אנחנו משפחת אברך צעיר, בעלי למד בכולל, וכך גם תכננו שימשיך תמיד. לפני כמה שנים פנינו לארגון לכלכלה נבונה, הם ישבו איתנו, עשו לנו תוכנית, ושכנעו את בעלי לעבוד מעט מחוץ לשעות הכולל. לאט לאט זה התרחב, היום הוא עובד כמעט יום שלם.
בהתחלה זה הרגיש נכון, יותר הכנסות, פחות לחץ. אבל עם הזמן הרגשנו אנחנו במרוץ בלתי נגמר אחרי הכסף, כל היום הראש טרוד, איך אפשר להכניס עוד קצת, אולי לקחת עוד עבודה, עוד שעות. עד שנוצר פחד, שאם נעבוד פחות, לא נסתדר.
ומוזר שדווקא אז כשלמד בכולל כשהיה פחות, היה הרבה יותר רוגע, יותר ברכה בכסף, יותר שלווה בבית.
היום אני שואלת את עצמי, האם יש דרך חזרה? מישהו כאן עבר תהליך דומה?
עצוב
אני לא קראתי את כל התגובות, כי זה פשוט בלתי אפשרי.
הכאב הוא גדול, וצריך להתחזק.
אני לא מתחבר לטענות על היעוץ הכלכלי, מכיון שכנראה, הוא עשה את המוטל עליו.
הקב"ה גזר על אדם הראשון בזעת אפיך, וגזרה זו מלווה אותנו מאז ועד היום.
יש מס' פתרונות מיידיים שיוכלו להקל עליכם
1. קביעת זמן לימוד
איכותי מידי יום - ניתוק טלפונים, רצוי עם לימוד מסויים, חברותא טובה, הספק ומבחנים.
2. השלמה - לקבל בהכנעה את הגזרה, ולקוות לטוב.
3. ההבנה שהתפקיד הראשוני שיש לאדם בעל משפחה בעולם, הוא פשוט לגדל ולחנך את ילדיו, ולהשתדל בפרנסתם.
4. תפילה - הקב"ה משתוקק לתפילתו של כל יהודי, תתפללו ותראו ישועות.
למעשה, הפתרון הראשון, דורש גם שינוי תפיסה, והבנה שמה שחשוב להקב"ה זה הלימוד והמאמץ, גם אם זה לא במסגרת 'כולל' וגם אם זה לא מזכה בתואר 'אברך'.
הפיתרון הזה, בכוחו להחיות מחדש את התשוקה ללמוד, ואת השלווה והרוגע בבית.
לאחר שהשקט חוזר, יש טעם לראות שוב היכן ניתן להגדיל את זמני הלימוד, ולצמצם ולייעל את זמני ההשתדלות בפרנסה, ובס"ד להצליח.
גם אם נראה שלא תצליחו לחזור למעמד הקודם, עדיין הרמה הרוחנית תשמר בס"ד.
אני רק מציין, שאני מאוד מתקנא בכאב הזה, הכאב הזה בא ממקומות זכים וקדושים.
גילוי נאות: אני מוגדר כאברך כולל, ומשתדל מאוד לשבת וללמוד ללא הפרעות. בד בבד עינכם הרואות, שש לי עיסוק נוסף לפרנסתי. - כרגע לא ע"ח זמני הכולל, וכך אני מקווה להמשיך.
הנושאים החמים
