שבועות שנהפכו לחדשים, גוררים איתם, חורבן קטרוג, וההיפך מזכות על כלל ישראל. (היל"ת).
כן, תקופה ארוכה שעולם התורה עומד בפני טלטלה עצומה, גזירה נוראה, הלא היא גזירת הגיוס שמנסה לחתור תחת יסודות עולם התורה, לנפץ אותו אל מזח החילונית, לרוקן את הבריכה מתכולתה, להשחית את נצח ישראל - להיות עם ככל העמים, זה בשורה התחתונה.
ואכן, אלו ימים גורליים של הכרעת הדין, עת יחרוץ השופט את גורלו של "הנאשם", לשבט או לחסד, לחיים או למוות. יום הדין לעתיד עולם התורה כפשוטו.
אך למרבה החסד, הפעם, גורל המשפט תלוי בידינו, ברגלנו, בעצם נוכחותנו!
היום החל משעות אלה ממש, רבבות המוני ישראל מכתתים רגליהם, מי ברכב ומי ברגל, לעצרת הגדולה בירושלים עיה"ק - להתייצב כחומה בצורה ולהשמיע את קולם בעוז.
אבל חשוב לזכור, לא מדובר בעוד מחאה, בעוד איזה אירוע חולף, אלא בזעקה של דורות. זעקה על שמירת גחלת התורה, על עתיד עולם הישיבות, קריאה מהלב של דור שלם, דור שמבקש לא לשכוח מה שהחזיק אותנו אלפי שנים, התורה! כי בה ורק בה תלוי עצם קיומנו הרוחני.
וב"ה יש לנו היום זכות ליטול חלק בזעקה המהדהדת הזו.
זכות, כי לא בכל יום נמדדת נאמנותו של עם. אך יש רגעים שבהם כל אחד מאיתנו שואל את עצמו, היכן אני עומד? כמה אני מחובר באמת לעולם התורה והישיבות?
ותשובה הגונה לשאלה, זו השתתפות בעצרת. כי העצרת איננה רק אירוע, מפגן כח, היא מבחן של שייכות, של אמונה, של כבוד לתורה.
התורה היא נשמת אפה של האומה, היא המגן והמחסה שלנו בכל הדורות.
וארון הקודש שנושא אותה, זה עולם הישיבות! המעיין ממנו שואבים דורות של תלמידי חכמים את חכמתם, את דרכם, את תורתם.
המקום שבו נרקמת מסורת הדורות, בו לומדים תורה בקדושה ובטהרה. משתעשעים ביעלת חן ומקדישים את כוחם ומרצם בנופך דבריה. זה המקום ממנו צומחים תלמידי חכמים ומורי הדרך, זה ולא אחר.
וכעת בימים אלה, כאשר מבקשים לגדוע את העץ הזה משורשיו, עלינו להתאחד ולהגן עליו בכל כוחנו. .
אז נכון, לא קל לצאת מהשגרה להפסיק את עיסוקנו ולפנות את היום כדי להגיע לעצרת, כאשר רבים מאתנו מתמודדים עם קשיים, עומס החיים, טרדות הפרנסה ובפרט החשש מקשיי תחבורה והעומס הכבד שצפוי להיות בדרכים, ובעצרת, לעמוד בצפיפות, לוותר על הנוחות.
אבל הקושי הזה הוא חלק מהמבחן. ההתגברות על המכשולים היא המעשה שמראה את עוצמת הנחישות שלנו לשמור על עולם התורה.
ובתוך הלב פנימה, כל אחד יודע, כשהמצביא קורא מבקש ומתחנן, כולם אבל כולם מתגייסים למלחמה!
ואנחנו במלחמה! אנחנו חיילים של גדולי ישראל. וכל אשר יאמרו, נעשה ונשמע. בלי חשבונות והתחשבנויות, בלי לשקלל מי מרוויח ומי מפסיד. זה לא הזמן ולא העת. ואשרי הזוכה לשאת את קולו יחד עם רבבות מישראל, ולומר: התורה לא תישכח מפינו! כי יש רגעים שאדם לא יכול להרשות לעצמו להישאר בבית. יש רגעים שבהם עצם ההשתתפות, היא כבר קריאת הכרזה.
ולכן, ההגעה לירושלים מחר איננה מותרות, אלא חובה. צו קודש.
כל אחד מאיתנו הוא אות בספר התורה, וכשחסרה אות אחת, הספר פגום. נוכחותכם היא האות החסרה, היא הכוח שייטה את הכף. כך צריך לחשוב, וכדברי רבותינו (קידושין מ עמוד ב), "עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה שנאמר וחוטא אחד כו' בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה".
ועל כן חלילה לנו מלומר, 'לי זה לא משנה', 'אני לא יכול'. 'לי זה כבר לא רלוונטי'. 'מה חשובה הנוכחות שלי', 'התחבורה תהיה פקוקה אז מראש אני משתתף מכאן'...
לא ולא! אם לא נצא, אם לא נשתתף כל אחד ואחד מאיתנו, מי יעמוד במקומנו? מי ישמיע את זעקת עולם התורה?
כל אחד יכול לתרום את חלקו בהגעה פיזית, בעידוד אחרים להצטרף. לקחת טרמפים ברכבו האישי, כל מעשה קטן, שלי, שלך, שלנו, יתבטא בשקלול עצום! כי בסוף, זה לא רק קהל, זה קול אחד של כלל ישראל. קול של רבבות שמכריזים, התורה היא חיינו!
וכמו בכל דור ודור שמבקשי רעתנו עמדו עלינו לכלותינו, בגשמיות או ברוחניות, והקב"ה מצילנו מידם.
גם הפעם, עלינו לעשות את חלקנו, להתפלל, לזעוק, להתאחד ולעמוד איתנים כחומה בצורה. ואם זה דורש מאיתנו מעט לטרוח, מה נענה אל מול מסירות הנפש של אבותינו, שמסרו את נפשם על קידוש השם, על שמירת התורה והמצוות?
ולכן חשוב לטרוח ככל שנדרש כדי להשתתף בעצרת, במפגן העוצמתי שימחיש לעולם כולו שאנו מאוחדים ונחושים לשמור על התורה, על עולם הישיבות.
נמלא את רחובות ירושלים בקול תורה, בקול תפילה, בקול של כאב וזעקה על תורתנו הנצחית שמנסים למחוק, על צעירי הצאן שעומדים אל מול ניסיונות כבדים. ובזכות זה ירחם עלינו הקב"ה ויבטל מעלינו את הגזירה.
ניפגש כולנו היום בירושלים* בשעה 14:30 - יחד ב"ה נעשה ונצליח!
*מזג האוויר צפוי להיות בהיר וחם, אז לא לשכוח להצטייד בבקבוקי מים, משקפת כדי לראות את מרנן ורבנן, והרבה סבלנות והומור... כדי להתמודד עם העומס הצפיפות והדחיפות שינענעו אתכם כמו לולב יבש.... (מטעם הוועדה הלא מסדרת...)
קרדיט אוצר התורה