הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
צללים במדבר הנשכח
הפרק הראשון: אות הקריאה
השמש הלוהטת של מדבר אר-רמאל צרבה את האוויר. האופק רטט מחום, והחולות הזהובים נמתחו עד אין קץ. בלב הנוף הצחיח הזה עמדה נקודה שחורה, זעירה: ג'יפ משוריין, אפור-מט, שעצר ליד צוק סלע נישא.
איתן, קצין המבצעים המיומן של "יחידת נועם", יצא ראשון. גופו השרירי, המכוסה במדי הסוואה קלים, שידר דריכות. פניו הקשוחות, המצולקות מעט ועם זיפים שחורים בני יומיים, הביעו ריכוז מוחלט. "נמרוד, עדכן סטטוס", פקע קולו העמוק בקשר.
נמרוד, מומחה הקשר והטכנולוגיה, היה הדמות השקטה והמחושבת של הצוות. הוא ישב במושב האחורי של הג'יפ, מוקף במסכים ובמחשבים. "האות מאומת, איתן. התיבה המדוברת נמצאת איפשהו בתוך מתחם אל-ג'אבל הישן. עזוב על ידי הטורקים לפני עשורים, שימש כמחסן נשק של 'כוח הדרומי' עד לפני חודש. עכשיו... דממה מוחלטת."
"דממה היא תמיד הדבר המסוכן ביותר", מלמל יהונתן, הצלף של הצוות. הוא היה גבוה ודק, בעל מבט קר ועיני נץ חדות. הוא פרק את רובה הצלפים הכבד שלו, ה-SR-25, והחל להרכיבו במיומנות על הסלע הגבוה ביותר. "איתן, תן לי עמדת תצפית. אני רוצה לכסות אותך ואת גדעון."
גדעון, ההנדסאי והמומחה לחבלה, היה סלע מוצק של שרירים וכוח. הוא לבש חליפת הגנה קלה, ובתיקו היו מטעני צינור קטנים, מנעולים כימיים וכלי פריצה מתוחכמים. "אני מוכן לפתוח כל מה שיצטרך להיפתח, איתן. רק תגיד לי שזה לא פצצת גרעין מלוכלכת הפעם", אמר גדעון בקול גרוני ומחוספס, מנסה לשבור את המתח.
איתן התעלם מהבדיחה. "המודיעין שלנו טוען שזו 'תיבת אכד'. קוד שם למסמכים מוצפנים. לא נשק. אבל אם 'כוח הדרומי' השקיע כל כך הרבה כדי להגן על נייר, כנראה שהוא שווה יותר מזהב. זו המשימה – להביא את התיבה, ובלי שום סימני חיים שנשארנו כאן."
הפרק השני: החדירה והמלכודת
המסע למתחם אל-ג'אבל היה הליכה של שלושה קילומטרים בגיהינום של חול וסלע. גדעון ואיתן התקדמו בצעידה מדודה, כשיהונתן מכסה אותם מהגובה.
"יעד נראה לעין", לחש איתן אחרי שעה. המתחם היה מבוך של מבני אבן חצי קבורים, מוקפים בחומת בלוקים מתפוררת. זה נראה כמו מחסן ישן ונטוש, אבל איתן ידע שכל פינה יכולה להסתיר מלכודת.
גדעון ניגש לשער הפלדה הראשי. "מנעול תעשייתי. עבודה פשוטה." הוא הוציא ציוד פריצה קולי. "נמרוד, יש לך את הרשתות הפנימיות?"
"שליטה מלאה, גדעון. אין מצלמות פעילות. אבל יש לי חתימות חום משונות. עמומות, אבל קבועות. כמו... קבוצת אנשים שישנים או מחכים בלי לזוז. תשעה מקורות חום, מפוזרים."
"מלכודת קלאסית", פסק איתן. "הם מחכים שנפרוץ ונתקע בחוץ או בחדר הראשי." הוא סימן לגדעון. "עבור לפתח אוורור אחורי. נכנסים בשקט, שיטת הצל. בלי ירי, אלא אם אין ברירה."
גדעון התחמק לשולי המתחם, בעוד איתן נשאר מכוסה בצל. תוך דקות, הוא דיווח: "פתח אוורור סורג ברזל ישן. הרתכים החלידו. אני בפנים."
איתן עבר לשער הראשי, מוודא שנמרוד יכול להתריע על כל תנועה. הוא המתין, אוזנו קשובה. קול חבטה עמומה. דלת פנימית נפתחה.
"נקי", לחש גדעון. "אני בחדרון אחורי. שמונה גברים – כולם חמושים קל, כנראה משמר רגיל. הם ישנים בחדר המבצעים הראשי. החתימה התשיעית... לא מזהה. עמוקה יותר, בתוך בונקר תת-קרקעי."
"לך לבונקר", פקד איתן. "זו המטרה. נמרוד, תכין את מטען ה-EMP הקטן שעל הדשבורד. אם תהיה התקלות רצינית, אתה משתק את כל המערכות ברדיוס של 100 מטר."
איתן ניגש לשער, והשתמש בכרטיס כניסה מתוחכם כדי לפתוח אותו בשקט מוחלט. הוא נכנס פנימה. הבניין היה אפל ומחניק. הוא שלף את האקדח שלו עם משתיק קול, מוכן לכל תנועה.
הפרק השלישי: הפתח הנעלם
גדעון הגיע לבונקר. דלת פלדה משוריינת, עבה כמו כספת בנק. "איתן, זה לא סתם מחסן. הדלת הזו שווה מיליונים. אני צריך זמן... חצי שעה, אולי יותר."
"אין לך חצי שעה", איתן התמקם במסדרון הראשי. "הם עלולים להתעורר בכל רגע. יהונתן, אתה רואה משהו חיצוני?"
"כלי רכב כבד מתקרב ממערב. משאית משא סגורה. לא של 'כוח הדרומי'. אני רואה סמלים חדשים – נראים כמו מיליציה פרטית של אל-ראקין. דקה וחצי עד שהם יגיעו."
"הכסף מדבר", איתן הבין מיד. "הם באו לאסוף את התיבה. גדעון, פריצה מהירה. חמש דקות גג."
"איתן, חמי... הדלת הזו בנויה לעמוד בפני טיל נ"ט!"
"אז תשתמש בחומר הכימי הכבד. תוך חמש דקות אני רוצה לראות את הדלת פתוחה. אני הולך לטפל בחבורת ה'ישנים' כדי שלא יפריעו."
איתן התקדם לעבר חדר המבצעים. הוא הציב מטען קטן של גז הרדמה על פתח האוורור הקרוב ביותר והפעיל אותו. תוך שניות, הוא נכנס פנימה. השומרים היו שקועים בשינה עמוקה. הוא חסך מהם את עולמם, כשהוא דוקר כל אחד מהם בצוואר. עבודה שקטה, נקייה ומכאיבה.
הוא חזר לגדעון. "המשאית הגיעה לחזית! גדעון, מה קורה?"
"דלת פתוחה!" גדעון דחף את הדלת הפנימית שנפתחה באיטיות עם חריקת מתכת מחרישת אוזניים. "איתן, בפנים! יש כאן רק חדר קטן. חצי מהחדר מלא בארגזים רגילים, אבל על שולחן מברזל עומד... זה."
"תיבת אכד", לחש איתן. קופסת עץ כהה, בגודל של לבנה, מחוררת בחוטי נחושת עבים. הוא חש במשהו שונה, לא רק מסמכים.
"יהונתן, המשאית! תן לי סטטוס."
"שלושה אנשים יצאו מהמשאית. שניים חמושים קל, אחד... מפקד. חמוש בכבד. הוא מתקרב לדלת הראשית."
"נמרוד, הפעל את ה-EMP עכשיו."
הפרק הרביעי: הכאוס והבריחה
"משגר", נמרוד לחץ על המתג. הרעש היה שקט – רק לחישה חשמלית – אבל התוצאה הייתה מיידית. כל האורות במתחם כבו. הרדיו של המפקד בחוץ נדם.
"הצלחת!", קרא איתן.
"לא לגמרי", השיב נמרוד. "משהו חזק יותר מה-EMP המיט את כל המערכות שלי. אני עיוור. שום קשר."
בחוץ, המפקד של אל-ראקין הבין שמשהו השתבש. "תנו לי כיסוי! מישהו בפנים!"
יהונתן ירה את היריה הראשונה שלו. "אחד למטה! המפקד נפגע ברגל, אבל הוא ממשיך לירות לכיוון הבניין. שניים נשארו."
"גדעון, קח את התיבה! אני נותן לך חיפוי. דרך פתח האוורור, החוצה מהר."
איתן רץ במעלה המדרגות מהבונקר, רובהו האוטומטי מוכן. הוא הגיע לדלת הראשית בדיוק כששני השומרים הנותרים של אל-ראקין פרצו אותה.
הקרב היה מהיר ואכזרי. איתן ירה צרור קצר ומדויק – שני השומרים נפלו כגופות. המפקד הפצוע בחוץ השתמש ברובה השירות שלו כדי לירות סביב הדלת הפתוחה.
"אני בחוץ!" לחש גדעון. "תיבת אכד בטוחה! אני חובר לג'יפ, מתחיל בהכנות לבריחה."
"יהונתן, תירה יריית אזהרה אחרונה. אחר כך, תחבור לנמרוד בג'יפ. הגיע הזמן להתפנות."
איתן, שהיה חסום בתוך הדלת על ידי המפקד הפצוע אך הנחוש, נשם עמוק. הוא שלף רימון הלם קטן, זרק אותו אל מחוץ למתחם. הפיצוץ המסנוור הרעיד את האוויר. כשהמפקד עיוור זמנית, איתן רץ החוצה, קופץ מעל המפקד הפצוע, ורץ לכיוון הצוק שבו נמצא הג'יפ.
הפרק החמישי: נסיגה מדברית
החבורה התכנסה סביב הג'יפ. יהונתן, נמרוד וגדעון היו בפנים. איתן קפץ למושב הנהג, הניע את המנוע הרועם, ודהר במהירות על פני החול.
"יש לי עוד שלוש משאיות משוריינות שמתקרבות לכיוון המזרחי. כנראה הם שמעו את הפיצוצים", אמר נמרוד בקול שחוזר לקוהרנטיות.
"זה רק שלושה?", שאל איתן. "הם שלחו את כל הצבא בשביל קופסת עץ? מה יש בפנים, גדעון?"
גדעון הניח את תיבת אכד על ברכיו. החוטים נצצו. "אני לא יודע. אבל המגעים האלה... זו לא טכנולוגיה שלנו, איתן. זה לא נראה כמו משהו שבני אדם בנו. זה... קריפטוגרפי."
"שמור על זה. אנחנו נשאיר להם הפתעה קטנה", אמר איתן. הוא לחץ על כפתור אדום קטן על הדשבורד.
מאחוריהם, בתוך המתחם הנטוש, כל המבנים עלו באש וקרסו בסדרת פיצוצים משניים – מטעני חבלה שתלו גדעון בשקט לפני שעזבו. העשן השחור היתמר לשמיים, סימן שלא נשאר דבר מאחור.
"זה יאט אותם", אמר יהונתן, מחייך לראשונה זה שעות.
"עדיין יש להם ג'יפים מהירים", איתן המשיך לדהור. "נמרוד, תכוון אותנו למקום הנחיתה. הליקופטר בדרך?"
"תוך שעה. אנחנו חייבים להגיע לנקודת המפגש אל-וואדי עד אז. זה אומר לעבור את מעבר הנחש."
מעבר הנחש היה קניון צר ומסוכן. המקום המושלם למארב.
הפרק השישי: המארב בנחל
איתן עצר את הג'יפ בכניסה למעבר הנחש. "זה לא נראה טוב. יש כאן רק דרך אחת. אם הם יתקפו משני הצדדים, אנחנו תקועים."
"אין דרך אחרת, איתן", אמר נמרוד, מזיע בכבדות. "המטוס לא יכול לנחות בצד השני."
"אז נעבור את זה מהר", איתן פקד. "יהונתן, עמדה גבוהה. טווח אש מלא. גדעון, תכין את שאר המטענים. אם נצטרך, נמוטט את הקניון עליהם."
יהונתן קפץ מתוך הג'יפ בזריזות, טיפס על אחד המצוקים, והתמקם. "אני רואה שני רכבים מתקרבים, עם דגלים של אל-ראקין. הם צמצמו טווח מהר מדי."
הקרב פרץ כשאיתן נכנס עמוק לתוך המעבר. כדורים שרקו מהצדדים. זה לא היה מארב של שני רכבים; היו ארבעה גברים נוספים שהתחבאו מאחורי הסלעים, וכאשר איתן עבר, הם התחילו לירות.
יהונתן, מלמעלה, ירה ירייה ממוקדת אחרי ירייה. שני גברים נפלו.
"גדעון, תפעיל את המטענים בצד שמאל! תמוטט אותם!"
גדעון לחץ על המפסק של חומר הנפץ המרוחק. רעש אדיר הרעיד את הקניון, וגושי סלע עצומים נפלו על הצד השמאלי של המעבר, קוטעים את דרכם של שניים מהתוקפים.
איתן דהר את הג'יפ בבטחה, עוקף את האבנים הנופלות, בזמן שנמרוד ירה באקדח דרך החלון האחורי לעבר הרכב השלישי שעדיין רדף אחריהם.
הרכב הנותר פנה בחדות, והוא התהפך ונשרף, כשנמרוד פגע במנוע.
הפרק השביעי: הסוף וההתחלה
הג'יפ יצא ממעבר הנחש, מרוקן מכדורים אך שלם. הצוות היה מותש, אך תיבת אכד הייתה איתם.
"מקום נחיתה קילומטר אחד משם", אמר נמרוד, מנקה אבק מהמסך הראשי של מערכת הניווט. "הטייס מוכן."
כשהם הגיעו למקום הנחיתה, מסוק "יסעור" ישן ונאמן כבר המתין. הרוטורים הסתובבו באיטיות, מעלים ענן חול.
איתן, יהונתן, גדעון ונמרוד קפצו אל תוך המסוק, כשהם מכוסים באבק, זיעה ודם.
"משימה הושלמה, חבר'ה. הבאנו את התיבה", איתן אמר, כשקולו נחנק מעייפות.
הוא הביט בתיבת אכד, שהונחה בבטחה במרכז המסוק. הוא ידע שהקרב האמיתי רק מתחיל. המסמכים או הטכנולוגיה שבתוכה ישנו משהו, והוא וצוותו היו הראשונים שנגעו בו.
"עבודה טובה, איתן", אמר גדעון, מניח יד כבדה על כתפו. "עבודה טובה מאוד."
המסוק המריא מעל המדבר הנשכח, לעבר האורות הרחוקים של העיר, אל עבר הסוד החדש שהביאו איתם מהמדבר.
