשניה זילזלה בכל אחד שנעצר גם אם הוא היה אברך ששקוע בלימוד 24/7 (והיו גם הרבה כאלה באמצע אז אני לא בא להכליל)
ועכשיו זה קצת קונפליקט פנימי כי הנתונים השתנו והמצב הוא שיש סיכוי טוב שיעצרו גם בחורים ארדקור מישיבות ארדקור שיתפסו אותם באיזה חציית כביש שלא במעבר חציה או של אברכים יקרים שיש להם רישיון (לענ"ד מי שחושב שזה לא יקרה טומן את ראשו בחול כי כיום לאף אחד כבר אין אינטרס למנוע בלאגן ונראה שלהפך כל "הפקידים" מנסים רק ללבות את האש) ועל כן שאלתי היא מה עכשיו הציבור חושב על חוק הגיוס כאילו עד היום להיות עריק היתה מילת גנאי ומעכשיו..?

עוד נקודה מעניינת זה הקו של הפלג שמזעיק אברכים/ בחורים נראה שזה עוזר (במידה כזאת או אחרת) למנוע מעצרים מה דעתכם עליו מצד אחד זה של הפלג ואין שום רב (ארדקור) שעומד מאחורי זה ויש מצב שיש הרבה אנשים שעד לפני שנתיים אם הם היו רואים את החברה האלה מגיעים למנוע מעצר הם היו מבליחים כזה... חילול השם.. מה עכשיו? זה כבר לא חילול השם? אם חס וחלילה יבואו לעצור אחד מהאחים /הבעל/ שכן.. אתם תתקשרו אליהם שיבואו?

ואחרון שזה ממש הכי מעניין אותי הפלג גדלו על זה שנמות ולא נתגייס וגזירת הגיוס גזירת שמד ונלך בגאווה לכלא וכו וכו (יש לי אחיין כזה בן 18 והוא מפריח סיסמאות מכאן ועד ל.. ואני בטוח שאם הוא יעצר הוא יהיה מבסוט ממש) מה ההורים כיום שחלקם היו אברכים צעירים מתי שכל הסיפור הזה התחיל אומרים לילדים שלהם יש כאן פרדוקס שהמסרים קצת סותרים ואני מדבר על אלה שראו בפלג קבוצה פחות מיינסטרים (ועדיין חושבים ככה) הם גם יחדירו בבנים שלהם תשב בכלא ולא תתגייס...? תלך בגאווה אתה מחזיק את העולם...?

למעשה יש כאן איזה שינוי בכיוון החשיבה ומרוב ההתבצרות והחידוד של העמדה הציבורית משתי הצדדים כרגע נראה שיש כאן שוקת שבורה (ביננו אני מאמין שאם לא היה מחלוקת של יותר מ 10 שנים סביב הנושא הזה היה היום הפגנות ומהלכים הרבה יותר קיצוניים ממה שיש כרגע)

מה אתם חושבים על זה
ובבקשה בבקשה אני לא נכנס כאן לויכוח של מי צודק ומי צדק בעבר כי זה לא רלוונטי ולא מעניין מה שכן מעניין זה שינוי פרספקטיבה והשינוי בתודעה

נקודה אחרונה (גם ככה זה ארוך אז סליחה ממעלתכם) חבר זרק לי באיזה שיחה "הם יפגיעו בלומדי התורה אז המדינה תלך לעזזל כי כל מה שהחזיק אותם עד היום היה זכות לימוד התורה" (נראה לי זה ציטוט של אחד מגדולי הדור מהדורות הקודמים) וזה קצת הציק לי הרי מי ידפק מזה? אנחנו וגם האחים האחרים שלנו שאינן שומרי תורה ומצוות וגם אלו ששונאים אותנו אבל שלא באשמתם... מה דעתכם אכפת לכם מזה שאין להם עכשיו את כוח השמירה הזאת?

נ.ב. זה נושא כ"כ נפיץ שחשבתי אולי לתת לGPT לשכתב את זה כדי שאף אחד לא יחשוב כאילו פגעו באיזה שהוא צד ירדתי מזה כי אף אחד לא היה קורא את זה אז בבקשה גם מכם תכתבו כאילו אתם מסתכלים על זה מהצד ולא חלק מזה
מהי אמונה ואיך היא בונה או הורסת חיים

רוב בני האדם חיים חיים קטנים הרבה יותר מהאפשרויות האמיתיות שלהם. לא בגלל שהם עצלנים. לא כי חסר להם רצון. אלא בגלל דבר אחד עמוק ושקט: הם לא באמת מאמינים שהם מסוגלים ליותר. הם אולי חושבים שכן, לפעמים אפילו חולמים על זה, אבל עמוק בפנים – כשהם יושבים עם עצמם – הם מרגישים שזה לא שייך להם.

"זה בשביל אנשים אחרים", הם אומרים לעצמם. "הם בנויים לזה. אני... פשוט סוג אחר".

והאמונה הזאת – לא תמיד נאמרת בקול. לפעמים היא רק תחושת בטן עמומה, חוט מחשבה שנשזר מבלי לשים לב. וזה מה שהופך אותה למסוכנת כל כך. כי היא לא נשמעת כמו אמונה. היא נשמעת כמו עובדה. כשאדם אומר לעצמו שוב ושוב: "אני לא מהחרוצים", "אני לא טיפוס של שיטות", "אני כזה – אני מפוזר", "אני פשוט לא מצליח להתמיד"... הוא כבר לא חושב שהוא מפרש את עצמו – הוא בטוח שהוא מתאר את עצמו.

וזה ההבדל בין מחשבה לאמונה: מחשבה אתה יכול לשקול. אמונה – אתה כבר לא שואל עליה שאלות. היא הפכה למשקפיים דרכן אתה רואה את כל החיים. וזה מה שמסוכן בה. כי אם המשקפיים כהים – כל המציאות שלך תיראה חשוכה.

אמונה, במובנה הפסיכולוגי, היא בסך הכול פירוש שחוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים – עד שנראה לנו שהוא אמת. אבל זה לא אומר שהוא באמת כזה. זה רק אומר שלא עצרנו לרגע לשאול: "מי בכלל קבע שזה נכון?"

תחשוב על זה:

כמה פעמים ראית בחור בישיבה שאומר על עצמו שהוא "לא מהרציניים", רק כי מישהו פעם אמר לו את זה, או כי הוא לא קלט שיעור אחד טוב, או כי הוא השווה את עצמו למישהו אחר, ובמקום ללמוד מזה – הוא התחיל להתכווץ. ומאז? כל פעם שקשה לו, הוא שומע בתוכו קול פנימי שאומר: "נו, ברור. אני לא מהרציניים ".

וזהו. האמונה נסגרה. הסיפור נגמר. הגורל נחתם – לא על־ידי הקב"ה, אלא על־ידי ההגדרה שהאדם הדביק לעצמו.וכל עוד אתה מאמין שזה מי שאתה – אין לך שום סיבה להשתנות. למה שתשקיע, למה שתילחם, למה שתנסה דרך אחרת – אם אתה בטוח מראש שזה לא אתה?

והבעיה הכי גדולה – שזה מרגיש אמיתי. ((אבל אל תתפתה ליפול למקום שהרבה נופלים כששומעים את המשפטים האלה, לדחף לחפש אשמים, מי הוא זה שאמר לו. למי שמעדיף להסביר את המצב שלו דרך מה שאחרים עשו לו – לא חסר על מה לדבר. זה פשוט. זה נוח. אבל זה לא מקדם לשום מקום.
המטרה של המאמר הזה היא לא לחפש אשמים. אנחנו כאן בשביל מי שבוחר לא להיות קורבן. הקונטרס הזה נכתב בשביל מי שמבין שיותר חשוב מ"מי אשם" זה "מה עושים עכשיו". הוא נכתב בשבילך – אם אתה מהאנשים שלא מוכנים יותר להרגיש קורבן של הנסיבות. אם אתה מאלה ששואלים: מה אני יכול לעשות עכשיו כדי לחולל שינוי?, בלי לחפש תירוצים.
שמי שרוצה לזוז קדימה – לא מחכה שיתנצלו בפניו, אלא מתחיל לעבוד. שינוי מתחיל ברגע שאנחנו מפסיקים לאשים אחרים, ולוקחים אחריות – ומתחייבים לשנות).

האמונה לא באה כמו שקר גלוי. היא מתגנבת כמו אמת שקטה, עטופה בניסיון חיים, עטופה באכזבות, עטופה בחוויות של כישלון. אז אתה קונה אותה. ואז אתה בונה עליה. ואז אתה חי איתה. ואז אתה מתיישב לתמיד במקום שאף פעם לא נועדת אליו.

אבל תעצור רגע. מי אמר לך שאתה באמת לא מהמסוגלים?, מי אמר שאין לך כוח רצון?, מי אמר שאתה כזה?

אתה באמת נולדת כזה – או שפשוט חזרת על זה כל כך הרבה פעמים, שזה כבר הפך למנגינה קבועה בתוך הראש? אדם שיש לו אמונה מעצימה – בונה את עצמו עליה . אדם שיש לו אמונה מגבילה – קובר את עצמו חי.

וזה לא משנה אם אתה מדבר על סדר לימוד, על התמדה, על תיקון מידה מסוימת, על גמילה מהתמכרות, על שינוי סדר יום, או על פתיחה של פרויקט חדש.

הדבר שיקבע האם תצא לדרך בכלל – זו לא היכולת שלך האמיתית. זו האמונה שלך על היכולת שלך.

ההבדל בין כישלון זמני לבין ויתור קבוע – הוא תמיד האמונה. אדם שנכשל ואומר לעצמו "נפלתי" – יקום. אבל מי שאומר לעצמו "אני כזה" – יישאר.

אנשים מדמיינים שהם צריכים ביטחון עצמי, או דחיפה חיצונית, או עוד זמן. אבל מה שהם באמת צריכים – זה לשבור את האמונות שבתוך הראש. לשים עליהן זרקור, לזהות אותן, לאתגר אותן, ולשאול: "מי קבע שזה נכון? מתי החלטתי את זה? ולמה אני ממשיך להאמין בזה, אם זה לא מקדם אותי לשום מקום?"

השלב הראשון בשינוי – הוא לא עשייה. השלב הראשון הוא לעצור, להסתכל לעצמך בעיניים, ולומר: "אני לא חייב להאמין לכל דבר שאני מספר לעצמי". כשתבין את זה – תוכל להתחיל ליצור חיים אחרים. ולא משנה כמה זמן האמנת אחרת – זה לעולם לא מאוחר מדי לשבור את התקרה.




  • תודה
Reactions: CynicalExplorer1 //
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה